movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

דבר החסידות – פרשת עקב

ב"ה

מוקדש לע"נ מו"ח הרה"ח ר' אהרן יצחק ב"ר חיים חנוך העניך ז"ל לייכטר, נלב"ע י"ט מנ"א ה'תשנ"ד, ומ"כ בחלקת חב"ד בסמיכות לציון רבי פינחס בן יאיר זיע"א בעיה"ק צפת תובב"א. ת.נ.צ.ב.ה.

 

דבר החסידות – פרשת עקב 

 

שווה בדיקה

 

סיפר הגאון האדיר רבי שמואל הלוי וואזנר, בעל "שבט הלוי":

פעם הגיעו אלי זוג הורים מבני ברק, ובפיהם בקשה: בנם החל לסבול מבעיה רפואית קשה, ובתור חסידי חב"ד הם פנו לרבי מליובאוויטש. הרבי ענה "בדיקת התפילין" והם מסרו אותם לבדיקה. התפילין נמצאו כשרות ומהודרות.

עברו כמה שבועות ומצבו של הנער לא השתפר, כתבו ההורים לרבי שהתפילין נמסרו לבדיקה כהוראת הרבי, והן נמצאו כשרות ומהודרות. הרבי שוב השיב: "בדיקת התפילין".

החסיד ידע היטב שכאשר הרבי חוזר וכותב אותם דברים יש דברים בגו, ומסר את התפילין לבדיקה בשנית. אולם גם הסופר השני אמר שהתפילין מהודרות בתכלית ואף התפעל מיופי הכתב.

האב השבור כתב לרבי בפעם השלישית, בהדגישו את דברי הסופרים על הידורם של התפילין. הפעם ענה הרבי "בדיקת התפילין. יתייעץ עם רב בעירו".

וכך, סיפר הרב וואזנר, הגיע האב אלי. כאשר שמע הרב וואזנר את הסיפור כולו – החליט לזמן אליו את הסופר של התפילין. התעניין אצלו על מקום מגוריו וסדר עבודתו. בין הדברים ציין הסופר כי הוא מקפיד שלא לכתוב את שם ה' קודם שטבל במקווה.

הרב וואזנר, שידע שבמקום מגוריו של הסופר אין מקווה זמין, שאל אותו כיצד הוא מסתדר לטבול לפני כל 'שם'? ענה הסופר שהוא נוהג לכתוב את הפרשיות בלי שם ה' ומותיר רווח מתאים, וכאשר מזדמן לו לטבול במקווה, הוא חוזר וכותב את כל השמות החסרים.

"אוי וויי!" הזדעק הרב וואזנר. הרי התפילין האלה לא נכתבו 'כסדרן' והן פסולות אף בדיעבד. הרב הורה לו מיד ליצור קשר עם כל מי שכתב עבורם תפילין ולהודיע להם שהן פסולות.

פרשיות התפילין של הנער הוחלפו בחדשות ובתוך זמן לא רב נעלמו הבעיות הבריאותיות כלא היו.

בסיימו את הסיפור אמר הרב וואזנר: "נוכחתי במו עיני לראות את קדושתו של הרבי ואת ראייתו למרחוק, וברוך ה' שזיכני שעל ידי ניצלו יהודים רבים מהנחת תפילין שאינן כשרות".

(ע"פ שיחת השבוע גל' 1379, קרח ה'תשע"ג, מפי הר' בן ציון וישצקי, כפר חב"ד, ששמע את הסיפור כולו מהרב וואזנר בעצמו בביקורו בהיכלו)

 

ומבדיקת תפילין – לבדיקת מזוזות:

~~~

בפרשתנו (יא, כ), מיד בהמשך לפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" אומרת התורה את שכר המצווה: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו'" וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רפה) :"כל הזהיר בה – יאריכו ימיו וימי בניו...".

בנוסף להודעת שכר המצווה (שמצינו דוגמתו גם בכיבוד אב ואם וכדו') – יש במצוות מזוזה עניין נוסף – השמירה, ובלשון הטור (שם) "שהבית נשמר על ידה", וכמשל חז"ל (ע"ז יא, א) "מלך בשר ודם מבפנים ועבדיו שומרין אותו מבחוץ, ואתם ישנין על מטתכם והקב"ה שומר אתכם מבחוץ".

שמירה זו איננה שכר למצוה, אלא, כהסבר הב"ח "הנאה וריווח מגוף המצוה . . נוסף לו על השכר" [ובכך מסביר הב"ח את דברי הטור שהשמירה שע"י המזוזה היא "גדולה מזה" – גדולה מהשכר של "למען ירבו", כיון שהיא הנאה מגוף המצווה עצמה], ויתרה מזו, השמירה איננה רק ריוח צדדי של מצוות מזוזה, אלא עיקר בה, כלשון התוספות (מנחות מד, א ד"ה טלית) "לשימור עביד" [=עשוי לשמירה].

על פי זה יובן עניין מפליא שמצינו במצוות מזוזה:

המשנה במסכת כלים (פי"ז מט"ז) מונה מספר כלים שיש להם בית קיבול (ולכן מקבלים טומאה), ואחד מהם הוא "מקל שיש בו בית קיבול מזוזה". מפרש התוס' יו"ט: "ואפשר שהיו אנשים בזמן המשנה נושאים מזוזה עמם וחשבו זה למצוה ולשמירה להם".

מכך שמציאות של "מקל שיש בו . . מזוזה" לצורך שמירה, מובא במשנה ללא הסתייגות מפרשים* – נראה שיש מקום למעשה זה [שהרי אין לפרש שהכניסוהו למקל ע"מ לקבעו בפתח, כיון שההלכה היא (מנחות לב, סע"ב) "תלאה במקל פסולה"], וכפי שמוכח גם מהמעשה בירושלמי (פאה פ"א ה"א) שרבינו הקדוש שלח מזוזה לארטבון – גוי – באומרו שהוא שולח לו משהו שכשהוא ישן היא שומרת עליו, הרי שאף שלגבי הנכרי אין קיום מצוות מזוזה חלה השמירה בעצם המזוזה**.

מכל זה מובן גודל הזכות בהשתדלות ב"מבצע מזוזה" [=קביעת ובדיקת מזוזות בבתי אחבנ"י], במיוחד בימים אלה:

עם ישראל נמשל ל"כבשה אחת בין שבעים זאבים" שיש לה "רועה שמצילה ושומרה" (תנחומא תולדות ה), ורואים במוחש לאחרונה שבבתיהם של רבים הסובלים [=ממלחמת ששת הימים] היה פגם בקיום מצות מזוזה, כגון שהשם ש-ד-י, ר"ת שומר דלתות ישראל***, שנכתב על המזוזה מבחוץ – היה חסר אצלם.

– הרי צריכה להיות השתדלות הכי גדולה, שבכל בית יהודי תהיינה מזוזות על כל הפתחים החייבים במזוזה, ושיהיו קבועים ע"פ הלכה. וזה שייך הן אצל אנשים והן אצל נשים ובפרט לפי הסבר הגמרא (קדושין לד, א) "גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי" [=גברים צריכים חיים, נשים לא צריכות חיים?], ועוד: בהיותה עקרת הבית מוטל עליה עוד יותר ענייני הבית – "מזוזות ביתך".

ומכיון ש"כל ישראל ערבים זה בזה", מובן שעל ידי ההוספה במצוות מזוזה בכל חדר פרטי החייב במזוזה – הרי זה מוסיף בשמירת ה"קומה שלמה" של כל ישראל, כל יהודי, אנשים נשים וטף, בכל מקום שהוא, ש"ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, עקב שיחה ה (עמ' 121 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 129 ואילך). הרעיון לעיבוד מ"דבר מלכות" השבועי עמ' צב.

 

______________

*)  ומ"ש בתויו"ט "וחשבו זה", דמשמע דאינו כן – קאי על "למצוה" (ושמירה של מצוה), אבל ראה תוס' אנשי שם שם.

 

**) ולהעיר, שעל שולחן הכתיבה והלימוד של כ"ק אדמו"ר הריי"צ היתה מונחת מזוזה. [וכן מוצאים הוראת הרבי לילד שסבל מפחדים שישימו בסמוך למטתו מזוזה כשרה (לקו"ש ח"ט עמ' 261 ומוסיף שם: "כמובן, אם נצרך – כלי בתוך כלי וכיו"ב") וכן הורה לכמה להחזיק מזוזה ברכב – ראה פינת הלכה בשיחת השבוע גל' 1504].

 

***) סידור האריז"ל (כוונת מזוזה). משנת חסידים מס' מזוזה פ"ג מ"ט. ובכל בו הל' מזוזה (הובא בד"מ יו"ד סרפ"ח): שומר דירת ישראל. ובזח"ג רסו, א: "שד"י מלבר למהוי נטיר ב"נ מכל סטרין מלגאו ומלבר". וראה בחיי ואתחנן ו, ט.

 

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 16436919

אתר השבת