שירי שבת

חנוך לנער על פי דרכו - חינוכו על פי מזלו ונטיית ליבו

הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

לפנים ראש ישיבת תקוות יעקב ור״מ בישיבת הגר״א, מח״ס ׳האיצטגנינות באספקלריא של תורה׳, ׳עוד אבשלום חי׳, ומהדיר ספרי ׳עקידת יצחק׳ עה״ת

 

חנוך לנער על פי דרכו - חינוכו על פי מזלו ונטיית ליבו

ישנם הורים החשים בעלות טוטאלית על ילדיהם. אחד הסיפטומים לכך הוא שההורים מנסים לעצב את ילדיהם בדרך הטובה והמתאימה לאופיים ותכונותיהם של ההורים עצמם. אם האב מסוגל לשבת 7 שעות על כסא אחד וללמוד בהתמדה, הוא בטוח שבנו גם מסוגל לכך. אם האבא ניחן במידת הפזרנות, הוא אינו מבין מדוע בנו שומר באדיקות על כספי הדמי- כיס שלו ולא מסוגל להוציא אותו ואם האב וותרן מטבעו, הוא אינו מוכן לקבל שבנו ניחון במידת העקשנות.

אם אני "אדון" על הילדים שלי- אני רוצה שהם יהיו כמוני, שיהיו "אני" בהעתקה, "אני" בפורמט קטן...

זאת טעות, טעות נפוצה והרסנית.

מדברי קדמונינו נראה שכל אדם נברא לפי מזל מסוים, דבר הגורם ליציקת אופי ותוכנות מסוימות, המשתנות מאיש לרעהו. כדי לחנך את הילדים כדבעי, עלינו להכיר קודם כל את סגנון תכונותיהם ואופיים המאד- אישי, וכך נוכל לנתב אותם לדרכים טובות, המגיעות דווקא מתוך אופיים המיוחד, אותם קיבלו מהבורא יתברך ביום לידתם.

הגר"א בביאורו לספר משלי (כב, ו) כותב שתכונות האדם נקבעות לפי מזלו ולא ניתן לשנותן כלל. אמנם, למרות שאי אפשר לשנות את התכונות, אך אפשר לכוונן לבחירה טובה או רעה.

וכך כותב הגר"א ז"ל על הפסוק " חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה": "חנוך גו' כשהוא עוד נער ואז גם כשיזקין לא יסור, והעניין כי האדם אי אפשר לו לשבור דרכו, כלומר מזלו שנולד בו, כמ"ש[1] האי מאן דבצדק יהיה גבר צדקן כו'. וכשנולד במזל רע אז ע"ז ניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו לאיזה דבר שירצה להיות או צדיק או רשע או בינוני, וכמ"ש במסכת שבת האי מאן דבמאדים יהיה שופך דמים, אמר רב אשי או מהולא או טבחה או ליסטים. וזכר אלו הג' והוא לפי שמזלו מורה שיהיה שופך דמים, אך בבחירתו יוכל לבחור באלו הג' או מהולא והוא צדיק שעושה מצות עשה, או טבחא הוא בינוני, או ליסטים והוא רשע שופך דמים כמשמעו".

הגר"א מוסיף ומטעים שחז"ל בחרו דוקא בשלש דוגמאות אלו, של מוהל, טבח ורוצח, כדי להמחיש לנו שלמרות שהאדם נולד במזל רע, כמו הנולד במזל מאדים שתכונתו מכריחה אותו להיות שופך דמים, יכול הוא לבחור להיות צדיק- להיות מוהל המקיים מצות עשה של ברית מילה;  להיות בינוני- טבח,  או להיות רשע ולהיות גנב ורוצח. והנה תכונת מזלו חייבתו להיות שופך דמים, אך הוא בחר האם להשתמש בתכונה זו להיות צדיק, בינוני או רשע[2].

ממשיך הגר"א ז"ל וכותב: "זה שאמרו[3] "שאול באחת ולא עלתה לו, דוד בשתים ועלתה לו". והעניין הוא כי בדוד נאמר[4] "והוא אדמוני" והוא במאדים. ולכך טעה עליו שמואל בעת ראה קלסתר פניו. והוא העביר מדותיו בכל ואף שאלו השתיים לא העביר, מכל מקום עלתה לו, כמו שאמרו[5] "כל המעביר על מדותיו וכו' ", ודוד כבר הרבה צדק להעביר על מדותיו, משא"כ שאול שנאמר[6] "בן שנה שאול כו' ", כבן שנה שלא טעם טעם חטא[7] והוא העביר מדתו הטובה לרע בדבר אחד, ולכן אף באחד לא עלתה לו".

חז"ל[8] מספרים שכאשר הגיע דוד לפני שמואל הנביא, כדי שימשחנו למלך, ראה שמואל שדוד הוא אדמוני- "אדמוני, אמר רבי אבא בר כהנא כאלו שופך דמים, וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני, דכתיב "וישלח ויביאהו והוא אדמוני, נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו[9]. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'עם יפה עינים', עשו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג".

על פי מזל לידתו של דוד, שנולד במאדים, היתה בו תכונה לשפוך דם. אך דוד השתמש בתכונותיו הטבעיות לטובה וניצל את תקיפותו למלחמה נגד אויבי ה'.  לפיכך זכה דוד שלמרות שחטא בשתים, אך עלתה לו. היינו שנענש, אך לא הפסיד על ידי חטאיו את המלוכה לו ולזרעו. אך שאול המלך נולד מכח מזלו עם תכונה טבעית של מידת הענוה, אך הוא בחר להשתמש בענוותנותו הטבעית לרעה ולא עמד איתן נגד רצון העם, ולכן נענש בכך שהמלוכה ניטלה ממנו ועברה לדוד.

לאור זאת מבאר הגר"א כך את דברי הפסוק: "וזה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו, לפי דרך מזלו וטבעו כן תחנכהו לעשות מצות, ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה, אבל כאשר תעבירהו על מזלו עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אח"כ בעת יוסר עולך מעל צוארו יסור מזה, כי אי אפשר לו לשבר מזלו", עכ"ל.

הגר"א מסביר שכל אדם נולד עם תכונות טבעיות הטמונות בו לפי כח מזל לידתו, ועל המחנך להכיר ולהבין את תכונותיו המיוחדות של הנער, איתן נולד ע"פ מזלו, ולחנכו בכך שינתב את תכונותיו לטובה, ואז גם כשהנער יתבגר ויזקין, ימשיך הוא להשתמש בתכונותיו לאפיקים חיובים. אך מחנך (שאינו מכיר בכך שלא ניתן לשנות את תכונות הנער, שנטבעו בדמו ובלבבו ע"פ מזל לידתו, אלא רק לנתבם לאפיקים טובים) שינסה לשבור את תכונות הנער ולעוקרם ממנו, אולי יצליח הוא בכך כעת, באופן זמני, בזמן שהנער מחויב לציית לו מתוך פחד ויראה, אך כשיוסר עול המחנך מכתפי הנער, ישוב הוא לתכונותיו המולדות ויתכן שישתמש בהן לרעה.

יש בנותן טעם להוסיף כאן את דברי מהר"ע פיג'ו ז"ל, בעל ה'גדולי תרומה', בספרו בינה לעיתים (ח"ב, דרוש להספד), הכותב כך:

"יש עוד מין אחר מן ההתנגדות והוא פנימי מהטבע וההמזגה הטבעית, אשר כפי איכותה תטה את האדם לאיזה פחיתות ותרחיקהו מן המעלה והשלמות והוא ינצח ויתקומם על טבעו. ומזה המין היה שלמות אדוננו המלך דוד ע"ה, כי להיותו אדמוני יפה עינים היתה בלי ספק נטייתו האדומית להיות שופך דם בעל חמה ונוקם ונוטר, ועם כל זה היה גובר בשכלו על כל אלה לבלתי הנקם ולשפוך דם אלא באויבי ה'. ועם היות שאול ע"ה רודפו עד מות, והיה מסור בידו להנקם ממנו, כבש את כעסו ונתקומם על טבעו, כי שם יראת ה' על פניו. כאשר ספרה הנבואה שאמר אבישי אל דוד - סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו, ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה, ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה, חלילה לי מה' משלוח ידי במשיח ה' וגו' (ש"א כו ט יא)", עכ"ל[10].

(מתוך הספר האיצטגנינות באספקלריא של תורה ח"ב, שייצא לאור בקרוב בס"ד)

 

 

 

[1] שבת קנו, א.

[2] וכ"כ המהרש"א.

[3] יומא כב, ב.

[4] שמואל א טז, יב.

[5] יומא כג, א.

[6] שמואל א יג, א.

[7] יומא כב, ב.

[8] בראשית רבה סג, ח.

[9] שנאמר בו 'ויצא הראשון אדמוני' (בראשית כה, כה).

[10] וכן כתב מהר"י סקילי זי"ע בספרו תורת המנחה (דרשה כג): "בנת לרעי מרחוק, ידעת רוע טבעי וזדון לבי דכתיב (שמואל א טז יב) והוא אדמוני, ואמרו רז"ל כשראה שמואל את דוד שהוא אדמוני נזדעזע כל גופו וחרד ופחד. והשם ית' בראו כך להיות אכזרי לנקום נקמת ה' מאויביו והיינו דכתיב מרחוק, בשביל רחקיך ביניתני וכוננתני לטבע זה", עכ"ל ועיש"ע.