movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

סיפורים על גדולי ישראל



מרא דכולא תלמודא

מרא דכולא תלמודא
אלון בכות
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

קשה לכתוב, בפרט כעת, כשעדיין הכאב חד וצורב. והרשו נא לי, בהורמנא דעמלי התורה, לכתוב על
דמות הנפילים של הגר"ע זצ"ל מתוך הכרות אישית.

הכרותי האישית עם הגר"ע זצ"ל לא היתה היכרות פנים אל פנים. אך היא היתה היכרות כמעט
יומיומית, קבועה, בכל 21 השנים האחרונות, מתוקף תפקידי כעורך ספרי קדמונים ב"מכון ירושלים".
בשנתיים האחרונות הנני זוכה, יחד עם חבר תלמידי חכמים יקר, לשקוד על עריכת כרכי שו"ת זכר
יהוסף, להגאון הנודע רבי זכריה יוסף שטערן זצ"ל, אב"ד שאוואל שבליטא. מרן רבינו החזו"א זי"ע
סיפר שהיתה "תחרות", סוג של שמחת תלמידי חכמים, בין גדולי ליטא, מי יצליח לומר "מראה מקום"
בכל התורה כולה, שהגאון משאוול לא יודע עליו. אך איש לא הצליח לגלות "מראה מקום" כזה. ואגב,
שמו הראשון של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היה 'יוסף', על שמו של רבי זכריה יוסף שטערן,
כשמשפחת מרן זי"ע היתה מתלמידי הגרי"ז בעיר מולדתם שאוול.

בכל אחת ממאות ה"תשובות" של הזכר יהוסף מצויינים עשרות, לפעמים כמאה, ציטוטים ומראי
מקומות לספרי שו"ת רבים מספור, ובמסגרת עריכת השו"ת צריכים העורכים לבדוק כל "מראה
מקום". הגרי"ז ידע בעל פה אלפי ספרים, חלקם ספרים רבים שלא הוזכרו בשום ספר אחר, חוץ
מספריו של הגר"ע יוסף זצ"ל. שאלתי פעמים רבות תלמידי חכמים חשובים האם שמעו על שו"ת
פלוני, כזה או אחר, וגם בקיאים וטובים השיבו בשלילה, אך ברוב המקרים הציטוטים הללו מוזכרים
בשלל ספריו של הגר"ע יוסף, שסדרות ספריו הינם בחינת נס והצלה לכל מחפש ודורש ספר, בפרט
לעורכי ספרים, שחיפושם אומנותם. משפט מוכר הוא בין עורכי ספרי שו"ת זכר יהוסף הוא ש"לא
מצאתי את הספר הזה, ואפילו הרב עובדיה לא הזכיר אותו".

עילעול חטוף בסדרות ספרי הגר"ע זצ"ל הינם ספר מוסר חי ומוסר השכל שאין כמותו להתמדת
וידיעת התורה. הבה וננסה להבין כיצד בן תמותה היה מסוגל ללמוד, אפילו לקרוא רק פעם אחת
בחייו, רבבות ספרים, בכל חלקי התורה, ולצטטם בבהירות ובדיוק זכרונו הפנומנלי. גם אם מדובר
באישיות נדירה ומופלאה, שהצליחה לזכור בזכרון צילומי שכמעט לא היה כמותו, את כל אשר הגה
ולמד, הרי הגר"ע זצ"ל הוצרך ללמוד את ים התורה האין סופי הזה, בשקידת התורה, בעמל ויזע -
אדיר, ולאגור את הכל במוחו הגדול. אם אנו רוצים לראות התמדת התורה מהי, עלינו לנסות ולהכיל
את רבבות הספרים שהגר"ע זצ"ל הכירם מכריכה לכריכה, ולהזכיר את דבריהם לדורות הבאים,
בהיקף עצום ומופלא. כבר בתור בן עליה צעיר, בישיבת פורת יוסף, ישב הגר"ע זצ"ל ושינן 04 פעם
מסכת גיטין, ומאז ועד נפלו על משכבו לא פסק פומיה מגירסא, בהתמדה ללא גבול, בשוררו את
שירת בת השמים, התורה הקדושה. אוי נא לנו, כי איבדנו אחד ומיוחד מגדולי שקדני הדור, שהתורה
הקדושה, על כל היקפה האדיר והעצום, היתה תמצית דמו ואהבת חייו.

ההתמדה האין סופית שלו. שקיעותו העצומה בלימוד התורה. "אין לו שום דבר חוץ מללמוד. בן אנוש
אינו יכול לעמוד בזה, כל היום וכל הלילה, יושב הוא עם ספר פתוח לצידו", שמעתי לפני זמן מה מרבי
אליהו שיטרית, העורך והמקליד של ספרי הגר"ע יוסף זצ"ל, שישב לצידו בכל שעות היום, "אין לרב
שום חופשות ואין לו שום הפסקות. בכל רגע הוא מחשב כמה הוא יוכל להספיק ללמוד עוד ועוד, גם
בגילו הכל כך מופלג ובמצב בריאותו הלא תקין, כל הזמן לומד ולומד".

*****

שעת אחר הצהרים בלשכת הפרופסור במחלקה הכירורגית בבית הרפואה "הדסה". בניו של הגר"ע
יוסף זצ"ל יושבים מול הפרופסור וממתינים למוצא פיו. אביהם, שעל לבבו רבבות ספרי תורה, אינו
חש בטוב וזקוק לטיפול רפואי, והרופא יאמר כעת את דברו. "אבא שלכם הוא רב חשוב וקשה לי
להכאיב לו. מצד שני, בגלל מצבו הבריאותי, אי אפשר לבצע את הטיפול בהרדמה, ומצד שלישי,
הטיפול הוא חובה למצבו ואי אפשר לוותר עליו בשום פנים ואופן. לכן, אנא, אל תיבהלו, אם תשמעו
זעקות מחדר הטיפולים. אני מצטער מראש"...

רבי דוד יוסף ניגש בדחילו ורחימו אל אביו הגדול, מנסה להכין אותו אל הכאבים האמורים לבוא.
"יהיה קשה", אמר רבי דוד ואבא, הגר"ע יוסף, הניף את ידו בביטול מוחלט ואמר: "קשה? למה
קשה? אני עסוק כעת בסוגיית "אין עד נעשה דיין". אני אחשוב על הנושא והרופאים יתעסקו במלאכת
הרפואה, והכל יהיה בסדר, בעזרת ה' יתברך. אין לכם מה לדאוג"...

בתום הטיפול הקשה נכנס הבן לחדר, כדי לומר לאביו, שהיה אחוז במחשבות הסוגיה, שהטיפול
הכואב הסתיים לו. "למה הרופא לא מתחיל את הטיפול? למה הם מחכים?!" שאל הגר"ע יוסף
זצ"ל...

- - - ידועים דברי היערות דבש, שכאשר אדם גדול נפטר לבית עולמו, ראוי לכל אחד ליטול מידה ---
ממידותיו. והנה כעת שומה עלינו, עמלי תורת ה' בטהרה, לשים אל לבבנו וליטע בקרבנו כי תורתינו
הקדושה, למרות שאין לה נחלה ומיצרים, מכל מקום ניתן לעמול ולהשיג את היקפה עוד ועוד. והיה
אם נזכה ליטול, ולו במעט, עוד מבקיאות התוה"ק, הרי שיהיה חיזוקינו נר נשמה וזכות להגאון זצ"ל
 

לא תאמין מיהו הרב שהציל אותי

לא תאמין מיהו הרב שהציל אותי...

"הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה".

איתמר מור, ערוץ 7


בשבתות אנו יושבים אחרי תפילת שחרית בנץ בביתו של הרב אגוזי ולומדים יחד.
 
אחד מבני החבורה הוא אלישי, בחור טוב. צעיר ממני בכמה שנים. לפרנסתו הוא עובד עם צעירים עולים מאתיופיה ומדינות חבר העמים במכללה להנדסאים במסגרת עתודה צבאית. 

לפני כשנה סיפר לנו אלישי סיפור, כשישבנו יחד כולם. אלישי חזר בדיוק ממילואים. שבוע בצאלים בחום של סוף ספטמבר המתעקש שלא להניח לסתיו לבוא. בסוף השבוע, באוטובוס בדרך חזרה צפונה - הביתה, בעפולה, בחניית הביניים, עלה לאוטובוס יהודי מבוגר- שניכר בו שיהודי מכובד הוא וזקנו כבר הלבין, והוא עוטה מעיל ארוך של דיינים ומגבעת פרנקפורטר לראשו. 
 
האוטובוס מלא, וליד אלישי מקום פנוי. התיישב היהודי ומיד החל לדבר בפרשת השבוע. משם הפליגו לדף היומי ולענייני הלכה. והנסיעה חולפת לה ועוד מעט כבר מגיעים אל טבריה. 

כשכבר היו כמעט לפני סוף הנסיעה פנה אותו יהודי לאלישי והתעניין במעשיו. הוא סיפר לו על עבודתו, על הצעירים שאיתם הוא עובד ומלמד. על הניתוק שלא פעם יש בינם ובין חיי תורה ומצוות. 

היהודי שתק. 

אחרי כמה דקות אמר: "בחודש הבא אני פורש פרישה מוקדמת לגמלאות מבית הדין שבו אני מכהן כדיין כבר עשרים וחמש שנה. אבל דע לך שלא תמיד נראיתי ככה", כך סיפר. "הבגדים הללו, הזקן, המגבעת, זה לא מהבית. "הורי היו ניצולי שואה מבוגרים. לא היה להם יכולת נפשית לתת לי את תשומת הלב שדרשתי. התגלגלתי ברחובות. מהר מאוד הגעתי גם למחוזות של כמעט פשע ואני אפילו עוד לא הייתי בגיל בר מצווה".

"ליד בית הורי היה בית כנסת אחד ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע ובעיקר בשבתות. לא פעם הכדור היה עף לחצר בית הכנסת. פעם הוא אפילו נפץ את אחד הזגוגיות. שבת אחת, היינו במגרש ושיחקנו. אני הייתי אז כבן 15. בשכונה היו מכנים אותי 'עבריין'. שחקנו ואני בעטתי חזק בכדור. הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה. אני והחברים שלי נפלנו גם אנחנו על האדמה מרוב צחוק. התפקענו כשראינו איך הכובע של ה"דוס" הופך לצלחת מעופפת", הוסיף וסיפר. 

הרב הרים את הכובע והלך אלי למגרש. "שבת שלום. כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק", שאלתי אותו אז בחוצפה, אבל הוא לא נבהל. הוא הסתכל בי ושאל אותי: "איפה ההורים שלך?" אני עניתי בחוצפה: "ההורים שלי מתו". 

'הרב אמר לי "בוא איתי". זה נראה לי אז משעשע, אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו. הגענו לבית שלו. הוא נכנס ואני אחריו. הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות, ואז שאל: "אתה רעב?".

"מת מרעב", אמרתי. הרב סימן לרבנית וערכו לי בשולחן מקום ונתנו לי אוכל. אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע. הרב אכל מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר. לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו. כשסיימתי לאכול שאל אותי: "אתה עייף?". "אני מת מעייפות", אמרתי. הרב הלך והציע לי מיטה. הלכתי לישון. ישנתי שם כל השבת. כשקמתי כבר היה מוצאי שבת. הרב שאל אותי: "מה אתה רוצה לעשות?". אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט. "כמה עולה סינמה הוא שאל?". לירה וחצי אמרתי. הוא נתן לי כסף ושלח אותי, ולפני שהלכתי אמר לי "מחר תבוא עוד פעם".

ואני באתי גם למחרת. ואכלתי וישנתי וקבלתי כסף לסינמה. ועוד יום ועוד יום. עם הזמן התגלה לי שיש עוד 12 ילדים כמוני מהרחוב אצל הרב הזה בבית. לא יכולתי להיות כפוי טובה, מה גם שאהבתי אותו באמת. עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות. נטילת ידיים. קנה לי תפילין. היה יושב ולומד איתי חומש, משנה, הלכות. לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה ובסוף לדיינות. הוא חיתן אותי, והשתתף בחתונות של ילדי והיה סנדק לנכדי".

"אז אל תתייאש מהתלמידים שלך", אמר אותו יהודי לאלישי. "אתה רואה אותי היום כך- דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך".

בינתיים האוטובוס נכנס לרציף בטבריה והנוסעים נעמדים לצאת. אלישי עוד מספיק לשאול שאלה אחת לפני שהיהודי נעלם. 

"איך קראו לרב הזה?", הוא שאל.

"למה אתה אומר קראו, עדיין קוראים אותו. הוא אמנם זקן מאוד, בן 92, אבל ברוך ה' בחיים", ענה לו היהודי. 

"ומה שמו?"

"קוראים לו הרב עובדיה יוסף".
 

‫אור העולם כבה: מרן הגאון רבי עובדיה יוסף, נשיא מועצת החכמים, הלך לעולמו‬

‫אור העולם כבה: מרן הגאון רבי עובדיה יוסף, נשיא מועצת החכמים, הלך לעולמו‬

מוטי מרינגר

מקור: אתר JDN 

בראשית שנת ה’תרפ”א, בימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות רבתה השמחה בביתו של הצורף היהודי רבי יעקב עם לידתו של בנו הבכור. בחול המועד סוכות הוכנס הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו ונקרא שמו בישראל עובדיה יוסף. לא בכדי נבחרו שמות אלו לרך הנולד, היה זה על שם של שני גדולי יהדות עיראק הגאון רבי עבדאללה סומך והגאון רבי יוסף חיים – הבן איש חי, והיה הדבר כנבואה כי עתיד עולל זה להפוך לגדול בישראל כאותם גדולים שעל שמם נקרא.

בהיותו בן ארבע שנים עלו הוריו של עובדיה הקטן לארץ ישראל והתיישבו בעיר הקודש ירושלים. אבי המשפחה שהתפרנס בעירק מצורפות פתח חנות מכולת קטנה וממנה הוציא בדוחק את פרנסתו. את בנו עובדיה הוא שלח ללמוד בתלמוד תורה בני ציון אך בשל הדחק הכלכלי נאלץ הילד לסייע בפרנסת הבית.

במעלליו יתנכר נער ובגיל צעיר כבר החלו הכל להכיר בגדלותו של הרב עובדיה. ברוך כישרונות היה הנער ואותם הוא היטיב לנצל ללימוד התורה. בהיותו כבן תשע שנים כבר נבחן הילד עובדיה אצל גדולי ירושלים על משנה וגמרא והוכיח בקיאות רבה. הגאון רבי שלמה עבו אף העניק לו כהוקרה על בקיאותו את הספר ראשית חכמה ולמרות גילו הצעיר מיהר הרב עובדיה והתעמק בספר ואף עיטרו בהערות שוליים מפרי תורתו.

בגיל 12 שנה החל הרב עובדיה את לימודיו בישיבת פורת יוסף שבירושלים שבין החומות שם הגה הוא בתורה מפי הגאון רבי עזרא עטייה. הרב עטייה עמד במהרה על האיכות הנדירה של תלמידו הצעיר וכבר בהיותו אך בן י”ז שנה כבר שלחו להורות הלכה לבעלי בתים בשיעור תורה שהתקיים בשכונת בית ישראל.

בכישרונו העצום התמיד הרב עובדיה בלימודו ובן עשרים שנה בלבד הוסמך הוא לרבנות על ידי הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.

הרב עובדיה התברך בשילוב המיוחד של זיכרון מופלא יחד עם יכולת הבנה מעמיקה. מוכרי הספרים שבירושלים הכירו כבר את אותו אברך צעיר המעיין בשקיקה בספרים שבמדפיהם. לא אחת היה הרב עובדיה עולה בסולם שבחנות הספרים על מנת להביט באחד מהספרים שמדף העליון, אולם לאחר שהיה פותח את הספר היה שוקע בעיונו ושוכח כי הוא נמצא במרומי הסולם. רק לאחר שעיין בספר דף אחר דף והיה כולו מונח בראשו, היה נזכר כי תלוי הוא בין שמים וארץ ויורד מהסולם. 

 

בשנים אלו החל הרב עובדיה מפתח את תפיסתו ההלכתית שבמרכזה עמדו פסקיו של מרא דארעא דישראל מרן רבי יוסף קארו. הרב עובדיה סבר שבארץ ישראל יש לפסוק כמרן שישב בארץ ישראל ולהעדיף את פסיקותיו על פני פוסקים אחרים ספרדים כאשכנזים. לכן בפסיקות רבות פסק הרב עובדיה כמרן ולא כבן איש חי שהיה פוסק מקובל בקרב יהודי המזרח. את עמדתו זו כתב הרב עובדיה בין השאר בהקדמה לספרו “ילקוט יוסף” בה הוא כותב על “מרן המחבר” כי “אפילו מאה אחרונים חולקים עליו… ואין המורה רשאי להורות להחמיר נגד הוראות מרן להקל, אפילו אם יש רבים חולקים על מרן… שכן פסקי מרן שהוא מרא דאתרין וקבלנו הוראותיו, נקבעו כהלכה למשה מסיני שאין בה מחלוקת כלל, והנוטה מדבריו ימין ושמאל הרי הוא מזלזל בכבוד רבותיו”.

בגיל 24 נישא הרב עובדיה לרבנית מרגלית שמשפחתה עלתה לארץ ישראל מחאלב. כעבור 3 שנים עבר הרב עובדיה יחד משפחתו לגור בגלות מצרים וזאת לבקשתו של הרב עוזיאל שראה בו את האדם המתאים לחזק את יהדות מצרים שרפתה באותם הימים.

במצרים נכונו לרב עובדיה קרבות קשים עם בני הקהילה המקומית. רבים מבני הקהילה במצרים נטו אל החילוניות, והרב עובדיה שבא לגדור גדר, מצא עצמו מעורב במלחמות מתישות עם רבים ממנהיגי הקהילה שיראת שמים לא הייתה בין מעלותיהם. מלחמתו הגדולה של הרב עובדיה במצרים נסובה סביב מערכת הכשרות אותה מצא הרב עובדיה כפגומה ומושחתת. הרב עובדיה פעל רבות במצרים וגדר גדרים בתחומים רבים כמו גיטין והקידושין וכשרות, אך בסופו של דבר לאחר כשנתיים ימים התפטר הרב עובדיה מתפקידו כאב בית הדין במצרים וחזר לארץ ישראל.

בארץ ישראל חבר הרב עובדיה לגדולי ירושלים בבית המדרש בני ציון בראשותו של רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק שאף רחש לו כבוד רב ובמהרה הפך לדיין בבית הדין בפתח תקווה. בימים אלו כבר נודע שמו ברבים ושיטתו בפסיקה עוררה הדים רבים. לשיטה זו אף קמו מתנגדים שרבים מהם היו דווקא מעולי עירק – ארצו של הרב עובדיה. כעסם היה על כי הרב עובדיה פוסק על פי מרן הבית יוסף ולא על פי פסיקותיו של הבן איש חי שעל שמו נקרא הרב עובדיה. ברם הרב עובדיה זכה לחיזוקים רבים ואף קיבל את הסכמתם של גדולי ישראל על ספרו “חזון עובדיה” על הלכות פסח שראה אור באותם הימים. ואף בסוף ימיו התבטא עליו הגאון הרב וואזנר שליט”א כי הוא הרמב”ם של הדור”.

 

בהמשך החל הרב עובדיה בהפצת מעיינותיו בסדרת הספרים “יביע אומר” על שם הפסוק מתהילים “יום ליום יביע אומר” כאשר שמו של הרב עובדיה טמון במילה יביע בהיפוך “עובדיה יוסף בן יעקב”. אף ספרים אלו זכו להסכמות נלהבות מגדולי ישראל והגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל התבטא בהסכמתו כי הרב עובדיה הוא “אחד מגדולי התורה שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים”.

בשנת ה’תשי”ט כיהן הרב עובדיה כדיין בבית הדין בירושלים ולאחר מכן בשנת ה’תשכ”ו כחבר בית הדין הגדול. כעבור שלש שנים התמנה הרב עובדיה לכהן כרבה של העיר תל אביב יפו. ארבע שנים כיהן הרב עובדיה בעיר תל אביב עד שבז’ בחשוון ה’תשל”ג התמנה הרב עובדיה לכהן פאר כראשון לציון – רבה הראשי הספרדי של ארץ ישראל.

בתקופת כהונתו של הרב עובדיה כרב ראשי התעסק הוא בענייני הלכה סבוכים ומורכבים. בבקיאותו הרבה פסק הרב עובדיה בין השאר באשר למעמדם ההלכתי של קהילת ביתא ישראל באתיופיה וכן בשאלת היתר העגונות של הרוגי מלחמת יום כיפור שמקום קבורתם לא נודע.

 

באותם ימים החל הרב עובדיה בפרסום חיבורו ההלכתי “יחווה דעת”. את הנימוק לבחירת השם לחיבורו כתב הרב עובדיה בהקדמה ” קראתי את הספר בשם ‘יחוה דעת’ בהמשך לפסוק: יום ליום ‘יביע אומר’, המקיף שאלות ותשובות על ד` חלקי השולחן הערוך, ולילה ללילה ‘יחוה דעת’ הם התשובות בקצרה אשר עלו ובאו בקובץ הזה, וגם יש בו רמז לשמי, כי “יחוה דעת” בגימטריא ” עובדיה יוסף בן יעקב” (עם האותיות). ובקובץ זה יש צ”א תשובות, כמנין שמי ‘עבדיה’”. ספר זה הפך עד מהרה לספר הלכה מקובל ונפוץ בקרב בני עדות המזרח. יחודו של הספר היה בפשטותו ובכתיבתו התמה המובנת לכל, כך יכלו גם פשוטי העם להבין כיצד לנהוג בלי לשגות בפלפולים.

חזונו של הרב עובדיה היה להחזיר עטרה ליושנה – להשיב את כתר יהדות המזרח למקומו. כבר בשנת ה’תשי”ד החל הרב עובדיה במלאכה זו עם הקמת ישיבת “אור תורה” לאברכים ספרדים מצויינים. עם השנים פעל הרב עובדיה רבות למען כבודה שליהדות המזרח אך גולת הכותרת הייתה ללא ספק חלקו בהקמת מפלגת התאחדות הספרדים שומרי התורה – ש”ס.

בשנת תשמ”ג נוסדה תנועת ש”ס לקראת הבחירות המוניציפליות בעיר ירושלים. התנועה הוקמה תחת הכוונתו ובעידודו של מרן הרב שך שעודד את עצמאותה התורנית של יהדות המזרח מחוץ להגמוניה האשכנזית. כבר בבחירות לממשלה שהתקיימו כשנה קודם לכן הובטח – לבקשת הרב שך – מקום לנציג ספרדי ברוטציה ברשימת אגודת ישראל. אולם הבטחה זו לא קוימה מעולם. לקראת הבחירות המוניציפליות הוקמה מועצת חכמי התורה שתנהיג את תנועת ש”ס ובראשה הוכתר הרב עובדיה. לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים הוכרזה ש”ס כתנועה ארצית שהתמודדה בבחירות לכנסת האחת עשרה.

מאז הקמת התנועה הפכה ש”ס לכח דומיננטי בפוליטיקה הישראלית והתנועה מנווטת את דרכה עד היום תחת ידו הנטויה של הרב עובדיה.

 

החל מאותם שיעורים בהלכה שמסר הרב עובדיה בשכונת בית ישראל בהיותו בין שבע עשרה שנה ועד לפטירתו לא פסק הרב עובדיה מלמסור שיעורי תורה. מפורסמת ביותר היא דרשתו שנאמרה מדי מוצאי שבת בבית הכנסת “יזדים” שבשכונת הבוכרים בירושלים. בדרשה זו נשא הרב עובדיה בעיקר דברי תורה וחיזוק אך לא אחת התייחס הרב עובדיה בדרשות אלו לפוליטיקה וענייני דיומא אחרים ולעיתים אף בביטויים חריפים שעוררו הדים רבים. דרשותיו אלו היו מועברות בשידורי לווין לכל רחבי העולם והגיעו לאוזניהם של עשרות אלפי יהודים שהאזינו להן בשקיקה.

כבר בצעירותו זכה הרב עובדיה לכבוד רב מרבני ירושלים כמו הגאון רבי צבי פסח פרנק והגאון רבי שלמה זלמן אויערבך שהתבטאו עליו בחביבות רבה. במשך שנים רבות כיהן הרב עובדיה כחבר בבית דין הגדול שם ישב בדין עם הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שיחד עמו עסק בסוגיות קשות וסבוכות של היתר עגונות. בכל שאלה וסוגיה הקשורה ליהדות ולעולם התורה הייתה דעתו של הרב עובדיה נשמעת ברמה ורבים מגדולי ישראל התייעצו עמו תכופות כיצד לנהוג בכל עניין ועניין. אף בעת האחרונה עת נגזרה גזירת הגיוס על בחורי הישיבות עלה כ”ק האדמו”ר מגור אל הרב עובדיה על מנת לדון עמו כיצד לנהוג בגזירה זו. את הכבוד הגדול שרחשו גדולי ישראל לרב עובדיה ניתן היה לראות עת בא הוא לשמוח בשמחתם ולברכם בחתונות בני משפחתם, כאשר גדולי ישראל דוגמת האדמו”ר מבעלזא קמו מלוא קומתם על מנת לקבל את פניו של וקהל של אלפי חסידים שר לכבודו “ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור”. אף בערוב ימיו בשכבו על ערס דווי הכבירו בתפילה כל גדולי ישראל, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, עבור רפואתו של הרב עובדיה ובהיכלי הישיבות פסק קול התורה בזעקות תהילים לרפואתו.

בחול המועד האחרון חלה הרב עובדיה יוסף את חוליו אשר ימות בו ולאחר שבועות של אשפוז נצחו המצוקים את האראלים ונשבה ארון הקודש ביום שני ג’ במר חשוון ה’תשע”ד הסתלק מרן הרב עובדיה לשמי מרומים והוא בן צ”ג שנה, כשהוא מותיר אחריו יד ושם בדמות יצירה תורנית מופלאה של כארבעים חיבורים תורניים ואלפי תלמידים בכל רחבי העולם.

הרב עובדיה הותיר אחריו שושלת מפוארת של 11 בנים ובנות, ביניהם רבנים יידועי שם ובראשם הראשון לציון הרב יצחק יוסף ועימו הרב אברהם יוסף רבה של העיר חולון. הרב דוד יוסף העומד בראש הכולל יחווה דעת. הרב משה יוסף העומד בראש מכון מאור ישראל. וכן חתניו, הרב יעקב צ’קוטאי המכהן כרבה של העיר מודיעין והרב אהרון אבוטבול המכהן כרב אזורי בחבל מודיעין. בנו הגאון רבי יעקב יוסף שעמד בראשות הישיבה “חזון יעקב” נפטר על פני אביו כחצי שנה לפני פטירתו. כיאה לחזונו של אביהם הגדול הולכים בניו וחתניו בדרכו ומאדירים את שמה של יהדות המזרח על פני כל הארץ.

 

כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו - סיפור

כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו - סיפור 
סופר ע"י הרב שלום שוורץ שליט"א, מקור: קול הלשון

המשנה במסכת אבות אומרת "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

סיפר רבי שלום שוודרון סיפור ששמע מבעל המעשה:

היה יהודי שאביו היה רב בעיירה באירופה לפני מלחמת העולם השניה. היו שם בעירה מתבוללים, והיה מתבולל שנקרא משה חייט. אותו משה חייט,
אביו נפטר, ומטבע הדברים כשישב שבעה היה יותר קרוב לקבל ולשמוע. הגיע אביו רב הקהילה, שכנע אותו לומר קדיש, והצליח לשכנע אותו לבוא לבית הכנסת גם אחרי השביעה לומר קדיש.
כידוע, יהודי, גם כשהתרחק מאוד מבורא העולם, בנושאים רגישים אלו של כיבוד אב ואם, בפרט אחר פטירתם, הם מרגישים מאוד קשר. 
משה חייט הגיע לבית הכנסת, הרב חימם לו את הלב

עד שנהיה שומר תורה ומצוות. משה חייט היה שם דבר, מושג, בעיירה. מי שהיה מדבר בקדיש, משה חייט היה מוכיח אותו. אם מישהו היה מתפלל לא כראוי, משה חייט היה מוכיח אותו. אם היה דבר אחר נעשה שלא כראוי, משה חייט, בדרכי נועם או בתקיפות מרובה, היה מוכיח כל אחד על עוול שהוא עשה.

ויהי היום, הגיעו הנאצים ימח שמם וזכרם, והמלחמה היתה בעיצומה, וזכה אותו בן של הרב להינצל מן המלחמה. ועד ההצלה לקחו אותו לשוויץ.
הוא היה במצב חולני לגמרי. שמו אותם לנופש בבית הבראה מיוחד שהיה על אחד מראשי ההרים בשוויץ. באותו מקום היתה גם עיר, שהיתה בעמק, ובית הנופש היה למעלה בראש ההר. הוא הרגיש נורא ואיום, לא התעניין בכלל מה קורה בסביבתו.

בשבת אחת הוא התחיל להרגיש הרבה יותר טוב. כיון שהרגיש יותר טוב, התעורר בו יצר מיוחד לעשן סיגריה.  צריך להבין. אלה שעברו את המלחמה, שנים לא ראו לא יהודי של צורה, לא קהילה יהודית, לא מקום יהודי.
הם ידעו שאין להם לאן לחזור. הם ידעו שאף מדינה לא רוצה אותם. הם היו מבחינת תמיכה ומוטיבציה במצב נורא ואיום. זה דור שאי אפשר לדון אותו בכלל.  הוא קיבל תאווה בשבת בבוקר לעשן סיגריה. מדובר על שבת ללא קידוש, מי יודע אם כיפה הוא קיבל לראשו. היצר הרע השתלט עליו והוא עישן סיגריה.  עבירה גוררת עבירה, ואחריה הוא עישן עוד סיגריה.

בין בית הנופש לעירה שלמטה היתה חשמלית שעליה היו נוסעים מבית הנופש למטה למקום המסחר, לשוק של העיירה. כיון שהיצר השתלט עליו, פתאום הוא מוצא את עצמו שבשבת קודש הוא עלה לחשמלית ונוסע בשבת קודש למטה.

הוא מגיע למטה לשוק, מסתכל בחלון של החשמלית, ורואה  שעומד לו בחוץ בשוק, לא פחות ולא יותר: משה חייט.

משה חייט עומד ומסתכל עליו! 

משה חייט עומד כאן בשוק, ועוד רגע הוא עומד לראות, עוד רגע הוא יתפוס שיושב לפניו בנו של הרב, נוסע בחשמלית ומעשן סיגריה בשאבעס!

הוא נתקף בפחד איום: עם משה חייט אין פשרות. הוא יצעק עליו! הוא יצרח עליו!
מיד הוא זרק את הסיגריה, בהזדמנות הראשונה שהיתה לו הוא ירד מהחשמלית, עלה לבית הנופש ברגל, ויותר לא חילל שבת.

כך סיפר בעל המעשה לרבי שלום שבדרון.


יושב איתו  רבי שלום שבדרון שנים אחר כך באנגליה: אמור לי ידידי, האם ראית את משה חייט מאז?

לא ראיתי אותו עוד פעם, ענה משה חייט.

שואל אותו רבי שלום: לפי איך שנראה, יש סיכוי שמשה חייט שרד את המלחמה?

האיש נהיה חיוור כמו סיד, ואמר: אף פעם לא חשבתי על זה. לא. אין סיכוי. משה חייט היה בגיל של אבי. את הזקנים הם לקחו ראשונים, וגם אם לא הרגו אותו מייד, אין סיכוי שהוא שרד את המלחמה.

אומר לו רבי שלום, תסביר לי, מה הוא עשה בשוק בשבת?

אני לא יודע. אני לא חשבתי על זה אף פעם, וכולו מבוהל.

אומר לו רבי שלום, אסביר לך: כתוב "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו". הרי אבא שלך הוא שהחזיר בתשובה את משה חייט, והנה פתאום רואים בשמים שהבן שלו מתדרדר ומי יודע עד איזה שאול תחתית הוא יגיע.  לכן שלחו את אותו בעל תשובה מגן עדן כדי להציל את בנו של מי שהחזיר אותו בתשובה.

 

 

ללמוד מה שליבו חפץ

ללמוד מה שליבו חפץ
/// הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א ////

בסוף השבוע  האחרון ציינו רבבות אלפי בית ישראל את יום הזכרון הראשון לרבנו רשכבה"ג מרנא הגרי"ש זללה"ה.
רבות ידובר על  שקידתו העצומה של רבנו מרן הגרי"ש אלישיב זי"ע, התמדתו המופלאה ושקיעותו העצומה בתורה, במשך כל חייו. מרן זצוק"ל יגע והגה בתורה הקדושה יומם ולילה, בסדרי לימוד קבועים ובלתי משתנים בעליל. 'סדר' רודף 'סדר', דף גמרא אחר דף גמרא, בשיטתיות, בעקביות, ללא הפוגה או מנוחה.

לכל לומד תורה באשר הוא ישנם שנים יפות של לימוד בהתמדה גדולה, אך הרציפות האין סופית הזאת, של מסירת כל הישות, במשך מסכת חיים שלמה ורצופה, ל'שירת בת השמים, התורה הקדושה', כלשון מרן החזו"א זללה"ה באגרותיו, היתה סמל ומופת עבור כולנו.

נוכל ללמוד, להפיק לקחים, במשך שנים, מדמות הנפילים המופלאה שחייה עמנו. ויתכן שהנקודה הבאה תהיה אף היא לימוד לקח ראוי בעבורנו, אותה נלמד מרבנו מרן הגרי"ש זצוק"ל. נקודה שכדאי שניקח אותה עמנו, לפחות לימי 'בין הזמנים' הקרבים.

--" אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר "כי אם בתורת ה' חפצו". לוי ור' שמעון ברבי יתבי קמיה דרבי וקא פסקי סידרא. סליק ספרא. לוי אמר לייתו לן משלי, ר"ש ברבי אמר לייתו לן תהילים. כפייה ללוי ואייתו תהילים. כי מטו הכא "כי אם בתורת ה' חפצו" פריש רבי ואמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ". (עבודה זרה יט, א).

מרן בעל הקהילות יעקב זצוק"ל הסביר- הבהיר להגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, כמובא בספרו הנודע 'פניני מרן בעל הקהילות יעקב', את סוד הצלחת כמה וכמה גדולי תורה, דוקא בזמן 'בין הזמנים', בכך שאמר רבי הקדוש ש"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ". ואמר רבנו הסטייפלער זי"ע שהנה במשך ה'זמן' צריך הלומד לשעבד את נפשו ורוחו לסוגיות הנלמדות בישיבה, בכולל או בשיעור בו הוא משתתף בקביעות. המסגרת מחייה מצד אחד את האדם, מסדרת את שבילי רעיונו וקובעת מסמרות וגדרים בלימוד ובצורת עיונו. אך מאידך, לעיתים יש בסדרים הנקבעים על ידי אחרים, חסרון מה של "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ". ואילו ב'בין הזמנים', כך אמר ראש 'קהילות יעקב' זצוק"ל, יכול כל צורב לעסוק בסוגיות הקרובות לליבו, בהם הוא חפץ. יכול הוא לשנן את תלמודו, להכיר בשנית את המסכתות המוכרות לו יותר, ללמוד דברים חדשים, לגלות אוצרות בפרקים ובספרים בהם הוא אינו עוסק בתמידות במשך השנה, לחבור בקשר עמוק אל קדשים או טהרות, זרעים או מועד. ללמוד בניחותא 'קצות החושן' כסדר, להתענג על 'פרשת דרכים' או לחבר חיבור על אחד מפרקיו וסדריו של הרמב"ם. אם במשך השנה, האדם משועבד כל כולו לסדרים הנפלאים של הישיבה או הכולל, לסדרי הלימוד וההספקים הקבועים, למבחני ה'משנה ברורה', הספק מבחני ה'דרשו' או 'מפעל הש"ס' וכדומה, הרי ב'בין הזמנים' יש לו שעות פנויות מסדרי הלימוד הקבועים, יש לו זמן לנוע על פני יבשות חדשות שלא הכיר בש"ס, לשוט בנחלי דעה חדשים ולא מוכרים של הלכה ואגדה, מוסר וספרי שו"ת, ולכבוש ארצות שהיו רחוקות מבחינתו עד כה, במרחביה של ה"אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם", התורה הקדושה. 

שמחת התורה הכה -מיוחדת של רבנו מרן הגרי"ש זי"ע נבעה גם, אולי ואולי, גם מרצף הלימוד שקבע בעצמו, לעצמו, בסדרי לימוד לפי טבעו ואופיו. גדולינו הרחיבו רבות על כך שראוי שלכל עמלי התורה יהיה זמן מיוחד ללימוד 'לפי טבעו', בסגנון לימוד המתאים לאישיותו הפרטית, בה יהגה וישמח. אין ספק שסדרי הלימוד הקבועים והמסודרים, יוצרים סדר ושיטתיות נכוחה ונכונה, וכפי שהרחיב על כך המשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל בספרו עלי שור, על הפסוק באיוב (י, כ) "סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל ". אך גם אין ספק, כפי שכתבו בעל ה'חוסן יהושע' ועוד רבים, שכל צורבא דרבנן צריך להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, גם בלימוד קבוע של סדרים בנושאים שליבו חפץ בהם. והנה, אם כי עדיין יש לנו עוד שבוע שלם של לימוד סדרי ה'זמן קיץ', בסדרי הישיבות והכוללים שעד ט' באב,  הרי שבבין הזמנים ניתן לממש זאת על נקל, כמובן.
ואדרבה, ההתקשרות המיוחדת הזאת, ללימוד האישי- עצמי, של סוגיות ה'ליבו חפץ', תוכל להוסיף לנו הרבה אהבת תורה, הנאה בתורה וקשר בל יינתק לדף הגמרא, קשר טוב ואמיץ, שילווה אותנו, בסייעתא דרחמנא, בכל ימות השנה, ויהי הדברים לזכרו של רבנו זי"ע.

 

 


דף 6 מתוך 23

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רינה בת עליזה פרומה לרפואה שלמה, נחום אלימלך בן זהבה רבקה, נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, משה בן כמונה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרדכי בן ברוך ופאולה פייגלה בת אליעזר ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 18678158

אתר השבת


מאמרים אחרונים