חגים ומועדים וימים מיוחדים
הלכות והליכות לשבוע יום הכיפורים
- פרטים
- קטגוריה: יום כיפור
- פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 18:55
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 457
הלכות והליכות לשבוע יום הכיפורים
/ שבת שובה, מנהג הכפרות, ערב יום כיפור, יום כיפור ומוצאי הצום / /הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א/
שבת שובה
א. צריך להיזהר מאד בשבת זו ולדקדק בכל דיני שבת, ובפרט באיסור "ממצוא חפצך ודבר דבר", שלא לדבר סתם כך דיבורים יתרים[1].
ב. לדעת הגר"א ז"ל מקדשים את הלבנה במוצאי שבת ולא מוצאי יוהכ"פ, כדי להוסיף זכויות עוד טרם יום כיפור. וכך נהגו רבים וטובים מקהילות ישראל (מנהג זידיטשוב ומנהג ירושלים וחברון וקהילות ספרדיות מסוימות ועוד)[2], אך רוב הקהילות נוהגים לקדש הלבנה במוצאי יוהכ"פ[3].
ג. צריך להקפיד לאכול סעודת מלוה מלכה (בכזית פת לפחות), גם לאלו שאינם מקפידים על כך בכל מוצאי השבתות[4].
כפרות
ד. בערב יום כיפור (ועדיף באשמורת הבוקר[5] ) נוהגים לערוך "כפרות". הטוב ביותר לעשותם עם תרנגול לבן, שבשרו יחולק לאחר מכן לעניים. ישנם שנוהגים לעשות בכסף או בדגים ובזמן הגאונים והקדמונים נהגו לעשות "כפרות" על עציצים עם שתילים וזרעים.
ה. ישנם הנוהגים לקחת תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה. אשה בהריון לוקחת שני תרנגולים, תרנגול זכר ותרנגולת נקבה.
ו. מי שקשה לו מבחינה כלכלית לרכוש תרנגול לכל אחד מבני משפחתו, יקח תרנגול אחד לכל הזכרים ותרנגולת אחת לכל הנקבות. ורבים וטובים משלומי אמוני ישראל עושים כפרות על כסף ותורמים אותם לצדקה.
בקשת סליחה
ז. אמרו חז"ל שאין יוה"כ מכפר על שום עבירה ש"בין אדם לחברו". לכן מחויב אדם לפייס את אלו שחטא נגדם ולבקש את מחילתם.
ח. רבנו ה"בן איש חי" ועוד גדולי תורה מחו על כך שהאנשים מבקשים סליחה מהחברים הטובים דוקא, אך לא מאלו שפגענו בהם ורבנו איתם. דוקא מאלו שפגענו בהם אנו צריכים לבקש סליחה!
ט. ממי בדרך כלל חייבים לבקש סליחה? מהבעל או מהאשה. מההורים, מהשכנים והשכנות (שדברנו עליהם לשון הרע ורכילות), מהחברותא (שהפרענו לו לפעמים ללמוד וביטלנו אותו) וכן, גם מילדנו הקטנים (שלפעמים הענשנו אותם רק משום שהיינו עצבניים...). ולמרות שקטנים לאו בני מחילה, מסתבר שבקשת הסליחה תסייע בעדנו להשתפר יותר בשנה הבאה.
י. כשהחבר אינו יודע שחטאנו לו והוא ייפגע מעצם בקשת הסליחה, (כמו למשל שנבקש סליחה על שדברנו עליו לשון הרע), עלינו לבקש ממנו סליחה כוללת, מבלי לפרט על מה ולמה[6].
יא. כשבקשו מאיתנו סליחה, אל לנו להתאכזר ולא למחול.
מצוות ערב יום הכיפורים – אכילה ושתיה
יב. מצוה מהתורה לאכול ולשתות בערב יום כיפור, והאוכל ושותה ביום זה נחשב לו כאילו צם ביום זה וביום שלאחריו, ביום כיפור. וצריך אפילו למעט בלימוד התורה כדי לאכול ולשתות.
יג. המהרי"ל דיסקין זצ"ל נהג לאכול צימוקים במשך היום להידור מצוה. אך יזהר שלא לאכול אכילה גסה ושלא למלאות את הכרס, כדי שלא יהיה שבע ומתגאה בתפילת יוה"כ. (וישנם שמוצצים סוכריות כל היום).
יד. רבי עקיבא איגר מסתפק האם נשים חייבות באכילת ערב יוה"כ, כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. והסכימו האחרונים שהן חייבות. אך הגאון האדר"ת פשט מדברי הירושלמי שפטורות[7].
מה אוכלים בסעודה מפסקת?
טו. אכילת "סעודה מפסקת" נזכרת כבר בגמרא (תענית ל,א) ובראשונים. ואוכלים בה מאכלים הקלים לעיכול[8] .
טז. טובלים את פרוסת "המוציא" בדבש[9], אוכלים בשר עוף[10] ו"קרעפלאך" (בצק הממולא בבשר עוף)[11]. ויש שאוכלים מילון או אבטיח, המקררים את הגוף ומקילים על הצום[12].
יז. לא אוכלים דגים בסעודה מפסקת[13], ויש מקילים בדגים קרים[14].
יח. על האנשים להיזהר מאכילת דברים המתובלים בבשמים וחרדל, מאכלי ביצים, גבינה וחלב חמים, שום ועוד. ובמאכלי חלב נהגו רבים להקל (וביחוד בקצת החלב שמוזגים לכוס קפה)[15].
יט. אם רוצים לאכול ולשתות לאחר הסעודה המפסקת, צריך להתנות על כך בפירוש, בפה או במחשבה.
טבילה במקוה
כ. טובלים במקוה בערב יוה"כ. וצריך לטבול החל משעה אחת קודם חצות. ויש הטובלים לאחר סעודה המפסקת (אך לפני כניסת היום הקדוש). ורצוי לטבול 3 פעמים.
מנחה והדלקת נרות
כא. תיקנו חכמים להתוודות בערב יוה"כ, ותיקנו שיתוודה בתפילת המנחה, לפני סעודה המפסקת. ועל כן גם נשים שלא מתפללות כל השנה מנחה, יתפללו ויתוודו.
כב. לובשים בגדי שבת לתפילת מנחה[16].
כג. מדליקים "נר חיים" עבור כל איש נשוי (ולא אשה), וצריך שהנר ידלק עד סוף החג. ובנוסף מדליקים נר נשמה עבור הנפטרים[17]. ומי שצריך להדליק על אביו ואמו- יכול להדליק נר אחד[18]. בנוסף, מדליקים נר בשביל נר ההבדלה במוצאי הצום ("נר ששבת").
כד. האשה מדליקה נרות ומברכת "להדליק נר של יום הכיפורים" וברכת שהחיינו. אשה שבירכה 'שהחיינו' על הנרות, לא תברך שוב 'שהחיינו' בבית הכנסת.
כה. לפני היציאה ל"כל נדרי", מברכים ההורים את ילדיהם שייחתמו לחיים טובים של תורה וקדושה ושיילכו בדרך טובים לתפארת ישראל. (ונוסח הברכה הודפס במחזורים, וכל המרבה בתפילה, בברכה ובדמעה, הרי זה משובח[19]).
יום כיפור
דינים הקשורים ל"חמישה עינויים"
כו. מותר לבלוע רוק ביוהכ"פ[20] . ויש שהחמירו בדבר, בתנאי שלא יעסיק את מחשבותיו האם יש לו רוק או אין לו והאם לבלוע כעת, כן או לא...[21].
כז. אסור להתרחץ ואפילו לא להושיט אצבע למים. אך כשגופו התלכלך, אפשר לרחוץ את המקום המלוכלך, כרגיל בימות החול.
כח. נוטלים ידים בשחרית עד סוף פרקי האצבעות, ולכווין שאנו לא עושים זאת לתענוג. כהנים, העולים לדוכן, נוטלים ידיהם עד הפרק. גם אחרי השרותים נוטלים ידים, אך ורק פעם אחת, ורק עד קשרי האצבעות. גם הנוגע בגופו במקומות המכוסים, צריך לרחוץ את היד בה נגע, עד קשרי אצבעותיו.
כט. אמא המאכילה את ילדיה, מותר לה לרחוץ בשבילם פירות וכדומה, למרות שידיה נרטבות.
ל. אסור להשתמש במוצרי קוסמטיקה ואין להשתמש בדאודורנט נגד זיעה[22].
ילדים בצום
לא. ניתן לאפשר לילדים מתחת לגיל תשע לצום בליל כיפור, אך שלא יצומו ביום עצמו.
לב. כשהגיעו הילדים לגיל תשע, צריך לחנכם לצום תענית שעות, היינו לאחר את ארוחתם כפי כוחם ויכולתם.
לג. הורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שראוי להיזהר שילדים בכל גיל לא ילכו עם נעלי עור. והגרי"ש אלישיב זצ"ל הורה שיש להקפיד על כך בילדים מגיל שש.
וידוי
לד. הכהן הגדול הזכיר עשר פעמים את שם ה' ביום כיפור, וכנגד זה אנו צריכים להתוודות עשר פעמים (במנחה בערב יוכ"פ, במעריב, בשחרית ובמוסף, במנחה ובנעילה, כולל בחזרות הש"ץ).
לה. הוידוי נאמר בעמידה (והיושב בוידוי לא יצא ידי חובה) וטוב שישחה בוידוי כמו ב"מודים". ואם הדבר קשה, יכופף מעט את ראשו.
לו. כשמזכירים חטא, מכים באגרוף על החזה.
הבדלה
לז. מבדילין על הכוס ועל הנר, אך לא על הבשמים. מדליקים דוקא על נר שדלק מערב יום כיפור, או מנר שנדלק מנר שכזה (שדלק מערב יוהכ"פ).
לח. עדיף שהאשה תמתין לבעלה, כדי שיבדיל לה על הכוס. אך אם בעלה לא ישוב כעת או שהיא רעבה וצמאה, תבדיל בעצמה על מיץ ענבים או על "חמר מדינה", אך לא על יין. ועדיף שלא תברך על נר ההבדלה ובעלה יברך כשישוב הביתה[23] .
לט. מצוה להרבות בסעודה במוצאי יום כיפור וללכת לאכול בשמחה, כי נתקבלה תשובתנו!. לאחר האוכל נצא לבנות מעט את הסוכה, ללכת מחיל אל חיל.
[1] מטה אפרים וכף החיים.
[2] עי' משנ"ב תר"ב סק"י וביאה"ל סי' תכ"ו, אלף המגן תר"ב, שדי חמד מערכת יוהכ"פ א, א.
[3] רמ"א תכ"ו ב' ותר"ב א' ועוד רבים.
[4] מטה אפרים. ועי' הלכות חג בחג.
[5] מג"א בשם האריז"ל והשל"ה ומשנ"ב. ויש נוהגים לאחר תפילת שחרית או בשאר ימי עשרת ימי תשובה.
[6] נחלקו בדבר החפץ חיים ורבי ישראל מסלנט. ופוסקי זמנינו נטו לדברי הגרי"ס וכמו שכתבנו.
[7] יעויין שדי חמד מערכת יוה"כ א, ה.
[8] שו"ע.
[9] מטה אפרים ועוד.
[10] מג"א, משנ"ב, מט"א.
[11] מטה אפרים ועוד.
[12] מהרי"ל. ועיין בהלכות חג בחג עמוד שי"ג.
[13] כף החיים.
[14] אלף המגן.
[15] ויעויין בארוכה בספרי הפוסקים פרטי דינים והנהגות בזה.
[16] מטה אפרים.
[17] משנ"ב תר"י סק"י.
[18] הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
[19] עיין מטה אפרים.
[20] משנ"ב.
[21] עיין הלכות חג חג (להגרמ"מ קארפ).
[22] קיצור הלכות מועדים (להגר"ש דבלצקי) ועי' ספר פסקי תשובות.
[23] עי' מטה אפרים, רמ"א ס"ס רצ"ו ומשנ"ב וביאה"ל, הלכות חג בחג.