ראש חודש אלול
movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size

ראש חודש אלול

ראש חודש אלול
הרב ש. ב. גנוט שליט"א

הגר"ש פינקוס זצ"ל כותב שה"כותרת" לעבודתינו בחודש אלול היא שצריך לחדש את הקשר העמוק והפנימי בינינו לאלוקינו. ודאי שעלינו לחזק את המעשים, לנצל את הזמן ולעשות רק מצוות ולא עבירות, אך עיקר העבודה היא ה"ידידות" בינינו לה' אבינו. לקנות קשר אמוק ואהבה אין סופית לבורא העולם. להרגיש את ה' בכל תפילה, לחשוב עליו הרבה, ללמוד את תורתו הקדושה בכל הכח, לברך כל ברכה בנחת ולהרגיש ש"שהכל נהיה בדברו", לחוש שאם אנו עושים עבירה – אנחנו מתרחקים מאבא שלנו. ובקיצור, להשקיע בלימוד תורה ובקיום מצוות מתוך מטרה רצון "לדעת לפני מי אתה עמל", כלשון מרן החזון איש זצ"ל, במכתבו ללומדי תורה. האוהב הכי גדול שלנו נמצא איתנו כאן ועכשיו והוא רוצה שנתחבר אליו, בכל הלב. כשאנחנו יושבים ולומדים את התורה שלו, אנחנו מרוכזים רק בה. כשאנחנו מדברים איתו ב"שמונה עשרה"- אנחנו איתו. כשאנחנו יושבים ומשחקים אחר הצהרים עם הילדים, אנחנו משחקים כעת ודואגים לרווחת הבנים של אבינו שבשמים, וכשאנחנו אומרים תהילים עכשיו ולא מבזבזים את הזמן, אנחנו פשוט רוצים עוד חצי שעה של קשר עם ה"ידיד נפש אב הרחמן" שלנו. יש לנו כבר פחות מ- 40 יום של "ירח דבש" עם אבא, הידיד, האוהב, האהוב, המלך, ואנחנו ננצל כל דקה מהזמן הקצר הזה לקשור איתו קשר טוב.

מדוע איננו מפחדים?



ובכל זאת, הבה ונחשוב יחד. כולנו שמענו וקראנו על חרדת הדין הנוראה, שהיתה מנת חלקת של כל מקומות התורה, כולל כל קהילות ישראל, האנשים הנשים והטף, בדורות שעברו. קדוש ישראל מסלנט זי"ע כתב שלפנים מישראל, אחז "פלצות" כל איש יהודי בחודש אלול והרי איש אינו חושד או חושב לרגע שמרן הגרי"ס כיחד או הגזים, ולו במעט, חלילה. “פלצות" אינה סתם פחד או חרדה. פלצות הוא פחד אימתני, חרדה נוראית. וכך חש היהודי לפני מספר דורות. 

מרן הגר"ש אויערבאך שליט"א מספר בספר "אהל רחל" ששמע מהגרי"ז בענגיס זצ"ל, שאצלו בבית הכנסת, בילדותו, לא לפני הרבה זמן, עוד היו הנשים מתעלפות בברכת החודש של חודש אלול והצעקות והבכיות היו נשמעים למרחוק. המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל סיפר על תקופת לימודיו בלומז'ה, שם היו מתכנסים, במוצאי השבתות של חודש אלול, בחדר חשוך, ורבי דוד טעביל, ה"נחלת דוד", היה מוסר שיחה מוסרית, וכולם היו פורצים בבכיות סוערות מפחד יום הדין. קבוצת תלמידי חכמים ישבו לפני הגאון רבי חיים לייב ברנשטיין זצ"ל, מחבר "הליכות חיים", שהיה מתלמידיו של הסבא מסלבודקה, כדי שיספר להם כיצד נראו הימים הנוראים בקלם, שם התחנך בצעירותו, לפני בואו לסלבודקה. רבי חיים ברנשטיין נתקף בהתרגשות עזה והחל לומר: "אוי מאמע! אי אפשר לתאר את אשר ראיתי שם"... וכך סיפר הגרח"ל ברנשטיין: "נכנסתי מעט באיחור לסדר המוסר ב"היכל התלמוד- תורה דקלם" ולא האמנתי למראה עיני. הגאון הנודע רבי נפתלי טרופ זצ"ל ישב ב"מזרח", ליד רבי יוסף לייב נענדיק זצ"ל המשגיח של ישיבת קלאצק, רבי דניאל מובשוביץ ועוד מגדולי תלמידי קלם. הצעקות והיללות שם בקעו לב שמים וכולם בכו ורעדו מפחד יום הדין הנורא. מה אומר ומה אדבר! אם אדם זר היה נכנס לשם, הוא היה בטוח בוודאי שעומדת כאן פלוגת חיילים עם נשק בידם, רוצים להרוג את כולם! ושימו לב"- סיפר הרב ברנשטיין בהתפעמות- "אותו רבי יוסף לייב נענדיק זצ"ל, שלעג וצחק על הנאצים יש"ו כשהם חתכו את בשרו והתאכזרו אליו במכות נוראיות, אותו ר' יוסף לייב לא יכול היה להחזיק מעמד לפני התקיעות בקלם והוא התעלף, מרוב אימת הדין ופחד משפט שמים". 

---ואם כן, מדוע אנו לא מפחדים מספיק? האם אנו סמוכים ובטוחים שהשנה עברה עלינו בהצלחה מרובה, יותר ממה שהאמינו בני הדורות הקודמים? האם לנו ישנה הבטחה, עצה או סגולה להינצל מהדין, כזאת שהתגלתה רק בדורות האחרונים? מהי השאננות הזאת? 

הסיבה לכך, כותב הגרא"א דסלר זצ"ל ב"מכתב מאליהו" (ח"ב עמ' 53 ואילך) נעוצה בכך שאנו... מיואשים. אנו זוכרים שהבטחנו להשתפר בשנה שעברה ולא כ"כ הצלחנו. אנחנו מרגישים כ"כ קטנים, כל כך רחוקים, וממילא אנחנו מיואשים כבר מראש, עד שהפחד חלף-עבר מאלינו. ואם כן, מה עושים? 

הגרא"א דסלר זצ"ל מציע לנו, פשוט, לעשות ולעשות. לדבריו, עבודת האלול היא עשיה מעשית, ללא שנחשוב יותר מידי כמה אנו מסוגלים והאם אנחנו אנשים קטנם ורחוקים. עלינו פשוט לעשות, להוסיף בעשיית מצוות, להגביר חיילים ללימוד התורה, לשמור על הפה, העינים והלב, להתחזק בברכת הנהנין, להתפלל בכוונה יתירה ולעשות, לעשות ולעשות. וכאשר אדם נמצא רחוק מקו החזית, כותב הרב דסלר, הוא מפחד וחושש, אך כשהוא מצוי בקו האש הראשון, היכן שיורים התותחים, הוא פשוט יורה ויורה, רץ משוחה לשוחה, מכוין את נשקו ופועל. נצרף יראת שמים לעבודתינו ונרבה בעשייה וכך נצבור זכויות רבות ומופלאות. ומה עם המצב הרוחני הכללי שלנו? מה יהיה שאנחנו כ"כ רחוקים וקטנים? מתי נשתפר באמת בעצם פנימיותינו? 

בעשרת ימי תשובה, כך נפסק בשולחן ערוך, צריך להחמיר יותר מכל שנה, והרגיל לאכול פת נכרי, צריך להקפיד שלפחות בימים אלו לא יאכל פת שכזו. והשאלה ידועה היא? וכי אנו מתחפשים למשהו אחר בעשרת ימי תשובה?
הסברים רבים נאמרו על כך, והסברו של ה"מכתב מאליהו" הוא שבנוסף לשינוי הפנימי, אותו צריכים לעבור בימים אלו, אנו מצווים לעשות ולעשות, מבלי לחשוב ולדון האם העשיה הזאת שייכת אלינו ולדרגתינו. להוסיף אוצרות, לתגבר את המטען החיובי שלנו, בחינת "נעשה", קודם נעשה דברים טובים, ואחר כך נדון ונחכים בדבר, “ונשמע"... 

אם המחשבות הללו, מחשבות מייאשות שכאלה, יעצרו את עבודתינו המעשית, אזי עדיף שנדחיק אותם כעת ונחשוב עליהם רק כשנמלא בעשיה את המטען הרוחני שלנו. - זאת עצה נפלאה שמציע לנו חכם הנפש הנודע הרב דסלר זצ"ל, לא לחשוב עכשיו, אלא לעשות. אז... קדימה לעבודה!!...

 

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 16023637

אתר השבת