שלום וברכה!

רציתי לשאול את כבודו:

כתוב בגמרא שבת (לג, ב) גבי רבי שמעון בר יוחאי שהיה במערה, "איתרחיש ניסא, איברי להו חרובא".  ופרש"י, לאכול פירותיו.  וכתב המהרש"א (ח"א ד"ה איתרחיש) כי בדרך כלל אין עץ חרובים טוען פירות עד שבעים שנה מנטיעתו (תענית כג, א), וכאן טען פירות מיד, והיה נס בתוך נס, עכ"ד.  ומובא בשם האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא להקשות, שלכאורה האיך אכל רבי שמעון בן יוחאי מן החרובים שנברא לו במערה, הרי העץ היה ערלה?

 

אני מודה לכבודו.

בברכות התורה –

מרדכי ציון

 

לכבוד הרב מרדכי ציון הי"ו

 

השו"ע יו"ד סימן רצד סעיף כז כותב כך: "העולה מאליו (ברשות היחיד, חייב). במקום טרשים, (פי' סלעים חזקים וקשים), פטור. אפילו הנוטע במקום שאינו ישוב, פטור, והוא שלא יהיה עושה כדי טיפול שמטפל בפירותיו עד שמביאם לישוב. אבל אם היה עושה כדי טיפול, חייב", עכ"ל.

הרי שעצי ערלה הצומחים מאליהם, פטורים מערלה.

ובנוסף יש לדון האם דבר המגיע בדרך נס, חייב בערלה.

ומצינו במנחות ס"ט ב' בעי ר' זירא: חיטין שירדו בעבים, מהו? למאי? אי למנחות, אמאי לא? אלא לשתי הלחם מאי? ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי, או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא? ומי איכא כי האי גוונא? אין, כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי.  והתוס' (ד"ה חיטין וכו') כתבו: נראה לי דע"י נס ירדו בעבים וכו', עכ"ל. ודעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מעה"ק דחיטים שירדו בעבים אם הביא כשר, הרי שדבר שנתהווה ע"י נס הוי דינו כמו שנתהווה עפ"י סדר הטבע, וחיטים שירדו בעבים במעשה ניסים כשר למנחות כחיטים הצומחים מן הארץ, רק מספק"ל בש"ס האם מיקרי "מושבותיכם". ועי' סנהדרין נ"ט ע"ב גבי בשר היורד מן השמים. וידועים דברי הגר"ח ז"ל ונידון האחרונים גבי "שמן נס" דפך השמן דחנוכה, וידוע מה שדנו הקדמונים והאחרונים גבי הברכה שבני ישראל בירכו על המן שירד להם מהשמים, וכפי שכתב בזה הרמ"ע מפאנו זי"ע בעשרה מאמרות ועוד רבים, עי' פרדס יוסף ושו"ת דובב מישרים, ואכמ"ל כעת.

ואמנם י"ל דשאני ברכה, שמברכים על כל מידי דאכילה. אך בחיוב ערלה מתחייבים  דווקא בעץ הגדל באדמה, אך אינו שייך ב"עץ נס". וכבר קדמוני בזה.

 

בברכה וידידות

שמואל ברוך גנוט