בפרשתנו (פרק לב) מסופר "ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן" ולכן ביקשו אחוזה בעבר הירדן, ומסיים: "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון וגו'".

 

נשאלת השאלה: חצי שבט מנשה מאן דכר שמיה? לא מוזכר בשום מקום שגם הם ביקשו!

 

ואכן הירושלמי (בכורים פ"ה ה"ח) מבדיל ביניהם: בני גד ובני ראובן אינם מביאים ביכורים (לדעה אחת) כי לא יכולים לומר "אשר נתת לי ה'" אלא "נטלתי לי לעצמי", משא"כ חצי שבט מנשה מביאים, כי לא נטלו מעצמן אלא "ויתן להם משה".

 

והדבר תמוה, הרי מצינו במדרש רבה (פרשתנו פכ"ב, ט) שהקב"ה אמר לבני גד ובני ראובן "אתם חיבבתם את מקניכם, עליהם נאמר נחלה מבוהלת" – הרי  שגם לאחרי שהסכים להם הקב"ה לא נחשב הדבר רצוי, ומדוע נתן משה מיוזמתו לחצי שבט מנשה נחלה בעבר הירדן?

 

אלא, מקדים הרבי: כל מאורע חשוב בעם ישראל צריך להיות קשור עם משה רבינו: משה הוציא אותם ממצרים, נתן להם את התורה וגם ירושת הארץ היתה על ידי ראייתו את הארץ, כדברי הגמרא (ב"ב נו, א) "כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר".

 

אולם, כידוע, בכיבוש יהושע ירשנו רק שבע אומות, אבל לעתיד לבוא כאשר "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך" נקבל גם את ארץ קיני קניזי וקדמוני שמעבר לירדן וא"כ איזו שייכות יש לחלק זה עם מ"ר? לכן הקדים משה וכבר בזמנו נתן לשבט מנשה חלק בעבר הירדן, כדי שיהיה לו קשר גם בנחלה זו של ימות המשיח.

 

ומדוע בחר משה דווקא בשבט מנשה? שבט זה הצטיין בחיבת ארץ ישראל כפי שרואים בבנות צלפחד שהיו מחבבות את הארץ (רש"י פינחס כז, א) ותבעו "תנה לנו אחוזה" ולכן דוקא לשבט זה נתן משה גם אחוזה בא"י וגם חלק בהרחבת א"י כהכנה לעת"ל*.

 

 

 

שבת שלום!

 

 

 

*) וזהו חילוק עיקרי בין נחלת בני גד ובני ראובן שהגיעה (א) מצד בקשתם (ב) מחמת שחיבבו את ממונם )ג) ובאופן שהיו מוכנים לוותר על חלקם בארץ "אשר נתן להם ה'". משא"כ אצל חצי שבט מנשה הי' זה באופן הפכי – החלק בעבר הירדן (א) נתן להם משה, (ב) מחמת שחיבבו את הארץ )ג) ועי"ז זכו שבחלקם נהייתה ירושת הארץ מעין הירושה דלעת"ל, כבפנים.

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כ"ח מטות-מסעי (עמ' 210 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 242). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קלז.