הפינה לנשים

אוכל כשר ולב נקי

אוכל כשר ולב נקי

** מדוע כל כך חשוב להיזהר ולהישמר על כשרות המאכלים, גם לקטנטנים? מדוע כה חשוב שתינוק יאכל ממניקת בעלת מידות טובות? מדוע הפרופסור המלומד לא הבין בשום אופן דף גמרא? ** צעידה בעקבות הכשרות שבפסוקי פרשת השבוע, הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א **

'בין הזמנים' התשע"ב. ילד חרדי בשם יענקי צנח ממרומי הר בצפון, נפצע והחל לאבד דם. יענקי הובהל לבית החולים והרופאים הסבירו להורים המודאגים שבנם זקוק לכמה מנות דם. האב המבוהל פלט: "בסדר. כמובן. אבל תשתדלו בבקשה לתת לו רק מנות דם של יהודים שאוכלים אוכל כשר"...
מדוע האב כה ביקש שיענקי שלו יקבל רק מנות דם של יהודי שאכל אוכל כשר?
****
'בין הזמנים' התשע"ד. נוסעים ברכבת לנהריה. אל הקרון נכנס זבן, גורר עגלת לחמניות, שתיה וממתקים. "אבא, אני רוצה מסטיק", החל שימי בן ה3 לצווח ולצרוח. "המסטיק בהשגחה שאנחנו לא אוכלים אותה", אומר אבא. 
"אבל שימי רק בן שלש", מנסה האחות הגדולה לדאוג למסטיק לאחיה. האם אבא צודק או שהאחות צודקת?
****

פרופסור יהודי מבוגר נכנס אל מעונו של מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א וסיפר בכאב שבעוד שבכל הבנת חכמות העולם, הוא מבין מצוין, אך דף גמרא הוא לא מצליח לקלוט. למרות כל נסיונותיו להבין, הוא לא מצליח לרדת לעומקה של סוגיה. הכל מתבלבל לו. מרן שליט"א פסק: "כנראה אכלת מאכלות אסורות".
הפרופסור נזכר שאכן כן, בהיותו ילד אכל 'דבר אחר' בבית שכניו הנכרים, שכיבדוהו בנקניקיות מבשר הפיגולים. הוא שיחק עם ילד השכנים הנכרי וכשכל המשפחה הגויית הסבה לשולחן, הזמינו גם אותו להצטרף. ריח הנקניקיות המגרה הלם באפו והוא לא עמד בנסיון ואכל איתם. ואכן, לדבריו, מאז הפסיק להבין דף גמרא.
מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א הציע לו לצום יום אחד, כדי שגופו יעשה 'תשובת המשקל' למול בשר הפיגולים שאכל. אך הפרופסור אמר בצער שהוא זקן מידי כדי לצום יום שלם.

בפרשתנו מובאים דיני איסורי אכילת מאכלות אסורות וכולנו יודעים שאכילת איסורי אכילה מטמטמת את ליבו של האדם. ענין טמטום לבו של אדם הנגרם ע"י עשיית עבירות מובא בגמרא (יומא לט, א) "תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר  ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם". ומסביר רש"י : "מטמטמת - אוטמת וסותמת מכל חכמה".

חומרת אכילת דברים אסורים חמורה יותר מכל עבירה אחרת, וכדברי המסילת ישרים: "והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורים, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו". הכנסת דבר איסור לתוך גופו של האדם, אינה משפיעה רק על נשמתו, אלא גם על המציאות הגופנית שלו. אדם שאכל דבר איסור, נהפך לאדם בהמי יותר ופחות רוחני.

הרמב"ם כותב בספרו מורה נבוכים ש"כי כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים, מזונם מגונה, ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיספק שאין הזק בו…  ודע שאלו הסימנים רוצה לומר העלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמות, וסנפיר וקשקשת בדגים, אין מציאותם סבת ההתר ולא העדרם סבת האסור, ואמנם הם סימן יודע בו המין המשובח מן המין המגונה". ספר החינוך מסביר "לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית ויערבב אותה  ויפריד בינה ובין השכל עליוני השלם ותהי נפרדת עד אשר תטהר, וכמו שכתוב בענין הטומאה (ויקרא יא, מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ודרשו זכרונם לברכה  "ונטמתם בם", כלומר שמעיינות השכל מטמטמים  בטומאה. על כן במקום הקדוש והטהור אשר רוח א-להים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה". 

אנו לומדים מדברי הרמב"ם והחינוך שהטומאה שבמאכל האסור היא עצמית ומשפיעה על גופו ונפשו של האדם, מחלישה את כח הנפש ומערבבת אותה.

הרמב"ן (דרשת תורת ה' תמימה) מסביר לנו ש"התורה מאירת עינים בסוד התולדה, שאסרה לנו מקצת בהמות וחיות ומקצת עופות ומקצת דגים, וגם זה הולך בשאר דרכי התורה, שכל דברים טובים לגוף, כנוהג שבעולם, וטובים לנפש, מצד היצירה ומצד המצות, כי הדברים האלה ידוע שאינן מאכלים טובים לרפואה ולבריאות, ומלבד זה יש להם נזק בנפש מצד התולדות".

הרמב"ן מסביר בהרחבה במספר מקומות שהתורה התירה ליהודים לאכול דוקא מבעלי החיים העדינים, הרכים והרגישים, ואסרה להם לאכול מהחיות האכזריות, הבהמות הרעות והעופות הדורסים. לדבריו הקדושים, וכך כתבו עוד מרבותינו הראשונים, בחר הקב"ה לאפשר לנו לאכול דוקא מבעלי החיים שלא מציקים ומתאכזרים לאחרים, ואסר לנו לאכול מבעלי החיים בעלי המידות הרעות והמושחתות. כי אם נאכל מבשרם, נכניס לגופינו לא רק את בשרם, כי אם גם את תכונותיהם הרעות.

לעומת דעות הקדמונים הסבורים שהתורה אסרה לאכול מאכלות אסורות בגלל שהם מאכלים המזיקים מעצם טבעם לגוף האדם שאוכל אותם, מצאנו את שיטתם של קדמונים אחרים שלא ראו את האיסור בגוף המאכל, אלא בציווי התורה הקדושה שלא לאוכלו.

המהר"ל בתפארת ישראל: "מדברי  חכמים  נראה  שאין לומר כי המצות שנתן השם יתברך בשביל  המקבל שהוא האדם, רק הם גזירות מצד השם יתברך הגוזר על  עמו  גזירות,  כמו  מלך  הגוזר גזירה על עמו.  אף כי האמת ימשך מזה מצד שהוא מקיים הגזירה שגזר  עליו  הטוב  וההצלחה  שאין  אחריה הצלחה.  מכל מקום אין התחלת הגזירה שנתנה לטוב אל המקבל… לפיכך כל מי שנותן במצוות טעם על פי הטבע לומר כי לכך אסרה תורה חזיר מפני שהוא מוליד בגוף מזג רע וכן הוא בודאי האמת, וכן נתנו טעם באיסור חלב שהוא מוליד מזג רע וכן בדם ומכל שכן בעופות הטמאות בכולם נתנו  טעם  על פי הטבע  וכאלו היתה התורה ספר מספרי הרפואות או ספר הטבע, חס ושלום לומר כך … ואף אמנם כי האמת הוא כי כל אלו יש בהם מזג רע ודבר זה ימשך בודאי במה  שיש בהם שנוי רע גם כן. אבל אין זה עיקר טעם המצוה. רק שאינם ראוים אל האדם כפי הסדר אשר סדר השם יתברך לכך הרחיקה אותם ולפעמים לא הרחיקתם התורה". 

גם האברבנאל  כותב: "איסור המאכלים שאסרה התורה, כבר חשבו הרבה מהמפרשים שהוא מפני בריאות הגוף ורפואתו, וחלילה לי מלהאמין בו, לפי שאין הדבר כן, היה ספק תורת האלוקים במדרגת ספר קטן מספרי הרפואה. וגם עינינו הרואות כי האומות האוכלות בשר חזיר, השקץ והעכבר, ושאר בעלי החיים טמאים, כולן הן חזקות, אולם התורה האלוקית לא באה לרפא את הגוף ולדאוג לבריאותו, אלא לדאוג לבריאות הנפש ולרפא תחלואיה, ולכן אסרה התורה את המאכלים, לפי שהם מתעבים ומשקצים את הנפש הטהורה".

הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים'  חילק בין אכילת נבילות האסורים והרעים מצד עצמם, לבין טרפות האסורים מהצד ההלכתי ולא משום שהם עצמם מאכלים המזיקים לגוף ונפש האדם. רבנו הרמח"ל סבור הוא שנוסף על האיסור שבעשיית העבירה, המשפיע לרעה על האדם, יש גם את המימד של 'חפצא של איסור' בהכנסת הבהמות הטמאות והשקצים והרמשים לתוך גופו של האדם והם משפיעים על לבו ונשמתו של היהודי, נסיך הכתר.

שאלה זו, האם מאכלות אסורות גורמות לטמטום לב האדם בגלל האיסור ההלכתי או בגלל שמאכלות אסורות מטמטמות מעצם טבע הבהמות והחיות מהם הגיעו, הוא נושא הלכתי ארוך ומעניין, ויש לו השלכות הלכתיות רבות ומגוונות. והנה מספר דוגמאות.  כשחייבים להאכיל חולה או יולדת מאכל איסור, האם כדי להעדיף להאכילו מאכלות אסורות, כאשר האפשרות השניה היא להאכילו מאכלים כשרים אך צריך לעבור על איסורים נוספים, כמו לשחוט בשבת וכדומה? האם אנו מחויבים למנוע מילד קטן לאכול בעצמו מאכלות אסורות, שהרי מצד האיסור שבמאכלים אין חובה להפרישו ואלו מצד האיסור העצמי נגרום לתינוק נזק ולכן יש לנו חובה להפרישו? האם מותר לקבל תרומת דם מאדם שאוכל נבלות וטרפות? האם מותר לקבל תרומת אברים מגוי? האם יכול תינוק יהודי לינוק ממינקת שאוכלת נבלות וטרפות? האם מותר לתינוק לינק ממינקת גויה?
הנושא ארוך ומורכב ורבים מפוסקי ההלכה עסקו בו. (ראו מעט בענין בספרי ויאמר שמואל בענין משלוח מנות בפורים ממאכל אסור, לחולה שזקוק למאכל זה, וראו שם במכתבו של הרה"ג רבי אברהם גרסייה שליט"א, מו"צ בד"ץ אלעד ורב ארגון 'הצלה' בעירנו).
 
למה הילדים יצאו לתרבות רעה?
אפילו הילדים הקטנים שלנו שמעו מהגננת על משה רבינו, שבתיה בת פרעה מצאה אותו, והוא סירב לינק ממינקת גויה. סיפור נפלא זה נמצא בגמרא במסכת סוטה (יב, א). "מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר: פה שעתיד לדבר  עם השכינה יינק דבר טמא?!". ומסביר רש"י "דבר טמא - זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל".

המהר"ץ חיות זצ"ל מסביר: "פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא-נראה בזה לאו דוקא במשה לבד שעתיד לדבר עם השכינה אמרו שאינו נאות שיינק מן דבר טמא רק הדין מבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' פ"א סעיף ז') שלא יניקו תינוק מן העובדת כוכבים, שחלב עובדת כוכבים מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע".
--- זאת ההלכה! כל ילד יהודי אינו יונק מגויה, כי לא רק משה רבינו, אלא כל ילד יהודי, כל ילד יהודי, ראוי ויכול לדבר עם השכינה, ולכן עליו לשמור את גופו ונשמתו מכל דבר איסור!

והנה, גם להיפך. כאשר תינוק גוי יונק מאם יהודיה, הוא מקבל אורות נפלאים מן השמים.

התוספות (עבודה זרה י, ע"ב) מספרים לנו בשם המדרש ש"כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו. שלח הקיסר והביאו לרבי ואמו לפניו, והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום. ואמר אותו הגמון "אני ראיתי  שמלו את זה, אלא הקב"ה עושה להם נסים בכל עת", וביטלו הגזרה. ואמרו בירושלמי שלבסוף למד אנטונינוס  תורה ונתגייר ומל עצמו". אנטונינוס המלך שינק מישראלית, לבסוף למד תורה, התגייר ומל את עצמו, בזכות אותה השפעה חד פעמית, שינק מחלב יהודיה!

ישנה מחלוקת גדולה בראשונים האם אסור לתינוק יהודי לינוק מאם נכריה, אך כותב המאירי: "מכל מקום הואיל וידוע מדרך הטבע שכל מזון המגדל עושה רושם במדות המגודל ממנו, מדת חסידות להניק כמה שאפשר בחלב ישראלית שטבעה נח ורחמן וביישן וצנוע ומגדלת כפי טבעה".

הרמ"א (יו"ד ס' פא ס"ז) פסק: "חלב כותית כחלב  ישראל, ומכל מקום לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, שחלב כותית מטמטם הלב. וכן לא תאכל המינקת, אפי' ישראלית, דברים האסורים. וכן התינוק בעצמו, כי כל זה  מזיק לו בזקנותו". הפרי חדש כותב דברים חמורים: "לפי שבזמנינו אין נזהרים מענינים אלו, לכן רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם, ואף אם יוכיחם על פניהם, אינם מקבלים מוסר". וה'צידה לדרך' כותב שגם "צריך להשתדל שתהא המינקת בעלת מדות טובות, לא כעסנית ולא רגזנית", כדי שהילד היונק ממנה, לא יקבל דרכה את מידותיה הרעות. 

כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל (שו"ת דברי יציב יו"ד סימן ב) כותב לנו ש"באגרת הרמב"ם כתב שכל מה שבאו לידי הרהורי  כפירה ר"ל, הכל מכח שאכלו נבילות וטריפות ונטמטמו. ודבר זה ידוע שאין דבר עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם את לב הישראל, ובעוונותינו הרבים על ידי זה יצאו כמעט מן הדת כמה קהלות בארץ לועז ע"י השוחטים והבודקים הקלים, ואכלו ונתפטמו בטריפות, וגברו  עליהם דעות זרות, עד שפקרו ונאבדו מתוך קהל הקדוש, ותסמר שערות ראש ממה  שהאריכו עוד בספרים הקדושים מחומר הענין, ואשר על כן צריך לדקדק ביותר בענין חמור כזה ולא  סומכים על השוחט בחזקת כשרות גרידא, ומה גם שהוא שוחט בקביעות וגם לרבים שחשו  חז"ל ביותר".

והנה אנו רואים עד כמה צריך להיזהר שאנו  ילדינו יאכלו רק מאכלים כשרים בתכלית הכשרות!!
 
תרומת דם מאוכל נבילות וטריפות
הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר ח"ח חו"מ יא) נשאל האם ניתן לקבל תרומת דם ותרומת אברים ממי שאינו מקפיד על כשרות ואוכל דברים אסורים, ה' ירחם. הגר"ע יוסף זצ"ל כותב ש"מצד הדין נראה שאין להקפיד בזה כלל, ובפרט שנראה שיש כאן משום פקוח נפש. ורק  אם אין הדבר דחוף ואפשר להמתין לקבלת עירוי דם מישראל כשר, טוב להמתין ממדת  חסידות... ולכן כשאין העירוי דם דחוף, משום חשש סכנה, ובפרט אם  נמצא על ידו ממש דם מישראל כשר, בודאי שעדיף  לקבל עירוי מדם הישראל. אולם  כשהעירוי דם הוא דחוף לחולה, אין להמתין עד שימצאו דם מישראל כשר, ובודאי שאין  להתחסד במקום שיש חשש פקוח נפש. ויעשו העירוי דם, מדמו של נכרי המוכן ומזומן לכך.  ונראה שהוא הדין בכל זה לגבי השתלת כליות, שאם אין הדבר דחוף, ואפשר להמתין, טוב  הדבר להמתין כדי להשיג כליות של ישראל כשר, כשהוא תורם כליא שלו, וזהו ע"פ מאמר חז"ל  (שבת לג ב) כליות יועצות".

ראינו שמעיקר הדין, סבור הגר"ע זצ"ל, אין כלל לחשוש לקבל תרומת אבר מגוי או אוכל נבילות וטריפות, אך ממידת חסידות במקרה שאין חשש פיקוח נפש, יש להעדיף תרומה מיהודי כשר.

לעומת זאת, הגאון המקובל רבי עובדיה הדאייה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי (יו"ד סי' כו אות ו) האוסר תרומת אברים מגוי. הוא נשאל "בדין  ישראל שכהו עיניו, והוא זקוק להשתלת קרום עין של מת, כדי להחזיר לו את מאור עיניו  והרופאים המומחים לכך עומדים להשתיל לו קרום עין של מת גוי". לדבריו למרות שאמרו חז"ל  שסומא חשוב כמת, ועל ידי השתלת קרנית העין יחזור לחיים, לאחר שהוחזר לו מאור עיניו, "מכל מקום גדול הפסדו יותר משכרו, שמכיון שראיית הגוי בעוה"ז היא כולה של הסטרא  אחרא, גנוב וגזול ורצח וכל מיני תועבות שבעולם, הרי ממילא ישפיע הדבר על היהודי  הזה שהושתלה לו עינו של הנכרי, לרדוף אחר כל התועבות הרעות, ונמצא שמאבד עולמו על ידי  כך, ומוטב לו שיהיה סומא כל ימיו בעולם הזה ויאיר לו בעולם הבא. ועוד שכל אחד מישראל כלול  מנשמת כל ישראל, ובזה שהכניסו לו מעינו של גוף טמא של גוי, הרי הוא גורם נזק לכל הנשמות  הכלולות בגופו. ואולי לא יקום בתחיית המתים, מפני התערובת שעירב בגופו. ולכן האיש הירא  לנפשו אל יעשה שקר בנפשו להשתיל לעינו קרום עין של גוי, והרי הוא כחובל בנפשו, ודמו  בראשו".
שהות של ילד חרדי חולה נפש במוסד חילוני

הרב א. מוכר באלעד כאחד מאנשי החסד הגדולים והיקרים. הוא מטפל בבעיות קשות בשלל נושאים ומידי פעם אני שומע ממנו על דילמות קשות ומסובכות, שזקוקות לעמדה הלכתית- תורתית. לפני תקופה שוחחנו על ילד מאלעד, שלוקה במחלה נפשית חמורה ביותר. ה' ישלח לו רפואה שלמה. המוסד החרדי שטיפל בילד האומלל, נאלץ להפסיק ולטפל בו, בגלל רמת חוליו הקשה, והאופציה היחידה שעמדה על הפרק, היתה העברתו למוסד פסיכיאטרי חילוני, שם יטפלו בו, אך גם יאכילוהו מאכלים לא כשרים.

ה'חתם סופר' (ח"א או"ח סימן פג) נשאל "אודות ילד בן שבע שנים והנער בכל מעשיו כמתעתע, מדבר ואך קול דברים ובעצמו אינו יודע מהו מדבר, שומע בעת מדברים אליו  ואינו יודע תכלית שום כוונה מיוחדת על בוריה ממה שדברו אליו, אינו לא חרש ולא אלם, אף לא פיקח, כל מעשיו, רמיזותיו קריצותיו ותנועותיו מוכיחים ומעידים שהוא שוטה ודעתו חלשה  מאוד, והרופאים  כולם פה אחד כי יש בו מעט דעת ודעתו חלשה ואין רפואה אחרת למכתו, אם לא בעיר אשר שמה הוקם בית חנוך עם מורים, מחנכים ומלמדים לאלה דעת, ואם יבוא שמה בודאי בלי שום ספק יעלה מעלה אחר מעלה בדעת, ואף כי לא יהיה  חריף כשארי בני אדם, לפחות  יגיע למעלה להיות בעל אנושי לישא וליתן לכלכל דבריו במשפט  לטרוף טרף לו. וזהו מקום השאלה - כי אחרי אשר ינתן שמה אף כי אפשר לשלוח לו ולהכין לו די מחיתו בכשרות אך לא יניחו להוביל לו שמה דבר ממקום אחר והוא צריך להיות בחברה ואגודות כל הנמצאים שם, ואף במאכל  ומשקה, האם רשאים למוסרו לשם כיון שבודאי יאכל נבילה וכל טרפה, או לא?". 

החתם סופר משיב שמעיקר הדין עד גיל בר מצווה הדבר מותר, אך לאחר גיל בר מצווה יוציאוהו משם. אך הוא קובע שלמעשה שמוטב שלא לשולחו לשם, למרות שהוא עדיין לא הגיע לגיל מצוות, וכה דבריו: "העידו קדמונינו ז"ל שעל ידי מאכלות אסורות  בנערות, מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, עדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל ימיו".
 
האם קונים לחם כשר- שנגע בו אדם לא כשר?
אנחנו קונים לחם. הלחם הגיע לחנויות על ידי חילונים, שככל הנראה לא נטלו ידים בבוקר והם נגעו בלחם ללא נטילת ידים. גם המוכרים החילונים נגעו בלחמים בידים וסידרו אותם במדפים, ללא שנטלו ידים. כולנו יודעים שנגיעה במאכל ללא נטילת ידים בבוקר, מביאה לרוח רעה על המאכל. אם כן, כיצד אנו נוגעים בלחם הזה?
הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סי' א) נשאל האם מותר לקנות לחם ממאפיה של יהודים שהפועלים שלה אינם מוחזקים בכשרות שיטלו ידיהם בשחרית כדת. וכן האם מותר לקנות שאר צרכי מאכל מבעל חנות מכולת שאינו שומר מצוות, שכנראה אינו נוטל ידיו שחרית. הוא הביא בדבריו מחלוקת אחרונים בענין ומסכם: "ומ"מ לכתחלה יש להזהר בכל עוז ותעצומות להשגיח לבלתי יגעו במאכלים לפני נט"י, ולעמוד על המשמר שגם הילדים הקטנים יטלו ידיהם לפני איזה נגיעה שהיא במאכלים או במשקים.... ולפחות לענין דיעבד מעיקר הדין יש להקל. והמחמיר שלא לאכול מאכלים  ומשקים שנגעו בהם לפני נט"י שחרית, תבא עליו ברכה. כי כתב השל"ה  שמאכלים ומשקים כאלה גורמים לאוכליהם טמטום הלב והדעת, ויסייעם לעבור  עבירות ח"ו. וכן ראיתי שהגרא"ח נאה בספרו קצות השלחן כתב שכל מיני אוכלים הנקנים בשוק, יש  עליהם חשש שנגעו בהם לפני נט"י שחרית, בזה"ז שרבו קלי הדעת המזלזלים בנט"י. והעולם  נוהגים להקל. ומ"מ ראוי להחמיר לכתחלה שלא לקנות אוכלין ומשקין ממי שידוע בודאי שאינו חושש לקיים נט"י שחרית ג"פ בסירוגין כדת. והסברה נותנת שהרוח רעה הזאת מוליד טמטום  הלב וגורם טבע רע".

בספרי 'שלהי דקייטא' הבאתי את דבריהם של שו"ת קרן לדוד שמיקל בכך, כאשר אנו מסופקים האם החנווני נגע באוכל ויש לנו ספק נוסף שמא האיש היה ער בלילה ויש לו רק "ספק רוח רעה" (כבשו"ע ד' ד'). וראב"ד ה'עדה החרדית' הגר"מ שטרנבוך שליט"א מיקל בעניין, לפי דברי הרמ"א הכותב שכלי נטלה אינו מעכב לעניין רוח רעה, ומכיוון שכל אדם נורמלי רוחץ ידיים בבוקר והמים זורמים על ידיו זמן- מה, אזי יש להקל, וכך סבר גם רבנו הגרי"י קנייבסקי זצ"ל. 

---- "אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק: אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעולם הבא".