חגים ומועדים וימים מיוחדים
"מרבים בשמחה"- מאדר אל"ף??
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:49
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 652
"מרבים בשמחה"- מאדר אל"ף??
* מי צודק בויכוח בן מאות השנים, האם המלמדים או התלמידים? * האם "אדר" מתחיל רק בעוד חודש, או כבר עכשיו, עם כניסתו של חודש אדר א'? * הרב שמואל ברוך גנוט מנסה להבין מהו ה"אדר" האמיתי, מתי התרחש לו נס פורים, במה נחשב "אדר א'" ומדוע בכלל יש לנו דווקא שני אדרים? * ומדוע בכל חודש אדר א' התשע"א, אף אחד לא יחגוג בר מצוה?* "וטוב לב משתה תמיד"*הרב ש"ב גנוט*
כולנו זוכרים את הרגע הזה, בו היינו בכתה ד', או ה' או ו', בו החלטנו שהחל מראש חודש אדר א' מתחילה החגיגה האמיתית. שלטי "משנכנס אדר מרבים בשמחה" נתלו על הדלת, מבחוץ ומבפנים, כדי שאף אחד לא ישכח שהנה, אדר כבר הגיע. שרנו בגרונות ניחרים את המנגינה בת האלמוות "מִישֶ- מִִישֶ- מִישֶ מִשֶ-נכנס אדר" וחיכינו להפסקת עשר, כדי להכתיר את אותו ה"פורים רב" שבחרנו בשנה שעברה. האופוריה עלתה לרמות גבוהות ועליזות, עד שהרעבע נכנס לכיתה ובפנים חמורות סבר, קצת יותר מהרגיל, הסביר לכולם בעברית תקנית ש"חודש אדר א' לא נחשב לחודש אדר לעניין השמחה וההשתוללות, ושאף אחד לא יחשוב אפילו על פורים, כי אנחנו בדיוק באמצע סוגיה מאד קשה וחשובה". וזהו, העולם נרגע. כעת, כשחלפו להם כמה שנים מאז אותו בוקר (עצוב...) בתלמוד תורה קרלין- סטולין, אני בכלל לא בטוח שהרעבע בחיידר צדק. מעיון בדברי חכמינו, הגמרא, הראשונים, הפוסקים וספרי החסידות, נראה בהחלט שהיה מקום רציני וגדול להרבות בשמחה ולהחשיב את אדר א' ל"אדר אמיתי". וכן, גם אם ישנם דעות בעניין, מי אמר לו ש"ספק שמחה לקולא"?!...
מה חסר לנו באדר אחד?
נתחיל מההתחלה. מדוע בכלל ישנם שני אדרים? מה לא טוב באדר אחד? ---כתוב בתורתנו הקדושה "שמור את חודש האביב ועשית פסח". הגמרא (סנהדרין יג, א) דורשת מכאן שעלינו לדאוג שחג הפסח ייצא תמיד בתקופת האביב, לא בתקופת הקיץ ולא בתקופת הגשמים. תאמרו: מה הבעיה? הלא חג הפסח יוצא תמיד באביב, הלא כן?! זהו, שלא. שימו לב לנתונים הבאים: שנת החמה כוללת מסלול של 365 יום ואילו שנת הלבנה (מעגל השנה אותו אנו היהודים מונים), כולל רק 354 ימים. חודש בלוח העברי, לוח הלבנה, נקבע לפי כ"ט יום+ י"ב שעות+ תשצ"ג חלקים, ואם נחשב את החודש כך, ייצא שבכל כמה שנים יהיה לנו הפרש שבגללו חג הפסח ייצא בימות החמה או בימות הגשמים ולא באביב. לכן, כדי שפסח ייצא תמיד בזמן האביב, בו התבואה מתבשלת, עלינו לשלב את שנת הלבנה עם שנת החמה, על ידי שנוסיף עוד חודש.
מדוע מעברים דוקא את חודש אדר?
חז"ל (במכילתא דרשב"י) דרשו שחודש העיבור הוא אך ורק חודש אדר, הסמוך לחג הפסח. ומדוע בחרו דוקא לעבר את חודש אדר?
התוספות בסנהדרין מסבירים שלפי שנאמר (אסתר ג, ז): "חודש שנים עשר הוא חודש אדר", ואם יעברו חודש אחר לא יהיה אדר חודש שנים עשר . לדברי רבינו יונה (סנהדרין יב, א) שמכיון שמהתורה תחילת השנה היא בחודש ניסן וסוף השנה בחודש אדר, לכן כשם שעיבור חודש הוא רק לאחר שנגמר החודש, כך גם עיבור השנה הוא רק לאחר שנגמרת השנה טעם נוסף מביא רבנו יונה , שמשום שאי אפשר לעבר חודש אחר, שכן אם נעבר את חודש אייר, נמצא שיש בין פסח לעצרת יותר מחמישים יום; ואם נעבר חודש אחר מחודשי הקיץ, נמצא שלא יהיה תשרי החודש השביעי; ואם נעבר את אחד מחודשי החורף לא יהיה אדר חודש שנים עשר .
לפי רש"י (ר"ה ז, א) מעברים את אדר בדווקא משום שנאמר: "שמור את חודש האביב", ודרשו חז"ל: חודש הסמוך לאביב. הרמב"ם וספר החינוך מסבירים שמשום שנאמר: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה" - מלמד שאין מעברים את השנה אלא בפרק הסמוך למועד (ספר החינוך מצוה ד; ספר המצוות להרמב"ם מצות עשה קנג).
ה"המפרש" על הרמב"ם מסביר שלפעמים ממהרת התבואה להבשיל וחכמים לא יצטרכו לעבר את אדר באותה השנה, ולכן הקפידו להתבשל וחכמים לא יצטרכו לעבר את אדר באותה השנה, ולכן הקפידו לעבר דווקא את חודש אדר, בו ניתן "למשש את הדופק" ולראות האם התבואה מיהרה להתבשל. רבי דוד אבודרהם מסביר טעם נוסף מדוע מעברים דווקא את חודש אדר. לדבריו, חודש תשרי צריך להיות "החודש השביעי", (שנאמר "בחודש השביעי באחד לחודש"), על חודש טבת נאמר (במגילת אסתר) שהוא "החודש העשירי" וחודש אדר צריך להיות תמיד החודש ה-12, ככתוב במגילת אסתר "לחודש שנים עשר הוא חודש אדר", ולכן צריך בהכרח לעבר דווקא את חודש אדר, כדי שחודשו הראשון יהיה החודש ה-12 ואילו האדר השני יהיה החודש ה-13.
"מרבים בשמחה"- כבר מאדר א'?
ניגש ישר לשאלה שמעסיקה את כולנו. "משנכנס אדר מרבים בשמחה", האם הכוונה שנרבה בשמחה כבר בחודש אדר א'?
מדוע בכלל בחודש אדר מרבים בשמחה? על דברי הגמרא ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כט,ב) מסביר רש"י הקדוש: "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". לפי זה פשוט וברור שאין מקום לשמוח כבר בחודש אדר הראשון, כיוון שבחודש זה לא חוגגים את ימי הפורים. ואף אם נאמר, כפי שנראה בס"ד בהמשך, שנס הפורים וגם דיני הפורים שייכים גם לאדר א', עדיין חג הפסח התרחש רק בחודש ניסן, הרחוק מאדר א', והקרוב לאדר ב'. ואם כל הטעם של ה"מרבים בשמחה" הוא משום שאדר סמוך לפורים ולפסח, אם כן אדר א' אינו סמוך לחג הפסח, ואין סיבה להרבות בו בשמחה. ואכן, שמחתי למצוא את הדברים מפורשים בדברי היעב"ץ זצ"ל, (בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב פ"ח), שלאור דברי רש"י אלו נראה שאין מקום להרבות בשמחה כבר בחודש אדר א' (חבל. לא?!...). גם הגר"ש וואזנר שליט"א (בשו"ת שבט הלוי ח"י ק"ה ג') כותב ש"בוודאי פשטות ההלכה היא שמרבים בשמחה רק באדר ב'" והוא מצטט את דברי רש"י ודברי ראשונים נוספים בעניין. אך הוא מסיים וכותב: "אבל יש שמוסיפים שמחה מאדר א', טוב לב משתה תמיד"...
מעניין כי רבנו החתם סופר מסיים את אחד ממכתבי תשובותיו (שו"ת חת"ס חו"מ כ') בכתיבת התאריך, שהוא "א' דראש חודש אדר ראשון שמרבים בו שמחה".
אדר בשטר
חודש אדר הגיע ובא/ וצריך לכתוב כתובה. איך בדיוק נכתוב את האדר? האם נכתוב סתם כך 'אדר', או אולי 'אדר ראשון'? ומה קורה בגט, רחמנא ליצלן? התבוננות בתשובה לשאלה זו, תביא אותנו גם להגדרה של 'מיהו האדר האמיתי ומיהו החודש המחופש לאדר'.
נחלקו התנאים איזה אדר נקרא סתם אדר: ר' יהודה סובר שאדר ראשון נקרא אדר סתם, וכשכותבים שטר באדר ראשון כותבים סתם 'אדר', ובאדר שני כותבים 'אדר תניינא', ור' מאיר סובר שאדר שני הוא סתם אדר, ובשטר שנכתב באדר ראשון כותבים אדר הראשון ושנכתב באדר שני כותבים אדר סתם. וכן בנדרים:הנודר שלא לטעום יין, למשל, עד ראש אדר,ישנה מחלוקת אם אסור הוא בשתיית יין עד ראש אדר הראשון, כר' יהודה, או עד ראש אדר שני, כר' מאיר. אם הנודר נדר שלא ישתה יין עד סוף אדר, להסובר שאדר שני הוא אדר סתם, אין ספק שהוא אסור עד סוף אדר שני, אבל להסובר שאדר ראשון הוא סתם אדר, ישנה במשנה שתי גרסאות: עד סוף אדר הראשון, או עד סוף אדר השני, לפי ששני האדרים נחשבים כאחד. ואם הוא לא ידע שהשנה מעוברת הכל מודים שכוונת בני אדם בסתם אדר הוא זה הסמוך לשבט, היינו האדר הראשון. להלכה דעת רוב הפוסקים שהראשון הוא סתם אדר, ולפיכך כותבים באדר ראשון אדר סתם ובשני אדר השני. ומכל מקום בגט לכתחילה יש לפרש 'אדר ראשון' ו'אדר שני', ובדיעבד אם כתב באדר ראשון סתם אדר, הגט כשר.
מתי עושים פורים באדר א'??
נאמר במסכת מגילה (ז,ב) שאם קראו את המגילה בחודש אדר א' ועיברו את השנה לשני חודשי אדר, שלדעת תנא קמא, אם קראו את פרשיות שקלים וזכור בחודש אדר א', אין צורך לשוב ולקרותם באדר ב', אך את מגילת אסתר צריכים לקרוא שוב באדר ב'. לדעת ר"ש בן גמליאל צריכים לקרוא הכל, גם את הפרשות המיוחדות של חודש אדר וגם את מגילת אסתר, שוב באדר ב'. ואילו לדעת ר' אליעזר ב"ר יוסי- ניתן לקרוא הכל לכתחילה באדר א'. ובמה נחלקו התנאים? ר' אליעזר ב"ר יוסי דרש את הפסוק "בכל שנה ושנה" כך שצריך לקרוא את המגילה באדר הסמוך לחודש שבט, ורשב"ג דרש, מאותו הפסוק עצמו, שצריך לקרותה באדר הסמוך לחודש ניסן. וזאת ועוד, ר' אליעזר סבר ש"אין מעבירים על המצוות", ואם הגענו לחודש אדר א', עלינו לקיים את מצוות הפורים מיד ולא להמתין עד לחודש הבא, ואילו רשב"ג סבר שעדיף להסמיך ולחגוג את גאולת פורים לגאולת חג הפסח ולכן נמתין בסבלנות עד אדר ב'.
ישנה מחלוקת בראשונים האם כל דברי הגמרא הללו אמורים דווקא כאשר עיברו את השנה לאחר שכבר חגגנו את פורים באדר א', או שההתייחסות לי"ד אדר א' כפורים, הינה גם כשעיברו מראש כבר את החודש וידעו כולם שהשנה יהיו שני אדרים. ישנם "ראשונים" שנראה מדבריהם שאדר א' נחשב לאדר "אותנטי", לא פחות מאדר ב', ואילו מדברי "ראשונים" אחרים נראה שאדר א' הוא רק "אדר בדיעבד". המשנה קובעת שההבדל בין אדר א' לאדר ב' הוא שבאדר ב' קוראים מגילה ונותנים מתנות לאביונים, אך לפי כמעט כל הדעות (חוץ מדעת הרא"ש) מספידים ולא מתענים גם ב"פורים קטן", בי"ד וט"ו באדר א'. והאם צריך לשמוח ולעשות משתה בי"ד ובט"ו אדר א'? יש על כך דיון ארוך בספרי הראשונים והפוסקים, ובעזרת ה' נייחד לכך מאמר לפני "פורים קטן".
מתי בכלל התרחש נס פורים?
שאלת השאלות, לכאורה, צריכה להיות: מתי בדיוק אירע נס פורים. האם בשנה מעוברת בכלל? בחודש אדר ראשון או בחודש אדר שני?
בתלמוד הירושלמי כתוב, שחור על גבי לבן, שנס פורים אירע בשנה מעוברת. "הירושלמי" לומד זאת מגורלו של המן הרשע, שהפיל פור ויצא לו "מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר", ואם היה אז "חודש שנים עשר", כנראה שהיה גם "חודש שלושה עשר", כך שהנס התרחש ב... אדר א', לא יאמן כי יסופר! ואם כן, מדוע לא חוגגים את חג הפורים בחודש אדר א', בו באמת התרחש נס המגילה?!
ה"חתם סופר" (שו"ת או"ח קס"ג) מסביר שלא, הנס אירע באמת בחודש אדר ב', רק שמלכתחילה היו אמורים לעבר את החודש, אך לבסוף השנה לא עוברה והנס אירע באדר רגיל, אדר לא מעובר. וכל זאת מדוע? תקראו כעת: המן הרשע רצה להרוג את היהודים דווקא בחודש אדר א', כי חודש אדר בו הוא החודש של משה רבנו. המן ידע שבחודש אדר נפטר משה רבנו, אך הוא לא רצה להרוג את היהודים דווקא באדר, כי אולי פטירתו של משה רבנו תעורר גם זכות בעולמות העליונים, ולכן בחר הוא- כך כותב החתם סופר- להרוג את היהודים באדר א'. מרדכי ואסתר הבינו את המזימה ולכן הם דאגו ששנה זו לא תועבר. לדעת "קרבן העדה" הנס התרחש באדר שני, וכוונת הירושלמי היא שאחרי שכתב נכתב "לחודש שנים עשר", אם כן מדוע צריך היה לכתוב "הוא חודש אדר"? אלא שהכוונה לחודש אדר שבכל שנה, שכעת הוא החודש ה- 13...
לפי דעתו של רבנו רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע בספרו "יערות דבש", הגזירה היתה בשנה רגילה ("שנה פשוטה") ובא מרדכי, עיבר את השנה ודחה את הגזירה לאדר ב'. ואילו לדעת החתם סופר בדרשותיו (כמצוטט בקונטרס "טוב לב משתה תמיד") היתה הגזירה על חודש אדר א' ובו גם אכן התרחש נס פורים. אך עם ישראל חוגג בפורים שבאדר ב' דווקא. כי בזכות חודש זה, בו נולד משה רבנו, נעשה הנס.
ומתי נפטר משה רבנו בעצמו? גם על כך מצאנו מספר דעות בדברי חז"ל. ה"מגן אברהם" (תקפ, ח) מביא שלפי דעת התנא ר' יהושע, נפטר משה בז' באדר בשנה רגילה ולא מעוברת. לפי דעת ר' אלעזר המודעי נפטר משה בז' באדר א' וישנה דעה שלישית, דעת ר' אליעזר, הסובר שמשה נפטר בכלל בז' בשבט. (וראו בקידושין לח, א ובשו"ת מהרי"ל סימן ל"א ובשו"ת תרומת הדשן ח"א סי' רצ"ד ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סימן קי"ז).
10 בורקסים ב- 10 "בר מצוות"
כשלמדתי בחיידר, חגגו אצלנו בכתה 10 נערים את בר המצווה שלהם בחודש אדר. במשך 10 מתוך ימי החודש, התייצבנו באולם "באר מרים" או ב"בית שרנסקי" (שנסגר בינתיים), שרנו את אותם השירים, אמרנו את אותו ה"גראמען" ואכלנו את אותו הבורקס. ואיך זה שעשרה נערים מתוך 28 חברי הכתה חגגו בר מצווה בחודש אחד? הסיפור החל 13 שנה קודם לכן. אז היתה שנה מעוברת ו- 10 הילדים (ואני ביניהם...) נולדו בחודש אדר, חלקנו באדר א' וחלקנו באדר ב'. כעבור 13 שנה היתה שוב שנה רגילה, כך שילדי החודשיים התחברו לחודש אחד.
הנולד באדר בשנה רגילה, וכעבור 13 שנה ישנה שנה מעוברת ושני אדרים, לפי המהר"י מינץ- הוא נהיה בר מצווה באדר ב' (וכך נפסק להלכה) כי חודש אדר הראשון נחשב רק ל"חודש משלים" ולא ל"אדר האותנטי". ואמנם, לדעת הר"ש הלוי נהיה הנער מחויב במצוות כבר באדר ראשון, כי הנה, הסתיימו להם מבחינתו כבר 13 שנים ולא החודש גורם לו את התבגרותו, אלא שלימות ה- 13 שנים.
ואמנם, למרות שהפוסקים פסקו להלכה שמי שנולד באדר רגיל, יהיה בר מצווה באדר ב' ולא באדר א', כתב ה"בית שלמה" שמן הראוי שיניח הוא תפילין כבר מאדר א', כדי לצאת לפחות לעניין זה את דעתו של הר"ש הלוי (ובפרט שרבים נוהגים להניח תפילין חודשיים- שלושה לפני בר המצווה, כפי שפסק ה"מגן אברהם"בהלכות תפילין).
ולשאלה מרתקת אחרת, שקורה במציאות מידי פעם בפעם: תינוק יהודי נולד לעולם בתאריך ל' בשבט, שהוא יומו הראשון של ראש חודש אדר, אדר רגיל, כי באותה השנה היה חודש אדר אחד. כעבור 13 שנה יהיה ל' שבט... ראש חודש אדר א'. השאלה כאן היא "שאלתית" מאד, כמובן. כשהתינוק נולד בראש חודש אדר, היה זה כראש חודש אדר ב', כי אדר של שנה פשוטה נחשב כאדר ב'. ואילו כעבור 13 שנים, ל' שבט הוא ראש חודש של אדר א', בעוד שראש חודש אדר "האמיתי" יחול רק בעוד חודש. - מה עושים?
ה"ערוך לנר", בשו"ת "בנין ציון", כותב שאכן ילד זה יהיה בר מצווה רק בראש חודש אדר ב' ולא בל' שבט כי "שני ימי ראש חודש נחשבים כיום אחד ארוך". ואולם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט זצ"ל ועוד רבים פסקו שהילד יתחייב במצוות כבר בל' שבט, כי ל' שבט הוא תמיד ל' שבט, ולא איכפת לנו שהחודש שמתחיל כעת הוא "אדר אמיתי" או לא.
צר לנו שעיתון אינו ספר הלכה. כי אם "קוראים אלעד" היה ספר הלכה, היינו לומדים יותר מה קורה בעוד תאריכים שכאלה, כמו הנולד בל' אדר א' בשנה מעוברת ואילו בגיל 13 יש שנה רגילה. היינו גם לומדים על מחלוקת הפוסקים באחד שנולד בשנה מעוברת וכעבור 13 שנים השנה היתה מעוברת, ועל עוד כמה שאלות חשובות שכאלה...
ואגב, שימו לב לפרט מרתק, שידידי הרב יששכר בנדיקט האיר את תשומת ליבי אליו. בכל חודש אדר א' התשע"א אין בכלל בר מצוות. כי לפני 13 שנים השנה היתה שנה פשוטה ולא מעוברת. וממילא כל הנולדים אז באדר הרגיל, חייבים במצוות רק באדר ב'.
"יארצייט" באדר ראשון או שני
לשאלה שהיינו שמחים שהיא לא תהיה מעשית בכלל, אך לדאבונינו, היא מעשית מאד. אביו של ראובן נפטר בי"ז אדר בשנה שעברה, שהיתה עם אדר אחד בלבד. מתי השנה יציין ראובן את יום זכרון פטירת אביו?
ה"שולחן ערוך" פוסק שמציינים את היארצייט באדר ב', כדעת הסוברים שאדר "אמיתי" הוא אדר ב', ובפרט שרק לעניין שטרות ונדרים ישנה מחלוקת שאדר הראשון נחשב ל"אדר האמיתי", כי שטרות ונדרים תלויים בדעת בני אדם ודיבורים, אך בעצם- אדר ב' הוא האדר העיקרי. וטעם נוסף, המובא ב"חתם סופר", הוא שאם ניתן לאחר את הפורענות, מאחרים אותו ולא מקדימים אותו, ולכן מאחרים את הצום על פטירת אביו לתאריך שנפטר באדר ב'. לעומת דעת ה"שולחן ערוך", נודעת היא דעתו של ה"תרומת הדשן" שמי שנפטר לו אביו או אמו- מתענה בתאריך פטירת באדר א', כפי הדעות הסוברות שאדר א' הוא האדר העיקרי לעניין כתיבת שטרות ולעניין נדרים, וגם מפני ש"אין מעבירים על המצוות" ולא דוחים אותם לעוד חודש. הרמ"א פוסק להלכה שצריך להחמיר ולצום בשני התאריכים ואילו ה"מגן אברהם" סובר שצריך לצום בשני התאריכים (אם האבא נפטר בי"ז אדר, למשל, צמים בי"ז אדר א' וגם בי"ז אדר ב') מעיקר הדין ולא רק מחומרא. וכאשר הם נפטרו בשנה מעוברת אזי לפי כל הדעות צמים ושומרים את דיני ה"יארצייט" לפי התאריך בו הם נפטרו. אם נפטרו באדר א'- אזי ה"יארצייט" באדר א', ואם באדר ב'- אזי ה"יארצייט" באדר ב', ושלא נדע צער ואסונות שכאלה.
ליוסף היו שני דגים
חז"ל אומרים ש"כל הרוצה שיתקיימו נכסיו – יטע בהם אדר, שנאמר "אדיר במרום ה'". ופירשו גדולי האדמו"רים שיהודי שרוצה שתפילותיו יתקיימו במרומים, יטע בהם אדר ויתחיל להתפלל אל הקב"ה החל מראש חודש אדר, שהחל ממנו מתחיל זמן שמחה בשמי מרומים והתפילות מתקבלות בו.
ספרי החסידות כותבים על הפסוק: "כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמיים", כי "לולא" הם אותיות "אלול", בו כדאי לשוב בתשובה. אך אם התמהמנו לשוב בתשובה בחודש אלול, ניתנה לנו עת נוספת לחזור אל אבינו שבשמים, ב"זה", שהוא בגימטריא 12, הרומז על החודש ה-12, חודש אדר, המופיע "פעמיים", אדר א' ואדר ב'.
רבנו הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע כותב, בספרו "קדושת לוי", שחודש אדר הוא כנגד יוסף הצדיק, ומכיוון שהיו לו שני בנים הנחשבים לשבטים, מנשה ואפרים, לכן מערבים את חודש אדר והוא מחולק לשניים. מזל אדר הוא דגים, ועל מנשה ואפרים אמר יעקב אבינו: "וידגו לרוב בקרב הארץ", "דג", כותב ה"קדושת לוי", בהיפוך אותיות הוא "גד", מלשון מזל, כי בחושים אלו מתרומם לו מזלם של עם ישראל, לשפע של שמחה, ששון ונחמה, אמן ואמן!
{פורסם בעיתון 'קוראים אלעד', אדר א' התשע"א, ומפורסם באתר ברשות הכותב}