מאמרים

למי שייכת השבת ולמה שומרים אותה? / הרב לסרי

ויקהל משה את בני ישראל-ויאמר אליהם-אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם:

שואל האור החיים למה כתב אלה?

משום שאמרינן חז"ל –אם אדם עשה חבילות של עבירות יעשה חבילות של מצוות. ולכן כתוב אלה פקודי המשכן. שזה בא לכפר על "אלה אלוקיך ישראל". שחטאו בעגל.

שהרי כל מהות השבת היא באה כדי להשריש את כח האמונה בבורא עולם, וזה בא לכפר על מעשה העגל שהיה כביכול כפירה בקב"ה.

אומרים חז"ל –(בשבת קיח.) אפילו אדם עבד ע"ז כדור של אנוש –אם שמר שבת מוחלים לו. שנאמר-אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו-אל תקרי מחללו. אלא מחול לו.

ולכאורה איך יכול להיות שאדם מחלל את שם ה' ועושה ע"ז וישמור שבת, וזה יכפר לו וימחלו לו על אותו עוון? איזה כפרה יש בשמירת שבת על ע"ז.?

והמשילו זאת משל למה הדבר דומה לאדם שיצא לשוק לקנות חפץ באיזה חנות . ולפתע הוא רואה שמוציאים סחורה. חשב לעצמו אולי באמת הם מחליפים את הסחורה, אני יבא מחר. ולמחרת הוא רואה אותם מפנים את הדברים של הויטרינה, אמר –אולי הם רוצים לצבוע ולשפץ, אבל אין כוונתם לסגור את החנות. אבל ביום השלישי הוא רואה כמה פועלים מורידים את השלט של החנות, אז הוא הבין שהם סוגרים אותה ופושטים רגל.

אותו דבר-אם אדם עושה עבירות, לא מקפיד על כל מיני דברים, זה עדיין לא אומר שהוא פשט רגל, כי עדיין הוא שומר שבת-עדיין יש לו את הסמל של בורא עולם. הוא מחזיק בדגל. לכן ה' יתברך מוחל לו על שאר העבירות, כי הוא עדיין בוטח ומאמין בי. אבל ברגע שאדם כבר לא שומר שבת. אז זה סימן שהוא פשט רגל.

ולכן כשאדם עובד ע"ז-הוא מראה שהוא כבר לא מאמין בבורא עולם, הוא ניתק קשר מהקב"ה. אבל אם הוא עדיין שומר שבת, אז מראה שעדיין הקשר לא ניתק לגמרי.

ולכן מייד אחרי מעשה העגל בא משה רבינו וציווה אותם על שמירת השבת לכפר על מעשה העגל.

השבת היא יום קסום ונפלא. סוף סוף אפשר לנוח מהטרדות של כל השבוע, נמצאים במנוחה, לא עובדים ואין מטלות כבדות על הראש, הכל ממש תענוג. אז מדוע הכניס השם יתברך כל כך הרבה איסורים דווקא ביום המיוחד הזה? למה אי אפשר לנסוע עם כל המשפחה לאיזה יום פיקניק מפנק עם בשר על האש כדי לענג את השבת עד הסוף? לפעמים אנו מרגישים שיהיה הרבה יותר עונג בשבילנו לעבור על איסורים שונים במקום לדקדק בכל ההלכות המרובות. אז מדוע כל כך מגבילים אותנו?

חשוב להבין שהשבת אמנם ניתנה לנו במתנה, אבל כעסקת חבילה. הדבר דומה להורים שמכניסים לחשבונות של הילדים סכומי כסף גדולים. כעת הילדים רוצים לקנות את כל הממתקים והצעצועים שיצאו אי פעם לשוק, אך ההורים מסרבים ומתנים את המתנה רק ברכישת דברים חשובים כדי לבנות את עתיד הילדים, כמו רכישת בית כשיגדלו, ארגון חתונה וכו'. כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו במתנה את השבת, אך אם סתם נשתמש בה לצרכינו הגשמיים, לא יהיה בה שום תועלת בשבילנו ונבזבז אותה. לכן ישנם איסורים שונים המגבילים את השימוש במתנה הקדושה והנפלאה הזאת. הקדוש ברוך הוא רוצה שנהנה ממנה, אך בדברים מועילים הרבה יותר, בהתעלות רוחנית ובצמיחת הנשמה שלנו.

לכן בתחילת הפרשה נאמר: "וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון להשם" (שמות לה', פסוק ב'). לנו יהיה קודש והשבתון הוא להשם. לא טיולים ברכב או נפנופים על המנגל, גם אם זה מענג אותנו, זו לא מטרת השבת. אלא קודש, לנהוג בו קדושה, ללמוד תורה, לדבר דברי קודש, שהכל אצלנו יהיה קדוש ושונה משאר השבוע. אין לנו בעלות על השבת, השבת היא שבתון להשם.

יהודי צריך לענג את השבת, לשמור את השבת, לכבד את השבת… הכול לכבוד שבת. לא לעשות את הדברים שיהיו נוחים בשבילנו, אלא שיהיו לכבוד השבת. תארו לכם שאחד הרבנים הגדולים או אחד האנשים המכובדים בעולם מגיע לביקור אצלנו. האם יתכן שלא נפתח לכבודו שולחן ענקי מלא בכל טוב? אנו נתכונן לכך זמן רב לפני ונכין את הכול שיהיה הכי מושלם שאפשר. נכין לכבודו את כל התבשילים האפשריים, גם אם אנו יודעים שהוא לא ייגע כמעט בכלום. נערוך שולחן יפהפה עם כלים מכובדים וכל הסלטים המוצלחים שאי פעם יצאו לנו, הכל לכבודו. לא נחשוב על עצמנו, על הדברים שאנו אוהבים, אלא איך לארח ולכבד את אותו אדם. גם אם יתחשק לנו רק קרקר עם גבינה, אנו נוותר על העונג הפרטי שלנו כדי להוציא סעודה מלכותית עם בשר, יין ודגים, רק כדי לכבד את אותו אדם. אם כל זה בשביל אותו אדם, אז האם לא כדאי לעשות זאת לכבוד השבת שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו בכבודה?

אנו מצדנו מוכנים לפעמים להעביר את כל השבת בשינה כדי להשלים את השעות מכל השבוע. אבל בצורה כזו אנו מכבדים רק את עצמנו. בפרשה שלנו אנו קוראים שהשבת היא שבת להשם. היא צריכה להיות קודש, לא הזמן הפנוי להשלמת שעות שינה. השם יתברך ציווה אותנו בשמירת השבת ונתן לנו איסורים והגבלות, כל אלו מיועדים כדי להעצים את הנפש הפנימית שלנו. כמובן שצריך לשמוח וליהנות, לאכול טוב ולפנק את עצמנו בדברים מיוחדים בשבת. אבל כל זה לכבוד שבת שמגיעה אלינו לביקור. העיקר הוא לתת מקום לנשמה, ללמוד תורה ולהכניס לעצמנו כוחות רוחניים לכל השבוע.

אומרים חז"ל (שבת י:) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. לך והודיע לעם ישראל. ולכאורה למה דוקא השבת? למה לא אמר לו-על תפילין או שאר מצוות? ולמה אמר לו להודיע להם? היה אומר לו שיצווה אותם על השבת.

משל למה הדבר דומה- לאדם עני שבא לבקש צדקה, ודפק על איזה דלת. פתח לו בעל הבית ולא היה לו מה להביא לו. חיפש בארנק של אשתו ולא היה לה .הלך לאיזה ארון של אשתו, הוציא טבעת, ואמר לו לך תמכור ויהיה לך כסף. נכנסה אשתו-וצעקה-איפה הטבעת שלי.? אמר לה-מה הבעיה נתתי את זה לאיזה עני שביקש צדקה. אמרה לו-אתה לא יודע כמה זה שווה!! זה המון כסף.

אמר לשמש שלו-בא נרוץ אחרי היהודי הזה, התחילו לרדוף אחריו. וכולם רואים שהרב רודף אחרי העני, לא הבינו מה קרה. חשבו שהוא גנב. מייד עצרו את העני. כולם חשבו שייקח לו את הטבעת בחזרה. העני התחיל לצעוק-לא תיקח ממני בבקשה. אמר לו-אני לא לוקח אותה ממך, רק רציתי לומר לך את השווי שלה. שלא תמכור אותה בזול, תדע להעריך מה שיש לך ביד.

אותו דבר-אמר הקב"ה-למשה-לך והודיע לעם ישראל, מתנה טובה יש לי בבית גנזי. תודיע להם את הערך שלה. שלא יזלזלו בה. שידעו להעריך אותה. שלא יבזבזו בה בדבר אחר.

השבת ניתנה לנו במתנה כדי שנשתמש בה בצורה מתאימה. אם אנו לא שומרים על הכללים, אנו אמנם יכולים לכייף ולשמוח, אבל הכול הולך לנפש הבהמית שבתוכנו. כדי לשמוח שמחה אמתית ופנימית, של רוחניות וחיבור לאינסוף, אנו מוכרחים ללכת על פי ההוראות שקיבלנו. ביום השביעי אסור שתהיה לנו פריקת עול מצוות חס ושלום, אלא "יהיה לכם קודש". כי השבת שייכת לקדוש ברוך הוא, והוא קובע את הכללים שלה. זה לא הולך לפי הציורים שיש לנו בראש למנוחה ועונג, אלא על פי כללים ברורים שיביאו אותנו להמראה רוחנית. השם יתברך יזכה אותנו לשמירת שבת כהלכתה שתביא לנו את הגאולה השלמה אמן.

שבת שלום ומבורך!!