אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home יהדות תורה ומדע הפקולטה למדעי האמונה: ספר חדש בנושא תורה ומדע

הפקולטה למדעי האמונה: ספר חדש בנושא תורה ומדע

הפקולטה למדעי האמונה: ספר חדש בנושא תורה ומדע
 
דודו כהן, ערוץ 7
 
כמו לא מעט סיפורים טובים, גם סיפור הוצאת 'עובדה', הספר החדש של מאור פז, החל בנסיעה תמימה במונית. פז, ירושלמי בשנות הארבעים לחייו, בעל ידע בתורה ובמדע שבמקצועו אף עוסק בתפר שביניהם, שמע מנהג המונית שהוא עייף מהנוסעות שקדמו לו, שבמהלך כל הנסיעה התווכחו איתו על הסתירות בין התורה למדע, מתוך נקודת מבטן הרחוקה מאמונה.

"הואיל ובאותם ימים נחשפתי למכר שהיה מדען ודווקא התקרב ליהדות, הרגשתי שמשהו כאן צורם", משחזר פז את תחושותיו בעקבות השיחה. "אם יש התקרבות כה ברורה בין המדע לדת, כפי שטען אותו מדען, מדוע האנשים שברחוב עדיין משוכנעים שהכול סותר ונסתר? החלטתי להרים את הכפפה ולבדוק את הדברים אחת ולתמיד. רציתי להפעיל את האנשים הנכונים כדי לברר מה האמת ולהנגיש את החומר הזה לציבור".

כך נולד הספר 'עובדה' שיצא לאחרונה לחנויות הספרים ומהווה תיעוד מעניין וייחודי של השילוב בין תורה ומדע. אמנם בעבר ראו אור לא מעט ספרים בתחום, אך ספרו החדש של פז תוקף את הנושא מכיוונים רבים וחדשניים, על ידי ראיונות עומק עם לא פחות מעשרים מדענים – שלושה מהם, אגב, הלכו לעולמם במהלך איסוף החומרים לספר. כולם מדענים מרמת פרופסור בלבד, וחלקם אף בעלי שמות עולמיים כמו פרופ' דוד קשדן, פרופ' יוסף ברנשטיין, פרופ' ירמיהו ברנובר, פרופ' אליה ריפס, פרופ' אנדרה היידו, פרופ' שלמה קליש, פרופ' יעקב ורדי, פרופ' ג'ורג' מנדלבאום, פרופ' אפרים מאיר, פרופ' עמוס ינון ועוד.

"המדע הוא רק כביש אל התורה"

"המדע – כביש מהיר לתורת ישראל" - זאת כותרת המשנה של הספר, שהופך את הקערה על פיה בכל הקשור לתפיסה שרווחה עד לפני כמה שנים לגבי יחסי הגומלין בין המדע לתורה. פז הוא אחד הראשונים שמציב את המדע ככביש בלבד אל תורת ישראל, וזאת מפי המדענים עצמם.

'עובדה' בולט גם בשל קלילותו היחסית, למרות העיסוק בנושא כבד לכאורה. הפורמט עצמו מאוורר ולא מאיים: חלק הארי של הספר הוא כאמור ראיונות עם המדענים השונים, בליווי דיוקנים מאוירים שלהם, ומעבר לכך מופיעים פרקי מבוא קצרים כמו "במה לא יעסוק הספר", "כל הספר על רגל אחת" (בדיחות בנושא) ועוד אתנחתות שמעניקות זווית אחרת על האספקטים השונים הנידונים בו.

פז גייס לשורותיו צוות רחב ובעל ניסיון, ויחד הם הסתערו על הקליקה של המדענים בעלי התשובה וראיינו כעשרים מהבולטים שבהם ביסודיות, כדי להבין אחת ולתמיד האם יש סתירה כלשהי בין תורה למדע, או שזו רק אגדה אורבנית בלתי מבוססת.

"הקטע המרתק הוא דווקא מה שלא ציפינו לו מראש: סיפורי החיים העשירים, שלא היו בכלל במטרת הספר", מספר פז. "זה היה פשוט בלתי אפשרי לצנוח על המרואיין היישר בשאלות הכבדות, בלי לשמוע קצת על הרקע האישי שלו, מאין הוא בא ולאן הוא חשב שהוא הולך. כך התגלו להם מבלי משים לא מעט סיפורים דרמטיים שיכלו לפרנס כמה סרטי אקשן. בעריכה ניסינו לתמצת את החלק הזה, אבל זה בהחלט צף, והניסיון מראה שדווקא הסיפורים הללו גנבו את ההצגה, לפחות לרבים ממי שקוראים את הספר בפעם הראשונה".

מה עמד מאחורי ההחלטה לכתוב ספר דווקא בפורמט של ראיונות?


"כשלעצמי חשבתי שיש משהו מרתק בתופעה הזאת של אנשים שחוזרים בתשובה בגיל מתקדם, ועוד מעזים לעשות זאת בתוך עולם האקדמיה. בדרך כלל, עד מהרה אנשים כאלה מבינים שאין להם מה לחפש עוד במעוז האפיקורסות, אבל האישים שהספר עוסק בהם דווקא המשיכו את הקריירה המדעית שלהם באותם המקומות, וזה כבר מתחיל להיות מעניין.

"מה שמעניין עוד יותר הוא כיצד מתמודד אדם כזה עם הר הסתירות שבין תורה למדע. היה לי ברור שגם אם בעל תשובה מן השורה יכול למרוח איכשהו את הסוגיה הזו, הרי שפרופסור שנשאר בתוך העולם האקדמי בוודאי לא יוכל לחמוק מהעיסוק בנושאים הללו באופן מעמיק, ולפיכך הם יוכלו להחכים אותנו אחת ולתמיד בכל הסיפור הזה של תורה ומדע. לא רציתי לשמוע את הקלישאות המוכרות אלא משהו חדשני, מקורי. חשבתי שאלה האנשים הנכונים, ואכן התוצאה לא אכזבה".

למי שאין כלל התלבטות באמונתו, יש טעם לקרוא את הספר?

"לא פגשתי עד כה שום אדם שטען שאמונתו לא התעצמה מקריאת הספר. פגשתי הן חילונים, הן דתיים והן חרדים שטענו שזו הייתה חוויה שכלית מדהימה. בכל אחד מהפרקים יש די הרבה חידושים גם לנפש הספקנית וגם לנפש המאמינה בתום. זה ספר שיש בו הרבה העשרת ידע. מדובר כאן באנשים שהספיקו לבלות בארצות ניכר יותר שנים משהספיק הקורא הממוצע לבלות באוויר העולם. אנשים שהספיקו לגמוע המון חומר מדעי עמוק שסיפק להם את תואר הפרופסור, והספיקו על הדרך גם לשנות אורח חיים מקצה לקצה. יש כיום הרבה בעלי תשובה, אבל בתוך האקדמיה זה דורש אמון מלא בצדקת הדרך, גם ברמה הלוגית. קריאת הספר יכולה להיות ממש אירוע מכונן בחייהם של אנשים שמתעניינים בנושא".

מה היו הקריטריונים לבחירת המרואיינים?

"הקריטריונים היו מאוד חדים וברורים: רציתי מדענים ברמה גבוהה, ולכן תואר הסף היה פרופסור. כמובן שיש המון דוקטורים בעלי רמה והישגים גבוהים שיכולנו לשלב, אבל דווקא משום כך רציתי להקל את מלאכת התחקור והברירה ולגשת מראש לכמות מצומצמת של אנשים. גם ככה הגענו לכמעט ארבע מאות עמודים גדושים. בנוסף לכך רציתי אנשים שעברו בעצמם תהליך של שינוי דרמטי בעולם המעשה, כי רק מי שמוכן להתאמץ למען דעותיו ועמדותיו, יש סיבה שאנשים ירצו בכלל להאזין לו. רצינו גם לקחת אנשים שהמשיכו בתוך העולם האקדמי לאחר השינוי, כי זוהי ליגה אחרת. אלו אנשים שלא יוכלו להשיב לנו 'כי ככה אני מאמין, וזהו זה'".

מצאת איזשהו מכנה משותף בין המרואיינים?

"כן, והופתעתי מאוד. מדובר באנשים ששונים כמתבקש זה מזה בהמון היבטים, הן במקצועם והן בתכונותיהם, אך המשותף הבולט שמצאתי בהם הוא ענווה. מדובר כאן בענווה שאינה יודעת שובעה, ענווה אצילה וטהורה. מפאת המבנה הראיוני של הספר, מסתבר שהקוראים לא יחושו את הענווה, שהתשובות הנחרצות לעתים מאפילות עליה, אך מי שיש לו היכרות אישית עם אישים אלו מכיר את הענווה המיוחדת שלהם".

בין אמונה למטוס

אחד המרואיינים הבולטים בספר הוא פרופ' גבריאל הנדלר, חוקר ביצועים והחלטות אשר פרש לגמלאות מאוניברסיטת תל אביב. הנדלר לא רק הכיר את הסוגיות המדעיות-אמוניות דרך עבודתו, אלא גם התחזק מהן ברמה האישית, לאחר שצצו אצלו ספקות באמונה.

"שלא כמו שאר המרואיינים בספר, אני בעצם באתי מבית דתי, אבל דתי מודרני כזה", הוא מספר. "הייתי איש אקדמיה. לא למדתי בישיבה אלא בבית ספר דתי בחוץ לארץ. הייתי דתי לייט, מודרן אורתודוקס במובן החלש של המילה. אחד שמתנהל כמצוות אנשים מלומדה. בסביבות גיל שלושים התעוררתי לשני ספקות מרכזיים: האחד לגבי עצם קיום הבורא, והשני סביב השאלה האם התורה היא משמיים או לא. כל השאלות שהייתי צריך אולי לשאול בגיל צעיר יותר, עלו אז".

אז איך דווקא המדע העניק את התשובות?

"היו כמה שנים שבעקבותיהן אמרתי לעצמי 'טוב, הגעתי לאיזושהי פסגה בנושא המדעי, אבל עכשיו צריך לברר שאלה יותר קיומית – מה אנחנו עושים כאן בעצם. הייתי רץ מרב לרב, התייעצתי גם עם מדענים, והיות שאני טיפוס חוקר שנוטה להיות מעמיק, לא נתתי לתשובות שבלוניות לספק אותי. מכיוון שאני עוסק בהסתברויות, אמרתי לעצמי 'אם כל העניין פה הוא הסתברותי - האמונה שלי אינה רצינית. מה, אסתמך על הסתברויות?'. הורדתי את הכיפה, ואז התחלתי במסע שבו השתמשתי בכלים של חקר הביצועים, ההסתברות וההוכחות, כדי לברר את הסוגיה".

מתי בפעם הראשונה הרגשת שאתה מתחיל להבין את התמונה הכוללת?

"הנקודה המרכזית שהובילה אותי בחזרה ליהדות, ובגדול, הייתה כשהתחלתי לחקור את המילה אמונה. מסתבר שהמילה הזאת לא מייצגת הסתברות. המילה הזאת היא משהו אחר לגמרי, אם מסתכלים באטימולוגיה שלה. התחלתי להבין שחז"ל משתמשים בה לא כמשהו הסתברותי, אלא כעניין של חוזק. התחלתי להבין שכל עניין האמונה ביהדות הוא לא סבירות. אתה צריך להיות בטוח, מבחינה שכלית, שיש אלוקים ושהתורה מהשמיים. ורק אז אתה יכול להתחזק באמונה. אתן דוגמה: אני לא טייס ולא מהנדס אווירודינמי. רובנו לא, אבל רובנו טסים בסוף. איך? כשאנחנו אוספים מידע מהמציאות, ומקבלים פיסות מידע מהסביבה שלנו, נקלט אצלנו עוד ועוד מידע. אני רואה מטוסים באוויר, קורא עיתונים וכו', ומתחיל להבין שהסבירות שהמטוס ישרוד את הטיסה מתל אביב לניו-יורק, גבוהה מאוד, ועולה כל הזמן, עד שבשלב מסוים אני מגיע למסקנה שכלית שבסופו של דבר ההסתברות שהמטוס ישרוד גבוהה, וקרובה מאוד למאה אחוזים. כאן מתחיל תהליך נפשי עמוק יותר, שבו אני מאמין בזה עד כדי כך שאהיה מוכן לטוס במטוס. אבל מה שקדם לזה הוא הסבירות. המשמעות היא כזו: התהליך המדעי של קליטת האינפורמציה קודם לאמונה עצמה. קודם אני צריך לדעת שזה מאה אחוז או קרוב למאה אחוז. ההלכה הראשונה בי"ד החזקה של הרמב"ם היא 'יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון'. הוא לא אומר שיש להאמין, אלא לדעת".

אז איך אפשר להוכיח את זה באופן ודאי ומוחלט, אם בכלל?

"אני לא אומר שצריכים הוכחה מתמטית. זה לא דבר לוגי-מתמטי, אלא כמו רעיון המטוס – אתה צריך להשתכנע שהדבר הזה נכון. אחר כך מתחילה האמונה עצמה, שהיא בעצם עבודת ה' לאורך כל החיים. אבל אמונה היא לא סבירות. את הרעיון הזה קלטתי מתוך מדע ההסתברות עצמו".

פרופ' הנדלר מסביר שהוא פיתח תהליך שמאפשר להשתכנע עמוקות בקיום הא‑ל, ובעובדת התורה מהשמיים. מדובר לדבריו בשתי שאלות, שהראשונה שבהן - קיום הא‑ל - היא הקלה ביותר. "זה דבר כל כך ברור, וגם הרבה קולגות שלי שאינם דתיים, אומרים 'ברור שיש משהו, זו לא שאלה'. בספר נתתי גם שכנוע לוגי עמוק שהבהיר לי כי קיום הבורא אינו מוטל בספק. מה שחשוב וקריטי לדור שלנו הוא נושא התורה מהשמיים, וזה מה שהעסיק אותי בעיקר - איך משתכנעים שאכן התורה משמיים. את התשובה לקחתי מהחשיבה המדעית, ובדקתי את הכול בכמה ממדים, שהם אורתוגונליים - כלומר, לא תלויים זה בזה. אחרי שהתעמקתי בזה, מצאתי עשרה ממדים שונים. לאחר עיון נוסף מצאתי שבכל כיוון וכיוון, הסבירות מאוד גבוהה".

 חז"ל מקדימים את הפיזיקאים

הכיוונים שעליהם מדבר פרופ' הנדלר אמנם שונים ברובם, אך משלימים זה את זה בסך הכללי. באחד הנתיבים הוא מנתח, על פי הכתוב בספר הכוזרי, את הסיכוי שבו עם שלם ימציא התגלות שאירעה כביכול בעבר, ויעביר לדור הבא תרי"ג מצוות לא פשוטות לקיום, בלי סיבה אמיתית. לוגית, אם בוחנים את העובדות, מגיעים למסקנה שאי אפשר להמציא סיפור כזה, ולשכנע אבות לספר לבניהם שגם הם קיבלו מאבותיהם.

אם לא היה עוסק בתחום ההסתברות, פרופ' הנדלר מניח שלא היה מגיע לתובנות אלה. הוא אמנם מודה שגם אדם אינטליגנטי ממוצע יכול להגיע אליהן, אבל המדע נותן למעשה כביש מהיר יותר ליהדות, כמאמר כותרתו של הספר. "כיוון נוסף לדוגמה: עד לפני 100 שנה הייתה התנגשות גדולה בין המדע לבין האמונה. לא רק ביהדות, אלא גם בנצרות, בין תורת ה'בראשית' לבין הגישה הרווחת של המדע, שהחלה אצל אריסטו. הוא טען שהעולם קדמון. חלק גדול ממה שקרה בתנועת ההשכלה, היה בגלל הסתירות בין גילויי המדע לבין התורה. כתוצאה מתורת אלברט איינשטיין, בשלב יותר מאוחר, בערך ב‑47', הגיעו לתיאוריית המפץ הגדול. רק לאחרונה הגיעו לאישור יותר חזק שלה, עם הגלים של כוח המשיכה שגילו לפני יותר מחודש. כל הדברים האלה מצביעים על כך שהייתה התחלה לעולם. זו דוגמה טובה מאוד, שהורידה מחסומים. אם היה מחסום גדול מאוד עד לפני 100 שנה סביב הסיפור הבראשיתי, הוא הוסר".

אז היום המדע סותר פחות את התורה?

"אני טוען שהמדע לא סותר את התורה, אלא בדיוק להפך – דווקא תומך בה. לפני 30 שנה למדתי במסכת ברכות אגדתא שמבהירה שמספר הכוכבים הוא 10 בחזקת 18. זה לא נכתב במפורש, אבל כשעשיתי את כל החשבון, הגעתי למספר המדהים הזה. אני זוכר שישבתי באוניברסיטה בתל אביב, ואמרתי 'איך יכול להיות שהצביעו על מספר כה גבוה ולא ריאלי?'. הרמתי טלפון לידיד שלי באוניברסיטת תל אביב, מרצה לפיזיקה, ושאלתי אותו מה האומדן היום, והוא השיב '10 בחזקת 18'. מאז אמנם משערים שיש קצת יותר, אבל זה לא בטוח. ובכל מקרה, זה בערך סדר הגודל. הדבר מדהים: אגדתא בתלמוד נוקבת במספר, ורק אחרי המון שנים המדע הגיע לאותם נתונים.

"גם הנבואות שבתורה, שמראות שהדברים אכן התרחשו שנים רבות לאחר שנחזו, מחזקות זאת. היום אתה רואה שעם ישראל חזר לעצמו, וזה בלתי נתפס מבחינה היסטורית, שעם חוזר לארצו אחרי אלפיים שנה. הנבואות מתקיימות אחת לאחת. גם זה עוזר. יש כאמור עשרה כיוונים כאלה, וכל אחד מהם דורש הסבר מפורט בצורה נפרדת".

"הרעיון יכול להגיע גם בהקשר מוסרי: בהנחה שיש בורא לעולם, האם ייתכן שהוא ישאיר אותי לבד מול החלטות חשובות כמו הפלות או אכילת בשר? אין לי שום דרך לפתור בעיות כאלה בצורה אתית. זה שסוקרטס או אריסטו אמרו כך וכך, זה לא משנה. אחרים אומרים אחרת. חייב להיות קודקס שהבורא עצמו הוריד לעולם כסמן מוסרי".

אתה אומר בספר שהגעת לשכנוע לוגי שהתורה אמת ברמה כזו שאינך נותן אפילו אחד למיליארד לצד השלילי. לא מדובר בהגזמה?

"אינני חושב שזה מוגזם. כשאני לוקח את עשרת הכיוונים ומצליב אותם, אני מגיע למסקנה שאתה לא יכול לצאת מזה – הכיוון המוסרי, הכיוון המדעי, נבואות שהתגשמו וכו'. אם אני עושה את החשבון המתמטי, אין שום דרך שזה לא יהיה אמת. אפשר להגיע להסתברות גבוהה לכל כיוון. וכשמגיעים להסתברויות הכוללות והמצטברות, אתה מגיע למספר קרוב מאוד לאחד. לא יכול להיות שכל כך הרבה דברים הם מקריות. לכן אני עומד מאחורי האמירה הזו".

לשיטתך, כל מי שיבדוק את הטענות ברצינות יסיק כמוך?

"שאלה טובה. אני די מנוסה בזה, מכיוון שבמהלך השנים הייתי יושב עם קולגות ומסביר להם את זה ולעתים אף בלהט רב – ואכן יש לי כמה ידידים שהתהפכו לגמרי וחזרו בתשובה בגדול. אבל הרוב לא ממש התעניינו, והשאלה היא למה. אני יכול להעלות כמה השערות. דבר ראשון, וזה חוזר על עצמו פעם אחרי פעם, אחרי חמש דקות על כוס קפה הם אומרים 'עזוב, תשמע, אין לי כוח להיכנס לזה'. אני אומר 'זה דבר מאוד חשוב, השקעת עשר שנים כדי לקבל דוקטורט, למה לא תשקיע כמה דקות כדי להבין מה אתה עושה בעולם הזה בכלל?'. כאן זה שכל מול יצר. זה לא שכל מול שכל בלבד. בגלל שהאמונה מאוד מחייבת את היהודי, משהו בתת מודע שלו מתנגד. יש פה מאבק".

אבל כאן אנחנו לא מדברים על אמונה, אלא על הוכחות לוגיות, כמו שאתה אומר.

"זה נכון ולא נכון. דרוש מאמץ שכלי לא קטן כדי להגיע לתובנות האלה. כנראה שבכל זאת הצד היצרי עושה את שלו, וגורם לאדם שלא להתעניין באמת. זו לא עבודה חלקה. אם היית אומר למדען 'בוא תעזוב את המעבדה ואת כל ענייניך, ונדבר על כך במשך שבועיים', והוא היה מסכים - התוצאות היו אחרות. הקושי הוא בכלל להגיע למצב הזה".

הגאונות של הבריאה

אם פרופ' הנדלר התחזק מהסתברויות ולוגיקה, הרי שפרופ' דורון אורבך התחזק דווקא מהכימיה. הוא נושא עמו שלל תארים - ראש הקבוצה לאלקטרוכימיה באוניברסיטת בר-אילן, יו"ר הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, זוכה פרס לנדאו, זוכה פרס החוקר המצטיין לשנת 2012 של החברה הישראלית לכימיה, זוכה פרס מחקר של החברה לאלקטרוכימיה ארה"ב ב‑2013, פרס ארנסט ייגר של הארגון הבינלאומי לסוללות (IBA) ועוד.

"הכימיה של החיים היא דבר גאוני", מכריז פרופ' אורבך. "כל עלה של דשא שאנחנו דורכים עליו 10 פעמים ביום בלי לשים לב, מגמד ברמת התחכום שלו כל הנדסה כימית מעשה ידי אדם. הביטו על פאר התעשייה הכימית הישראלית על גדות מפרץ חיפה – מייצרים שם אולי כמה עשרות סוגים של כימיקלים, וכמה פסולת וזיהום אוויר מתקבלים כתוצרי לוואי. מול אלה - עלי דשא רגילים מייצרים מאות חומרים במקביל, בלי זיהום ובלי ארובות מעשנות. למעשה, כל פיסת חיים היא מפעל מפואר של הנדסה כימית. מי שמאמין שהכול מקרה – שיהיה בריא. אגב, גם השקפת העולם של היהדות מחייבת מחקר, כי מחקר מקרב את האדם אל הבורא. אפשר לראות זאת בכוזרי, בחובת הלבבות וכו'. הם מחייבים את האדם להתבונן בטבע, וכשמתבוננים אי אפשר שלא להתפעל מהגאונות".

כשפרופ' אורבך מדבר על גאונות, נדמה שהמושג שמור מבחינתו אך ורק ליצירה האלוקית. כשתדברו איתו על גאונות במדע, הוא יישמע הרבה יותר מסויג. "אנשים היום מקבלים פרסי נובל הכי יוקרתיים בכימיה על חיקוי מנגנונים הקשורים לכימיה של החיים, או גילוי מנגנוני הכימיה של החיים. למשל, פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן קיבלה פרס נובל על גילוי מבנה האברון - ריבוזום - שבו נעשה התרגום של הצופן הגנטי לחלבונים שבונים את התאים. תגליות כאלו גורמות לך לעמוד פעור פה מול בית חרושת מדהים, ננסי, בנוי לתלפיות, שמהווה הצלחה אדירה בכימיה. אנחנו הכימאים כל כך מפגרים לעומת הכימיה של החיים, וכל אדם בעל מחשבה אובייקטיבית אמור להתפעל מזה".

התפעלות זה משהו אחד, ואמונה באלוקי ישראל זה משהו קצת שונה. איך מגיעים לשם?

"נכון. למדע אין מנדט להפוך אדם לאיש דתי. הוא רק מראה את יופי הבריאה. נדרש ידע נוסף כדי להשלים את המהלך. כסטודנט התפרנסתי מהדרכת טיולים ברחבי הארץ במרכז הסברה. תוך זמן קצר הייתי צריך ללמוד את תולדות עם וארץ ישראל, כדי שאוכל להיות מקצועי ולהתפרנס כך באותה תקופה. לימוד התנ"ך באופן עצמאי, כאדם מבוגר ולא כתלמיד בית ספר חילוני, נתן לי עומק אדיר. כשלומדים תנ"ך בלי ביקורת המקרא, בלי הדרך המחליאה שבה מלמדים אותו בחינוך החילוני – מגיעים לתובנות גדולות, כל אחד והסייעתא דשמיא שלו. אישית, ראיתי חוקיות, ראיתי אזהרה שאם עם ישראל יבגוד בברית עם הקב"ה - הארץ תעיף אותו לכל הרוחות - מה שאכן קרה פעמיים בהיסטוריה הארוכה שלנו, אבל ראיתי גם שתמיד תהיה לו דלת פתוחה לארץ ישראל. עכשיו חזרנו והקמנו מדינה חילונית, והאדמה כאן בוערת לנו מתחת לרגליים. לא היה לנו יום מנוחה אחד בארץ מאז ראשית המפעל הציוני, וצריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה".

ועדיין, יש לכאורה סתירות אחרות, כמו למשל בנושאי האבולוציה וגיל העולם.

"בנושא גיל העולם, המדענים עושים ספקולציות וסופרים על פי מדדים שונים שהם קבעו. היהודי המאמין לא אמור להתווכח איתם. לדעתי הנושא הזה לא מוברר היום גם לחכמי התורה בני זמננו, כי הקב"ה לא גילה לנו עד הסוף איך בדיוק הייתה הבריאה. גם אי אפשר למדוד את זמני הבריאה לפי זמננו אנו, מכיוון שזרימת הזמן אז לא הייתה בהכרח כפי שהיא היום. ספירת הזמן שלנו לא מתחילה מראשית הבריאה, כי אם מהופעת המין האנושי בדמותנו ובצלמנו על פני האדמה. הרי המבול היה קטסטרופה עולמית, ואם לא היה מדובר באירוע ניסי – עד היום כדור הארץ לא היה נרפא מהקטסטרופה הזו. הנס הכי גדול של המין האנושי היה שכדור הארץ נרפא באופן כמעט מיידי מפגעי המבול. כלומר, אם הייתה התערבות ניסית לפני 4,500 שנה - מבול-חורבן והתאוששות מיידית של כדור הארץ אחרי החורבן - הרי חלק נכבד ממחקרי העבר על סמך הממצאים דהיום עלול להיות לא רלוונטי.

"בנושא בריאת העולם וראשית החיים, התורה מגלה טפח ומכסה טפחיים. כל חקר העבר ספקולטיבי לחלוטין. הטענה מאחורי גישות האבולוציה-אביוגנזה הגורפות לפיהן נוכחות מים, אדמה, אוויר וקרינת שמש והרבה זמן יכולה להביא להתפתחות החיים באופן ספונטני, בלתי סבירה מבחינה מדעית, על סמך היכרותנו את חוקי הטבע. הטענות המדעיות לכאורה שנוצר מעין מָרָק של חומרים אורגנים שהפך לחיידקים, ותוך כך וכך מיליארדי שנים הם הפכו לבני אדם על ידי סדרות של תאונות גנטיות ממוינות סביבה - מי שמאמין בזה מאמין באמונות טפלות".

התיאולוגיה הנוצרית מתערערת

פרופ' אהרון שאר-ישוב, לשעבר ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, עבר בעצמו מסע אישי מטלטל. הוא נולד בשנת 1940 כגרמני נוצרי, ובעקבות לא מעט שאלות שעלו בקרבו יצא למסע שבסופו עבר לישראל, התגייר וניתב את כישוריו גם לתחום התורני. "החיבור שלי ליהדות קשור כמובן לשואה. שאלתי את עצמי איך דברים כאלה יכולים להתרחש בגרמניה שהייתה כל כך מתקדמת מבחינה תרבותית. מצד אחד מדברים שם על תרבותיות, ומצד שני הייתה בשואה ברבריות גדולה. למעשה, כל ילד גרמני שגדל אחרי המלחמה היה צריך לשאול את השאלה הזו. וכשאתה חושב על השואה, אתה נשאב ממילא לעניין היהודי. כלומר, הנקודה של ההתעניינות שלי ביהדות הייתה העניין ההיסטורי. בהמשך הדברים קיבלו צביון תיאולוגי, פילוסופי ומחשבתי".

עד כמה לימודי התיאולוגיה עזרו לך?

"מי שלומד תיאולוגיה יודע משהו על היהדות, מכיוון שתיאולוג בגרמניה חייב ללמוד עברית תנ"כית כדי ללמוד את הברית הישנה. שם ראיתי את ההבדלים בין המסורת היהודית לבין הנצרות. למעשה, בגרמניה תיאולוגיה היא גם פילוסופיה ועוד הרבה דברים. מכיוון שהתחברתי לזה מאוד, הלכתי בשבתות לבית הכנסת היהודי, בעודי נוצרי. התקרבתי באופן מעשי גם לקהילה היהודית עצמה. מבחינה תיאולוגית ראיתי שהנצרות ביטלה את חוקי התורה. הנצרות היא אנטי חוק ומשפט, כי שם הכול מידלדל למחשבה מופשטת תיאולוגית, שאתה צריך לאהוב ולהאמין ובזה קנית את הישועה והגאולה. לא מדובר פה על הלכה למעשה, ואנחנו יודעים מה קרה במשך ההיסטוריה של אלפיים השנים של העולם הנוצרי באירופה. הכול הוביל אותם 'בשם האהבה' כביכול - כל האינקוויזיציה והתופעות האנטי-יהודיות שהתרחשו, כולל השואה, שהייתה תוצרת אירופה הנוצרית. הבנתי שהיהודי שהולך בדרכי ההלכה בחוק ומשפט נמצא במצב יותר טוב, כי יש לו כאן הדרכה והלכה. בנוסף לכך, הנצרות טוענת בכלל שהמשיח הגיע. אם כך, שאלתי, למה לא רואים את השינוי? יש בעולם מלחמות ושואה ושפך דם, אז בוודאי שהמשיח לא הגיע. הכריסטולוגיה, מדע המשיח, צרמה כל פעם באוזניי. הדברים האלה לא עומדים במבחן המציאות. מתוך זה הגעתי למסקנה, אחרי שנים רבות, שעליי לעבור לעם היהודי".

איך העמיתים שלך, שנחשפו מן הסתם לאותם פרטים, לא הגיעו למסקנות דומות?

"במיוחד בתחום התיאולוגיה הפרוטסטנטית בגרמניה, יש אנשים שעזבו את הנצרות בגלל אותן סיבות. אני לא היחיד. הם אמנם לא נכנסו למסלול היהדות, אבל יש הרבה כאלה. אגב, מעניין לציין שהתיאולוגיה הפרוטסטנטית היא מדעית. בתיאולוגיה הפרוטסטנטית הגרמנית יש תחום בשם 'מחקר חיי ישו'. גדולי המדע כתבו על זה ותרמו למחקר. התוצאה די שלילית. למרות שמדובר כאן בחוקרים תיאולוגיים, רבים הגיעו למסקנה שספק גדול אם ישו היה קיים באמת במציאות, או שמא מדובר בדמות תיאולוגית שהתפתחה במסגרת ההיסטוריה של הכנסייה הצעירה. אין לו שורשים בהיסטוריה.

כשאתה שומע דברים כאלה בלימודים, כמובן נשאלת השאלה: מה העניין הזה? אולי אנחנו לא עומדים על קרקע פורייה? אחד מחבריי ללימודים הגיע בסוף לשלב של קבלת התואר כומר בכנסייה הפרוטסטנטית בגרמניה, אבל לאחר מכן לא רק עזב את התפקיד, אלא גם את הכנסייה. הוא הפך לקומוניסט, ואחרי שמונה שנים חזר בסופו של דבר למסלול הנוצרי. אמנם הוא לא כומר, אבל הוא פרופסור למחלקה בתיאולוגיה באוניברסיטה מפורסמת בגרמניה. הוא עוסק במחקר המקרא, ויש לו יחס אוהד ליהודים. אנחנו מתכתבים כל הזמן, לפני זמן לא רב הוא אפילו ביקר אצלי בירושלים. יש דוגמאות נוספות, ואין פלא. זה דווקא אומר משהו חיובי על מה שקורה בנצרות התיאולוגית-מדעית היום, לפחות בתיאולוגיה הפרוטסטנטית בגרמניה. אני לא דוגמה יחידה. לא בתחום התיאולוגיה, ובטח שגם לא בעולם המדע כולו".

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: טובה בת חנה מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רננה בת רות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת הילל רפאל בן יעל בתוך שאר חולי ישראל ולרפואה שלמה לרועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 15064552

אתר השבת


מאמרים אחרונים