יהדות
דבר החסידות – סיום והתחלת הרמב"ם
- פרטים
- קטגוריה: תלמוד תורה
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:45
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 348
דבר החסידות – סיום והתחלת הרמב"ם
הרמב"ם – תרופה להכל
מספרים, שפעם ביקש אחד החסידים ברכה מהרבי מליובאוויטש, שיוכל להחזיר את כל חובותיו.
- ענה לו הרבי: "האם השלים כל חובותיו ברמב"ם?" [כלומר, כשהחסיר בלימוד היומי ברמב"ם – האם השלים את כל ה'חורים'?]
(ע"פ 'התקשרות' גליון תלח ועוד, מפי השמועה)
~~~
לרגל סיום הרמב"ם והתחלת מחזור הארבעים (או הארבעה-עשר במסלול פרק אחד) בימים אלה*, בחרנו להביא נקודה מ"הדרן" שאמר הרבי על הרמב"ם בהתחלת מחזור השלישי, בקשר לפסוק בו פותח הרמב"ם את ספרו – מתהילים קי"ט.
*) ובפרטיות: בכ"ב תמוז, מתחילים ללמוד ספר המדע (במסלול ג' פרקים) ומצוה ראשונה (בספר המצוות), ובראש חודש מנחם אב – ספר המדע (במסלול פ"א).
מדוע "אז לא אבוש"?
הרמב"ם פותח את הקדמת ספרו 'היד החזקה' בפסוק "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך" (תהילים קיט, ו).
והקשר בפשטות הוא: כי בספר הרמב"ם מבוארים כל תרי"ג המצוות, ולכן כאשר לומדים את הרמב"ם – מתקיים הפסוק "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך".
אבל עדיין צריך להבין:
א) מדוע משתמשים כאן בלשון בושה דווקא ("לא אבוש"), לשון שאינה מצויה כל כך?
ב) יש מקום נוסף שהרמב"ם משתמש בו בלשון בושה, והוא בעניין עדות שקר (הל' עדות פי"ז ה"ב(, וזה לשונו: "וכיצד מאיימין עליהם . . מודיעין אותם כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעולם הבא".
וגם כאן צריך להבין: הרי ישנם איסורים חמורים בהרבה מעדות שקר, כולל איסורי ארבע מיתות בית דין, ולא מצינו שיש להודיעם שתהיה להם בושת בעוה"ז ובעוה"ב – ומה הקשר המיוחד של עדות שקר דווקא (שהיא רק איסור 'לאו') עם עניין הבושת*?
ויש לומר:
ה'נזק' של בושה שונה בתוכנו מנזקים אחרים; בניגוד לנזק, צער, ריפוי ושבת (ב"ק ריש פ' החובל) שבהם יש חסרון לאדם בגופו או בממונו – הרי ב"בושת" לא חסר מאומה בגופו ובממונו, אבל לאידך זהו נזק 'נפשי', שהרי אדם בזוי מאבד כל תוכנו...
ובנוגע לעניינו:
בכל העבירות שבתורה יש נזק מסויים לנשמה, אבל בעדות שקר יש כאן משהו נפשי, שעד-השקר מאבד את כל עניינו ותוכנו.
והטעם: בני ישראל נקראים "אתם עדי" (ישעי' מט, ג) כלומר, יהודי, על ידי הנהגתו הטובה והישרה מעיד על ה'טוב' וה'יושר' של הקב"ה כביכול [כדברי הגמ' (יומא פו, ב) "ואהבת את ה' אלקיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך . . מה הבריות אומרות עליו . . פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו . . עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"] ולכן בזה שהוא נהיה עד שקר – נעשה היפך כל עניינו (של יהודי) שהוא עד של הקב"ה!
על פי זה מובן גם בקשר ל"אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך":
מתי נעשה "אתם עדי" בשלמות? בידיעת ההלכות של כל המצוות. כי מכיוון שהמצוות הם רצונו של הקב"ה, הרי כאשר רצונו של הקב"ה נמצא בידיעתו של היהודי (שהוא יודע את כל המצוות) – אז הוא מעיד בשלמות על הקב"ה!
ולכן מבטא הרמב"ם את המעלה של "לא אבוש" דווקא: כי כשם שבושה נאמרה מתי שיהודי נהיה היפך העדות של הקב"ה (עד שקר) כי הוא מאבד את כל תוכנו כנ"ל – כך גם בעניין המצוות, שגם אם יהודי יודע את כל ההלכות הנוהגים בזמן הזה, הרי אם אינו יודע את כל המצוות – עדיין יש לו גדר של בושה, כיון שחסר משהו בעיקר עניינו, העניין של "אתם עדי", ודווקא כאשר הוא לומד את ספר הרמב"ם, הנה "אז לא אבוש" ולמה? "בהביטי אל כל מצוותיך" – הוא יודע את הלכות כל המצוות.
שבת שלום וחודש טוב!
מבוסס על: הדרן על הרמב"ם, משיחת ש"פ ויקהל, מבה"ח אדר שני ה'תשמ"ו, סעיף טו (נדפס בלקוטי שיחות חלק כז עמ' 257-9. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד – מהגה"ח הרב יעקב שוויכה, מגי"ש בישיבת תות"ל המרכזית כפר חב"ד ורב ביהכנ"ס אליהו הנביא בק. מלאכי.
______________
*) ואמנם בנוגע לבושת בעוה"ז – יש ליישב ע"פ דברי הגמרא בסנהדרין כט, א "אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי" [=עידי שקר מזולזלים על שוכריהם] ע"ש. אבל עדיין צריך להבין הבושת בעוה"ב.