חומש בראשית

דבר החסידות – פרשת וירא - לגלות את האמת הפנימית

דבר החסידות – פרשת וירא

 

לגלות את האמת הפנימית

על הפסוק "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (כא, לג) אומר המדרש "מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב. כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם? משל אלוקי עולם אכלתם . . ברכו למי שאכלתם משלו".

המדרש מוסיף, שמי מהם שלא רצו לברך את ה' – דרש מהם אברהם ממון רב עבור האירוח עד שלבסוף נכנעו ואמרו "ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו".

נשאלת השאלה: הרי אנשים אלה לא הכירו באמת בבורא העולם ורק נכנעו ללחץ שהפעיל עליהם אברהם, ומהי התועלת בכך שהכריחו אותם לומר 'ברוך א-ל עולם'?

אלא, אומר הרבי, אנו מוצאים במקרים מסויימים שאדם נמצא בתרדמה רוחנית שדווקא ע"י 'שבירה' וזעזוע מצליחים לעורר אותו, לדוגמא: כאשר המרגלים טענו "לא נוכל לעלות . . כי חזק הוא ממנו" אמר להם משה דברים קשים ("במדבר הזה יפלו פגריכם וגו'") ולאחר מכן הם אמרו "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה'", כיצד זה שינו את דעתם לפתע? אלא שדברי משה גרמו להם זעזוע ואז התגלתה האמת הפנימית שלהם!

כך גם, כשראה אברהם אבינו שאדם מסויים לא מקבל שיש בעל-הבית לבירה זו, הוא הבין שצריך 'לשבור' את הגסות והחומריות שלו שמכסה על האמת (כמו קליפה שמכסה את הפרי) ע"י שדרש ממנו כסף רב והוא נשבר, ואז הוא אכן נעשה 'כלי' לקבל את ההכרה בבורא העולם.

"מעשה אבות סימן לבנים"; עלינו לפרסם אלוקות בעולם כמו אברהם אבינו. וממנו נמצאנו למדים, שגם כשמשפיעים על יהודי להניח תפילין פעם אחת ואף אם עושה זאת רק כדי להפטר מהלחץ ואי-הנעימות – הרי הוא מגלה בכך את רצונו האמיתי (בקל-וחומר מבני נח שבזמן אברהם), כי בפנימיותו הוא בוודאי רוצה לקיים את כל מצוות ה'.

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק טו וירא שיחה ג' (עמ' 122 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 132 ואילך) הרעיון לעיבוד בסיוע "מעיין חי" ח"ו עמ' 59.