חומש ויקרא
דבר החסידות – פרשת ויקרא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויקרא
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:55
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 394
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויקרא
חֵלב או שומן
אחד מחסידיו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא, היה רבי שמואל מונקס. למראית עין היה מרבה במעשי-שובבות, אבל בפנימיותו היה חסיד גדול.
פעם ישבו חסידים בהתוועדות והגישו לפניהם מאכלי-בשר. ר' שמואל לקח את סיר הבשר לרשותו ולא הסכים לתת ממנו לאף אחד. לאחר שכמה ביקשו ממנו לשחרר את הסיר ואף ניסו להוציא אותו ממנו בחזקה – נטל ר' שמואל את הסיר ושפך באחת את כל תכולתו לתוך עביט השופכין.
המסובים השתוממו מאוד על המעשה שיש בו משום "בל-תשחית", אך הנה פתאום הגיע שליח מבית השוחט שלא יאכלו ממאכלי-הבשר כיון שמצאו 'שאלה' על הבשר והכל נטרף...
עכשיו נטפלו החסידים לר' שמואל והחלו להקניט אותו: מי אתה שהנך עושה לנו 'מופתים' של רוח הקודש?
נענה ר' שמואל ואמר:
- "כשהתכוננתי בפעם הראשונה להכנס לרבי ל'יחידות' קיבלתי על עצמי, שעניין גשמי שאתאווה לו ביותר לא אעשה. ועכשיו כשהגיעו מאכלי הבשר חשקתי מאוד לאכלם, על כן לא אכלתי. וכשראיתי שה'עולם' מתאווה מאוד לאכלם – נטלתי והשלכתים..."
(ע"פ ספורי חסידים – תורה, הרש"י זוין, סיפור 290)
~~~
בפרשתנו (ה, יז ואילך) נאמרה פרשת "אשם תלוי": "ואם נפש כי תחטא, ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תיעשנה, ולא ידע ואשם ונשא עוונו".
מפרש רש"י: "העניין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו, ולא ידע אם עבר עליו אם לאו, כגון חֵלב ושומן לפניו וכסבור ששתיהן היתר, ואכל את האחת...".
וצריך ביאור, מדוע בחרו חכמים מכל הספיקות דווקא את הדוגמא הזו: "חלב ושומן לפניו"?
מבאר הרבי:
קרבנות, בדרך כלל, באים לכפר על עברות שנעשו בשגגה. ומדוע צריך השוגג כפרה, הרי לא התכוון לעבור עבירה? אלא, שזה שהוא נכשל בעבירה מסויימת בשגגה – מראה שיש לו נטייה וקשר פנימי לעבירה זו, כי אילו היה צדיק – לא היה נכשל אפילו בשוגג, כמו שנאמר (משלי יב, כא) "לא יאונה לצדיק כל און".
ובמובן מסויים, כשמעשה העבירה הוא בשוגג, גדול הפגם יותר מעבירה במזיד, כי כאשר אדם עושה פעולה בכוונה – אין הוא מורה כל כך על הקשר העמוק שלו עם המעשה ויתכן שהמגע שלו עם העבירה היא רק בכח העשיה שלו ובדרגת הכוונה והדעת שבה הוא עמד אז. אבל פעולה הנעשית אצלו מאליה – מלמדת על המהות שלו; שה'אני' שלו נמשך באופן אינסטינקטיבי לעשות דברים לא טובים, ועל כך הוא צריך כפרה.
[בזה יובן מה שנאמר בכתבי האריז"ל (הובא בבאר היטב או"ח ריש סי' תמז) שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא במשך כל השנה. ואינו מובן: האדם הרי הוא בעל בחירה, ואיך יתכן שע"י שיזהר מחמץ כמה ימים – תינטל ממנו הבחירה לחטוא?
אלא, שדברי האריז"ל הם על חטאים בשוגג. כי אמנם הוא בעל בחירה לעבור עבירה מדעתו ח"ו, אבל בשוגג לא יכשל (כל כך), כי מכיוון שנזהר ממשהו חמץ – נעשתה מהותו, במדה מסויימת, מהות של קדושה, וממילא לא יימשך לעבירות שלא מדעתו]
עבירות בשוגג נובעות, איפוא, מכח התענוג שבנפש: מי שכוח התענוג שבנפשו מתרכז בדברים אסורים – גם אם הוא מתגבר על תשוקתו ואינו חוטא במזיד ח"ו – עלול להיכשל בחטאים אלה בשוגג.
ולכן מובן מדוע הדוגמא שמביאים חז"ל לספק חטא היא "חלב ושומן לפניו"; כי הרי לאמיתו של דבר, הספק הוא: האם כוח התענוג שלו מתרכז בדברים אסורים או בדברים מותרים*. והחלב והשומן שניהם מסמלים את כח התענוג [כידוע הסיפור עם רבן יוחנן בן זכאי (גיטין נו, ב), שהתענוג מ"שמועה טובה" גרמה (לאספסינוס קיסר) לשומן גשמי].
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ג, ויקרא סעיף ז ואילך (עמ' 944 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 202 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' מא-ב.
______________
*) ובזה יובן מה שבבא בן בוטא היה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ ממחרת יוה"כ (כריתות כה, א) – שלא חשש שמא חטא ח"ו בפועל, כי אם, שחשש למצב עצם נפשו (וע"ד המבואר בלקו"ת ויקרא נ, ד. ד"ה אשרנו תרצ"ו (קונט' לב) בנוגע לריב"ז). משא"כ לאחר יו"כ, שאז מאיר בחי' לפני הוי', בחי' עצם דקדושה.