מאמרים
הנחת עציץ פרחים בצורה המפריעה לשכנים
- פרטים
- קטגוריה: בין אדם לחברו
- פורסם בשלישי, 18 אוגוסט 2020 18:53
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 563
הרב שמואל ברוך גנוט
אלעד
הנחת עציץ פרחים בצורה המפריעה לשכנים
שאלה: משפחת לוי הניחה בחלון דירתם עציץ פרחים. הגיע ובא השכן, מר כהן, הדר תחתיהם, וטען שלעיתים נושרים העלים והפרחים לביתו ומזיקו בטירחת נקיון הלכלוך. האם השכן יכול לעכב מלהניח את העציץ?
תשובה: א] כתב השו"ע (חו"מ קנה, לד): מי שעשה גורן בתוך שלו או קבע בית הכסא או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצ"ב, צריך להרחיק כדי שלא יגיע העפר או ריח בית הכסא או האבק לחבירו כדי שלא יזיקו. אפילו היתה הרוח הוא שמסייע אותו בעת שעושה מלאכתו ומוליכה את העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיו"ב ומגיעתן לחבירו, ה"ז חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו ע"י רוח מצויה. שכל אלו כמו שהזיקו בחיציו הן. ואע"פ שהוא חייב להרחיק כל כך, אם הוליכה הרוח המצויה המוץ והעפר והזיקה בהן, פטור מלשלם, שהרוח הוא שסייע אותו, עכ"ל. ובנתיבות ביאר שכאשר האבק והעפר הולכים ומזיקים, נחשבים הם כאש או כבור המתגלגל ברגלי אדם. ולפי"ז היה נראה לדמות את עלי הפרחים לאבק ועפר, שנאסר עלינו לגרום שיתעופפו לכיוון בתי השכנים.
ב] וכן נאמר בשו"ע (שם סעיף לט) שאסור לעשות מלאכות שאחרים ניזוקים מהם, "וכל דבר שידוע שאין המערער יכול לסובלו, אע"פ ששאר בני אדם סובלים אותו, אין לו חזקה כנגד מערער זה". וכן כתב הריב"ש (סי' קצ"ו, ופסק כן הרמ"א קנו, ב) שבני אדם חולים יכולים למחות על קול המפריע להם, למרות שהם אינם מפריעים לשאר השכנים.
לאור זאת היה נראה לכאורה שאע"פ שאנשים רגילים אינם מקפידים על עלי פרחי הנוי הנושרים למרפסתם. מ"מ מכיון ושכנה זו מקפידה על כך וצריכה לנקות את הפרחים הללו שוב ושוב, אסור להניח אדנית ולהפריע לה עי"כ. ג] אמנם מקובל בדברים כגון דא שהנוהג הוא שלא למנוע דברים המקובלים בדירת מגורים. והיינו שדוקא כאשר הנזקים נעשים ע"י פעולות בלתי שגרתיות, כמלאכה בבית מגורים או כמגורים בצורה שאינה סבירה, אז יכולים השכנים למנוע. אך כשהנזק מגיע בצורה רגילה של שימושי הבית, וכגון ילדים משתוללים (לא בשעות המנוחה המקובלות), או רעש של בניית סוכה בשעות סבירות וכל כיוצ"ב, אין לשכנים זכות למנוע, מפני שעל דעת כן הגיעו לגור בבנין משותף.
וידועים בזה דברי החזו"א (ב"ב סי' י"ג) שהתייחס לדברי הריב"ש הנ"ל וכתב כך: "נראה דאין דברי הריב"ש אלא בעושה דבר שאינו עיקר דירה, כמו בעושה אריגה וכיוצ"ב, שאין זה מצוי בכל אדם ולא ברוב בני אדם. אבל אם עושה דברים שרוב בני אדם עושים, ולפעמים תשמישן ודיבורם משמיע קול שמפריע את החולה, אינו יכול הניזוק למחות אף אם החולה קדם. ורשאי אדם לבנות בית אצל חבירו ולהכניס את העוללין והיונקים שצועקין בלילה, ואין החולה יכול לעכב עליו, דהרי אינו חייב לצאת מדירתו, עכ"ל החזו"א. ועי' בזה בס' מנחת צבי (ח"א סי' י') שרשאי אדם לנהוג בדירתו בדרך המקובלת במדינה ובאזור, למרות שהשכנים מתלוננים. ועי' ג"כ חזו"א (ב"ב י"ג סק"כ) שבימינו א"א למחות על ריח היוצא מבית הכסא, כיון שמקובל שכולם בונים בית הכסא.
ולפי זה היה רק מקום לדעת האם הנחת פרחי נוי באדנית נחשבת למנהג מקובל בעולם ושעל דעת כן קונים האנשים דירות בבנין משותף. וכמובן שמדובר בפרחים נורמליים ולא בסוג פרחים מיוחד, המפריעים באופן לא מקובל. אם כן ראוי לשאול דיין המתמחה בחו"מ האם אכן הצבת פרחים נחשבת לשימוש מקובל, וא"כ אין לשכנה זכות טענה. ד] ומאחר שלא הגעתי להוראה כלל, עדיין יש עמדי מקום ספק. דאפשר ושאני קול וריח שאינם מזיקים גמורים, אך באבק ועפר הדין יהיה שונה. שאף שמדיני הרחקת נזיקין א"א למנוע לנהוג כדרך העולם. מ"מ כשהאבק והעפר, וכן עלי הפרחים, יזיקו לשכנים, הרי זה מזיק ממש, (אם נגדיר שליכלוך שכזה נחשב לנזק).
ואולי אפשר להתיר את הדבר עפמש"כ בשו"ע (קנה, לב) ש"מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו, אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אותי. שזה נזק הבא מאליו לאחר זמן ובעת שנטע אינו מזיקו, וכשם שזה חופר בתוך שלו כך זה נוטע בתוך שלו", עכ"ל. וכתב הסמ"ע (והסכים עימו הנתיבות) דהכא פטור בעל האילן מפני שבעל האילן נטע רק את האילן ולא את השורשים שבאו לאחר מכן ממילא. ולפי"ד י"ל שיש שפיר להקל להניח אדנית פרחים, כאשר החשש הוא שהפרחים והעלים שיפרחו לאחר מכן (ולא היו באדנית בשעת הנחתה), יזיקו את השכנים. והגר"י פרנקל אמרני דכמו"כ יל"ע בפרחים עצמם גופא, שכעת חיים הם ופורחים יפה ואינם נושרים. ורק לאחר עונת הפריחה ייהפכו לפרחים נובלים ואז ינשרו למרפסת השכנים. דאפשר וגם כה"ג דמיא לפרחים שלא מצויים כעת כלל באדנית, וצ"ע. (ועי' ג"כ הגהות מימוני פ"י דשכנים סק"ה).