יהדות
שבט לוי ולומדי התורה ותפקידם בעולם
- פרטים
- קטגוריה: תלמוד תורה
- פורסם ברביעי, 06 נובמבר 2024 23:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 121
מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם?
'זמן חורף'
הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
- "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַתָּה עָסַקְתָּ בְּתוֹרָתִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מָגֵן לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ", כְּשֵׁם כְּשֶׁאָדָם אוֹחֵז אֶת הַמָּגֵן, אֲפִילּוּ חִצִּים וַאֲבָנִים נִזְרָקִים עָלָיו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד", לֹא לְךָ לְבַד, אֶלָּא אַף לְבָנֶיךָ, אִם יִהְיוּ עֲסוּקִים בְּתוֹרָתִי, כְּשֵׁם שֶׁעָסַקְתָּ אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אִמְרַת אלוק צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ". לְכָךְ נֶאֱמַר "יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם". (מדרש תנחומא, פרשת השבוע, לך לך).
- וכך נאמר בתוספתא (בבא קמא ז, ב) על הפסוק "מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל": "וַהֲלֹא הַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵינָן לֹא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל שֶׁמְּטִילוֹת כַּפָּרָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר הַכָּתוּב "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל", בְּנֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם כַּפָּרָה לָעוֹלָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא לִיגַע בָּהֶם אֶחָד מִכָּל הַמַּזִּיקִים כֻּלָּם".
- "כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד בִּשְׁבִיל לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא חֶרֶב וְלֹא חֲנִית וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שׁוֹמֵר, אֶלָּא הקב"ה מְשַׁמְּרוֹ בְּעַצְמוֹ". (תנא דבי אליהו רבה, פרק ד).
- "וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה', לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְּשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם, לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין לְעַצְמָן בְּכֹחַ גּוּפָן, אֶלָּא הֵם חֵיל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ", וְהוּא בָּרוּךְ הוּא זוֹכֶה לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ".
וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ וֶהֱבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעוֹבְדוֹ לְדֵעָה אֶת ה' וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלוֹקִים וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם, הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים וִיזַכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזָּכָה לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם". (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג , יב- יג).
כתב על כך רבינו רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א, בביאורו 'דרך אמונה' שם: "לְשָׁרְתוֹ וּלְעוֹבְדוֹ וְלָדַעַת אֶת ה'. מַשְׁמַע דְּגַם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה כְּמוֹ שֵׁבֶט לֵוִי, וְכֵן אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: "מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים? מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים", פִּירֵשּ הָרַ"ן: שֶׁהוֹלִיכָן לַמִּלְחָמָה. עוֹד אָמְרוּ: "מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אָסָא [שֶׁחָלָה בְּרַגְלָיו]? מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי". (ועי"ש בביאה"ל הי"ב, שגם למלחמת מצוה אין הולכין, עי"ש).
הוסיף רבינו הגר"ח זיע"א ב'ביאור ההלכה' שב'דרך אמונה' שם, וכתב: "וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד וְכוּ'. עַיֵּן בְּדֶרֶךְ אֱמוּנָה שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁנִּרְאֶה מִדִּבְרֵי רַבֵּינוּ שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה, וְהֵבֵאנוּ מִגְּמָרָא דִּנְדָרִים מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהוֹלִיכָן לַמִּלְחָמָה, וְשָׁם אָמְרִינַן "וְיָרֶק אֶת חֲנִיכָיו", שֶׁהוֹרִיקָן בַּתּוֹרָה", פִּירֵשּ הָרַ"ן בְּפֵרוּשׁ ב', שֶׁהוֹרִיקָן מִן הַתּוֹרָה וְעָשָׂה בָּהֶן אַנִּגְרַיָּא. וּבְתַנְחוּמָא (מַטּוֹת סי' ג'): "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה"- י"ב אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא וי"ב אֶלֶף לִתְפִלָּה", וּבַמִּדְרָשׁ אִיתָא שֶׁדָּוִד כְּשֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ לַמִּלְחָמָה, הָיָה מוֹשִׁיב כְּנֶגְדָּן לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה יִנָּצְלוּ. וּבְמַכּוֹת (י' א'): "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם". מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּבְסַנְהֶדְרִין (מ"ט): "אִלְמָלֵא דָּוִד, לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה". פירש רַשִׁ"י: "אִלְמָלֵא דָּוִד שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה. אֲבָל זְכוּתוֹ שֶׁל דָּוִד עוֹמֶדֶת לוֹ לְיוֹאָב בְּמִלְחֲמוֹתָיו שֶׁל דָּוִד". וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בְּשַׁלַּח נ"ח א'): "לֵית מִלָּה בְּעָלְמָא דֵיִתֲּבַּר חֵילֵיהוּן דְּעַמִּין עַכּוּ"ם בַּר בְּשַׁעְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרָיְתָא. דְּכָל זְמַן דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרָיְתָא יַמִּינָא אִתְתַּקֵּף וְאִתְּבַר חֵילָא וְתֻקְפָּא דְּעַכּוּ"ם, וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא מִתְעַסְּקִין בְּאוֹרָיְתָא, שְׂמָאלָא אִתְתַּקַּף וְאִתְתַּקַּף חֵילֵיהֶן דְּעַכּוּ"ם וְשָׁלְטִין עֲלַיְהוּ".
- "בִּכְלָל הַהַשְׁפָּעוֹת הַנִּשְׁפָּעוֹת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְצֹרֶךְ בְּרִיּוֹתָיו, יֵשׁ הַשְׁפָּעָה אַחַת עֶלְיוֹנָה מִכָּל הַהַשְׁפָּעוֹת, שֶׁעִנְיָנָהּ הוּא הַיּוֹתֵר יָקָר וּמְעֻלֶּה שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא בַּנִּמְצָאִים. וְהַיְנוּ שֶׁהוּא תַּכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָא בְּנִמְצָאוֹת מֵעֵין הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, וִיקָר וּמַעֲלָה מֵעֵין אֲמִתַּת מַעֲלָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא הוּא מָה שֶׁמְּחַלֵּק הָאָדוֹן ית"ש מִכְּבוֹדוֹ וִיקָרוֹ אֶל בְּרוּאָיו. וְאָמְנָם קָשַׁר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ זֹאת בְּעִנְיָן נִבְרָא מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְתַכְלִית זֶה, וְהוּא הַתּוֹרָה .... תִּמָּשֵׁךְ הַהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת לַמַּשְׂכִּיל אוֹתָם. וְאָמְנָם מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת יֵשׁ בְּהַשְׁפָּעָה הַזֹּאת , כְּכָל שְׁאָר הַהַשְׁפָּעוֹת וְהָעִנְיָנִים שֶׁבִּמְצִיאוּת... שֶׁבְּחֵלֶק אֶחָד מֵהַהִגָּיוֹן תִּמָּשֵׁךְ מַדְרֵגָה אַחַת מִן הַהַשְׁפָּעָה וּבְחֵלֶק אַחַר מַדְרֵגָה אַחֶרֶת, וְכֵן בְּהַשְׂכָּלָה. אַךְ אֵין לְךָ חֵלֶק מִתַּלְמוּד הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּמָּשֵׁךְ בּוֹ מַדְרֵגָה אַחַת מִמַּדְרִיגוֹת הַהַשְׁפָּעָה הָרָמָה הַזֹּאת, אִם יִשְׁמְרוּ בּוֹ הַתְּנָאִים הַמִּצְטָרְכִים. וְהִנֵּה זֶה פָּשׁוּט שֶׁכָּל מָה שֶׁתִּתְעַלֶּה הַהַשְׂכָּלָה, תִּגְדַּל יוֹתֵר מַדְרֵגַת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁתִּמָּשֵׁךְ עַל יָדָהּ. וְלֹא יַשְׁוֶה מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל לְשׁוֹן הַמִּקְרָאוֹת לְבַד, עִם מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל כַּוָּנָתָם, וְלֹא מִי שֶׁיַּשְׂכִּיל הַכַּוָּנָה הַשִּׁטְחִית שֶׁבָּהֶם עִם מִי שֶׁיַּעֲמִיק בָּהּ יוֹתֵר וְלֹא מִי שֶׁהֶעֱמִיק בָּהּ קְצָת עִם מִי שֶׁיַּעֲמִיק בָּהּ הַרְבֵּה" (רבינו הרמח"ל ז"ל, דרך ה' ח"ד פ"ב אות ב).
- "הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא הַמְּגִנָּה עַל יִשְׂרָאֵל, וְלָכֵן נִקְרֵאת 'גְּמָרָא' שֶׁהִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת: גַּבְרִיאֵל, מִיכָאֵל, רְפָאֵל, אוּרִיאֵל. לוֹמַר כִּי הָעוֹסֵק בַּגְּמָרָא חוֹנֶה מַלְאַךְ ה' סְבִיבוֹ לְהַצִּילוֹ מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו. וְזֶהוּ "דַּעֲתָךְ עַלָן", כְּלוֹמַר הַשְׁגָּחָתְךָ עַלָן" (ספר החיים, לרבינו חיים ז"ל אחי המהר"ל).
רוצים רגע של נחת? מחפשים רגע מאושר?
כנסו היום, או מחר, או מחרתיים, לאחד מהיכלי התורה, הישיבות, הכוללים. רק תביטו, מהצד.
הביטו באלו שעולם שלם מבחוץ בז להם, משמיץ אותם, מסית נגדם. מנפנף למולם בקטי פסוקים ובשפע של 'ציטטות מלומדות'. אלו שנדבה רוחם לשבת וללמוד תורה כל היום. שהבנת הגמרא היא משאת חייהם, שקמים בכל בוקר ומתחננים. על מה? על רכב מפואר יותר? חופשה חלומית בחו"ל או הכפלת המשכורת שלהם? על מה הם מבקשים, בכל בוקר? שיתקשרו אליהם ממפעל הפיס ויספרו להם שזכו בעשרים מליון? לא.
על "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, בְּאַהֲבָה".
בני ישיבה יושבים, משעת בוקר מוקדמת ועד שעת לילה מאוחרת, והוגים בתורה. מתעמקים, דנים, חושבים, מתייגעים, מאמצים את מוחם, כדי להבין ולדעת. חוזרים ומשננים, כותבים, מסכמים, ועוברים לסוגיה הבאה. ושוב, מתייגעים, מנסים להבין, דנים, מתאמצים, חוזרים. יודעים שכך הם ימשיכו כל חייהם, עם משכורות זעומות, עם רמת חיי 'עולם הזה' נמוכה יחסית, בלי שום שאיפות לכסף, לנהנתנות, לבילויים ולתענוגות. פשוט ללמוד, ללמוד וללמוד. אם יציעו להם הצעת שידוכים של בת ישראל כשרה וצנועה, מצויינת בכל מידה, רק שהיא רוצה שבעלה ייצא לעבוד אחרי החתונה- הם, לפחות רובם הגדול, לא ירצו את ההצעה. כי הם רק רוצים ללמוד. נאר תורה. לעשות רצון אבינו שבשמים, נותן התורה יתברך.
עולם שלם חושב רק כיצד להשיג עוד כסף, חופשה, הנאה ובילוי. ורק הם, צעירנו המופלאים, בוחרים לעצמם מסלול שונה לחלוטין.
ברוכים השבים, ברוכים השווים, ל'זמן חורף'!!!
(פורסם ב'יתד נאמן').