movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

סיפורים על גדולי ישראל



טוב אתה לישראל מאב ואם

טוב אתה לישראל מאב ואם
תחושות * הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט*

"כשחלה רבי אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר: 'טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא'. נענה רבי יהושע ואמר: 'טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא'. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: 'טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא'. (סנהדרין קי, א).

--- כחצי שעה לאחר הסתלקותו של הגר"ע יוסף זצוק"ל, פנו אלי מ"יתד נאמן", כדי שאכתוב, בזריזות מירבית, מאמר קצר לזכרונו הטהור. כתבתי שם, ב"יתד", על הכרותי הקרובה להגר"ע זצ"ל, דרך ספרי 'יביע אומר'. כתבתי על כך שהכרותי האישית עם הגר"ע זצ"ל לא היתה הכרות פנים אל פנים. אך היא היתה היכרות כמעט יומיומית, קבועה, בכל 12 השנים האחרונות, מתוקף תפקידי כעורך ספרי קדמונים ב"מכון ירושלים".

בכל אחת ממאות ה"תשובות" אותם ערכנו בשנים האחרונות, מצויינים מאות ציטוטים ומראי מקומות לספרי שו"ת רבים מספור, ובמסגרת עריכת השו"ת צריכים העורכים לבדוק ולעיין בכל "מראה מקום". והנה, אם אנו מגיעים ל"תשובה" שעסקה באותו נושא, כשגם הגר"ע יוסף זצ"ל כתב עליה, מיד אנו, העורכים, יודעים שאנו "מסודרים", כי ה'יביע אומר' יביא בעבורנו את כל החומר הרלוונטי, מא' ועד ת'. שאלתי פעמים רבות תלמידי חכמים חשובים האם שמעו על שו"ת פלוני, כזה או אחר, וגם בקיאים וטובים השיבו בשלילה, אך ברוב המקרים הציטוטים הללו מוזכרים בשלל ספריו של הגר"ע יוסף, שסדרות ספריו הינם בחינת נס והצלה לכל דורש ספר. משפט מוכר הוא בין עורכי ספרי קדמונים הוא ש"לא מצאתי את הספר הזה, ואפילו הרב עובדיה לא הזכיר אותו".
עילעול חטוף בסדרות ספרי הגר"ע זצ"ל הינם ספר מוסר חי ומוסר השכל שאין כמותו להתמדת וידיעת התורה. הבה וננסה להבין כיצד בן תמותה היה מסוגל ללמוד, אפילו לקרוא רק פעם אחת בחייו, רבבות ספרים, בכל חלקי התורה, ולצטטם בבהירות ובדיוק זכרונו הפנומנלי. גם אם מדובר באישיות נדירה ומופלאה, שהצליחה לזכור בזכרון צילומי שכמעט לא היה כמותו, את כל אשר הגה ולמד, הרי הגר"ע זצ"ל הוצרך ללמוד את ים התורה האין- סופי הזה, בשקידת התורה, בעמל ויזע אדיר, ולאגור את הכל במוחו הגדול. אם אנו רוצים לראות התמדת התורה מהי, עלינו לנסות ולהכיל את רבבות הספרים שהגר"ע זצ"ל הכירם מכריכה לכריכה, ולהזכיר את דבריהם לדורות הבאים, בהיקף עצום ומופלא. כבר בתור בן עליה צעיר, בישיבת פורת יוסף, ישב הגר"ע זצ"ל ושינן 40 פעם מסכת גיטין, ומאז ועד נפלו על משכבו לא פסק פומיה מגירסא, בהתמדה ללא גבול, בשוררו את שירת בת השמים, התורה הקדושה. אוי נא לנו, כך כתבתי, כי איבדנו אחד ומיוחד מגדולי שקדני הדור, שהתורה הקדושה, על כל היקפה האדיר והעצום, היתה תמצית דמו ואהבת חייו.

-- כך כתבתי השבוע. והנה ניגש אלי תלמיד חכם ספרדי מעירנו וסנט בי: "עם כל הכבוד, אתה לא מבין כלום. אצלכם הרב עובדיה היה גאון שידע את כל התורה כולה. ובשבילנו? בשבילנו הוא היה אבא".

רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, בספרו "שיחות מוסר", מחלק את שבחי החכמים לרבם ומסביר כיצד התייחס כל אחד מהתלמידים לתפקידו של הרב ומורה הדרך. רבי טרפון סימל את רבו לטיפת גשם, בהתכוונו לכך שכשם שהגרעין הטמון באדמה יונק את כוחו וצומח מכוחה של טיפת הגשם, כך נשמת התלמיד הטמונה בתוככי גופו, זקוקה להשפעתו של הרב, כדי לינוק ממנו את לקחי גשמי הדעת שמרעיף עליו, ועל ידי "טיפת הגשם" שמוזיל עליו הרב, יצליח לפרוח, לצמוח ולשגשג. רבי יהושע הדגיש בדבריו את "טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה", מפני שטבע השמש להצמיח את הזרע הטמון באדמה יחד עם הארת הזרע והקרנת קרני אור החמה עליו, כך הוא הרב, המצמיח ומגדל את תלמידיו בשילוב הארתו אליהם, הארה המצילתם מאבני הנגף החינוכיים העלולים לעמוד בדרכם, בכל שטחי החיים.

לעומת שני חבריו, הדגיש רבי עקיבא את מעלתו של הרב, אשר נחשב הוא יותר מאב ואם. ההורים הינם האנשים המטפלים באדם ובלעדיהם הריהם אומללים וחסרי אונים. גם הרב הוא כך, משמש כאומן הנושא את היונק, מטפחו ומתמסר אליו, עד שהתלמיד יכול לעמוד עת רגליו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

 הגר"ע יוסף זצ"ל היה מתמיד עצום שאין כמותו, שקדן השקדנים וגאון מופלא, שהידע התורתי שצבר בראשו ולבבו, לא נודעו כמעט במאות השנים האחרונות. אך למאות אלפי יהודים, אותם ראינו כולנו השבוע בהלוויה בירושלים, היה  בעיקר אב אוהב, אם רחמניה ומלאך, שטפח באהבה על קודקוד כל עולם יהדות המזרח בדור האחרון ואמר לו: "גדל"!!

היינו שם. ראינו רבבות אברכים ובני ישיבות ספרדים. כולם חבים את עולמם הרוחני לאדם אחד, שהרים את קרנם, העלה על נס את עצם קיומם התורתי, ואמר להם, בספרדית מדוברת, "לכו ללמוד"!!

הגר"ע יוסף זצ"ל נתן לכל יהודי ממוצא מזרחי את תחושת החיבור, השייכות. תחושת גאוה עצומה על כך שהנה, משתייך הוא לעולם פורח ומשגשג של תורה והלכה. לא שייכות לעולם חדש, לא חיבור לעולם המסונף והטפל לעולמות תורניים אחרים, חשובים לכשעצמם. אלא שייכות וקשר מתמשך אל תור הזהב של  הבית יוסף וכל חכמי המזרח לדורותיו, ולמעלה בקודש, אל תקופת ההוד של  הרא"ש, הרי"ף והרמב"ם. הגר"ע יוסף זצ"ל, אביהם ואהובם של כל יהדות ספרד, השריש בקרב כל אחד ואחד שהוא יכול להיות המשך לדורות של עמלי תורה, טהרה וקדושה, וככזה עליו לעמול, להתייגע בתורה, לדקדק בהלכה ולהתחבר אל המקור הטהור של ענקי הרוח הספרדיים. לא לחינם חש כל יהודי ספרדי בימים טרופים אלו שהוא, באופן אישי, איבד אבא. זהו לא רק הקשר המפלגתי- תנועתי. זהו לא רק הקשר השבועי בשיעור בלוויין, או הקשר אל פסיקת ההלכה, המלווה את חיי היהודי בכל רגע נתון. זוהי תחושת החיבור והשייכות, שהגר"ע זצוק"ל נטע בלבבות כל יחיד ויחיד.

אין מילים מתאימות יותר, אין הגדרה מדויקת יותר, לתחושות כל אחד ואחת מקרב עולם התורה הספרדי, מדן ועד אילת, מאשר מילות הערגה והכיסופין של חז"ל למורם ורבם. "טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא. טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא".

---- אוי לספינה שאבד קברניטה.

 

חלומו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כך מובא בהקדמה לספרו "טהרת הבית":
 
אזכרה ימים מקדם, עם לבבי אשיחה ועלה במחשבה לפני למעט בהופעותי ברבים כדי להתמסר יותר לעריכת כל חיבורי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי, ואם אין אני לי מי לי? ורעיוני על משכבי סליקו (כלומר נרדם מתוך מחשבה זו),
 
והנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים מבבל זצ"ל (מחבר "בן איש חי") אשר בא לבקרני בביתי, ופניו מאירות כזוהר החמה. נכנס לחדר הספריה, והתישב על יד השלחן, ראה לפניו את אחד מחיבורי, והתחיל לעיין בו אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים אמר, טוב מאד.
 
ושאל אותי, האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים בדברי תורה ומוסר, כאשר היתה באמנה איתי, עניתי ואמרתי, כי עדיין אני ממשיך בימים אלה להופיע ברבים בדרשות כאשר חנני ה', ובדרך כלל אני מופיע ביחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהודה צדקה שליט"א (זצ"ל, שהוא קרובו של רבי יוסף חיים). אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת חיבורי להוציאם לאור, שמוני נוטרה (שומר) את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי.
 
ענה דודי ואמר לי, בסבר פנים יפות, טוב אשר תאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך,(כלומר המשך לעסוק בחיבוריך אך אל תפסיק את הופעותיך בציבור), כי יש נחת רוח מאד לפני ה' יתברך בזיכוי הרבים ששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה. וכל אחד שחוזר בתשובה הוא עולם מלא.
 
ואיקץ והנה חלום. 
 

מרא דכולא תלמודא

מרא דכולא תלמודא
אלון בכות
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

קשה לכתוב, בפרט כעת, כשעדיין הכאב חד וצורב. והרשו נא לי, בהורמנא דעמלי התורה, לכתוב על
דמות הנפילים של הגר"ע זצ"ל מתוך הכרות אישית.

הכרותי האישית עם הגר"ע זצ"ל לא היתה היכרות פנים אל פנים. אך היא היתה היכרות כמעט
יומיומית, קבועה, בכל 21 השנים האחרונות, מתוקף תפקידי כעורך ספרי קדמונים ב"מכון ירושלים".
בשנתיים האחרונות הנני זוכה, יחד עם חבר תלמידי חכמים יקר, לשקוד על עריכת כרכי שו"ת זכר
יהוסף, להגאון הנודע רבי זכריה יוסף שטערן זצ"ל, אב"ד שאוואל שבליטא. מרן רבינו החזו"א זי"ע
סיפר שהיתה "תחרות", סוג של שמחת תלמידי חכמים, בין גדולי ליטא, מי יצליח לומר "מראה מקום"
בכל התורה כולה, שהגאון משאוול לא יודע עליו. אך איש לא הצליח לגלות "מראה מקום" כזה. ואגב,
שמו הראשון של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היה 'יוסף', על שמו של רבי זכריה יוסף שטערן,
כשמשפחת מרן זי"ע היתה מתלמידי הגרי"ז בעיר מולדתם שאוול.

בכל אחת ממאות ה"תשובות" של הזכר יהוסף מצויינים עשרות, לפעמים כמאה, ציטוטים ומראי
מקומות לספרי שו"ת רבים מספור, ובמסגרת עריכת השו"ת צריכים העורכים לבדוק כל "מראה
מקום". הגרי"ז ידע בעל פה אלפי ספרים, חלקם ספרים רבים שלא הוזכרו בשום ספר אחר, חוץ
מספריו של הגר"ע יוסף זצ"ל. שאלתי פעמים רבות תלמידי חכמים חשובים האם שמעו על שו"ת
פלוני, כזה או אחר, וגם בקיאים וטובים השיבו בשלילה, אך ברוב המקרים הציטוטים הללו מוזכרים
בשלל ספריו של הגר"ע יוסף, שסדרות ספריו הינם בחינת נס והצלה לכל מחפש ודורש ספר, בפרט
לעורכי ספרים, שחיפושם אומנותם. משפט מוכר הוא בין עורכי ספרי שו"ת זכר יהוסף הוא ש"לא
מצאתי את הספר הזה, ואפילו הרב עובדיה לא הזכיר אותו".

עילעול חטוף בסדרות ספרי הגר"ע זצ"ל הינם ספר מוסר חי ומוסר השכל שאין כמותו להתמדת
וידיעת התורה. הבה וננסה להבין כיצד בן תמותה היה מסוגל ללמוד, אפילו לקרוא רק פעם אחת
בחייו, רבבות ספרים, בכל חלקי התורה, ולצטטם בבהירות ובדיוק זכרונו הפנומנלי. גם אם מדובר
באישיות נדירה ומופלאה, שהצליחה לזכור בזכרון צילומי שכמעט לא היה כמותו, את כל אשר הגה
ולמד, הרי הגר"ע זצ"ל הוצרך ללמוד את ים התורה האין סופי הזה, בשקידת התורה, בעמל ויזע -
אדיר, ולאגור את הכל במוחו הגדול. אם אנו רוצים לראות התמדת התורה מהי, עלינו לנסות ולהכיל
את רבבות הספרים שהגר"ע זצ"ל הכירם מכריכה לכריכה, ולהזכיר את דבריהם לדורות הבאים,
בהיקף עצום ומופלא. כבר בתור בן עליה צעיר, בישיבת פורת יוסף, ישב הגר"ע זצ"ל ושינן 04 פעם
מסכת גיטין, ומאז ועד נפלו על משכבו לא פסק פומיה מגירסא, בהתמדה ללא גבול, בשוררו את
שירת בת השמים, התורה הקדושה. אוי נא לנו, כי איבדנו אחד ומיוחד מגדולי שקדני הדור, שהתורה
הקדושה, על כל היקפה האדיר והעצום, היתה תמצית דמו ואהבת חייו.

ההתמדה האין סופית שלו. שקיעותו העצומה בלימוד התורה. "אין לו שום דבר חוץ מללמוד. בן אנוש
אינו יכול לעמוד בזה, כל היום וכל הלילה, יושב הוא עם ספר פתוח לצידו", שמעתי לפני זמן מה מרבי
אליהו שיטרית, העורך והמקליד של ספרי הגר"ע יוסף זצ"ל, שישב לצידו בכל שעות היום, "אין לרב
שום חופשות ואין לו שום הפסקות. בכל רגע הוא מחשב כמה הוא יוכל להספיק ללמוד עוד ועוד, גם
בגילו הכל כך מופלג ובמצב בריאותו הלא תקין, כל הזמן לומד ולומד".

*****

שעת אחר הצהרים בלשכת הפרופסור במחלקה הכירורגית בבית הרפואה "הדסה". בניו של הגר"ע
יוסף זצ"ל יושבים מול הפרופסור וממתינים למוצא פיו. אביהם, שעל לבבו רבבות ספרי תורה, אינו
חש בטוב וזקוק לטיפול רפואי, והרופא יאמר כעת את דברו. "אבא שלכם הוא רב חשוב וקשה לי
להכאיב לו. מצד שני, בגלל מצבו הבריאותי, אי אפשר לבצע את הטיפול בהרדמה, ומצד שלישי,
הטיפול הוא חובה למצבו ואי אפשר לוותר עליו בשום פנים ואופן. לכן, אנא, אל תיבהלו, אם תשמעו
זעקות מחדר הטיפולים. אני מצטער מראש"...

רבי דוד יוסף ניגש בדחילו ורחימו אל אביו הגדול, מנסה להכין אותו אל הכאבים האמורים לבוא.
"יהיה קשה", אמר רבי דוד ואבא, הגר"ע יוסף, הניף את ידו בביטול מוחלט ואמר: "קשה? למה
קשה? אני עסוק כעת בסוגיית "אין עד נעשה דיין". אני אחשוב על הנושא והרופאים יתעסקו במלאכת
הרפואה, והכל יהיה בסדר, בעזרת ה' יתברך. אין לכם מה לדאוג"...

בתום הטיפול הקשה נכנס הבן לחדר, כדי לומר לאביו, שהיה אחוז במחשבות הסוגיה, שהטיפול
הכואב הסתיים לו. "למה הרופא לא מתחיל את הטיפול? למה הם מחכים?!" שאל הגר"ע יוסף
זצ"ל...

- - - ידועים דברי היערות דבש, שכאשר אדם גדול נפטר לבית עולמו, ראוי לכל אחד ליטול מידה ---
ממידותיו. והנה כעת שומה עלינו, עמלי תורת ה' בטהרה, לשים אל לבבנו וליטע בקרבנו כי תורתינו
הקדושה, למרות שאין לה נחלה ומיצרים, מכל מקום ניתן לעמול ולהשיג את היקפה עוד ועוד. והיה
אם נזכה ליטול, ולו במעט, עוד מבקיאות התוה"ק, הרי שיהיה חיזוקינו נר נשמה וזכות להגאון זצ"ל
 

לא תאמין מיהו הרב שהציל אותי

לא תאמין מיהו הרב שהציל אותי...

"הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה".

איתמר מור, ערוץ 7


בשבתות אנו יושבים אחרי תפילת שחרית בנץ בביתו של הרב אגוזי ולומדים יחד.
 
אחד מבני החבורה הוא אלישי, בחור טוב. צעיר ממני בכמה שנים. לפרנסתו הוא עובד עם צעירים עולים מאתיופיה ומדינות חבר העמים במכללה להנדסאים במסגרת עתודה צבאית. 

לפני כשנה סיפר לנו אלישי סיפור, כשישבנו יחד כולם. אלישי חזר בדיוק ממילואים. שבוע בצאלים בחום של סוף ספטמבר המתעקש שלא להניח לסתיו לבוא. בסוף השבוע, באוטובוס בדרך חזרה צפונה - הביתה, בעפולה, בחניית הביניים, עלה לאוטובוס יהודי מבוגר- שניכר בו שיהודי מכובד הוא וזקנו כבר הלבין, והוא עוטה מעיל ארוך של דיינים ומגבעת פרנקפורטר לראשו. 
 
האוטובוס מלא, וליד אלישי מקום פנוי. התיישב היהודי ומיד החל לדבר בפרשת השבוע. משם הפליגו לדף היומי ולענייני הלכה. והנסיעה חולפת לה ועוד מעט כבר מגיעים אל טבריה. 

כשכבר היו כמעט לפני סוף הנסיעה פנה אותו יהודי לאלישי והתעניין במעשיו. הוא סיפר לו על עבודתו, על הצעירים שאיתם הוא עובד ומלמד. על הניתוק שלא פעם יש בינם ובין חיי תורה ומצוות. 

היהודי שתק. 

אחרי כמה דקות אמר: "בחודש הבא אני פורש פרישה מוקדמת לגמלאות מבית הדין שבו אני מכהן כדיין כבר עשרים וחמש שנה. אבל דע לך שלא תמיד נראיתי ככה", כך סיפר. "הבגדים הללו, הזקן, המגבעת, זה לא מהבית. "הורי היו ניצולי שואה מבוגרים. לא היה להם יכולת נפשית לתת לי את תשומת הלב שדרשתי. התגלגלתי ברחובות. מהר מאוד הגעתי גם למחוזות של כמעט פשע ואני אפילו עוד לא הייתי בגיל בר מצווה".

"ליד בית הורי היה בית כנסת אחד ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע ובעיקר בשבתות. לא פעם הכדור היה עף לחצר בית הכנסת. פעם הוא אפילו נפץ את אחד הזגוגיות. שבת אחת, היינו במגרש ושיחקנו. אני הייתי אז כבן 15. בשכונה היו מכנים אותי 'עבריין'. שחקנו ואני בעטתי חזק בכדור. הכדור יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת. בדיוק באותו רגע יצא מבית הכנסת הרב, והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה. אני והחברים שלי נפלנו גם אנחנו על האדמה מרוב צחוק. התפקענו כשראינו איך הכובע של ה"דוס" הופך לצלחת מעופפת", הוסיף וסיפר. 

הרב הרים את הכובע והלך אלי למגרש. "שבת שלום. כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק", שאלתי אותו אז בחוצפה, אבל הוא לא נבהל. הוא הסתכל בי ושאל אותי: "איפה ההורים שלך?" אני עניתי בחוצפה: "ההורים שלי מתו". 

'הרב אמר לי "בוא איתי". זה נראה לי אז משעשע, אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו. הגענו לבית שלו. הוא נכנס ואני אחריו. הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות, ואז שאל: "אתה רעב?".

"מת מרעב", אמרתי. הרב סימן לרבנית וערכו לי בשולחן מקום ונתנו לי אוכל. אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע. הרב אכל מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר. לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו. כשסיימתי לאכול שאל אותי: "אתה עייף?". "אני מת מעייפות", אמרתי. הרב הלך והציע לי מיטה. הלכתי לישון. ישנתי שם כל השבת. כשקמתי כבר היה מוצאי שבת. הרב שאל אותי: "מה אתה רוצה לעשות?". אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט. "כמה עולה סינמה הוא שאל?". לירה וחצי אמרתי. הוא נתן לי כסף ושלח אותי, ולפני שהלכתי אמר לי "מחר תבוא עוד פעם".

ואני באתי גם למחרת. ואכלתי וישנתי וקבלתי כסף לסינמה. ועוד יום ועוד יום. עם הזמן התגלה לי שיש עוד 12 ילדים כמוני מהרחוב אצל הרב הזה בבית. לא יכולתי להיות כפוי טובה, מה גם שאהבתי אותו באמת. עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות. נטילת ידיים. קנה לי תפילין. היה יושב ולומד איתי חומש, משנה, הלכות. לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה ובסוף לדיינות. הוא חיתן אותי, והשתתף בחתונות של ילדי והיה סנדק לנכדי".

"אז אל תתייאש מהתלמידים שלך", אמר אותו יהודי לאלישי. "אתה רואה אותי היום כך- דיין בבית הדין הרבני, אבל פעם אני הייתי כמותם. רק תאהב אותם. תאהב אותם כמו את ילדיך שלך".

בינתיים האוטובוס נכנס לרציף בטבריה והנוסעים נעמדים לצאת. אלישי עוד מספיק לשאול שאלה אחת לפני שהיהודי נעלם. 

"איך קראו לרב הזה?", הוא שאל.

"למה אתה אומר קראו, עדיין קוראים אותו. הוא אמנם זקן מאוד, בן 92, אבל ברוך ה' בחיים", ענה לו היהודי. 

"ומה שמו?"

"קוראים לו הרב עובדיה יוסף".
 

‫אור העולם כבה: מרן הגאון רבי עובדיה יוסף, נשיא מועצת החכמים, הלך לעולמו‬

‫אור העולם כבה: מרן הגאון רבי עובדיה יוסף, נשיא מועצת החכמים, הלך לעולמו‬

מוטי מרינגר

מקור: אתר JDN 

בראשית שנת ה’תרפ”א, בימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות רבתה השמחה בביתו של הצורף היהודי רבי יעקב עם לידתו של בנו הבכור. בחול המועד סוכות הוכנס הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו ונקרא שמו בישראל עובדיה יוסף. לא בכדי נבחרו שמות אלו לרך הנולד, היה זה על שם של שני גדולי יהדות עיראק הגאון רבי עבדאללה סומך והגאון רבי יוסף חיים – הבן איש חי, והיה הדבר כנבואה כי עתיד עולל זה להפוך לגדול בישראל כאותם גדולים שעל שמם נקרא.

בהיותו בן ארבע שנים עלו הוריו של עובדיה הקטן לארץ ישראל והתיישבו בעיר הקודש ירושלים. אבי המשפחה שהתפרנס בעירק מצורפות פתח חנות מכולת קטנה וממנה הוציא בדוחק את פרנסתו. את בנו עובדיה הוא שלח ללמוד בתלמוד תורה בני ציון אך בשל הדחק הכלכלי נאלץ הילד לסייע בפרנסת הבית.

במעלליו יתנכר נער ובגיל צעיר כבר החלו הכל להכיר בגדלותו של הרב עובדיה. ברוך כישרונות היה הנער ואותם הוא היטיב לנצל ללימוד התורה. בהיותו כבן תשע שנים כבר נבחן הילד עובדיה אצל גדולי ירושלים על משנה וגמרא והוכיח בקיאות רבה. הגאון רבי שלמה עבו אף העניק לו כהוקרה על בקיאותו את הספר ראשית חכמה ולמרות גילו הצעיר מיהר הרב עובדיה והתעמק בספר ואף עיטרו בהערות שוליים מפרי תורתו.

בגיל 12 שנה החל הרב עובדיה את לימודיו בישיבת פורת יוסף שבירושלים שבין החומות שם הגה הוא בתורה מפי הגאון רבי עזרא עטייה. הרב עטייה עמד במהרה על האיכות הנדירה של תלמידו הצעיר וכבר בהיותו אך בן י”ז שנה כבר שלחו להורות הלכה לבעלי בתים בשיעור תורה שהתקיים בשכונת בית ישראל.

בכישרונו העצום התמיד הרב עובדיה בלימודו ובן עשרים שנה בלבד הוסמך הוא לרבנות על ידי הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.

הרב עובדיה התברך בשילוב המיוחד של זיכרון מופלא יחד עם יכולת הבנה מעמיקה. מוכרי הספרים שבירושלים הכירו כבר את אותו אברך צעיר המעיין בשקיקה בספרים שבמדפיהם. לא אחת היה הרב עובדיה עולה בסולם שבחנות הספרים על מנת להביט באחד מהספרים שמדף העליון, אולם לאחר שהיה פותח את הספר היה שוקע בעיונו ושוכח כי הוא נמצא במרומי הסולם. רק לאחר שעיין בספר דף אחר דף והיה כולו מונח בראשו, היה נזכר כי תלוי הוא בין שמים וארץ ויורד מהסולם. 

 

בשנים אלו החל הרב עובדיה מפתח את תפיסתו ההלכתית שבמרכזה עמדו פסקיו של מרא דארעא דישראל מרן רבי יוסף קארו. הרב עובדיה סבר שבארץ ישראל יש לפסוק כמרן שישב בארץ ישראל ולהעדיף את פסיקותיו על פני פוסקים אחרים ספרדים כאשכנזים. לכן בפסיקות רבות פסק הרב עובדיה כמרן ולא כבן איש חי שהיה פוסק מקובל בקרב יהודי המזרח. את עמדתו זו כתב הרב עובדיה בין השאר בהקדמה לספרו “ילקוט יוסף” בה הוא כותב על “מרן המחבר” כי “אפילו מאה אחרונים חולקים עליו… ואין המורה רשאי להורות להחמיר נגד הוראות מרן להקל, אפילו אם יש רבים חולקים על מרן… שכן פסקי מרן שהוא מרא דאתרין וקבלנו הוראותיו, נקבעו כהלכה למשה מסיני שאין בה מחלוקת כלל, והנוטה מדבריו ימין ושמאל הרי הוא מזלזל בכבוד רבותיו”.

בגיל 24 נישא הרב עובדיה לרבנית מרגלית שמשפחתה עלתה לארץ ישראל מחאלב. כעבור 3 שנים עבר הרב עובדיה יחד משפחתו לגור בגלות מצרים וזאת לבקשתו של הרב עוזיאל שראה בו את האדם המתאים לחזק את יהדות מצרים שרפתה באותם הימים.

במצרים נכונו לרב עובדיה קרבות קשים עם בני הקהילה המקומית. רבים מבני הקהילה במצרים נטו אל החילוניות, והרב עובדיה שבא לגדור גדר, מצא עצמו מעורב במלחמות מתישות עם רבים ממנהיגי הקהילה שיראת שמים לא הייתה בין מעלותיהם. מלחמתו הגדולה של הרב עובדיה במצרים נסובה סביב מערכת הכשרות אותה מצא הרב עובדיה כפגומה ומושחתת. הרב עובדיה פעל רבות במצרים וגדר גדרים בתחומים רבים כמו גיטין והקידושין וכשרות, אך בסופו של דבר לאחר כשנתיים ימים התפטר הרב עובדיה מתפקידו כאב בית הדין במצרים וחזר לארץ ישראל.

בארץ ישראל חבר הרב עובדיה לגדולי ירושלים בבית המדרש בני ציון בראשותו של רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק שאף רחש לו כבוד רב ובמהרה הפך לדיין בבית הדין בפתח תקווה. בימים אלו כבר נודע שמו ברבים ושיטתו בפסיקה עוררה הדים רבים. לשיטה זו אף קמו מתנגדים שרבים מהם היו דווקא מעולי עירק – ארצו של הרב עובדיה. כעסם היה על כי הרב עובדיה פוסק על פי מרן הבית יוסף ולא על פי פסיקותיו של הבן איש חי שעל שמו נקרא הרב עובדיה. ברם הרב עובדיה זכה לחיזוקים רבים ואף קיבל את הסכמתם של גדולי ישראל על ספרו “חזון עובדיה” על הלכות פסח שראה אור באותם הימים. ואף בסוף ימיו התבטא עליו הגאון הרב וואזנר שליט”א כי הוא הרמב”ם של הדור”.

 

בהמשך החל הרב עובדיה בהפצת מעיינותיו בסדרת הספרים “יביע אומר” על שם הפסוק מתהילים “יום ליום יביע אומר” כאשר שמו של הרב עובדיה טמון במילה יביע בהיפוך “עובדיה יוסף בן יעקב”. אף ספרים אלו זכו להסכמות נלהבות מגדולי ישראל והגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ”ל התבטא בהסכמתו כי הרב עובדיה הוא “אחד מגדולי התורה שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים”.

בשנת ה’תשי”ט כיהן הרב עובדיה כדיין בבית הדין בירושלים ולאחר מכן בשנת ה’תשכ”ו כחבר בית הדין הגדול. כעבור שלש שנים התמנה הרב עובדיה לכהן כרבה של העיר תל אביב יפו. ארבע שנים כיהן הרב עובדיה בעיר תל אביב עד שבז’ בחשוון ה’תשל”ג התמנה הרב עובדיה לכהן פאר כראשון לציון – רבה הראשי הספרדי של ארץ ישראל.

בתקופת כהונתו של הרב עובדיה כרב ראשי התעסק הוא בענייני הלכה סבוכים ומורכבים. בבקיאותו הרבה פסק הרב עובדיה בין השאר באשר למעמדם ההלכתי של קהילת ביתא ישראל באתיופיה וכן בשאלת היתר העגונות של הרוגי מלחמת יום כיפור שמקום קבורתם לא נודע.

 

באותם ימים החל הרב עובדיה בפרסום חיבורו ההלכתי “יחווה דעת”. את הנימוק לבחירת השם לחיבורו כתב הרב עובדיה בהקדמה ” קראתי את הספר בשם ‘יחוה דעת’ בהמשך לפסוק: יום ליום ‘יביע אומר’, המקיף שאלות ותשובות על ד` חלקי השולחן הערוך, ולילה ללילה ‘יחוה דעת’ הם התשובות בקצרה אשר עלו ובאו בקובץ הזה, וגם יש בו רמז לשמי, כי “יחוה דעת” בגימטריא ” עובדיה יוסף בן יעקב” (עם האותיות). ובקובץ זה יש צ”א תשובות, כמנין שמי ‘עבדיה’”. ספר זה הפך עד מהרה לספר הלכה מקובל ונפוץ בקרב בני עדות המזרח. יחודו של הספר היה בפשטותו ובכתיבתו התמה המובנת לכל, כך יכלו גם פשוטי העם להבין כיצד לנהוג בלי לשגות בפלפולים.

חזונו של הרב עובדיה היה להחזיר עטרה ליושנה – להשיב את כתר יהדות המזרח למקומו. כבר בשנת ה’תשי”ד החל הרב עובדיה במלאכה זו עם הקמת ישיבת “אור תורה” לאברכים ספרדים מצויינים. עם השנים פעל הרב עובדיה רבות למען כבודה שליהדות המזרח אך גולת הכותרת הייתה ללא ספק חלקו בהקמת מפלגת התאחדות הספרדים שומרי התורה – ש”ס.

בשנת תשמ”ג נוסדה תנועת ש”ס לקראת הבחירות המוניציפליות בעיר ירושלים. התנועה הוקמה תחת הכוונתו ובעידודו של מרן הרב שך שעודד את עצמאותה התורנית של יהדות המזרח מחוץ להגמוניה האשכנזית. כבר בבחירות לממשלה שהתקיימו כשנה קודם לכן הובטח – לבקשת הרב שך – מקום לנציג ספרדי ברוטציה ברשימת אגודת ישראל. אולם הבטחה זו לא קוימה מעולם. לקראת הבחירות המוניציפליות הוקמה מועצת חכמי התורה שתנהיג את תנועת ש”ס ובראשה הוכתר הרב עובדיה. לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים הוכרזה ש”ס כתנועה ארצית שהתמודדה בבחירות לכנסת האחת עשרה.

מאז הקמת התנועה הפכה ש”ס לכח דומיננטי בפוליטיקה הישראלית והתנועה מנווטת את דרכה עד היום תחת ידו הנטויה של הרב עובדיה.

 

החל מאותם שיעורים בהלכה שמסר הרב עובדיה בשכונת בית ישראל בהיותו בין שבע עשרה שנה ועד לפטירתו לא פסק הרב עובדיה מלמסור שיעורי תורה. מפורסמת ביותר היא דרשתו שנאמרה מדי מוצאי שבת בבית הכנסת “יזדים” שבשכונת הבוכרים בירושלים. בדרשה זו נשא הרב עובדיה בעיקר דברי תורה וחיזוק אך לא אחת התייחס הרב עובדיה בדרשות אלו לפוליטיקה וענייני דיומא אחרים ולעיתים אף בביטויים חריפים שעוררו הדים רבים. דרשותיו אלו היו מועברות בשידורי לווין לכל רחבי העולם והגיעו לאוזניהם של עשרות אלפי יהודים שהאזינו להן בשקיקה.

כבר בצעירותו זכה הרב עובדיה לכבוד רב מרבני ירושלים כמו הגאון רבי צבי פסח פרנק והגאון רבי שלמה זלמן אויערבך שהתבטאו עליו בחביבות רבה. במשך שנים רבות כיהן הרב עובדיה כחבר בבית דין הגדול שם ישב בדין עם הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שיחד עמו עסק בסוגיות קשות וסבוכות של היתר עגונות. בכל שאלה וסוגיה הקשורה ליהדות ולעולם התורה הייתה דעתו של הרב עובדיה נשמעת ברמה ורבים מגדולי ישראל התייעצו עמו תכופות כיצד לנהוג בכל עניין ועניין. אף בעת האחרונה עת נגזרה גזירת הגיוס על בחורי הישיבות עלה כ”ק האדמו”ר מגור אל הרב עובדיה על מנת לדון עמו כיצד לנהוג בגזירה זו. את הכבוד הגדול שרחשו גדולי ישראל לרב עובדיה ניתן היה לראות עת בא הוא לשמוח בשמחתם ולברכם בחתונות בני משפחתם, כאשר גדולי ישראל דוגמת האדמו”ר מבעלזא קמו מלוא קומתם על מנת לקבל את פניו של וקהל של אלפי חסידים שר לכבודו “ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור”. אף בערוב ימיו בשכבו על ערס דווי הכבירו בתפילה כל גדולי ישראל, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, עבור רפואתו של הרב עובדיה ובהיכלי הישיבות פסק קול התורה בזעקות תהילים לרפואתו.

בחול המועד האחרון חלה הרב עובדיה יוסף את חוליו אשר ימות בו ולאחר שבועות של אשפוז נצחו המצוקים את האראלים ונשבה ארון הקודש ביום שני ג’ במר חשוון ה’תשע”ד הסתלק מרן הרב עובדיה לשמי מרומים והוא בן צ”ג שנה, כשהוא מותיר אחריו יד ושם בדמות יצירה תורנית מופלאה של כארבעים חיבורים תורניים ואלפי תלמידים בכל רחבי העולם.

הרב עובדיה הותיר אחריו שושלת מפוארת של 11 בנים ובנות, ביניהם רבנים יידועי שם ובראשם הראשון לציון הרב יצחק יוסף ועימו הרב אברהם יוסף רבה של העיר חולון. הרב דוד יוסף העומד בראש הכולל יחווה דעת. הרב משה יוסף העומד בראש מכון מאור ישראל. וכן חתניו, הרב יעקב צ’קוטאי המכהן כרבה של העיר מודיעין והרב אהרון אבוטבול המכהן כרב אזורי בחבל מודיעין. בנו הגאון רבי יעקב יוסף שעמד בראשות הישיבה “חזון יעקב” נפטר על פני אביו כחצי שנה לפני פטירתו. כיאה לחזונו של אביהם הגדול הולכים בניו וחתניו בדרכו ומאדירים את שמה של יהדות המזרח על פני כל הארץ.

 


דף 6 מתוך 24

לכבוד שבת קודש

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: יחיאל אברהם מאיר בן חיה טויבא, רבי יאשיהו יוסף (פינטו) בן הרבנית זרי שליט"א נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, משה בן כמונה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ודינה תרצה בת ורדה רגינה ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרדכי בן ברוך ופאולה פייגלה בת אליעזר ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 19752010

אתר השבת


מאמרים אחרונים