יהדות

תחית הקודש- התחיה השלמה

תחית הקודש- התחיה השלמה

 מאת הראי"ה קוק זצוק"ל, לרגל יום השנה לפטירתו, ג' באלול.

תחיית הקודש, אני שואל את עצמי, היתכן שתחייתנו הלאומית תהיה רק תחיה חילונית, והקודש יעמוד רק על המצב הגולתי, בלא התעוררות של חיים, בלא התחדשות של גאולה? היתכון להיות ככה? לא ולא, תשיב כנסת ישראל כולה. יודעים אנו כולנו שמקור חיינו הוא הקודש, והקודש מוכרח הוא להראות את כוחו המקורי, וסוף כל סוף יוכר לכל, שגם אותות התחיה של החול - הקודש הוא הפועל אותם, וכחו הוא המחדש את הנפלאות הגדולות שעינינו רואות.
תחיית הקודש בישראל ובארץ ישראל מוכרחת לבוא, והיא בא תבוא. 

השאלה הגדולה היא באיזה אופן תחל תחיה של קודש לכונן את הופעתה ואת מפעליה. מה היא תחיה ביחש לקודש, ובאיזה אופן תסודר, - שאלה זו מוכרחת היא להיות לשאלת היום היותר בוערת. היא ראויה להעסיק את כל המוחות, בין המוחות של העובדים על ככר החול ובין המוחות העובדים על ככר הקודש. 
דבר פשוט הוא, שכל זמן שאין אנחנו יכולים להראות באצבע על תחיה של קודש, גם תחית החול שלנו אינה בשלמותה. הרינו נקראים עכשיו לשכלל את תחייתנו הלאומית, לתן לה ברק ויפעה וגם עוז ואומץ, בין כלפי פנים בין כלפי חוץ. אין אנו רשאים להשאיר חלק אחד מאומתנו בלא התעוררות תחיה, בלא הכרה של תחיה, בלא הברקה של גאולה. אנחנו חייבים להבהיק את שמחת הגאולה בתוכיותה של נשמת האומה לכל שדרותיה, וביותר אל התוך של השדרות הפנימיות שלה, ספוגי צערה וספוגי אמונתה, אותם שאין להם חיים כי אם חייה, אותם שהם יונקים רק מלשד מקורותיה בלא ערוב של יניקה זרה. ואותם הכוחות הרבים והעצומים נעורר רק על ידי תחית קודש. ותחיית קודש מוכרחת היא לבוא לנו. 
כל ערכה של תחייתנו הלאומית יתברר כאשר תחל תחיית הקודש לעשות את מעשיה, להראות את כח החיים שלה. 

השאלה היא אמנם כבדה, מה היא תחיית הקודש בישראל ואיך ניגשים אליה, אבל לא נבהל ולא ניסוג אחור מפני כבדותה של השאלה. זאת ההנחה היסודית לא תתבטל מפני אימתה של כל שאלה כבדה ומסובכה. וההנחה ברורה היא: תחיית עמנו מוכרחת להיות תחיה שלמה, תחיית גוף ותחיית נשמה, תחיית חול ותחיית קודש. 
ולא עוד אלא שכל מגמתה של התחיה החילונית היא רק כדי להביא אותנו לידי תחיית נשמה, לידי תחיית קודש. 

אם אין לנו עדיין אותו העיזוז, המספיק לפרש לנו בפרטיות מה היא תחיית הקודש שלנו, גם מפני זה לא נסוג אחור. ההכרה הכללית היא חזקה בנו, שתחיית קודש מוכרחת לבוא לנו, ובשביל כך הננו דופקים על דלתות הקודש, אף כי עדיין הן נעולות לפנינו. בטוחים אנחנו שיפתחו שערים. ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. 
ותחיית קודש היה תהיה לנו. 
הננו מתחילים לישא את האמרה, לדבר את המלה הרצויה, לקרא את השם. אחרי קריאת השם יבואו הכינויים, התוארים, המאמרים והבאורים. 
הברו נושאי כלי ד', דעו כי תחיית קודש היא מתנערת בעמנו, להשלים את יסוד התחיה הלאומית, לשכלל את תיקון הגאולה. 

הנני רוצה במכתבי זה הקצר לעורר את כל לב של כל שדרותינו, לדבר דבר על דבר תחיית הקודש שלנו, על דבר הנשמה העליונה של תחייתנו הכללית שהיא מוכרחת עתה להופיע עלינו. יודיעני נא כל איש אשר רוח בו, לפי דעתו וסגנונו, מה הוא ציורו, שאיפתו ותקותו, על דבר תחיית הקודש שלנו, על דבר השלמת תחייתנו הלאומית, על דבר הארת כבודה, על דבר עדנת יפעתה, על דבר הרמת דגלה לעיני כל ישראל ולעיני כל העמים כולם, לידע ולהודיע ולהודע כי אמנם דבר גדול שלח ד' כעת ביעקב ונפל בישראל. 
שימו לבבכם כל ישרי לב, הבו עצה ותושיה. 

התכוננו לקראת תחייתנו השלמה, לקראת השלמת תחייתנו הלאומית, לקראת עטרת תפארתה ופאר נזרה, לקראת תחיית הקודש של עם הקודש, גאולי ד'. 
ישלח עזרך מקודש, ומציון יסעדך. 

(מאמרי הראי"ה ב' עמוד 336-337)