- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מטות
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:57
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 284
פרשת מטות מסעי - במה ייחודה של מלחמת מדיין?
מאת: אהובה קליין .
הפרשה פותחת בציווי להילחם במדיין: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן. אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא: אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'..." [במדבר ל"א, א-ז]
שאלות :
א] מי היו אנשי הצבא הנבחרים?
ב] מדוע נבחר פנחס לעמוד בראש הלוחמים?
ג] במה שונה מלחמת מדיין מהמלחמות הקודמות?
תשובות :
אנשי הצבא הנבחרים.
דעת מקרא סובר: כי המדיינים נחשבו לעם של נוודים, לא היה להם צבא גדול במיוחד, כדי שעם ישראל כולו יצא נגדו, אלא אפשר היה להסתפק בחיל חלוץ של המתנדבים. והדבר נלמד גם מהחלק השני של הפסוק:" וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן",- זהו מונח סתמי ואין בו כלל צליל- המזכיר מלחמה.
גם המילים: "וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן" אינו מונח צבאי טהור.
הרמב"ן אומר:" ויתכן עוד שנאמר: כי משה נצטווה:" צרור את המדיינים ונקום נקמת בני ישראל" ושלח לשם מועטים להכות בערי הפריזי [שהיו ערים לא מבוצרות] וכל עץ טוב להפיל וכל מעין לסתום...ולא צווה להם דבר רק לנקום כאשר תימצא ידם, וה' יתברך...נתן מדיין ומלכיהם...בידם" במילים אחרות, מטרת המלחמה הייתה : נקמה במדיין בלבד ולא מעבר לזה.
רבינו בחיי מסביר את המילים: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" ;הכוונה שיחגרו את חלוציהם - חגורותיהם, וכאן משבח את משה, שאף על פי שידע כי מיתתו תלויה במלחמת מדיין והנקמה בהם, הוא לא עיכב אותם בדבר.
ומביא מדרש המספר: כי לעומת משה, יהושע לא נהג כך בזמן שבא להילחם על ל"א המלכים, אמר: שאם הוא יהרוג אותם - מיד ימות בעצמו- כשם שאירע למשה מיד עם הניצחון על המדיינים, לכן התחיל את המלחמה ומיד התעכב, שנאמר: "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה"[יהושע י"א]
אמר לו הקב"ה: היות וכך נהג, לכן ה' מקצר לו את חייו וראוי היה לחיות ק"כ שנה כמשה רבינו ולא חי כי אם ק"י שנה , כנאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"[ משלי י"ט]
בנוגע למילים: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" מביא רבינו בחיי את דברי רז"ל שנמסרו על כורחם, הם לא מיהרו להילחם במדיינים מפני שחיבבו את משה וידעו שפטירתו מן העולם תהיה מיד עם הצלחת הנקמה במדיינים.
"הכתב והקבלה" מסביר: כי מהמילים:" מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- ניתן ללמוד כי הלוחמים היו אנשים חשובים וצדיקים כפי שמציין גם רש"י:
כל הלוחמים זכו לחזור בשלום מן המלחמה במדיינים ואיש מהם לא נהרג בקרב, כפי שכתוב: "וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ".
הרמב"ן מציין: למלחמה נגד מדיין, שלח משה רק אנשים נבחרים: "משה לא שלח את כל עם - הצבא [כפי שנהג במלחמות נגד סיחון ועוג מלך הבשן] ואף על פי שהמדיינים היו עם רב והערים בצורות גדולות מאד והטעם: כי הנכשלים בבנות מואב היו רבים ואינם ראויים לנקמת ה' ,על כן בחרו למלחמה זו באנשים צדיקים וידועים לשבטיהם"[מוכרים היו לשבטיהם כאנשים רבי מעלה שלא דבק בהם שום רבב]
בחירתו של פנחס.
רש"י מסביר: משה שלח דווקא את פנחס בראש הלוחמים ולא את אלעזר אביו.
א] פנחס התחיל במצווה והרג את המדיינית, לכן נצטווה לסיים!
ב] פנחס היה כהן משוח מלחמה.
ג] הוא בא לנקום את נקמת אבי אביו יוסף, שהמדיינים מכרוהו.
ומניין שהייתה אמו של פנחס שייכת ליוסף?
התשובה: לפי שנאמר [ שמות ו, כ"ה] :" וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּנְחָס"
כלומר-מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו, במילים אחרות, פנחס זה שאבותיו מסרו נפשם נגד גילוי עריות, ומנגד אבותיו מצד שני היו עובדי עבודה זרה, הוא שנבחר לנקום במדיינים לפי שהם הכשילו את ישראל בשתי עבירות אלו.
נקמתו של פנחס הייתה כפולה:
א] "נקמת ה' " על שתי עבירות הנ"ל.
ב] נקמת בני ישראל על שהמדיינים מכרו את יוסף.
בעל הטורים מבהיר: כי משה לא שלח את הנשיאים למלחמה כדי שלא יתביישו לפי שלשבט שמעון - נהרג נשיאם ומאז לא העמידו תחתיו נשיא אחר.
רבינו בחיי מסביר: פנחס נבחר- לפי ששקול כנגד כולם .
ומדוע לא נישלח משה למלחמה זו? התשובה: משה נתגדל במדיין, ישב על הבאר ולא הלך - לפי שנהוג להגיד: בור ששתית מתוכו מים אל תזרוק בו אבן.
שואל רבינו בחיי: מדוע לקח עמו פנחס את כלי הקודש למלחמה- שזה כלל את הארון ואת הציץ? על כך ענו במדרש: מלכי מדיין היו עושים כשפים עם בלעם והיו פורחים באוויר בראותם את המלחמה הזאת, לכן אמר משה ללוחמיו: אם תיראו אותם עושים כשפים תראו להם את הציץ שעל ראשו של הכהן- והתוצאה תהיה מדהימה, הם יפלו בארץ. ולכן כתוב: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם, שנפלו מן האוויר על חללי מדיין והרגום, וכתוב בספר יהושע [פרק י"ג]: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם"
את החצוצרות לקחו איתם, כי כך היו נוהגים ,בני ישראל, בזמן מלחמה. וגם כאשר היו מתכנסים- היו עושים זאת באמצעות החצוצרות.
ייחודה של מלחמת מדיין.
הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש מסביר: לא ראינו במלחמות הקודמות של ישראל נגד סיחון, עוג מלך הבשן והאמורי- שהיה שם כהן עם ארון הקודש והחצוצרות. מסתבר: כי מלחמות אלה- היו מלחמות כיבוש-או לשם הגנה עצמית, במילים אחרות, המטרות היו חומריות. אך בניגוד למלחמות ההן, מלחמת מדיין הייתה בעלת מטרה מוסרית ורוחנית- מטרות נעלות ביותר.
לכן במלחמה מסוג זה, מן הראוי שהכהן וכלי הקודש יהיו נוכחים- במטרה לקרוא לעזרת אלוקים.
על פי הנאמר במסכת סוטה [מ"ג]- כלי הקודש- כללו את הארון והלוחות שבו. וזאת כיוון שהם הלכו להילחם למען התורה ומצוותיה, מטרתם הנעלה הייתה: שהתורה ומצוותיה יוכלו לשכון לבטח בקרב העם.
הכהן המשמש סמל לתורה והמקדש ומסירות נפש בעבודת ה' ,דאג למסירות העם למען התורה - באמצעות החצוצרות היה קורא לאומה לשמוע את התורה ומצוותיה. החצוצרות לא נועדו רק לתקופת היותם של בני ישראל במדבר, אלא יש להם משמעות לדורות הבאים.
האויב האמיתי של ישראל אינו דווקא זה שמבקש את אובדנו הגופני, אלא זה הזומם להשמידו מבחינה מוסרית ורוחנית.
היות ועם ישראל הוא העם הנבחר שקיבל עליו את התורה, מכאן שכל פגם בשלמותו המוסרית מנתק את הקשר הקיים בינו לאלוקים- וזוהי המלחמה המיוחדת –במטרה לנקום במדיין על כך שרצה להשמיד את ישראל מבחינה רוחנית. והיות שמדיין שאף להשחית עמים אחרים עשה את הפשע הבין לאומי החמור ביותר- והתוצאה: שהפסיד את זכות קיומו כאומה בתוך האומות לפני ה'.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי מלחמת מדיין הייתה ייחודית בכך- שנועדה לנקום במדיינים מעצם רצונם להשמיד את ישראל מבחינה מוסרית ורוחנית ולכן השתתף בה גם הכהן וכלי הקודש- המסמלים את ייחודה של ישראל- כעם נבחר ה' וכאן התכלית הנעלה הייתה להציל ולטהר את ישראל למען ימשיך לדבוק בתורה ומצוותיה לדורות.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מטות
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:38
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 361
משה קוצף/ שיר מאת: אהובה קליין ©
שנים עשר אלף חלוצים
בראשם בחיר הכוהנים
על קהל מדיין צובאים
בציווי איש האלוקים.
ארון הברית נוטלים
בחרדת קודש צועדים
בליווי חצוצרות וניגונים
אימה יטילו במדיינים.
כנהר הסוחף סלעים
בזרם מימיו הכחולים
את נשות מדיין שובים
ובצל הניצחון בוזזים.
אוי לאותו ביזיון
להיכשל בניסיון
כמטר הניתז משמים
קוצף משה מניף ידיים.
הערה: השיר בהשראת פרשת מטות- [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מטות
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 338
פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל ?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו מתארת התורה את הציווי לישראל לנקום את נקמת המדיינים ולאחר שעם ישראל מילאו אחר ציווי זה, משה כועס על ראשי הצבא בשובם למחנה עם שלל רב.
וכך הכתוב מתאר את תוצאת המלחמה: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אווי ואת רקם ואת—צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב: וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל— חילם בזזו: ואת כל— עריהם במושבותם ואת כל- טירתם שרפו באש: ויקחו את- כל השלל ואת כל- המלקוח באדם ובבהמה..." [במדבר ל"א, ח-י"א]
ותגובת משה: "..ויקצוף משה על פקודי החיל.."
השאלות הן:
א] התורה מדגישה את הריגת בלעם במלחמה זו, מדוע?
ב] מדוע משה כועס על ראשי הצבא של ישראל?
ג] מה ניתן ללמוד על משה מתוך כעס זה?
תשובות
הריגת בלעם במלחמה.
רש"י מפרש :התורה רוצה להדגיש כי בלעם בא על ישראל והחליף אומנותו באומנותם ,לפי שאין ישראל מנצחים את אויביהם ,אלא על ידי פיהם, כלומר על ידי תפילות ובקשות לה' על רצונם לנצח את אויביהם. מה עשה בלעם ? תפס את שיטתם וקילל אותם בפיו. כנגד זה - במלחמה עם ישראל החליפו אומנות [שיטת] באומנות[שיטת] אומות העולם המשתמשים בחרב להרוג, כפי שנאמר בברכת יצחק את עשיו: "ועל חרבך תחייה"[ בראשית כ"ו, מ]
החפץ חיים [רבי ישראל מאיר מראדין ] לומד מדברי רש"י: שאומנותם של ישראל- הוא כוח הדיבור, מכאן שהם יכולים ליצור עולמות גשמיים ורוחניים כפי שנאמר: "ואשים דברי בפיך.. לנטוע שמים וליסוד ארץ" [ישעיהו נ"א, ט"ז]- לכן כל אדם חייב להיזהר שלא יקלקל את כלי אומנותו, היינו- פיו ולשונו בדיבורים אסורים- דוגמת לשון הרע, אלא ירגיל עצמו להשתמש בפיו באופן קדוש- לתפילה ולימוד תורה.
ישנו מדרש של חז"ל: השואל: מה חיפש בלעם אצל המדיינים?
לפי דברי רבי יוחנן: בלעם הלך אל המדיינים -לקבל שכר על שגרם למגפה בקרב עם ישראל כתוצאה מהצעתו האכזרית להכשיל את בני ישראל בבנות מואב, על זה אמר רב: "זהו שאומרים הבריות: הגמל הלך לבקש קרניים- אוזניים שהיו לו נחתכו ממנו.."
כעסו של משה על ראשי הצבא.
"קדושת הלוי" מפרש: כי המטרה של עם ישראל במלחמתם נגד המדיינים הייתה: אך ורק לקיים את מצוות הנקמה במדיין, אבללא לעסוק בביזה!
רבי נתן אומר: כי ה' ציווה את ישראל להקיף את המדיינים רק משלושה צדדים – על מנת לאפשר להם לברוח מכיוון רביעי, כך סובר גם הרמב"ם:[הלכות מלכים ו, ז] "כשצרים על עיר לתופשה [לכובשה] אין מקיפים אותה מארבע רוחותיה [מכל ארבעת הכיוונים שלה] אלא משלוש רוחותיה: ומניחים מקום לבורח [מן העיר המוקפת] ולכל מי שירצה להימלט על נפשו, שנאמר: "ויצבאו על מדיין, כאשר ציווה ה' את משה"- מפי השמועה למדו[חכמים] שכך ציווהו"
לכן,"התורה והמצווה למלבי"ם" סובר: שהשאלה באיזה אופן הקיפו ישראל את המדיינים? האם מכל הכיוונים, או אפשרו להם פתח רביעי לבריחה?
על עניין זה ישנה מחלוקת ומסופר בספרי: כי לוחמי ישראל הקיפו את המדיינים מכל ארבעת הצדדים באופן שלא הייתה באפשרותם להימלט על נפשם. ואילו רבי נתן סובר: שכן אפשרו למדיינים מהצד הרביעי לברוח על מנת להציל את נפשם.
ובמחלוקת זאת נפסקה ההלכה כדברי רבי נתן.
הרמב"ן סובר: כשם שישנה מצווה לקרוא לשלום אל האויב, טרם יציאה למלחמה כך ישנה גם מצווה בזמן המלחמה להניח לו להימלט מכיוון רביעי ולהשאיר אותו פתוח. וזאת מסיבת רחמים.
לפי השל"ה הקדוש: הם חטאו בדבר שהשכל היה מחייב אותם להיזהר מכך שהרי הנשים היו עיקר המחטיאות- והן נלקחו בשבי ועל כך ישראל לא היו צרכים לחכות לפקודות. זה נחשב להם לחטא ולכן משה קצף עליהם.
גם בלעם התוודה על חטאו בכך שלא הבין שהמלאך עומד לפניו, כשאמר: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי"[במדבר כ"ב, ל"ד] לכן אם אדם אינו מבין דבר שהשכל מחייב אותו להבין- הרי התנהגותו היא בגדר חטא.
כעסו של משה על מה מעיד?
חז"ל אומרים: שדווקא משה שהיה העניו מכל אדם וידע להעביר על מידותיו יודע היה מתי הוא חייב לכעוס על- "שרי האלפים ושרי המאות"
כאן משה מתגלה כמנהיג בעל סגולה מיוחדת- האומר את דבריו בקשיחות לרבים ללא חשש ומורא מפני לוחמים גיבורים השבים מן הקרב עטורי ניצחון - וזאת מפני שמנהיג אמיתי, יודע בדיוק מתי לנהוג כלפי הציבור בסלחנות ומתי לגלות תקיפות וגם כעס- וזאת גם מן הטעם שיש ועליו להוכיח אותם על חטאם כדי שישובו בתשובה.
רבי פנחס מקוריץ [ מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב]היה נוהג להגיד: שהוא מתאמץ במשך מהלך חייו לשמור את מידת הכעס באמתחתו ויודע להשתמש בה רק ברגע ההכרחי והנכון.
כתוצאה מכך- הוא שולט על מידה רעה זו ואין מידה זו שולטת עליו.
רבינו בחיי אומר: "ולמדנו שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות ואינם מוחים"
לסיכום, לאור האמור לעיל.
אנו לומדים כי פעמים רבות ישנה מידה כנגד מידה והקב"ה מסובב כך את הדברים שבסופו של דבר הכול לטובת עם ישראל.
ומעניין הדבר שבלעם תפס אומנותם של ישראל- להשתמש בפיו בדומה לעם ישראל - הרגילים להתפלל ולהתחנן לאלוקים, הוא השתוקק לקלל ויצא מברך. ואילו במלחמת מדיין ישראל תפסו אומנותם של אומות העולם והשתמשו בחרב וכך בלעם מצא את מותו בקרב.
כעסו של משה על ראשי הצבא מוכיח את היותו מנהיג משכמו ומעלה ההולך בדרך האמת ומטיף מוסר לאנשים- ללא יראה ופחד.
מנהיג כדוגמת משה- אכן ראוי להנהיג את עם ישראל.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מטות
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:26
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 450
מלחמה ונחמה/ שיר מאת: אהובה קליין©
גם בעת מלחמה
מהדהדות קולות נחמה
אל עם למוד ניסיונות
בחוליית שרשרת דורות.
בלב אלוקים זיכרונות
לעד בסלע חקוקות
זכירת חסד נעורים
כלה וטקס נישואין.
הליכה בחולות שיממון
יובש עייפות וצימאון
כי לא ייטוש ה' בניו
יצילם משיני טורפיו.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת מטות[ירמיהו, א]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת מטות
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:25
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 379
ההפטרה לפרשת מטות- מלחמה ובצידה נחמה- כיצד?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
[המאמר מוקדש לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון]
הפטרת פרשת מטות לקוחה מספר ירמיהו פרקים א-ב ,ומתארת את הקדשתו של ירמיהו לנביא
טרם לידתו וכבר בפתיחה זו ישנה נבואה על מלחמה עתידית: כי מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ.
נושא המלחמה מוזכר גם בפרשת מטות: המלחמה נגד המדיינים וכן תשובת משה לבני שבט גד וראובן המבקשים להתיישב באזור הפורה בעבר הירדן:
"האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" ? [במדבר ל"ב, ו]
משה נותן להם להבין כי הם חייבים להתאחד עם כל עם ישראל בזמן מלחמה ואין מקום להתחמקות, רק לאחר שבאה הבטחתם כי יתנו שכם להשתתפות במלחמה, משה מבטיח: "ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל והייתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ה' " [שם ל"ב, כ"ב]
בהפטרה: ניתן להתנחם רבות בדברי ה' אל ירמיהו: "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה:
קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם נאום ה' "
השאלות הן:
א] מה הכוונה לכינוי: "אהבת כלולותייך"
ב] היכן מצאנו תיאור דומה בתנ"ך?
ג] מה יהיה גורלם של אויבי ישראל?
התשובה לשאלה א]
המלבים נותן הסבר יפה למושג :"אהבת כלולותיך"- באמצעות משל, כיצד נוצרה ההתחברות בין ה' לעם ישראל.
המשל: איש אחד מגיע ממרחקים ובת איש עשיר אחד, היפה בנשים- הכניסה אותו לתוך בית אביה ובכך עשתה עמו חסד, ואחרי זה דבקה נפשה בו והתארסו ונישאו זה לזו.
ואחרי זה האמינה בו-, נטשה את בית אביה ויצאה עמו למדבר לאן שהיו מועדות פניו.
הנמשל: תחילה אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב גילו את הקב"ה ולאחר מכן פרסמו את אלהותו בעולם, בעודו לא מוכר לכל אומות העולם שהיו עובדי כוכבים- וזו הכוונה למילים: "חסד נעורייך"
השלב הבא, כביכול- ישראל התחתנו עימו ונכנסו בברית ואהבת כלולות לאחר שה' גאל אותם מעבדות לחירות ונתן להם את התורה-עניין מתן תורה מסמל את ברית הנישואין בין ה' לישראל. וזוהי אהבת כלולותיך.
ואחרי זה האמינו בה' ויצאו אחריו אל המדבר מרוב שחשקו בדבקות האלוקית.
לפיכך יש לעם ישראל ג' זכויות:
א] לפני השידוך.
ב] השידוך עצמו.
ג] המצב לאחר השידוך- ההליכה אחרי ה' במדבר בארץ שוממה.
הזכויות האלה אינן נשכחות אצל בורא עולם וזכורות אצלו לעד.
התשובה לשאלה ב]
הנה כמה דוגמאות:
א] שלמה המלך מכנה את עם ישראל לכלה ואומר: "מה יפו דודיך אחותי כלה...נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך"[שיר השירים ד, י-י"א]
הדבש והחלב מסמלים את התורה השגורה בפי עם ישראל.
כלומר - החיבור של עם ישראל לקב"ה הוא באמצעות התורה, ככל שעם ישראל יתעמק יותר בתורה, ילמד ויישם את המצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו –הלכה למעשה- כך יתעצם חיבור זה לאלוקים.
ב] "לבבתני אחותי כלה.."[שיר השירים ד,ט]
ג] יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה" [יואל ב, י"ז]
ד] הנביא ישעיהו אומר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך"[ישעיהו ס"ב,ה]
התשובה לשאלה ג]
לפי דברי הנביא ירמיהו: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם" המלבים מפרש את דברי הנביא: ישראל הם קדושים כמו ראשית התבואה- שהיא התרומה האסורה לזרים ומי שיאכל בכל זאת יאשם בגוף, או בנפש. רעה תבוא על גופם ומיתה בידי שמים. אבל עתה שעם ישראל חטאו והנביא מנבא להם כי האויבים ילחמו נגדם, גם במצב זה סופם של אויבי ישראל להיענש בדומה לאוכלי קודש ה' ותרומתו.
המהר"י קרא[רבי יוסף קרא ]אומר : עם ישראל מכונה בשם: "קודש" ושם זה הוא בעל חשיבות רבה, אילו עם ישראל לא היה חוטא בעבירות. העם היה נחשב לקודש-מה קודש - כל מי שנהנה ממנו חייב אשם, כך גם עם ישראל -כל האויבים הנלחמים נגדו בסופו של דבר יענשו.
דבר זה אמור על דור המדבר, אבל במצב העכשווי שהעם חטא ועסק בעבודה זרה, ה' קורא לכל משפחות ממלכות שיבואו ויניחו איש כיסאו פתח שערי ירושלים.
לסיכום, לאור האמור לעיל המסקנה היא: עם ישראל הם בניו של ה' ועצם העניין שקיבלו את התורה-כאיש אחד בלב אחד, גם בזמן שחטאו ובאים עליהם אויבים, אלוקים מצילם מידם, כמו שנאמר: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".
