פרשת שמות

פרשת שמות- בזכות מה ניצלו עם ישראל במצרים?

פרשת שמות- בזכות מה ניצלו עם ישראל במצרים?

מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשת שמות-הפרשה הראשונה הפותחת את החומש השני פותחת במילים:

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין: דן ונפתלי גד ואשר: ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים: וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד ותימלא הארץ אותם: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.."[שמות א' א-ט]

השאלות הן:

א] מה הכוונה במילים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו" ?

ב] האם מותו של יוסף משפיע על האווירה במצרים?

ג]  מיהו פרעה ומהם גזרותיו?

"ואלה שמות בני ישראל"

הרב אליהו שליזנגר [ בספרו: "אלה הדברים"] מסביר: יש משמעות  ל-ו' החיבור בראש הפסוק: "ואלה שמות.."

הכוונה : שישנו חיבור בין שני החומשים-בראשית ושמות: "בראשית"  מביא את ההיסטוריה של אבותינו-אברהם יצחק ויעקב ואילו-"שמות" מתאר את דור ההמשך- הבנים. ו'  החיבור תפקידו לחבר בין האבות לבנים ובין הבנים לאבות כפי שנאמר"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" ובעתיד ,בע"ה-  נזכה לראות: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא ה' הגדול והנורא"

המשמעות של –"את יעקב וביתו"- היא :כי כל הבנים היו יחד עם דעתו של יעקב-שהיא דרך התורה-דרך הממשיכה את מסורת האבות, ומסיבה זו התורה מציינת : "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה.." [בראשית מ"ו, כ"ה] - יעקב שלח את יהודה תחילה לגושן  כדי להקים  מרכז רוחני- בית מדרש תורני במטרה להכשיר את הקרקע- לקראת בוא יתר האחים- למען ימשיכו ללכת בדרך אביהם- יעקב  ולא יתערבבו חלילה עם התרבות הקלוקלת במצרים.

רש"י [המסתמך על תנחומא] אומר: כי למרות שהקב"ה מנה את מספרם של  ישראל בחייהם[בראשית מ"ו, ח],חזר ומנה אותם לאחר מותם ,להודיע את חיבתו אליהם- היות ונמשלו לכוכבים, שהרי נאמר כאן: "שמות" וגם נאמר אצל הכוכבים: "שמות"-כפי שנאמר: "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" [ישעיהו מ, כ"ו]

חז"ל מצאו רמז במילים: "ואלה שמות"- שבת, מילה  ותפילין, שלושת מצוות אלה נקראות בלשון התורה :"אות"

למצוות שמירת שבת נאמר: "כי אות היא ביני וביניכם"[שמות ל"א, י"ג]

על מצוות מילה נאמר: "ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני ובינכם"[בראשית י"ז, י"א]

ועל מצוות  תפילין נאמר: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עינך"[שמות י"ג, ט"ז]

עם ישראל דבק במצוות אלה במסירות נפש מאז היותו לעם ובכך נבדל משאר אומות העולם.

ובמדרש מכילתא [ל"א, ט"ז] כתוב: "כל דבר שנתנו ישראל נפשם עליו...הרי אלו נתקיימו בידם ואין ניטלין" -מצוות אלה קיימות לנצח בעם ישראל ואינן נלקחות מהם.

ועוד רעיון יפה של חז"ל: "ואלה שמות" ראשי תיבות- "וחייב אדם ללמוד הפרשה שניים מקראואחד תרגום. והמטרה  היא: בכל התקופות -עם–ישראל חייב לשמור על שפת הקודש ובדרך זו אנו משמרים את הקשר לשפה המקורית של אבותינו.

ויש רמז נוסף בסופי התיבות: "ואלה שמות בני ישראל הבאים "-תהלים.- רמז לעם ישראל להצטייד בספר תהלים גם כאשר יורדים לגלות.

מותו של יוסף.

הרב אליהו שליזנגר  מסביר : כי מותו של יוסף הוא מאד משמעותי  לגבי ישראל, כי ברגע שהוא נפטר כל הדרך אותה הנחיל יעקב לבניו- באה לקיצה, ובמקומה  עם ישראל מחפש  את הדרך הנעימה להשתלב בחיי המצרים ולהתערבב בחייהם ,הם העדיפו את הנעימות על  על הדרך הטובה- דרך התורה ואז קם מלך חדש במצרים  שלא הכיר את ישראל כפי שהתנהגו לפני מות יוסף.

אור החיים שואל: מדוע הכתוב חוזר על עניין מות יוסף ומזכיר את מות האחים וכל הדור ההוא, הרי  מות יוסף הוזכר כבר בחומש בראשית, סוף  פרשת ויחי?

תשובתו: שאם יוסף היה חי  היה דואג שהמצרים לא ימשלו על ישראל שהרי כל זמן שהוא שימש משנה למלך במצרים הכול  זרם  על מי מנוחות.

ובנוגע למיתת האחים, הרי כל זמן שאפילו אחד מהאחים היה  קיים היו זוכים ליחס של כבוד מצד המצרים כמו שפירשו חז"ל [במסכת סוטה י"ג] ובנוגע לכל הדור ההוא כל עוד היו חיים, הרי פרעה לא  יכול היה להתחכם כנגד דור דעה  שהיו ידועים בחוכמתם.

פרעה מלך מצרים.

רש"י אומר על  הפסוק: "ויקם מלך חדש.."- מחלוקת בין רב לשמואל: " חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו  גזרותיו. מאן דאמר:  חדש ממש דכתיב:"חדש" ומאן דאמר: שנתחדשו  גזירותיו דלא כתיב: "וימת וימלוך"[סוטה י"א]

כלומר לפי דעה אחת: היה זה אותו פרעה מימי יוסף, אלא שנתחדשו גזרותיו, ולפי דעה שנייה היה זה מלך חדש ממש .

ורש"י שואל : אם  נקבל את הדעה לפיה : היה זה מלך חדש ממש, כיצד יתכן שלא שמע על יוסףשהציל את ארץ מצרים משנות הרעב? ,אלא הוא כן ידע, אבל התעלם בכוונה וביטל את כל החוקים  שעשה יוסף לטובת עם ישראל.

פרעה מתבונן בעם ישראל והוא מבחין בדבר המפריע לו מאד: "הנה  עם בני ישראל רב ועצום ממנו"!

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אומר: כי בשעה שעם ישראל מתלכדים כאיש אחד בלב אחד, הם מגיעים לדרגה של- "עם עצום"-יש להם עוצמה כה גדולה ששום אומה אינה מצליחה לשלוט בם  ובעקבות הבחנה זו של פרעה -הכתוב מתאר את דבריו של פרעה: "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" [שמות א'  ט-י]

 רש"י בהסברו על התחכמותו  זו של פרעה כנגד ישראל  מבאר : כי  פרעה  נהג כלפיהם בעורמה ,אך בנוסף מביא  רש"י את פירושו של רבי חמא לפיו:

 המילים:"נתחכמה  לו"- מופנות כלפי מושיען של ישראל- הקב"ה-  פרעה גזר גזירה אכזרית: "כל  הבן הילוד – היאורה תשליכוהו" מתוך הנחה  שלא ייענש שהרי  הסתמך על הבטחת  הקב"ה  לנֹח - שלא יביא עוד מבול לעולם.

אבל ,פרעה לא ידע שהמבול ,אמנם לא יחזור שנית  על כל העולם, אך  על אומה אחת  הוא יבוא , שהרי המצרים עתידים לטבוע בים סוף כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, על כך אמר רבי אלעזר: "כי בדבר אשר זדו עליהם- בקדירה שבישלו בה נתבשלו" [מסכת סוטה י"א]

פרעה מעביד את ישראל בפרך, מתברר כי המצרים היו נותנים את מלאכת הגברים לנשים  ואת מלאכת הנשים לגברים- כדברי תנחומא:

"שהיו נותנים עבודת האיש על האישה ועבודת האישה על האיש"

הקב"ה עומד לצדם של ישראל ולמרות גזרותיו של פרעה: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"

ועל כך מביא רש"י מדרש יפה: אתם המצרים אומרים: "פן ירבה  ואני אומר: כן ירבה".

עם ישראל ניצלו בגלל שלושה דברים שלא שינו:  לבוש, שפה ותורתם-  קיום המצוות.

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הקב"ה אינו נוטש את ישראל גם בגלות -כאב שאינו נוטש את בנו, גזירותיו של פרעה ומנגד כישלונותיו מוכיחים :"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"

ויהי רצון שהבטחה זו תלווה את עם ישראל  לנצח. אמן ואמן.

 

כור ברזל / שיר מאת: אהובה קליין©

כור ברזל / שיר מאת: אהובה קליין©

 

כאיש אחד יורדים

אבות בנים נכדים

כצבא השמים נמנים

מתוך אהבת אלוקים.

 

עבדים בארץ ניכר

מול מלך אכזר

בטיט  ייסורים ישקעו

יהדותם בליבם ינצרו.

 

מצרים כור ברזל

שם ישראל יתחשל

הבטחת ברית בן הבתרים

קורמת עור וגידים.

 

ראשית מעטים מספרם

אחרית יהפכו לעם

דור מבורך  ישרים

יתחזק לנצח נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת  שמות[חומש שמות]

 

משה ושליחותו

משה ושליחותו
/ שיר מאת: אהובה קליין ©
 
משה מהלך בין הסלעים
לפתע ישמע קולות אלוקים
יראה זורמת ברמ"ח אבריו
כנהר העולה על גדותיו.
 
את המטה ישליך
כהרף עין תהליך
מעץ נטול חיים
נחש מפיץ חיוכים.
 
משה נס על נפשו
מנסה להימלט מייעודו
אך צוו עליון
יתגבר על ההיגיון.
 
משה אוחז בזנב הנחש
חיש שליחותו חש
לעיניו יתגלה המטה
כצל אליו יתלווה.
 
הערה: השיר בהשראת פרשת שמות
[חומש שמות]
 
 
 
 
 
 
 
 

פרשת שמות-עבדות מצרים,ניסים ומופתים-כיצד?

פרשת שמות-עבדות מצרים,ניסים ומופתים-כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין
 
פרשת שמות,מספרת על עבדות עם ישראל במצרים ,אך עם זאת,הפרשה כולה מספרת על ניסים שהתרחשו לעם:
כגון:בני ישראל מתרבים למרות היותם נתונים במייצר.
עצם הצלתו של משה –בעודו רך בשנים בהיותו בתיבה- הוא גם נס בפני עצמו.
אופן התנהגותן של המיילדות-אינו דבר מובן מאליו.
וגם למשה-המיועד להיות מושיעם של ישראל- מתרחשים מופתים מעניינים:
הסנה, ולאחר שהוא מגלה היסוסים לגבי שליחותו- להיות מנהיגם של ישראל.
באומרו :"... והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אלי ה' ":
[שמות ד,א]
בתגובה על כך ה' מביא מופתים:
א] הנחש:
"ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה:ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו:ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו"[שם ד,ב-ד]
ב] היד המצורעת:
"ויאמר ה' לא עוד הבא נא-נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג:ויאמר השב ידך אל-חיקך וישב ידו אל—חיקו ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו:"
ג] הפיכת היאור לדם.
השאלות הן:
א]מה מטרת הניסים לעם ישראל בתקופת עבדותם במצרים?
ב] מדוע נבחר משה למנהיג למרות היותו כבד פה ולשון.?
ג] מה פשר המופתים שקרו למשה?
התשובה לשאלה א]
מטרת הניסים היא:להציל את עם ישראל-להוציאם מעבדות לחירות ובסופו של דבר להעלותם לארץ ישראל,כפי שאומר זאת ה' למשה:"..ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו:וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן- הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל—מקום הכנעני.."[שמות ג,ז-ט]
וכמו שנאמר:"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"[שמות א,י"ב]
על כך אומר רבינו בחיי:כי כל התחכמויות של פרעה לא הועילו לו,לפי שהברכה הייתה משתלחת בזרעם ממש כמו ריבוי בצמח השדה,כמו שאמר הנביא יחזקאל:"רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי"[יחזקאל ט"ז]
וכך בכל דור ודור האויבים מתחכמים להאבידנו מן העולם-אך ללא הצלחה,כי לא כן מחשבות ה':האויבים חוששים:"פן ירבה" ואלוקים אומר:"כן ירבה"
ידועים דברי דוד המלך-אותם אנו אומרים בתפילה:"כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב"[תהלים ,צ"ד,י"ד]
התשובה לשאלה ב]
על כך אומרים חז"ל:דווקא העובדה שמשה היה כבד פה וכבד לשון הועילה לו לשליחותו המיוחדת,שאילו היה מצטיין בכוח דיבור ונואם בשפה ברורה ובכך משפיע על האנשים,דבר זה היה נותן פתחון פה לכופרים- בטענה שהתורה לא ניתנה על ידי ה',אלא משה בחדות לשונו הוא אשר גרם לבני ישראל להגיד כאיש אחד:"נעשה ונשמע" והנה למרות שמשה לקה בכוח הדיבור, בני ישראל קיבלו את התורה באחדות נפלאה,מכאן מוכח שהשכינה-היא שדיברה מתוך גרונו של משה ומשה מילא את שליחות הקב"ה באהבה ומסירות נפש.
הרמב"ן אומר רעיון מעניין: כי משה היה כבד פה וכבד לשון ,אך אם היה מתפלל לרפואתו ה' היה מרפא אותו,אך מכיוון שלא התפלל על כך,בכל זאת הוא נועד להיות מנהיג,ה' היה עם פיו וכך הצליח בשליחותו.
התשובה לשאלה ג]
לפי ספורנו:המופתים של המטה שהפך לנחש והיד שהייתה מצורעת- מטרה אחת היא:ברצות ה' הוא ממית,או מחיה.
המטה נטול חיים,אך ברצות ה' הוא הופך למשהו חי-לנחש.
ואילו היד-היא דבר חי,אך היא יכולה על ידי רצון ה' להפוך ליד חסרת חיים ומצורעת.משה נס מפני הנחש-כי היה לנחש רוח חיים, אבל הנחשים של חרטומי מצרים לא היו בהם רוח חיים.
אברבנאל אומר:כי שלושת המופתים- הם תשובות לשלושת שאלותיו:
הוא שאל,כיצד עם ישראל ינצל ממלך כה רשע כפרעה?
כיצד בני ישראל ייטהרו מנהיגיהם-במטרה לזכות בגאולה?איך ינצלו היהודים מהעם
המצרי הרוצה להשמידו- על שאלות אלה עונים המופתים: 
אות הנחש והמטה- מסמל את אחריתו של פרעה.
על פי ספרי ההיסטוריה :פרעה לא היה מזרע מלוכה,אלא בכוח הזרוע השיג את מלוכתו,כדוגמת המטה שהפך לנחש עקלתון,שממנו נס משה,אך בסוף הנחש שוב חזר להיות מטה-כך גם פרעה בסופו של דבר יאבד מן העולם.
היד המצורעת- מסמלת את גורל עם ישראל,עם ישראל בשורשו הוא-נקי וטהור,אבל כאשר נמצא בגלות-הוא כמצורע עם נגעים,בסופו של דבר כאשר ישוב לשורשיו,יחזור להיות טהור.
מכת הדם-מסמלת את סופם של המצרים שעתידים לטבוע בים סוף.
רש"י אומר:כי הנחש מרמז למשה כי דיבר לשון הרע-באומרו שעם ישראל לא יאמין לדבריו.
גם היד המצורעת מסמלת את לשון הרע שדיבר על עם ישראל באומרו שלא יאמינו לו.
שתי האותות הראשונות חזרו בסופו של דבר למצבם הראשוני,אך האות השלישית-מכת הדם לא חזרה למצב הקודם.
המים נהפכו לדם ברגע שבאו במגע עם היבשה-היאור היה האליל של המצרים.
ולפני שה' מעניש את המצרים הוא נפרע מאלוהיהם.
ליקוטי כתר מביא פירוש מעניין לגבי הנחש:ה' אומר למשה לאחוז בזנב הנחש-כדי שישוב להיות מטה והכוונה היא מאד עמוקה:כמו שיש באחיזת זנב הנחש –סכנה גדולה ולמרות זאת יש לאחוז בו- כך מנהיג חייב לדאוג לעמו בכל מחיר,אפילו אם הדבר מסכן את חייו.
המטרה של המנהיג לבוז לסכנות ולדאוג לשלום העם.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
ניתן להסיק : כי כל הניסים שהתרחשו במצרים לעם ישראל ,כולל המופתים שהתרחשו למשה: מטרה אחת מרכזית:להוכיח כי אלוקים אוהב את בניו וגם במצבים של גלות קשה,הוא באהבתו- מביא להם ניסים ויחד עם זאת דואג להם למנהיג ראוי אשר תפקידו ללוות אותם עד הגאולה,בכל מצב,גם אם הוא נמצא בסכנה,עליו למסור נפשו בעד כל עם ישראל.
 

פרשת שמות- מי היה פרעה?

פרשת שמות- מי היה פרעה?
מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשת שמות הפותחת את חומש שמות- מתארת את מלך מצרים- כמלך חדש אשר גוזר גזרות על  בני ישראל:
"ויקם מלך חדש על- מצרים אשר לא ידע את- יוסף: ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:הבה נתחכמה לו,פן ירבה,והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם- הוא על שונאנו ונלחם- בנו ועלה מן- הארץ: וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם: ויבן ערי מסכנות לפרעה,את- פתום ואת-רעמסס..."
[שמות א,ה-י"ב]

השאלות הן:
א] האם פרעה- היה  מלך חדש?
ב] מה פשר התחכמותו של פרעה?
ג] האם התנהגותו מזכירה לנו חשיבה דומה  של מלך אחר בתנ"ך?

התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י:ומביא  שתי תשובות:
"רב ושמואל,חד אמר: חדש ממש,וחד אמר:שנתחדשו גזירותיו.
דלא כתיב:"וימת וימלוך"-[סוטה י"א]
כלומר לפי דעה ראשונה: פרעה היה מלך חדש ואם כן מדוע בכל זאת לא ידע מיהו יוסף-הרי לא שמע כי יוסף הציל את מצרים מהרעב?-אלא שעשה את עצמו שאינו יודע.
לפי דעה שנייה: זה היה אותו פרעה שכולם הכירו אותו,אלא נתחדשו גזירותיו,דעה זו מבוססת על ההנחה: שאין הכתוב מציין:"וימת וימלוך.."
לפי רבינו בחיי:נראה כי פרעה זה נולד -כאשר יוסף היה בבית האסורים וזאת על סמך הכתוב:"יום הולדת את פרעה"[בראשית מ,כ.]כי קרא פרעה לבנו כשמו שלו ולכן הוא היה מלך חדש ולא הכיר כלל את יוסף -כי הוא היה הבן הראשון של פרעה הזקן.
ולפי המדרש  ניתן ללמוד: כי כל הכופר בטובת חברו בסופו של דבר יכפור בטובתו של ה',וההוכחה שהכתוב מתאר  את פרעה:"אשר לא ידע את יוסף" ולבסוף
נאמר:"לא ידעתי את ה' ".[שמות ה]
ומדרש זה נוטה לדעה השנייה לפיה: פרעה היה אותו מלך,אלא נתחדשו גזרותיו.

התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: ביקש פרעה חוכמה כנגד מושיע עם ישראל-שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ,פרעה רצה להתחכם כנגדו בכך שגזר:"כל הבן הילוד-היאורה תשליכוהו" [שמות כ"ב]תוך כדי כך חשב שהוא עצמו לא ייענש על ידי גזירות אלה -שהרי ה' נשבע שלא  יביא יותר מבול  לעולם.
אלא שהוא לא שם לב לדיוק של השבועה: הקב"ה נשבע שלא יביא מבול על כל העולם כולו, אבל לא נשבע לגבי אומה אחת שזו מצרים,שהרי ביציאת מצרים המצרים טבעו במים-אומנם זה לא היה מבול,אך המצרים נפלו לתוך המים.
אמר ר' אליעזר:"כי בדבר אשר זדו עליהם- בקדירה שבישלו בה נתבשלו" [סוטה י"א]
כלומר בגזירה שגזרו על ישראל להשליך את כל הבנים ליאור,הם בעצמם נענשו-כי טבעו בים.
לפי דברי רבינו בחיי:"נתחכמה"-מבחינים בשני סוגי חוכמה ,יש חוכמה טובה- שהיא בתחום התורה והמוסר,אך יש חוכמה של עורמה הנחשבת לרעה. וזו התחכמות שאינה חוכמה,על כך הזהיר שלמה המלך:"..ואל—תתחכם יותר.." [קוהלת ז,ט"ו] וכך המצרים נהגו[בחוכמה הרעה],תחילה פגעו בממון  בני-ישראל, לפי שנאמר:"וישימו עליו שרי מיסים".וכל זאת מתוך ערמומיות שרצה פרעה להוכיח להם כי זו דרכו של מלך- להטיל מיסים על יושבי הארץ,אבל אחר כך גזר עליהם כבר שיעבוד על גופם-כנאמר:"ויעבידו מצרים את בני ישראל  בפרך-שפרעה הפקיר את בני ישראל-ובהמשך הגזירות נהיו יותר ויותר קשות ואכזריות וכל זה היה במטרה להתיש את כוחם של בני ישראל ולהמעיט את זרעם, כדי שלא יתרבו במצרים וכאשר ראה שאינו משיג את מטרתו שהרי נאמר:"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" בהמשך גזר עליהם הריגה.
ולמעשה היה יכול מייד לצוות להורגם,אך היות ולא רצה שיאשימו אותו כי גוזר עליהם מוות בפרהסייא -לכן רצה להתחכם נגדם ולהשמידם בחשאי. ומטעם זה ציווה גם על המיילדות שיהרגו את הזכרים על האובניים.

התשובה לשאלה ג]
חשיבתו של פרעה מזכירה לנו מאד את בלק מלך מואב:"וירא בלק בן-ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי: ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל: ויאמר מואב אל זקני מדיין:עתה ילחכו הקהל את כל סביבתנו  כלחוך השור את ירק השדה" [במדבר כ"ב,א-ד]
ואילו פרעה אומר:"..הנה עם בני  ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו, פן ירבה,והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על-שונאנו ונילחם בנו ועלה מן הארץ" [שמות  א,ט-י]
שני מלכים אלו פוחדים  מהמספר הרב של בני ישראל,אלא שפרעה מנסה להכניע את ישראל באמצעות גזרות קשות ,ואילו בלק מנסה להתגבר על ישראל באמצעות קללות.
אך כידוע הם נכשלים במזימה.
חז"ל מביאים מדרש:"אמר רבי סימאי: שלושה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו,בלעם שיעץ[לשעבד את ישראל]- נהרג,איוב ששתק- נידון בייסורים,יתרו שברח-זכו  מבני- בניו שישבו בלשכת הגזית".איוב לא הביע התנגדות לתוכניתו של בלעם- נענש בייסורים,יתרו התנגד לשעבוד ישראל-  נמלט מאימת  המצרים ובתמורה צאצאיו נמנו עם חברי הסנהדרין בירושלים.
לסיכום,לאור האמור לעיל:
המסקנה: פרעה מלך מצרים,בין אם הוא היה חדש ובין אם היה אותו מלך,אלא נתחדשו גזירותיו,בדומה לו -גם בלק רצה להביס את ישראל בדרכו שלו.
שניהם לא הצליחו,אך למעשה כל המהלך במצרים- הייתה  תוכנית אלוקית,אשר אותה הבטיח ה' לאברהם בברית בין הביתרים,שתכליתה לזכך את ישראל במצרים ולהופכם לעם אשר ראוי לקבל את התורה ולהתנחל בארץ הקודש.
התוצאה הסופית, אלוקים אינו נוטש את בניו,כנאמר:
"כי לא ייטוש ה' עמו  ונחלתו לא יעזוב.."[תהלים צ"ד,י"ג]

פרעה מלך מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©

פרעה מלך מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©

פרעה מלך מצרים
יכביד ליבו כפליים
כסלע נטול סדקים
זוקף ראשו לרקיעים.

גזירות חסרי רחמים
הופכות ישראל לעבדים
להקים ערים ומגדלים
בחומר טיט ולבנים.

כי יד אלוקים בדבר
לעצב עם נבחר
לזככו בכור ברזל
למען יתעצם ויתחשל.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]

אהבת ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין ©

אהבת ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הרשע קם ונופל
כושל להביס ישראל
כפרעה מלך מצרים
סופו טביעה במים.

המן בן עמלק
ישראל חפץ לסלק
גזרותיו ירדו לטמיון
אחריתו כלימה וכיליון.

בכל דור ינסו להשמידנו
חרב יניפו על צווארינו
אל נתייאש מן הרחמים
אבינו אינו נוטש בנים.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא –חומש שמות.

פרשת שמות- מהו סוד קיום עם ישראל לנצח ?

פרשת שמות- מהו סוד קיום עם ישראל לנצח ?
מאת: אהובה קליין.

פרשת שמות פותחת את חומש שמות בפסוקים הבאים:
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה: יששכר זבולון ובנימין: דן ונפתלי גד ואשר: ויהי כל נפש יוצאי ירך-יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים: וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא: ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאד ותמלא הארץ אותם: ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן-ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על-שנאינו ונלחם בנו.." 
שמות א,א-י"א]

השאלות הן:
א] מדוע הפרשה מתחילה ב- וו החיבור:"ואלה שמות.."?
ב] הכתוב מציין בלשון הווה: ואלה ...הבאים מצרימה" ולא בלשון עבר:"..באו מצרימה"-מה הסיבה?
ג] מה החשיבות להדגשת התורה כי: קם מלך חדש?
ד] מה סוד הקיום של עם ישראל לאורך כל הדורות?

התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: יש קשר בין פסוק זה למילים הנאמרות בחומש בראשית,
שם נאמר:"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"[בראשית מ"ו,ח]
וכאן שוב התורה חוזרת:"ואלה שמות..",
היות ורצה הכתוב להודיע על חיבתם של עם ישראל בעיני ה' – שנמשלו לכוכבים. המילה:"שמות" נאמרת על ישראל,אבל היא נאמרת גם על הכוכבים,שנאמר:"מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא"
[תהלים קמ"ז,ז] 
ועוד דוגמא:"המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא"[ישעיהו מ,כ"ו] לכן ה' מנה אותם מתוך חיבה אליהם -שוב כאשר ירדו למצרים וקרא שמות לכולם –לפי שהם משולים לכוכבים.
בארץ - ה' ספר אותם בחייהם וכאן ספר אותם במותם,ההוכחה לכך שכתוב:"וימת יוסף וכל הדור ההוא" [שמות א,ו] שפת אמת מוסיף ואומר: כי יש קשר בין עם ישראל לכוכבים,כשם שהכוכבים נבראו להאיר באפלה- כך ברא ה' את עם ישראל על מנת שיפיצו את אור האלוקי בעולם ואורם יגיע גם למקומות חשוכים.
דרך אגב, את הקשר בין צבא השמים לישראל פגשנו בחומש בראשית בהבטחת ה' לאברהם אבינו:"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט- נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך"
מעניין, כי יוסף בחלומו ראה את הכוכבים משתחווים אליו והרי הכוונה לאחיו.
הרב אליהו שלזינגר, בספרו: "אלה הדברים על התורה" מביא פירוש מעניין:"ואלה שמות.." משפט זה מקשר בין סוף חומש בראשית לתחילת חומש שמות ולמעשה מחבר את ספר שמות עם ספר בראשית:
חומש בראשית- הוא ספר האבות.
חומש שמות- הוא ספר הבנים.
ו החיבור מקשר בין האבות לבנים כמו שנאמר:"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"
ואם הקשר הזה ימשיך להתקיים תמיד,אזי נזכה גם ל"הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"

התשובה לשאלה ב]
לפי דברי חז"ל- הדבר מלמדנו כי עם ישראל לא ראו את עצמם כתושבים קבועים במצרים,אלא חשו כזרים,או כגרים היושבים בארץ זרה ומצפים ליום מן הימים לגאולה- בה יראו את עצמם שבים לארץ האבות בחסדי ה'.
האדמו"ר רבי יששכר-דוב מבלז אומר דבר דומה:
מהמילה:"באים" - לומדים כי עם ישראל – בכל הגלויות חייבים להרגיש כאורחים,יחד עם זאת , הם חייבים להיות דבוקים באווירת ארץ ישראל ודבר זה עשוי לקרבם לגאולה שלמה ושיבה במהרה לארץ הקודש.

התשובה לשאלה ג]
רש"י מביא שני פירושים למילים:"מלך חדש"
פירוש א] מלך חדש- באמת קם מלך חדש.
ופירוש ב] אותו מלך היה,אלא שנתחדשו גזירותיו.
אך השאלה מדוע כל כך חשוב לציין זאת?
אם נעיין בפסוק הראשון בפרשה נבחין כי כתוב:"ואלה שמות בני ישראל..את יעקב איש וביתו באו."
הכוונה כי הבנים הלכו בדרך החינוך שאביהם יעקב לימד אותם- היא דרך התורה הדורשת עמל, אך לצידה גם הנאה רבה,אבל התורה מציינת כי:"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"- באותו זמן הכול פתאום משתנה, קם דור חדש אשר לא ידעו את דרך הוריהם והחליטו לשנות כיוון ולהיות יותר מעורבים בחיי המצרים,כנגד זה קם מלך חדש,או אותו מלך היה,אלא שהשתנו גזרותיו.
ודווקא אז , כאשר המלך ראה כי בני ישראל שינו את התנהגותם ורצו להיות יותר מעורבים בחיי המצרים,הוא שאף להיפטר מהם, גזר עליהם גזרות אכזריות.
יש לציין,כי למרות השינוי בהתנהגות הדור החדש ,הם שמרו על לבושם,שפתם ושמותם.

התשובה לשאלה ד]
הסוד של עם ישראל הוא:"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
רעיון חשוב זה הבין יעקב ולכן כבר בתחילה הוא חשש לרדת מצרימה.
אולם,הקב"ה הבטיח לו:"רד מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה"
לכן יעקב שלח את יהודה לגושן שיקים שם בית מדרש וסביבו יתרכזו כל השבטים, במטרה להיות דבוקים בתורה ולא להתמזג , חס ושלום, עם תרבות מצרית קלוקלת.
הדברים רמוזים גם במילים:"שמות" שבת,מילה[ברית מילה]
ותפילין ,לשלושת מצוות אלה התורה קוראת:" אות"
ובכך ייחודם של עם ישראל.
סוד הקיום של עם ישראל לאורך כל הדורות, לשמר את הייחודיות שלו מצד אחד ומצד שני לא להתערבב בגויים ולא לחקות את מנהגיהם, אלא לשמש אור לגויים.
לסיכום ניתן להסיק, כי ככל שעם ישראל ישמור על דבקותו בתורת משה וירחיק עצמו מהשפעת הגויים ותרבותם, ישמש אור לגויים , בכך עשוי לתרום לקיומו הנצחי בעולם ,לעומת כל מיני עמים שבעבר קמו,נפלו ולא שרדו. ובע"ה ,ככל שהעם יתמיד בנחישותו לשמר את דרך החינוך שקיבל מאבותיו ,אזי עשוי גם לקרב את גאולת ישראל, דבר שהוא כל כך מייחל.יהי רצון כשם שה' גאל את עם ישראל בגאולת מצרים- נזכה בקרוב לגאולה בפרט ובכלל.אמן ואמן.

גלות מצרים- שיר מאת: אהובה קליין (c)

גלות מצרים- שיר מאת: אהובה קליין (c)

בשערי מצרים נכנסים
שבעים נפש באים
ברית בין הבתרים
קורמת עור וגידים.

גלות מצרים קשה מפרכת
נשמה יהודית אינה שוברת
מלך חדש גזרות משונות
נתיב אשליות נמסות מתפוגגות.

כור ברזל כור היתוך
נוצר עם עתיר זיכוך
זועק ממעמקים לגואל
אלוקים שומר ישראל.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]

פרעה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

פרעה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

פרעה שם עצמו אלוה
בכך חפץ הכול לידע
שליט רם מעלה בתבל
שלטונו לנצח לעד יישאר.

לבוש בגדי הדר ופאר
שם עינו בבני ישראל
משתוקק למעט מספרם
לבל יפוצו ויהפכו לעם.

אלוקים ממעל מביט
שם קץ לתרמית
רבות מחשבות בלב איש
פעמים כהבל פה כקורי עכביש.