פרשת מטות – מסעי - המיוחד במלחמת מדיין ותכלית מסעות

פרטים

קטגוריה: פרשת מטות

פורסם בשישי, 14 יולי 2023 12:00

נכתב על ידי Super User

כניסות: 989

פרשת מטות – מסעי  - המיוחד במלחמת מדיין ותכלית מסעות

מאת: אהובה קליין

בפרשת מטות: ישנו ציווי לנקום את נקמת המדיינים - על שהחטיאו את ישראל.

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-ה', בְּמִדְיָן.." [במדבר ל"א, א-ד']

מהלך המלחמה מתואר כך:

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת -פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ.  וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל-חַלְלֵיהֶם, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע--חֲמֵשֶׁת, מַלְכֵי מִדְיָן; וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר, הָרְגוּ בֶּחָרֶב".[להלן ל"א, ו-ט']

התוצאה: "וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-נְשֵׁי מִדְיָן, וְאֶת טַפָּם; וְאֵת כָּל-בְּהֶמְתָּם וְאֶת – כָּל - מִקְנֵהֶם וְאֶת-כָּל-חֵילָם, בָּזָזוּ.  וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ.  וַיִּקְחוּ, אֶת-כָּל-הַשָּׁלָל, וְאֵת, כָּל-הַמַּלְקוֹחַ--בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה. וַיָּבִאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשְּׁבִי וְאֶת-הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת-הַשָּׁלָל--אֶל-הַמַּחֲנֶה:  אֶל-עַרְבֹת מוֹאָב, אֲשֶׁר עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְכָל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה--לִקְרָאתָם:  אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה.  וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה" [להלן, ל"א. ט'- ט"ו.]

בפרשת מסעי מתארת התורה את  מסעות בני ישראל : "וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם".  [במדבר  ל"ג, ט']

השאלות הן:

א] על מה היה ציווי לנקום  במדיינים?

ב] מדוע קצף משה על הקצינים בדרגות השונות בשובם מן   המלחמה?

ג] החנייה באילים, מה היה מיוחד בה?

תשובות.

הציווי לנקום במדיינים.

"הנתיבות שלום" שואל: הרי בפרשת פנחס נאמר כבר שיש ציווי לנקום במדיינים, אלא ששם לא  הופיעו הפרטים, כיצד תיערך המלחמה ואילו בפרשתנו נאמר הציווי בפועל בנושא המלחמה, אלא שיש לשים לב למילים שהקב"ה אומר למשה:

"נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ". 

מכאן ניתן להסיק, כי משה היה חייב עדיין לחיות בזמן הנקמה במדיינים ורק אחר כך ייאסף אל עמו. משה היה חייב  להיות נוכח בתקופה זו ויש לבאר את עניין הסדר המיוחד שנדרש להיות במלחמה זו.

לפי המדרש [מד"ר כ"ב] דווקא צדיקים  נבחרו למלחמה זו, עוד נאמר שנוסף על האלף למלחמה מכל שבט עמדו עוד אלף בתפילה ומשה שלח אותם - עם פנחס בן אליעזר הכהן וכלי הקודש בידו,

על פי רש"י: כלי הקודש בידו זה: הארון והציץ , מכאן שלמלחמה הזו יצאו אליה כל כוחות הקדושה ודבר זה לא התרחש במלחמות אחרות  דוגמת מלחמת עוג מלך הבשן ומלחמת סיחון ,למרות שהם היו מלכים אדירים.

איזו עוצמה רוחנית היא : י"ב אלף מישראל אמרו תפילות ובקשות בזמן מלחמה זו.

מלחמה  מסוג זה לא נמצאה בכל התורה כולה ועוד מעניין שנאמר בציווי:

"הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא"; ולא נאמר שיש לבחור את האנשים למלחמה - או קחו לכם אנשים.

אלא עלינו לדעת שמלחמת מדיין הייתה מלחמה כבדה מאד על עצם קיומו של העם היהודי.

בזוהר הקדוש נאמר: שלא הייתה עת צרה קשה יותר לישראל מיום היותם גוי כמו בשעה זו  ברמה כה עוצמתית בהשוואה  למצב כאשר היו על הים כשיצאו ממצרים ולאחר חטא העגל וכל המטרה של המדיינים הייתה: הרצון  ליטול את היהדות מעם ישראל – לפי שידעו שאלוקים שונא זימה. בכך רצו לקעקע את יסוד קיום עם ישראל ! 

על כן, זו הייתה הצרה הגדולה בישראל והייתה מלחמה שמימית של כוח הקדושה כנגד כוח הטומאה.

מדוע נאמר: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא"- הפירוש: הזדרזו!

רבי יהודה אומר: אילו היה רוצה משה, לחיות כמה שנים [להאריך את חייו] היה חי. לפי שאמר ה' למשה:

"נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ"

תלה הכתוב מיתתו בנקמת מדיין. אלא להודיעך שיבחו של משה. אמר [משה] בשביל שאחיה אעכב את נקמת ישראל?! מיד נאמר : "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא";

"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה"

"אמר  רבי שמעון בן לקיש כל אדם שכועס ,אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו.

מניין? [מהו המקור ללמוד זה?]

תשובה: לפי שנאמר: "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה, עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל.." ועוד נאמר:

"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל-אַנְשֵׁי הַצָּבָא, הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה:  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר- צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה". [להלן , ל"א, כ"א- כ"ד]

מכאן המסקנה: שנעלם ממשה הלכות גיעולי נוכרים - היות וכעס -הגיע לטעות.

דעת מקרא סובר: כי משה כעס רק על שרי האלפים ושרי המאות.

רש"י אומר: משה כעס על - ה"ממונים על החיל ללמדך שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות".

של"ה הקדוש מסביר: בעצם לא הצטוו מתחילה להרוג את הנקבות – אם כן מדוע כעס עליהם כעת? התשובה: מכאן שדבר שהשכל מחייב לעשות יש לבצעו ללא המתנה לפקודה ולכן גם כאשר התגלה לבלעם המלאך בדרך אמר בלעם : "חָטָאתִי--כִּי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ; וְעַתָּה אִם-רַע בְּעֵינֶיךָ, אָשׁוּבָה לִּי" [במדבר כ"ב, ל"ד].

מכאן: שאם אין אדם מבין דבר שיש להבינו - הרי זה בגדר חטא.."

ה"כלי יקר" מסביר: במלחמת מדיין הנשים היוו לעם ישראל אבן נגף ומכשול והיה על ראשי הצבא ללמוד מדין בהמה אל דין הנשים האלה!

בנות מדיין היו הולכות לבני ישראל לפתותם הן התחילו בכל הקלקלה המוסרית!

החנייה באילים, המיוחד בה.

רש"ר מציין: מקום חנייה כזה לא מצאו בני ישראל בכל מסעם במדבר!

לפי דברי ה"כלי יקר": באילים היו שנים עשר מעיינות מים כנגד שנים עשר השבטים.

והיו שבעים עצי תמרים כנגד שבעים הזקנים הצדיקים, כפי שנאמר על הצדיק: "צדיק כתמר יפרח"[תהלים]

לפי דברי רש"י- התורה מציינת את כל מקומות החנייה של עם ישראל- כדי  להדגיש את מידת החסד של ה'  עם בניו לאחר שהוציאם ממצרים. במשך שלושים ושמונה שנים מתקופת גזרת המרגלים עד מותו של אהרון הם עברו עשרים  חניות בלבד ,יוצא אפוא, שבמרבית הזמן הם היו חונים ובממוצע- הם החליפו את מקום חנייתם פעמיים בשנה בלבד.

חז"ל מסבירים: כי המילים: "אלה מסעי בני ישראל" הם ראשי תיבות לארבעת הגלויות שהם עתידים לעבור במהלך ההיסטוריה לאחר יציאתם ממצרים:

א] אדום. [הכוונה לרומי]     ב] מדיי. [פרס] ג] בבל. ד] יוון

היעד של כל המסעות הוא: "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם"

הרמב"ן אומר: כי זוהי מצוות עשה מן התורה- לרשת תמיד את הארץ ולהתנחל בה.

רש"י טוען: כי יש לגרש את שבעת העמים מארץ כנען. עם ישראל יוכלו לשבת בארץ ישראל, הישיבה בארץ תהיה יציבה לאורך  זמן בתנאי שיורישו את כל יושבי הארץ.

חז"ל אומרים :כי פרשת מסעי נקראת בדרך כלל בתקופת בן המצרים, כלומר בין שבעה עשר לתמוז לבין  תשעה באב והסיבה היא:

כדי לעודד ולחזק את עם ישראל בתקופה זו של אבלות - במטרה שידעו  כי בתום ימי אבלות וימי החורבן- יבואו לעם ישראל ימים טובים ועם ישראל יזכה להגיע לשלווה ובטחון.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שתי הפרשיות: מטות ומסעי - מלמדות אותנו: כי עם ישראל אשר הובטחה לו הארץ - חייב להיות עם קדוש  ולשמש אור לגויים -

וזו הייתה גם ייחודה של מלחמת מדיין –מלחמה שמימית ורוחנית במטרה לשמור על יהדות עם ישראל! התנהגות מוסרית ורוחנית כפי שנאמר:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"ב]

משה וכעסו

פרטים

קטגוריה: פרשת מטות

פורסם בשישי, 14 יולי 2023 11:57

נכתב על ידי Super User

כניסות: 927

מֹשֶׁה  וְכַעֲסוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן © 

וַיְהִי הַיּוֹם תַּמָּה מִלְחָמָה

כְּנֶגֶד מִדְיָן - בְּיָד רָמָה

שָׁבִים לְעַרְבוֹת מוֹאָב

לוֹחֲמֵי הַחַיִל וְשָׁלָל רַב.

פְּנֵיהֶם אֲרֶשֶׁת נִיצחוֹן

חָשִׁים  רוּחַ כּוֹחַ עֶלְיוֹן

נוֹשְׂאִים  מַלְקוֹחַ , אָדָם וּבְהֵמָה

אַף הֶחֱיוּ כָּל נְקֵבָה.

מִתְבּוֹנֵן מֹשֶׁה בִּפְלִיאָה

אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן בְּתַדְהֵמָה

מֹשֶׁה  מַזִּיל דִּמְעָה

קוֹצֵף עֲלֵיהֶם מֵחֲשַׁשׁ זִימָהּ

חַדְרֵי לִבּוֹ מַנְגִּינַת  נְכָאִים

הַזּוֹרֶמֶת בְּנִשְׁמָתוֹ כִּנְחָלִים

עַל  עַם שְׂרִידֵי חָרֶב  וְיִיסּוּרִים

נוֹדְדֵי מִדְבָּר שְׂבֵעֵי אוֹיְבִים.

עָם מֻקָּף  שִׁבְעִים זְאֵבִים

חַיָּיב לְהִישָּׁמֵר מִפִּיתּוּיִים

יִיעוּדוֹ - אוֹר לַגּוֹיִים

מִגְדַּלּוֹר זֹהַר לְנֶצַח נְצָחִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מַטּוֹת [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]                                                        

פרשת מטות – מֶסֶר למנהיג, לעם ולאויבי ישראל

פרטים

קטגוריה: פרשת מטות

פורסם בחמישי, 21 יולי 2022 04:21

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1089

פרשת מטות – מֶסֶר למנהיג, לעם ולאויבי ישראל 

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה מסועפת זו : הציווי למשה לנקום את נקמת עם ישראל נגד המדיינים, כפי שהתורה מתארת:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָינִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-ה', בְּמִדְיָן".[במדבר  ל"א, א-ד]

בהפטרה אנו קוראים בספר ירמיהו [פרק א-ב, עד פסוק ד]

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, מִן -הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-ה' אֵלָיו, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְמָלְכוֹ וַיְהִי, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד-תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְצִדְקִיָּהוּ בֶן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה--עַד-גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. 
וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר.   בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ:  נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי, דַּבֵּר:  כִּי-נַעַר, אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי:  כִּי עַל-כָּל-אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר.   אַל-תִּירָא, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ, נְאֻם-ה' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-יָדוֹ, וַיַּגַּע עַל-פִּי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, עַל -הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס--לִבְנוֹת, וְלִנְטוֹעַ.  {
וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר, מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת:  כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ.  וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה; וָאֹמַר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו, מִפְּנֵי צָפוֹנָה.   וַיֹּאמֶר ה', אֵלָי:  מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי הִנְנִי קֹרֵא, לְכָל-מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה--נְאֻם-ה'; וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב, וְעַל, כָּל-עָרֵי יְהוּדָה.   וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם, עַל כָּל-רָעָתָם--אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם." [ירמיהו א, א - ט"ז]

עוד פסוק מאד משמעותי:

"כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.  קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל  אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-ה'".- [שם, ב', ב-ג']

השאלות הן:

א] מדוע הציווי להתנקם במדיינים ?

ב] מהו החוט המקשר בין הפרשה לדברי ירמיהו בהפטרה ?

תשובות.

הציווי לנקום במדיינים.

נאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָינִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ"

דעת מקרא מסביר:  הסיבה לנקום במדיינים  כבר  מופיעה  בפרשת פנחס: "צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם.  כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹותָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר" [במדבר כ"ה, י"ח].

המדיינים גרמו  לעם ישראל להיצמד לבעל פעור - בעצת  בלעם ומהסיבה הזו מתו במגפה: "וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף".[שם כ"ה, ט']

למרות שבנות מואב התחילו בפעולה ,אבל הכוונה הזדונית הייתה אצל בנות מדיין בלבד.

מהטעם, הזה היה  הציווי  האלוקי למשה לנקום במדיינים - שהם היו פלג אחד מתוך שבטים הקרויים בשם זה, שקבעו את מושבם בחבלי ארץ שונים ונרחבים באזור הדרום - במדבר באזור שמצפון  לאילת ועד המדבר בשטח הסורי.

באותו זמן , פלג זה ישב  קרוב מאד למואב, ושלטו באזור זה חמישה מלכים לפי מה שכתוב ביהושע [י"ב, כ"א]

"וְכֹל, עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן:  אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת-נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". [יהושע י"ג, כ"א]

מן ההיגיון הוא: שהם לא השתייכו למשפחת יתרו - כהן מדיין - חותן משה ,אלא המלחמה היא: כנגד נוודים - מטעם זה: התורה אינה מפרטת את שמות המקומות שהתרחשו שם הקרבות אלא מציינת באופן כללי:

"וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ". [במדבר ל"א, י.]

"נתיבות שלום " מסביר –ע"פ רש"י ועל פי  מדרש רבה: בשתי מלחמות היו צריכים לבחור אנשים צדיקים  - במלחמת עמלק ובמלחמת מדיין.

בנוסף לכך - בשתי מלחמות אלה - סדר המלחמה היה על ידי  תפילה.

דרשו חז"ל: כי במלחמת עמלק כתוב: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק". [שמות י"ז, י"א] פירשו חז"ל-  [ר"ה כ"ט] בעניין זה - שזו הייתה  משמעות של תפילה ובדומה לכך גם במלחמת מדיין  דרשו חז"ל על הפסוק:

"אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה -לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא".[במדבר ל"א, ד]

 כתוב פעמיים- תפילה בדומה לכך גם במלחמת מדיין  דרשו חז"ל על הפסוק:

"אֶלֶף, לַמַּטֶּה" שמופיע פעמיים! לפי שמכל שבט  לקחו ב' אלפים ,מתוכם- אלף  שיצאו להילחם פיסית נגד המדיינים והאלף הנוספים - אנשים שנועדו להתפלל.

שנים עשר אלף מבני ישראל היו מתפללים וצריך להבין מדוע בשני  המלחמות– מלחמת מדיין ומלחמת  עמלק - היו זקוקים ליותר תפילות בהשוואה למלחמות אחרות נגד האויבים?

התשובה לכך: שאר המלחמות נגד עם ישראל  היו מלחמות גופניות כנגד גופם של עם ישראל - אך מלחמת עמלק לא הייתה מלחמה גופנית - אלא רוחנית כי בזמן שבני ישראל התחילו מתכוננים לקראת מעמד הר סיני  לקבל את התורה הופיע עמלק - שנחשב לראש הקליפות ורצה לנתק את החיבור בין עם ישראל לקב"ה.

לכן זו מלחמה לה'- נגד  עמלק מדור לדור - מלחמה רוחנית!

כך גם המלחמה נגד מדיין - היא מלחמה רוחנית לכן כתוב: "לָתֵת נִקְמַת-ה', בְּמִדְיָן".[במדבר ל"א, ג] - גם כאן  עיקר המטרה נקמת ה' במדיין.

מלחמה זו התרחשה בזמן שבני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל- שזו הייתה המטרה של יציאתם ממצרים.

דווקא אז  התנהלה מלחמה זו -  שהייתה התגברות הסט"א של קליפת בלעם ובלק - במטרה לנתק את החיבור של עם ישראל  מאביהם שבשמים.

החוט המקשר בין הפרשה  להפטרה בספר ירמיהו.

להלן כמה הסברים: הקשר להפטרה בספר ירמיהו:

1]  בהתאם למנהג האשכנזים קוראים את ההפטרה הזו בתקופת בין המצרים-  וזאת מבחינת החורבן המתרחש.

על ידי הפרשנות האלוקית והדרישה מעם ישראל, מצד אחד מבחינים אנו באישיות הנביא  המקשיב לדברי ה' ,אך מנגד אנו רואים את האטימות  בעם. מתוך תוכן ההפטרה- ניתן ללמוד את הסיבות הגורמות, חלילה, בסופו של דבר לחורבן.

2] בפרשה אנו קוראים על הציווי של ה' למשה לנקום במדיינים , נקמה זו מטרתה: להעניש את מדיין - היות  והמדיינים החטיאו את עם ישראל ושאיפתם הייתה לנתק את החיבור הנצחי בין עם ישראל לקב"ה - זה היה  מאבק רוחני איתן .

הרצון של האויבים להרחיק את עם הנצח מהתורה הקדושה - עובר מדור לדור גם בימינו  עדים אנו לרוחות רעות  המנסות בכל  דרך  לפגוע , חלילה, בדת והרוח היהודית שלנו.

לפי זה, בהפטרה: לומדים אנו: שהעם זקוק למנהיג משכמו ומעלה - או לנביא  דוגמת ירמיהו.  אשר ה' הקדיש אותו לנבואה ,עוד בטרם נולד בזמן שהותו בבטן אמו.

לדברי המלבי"ם - לא הייתה השליחות הזאת לצורך עצמו ולא לצורך שליחות מסוימת אלא:  "נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ - . "לכל האומות!

ה' אומר לו שלא תהיה לו סיבה להגיד: שהוא נער חסר ניסיון -  יש בכך שלושה חסרונות:

א] הנער אינו מעז לדבר בפני גדולים.

ב] אינו יודע לסדר את דבריו  כראוי - במליצה ולשון חדה.

ג]  העם לא יישא פנים אליו ואם ינבא נבואות קשות - הם מסוגלים לקום נגדו ולהורגו, חלילה.

על פי רש"י: הרי הוא –חסר ניסיון ואינו ראוי להוכיחם - בהשוואה למשה שהיו לו קבלות - בהרבה  נסים, כגון: יציאת מצרים, מתן תורה, ירידת המן..

הקב"ה מדגיש ומוכיח לירמיהו הנביא:  שהוא מיועד להיות נביא וה' הושיט לו יד על פיו ומעכשיו הוא מקבל את כוח הנבואה - לפעול בכל מציאות העולם.

 לכן ה' מראה לנביא את שתי המראות:

 א] עץ השקד- מקל של עץ שקד - הממהר לתת פריחה ופירות  לפני  כל האילנות וכך ה' גם שוקד על דבריו.

מדרש אגדה: השקד משעת חניטתו עד שמסיים להבשיל - עשרים ואחד יום- כמניין הימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר- לתשעה באב שבו נשרף בית המקדש!

ב] מראה סיר נפוח - רותח ומעלה בועות ופניו לכיוון צפון , המשמעות: שמצפון- שזוהי ארץ בבל -  תפתח הרעה על יושבי הארץ.

הקב"ה מבטיח  שהוא קורא  לכל ממלכות צפון - מזמין אותם לשפוט בינו ובין עמו ,כדי שיבואו כולם לירושלים ואז ה' ינהל את טענותיו ומשפטיו בפניהם -על כך שעם ישראל הושפע מעבודה זרה  ונמנע מלקבל עול מלכות שמים.

3] נאמר בהפטרה: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל- אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-ה'".

המשמעות: עם ישראל נחשב כתרומה לה' - שהיא קדושה והיא ראשית התבואה - וכשם שהתרומה אסורה באכילה לזרים והעונש על כך- מיתה בידי שמים ,כך גם האויבים המכים את ישראל ופוגעים ומצערים -בסופם ללקות גם בגופם וגם בנפשם  על ידי ה'.

לאור האמור לעיל, המסר - הן בפרשה והן בהפטרה: המנהיג, או הנביא - שליח ה'- חייבים להנהיג את העם הנבחר ביד רמה ברוח התורה והאמת והעם חייב  להמשיך להיות מחובר למקור מים החיים ולא לסטות, חלילה  מרצון ה' ואילו האויבים מנגד ידעו - כי עתידים  להיענש על מעשיהם .הנביא - או המנהיג של עם ישראל יהיה:  "לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת--עַל-כָּל-הָאָרֶץ"

דבר החסידות – פרשת מטות

פרטים

קטגוריה: פרשת מטות

פורסם ברביעי, 20 יולי 2022 01:25

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1132

ב"ה

דבר החסידות – פרשת מטות

הנהגות של חסיד

שביבים מסעודת יארצייט הראשון למשפיע (שזכיתי ללמוד ולהתחנך אצלו) הרה"ח הרב פינחס (ר' פיניע) ב"ר יהושע ז"ל קארף, נפ' כ' תמוז ה'תשפ"א:

מספר תלמידו ר' יעקב לב, ניו יורק (שהתקרב ליהדות באמצעות חב"ד לנוער ארה"ב, ור' פיניע קירבו מאוד):

-         במשך תקופה זכיתי להתארח בביתו של הרב קארף בסעודות ליל שבת. לאחר הסעודה היה לומד איתי שיחה. אח"כ ראיתי שמביא "נעגל וואסער" [=קערה עם נטלה של מים] ומניח על השולחן, ואז ישב ללמוד שלושה פרקים רמב"ם.

התברר, שהוא פחד שירדם על השולחן לפני שיסיים את הרמב"ם, לכן הכין נטלה בסמוך אליו לכל מקרה.

-         בשבועות האחרונים כשבאתי לבקרו וכבר לא יכל לדבר – הייתי קורא לפניו את שיעורי החת"ת והרמב"ם. הסדר היה שאחרי שקראתי כל הלכה ברמב"ם – היה מנענע בראשו, אם נענע בחיוב – היתה הכוונה להמשיך להלכה הבאה. ולשלילה – הכוונה לקרוא עוה"פ, וכן בכל פסוק של חומש ורש"י.

-         פעם בעת רצון ביקשתי ממנו לומר איזה 'ווארט' לחיזוק, וכיון שלא יכל לדבר הייתי קורא לפניו את כל אותיות הא' ב' ובחר אות אחת וכך חיברתי  אות לאות עד שיצאה מילה. בסוף יצאו 4 מילים: "מען דארף זיך איבערגעבן" [=צריך להתמסר...].

(שמעתי מפיו דרך ה'זום' אמש, כ' תמוז ה'תשפ"ב)

~~~

מלחמה בשתי חזיתות

בפרשתנו (לא, טו-טז) אחרי מלחמת מדיין, קצף משה על פקודי החיל ואמר "החייתם כל נקבה? הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם גו'".

– מפרש רש"י: "אמר להם [בלעם]: אפילו אתם מכניסים להם כל המונות שבעולם – אין אתם יכולים להם; שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור?!".

ויש להקשות:

עצתו של בלעם מופיעה כבר ברש"י לפני זה בפרשת בלק (כד, יד): "לכה איעצך – ומה היא העצה? אלקיהם של אלו שונא זימה הוא כו'" ומדוע אין רש"י מפרט שם את אריכות הדברים שאמר להם "אפילו אתם מכניסים כו'", וחיכה עד לפרשת מטות להביא דברים אלו?

ובפשטות טעמו של רש"י הוא: כי שם שנאמר "איעצך" מפרש רש"י רק העצה, וכאן שנאמר "דבר בלעם" מפרש רש"י גם הדברים שאמר להם, אבל זה גופא דורש ביאור, למה חשובים דברי בלעם דווקא בפרשתנו?

ביאור העניין:

משה רבינו בא כאן להסביר מדוע היה צריך להרוג גם את בנות מדיין, בניגוד למקובל בד"כ במלחמה שמשאירים את השבויות בחיים.

ועל כך אמר משה: שעצת בלעם לא היתה רק בעבר להחטיא את ישראל – אלא גם כאן במלחמת מדיין הוא יעץ דבר דומה: שלא נוכל לנצח את ישראל ע"י צבא גשמי גרידא, אלא צריך להוציא למלחמה גם את הבנות ("הפקירו בנותיהן לזנות") וכך נוכל שוב להכשילם ולנצחם.

ומכיוון שבנות מדיין לא רק הכשילו את בני ישראל בעבר וגרמו למגפה, אלא הן ניהלו מלחמה בבנ"י עכשיו במערכה (שמדיין השתמשו בבנותיהן כתחליף לצבא) – מובן שיש להורגן כדין אנשי צבא שנלחמים בישראל.

*

ומכאן יומתק עניין נוסף בפרשה:

ידועה השאלה, מדוע בציווי הקב"ה נאמר "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים", ואילו כשמשה מסר את הציווי נאמר "לתת נקמת ה' במדין"? ומבאר אביו של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסאהן*: שהקב"ה מדקדק בכבודן של ישראל, ואילו משה רבינו מדקדק בכבודו של הקב"ה.

אך עדיין צריך ביאור מדוע מודגש דיוק זה דווקא במלחמת מדיין?

על פי האמור מובן, כי כאן היו שתי מלחמות:

א)    הם רצו להלחם ולהכחיד ר"ל את עם ישראל (ויצאו למלחמה נגדם) – על כך יש את "נקמת בני ישראל".

ב)    עצת בלעם ש"אלוקיהם של אלו שונא זמה כו'" (ושלח גם את הבנות למלחמה) – כנגד זה יש את "נקמת ה' במדיין".

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק חי, מטות שיחה א (עמ' 357 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 387 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תצח-ט.

______________

*)  לקוטי לוי יצחק לזהר פ' שלח ע' שעז. ולהעיר מתנחומא ובמדבר רבה עה"פ.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

מֹשֶׁה וְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת

פרטים

קטגוריה: פרשת מטות

פורסם בחמישי, 08 יולי 2021 12:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1227

מֹשֶׁה וְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת

מֵאֵת:  אהובה קליין.©

מֹשֶׁה בְּאַחֲרִית יָמָיו

מַשָּׂא כָּבֵד עַל כְּתֵפָיו

אֹסֶף רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת

מַזְהִירָם  בְּנֵדֶר ושְׂבוּעוֹת

בְּתוֹךְ מִדְבָּר וּסְלָעִים

מֵעָלָיו מַרְבַד עֲנָנִים

אֵשׁ יוֹקֶדֶת בְּעַצְמוֹתָיו

הַשְּׁכִינָה סוֹכֶכֶת מֵעָלָיו .

מוּדָע לְיָמָיו הַסְּפוּרִים

חפֶץ לְהַעֲבִיר מְסָרִים

מַשְׁקִיף לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת

בְּהַנְחָלַת נְתִיבֵי אָבוֹת.

נִרְגָּשׁ נִסְעָר בִּנְאוּמוֹ:

לֹא יָחֵל אִישׁ דְּבָרוֹ

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח

צֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת : [מַטּוֹת- מַסְּעֵי]