אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל נכנסתם כבר לרבי עם "קוויטלאך"? / הרב ש. ב. גנוט

נכנסתם כבר לרבי עם "קוויטלאך"? / הרב ש. ב. גנוט

נכנסתם כבר לרבי עם "קוויטלאך"?

* נהגו חסידים ואנשי מעשה למסור "פתקאות" (= קוויטלאך) לאדמו"ר בחודש אלול, כפי המנהג במקורות קדומים * הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א כותב על "קוויטל" בנוצת אווז, "קוויטל" מהעולם העליון, עם כובע מיוחד ו"קוויטל" בתוך ה"בית אהרון"* איזה "קוויטל" האדמורי"ם אינם מוכנים לקבל? * ומדוע הרבי לא רצה לקבל "קוויטל" בראש השנה?*

הרב שמואל ברוך גנוט

לפני שנתחיל לכתוב על נשוא ונושא מאמרנו, הרשו נא לי לכתוב "הרגשה" קטנה.

חודשים על גבי חודשים ניסה שמריהו להיכנס אל הקודש פנימה, אל רבו ומורו הגדול, רבן של בני ישראל, כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א. כמה תפילות שפך שמריהו על העניין, כמה תחנונים התחנן אל הגבאי ר' מוניש להכניסו לשיחה פרטית אל הרבי הקדוש וכמה מיני פרוטקציות עשה והפעיל בכדי לזכות לרבע שעה אישית במחיצת האדמו"ר. אך לשווא, כל המי ומי הסבירו לו באורך רוח שמזה עשרים שתיים שנה, החל משנת תשמ"ט, חדל הרבי לקבל את החסידים לשיחה אישית, ולו לשיחה קצרה ביותר, מפאת דוחק שעותיו ועומס עבודתו בקוד. ה"הספק" של ה- 7 דפים בבלי- ירושלמי שלו בכל יום, ה"הספק" בספרי החסידות הנגלה והנסתר, יחד עם תפילותיו הארוכות וזמני קבלת הקהל המהירה, הכוללת את קבלתם של כמה מאות חסידים ומבקשי ה' בכל ערב. "כוחותיו של הרבי שלנו סחוטים כלימון יבש גם כך", הצטדק בפניו אחד מראשי החצר. "גם כך מספיק הרעבע להכניס את כל מכסת סדריו ביום אחד רק בדרך ניסית למעלה מדרך הטבע. חוץ מבני משפחתו הקרובים ביותר, איש לא זכה אצלו בעשור האחרון לשיחת "יחידות" פרטית, וגם אנחנו, שמנהלים את החצר ומסייעים בכל כוחותינו לעשות בצורה מושלמת את רצון רבינו שליט"א בכל דבר ועניין, מסתפקים ב"קבלת הקהל" הכללית, בה מוסרים "קוויטלאך" ו"פדיון נפש", שואלים שאלה קצרצרה, מקבלים תשובה ברורה וברכה ומפנים את התור לאדם הבא".

"וכי אני לא רוצה להיכנס אל הרעבע ולשטוח בפניו את תלאות הנפש וחסרון עבודת ה' שלי"?! תמה באוזני שמריהו החסיד הנודע ר' מרדכי גרונא, יהודי ישיש של צורה, שרק הקב"ה עומד למול ענייניו, "בוודאי שאני חפץ בכל מאודי בכך! אלא מאי? הרבי אינו מלאך כפשוטו, אלא מלאך בדמות אדם, ובכדי לקבל כל אחד משבעת אלפים ושש מאות וארבעים חסידיו המוצהרים, ולו לשיחה פרטית אחת בחיים, יהיה עליו להפחית מהלימוד שלו, מהתפילות הארוכות ומארוחת הצהריים בת ה-4 דקות שלו. ואת זה אף אחד מאיתנו לא רוצה"...

במשך שנה תמימה העתיר שמריהו בתפילה לבורא כל העולמות שהרעבע יישב איתו לשיחה אישית, בכדי לברר וללבן נושא שמעיק עליו בכל נימי נפשו וילדי רוחו. דמעות שפך כמים, תרומות נכבדות הרים למען "עניי עירך" ו"קבלות" גדולות קיבל הוא על עצמו, ואז קרה לפתע הנס.
ביום בהיר אחד, בעיצומו של "בין הזמנים", התקשר הטלפון בביתו של מיודענו. על הקו שהה ר' מוניש, הגבאי הכמעט- כל- יכול, ובפיו שאלה מרעישה: "הרבי רוצה לנוח קצת... הבית שלכם הוא האחרון בעיר... יש לכם נוף הרים צלול מהחלון בחדר- הספרים והרעבע שמע פעם מאבא שלו עליו השלום שבבניין שלכם אפשר לשמוע את שירת הציפורים טרם הנץ החמה... הרבי שואל האם הוא יכול להתארח אצלכם ליומיים תמימים... כמובן בחדר פרטי, מבלי להפריע למשפחה שלכם... תוכל לשבת אישית עם הרעבע בכל בוקר, כשהוא שותה את כוס התה שלו ומעיין ב"אור החיים" על הפרשה... תוכל אז לשוחח איתו... כך הרעבע אמר בפירוש"...

שמריהו התעלף, אולי התעלף רק למחצה. העיר כולה, ובעצם העולם היהודי- חסידי כולו היה כמרקחה. הרבי הגדול מזלוטיפולט, שמעולם לא יצא לדאצ'ה, ממיר את חדרו הקדוש למשך יומיים תמימים, ומעתיק את מקום לימוד הש"ס בבלי- ירושלמי שלו לדירת אחד מפשוטי חסידיו, אשר מחלון ביתו נשמעים פרקי השירה של ציפורי היער הסמוך. הפלא ופלא!

לא נאריך ונתאר את החרדה שאפפה את שמריהו ומשפחתו. לא נפליג בדברים בדבר חוסר השינה הגדול, שהיה מנת חלקו של שמריהו, עד לאותו יום ראשון, בו הרעבע הגיע לדירתו. לא נאריך בפרטי ההכנות הקדחתניות, המוקפדות, המושלמות, שליוו את ביקורו של הרבי הקדוש. רק זאת נספר לכם: בשעה 10:40 בבוקר, בעת שנקרא ר' שמריהו להיכנס אל הקודש פנימה לשיחה פרטית בת עשרים דקות, הוא לא הגיע, מפני שהיה טרוד לקרוא את הכותרת הראשית ושמות ה"מאורסים" ב"המבשר". וביום שני, בשעה 10:42, כאשר הגבאי ר' מוניש קרא לו לשמריהו להיכנס אל חדרו של הרבי ולשפוך את צקון לחשו, כאביו ותהיותיו, שמריהו אמר שכעת הוא לא יכול, הוא עסוק.

"עסוק?" תהה הגבאי ר' מוניש וצוות עוזריו, ר' מוישה ור' ירחמיאל דוד.

"עסוק עסוק", נאנח שמריהו, "יש חדשה מרעישה בשטיבל, משהו על המינוי החדש של המשגיח בישיבה באשדוד... זה "נייעס" אמיתי!"...

******

ר' שמריהו לא היה ולא נברא, וטוב שכך.

אך אנחנו, לפחות אני, דומים לו עד מאד. כבר שבועיים חלפו להם מראש חודש אלול, בו נקש הקב"ה, מלך מלכי המלכים יתברך, על דלתות ביתנו ורצה להיכנס. שבועיים של אפשרות ל"פגישה אישית", ואנו? אנו עסוקים בתלאות החיים, שגיונותיו וחדשותיו. הרעבע שלנו מוכן ורוצה לקחת מאיתנו "קוויטל" פרטי. הוא הגיע במיוחד אלינו, התיישב בחדר הפנימי שלנו והציע: "נו, קינדרלאך, תוציאו את הפתקים שלכם, את כל הפעקאלאך! מה כואב לכם? מה קשה לכם? במה אתם רוצים להשתפר, להתרומם, לקבל, להחכים, להוסיף ולהרוויח?" ואנחנו?...

אזכרה ימים מתוקים, בחודש אלול או "עשרת ימי תשובה", בהם עמדנו בסך ליד קיתונו- חדרו של המשב"ק דויז'ניץ הגה"ח ר' ישראל זילברשלג זצ"ל, שרשם את הקוויטלאך במו ידיו, לפני הכניסה אל חדרו של כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, ישלח ה' דברו וירפאהו.

חסידים אמרו שהגבאי, אם הוא ראוי וצדיק, עושה את "חצי העבודה" ופועל ישועות בחצי "קוויטל", ובויז'ניץ הגבאי שכתב את הקוויטלאך, רבי ישרול זילברשלג זצ"ל, היה אכן ראוי ובר- הכי, בגדלותו בתורה ובחסידות, כצדיק מופלג וכבקי עצום בכל מכמני החסידות. היו משלמים גם לגבאי את דמי כתיבת הקוויטלאך וכשסיים לרושמם, היו נכנסים אל הרעבע עם הקווטלאך והרבי היה פועל ישועות גדולות.

-מהו "קוויטל"?

"קוויטל" הוא דף נייר, עליו כותבים החסידים את שמותיהם ושמות אמותיהן, ואיתו נכנסים אל האדמו"ר, בכדי לבקש ברכה. ישנן חסידויות בהם מפרטים את הנושא לברכה ולתפילה וישנם מקומות ואדמורי"ם, אליהם נכנסים עם "פיתקה", בה נרשם רק שמות המבקשים ושמות אימותיהן, מבלי לפרט את הבקשה האישית. ל"קוויטל" מצרפים "פדיון נפש", תרומה, איש איש לפי יכולתו, הניתנת לרבי באופן אישי. ה"קוויטל" וה"פדיון נפש" הצמוד אליו הינם חלק בלתי נפרד כמעט מכל החסידויות והקשר האישי שבין הצדיק והחסיד.

כל קופות הצדקה המכבדות את עצמן מוסרים בחודש הרחמים והסליחות פתקים לתפילה ובקשה לברכה לגדולי ומאורי התורה והחסידות. רבבות רבבות חסידים בכל העולם כולו נכנסים עם "קוויטלאך" אל רבותיהם בחודש זה, חודש אלול. בספר "מנהג ישראל תורה" כותב שמנהג חסידים ואנשי מעשה שבימי הרחמים הולכים אל צדיקי הדור להתברך, שיזכו לכתיבה וחתימה טובה. המגיד הקדוש מקוז'ניץ זצ"ל כותב ש"עניין ההתקשרות לצדיקי הדור, זמנו מט"ו באב ואילך". הרבי ממונקאטש הביא רמז לכתיבת הקוויטל מדברי הגמרא במסכת מגילה, שם נאמר ש"ומה כתב שלמטה של זכותם של ישראל אינו נמחק, כתב שלמעלה על אחת כמה וכמה". ב"אגרא דפרקא" מסביר שיש בכתיבת ומסירת הקוויטלאך לרעבעס עניינים גבוהים על פי תורת הנסתר וה"דרכי תשובה" כותב שמוסרים לרבי קוויטל כי חוששים שמא יטעה ויחליף את השמות לפעמים ותפילתו לא תהיה שגורה בפיו, ולכן, כשהשמות לבקשת ברכה ותפילה רשומים לרבי בפניו, אין סיבה שיתבלבל ותפילתו לא תהיה שגורה על פיו.

בקהילות חסידיות רבות נוהגים לכתוב בחודש אלול את השמות ב"ספר הזכרונות" בקובץ שמות אחד ולא ב"קוויטלאך" פרטיים. ב"טעמי המנהגים" מסביר שהדבר נעוץ בדברי הזוהר הקדוש, שבזמן שיש דין בעולם, כמו בראש השנה, לא ראוי שהאדם יזכיר את עצמו לחוד לפני הקב"ה, כדי שחובותיו לא יוזכרו לחוד, אלא יתפלל על עצמו יחד עם כל ישראל. ה"שרף" מסטרליק, רבי אורי זצ"ל, הקפיד שב"צעטיל הכולל", בו נרשמו כל שמות האנשים שבאו לפניו לברכה ותפילה, שכל אחד ירשום מה מבקש. שחשוכי הבנים ירשמו שהם צריכים ילדים, שהחולים יכתבו שברצונם רפואה למחלתם, שהזקוק להינצל מהיצר הרע ירשום זאת בבירור, וכן הלאה. ה"שרף" הסביר שלפעמים ישנם אנשים הזכאים לישועה מהירה וקלה יותר מהאחרים ולכן בידוד בקשתם יכולה לסייע להם. וכן, לפעמים פתיחת שערי שמים עבור אותם אנשים שמזלם שפר עליהם, יכולה אף לפתוח את שערי השמים גם עבור יתר הכתובים ב"קוויטל".

קוויטל מהעולם העליון

באחד מלילות החורף הגשומים והסוערים, לן רבי משה מסריזאוו זצ"ל במעונו של סבו הגדול, מרן בעל "דברי חיים" מצאנז זצ"ל. הרוח שרקה בחוץ שריקה צורמנית והקור היה עז מתמיד, גם במושגים של חורף אירופאי. ה"דברי חיים" ישב ליד השולחן ולמד גמרא במנגינה ערבה, כשלפתע ניגש לחלון הסגור, פתחו ושאל: "מאין אתם?"

"מהעולם העליון", השיב לו הקול המסתורי ושערותיו של הנכד סמרו מפחד. ה"דברי חיים", שכנראה רגיל היה לחזות מחזות מופלאים ונוראי הוד שכאלה, שאל בנועם: "מה אתם רוצים?" והקול המסתורי השיב לו בקול רם: "אני רוצה למסור "קוויטל", והוא מסר פתק לרבי מצאנז. ה"דברי חיים" התיישב ליד השולחן וקרא את הקוויטל. כשסיים לקרוא בו ניגש לאחת המבוערת, שבערה באש עליזה, ושרף את הפתק המסתורי...

הרבי ממונסי שליט"א סיפר כי ידוע היה שסבו ה"אהבת ישראל" היה זוכר כל שם ובקשה שנרשמה ב"קוויטל" שהוגש אליו, גם כעבור עשרות שנים. יהודי הגיע לויז'ניץ ורצו לכבדו בעליה לתורה. ניגש הגבאי אל ה"אהבת ישראל" ושאל האם הרבי יודע מה שם אביו של אותו יהודי, שלא היה מחסידי ויז'ניץ. הרבי השיב שמכיוון שאותו יהודי הגיש לו "קוויטל" לפני שנים רבות, הוא זוכר את שם אמו, הנקראת כך וכך, כפי שהיהודי רשם ב"קוויטל", אך לא את שם אביו...

הרבי ממונסי שליט"א מספר על יהודי פולני, שהגיע ל"אהבת ישראל" שוב, לאחר שנים ארוכות מאז שמסר לו "קוויטל". מיד כשנכנס לרבי קידמו ה"אהבת ישראל" בחיבה ואמר: "הלא אתה משה דוד בן שרה צירל"...

סיפר לי ידידי הרה"ג רבי מ.ל., ממרביצי התורה בעירנו אלעד, כי אביו לקה רח"ל במחלה הנוראה והוא פנה אל הגאון הצדיק רבי יעקב אדלשטיין שליט"א, רבה של רמת השרון, לבקשת ברכה. הגר"י אדלשטיין, אליו נוהרים מאות מאות יהודים בכל חודש לברכה ובקשה, אמר לו שבכל פעם שאביו יעבור טיפול, עליו ללמוד "שטיקל" מספר "חזון איש" בעיון גדול, ויקראו בכל יום במשך חודש פרק ק"ג בתהילים ("ברכי נפשי"), וביום של קבלת תוצאות מבדיקות רפואיות, ידליקו נר לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס ולעילוי נשמת מרן החזון איש. חלפו מספר חודשים ודודו של מיועדנו הרב מ.ל. ראה את הגר"י אדלשטיין בשמחת חתונה. הוא ניגש אל הגר"י אדלשטיין ושטח בפניו את מצוקתו, שאחיו חולה במחלה האיומה והוא מבקש ברכה. הגר"י אדלשטיין השיב לו, לאחר ששמע את שם החולה ושם אמו, "הבן שלו היה אצלי לפני מספר חודשים וכבר אמרתי לו מה צריך לעשות"... (להשלמת הסיפור: האב החולה החלים, ברוך ה'...).

ואכן, הצדיקים משימים על ליבם את צרת החולים שמגיעים אליהם וממש נחלים עצמם עליהם, נושאים את מצוקתם על לבבם ומעתירים בתפילה רבה. בקובץ "ילקוט מאורי אור" על אדמור"י טשרנוביל מסופר שבאחד הימים הגיע אחד הצדיקים אל הרה"ק רבי אהרון מטשרנוביל זצ"ל ושוחח עימו על ענייני ה"פתקאות". הרבי מטשרנוביל אמר לו: "צריך לדעת שני דברים ב"קריאת קוויטלאך". האחד: כשבא אליך יהודי עם "קוויטל" של צרה וצער, עליך להרגיש שהצרה נמצאת אצלך עצמך, והדבר השני: "עליך לדעת שהצדיק והחסיד הם כמו: "יששכר וזבולון". הצדיק עובד את הקב"ה בתורתו ובתפילותיו ואילו החסיד דואג לכלכלתו ומחייתו, ומכיוון שהחסיד מהנה את הצדיק מנכסיו- לכן על החסיד להצליח במעשיו ובפרנסתו שלו. וכאשר אירעה צרה או צער בבית החסיד, זהו סימן שהרעבע שלו אינו עובד את ה' מספיק ולכן החסיד נחסר מכך. ובאמת שורת הדין היתה נותנת שהחסיד צריך היה לבוא בתביעה אל האדמו"ר ולטעון מדוע הוא, הצדיק, אינו עובד את ה' מספיק טוב וגורם שהחסיד לוקה בפרנסה או בצרה. אך מכיוון שהיהודים בעלי דרך- ארץ הם, באים הם אל הצדיק בהכנעה עם קוויטל. אך לאמיתם של דברים, הקוויטל מרמז לרבי שעליו בעצמו להשתפר ולהתאמץ יותר בעבודת ה'"...

"קוויטל" בנוצת אווז

בבעלזא, בתקופת הנהגתו של רבי אהרון מבעלזא, לא היו כותבים "קוויטלאך" סתם- כך בעט רגיל, אלא בנוצת אווז, כפי שכותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות. בבעלז הקפידו מסיבות כמוסות שלא לרשום "בס"ד" או "ב"ה" בקוויטל והרבי היה יושב ליד השולחן ליד נרות דולקים. גם בקמארנא ובחסידויות נוספות הרבי יושב ליד שולחן הפתקאות כש- 2 נרות דולקים, גם ביום ולא רק בלילה. הרבי ר' יואליש מסאטמר זצ"ל נהג ללבוש כובע מיוחד, שנקרא "כובע ישועה", בשעות קבלת הפתקאות. הצדיק ר' אליעזר פיש ממאטע- סאלקע סיפר שבאחד הימים נאלץ גיסו לעבור ניתוח מסובך והוא נכנס לרבי מסאטמר עם "קוויטל". הרבי עמד ליד החלון בחדרו והתווכח בקול רם וברוח נסערת עם אורח כל שהוא מארץ ישראל. ר' אליעזר ניגש אל הרבי ומסר לו את ה"קוויטל", למרות שהרבי היה באמצע ויכוח- סוער, באומרו כי גיסו נצרך לעבור ניתוח כעת. הרבי ניגש אל המקום בו הונח הכובע המיוחד שלו לקריאת ה"קוויטלאך", קרא את הפתק, בירך, החזיר את הכובע למקומו והמשיך את הויכוח הסוער...

הגר"ח קניבסקי: "תשתדל עוד יותר"...

ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש הקפיד ביותר שלא ייכנסו אליו עם פתקאות של מחללי שבת או יהודים שהשקפתם קלוקלת. כשנכנסו אליו יהודים שלא שמרו שבת כדבעי, הוצרכו הם, לפני שהרבי קיבל מידם את ה"קוויטלאך", היה עליהם להישבע לו בתקיעת כף שיפסיקו לחלל שבת ויתחילו לשומרה מכאן ואילך. כאשר יהודים כאלו נתנו לרבי כסף "פדיון", היה הרבי משיב את הכסף מיד, גם אם מדובר היה בסכומים גדולים. רבנו בעל "קהילות יעקב" זצ"ל הקפיד גם הוא במאד מאד שלא לקחת "פתקאות" או לברך מיהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. הסטייפלר היה גוער ביהודים שכאלה ומשליכם מביתו על החוצפה להעיז לבקש ממנו ברכה, בשעה שאינם שומרי- שבת... גם בנו, מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, מקפיד ביותר שלא לברך יהודים שאינם שומרי שבת או יתר המצוות ולעיתים הוא גם שואל את הבאים לבקש ברכה האם הם קובעים עיתים לתורה. (לפני מספר שנים נכנס אל מרן שליט"א המועמד לנשיאות דאז מר משה קצב, וביקש ברכה להיבחר לנשיאות. הגר"ח שאל אותו: "אתה שומר מצוות?" השיב משה קצב: "אני משתדל"... "אז תשתדל עוד יותר".. אמר לו הגר"ח קנייבסקי...)

"פדיון"- מקורו מדרשות הר"ן

צדיקי הדורות בקהילות החסידים, להבדיל מגדולי התורה בקהילות הליטאיים וגדולי התורה של עדות המזרח, הקפידו לקבל כסף, דמי "פדיון", בשעת הברכה ומסירת ה"קוויטל". בספר "אגרא דפרקא" מצטט את דברי הר"ן ז"ל בדרשותיו, המזכיר שכבר הנביאים הקדושים קיבלו מתנות, והר"ן תמה ש"לכאורה הוא דבר זר", ולכן מסביר הר"ן כך: "הנה ההתבודדות לתפילה ולנבואה צריך להגביה השכל ולהקטין את החומר הגס ולקבל שפע אלוקי בהכנת מוחין דגדלות. והנה גסות החומר מושך אחור לבל יתן מקום להכנסת השכל, רק להמיית תאוותו. על כן העצה היעוצה ליתן איזה דבר יוטב בעיני החומר ויניחוהו להתבודד ולהתפלל, והוא דמיון השעיר של יום הכיפורים ודמיון השערות שבתפילין". ובשם החוזה מלובלין מביא ה"אגרא דפרקא" כי שכאשר הצדיק מעתיר בתפילה לפני הקב"ה עבור יהודי אחר, מגיע המקטרג בשמים ותוהה מדוע היהודי בעצמו אינו מתפלל על עצמו. לכן הצדיק מקבל מהיהודי שכר ממון על תפילתו, וממילא כשהמקטרג טוען את טענתו, טוענים לו שהצדיק נשכר בכסף בכדי להתפלל על מי ששילם לו כסף, ועליו לקיים את שליחותו...

הרבי ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש לא לקח כסף "פדיון" מעניים ומבעלי צרות וחלאים. הוא נטל את כסף הפדיון, בירך אותם בלבביות והשיב להם מיד את הכסף, באומרו: "מברכות פי תתברכו, אך אני לא אעשה עסקים מצרות של יהודים"... גם כשהביאו לו כסף "פדיון" כדי שיתפלל על חולים מסוכנים, היה אומר: "את הכסף תשלחו אלי רק לאחר שהקב"ה יעזור והחולה יבריא, אך לא כעת". בקומארנא נהגו האדמורי"ם לקבל "קוויטלאך" גם מגויים, אך מהגויים לא הסכימו לקחת דמי "פדיונות". כאשר הגיעו עניים לרבי מקומארנא, היה הרבי לוקח מהם את כסף הפדיון, וכשסיים לברך היה מחזיר להם את הכסף ומוסיף עליו סכומי כסף נוספים.

כשיהודי נתן לרבי חנה הלברשאם מקולושיץ זצ"ל כסף בלי "קוויטל", היה הרבי נהנה ואומר בענוות חן: "קוויטל אינני יודע האם אני יכול לקבל ולקרוא, אך כסף לבד- יכול אני גם יכול"... חסיד אחד ביקש מהמגיד מטריסק זצ"ל שיברכו, מבלי שנתן לו "דמי פדיון" עם ה"קוויטל". המגיד אמר לחסיד שיתן לו את ה"פדיון" ואז יברכו. שאלו החסיד: "ואם אין לי כסף לתת, האם אינני ראוי לברכה?" אמר לו המגיד: "יברכך ה'!!". שאל החסיד: "מדוע למי שנותן "פדיון" הרבי מברכו בעצמו, ולי אומר הרבי: "יברכך ה' "? השיב לו המגיד: "הרי כך כתוב בתורה. "כה תברכו את בני ישראל". אם תברכו אותם כה, בלי כסף, אזי תאמרו "יברכך ה'...

ועוד מסופר, שבאחד מימי ראש השנה נכנס חסיד אל ר' חנה הלברשטאם עם קוויטל, אך הרבי סירב לקבל את הפיתקה, באומרו:"תמהני עליך. האם יעלה על ליבך לפתוח כעת את בית המסחר שלך??"...

לחלל שבת בשביל קוויטל?

בשנת תקצ"ו נחלה אחד מתושבי זלאטשוב במהלך השבת ונטה למות. דיין מדייני העיר החליט שמכיון שהחולה נמצא במצב של פיקוח נפש, הרי שאפשר לשלוח בעבורו קוויטל לרבי מהר"ש מבעלזא, ששבת באותה השבת בקהילת בראד. הדיין התיר לגוי לכתוב "קוויטל" עם שם החולה ושם אמו ולשולחו לבראד אל הרבי מבעלזא. הגאון הנודע רבי שלמה קלוגר זצ"ל התריע בחריפות נגד המעשה, והוא כותב בספרו (שו"ת ובחרת בחיים סימן פ"ז): "הציקתני רוחי על חילול שבת שנעשה על ידי הוראה רעה ומקולקלת בקהילת זלאטשוב, אשר הורה מורה אחד לכתוב בשבת קוויטל ולנסוע יותר משלוש פרסאות שהוא דאורייתא". לסוגיה זו מתייחס גם כן תלמידו של המהר"ש מבעלזא זצ"ל, הלא הוא הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל אב"ד מבערז'אן, בספרו שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן רכ"ה), הכותב כך: " ועובדא ידענא בעיר מולדתי בזלאטשוב שהיה חולה מסוכן ובאותו זמן היה מו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז זצ"ל משובתי שבת קודש בבראד, והתיר דיין אחד לכתוב ע"י עכו"ם בש"ק שם החולה ואמו, ושלח לבראד והרעיש הגאון מהרש"ק ז"ל ופסל את הדיין מלהורות עוד. וכבוד מו"ר הגה"ק הנ"ל נתרעם ג"כ על הכותב ואמר 'עכשיו אני מחויב להתאמץ שישיג החולה רפואה שלא יוגרם על ידי חילול שבת קודש', וכן היה שנתרפא. ובכל כהאי גוונא אין להקל, ובפרט בדור הזה אין להקל מכמה טעמים. ועל כיוצא בזה אמרו שבת הוא מלזעוק ויכולה היא שתרחם".

בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט סימן י"ז) מביא את מכתבו של דודו , בעל ה'מנחת זאב', הגרז"ו ראגין זצ"ל, הכותב: 'ואני אומר דסוף סוף צריך טעם מדוע שלא נתיר לנסוע לרבם שיבקש עליו רחמים וכפי שאמרו חז"ל במסכת בבא בתרא דף קט"ז ע"א, ואין זה נוגע למש"כ דדעת הרמב"ם והרדב"ז ועוד דאך רפואות טבעיות הותרו ולא רפואות סגוליות, דכוונתם הוא על סגולות דעלמא אשר בדו בני אדם, אבל לא על ענינים וסגולות שנמצא בדברי חז"ל, וכל שכן לפי מה שהביא שם כי דעת הרמב"ן והרשב"א שיש להתיר ולחלל את השבת גם ברפואות סגוליות א"כ כש"כ שיש להתיר על סגולות שהובאו בדברי חז"ל - דלא תהא כהנת כפונדקית? מובן שאינני כותב זה להלכה ולמעשה אלא בתור משא ומתן להבנת הענין, כי לענ"ד לא אוכל לעמוד על טעמו של דבר'.

ה'ציץ אליעזר' משיב לו שהיות ונתינת קוויטל פועל רק בדרך נס ותפלה, "וכן הגרש"ק ז"ל בספרו ובחרת בחיים שציינתי לשם מסביר בדבריו עוד ביותר ממה שהעתקתי משמו, וציין לדברי רש"י תענית ד' י"ד ד"ה ר' יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה, שפירש רש"י לעזרה צועקים על בני אדם שיבואו לעזרה להצילם אבל לא צעקה שאין אנו בטוחים על כך שיהי' נשמע תפלתנו לצעוק עליהם בשבת, ואם בימי הש"ס ר' יוסי הוא דקאמר שאין אנו בטוחים כ"כ שיועיל תפלתנו, אנן מה נענה אבתרי' יתמי דיתמי, ואף דהטור הביא שם דעת הרמב"ם דפסק כת"ק דמותר להתפלל בפה היינו רק בענין דליכא חילול שבת כלל אבל בדבר שיש בו חילול שבת אפילו בדרבנן פשיטא שאסור" .

הגרא"י וולדינברג זצ"ל ממשיך וכותב:" ועוד זאת מצאתי כעת בספר דברי שלום, להאדמו"ר ואבד"ק סטראפקוב, ובו הגהות על ספר מנחת שבת. וכותב שם בשם אביו הגאון הבעל דברי יחזקאל משינאוא שאסר לחלל שבת לחולה בענין תפלה ואפי' ע"י נכרי, וגם כותב שהסביר זה גם בטעם הדבר [ואמר זאת בשם הבעל תשובות השיב משה] מפני כי כל מה שמותר לחלל שבת עבור חולה הוא רק מה שעושין בני אדם אבל מה שיעשה הקב"ה שירפא החולה לזה אין צריך חילול שבת כי הקב"ה יכול לרפאותו בלא תפלותינו והקב"ה יושיע טרם יקראו, כי הקב"ה יודע מחשבות ויודע הקב"ה שאם לא היה שבת היו כותבים לחכם וצדיק שיתפלל, ומושיע הקב"ה בלא התפלה עיי"ש ודפח"ח. ובדומה לכוון זה מוסיף לבאר גם בספר ובחרת בחיים שם, שאם אין הרפואה בדרך הטבע רק בדרך נס, מה לי נס זה או נס זה, לכך שבת בעצמה יש לה כח זה במקום התפלה ולא בעי תפלה, ולכך אמר 'שבת היא מלזעוק' והיינו מטעם ש'רפואה קרובה לבוא'- אף זולת התפלה. ומובן עד מאד מדוע שהגרש"ק ז"ל הרעיש עולמות על מי שרצה להורות איזה היתר בזה".

"קוויטל" בתוך הספרים

בחב"ד של היום נוהגים להכניס "קוויטלאך" בתוך ספרי ה"ליקוטי שיחות" של הרבי. שיטה זו ל"קבלת קוויטלאך" לא החלה בשנים האחרונות רק בחב"ד. בקרב זקני חסידי קרלין היה נהוג להניח "קוויטל" על כל עניין בין דפי הספר "בית אהרון", שחיבר רבי אהרון הגדול מקרלין זצ"ל. הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זצ"ל כותב אל הרה"צ ר' מטיא סופר, מחשובי חסידי קרלין, את הדברים הבאים: "ומאד טוב עשה מכתיבת הקוויטל והנחתו בספר הקדוש "בית אהרון", כי כדאי הספר הקדוש בעצמו לפעול כל טוב". הרבי מפינסק קרלין זצ"ל נהג להכניס "קוויטלך" שלו ושל חסידיו בספר "בית אהרון", ספר שהיה עמוס וגדוש ב"קוויטלאך".

סבי זקני הרב החסיד ר' ברוך זצ"ל מווישווא היה בקי ויודע בעל פה את כל הספה"ק "אמרי נועם" של הרבי מדזי'קוב זצ"ל, חתנו של ה"אהבת ישראל". הרבי ה"אמרי חיים" זצ"ל נהג לקרוא לבנו, סבי ז"ל, בשם הבן של ה"אמרי נועם", בגלל בקיאותו של אביו בספר זה. במשפחתנו, ואיני יודע מהיכן נובע מנהג זה, נוהגים להניח קוויטלאך בתוככי ה"אמרי נועם", לסגולה, לברכה ולהצלחה. מעניין.

בעיר אחת היתה צרת רבים ומסרו "קוויטל" לצדיק רבי אהרון מקרלין. הרבי אמר שקודם כל ימסרו את ה"קוויטל" לה"דברי חיים" מצאנז, כדי שהוא יעתיר קודם על העניין. החסידים לקחו את הקוויטל והעבירוהו לרבי מצאנז. האדמו"ר הביט בקוויטל ואמר: "אני לא מקבל קוויטל שכבר קיבלוהו אחרים"... ב"מוסף זכרון" שנכתב על הרבי מבאבוב רבי נפתלי צבי זצ"ל מסופר כי באחד הימים נשלח קוויטל אל הרבי מאחד מזקני החסידים. הרבי הביט ב"קוויטל" ובפסק: "אני לא יכול לקרוא קוויטל שנועד לרבי אחר. שהוא יכתוב "קוויטל" מיוחד בעבורי". ואכן, התברר שאותו חסיד ישיש כתב קוויטל זה עבור אביו של הרבי ר' נפתלי צבי, הרבי ר' שלמה מבאבוב, והניחו במגירת שולחנו וכעת שלחו לרבי הנוכחי...

הרבי ר' נפתלי צבי מבאבוב זצ"ל, שנפטר לפני מספר שנים, נודע בקרב חסידיו כ"מבין" גדול בקוויטלאך. הרבי היה מצביע על שמות חסרים, מתקן שגיאות בלי שהיה אמור לדעת עליהם ועוד כהנה. אחת הדוגמאות מיני- רבים לכך היתה פתקתו של אחד החסידים מארץ ישראל שהוגשה לרבי, והרבי אמר: "לא רשמת את כל שמות הילדים שלך". החסיד הביט בקוויטל ואכן, שמו של בן אחד שלו נשכח. סיפור דומה מסופר על הרבי מסלונים זצ"ל, שקיבל קוויטל ואמר לחסיד: "את השם החשוב ביותר מילדיך מבחינתי, לא רשמת בקוויטל". החסיד החוויר וסיפר לרבי שאכן כן, בתו יצאה לתרבות- רעה. הוא לא רצה לצער את הרבי ולא סיפר לו על כך. וכן, הוא גם לא כתב את שמה בקוויטל...

חסידים הגדילו לספר סיפורי מופתים רבים על קריאת הקוויטלאך אשר בקריאתם ראו ישועות גדולות ואנו, האמונים על דברי חז"ל ש"מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך לחכם", יודעים אל נכון כי אכן כוחם של גדולי התורה וצדיקי הדורות גדול הוא, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ואנו כולנו תקווה שאכן נזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה, ברוח ובגשם.

(מקורות: קובץ 'נועם שיח', קובץ 'מוסף זכרון' על הרבי מבאבוב, 'אמרי קדוש השלם', קובץ 'משכנות יעקב' סקווירא, קובץ 'עולם החסידות' אייר התשס"ב, שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סימן י"ז, קובץ 'בצילא דמיהמנותא' בעלזא, ספר 'מנהג ישראל תורה' מנהגי חודש אלול. תודה לידידי הרה"ג רבי יהושע בחר שליט"א על עזרתו).

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: הגאון הרב אהרן יהודה לייב בן גיטל פייגא בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת טובה בת חנה מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רננה בת רות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת הילל רפאל בן יעל בתוך שאר חולי ישראל ולרפואת רועי בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה ולחזרה בתשובה לעידן בן שולמית וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 13463492

אתר השבת


מאמרים אחרונים