חומש ויקרא
דבר החסידות – פרשת קדושים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת קדושים
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:59
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 573
–
דבר החסידות – פרשת קדושים
הגבולות שקבע הקב"ה בעולמו
פעם בא איזה מחבר עם ספרו לרב גדול לבקש הסכמה על חיבורו.
כתב הרב המסכים, שמגיע למחבר "יישר כח" על כך ש"החזיר עטרה ליושנה".
כאשר הגיע המחבר לעיר אחרת, ונוכחו לדעת שהוא "עם-הארץ" גדול – שאלו את הרב: היתכן לכתוב עליו ש"החזיר עטרה ליושנה"?
השיב הרב:
- נייר נעשה מסמרטוטים, ואילו בחיבור הזה – לקח המחבר ניירות והפך אותם בחזרה לסמרטוטים...
(סופר ע"י הרבי בהתוועדות י"ב תמוז ה'תשח"י. נד' בתו"מ חכ"ג עמ' 163)
~~~
בסדר המסכתות במשנה (סדר זרעים) אנו מוצאים דבר פלא: שמסכת פאה קודמת למסכת כלאים. והטעם, כפי שמציין הרמב"ם (בפירוש המשניות), שזה בהתאם לסדר שהם מופיעים בפרשתנו: קודם נאמר "לא תכלה פאת שדך לקצור" (יט, ט) ורק אחר כך: "שדך לא תזרע כלאים" (יט, יט).
וקשה, כי לכאורה הסדר הוא להיפך: קודם זורעים את השדה, ורק לבסוף קוצרים אותו! ואם כן מדוע נאמרה קודם מצוות פאה שהיא בזמן הקצירה ורק אח"כ מצוות כלאים, שהיא בשעת הזריעה?
[וכמו שהרמב"ם עצמו סידר את ההלכות בספר זרעים שלו (ב"יד החזקה"), לפי סדר זמן חיובם: מתחיל בהלכות כלאים, שהם בזריעת השדה (ובצירוף לזה – כל סוגי הכלאים), אח"כ הלכות פאה ושאר מתנות עניים, שהם בזמן הקצירה (ואגב גררא, גם מעשר עני והלכות צדקה), אח"כ המצוות שאחרי ה'מירוח': הלכות תרומות, מעשרות, מע"ש ונטע רבעי* וביכורים, ובסוף – הלכות שמיטה ויובל, שהם אחת לשבע (חמישים) שנים]
ויש לבאר על פי פנימיות העניינים:
הרמב"ן בפרשתנו (יט, יט) מסביר שטעם איסור כלאיים הוא, כי בכך משַנים את מה שהקב"ה קבע בחוקי הטבע, שיהיה "עץ פרי עושה פרי למינו" (בראשית א, יא), לכן אסור לערבב ביניהם [וכן בשאר סוגי הכלאיים].
ויש לומר, שגם באיסור פאה יש טעם דומה:
הקב"ה קבע שחלק מהיבול שייך לבעל השדה, וחלק ממנו שייך לעניים והוא הלקט, השכחה והפאה. כאשר יהודי עובר על איסור זה – הרי הוא מערבב את ה'חוקים' והגבולות שקבע הקב"ה [ולכן גם קבעו חכמים 'שיעור' מסויים ללקט שכחה ופאה].
ונמצא, שהן בכלאים והן בפאה יש את אותו רעיון – שמירה על ההבדלה שהבדיל הקב"ה בעולמו, אלא שבכלאים זו הבדלה גשמית ובפאה זו הבדלה רוחנית.
על פי זה מובן מדוע מקדימה התורה (והמשנה) את מצוות פאה לכלאים – כי באופן כללי, העניינים הרוחניים הם המקור לעניינים הגשמיים, וכן בנידון דידן: מצוות פאה, שהיא ההבדלה הרוחנית שהבדיל הקב"ה בתבואה – היא קודמת ומקור להבדלה הגשמית שהבדיל הקב"ה בין מין למין ובין פרי לפרי – איסור כלאיים.
שבת שלום וחודש טוב!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יז, קדושים שיחה ג (עמ' 225 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 240 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רסט-ער. הרעיון לסיפור בסיוע "מה שסיפר לי הרבי" ח"ב בסופו.
______________
*) ולמרות שנטע רבעי הוא רק בשנה הרביעית לצמיחת האילן – מקדימים אותו לביכורים, אגב גררא דמעשר שני (שהוא מיד אחרי תרומה, כבר בשנה הראשונה).
ומה שביכורים בא אחרי תרומה ומעשרות (אף שהוא קודם לתרומה) – ראה רמב"ם בהקדמתו לפיה"מ שם: "וכשהשלים לדבר על הזרע ומתנותיו החל לדבר בעניין הפירות".