חומש ויקרא
דבר החסידות – פרשת ויקרא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויקרא
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:23
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 341
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויקרא
גזל שמיימי
מסופר, שפעם ביקש המגיד ממעזריטש מרבו הבעל-שם-טוב, שיאמר לו את הפירוש במה שכתב הזהר על "ואלה המשפטים – דא רזא דגלגולא [=זה סוד הגלגול]".
יום אחד אמר לו הבעש"ט לנסוע ליער ולהתעכב שם עד הערב. המגיד הגיע ליער. אחרי זמן מה הוא ראה שהגיע פרש, והתיישב ליד מעיין סמוך לאכול ולשתות. לאחר שעזב, ראה המגיד שהפרש שכח שם את ארנקו.
אחרי זמן-מה עבר שם אדם נוסף, לנפוש קצת. פתאום ראה את הארנק, לקח אותו ועזב את המקום.
אח"כ הגיע אדם שלישי, עני ואביון, התיישב שם לאכול את פתו ולשתות, ואז נרדם שם.
פתאום חזר הפרש, וכשראה את העני העיר אותו ושאל "היכן הוא הארנק עם הכסף שהיה פה?" העני כמובן לא ידע על מה הוא שח, והפרש הכה אותו מכות חזקות ופצע אותו קשות.
המגיד ראה את כל זאת מרחוק. חזר לרבו, סיפר את כל אשר ראה ודרש הסבר לאי-צדק שקרה מול עיניו.
ענה לו הבעש"ט: זהו סוד הגלגול! בגלגולו הקודם הפרש הזה היה חייב לאיש הראשון שהגיע, את סכום הכסף שהיה בארנק. הם באו לדין לפני העני הזה שהיה אז הדיין, ופסק דינו שהוא פטור ללא חקירה ודרישה.
לכן עכשיו שילם הפרש לאיש הראשון, והעני [הדיין] קיבל את ענשו והוכה.
וזהו שכתב הזהר על "ואלה המשפטים" – "דא רזא דגלגולא".
(ספר בעש"ט עה"ת פ' משפטים, בשם 'דברים ערבים' ח"א מונקאטש תרס"ג אות י"ח)
~~~
בסיום פרשתנו, נאמרה פרשת "שבועת הפקדון"; שאם אדם הכחיש כסף שהיה חייב לחבירו (שהפקיד אצלו או גזל ממנו) ונשבע לשקר ואח"כ מודה וחוזר בתשובה, אומרת התורה (ה, כד) "ושילם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו, לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו". כלומר, עליו לשלם לנגזל לא רק את הקרן אלא גם להוסיף חומש.
כותב רש"י "לאשר הוא לו – למי שהממון שלו". ולכאורה, דברי רש"י צריכים ביאור (ראה שפ"ח ועוד) וכי למי יצטרך לשלם? ודאי לבעל הממון!
ויש להקדים את דברי הכלי יקר כאן, שהטעם שמשלם חומש הוא "לפי שהיו מעותיו בטלים אצלו", כלומר, בינתיים בזמן ההכחשה לא יכל בעה"ב להשתמש ולעשות עסקים בכספו – לכן מגיע לו עכשיו עוד חומש.
לכאורה אפשר להקשות על זה, הרי אנו מאמינים בני מאמינים שכל מה שקורה לאדם הוא מאת ה', שלכן נאמר בספר התניא (אגה"ק סכ"ה וראה במפרשים לאבות פ"ב מ"י) שאל לו לאדם לכעוס על אדם שהזיק לו, כי על הניזק כבר נגזר מן השמים, והמזיק היה רק 'שליח' שמגלגלין חובה ע"י חייב.
ואם כן קשה, הרי כאן גם אם הגזלן לא היה מעכב ממנו את הכסף – הרי היו מעכבים אותו מן השמים בדרך אחרת ובין-כך לא היה יכול לעשות עסקים בכסף, ומדוע איפוא מגיע לו חומש?
התשובה לכך היא: אמנם על הנגזל כבר נגזר מן השמים, אבל לא מחייב שגזרו עליו על משך זמן רב, אלא ייתכן שנגזר עליו שיעכבו את כספו לזמן מסויים ואח"כ יקבל פיצוי על העיכוב*. לכן צריך הגזלן לשלם לו את הפיצוי, כי אין לו הוכחה שנגזר עליו לעכב ממונו בלי פיצוי!
וזה מדוייק היטב בלשונו של רש"י "למי שהממון שלו" – שבל יעשה הגזלן חשבונות של אמונה, שעל הנגזל כבר נגזר מן השמים וכדו', כי ע"פ הלכה הממון שלו ויכל לסחור בו, ומן השמים – ייתכן שסידרו לו גם את הפיצוי, שעליך לפצות אותו – תשלום החומש!
שבת שלום וחודש של גאולה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, ויקרא שיחה ב (עמ' 9 ואילך. ובמתורגם ללה"ק ג"כ עמ' 9 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' פד. ובסיוע "ביאורי החומש" ויקרא עמ' נג-ו. וראה שם חשבון נפלא מהרבי, מדוע התשלום לעיכוב המעות הוא בדיוק חומש. ואכ"מ. ומשכיל על דבר ימצא טוב.
______________
*) ובעצם היה אפשר להקשות את אותה שאלה גם על הקרן: לכאורה מדוע צריך להשיב את הגזלה, הרי מן השמים נגזר עליו שיגזל ממנו כסף זה (ואם כן אולי יתן הגזלן הכסף לצדקה וכיו"ב, כפי שהדין בגזילה שאין לה בעלים), אלא ודאי התשובה: שאמנם נגזר עליו שיגזל ממנו ממונו, אבל יתכן שהגזירה היתה רק לזמן מוגבל ועכשיו נגזר עליו שישוב אליו הממון, כפשוט.