מאמרים

תשובה מן השמים

פרטים
קטגוריה: סיפורים לשבת
פורסם ברביעי, 08 יולי 2020 11:34
נכתב על ידי Super User
כניסות: 359

סיפור לפרשת עקב - תשובה מן השמים

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ .

סיפור מאת עודד מזרחי, עתון בשבע .

 

דניאל, ימימה ושלושת ילדיהם יצאו במשלחת מהנדסים לארצות הברית. דווקא בנכר התעוררה בימימה נקודת יהדותה, והיא שלחה את ילדיה לבתי ספר יהודיים וקיימה כל מה שידעה, כולל אי נסיעה בשבת.

בחנוכה תכננו עם חבריהם לטייל ברחבי קליפורניה. החברים נסעו בשבת, ואילו דניאל וימימה יצאו במוצאי שבת. שרר ערפל כבד ביותר, ההרים מסביב היו מושלגים והאוויר קפוא. ימימה, שנהגה, אמרה לבעלה כי אינה מסוגלת לנהוג בערפל שכזה, והוא החליפה. לאחר רגע של אחיזה בהגה הודה שאכן, המצב אינו מאפשר להמשיך הלאה, והציע להגיע לישוב קרוב ולדווח לחבריהם שהם תקועים.

הרכב נכנס לכביש חד-סטרי מצופה בקרח, ואז איבד דניאל את השליטה – "י-מ-י-מ-ה!" הדהדה קריאתו בין ההרים.

המכונית התהפכה כמה פעמים, התגלגלה לתהום ונבלמה לאחר מאתיים מטרים בגזע עץ. מתחת נפערה תהום נוספת. תחתית הרכב נעקרה, תא המטען ובו התינוקת נמחץ, ימימה ספגה חבטות איומות בראשה, גולגלתה התרסקה, אפה נתלש, שיניה נשברו ודם ניגר מפיה. היא חשה שהיא מאבדת את הכרתה... 

בנה עומר העירה. היא דחפה את הדלת בכוח כדי לחלצו ולא הצליחה, ואז במפתיע נפתחה הדלת בנגיעה קלה. לאחר מכן חילצה גם את תומר, וביקשה שיחזיק בה היטב ולא יביט לתהום.

הבנים הביטו באמם ונחרדו ממראה פניה: "איפה אמא? את לא אמא שלנו, את מפלצת!".

ימימה הניחה שבתה, שהיתה בתא המטען, אינה בחיים, והחלה לחפש את בעלה. לפתע שמעה קול דק: "אמא, קר לי, בואי קחי אותי...".

ימימה המופתעת לא ידעה איך להגיע אליה. היא הרימה את ידיה לשמים וצעקה. אז ראתה כי בתה התקרבה לעברה באופן בלתי מובן, והיא חיבקה אותה בטירוף. לאחר מכן מצאה את בעלה שרוע על הארץ. היא קראה בשמו, אך הוא לא השיב. לשווא ניסתה לזעוק לעזרה; אין קול ואין עונה. מי יוכל להצילם, באמצע התהום בלילה קפוא?!

לפתע נפל לתהום ג'יפ, בדיוק מתחתיהם. 

הנהג הפצוע קל טיפס במעלה המדרון. הוא שמע את זעקותיהם ועלה לעברם. הם נדהמו לראותו עולה מהתהום. הוא הבטיח להם שכאשר יגיע למעלה יזעיק עבורם עזרה. לאחר זמן ממושך הגיעו אמבולנסים וניידות משטרה, ואנשיהם ירדו לתהום באמצעות חבלים. החובשים ניסו לעזור לימימה, אבל היא התחננה שייגשו לבעלה. לאחר כמה רגעים התלחשו ביניהם כי הוא נהרג. 

הרופאים בחדר מיון לא ידעו אם ימימה, שפניה איבדו את תוארם, היא זכר או נקבה, ורחמיהם נכמרו עליה. כאשר התעוררה מניתוח הראש ראתה את אביה ליד מיטתה. היא לא היתה מסוגלת לדבר, וכתבה לו שיביא לה ספר תורה. הוא הביא לה סידור והיא קראה בו ללא הפסק. ימימה חשה דרך הסידור שה' משדר לה שהוא עמה בצרתה ושעליה לדבוק בו. להפתעת כולם החלימה ימימה ותואר פניה חזר לקדמותו. לאחר שלושה חודשי אשפוז בלבד חזרה במטוס לישראל, עם שלושת ילדיה ובלוויית רופא.  

כאשר חזרה לביתה בקריית אונו זעקו קירות הבית: איפה דניאל?! היא התפללה: ה', עשית מה שעשית, אבל כעת תן לי כוח לגדל את ילדינו. אני מבקשת שילכו בדרך שלך!".

הילדים סיגלו לעצמם מנהג, להניח את ידיהם על המזוזה ולבקש לראות את אביהם האהוב, לפחות בחלום. ימימה דאגה לכך ששני בניה יאמרו קדיש על אביהם במשך שנה, ואף העבירה אותם לבית הספר התורני 'שארית ישראל' בפתח-תקווה. 

לפני המבחן הראשון בגמרא, הגיע תומר הביתה: "אמא, אני לא מבין כלום!".

ימימה ניסתה להרגיעו, באמרה שהעיקר הוא היגיעה ולא ההישג, אבל הוא לא התרצה והלך לישון בצער.

בארבע בבוקר הגיע לחדר אמו וצעק: "אמא, חלמתי עכשיו על אבא!".

היא הביאה לו כוס מים להרגיעו, העירה את אחיו וחיבקה את כולם, כשתומר סיפר את סיפורו. בחלומו נסע עם אביו ברכבם לערוך קניות לכבוד ראש השנה. מדמות האב בקעה קרן אור עצומה. הבן סיפר: "אבא, חזרנו בתשובה! תראה את הכיפה והציצית שלי!".

"אני יודע הכל ומאושר במעשיכם. תמשיכו כך!".

"יש לי מחר בוחן".

האב התעניין בנושא הבחינה, ותומר, שידע כי אביו אינו מכיר את התורה, סירב לענות. האב ציווה עליו, והוא גילה לבסוף כי הבוחן יהיה בגמרא.

האב שאל: "איפה אתם אוחזים?" הבן התפלא שאביו משתמש במילה כה למדנית, ואמר לו באיזו גמרא ובאיזה עמוד הם נמצאים. לידם היתה מונחת גמרא מתאימה, והאב למד עם בנו את כל חומר הלימוד. הבן נדהם מכך, והאב הסביר: "כל מה שאתם לומדים למטה בכיתה, אני לומד בעולם העליון. אני מבקש: תמשיכו!".

למחרת ענה תומר בהצלחה על כל השאלות בבוחן.