חתימה טובה  ושנה טובה ומתוקה.
הבוקר נשאלתי על ידי  אדם די מבוגר  את השאלה הבאה : 
בצעירותו לא הקפיד על שמירת מצוות . באחת הפעמים  הפקידו בידו וביד חברו  דוכן של אתרוגים בתל אביב למשך כמה שעות.  והנה הגיע אדם לקנות אתרוג. ושילם במזומן. 
שידל אותו חברו:  לא נגיד כלום לבעל הדוכן ונתחלק בכסף. וככה עשו.  
הוא אינו זוכר  כיום מה היה הסכום אבל בהחלט סכום לא גדול. אפשר היה לקנות בו אז שתי קופסאות סיגריות תוצרת ארה"ב. ואולי עוד משהו. כמובן שבעל הדוכן  שילם לשניים על הזמן שהחזיקו במקומו את הדוכן. סכום לא רציני למיטב זכרונו. לפי חשבוני הם היו אז נערים.  
במשך השנים היו לו עליות וירידות בדת וכו' ועכשיו הוא  מקפיד על שמירת מצוות והמקרה הזה מציק לו מאוד. הוא לא יודע מי היה בעל הדוכן  ואיך ניתן להשיג אותו.  הוא לא בטוח בשום אופן בשם המשפחה של בעל הדוכן שהיה ירושלמי ואם הוא בכלל עדיין בעולם הזה. הוא שאל אותי בהתרגשות רבה מה עליו לעשות כדי לתקן את המעשה המכוער הזה. הוא שאל אם הוא יתן צדקה בעין יפה לזכות אותו בעל דוכן אתרוגים יהיה בזה משום כפרה?  
הבטחתי לו שאשאל רב חשוב והנה אני שואל את הרב שליט"א מה להשיב לו. 

תודה שאול .

 

 

 

בוקר טוב לר' שאול יקירנו. הגמרא מציעה למי שגזל ואינו יודע ממי גזל, לעשות בכספי הגזילה "צרכי רבים".

 

לכן אכן כדאי שיתרום את הכסף לקופת גמ"ח, בהם משתמשים בכסף שוב ושוב ושוב ומלווים אותם ליהודים, ויאמר במפורש שהכסף יהיה לזכותו של בעל הדוכן.

 

ואגב אני מצרף לכבודו מה שכתבתי בענין הלכה זו.

גמר חתימה טובה

שמואל ברוך גנוט

 

 

רמב"ם פ"ד ה"ג: חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן:  המקלל את הרבים ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה, והחולק עם גנב, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו, והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה, לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר, והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אמללין הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו.

מדקדוק ד' הרמב"ם נראה דאלו החמשה יכולין לשוב בתשובה, אך אין תשובתן גמורה. ובס' המפתח (פרנקל) כתבו בשם ס' בארות התשובה וס' התשובה כך: אף שבגוזל ואינו יודע למי יעשה צרכי רבים (ב"ק צד,ב), מ"מ אינה תשובה גמורה. עד כאן הרשום שם, ואין הספרים הללו תח"י.

ולא הבינותי, דהא אם הגוזל חברו אינו נמחל לו אם לא החזיר לו את גזילתו, [כמש"כ הר"מ בפ"ב ה"ט , וז"ל: עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו], וגם אם עשה צרכי הרבים ולבסוף לא הגיע מה שעשה למי שגזלו, א"כ לכאו' לא עשה ולא כלום, כיון דכל מטרת עשיית צרכי הרבים היא לצורך זה שהנגזל יהנה ממה שעשה, כמש"כ רש"י בביצה (כט,א) והסמ"ע (חו"מ שסו,ה), ואם הנגזל לא נהנה, אזי לכאו' ביזבז ממונו סתם כך, ואין בכה"ג שום תשובה. ואם אכן הנגזל נהנה מצרכי הציבור שעשה, א"כ תשובתו גמורה, וד' הר"מ דאין תשובתו גמורה צ"ב.

והנראה בזה בב' אנפי: א) הנה בפשטות אין נמחל לאדם על גזל וכדו' אם לא ישיב לו מה שנטל ממנו מצד דא"א למחול לו  כשהשני עדיין חסר והחטא ממשיך. אך אולי חסרונו אחר הוא, לא מצד שהחטא לא נמחק אלא מפני חסרון התשובה של החוטא, דהאיך נחשב שעוזב את החטא כאשר ממונו דהנגזל אצלו ולא השיבו לו. וא"כ הוא חסרון בעצם עזיבת החטא, בחרטה ובקבלה לעתיד. ולפי חידוש גדול זה, אזי  הא דאמרו חכמים (בביצה כט ובב"ק צד) שאם לא יודע ממי גזל יעשה צרכי ציבור, עיקר עניינו לא כדי שהנגזל יקבל בחזרה את ממונו, אלא שהגזלן יוציא הממון מרשותו ויראה בכך שלא ממשיך להשתרש בחטאו. ואמנם אמרו הם ז"ל שלא יוציא את הממון הגזול סתם כך, אלא שינסה עי"כ גם להשיבו לנגזל, ע"י עשיית צרכי הציבור. אך עיקרו מצד החוטא, שעי"כ יוציא הממון מרשותו. ולפי"ז מחוורים ד' הר"מ, דאמנם אע"פ שהנגזל לא זכה בממונו ולכן אי"ז תשובה מושלמת, אך סו"ס תשובה אית ביה, כיון דהנגזל הוציא הממון מרשותו, וההשבה להנגזל אינה חלק הכרחי בחלקי תשובת הגזלן, אלא רק מפני שעי"כ נחשב שהחוטא עזב את חטאו, וכשעה צרכי הרבים נחשב שעזב חטאו.

ורעיון זה, שהשבת הגזילה היא מצד התשובה דהגברא, עלה ברעיוני עפ"מ ששמעתי לבאר רעיון דומה ממו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל דבבקשת המחילה איכא ב' דינים, א)מצד האיש שחטאו לו. ב) שהחוטא עצמו יעזוב חטאו ויבקש מחילה. והוכיח הוא כן מד' הר"מ פ"ב הי"א ד'החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו, ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים, לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתוודה'. וחזי' דחלק מענין המחילה היא שהחוטא עצמו יבקש מחילה ויעזוב בכך את חטאו, גם כשא"א שהחוטא ימחל לו. ע"כ הדברים ששמעתי ממו"ר זצ"ל, והם שהביאוני אל בית היין למשנ"ת לעיל בס"ד.

וכעת חושבני שמד' הר"מ הללו אפשר להוכיח בהחלט גם את הדברים שביארתי, דגם הוצאת הממון מרשותו היא לתועלת הוכחת עזיבת חטאו ולא בכדי שהנגזל יקבל ממונו, דהא הר"מ ז"ל נקיט דאם לא יודע מי היורשים, מניח הממון בבי"ד. ולכאו' אם עניינו להשיבו להנגזל, הו"ל דיניחו אצלו עד יבוא אליהו ותחיית המתים, כדמצינו הרבה פעמים בש"ס. ומוכח מיניה דעניינו מצד שיוציא הממון מרשותו ועי"כ יוכיח את רצינות תשובתו.

ב) עוד י"ל באופ"א דכוונת הר"מ שבכל ה' המקרים שמנה, א"א להגיע לתשובה גמורה אף אם יעשה צרכי הרבים ואף במקום שהנגזל יהנה מצרכי הרבים, והוא מטעמא אחרינא, דהא הרמב"ם כתב (בפ"ב ה"ט) שבנוסף להשבת עליו, צריך לרצותו בדברים ולבקש מחילתו, וממילא גם אם אכן עשיית צרכי הרבים תסייע בעדו להשיב את גזילתו, אך סו"ס לא ימצאנו לבקש מחילתו. ואולם מלשון הר"מ משמע דאין תשובתו מושלמת מצד שאינו יודע למי להחזיר החפץ הגזול.

ופגשתי הכא בשלהי דקייטא את הגאון רבי רפאל וולפין שליט"א, מראשי ישיבה"ק דקול תורה, ונדברתי עימו בדברי הרמב"ם, והוא יישב הדברים יפה יפה, דכוונת הר"מ היא דבתשובה איכא ב' חלקים, א) עצם התשובה. ב) הכפרה שבתשובה. והיינו דהשב בתשובה אכן התרומם בדרגתו ונחשב צדיק ע"י תשובתו, וכדאמרו בש"ס קדושין (מט,א) דהמקדש אשה על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו, ובפשטות תשובה זו מועלת, להחשיב השב כצדיק גמור, גם בעברות גזילה וחמס. אמנם בתשובה ישנו חלק נוסף, חלק הכפרה, וע"ז כתב הר"מ דעד שלא ישיב הגזילה לא יתכפר לו, אף ששב בתשובה ואף דנחשב כבר כצדיק עי"כ. ודבר זה מדוייק להפליא בד' הר"מ, שכתב: 'אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו'. והיינו דאף שתשובת הגברא טובה היא ע"י ששב בלבבו קמיה שמיא, מ"מ לא מתכפר לו בלא להשיב הגזילה ובקשת המחילה. וזה מש"כ הר"מ דבהני ה' דברים א"א לשוב בתשובה גמורה, דאף שתשובת הגברא יכולה היא להיות מושלמת, אך תשובתו לא תסייע לו לכפרתו, כיון שלא יודע למי להחזיר מה שלקח או ממי לבקש מחילה, ודפח"ח.