דבר החסידות – פרשת קדושים

פרטים

קטגוריה: פרשת קדושים

פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 424

ב"ה 

דבר החסידות – פרשת קדושים

שלשה עצות להיות 'משיח'...

סיפר הרה"ח הרב שבתי סלבטיצקי, שליח הרבי לאנטוורפן:

בצעירותי הסתובב בארץ יהודי צרפתי, שהיה קצת מעורער בנפשו, ובידו החזיק תמיד קלסר עב כרס, שבו היו כל ההוכחות והמסמכים המוכיחים שהוא הינו המשיח!

השמועות אמרו שהוא נכנס לגר"ח קנייבסקי שליט"א והכריז שהוא המשיח. שאל אותו הרב: אם משיח אתה – בטח יש לך קשר עם אליהו הנביא. אם כן אולי תוכל לפתור לנו סוף סוף את ה'תיקו'ים הרבים שבגמרא...

ואז, יום אחד הוא הגיע לארצות הברית והחליט להיכנס לרבי מליובאוויטש. הרבי קיבל אותו בחביבות, והוא כדרכו הוציא את הקלסר והחל להרצות על כך שהוא משיח.

-         הרבי פנה אליו בשאלה: האם אתה מניח תפילין?

-         לא, ענה האיש.

-         אם תתחיל להניח תפילין יום יום, או אז תוכל להיות משיח – אמר הרבי.

-         לא.

-         אם תתחיל להניח תפילין, לשמור שבת וכשרות – אז אתה בדרך להיות משיח. לאחר תקופה שתתמיד בזה תבוא אלי ואדריך אותך כיצד להמשיך...

(מדבריו בהתוועדות-אחדות לכל תלמידי התמימים באה"ק, לע"נ השליח הרב בנימין ב"ר מני מנחם מענדל וולף, שליח הרבי בהנובר, שהתקיימה אמש, דרך אמצעים טכנולוגיים)

~~~

מוקדש לזכות הת' הנעלה שניאור זלמן בן חמוטל שיחי', עיה"ק צפת ת"ו לרפואה שלמה וקרובה

שלשה שלבים להיות קדוש

שלושת הציוויים הראשונים בפרשת קדושים הם: א) "קדושים תהיו". ב) "איש אמו ואביו תיראו". ג) "את שבתותי תשמורו".

מה הקשר בין שתי מצוות אלו: כיבוד אב ואם ושבת, לציווי "קדושים תהיו"?

אלא:

המשמעות של "קדושים" כאן היא: מובדלים, כנאמר בסוף הפרשה "והייתם לי קדושים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים".

הבדלה בין ישראל לעמים נדרשת בדברים כאלה שבחיצוניותם הם שווים: אכילה ושתיה, מסחר וכו'. שכן ענייני תורה ומצוות מלכתחילה לא נתנו לאומות כנאמר (תהילים קמז, יט-כ) "מגיד דבריו ליעקב גו' לא עשה כן לכל גוי גו'"!

כיצד יכול יהודי להישאר קדוש ומובדל כאשר הוא נמצא בענייני עוה"ז ובזמן של חושך כפול ומכופל? על כך אומרת התורה "כי קדוש אני", כי יהודי קשור עם הקב"ה וממילא "יכול כמוני" – בניחותא! (מאור עינים על התורה).

באה התורה ומוסיפה ענין שני: איש אמו ואביו תיראו –

תכליתו של יהודי היא לא רק להיות קדוש לבדו, אלא כפי שנאמר ביהודי הראשון, אברהם אבינו: "אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו'" – יש להחדיר גם בילדים שהם שונים מכל העולם. והסדר בכתוב הוא "אמו ואביו", האֵֵם קודמת מכיון שהיא "עקרת הבית" ועיקר החינוך נתון בידה.

אבל איך אפשר להשפיע על הילדים – וגם על האדם עצמו – את ה"ונפלינו אני ועמך" (תשא לג, טז)?

– על כך בא הציווי השלישי: "את שבתותי תשמורו" – השבת היא אות בינינו לבין הקב"ה והיא מציינת את האמונה שהקב"ה בורא העולם ומנהיגו.

ובכך אנחנו שונים מגויי הארץ, שהם אומרים "עזב ה' את הארץ – ביד כוכבים ומזלות", ואילו בני ישראל קשורים לקב"ה שלמעלה מהטבע, כנאמר (ירמי' י, ב) "מאותות השמים אל תחתו – יחתו הגוים מהמה". והרי זה היתרון של השבת על ששת ימי החול, שבפרשת הבריאה נאמר רק שם אלקים, שהוא בגימטריא "הטבע" (פרד"ס שער יב פ"ב), אבל השבת – שבת להוי'ה, היה הוה ויהיה כאחד, שלמעלה מהטבע.

ובהמשך הדברים נאמר: "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" – "סמך שבת למקדש": ע"י שבתותי תשמורו בא האדם לידי כך שכל ענייניו יהוו משכן ומקדש לו יתברך.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א, קדושים (עמ' 254 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 233 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רסח-ט.

דבר החסידות – פרשת קדושים

פרטים

קטגוריה: פרשת קדושים

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:59

נכתב על ידי Super User

כניסות: 573

–

דבר החסידות – פרשת קדושים

הגבולות שקבע הקב"ה בעולמו

פעם בא איזה מחבר עם ספרו לרב גדול לבקש הסכמה על חיבורו.

כתב הרב המסכים, שמגיע למחבר "יישר כח" על כך ש"החזיר עטרה ליושנה".

כאשר הגיע המחבר לעיר אחרת, ונוכחו לדעת שהוא "עם-הארץ" גדול – שאלו את הרב: היתכן לכתוב עליו ש"החזיר עטרה ליושנה"?

השיב הרב:

-         נייר נעשה מסמרטוטים, ואילו בחיבור הזה – לקח המחבר ניירות והפך אותם בחזרה לסמרטוטים...

(סופר ע"י הרבי בהתוועדות י"ב תמוז ה'תשח"י. נד' בתו"מ חכ"ג עמ' 163)

~~~

בסדר המסכתות במשנה (סדר זרעים) אנו מוצאים דבר פלא: שמסכת פאה קודמת למסכת כלאים. והטעם, כפי שמציין הרמב"ם (בפירוש המשניות), שזה בהתאם לסדר שהם מופיעים בפרשתנו: קודם נאמר "לא תכלה פאת שדך לקצור" (יט, ט) ורק אחר כך: "שדך לא תזרע כלאים" (יט, יט).

וקשה, כי לכאורה הסדר הוא להיפך: קודם זורעים את השדה, ורק לבסוף קוצרים אותו! ואם כן מדוע נאמרה קודם מצוות פאה שהיא בזמן הקצירה ורק אח"כ מצוות כלאים, שהיא בשעת הזריעה?

[וכמו שהרמב"ם עצמו סידר את ההלכות בספר זרעים שלו (ב"יד החזקה"), לפי סדר זמן חיובם: מתחיל בהלכות כלאים, שהם בזריעת השדה (ובצירוף לזה – כל סוגי הכלאים), אח"כ הלכות פאה ושאר מתנות עניים, שהם בזמן הקצירה (ואגב גררא, גם מעשר עני והלכות צדקה), אח"כ המצוות שאחרי ה'מירוח': הלכות תרומות, מעשרות, מע"ש ונטע רבעי* וביכורים, ובסוף – הלכות שמיטה ויובל, שהם אחת לשבע (חמישים) שנים]

ויש לבאר על פי פנימיות העניינים:

הרמב"ן בפרשתנו (יט, יט) מסביר שטעם איסור כלאיים הוא, כי בכך משַנים את מה שהקב"ה קבע בחוקי הטבע, שיהיה "עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א, יא), לכן אסור לערבב ביניהם [וכן בשאר סוגי הכלאיים].

ויש לומר, שגם באיסור פאה יש טעם דומה:

הקב"ה קבע שחלק מהיבול שייך לבעל השדה, וחלק ממנו שייך לעניים והוא הלקט, השכחה והפאה. כאשר יהודי עובר על איסור זה – הרי הוא מערבב את ה'חוקים' והגבולות שקבע הקב"ה [ולכן גם קבעו חכמים 'שיעור' מסויים ללקט שכחה ופאה].

ונמצא, שהן בכלאים והן בפאה יש את אותו רעיון – שמירה על ההבדלה שהבדיל הקב"ה בעולמו, אלא שבכלאים זו הבדלה גשמית ובפאה זו הבדלה רוחנית.

על פי זה מובן מדוע מקדימה התורה (והמשנה) את מצוות פאה לכלאים – כי באופן כללי, העניינים הרוחניים הם המקור לעניינים הגשמיים, וכן בנידון דידן: מצוות פאה, שהיא ההבדלה הרוחנית שהבדיל הקב"ה בתבואה – היא קודמת ומקור להבדלה הגשמית שהבדיל הקב"ה בין מין למין ובין פרי לפרי – איסור כלאיים.

שבת שלום וחודש טוב!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יז, קדושים שיחה ג (עמ' 225 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 240 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רסט-ער. הרעיון לסיפור בסיוע "מה שסיפר לי הרבי" ח"ב בסופו.

______________

*)  ולמרות שנטע רבעי הוא רק בשנה הרביעית לצמיחת האילן – מקדימים אותו לביכורים, אגב גררא דמעשר שני (שהוא מיד אחרי תרומה, כבר בשנה הראשונה).

ומה שביכורים בא אחרי תרומה ומעשרות (אף שהוא קודם לתרומה) – ראה רמב"ם בהקדמתו לפיה"מ שם: "וכשהשלים לדבר על הזרע ומתנותיו החל לדבר בעניין הפירות".

דבר החסידות – פרשת קדושים

פרטים

קטגוריה: פרשת קדושים

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:33

נכתב על ידי Super User

כניסות: 443

ב"ה

דבר החסידות – פרשת קדושים

אתה יכול להצילו!

בפרשת השבוע (יט, טז) נאמר הציווי "לא תעמוד על דם רעך". כותב רש"י: "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו". ולא מובן, האם עלה על דעתנו שיהיה חייב אם לא יכול להצילו? ומה מחדש רש"י כאן, ובפרט שבגמ' (סנהדרין עג, ב) ובתורת כהנים כאן נאמר הלשון "חייב להצילו" ומדוע שינה רש"י?

ונקודת הביאור בזה: החידוש בציווי "לא תעמוד על דם רעך" הוא שגם אם יש חשש סכנה למציל (כפי שרש"י מפרט כגון טובע בנהר וכו') – אסור לו לעמוד מן הצד וצריך להציל את חברו (אלא אם כן זו סכנה וודאית עבורו, שאז גם ע"פ תורה "חייך קודמין"). ולכן מזהירה התורה "לא תעמוד גו'" כי האדם יכול לתרץ את עצמו בכך שאינו רוצה לסכן את עצמו.

ועפ"ז מובן פירוש רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו", כי בכך מבהיר רש"י שיש שני תנאים בציווי זה: א) לראות במיתתו – דווקא אם חברו הוא בסכנת מוות אתה חייב להעמיד את עצמך בסכנה עבורו. ב) ואתה יכול להצילו – אם אכן יש לך את הכלים להצילו, אחרת אין חיוב להכניס עצמך בספק-סכנה כאשר לא בטוח שתוכל להצילו (וכפי שמפורטים בזה התנאים בשו"ע חו"מ סתכ"ו).

ועל פי חסידות מבאר הרבי: הרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ואם משמים הראו לך אדם בסכנה – הרי זה גופא הוכחה שאתה יכול להצילו, כי אחרת לא היה הקב"ה מזמן אותך לשם!

וזו הוראה ברורה לדורנו, שהרבה מאחינו בנ"י נמצאים במצב של טביעה רוחנית – אסור לנו לעמוד על דם רענו ועלינו לעשות ככל שביכלתנו להצילם.

ואם יבא היצר בטענה – מי אני ומה אני שאוכל להחיות את נפשו של השני? הנה על זה אומר רש"י "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו" – שזה שהראו לך את מצבו הוא הוכחה שיש לך את הכוחות להחיות את נפשו ע"י הפצת תורה ומצוות.

וע"י פעולת כאו"א מאתנו לקרב לבן של ישראל לאבינו שבשמים, מקרבים וממהרים ביאת משיח צדקנו  ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד) במהרה בימינו ממש.

שבת שלום וחודש טוב!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק לב, קדושים שיחה ב (עמ' 120 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד מספר "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' ק. לשלמות העניין כדאי ללמוד השיחה במקור, על כל דיוקיה ועומקיה.

_________

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

פרטים

קטגוריה: פרשת קדושים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:20

נכתב על ידי Super User

כניסות: 531

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

מאת: אהובה קליין.

נאמר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי."  [ויקרא כ, כ"ו-כ"ז]

השאלות הן:

א] "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"-כיצד נהיה קדושים?

ב] "ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-  מה המשמעות?

תשובות

הקדושה

רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה בהקהל – במעמד אנשים , נשים וטף -מפני שרוב יסודות התורה – כתובים  ונרמזים בפרשה זו. וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]

היות וכל עשרת הדיברות מופיעים  בפרשה, לכן הפנייה לכל  עם ישראל, מהסיבה- וכולם חייבים לקיים את הכתוב בעשרת הדיברות.

כשם שכולם היו נוכחים בקבלת התורה-כאיש אחד בלב אחד, שהרי נאמר על עם ישראל:"ויחן-שם ישראל נגד ההר  " [שמות י"ט, ב]

ולא כתוב: "ויחנו", מלמד שכל עם ישראל היו מאוחדים – במעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד. המטרה לפי ציווי ה' להיות עם קדוש, אם עם ישראל ילך בדרך ה' על פי כל הציוויים- התוצאה :עם סגולה - עם קדוש, כי האדם נקרא: אדם" מהסיבה: הוא חייב להידמות  לה', אדם=אדמה לעליון..

בחומש דברים [ח, ג] נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים" זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.

כמו כן, המן ניתן באופן  נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם  מהלחם הגשמי ונתן  להם "מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות  והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני ישראל אכלו במדבר.

חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת  להגיד:  כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם  אף על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.

כך גם עם ישראל ,עליו להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים- רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.

 חידושי הרי"ם אומר: "קדושים  תהיו גם בתוך הטבע - שהרי ה' גם בהיותו בטבע ,אף על פי כן הוא נבדל מאתנו ואין הוא מבטל את עצמיותו בכך.

הרב בן איש חי  מצטט את דברי ה' למשה  לעם ישראל- בזמן מתן תורה : "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[שמות י"ט, ז]

זהו שבח לאדם שה' בחר בו יותר   מאשר במלאך ,שהרי המלאך נמצא כל העת במצב סטטי- הוא רוחני  לגמרי ומשולל מן החומר- לכן ברור שהוא קדוש, אך לעומתו  האדם שיש לו גוף - הוא חומרי, אם יהיה קדוש זה בגדר פלא!

הרב מביא משל יפה להסביר את המסר: מעשה באדם שהלך לשוק ומצא באחת החנויות, עוף עשוי מעץ ואבן- מעשה ידי אומן. היה נראה לעיני כל ממש עוף אמיתי  המסוגל לעוף, הוא חשק  לרכוש את הדבר ושאל את בעל החנות: מה מחיר מוצר יפה זה?   

ענה לו המוכר: עשרה  זהובים, ענה לו האיש: שוטה ,עוף שהוא אמיתי ומסוגל לעוף ולנדוד ממקום למקום- שוויו: עשר פרוטות בלבד ואתה מבקש על עוף דומם- עשרה זהובים?

ענה לו הסוחר: עוף אמיתי - הוא מעשה הבריאה ויש כמוהו רבים אחרים- לכן מחירו זול! אבל העוף שאתה  חפץ בו- הוא מעשה ידי אומן ועשוי בכישרון וחכמה מעץ ומאבן וכל המתבונן בו חושב שזהו עוף אמיתי ממש,  לכן הוא  יקר מאד- כי אין נמצא כדוגמתו!

הנמשל: המלאכים- אין להם חומריות ויצר הרע - לכן קדושתם אינה מהווה פלא. כי יש  רבבות מלאכים כמותם. אך לעומתם, בן אדם שעשוי בשר ודם- גוף חומרי ויש לו יצר הרע- אם יהיה קדוש כמלאך- הדבר הוא פלא וחידוש - לפי שאינו מצוי - לכן האדם חביב לפני ה' ביותר.

משום כך נאמר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": ולא מלאכים ,למרות שהם קדושים יותר מכם היות ובכם ישנם שני דברים הסותרים זה את זה -שאתם אנשים מגוף חומרי ועם כל זה אתם  קדושים, יש בכם נשמה  שהיא רוחנית- לכן בחרתי  בכם כממלכת כוהנים והדבר לא נאמר על המלאכים למרות קדושתם העילאית יותר מכם         - לפי שיש בכם שני יסודות מנוגדים זה לזה –אתם גוף חומרי ועם כל זה קדושים לכן נבחרתם אצלי ל:"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ"

לפי  פירוש נוסף :נשמות ישראל  כולם חצובים מתחת כיסא הכבוד, היינו ,ממקום  קדוש ויסודם קדוש ולמרות שיחטאו ובכך יטמאו ,הרי על ידי שהיהודי מיטהר וטובל יגיע להיות טהור- כי יסוד עם ישראל קדוש, אך אומות העולם גם אם ישפכו על עצמם כל מים שבעולם, או יטבלו עצמם- לא יצאו מטומאתם- לפי ששורשם טומאה ,כי אין להם דיני טהרה - ואילו היהודי הנולד לאם יהודייה ,הרי אמו הולכת לטבול במקווה של ארבעים סאה ולכן הולד נוצר בטהרה, לכן אם בשלב מסוים יטמא, הטבילה  תטהר אותו!

"ָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-

עם ישראל שונה מכל העמים כפי שנאמר: "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן-העמים להיות לי" [ויקרא כ, כ"ו]

על כך אומר רבינו בחיי: התורה בחוכמתה מחייבת את עם ישראל להיות מובדלים מכל העמים, במאכלים כשרים, במלבושים צנועים, ומתוך שעם ישראל מקיים את מצוות התורה: האויבים מקנאים ושונאים את עם ישראל.

ומדוע נקרא הר סיני בשם זה? מפני שמשם ירדה שנאה לעולם.

רבינו בחיי מביא את דברי המדרש: עם ישראל מובדל מיתר העמים , בתנאי שאינו עוסק בעבודה זרה, אך אם אינו מתרחק מעבודת האלילים, אזי משתייך לנבוכדנצר ומרעיו.

בכך שעם ישראל מקבל על עצמו עול מלכות שמים -זוכה לאור הגנוז לצדיקים ואילו הרשעים גורלם להיות בחשכה.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אוצר התורה" שואל: מדוע קיימת שנאה תהומית  מצד הגויים כלפי העם היהודי בכל דור ודור?

התשובה: עם ישראל- נבחר על ידי הקב"ה להיות לו  לעם סגולה מכל העמים - סגולה זו לא נועדה רק לעם ישראל, אלא  לכל העולם כפי שכתוב:

"אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם". [ישעיהו מ"ב, ו]

המפרשים מסבירים: רק  כאשר עם ישראל מקיים את  התורה כהלכתה ואינו מתבולל בגויים ובתרבותם, אז אומות העולם מבחינים בעם ישראל - כעם חכם ונבון.

אך שליחות זאת של עם ישראל יצרה קנאה ושנאה כלפי היהדות.

 גם הרמב"ם באיגרת  תימן מזכיר שנאה זו כלפינו:" ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתינו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר:

"וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". [דברים ד.ח] קנאונו עובדי עבודה זרה –כולם על דתנו קנאה גדולה וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלוקים הוא ומי ירב לו?..."

ואכן ניתן לראות איך לאורך ההיסטוריה שרדנו את הרדיפות , ליל הבדולח בו נשרפו  מאות בתי כנסת ,השואה הנוראה וכמובן קיימים ניסיונות תמיד להמיר  את הדת היהודית, חלילה,

מנהיגי ההשכלה  בשנות העשרים והשלושים - היו סבורים - שכדי להקטין את האנטישמיות כלפינו עלינו להתנהג ככל הגויים. וסיסמתם הייתה: "ככל הגויים בית ישראל" או: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" רחמנא ליצלן.- אך השיטה הזו לא הצליחה למגר את שנאת  הגויים אלינו כדברי הנביא יחזקאל:

"וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה:  אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.  חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלקים:  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". [יחזקאל כ, ל"ב- ל"ג]

 לכן נאמר בפרשתנו:

"ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". 

ורש"י מפרש על סמך המדרש: ואם אין אתם מובדלים לי אתם –של נבוכדנצר וחבירו"

הרב אליהו שלזינגר מביא  עוד הסבר מספר "בית הלוי" [לפרשת שמות]

הרי נאמר בתהלים: "הָפַךְ לִבָּם, לִשְׂנֹא עַמּוֹ;    לְהִתְנַכֵּל, בַּעֲבָדָיו.  שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ;    אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ" במזמור זה מוזכרים כל הדברים הטובים שעשה ה' לישראל מאז היותם לגוי, אך פסוקים אלה- כאילו מקטינים את יכולת ה' על גאולת ישראל?  אלא שהיהודים ניסו להידמות שם  למצרים ,לפיכך גדלו בלוריות ומשכו את  עורלתם, אומנם עדיין לא היה בכך  איסור- כי עדיין לא קיבלו את התורה.  אך עם זאת היו יכולים להתערבב עם טומאת המצרים ולכן באה מצוות ברית המילה –במטרה להבדיל את ישראל מהגויים.

במדרש רבה נאמר על הפסוק: "לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים.." [שיר השירים א, ג] מה שמן אינו מסוגל להתערבב עם משקים, כך גם ישראל אין מתערבים עם  בני נח- לכן הקב"ה נתן לישראל את  התורה כדי שיהיו מובדלים מן הגויים ואם בכל זאת עם ישראל מנסה להתקרב אליהם - הקב"ה  גורם לכך שהגויים יגבירו את שנאתם אלינו. וזה לטובתם של ישראל שלא יתערבו בגויים.

לכן התורה מצווה אותנו: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"- היהודי חייב להתנהג בקדושה על פי התורה בכל תחומי החיים , כדי להיות מובדל, מכל האומות- עליו לקיים את המצוות הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום.

האלשיך הקדוש סובר: המצווה של הקדושה נאמרה בהקהל- כדי להבהיר כי הקדושה אינה שייכת רק ליהודים בודדים, אלא, היא מחייבת כל יהודי על ידי מעשיו  ופעולותיו לפרטי פרטים בכל מהלך החיים ואין הוא צריך לעשות מהלך חד פעמי כדי להיות קדוש.

בעוד שאומות העולם אצלם - החיים והקדושה – שני תחומים נפרדים ואילו  אדם שרוצה להיות קדוש, לשיטתם - יתנזר מן הטבע, דוגמת בדידות במדבר ,או הליכה לתוך יער,- לעומתם עם ישראל הצטווה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש – לא על ידי התנזרות מהחיים ,אלא על ידי קידוש החיים בבחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהו"ּ [משלי ג, ו]

בעל החת"ם סופר סבור: מצווה  זו: "קְדֹשִׁים תהיו"- נאמרה בהקהל –מהטעם  כי על היהודי להיות קדוש לא על ידי ההבדלות  מהחיים, אלא  "ְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" [שמות כ"ב, ל] לא נדרשים אנו להתנהג כמלאכים- אלא אנשי קודש ובאמצעות קיום התורה והמצוות - נהיה מובדלים  מן הגויים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו ,כעם הנבחר על ידי אלוקים , מצווים לחיות בארץ ישראל על פי התורה הקדושה - שהיא מלשון הוראה ומדריכה אותנו כיצד לחיות באופן נכון - כדי להיות ראויים לחיות בארץ המובטחת – חיי שלום ברכה ושגשוג, כנאמר: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": [שמות י"ט, ה-ו]

יהי רצון שנקיים ציווי חשוב זה ונזכה במהרה - "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל..." כדברי ישעיהו הנביא. [ישעיהו נ"ט, כ]

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

פרטים

קטגוריה: פרשת קדושים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 20:20

נכתב על ידי Super User

כניסות: 251

פרשת אחרי מות - קדושים – כיצד נהיה קדושים?

מאת: אהובה קליין.

נאמר: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי."  [ויקרא כ, כ"ו-כ"ז]

השאלות הן:

א] "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"-כיצד נהיה קדושים?

ב] "ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-  מה המשמעות?

תשובות

הקדושה

רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה בהקהל – במעמד אנשים , נשים וטף -מפני שרוב יסודות התורה – כתובים  ונרמזים בפרשה זו. וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]

היות וכל עשרת הדיברות מופיעים  בפרשה, לכן הפנייה לכל  עם ישראל, מהסיבה- וכולם חייבים לקיים את הכתוב בעשרת הדיברות.

כשם שכולם היו נוכחים בקבלת התורה-כאיש אחד בלב אחד, שהרי נאמר על עם ישראל:"ויחן-שם ישראל נגד ההר  " [שמות י"ט, ב]

ולא כתוב: "ויחנו", מלמד שכל עם ישראל היו מאוחדים – במעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד. המטרה לפי ציווי ה' להיות עם קדוש, אם עם ישראל ילך בדרך ה' על פי כל הציוויים- התוצאה :עם סגולה - עם קדוש, כי האדם נקרא: אדם" מהסיבה: הוא חייב להידמות  לה', אדם=אדמה לעליון..

בחומש דברים [ח, ג] נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים" זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.

כמו כן, המן ניתן באופן  נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם  מהלחם הגשמי ונתן  להם "מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות  והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני ישראל אכלו במדבר.

חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת  להגיד:  כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם  אף על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.

כך גם עם ישראל ,עליו להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים- רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.

 חידושי הרי"ם אומר: "קדושים  תהיו גם בתוך הטבע - שהרי ה' גם בהיותו בטבע ,אף על פי כן הוא נבדל מאתנו ואין הוא מבטל את עצמיותו בכך.

הרב בן איש חי  מצטט את דברי ה' למשה  לעם ישראל- בזמן מתן תורה : "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[שמות י"ט, ז]

זהו שבח לאדם שה' בחר בו יותר   מאשר במלאך ,שהרי המלאך נמצא כל העת במצב סטטי- הוא רוחני  לגמרי ומשולל מן החומר- לכן ברור שהוא קדוש, אך לעומתו  האדם שיש לו גוף - הוא חומרי, אם יהיה קדוש זה בגדר פלא!

הרב מביא משל יפה להסביר את המסר: מעשה באדם שהלך לשוק ומצא באחת החנויות, עוף עשוי מעץ ואבן- מעשה ידי אומן. היה נראה לעיני כל ממש עוף אמיתי  המסוגל לעוף, הוא חשק  לרכוש את הדבר ושאל את בעל החנות: מה מחיר מוצר יפה זה?   

ענה לו המוכר: עשרה  זהובים, ענה לו האיש: שוטה ,עוף שהוא אמיתי ומסוגל לעוף ולנדוד ממקום למקום- שוויו: עשר פרוטות בלבד ואתה מבקש על עוף דומם- עשרה זהובים?

ענה לו הסוחר: עוף אמיתי - הוא מעשה הבריאה ויש כמוהו רבים אחרים- לכן מחירו זול! אבל העוף שאתה  חפץ בו- הוא מעשה ידי אומן ועשוי בכישרון וחכמה מעץ ומאבן וכל המתבונן בו חושב שזהו עוף אמיתי ממש,  לכן הוא  יקר מאד- כי אין נמצא כדוגמתו!

הנמשל: המלאכים- אין להם חומריות ויצר הרע - לכן קדושתם אינה מהווה פלא. כי יש  רבבות מלאכים כמותם. אך לעומתם, בן אדם שעשוי בשר ודם- גוף חומרי ויש לו יצר הרע- אם יהיה קדוש כמלאך- הדבר הוא פלא וחידוש - לפי שאינו מצוי - לכן האדם חביב לפני ה' ביותר.

משום כך נאמר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": ולא מלאכים ,למרות שהם קדושים יותר מכם היות ובכם ישנם שני דברים הסותרים זה את זה -שאתם אנשים מגוף חומרי ועם כל זה אתם  קדושים, יש בכם נשמה  שהיא רוחנית- לכן בחרתי  בכם כממלכת כוהנים והדבר לא נאמר על המלאכים למרות קדושתם העילאית יותר מכם         - לפי שיש בכם שני יסודות מנוגדים זה לזה –אתם גוף חומרי ועם כל זה קדושים לכן נבחרתם אצלי ל:"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ"

לפי  פירוש נוסף :נשמות ישראל  כולם חצובים מתחת כיסא הכבוד, היינו ,ממקום  קדוש ויסודם קדוש ולמרות שיחטאו ובכך יטמאו ,הרי על ידי שהיהודי מיטהר וטובל יגיע להיות טהור- כי יסוד עם ישראל קדוש, אך אומות העולם גם אם ישפכו על עצמם כל מים שבעולם, או יטבלו עצמם- לא יצאו מטומאתם- לפי ששורשם טומאה ,כי אין להם דיני טהרה - ואילו היהודי הנולד לאם יהודייה ,הרי אמו הולכת לטבול במקווה של ארבעים סאה ולכן הולד נוצר בטהרה, לכן אם בשלב מסוים יטמא, הטבילה  תטהר אותו!

"ָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"-

עם ישראל שונה מכל העמים כפי שנאמר: "והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה', ואבדיל אתכם מן-העמים להיות לי" [ויקרא כ, כ"ו]

על כך אומר רבינו בחיי: התורה בחוכמתה מחייבת את עם ישראל להיות מובדלים מכל העמים, במאכלים כשרים, במלבושים צנועים, ומתוך שעם ישראל מקיים את מצוות התורה: האויבים מקנאים ושונאים את עם ישראל.

ומדוע נקרא הר סיני בשם זה? מפני שמשם ירדה שנאה לעולם.

רבינו בחיי מביא את דברי המדרש: עם ישראל מובדל מיתר העמים , בתנאי שאינו עוסק בעבודה זרה, אך אם אינו מתרחק מעבודת האלילים, אזי משתייך לנבוכדנצר ומרעיו.

בכך שעם ישראל מקבל על עצמו עול מלכות שמים -זוכה לאור הגנוז לצדיקים ואילו הרשעים גורלם להיות בחשכה.

הרב אליהו שלזינגר בספרו: "אוצר התורה" שואל: מדוע קיימת שנאה תהומית  מצד הגויים כלפי העם היהודי בכל דור ודור?

התשובה: עם ישראל- נבחר על ידי הקב"ה להיות לו  לעם סגולה מכל העמים - סגולה זו לא נועדה רק לעם ישראל, אלא  לכל העולם כפי שכתוב:

"אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם". [ישעיהו מ"ב, ו]

המפרשים מסבירים: רק  כאשר עם ישראל מקיים את  התורה כהלכתה ואינו מתבולל בגויים ובתרבותם, אז אומות העולם מבחינים בעם ישראל - כעם חכם ונבון.

אך שליחות זאת של עם ישראל יצרה קנאה ושנאה כלפי היהדות.

 גם הרמב"ם באיגרת  תימן מזכיר שנאה זו כלפינו:" ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתינו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר:

"וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". [דברים ד.ח] קנאונו עובדי עבודה זרה –כולם על דתנו קנאה גדולה וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה ורצונם להילחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלוקים הוא ומי ירב לו?..."

ואכן ניתן לראות איך לאורך ההיסטוריה שרדנו את הרדיפות , ליל הבדולח בו נשרפו  מאות בתי כנסת ,השואה הנוראה וכמובן קיימים ניסיונות תמיד להמיר  את הדת היהודית, חלילה,

מנהיגי ההשכלה  בשנות העשרים והשלושים - היו סבורים - שכדי להקטין את האנטישמיות כלפינו עלינו להתנהג ככל הגויים. וסיסמתם הייתה: "ככל הגויים בית ישראל" או: "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" רחמנא ליצלן.- אך השיטה הזו לא הצליחה למגר את שנאת  הגויים אלינו כדברי הנביא יחזקאל:

"וְהָעֹלָה, עַל-רוּחֲכֶם--הָיוֹ, לֹא תִהְיֶה:  אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים, נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת--לְשָׁרֵת, עֵץ וָאָבֶן.  חַי-אָנִי, נְאֻם ה' אלקים:  אִם-לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה--אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". [יחזקאל כ, ל"ב- ל"ג]

 לכן נאמר בפרשתנו:

"ואַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי". 

ורש"י מפרש על סמך המדרש: ואם אין אתם מובדלים לי אתם –של נבוכדנצר וחבירו"

הרב אליהו שלזינגר מביא  עוד הסבר מספר "בית הלוי" [לפרשת שמות]

הרי נאמר בתהלים: "הָפַךְ לִבָּם, לִשְׂנֹא עַמּוֹ;    לְהִתְנַכֵּל, בַּעֲבָדָיו.  שָׁלַח, מֹשֶׁה עַבְדּוֹ;    אַהֲרֹן, אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ" במזמור זה מוזכרים כל הדברים הטובים שעשה ה' לישראל מאז היותם לגוי, אך פסוקים אלה- כאילו מקטינים את יכולת ה' על גאולת ישראל?  אלא שהיהודים ניסו להידמות שם  למצרים ,לפיכך גדלו בלוריות ומשכו את  עורלתם, אומנם עדיין לא היה בכך  איסור- כי עדיין לא קיבלו את התורה.  אך עם זאת היו יכולים להתערבב עם טומאת המצרים ולכן באה מצוות ברית המילה –במטרה להבדיל את ישראל מהגויים.

במדרש רבה נאמר על הפסוק: "לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים.." [שיר השירים א, ג] מה שמן אינו מסוגל להתערבב עם משקים, כך גם ישראל אין מתערבים עם  בני נח- לכן הקב"ה נתן לישראל את  התורה כדי שיהיו מובדלים מן הגויים ואם בכל זאת עם ישראל מנסה להתקרב אליהם - הקב"ה  גורם לכך שהגויים יגבירו את שנאתם אלינו. וזה לטובתם של ישראל שלא יתערבו בגויים.

לכן התורה מצווה אותנו: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים"- היהודי חייב להתנהג בקדושה על פי התורה בכל תחומי החיים , כדי להיות מובדל, מכל האומות- עליו לקיים את המצוות הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום.

האלשיך הקדוש סובר: המצווה של הקדושה נאמרה בהקהל- כדי להבהיר כי הקדושה אינה שייכת רק ליהודים בודדים, אלא, היא מחייבת כל יהודי על ידי מעשיו  ופעולותיו לפרטי פרטים בכל מהלך החיים ואין הוא צריך לעשות מהלך חד פעמי כדי להיות קדוש.

בעוד שאומות העולם אצלם - החיים והקדושה – שני תחומים נפרדים ואילו  אדם שרוצה להיות קדוש, לשיטתם - יתנזר מן הטבע, דוגמת בדידות במדבר ,או הליכה לתוך יער,- לעומתם עם ישראל הצטווה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש – לא על ידי התנזרות מהחיים ,אלא על ידי קידוש החיים בבחינת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהו"ּ [משלי ג, ו]

בעל החת"ם סופר סבור: מצווה  זו: "קְדֹשִׁים תהיו"- נאמרה בהקהל –מהטעם  כי על היהודי להיות קדוש לא על ידי ההבדלות  מהחיים, אלא  "ְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" [שמות כ"ב, ל] לא נדרשים אנו להתנהג כמלאכים- אלא אנשי קודש ובאמצעות קיום התורה והמצוות - נהיה מובדלים  מן הגויים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו ,כעם הנבחר על ידי אלוקים , מצווים לחיות בארץ ישראל על פי התורה הקדושה - שהיא מלשון הוראה ומדריכה אותנו כיצד לחיות באופן נכון - כדי להיות ראויים לחיות בארץ המובטחת – חיי שלום ברכה ושגשוג, כנאמר: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ": [שמות י"ט, ה-ו]

יהי רצון שנקיים ציווי חשוב זה ונזכה במהרה - "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל..." כדברי ישעיהו הנביא. [ישעיהו נ"ט, כ]