פרשת ויחי - ברכת יעקב לבניו ודאגתו לעתידנו

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בשישי, 10 ינואר 2025 05:30

נכתב על ידי Super User

כניסות: 76

פרשת ויחי - ברכת יעקב לבניו ודאגתו לעתידנו!

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו - יעקב  קורא לבניו  כדי לומר להם - את אשר יקרה להם  באחרית הימים כפי שנאמר:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר - יִקְרָא   אֲתכֶם"....[בראשית מ"ט, א'-ג']

בהמשך מילות הקדמה אלה, יעקב מתייחס  לכל השבטים ומעניק ברכות  לכל שבט בנפרד, דוגמת שבט: אשר:

"מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ".[להלן: מ"ט, כ']

יעקב מצווה  את בניו שיקברוהו במערת המכפלה בחברון:  אך יש לציין שכבר קודם שאסף אליו את בניו - השביע את יוסף שאחרי מותו יקברהו במערת המכפלה:

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.  לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה" [להלן מ"ז. כ"ט-ל"א]

השאלות הן:

א] מה הייתה כוונת יעקב במילים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר -יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"?

ב] לאיזו ברכה – מיוחדת זכה שבט אשר? 

ג] מדוע חשוב היה ליעקב להיקבר במערת המכפלה?

תשובות.

כוונת יעקב  במילים: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם...,"

ה"נתיבות שלום" מסביר: אמרו חז"ל [מסכת פסחים נ"ו]: ביקש יעקב לגלות את הקץ והסתלקה ממנו השכינה.

ועל פי הזוהר הקדוש: התורה לא הייתה אומרת:"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.." דבר שלא נתקיים, ובוודאי שיעקב  כן גילה, אלא שמתברר שיש בדבריו – חלק גלוי ויש גם חלק סתום. יתכן לומר: שכל מה שהצטרך יעקב לגלות - גילה. ומה גילה להם ?  תתאספו ותתאגדו יחד - האחדות  תהיה חשובה מאד באחרית הימים.

כוונת חז"ל היא על עניין הגאולה [מסכת סנהדרין צ"ח] "זכו אחישנה". "לא זכו  בעיתה"

לכן יעקב אבינו  נתן את עצתו לבניו : שבעת שהם יהיו במצב "לא זכו"- שיקיימו : "האספו  ואגידה  לכם"- במילים אחרות: תתאחדו ! על ידי  זה - הם יהיו בכלל "זכו"- למרות שהם במצב  שלא זכו - כמאמר  הצדיקים: "ועמך כולם צדיקים - כאשר הם מתאחדים כגוף אחד - הרי הם בבחינת צדיקים .

בנועם אלימלך נאמר: [פ' דברים]: יש עולם הנקרא: "כל  ישראל " הוא  העולם של כללות ישראל, אשר שם אין  חטא ואין פשע ואין שום שטן ופגע רע מגיע  לשם. כי כל החטאים הם רק בפרטים, לפי שהפרט חוטא לפעמים, אך כללות ישראל הם בקדושתם קיימים, זה הסוד שגילה יעקב.

רש"י מבאר: ביקש יעקב להגיד את אשר יקרא  אתכם באחרית הימים - אך לא מצאנו שיעקב  גילה את אחרית הימים. אכן בתחילה כשהתחיל להגיד להם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם...,"ביקש לגלות את הקץ של הגלויות - אך הסתלקה ממנו  השכינה ונעלמה ממנו ידיעת הקץ, לכן התחיל להגיד  דברים  אחרים שהם אינם מעניין קץ הגלות.

"בעל הטורים" מסביר: כשרצה יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו אמר לבניו: "שמא יש בכם חטא ? - ענו לו: תדקדק בשמותינו ולא תמצא בהם את האותיות: ח.ט  , ענה להם: אין בכם את האותיות: "קץ"

רבינו בחיי מדגיש את מילות יעקב: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". הזכיר יעקב לבניו את שני שמותיו: יעקב וישראל התכוון להגיד לבניו - תשמעו לדבריי - בני יעקב  ומה הם כלל דבריי ? תשמעו לקב"ה—זהו שתשמעו אל ישראל אביכם שבשמים-היינו: ישראל סבא, ולכן הזכיר את שני שמותיו.

שבט אשר וברכתו.

יעקב בירך  את שבט אשר בברכה: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ; וְהוּא יִתֵּן, מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ".

רש"י מסביר: כל דברי מאכל הקרוי בשם כללי "לחם"- הבא מחלקו של אשר - יהיה שָׁמֵן - לפי שבחלקו של אשר  הרבה עצי זית. וזה יגרום לשמן בכמויות רבות - כמעיין ומתוך כך הוא יטבול את מאכלו בשמן. כן מצאנו שמשה בירך את שבט  אָשֵׁר בעניין זה שנאמר :

"וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר , יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ" [דברים ל"ג, כ"ד] לפי שארצו שופעת שמן כמים והם טובלים וסכים את רגליהם,ברכה זו התקיימה כמו שנאמר [ מנחות. דף פ"ה]

"פעם הוצרכו אנשי לודקיא [שבארץ סוריה] לשמן ושלחו שליח שיביא להם-והלך ממקום למקום אך לא מצא  כדי צורכו - עד שהגיע לגוש     חלב - שבנחלת אשר ושם הוליכוהו לבעל שדה זיתים והייתה שפחתו מוציאה לו ספל של זהב מלא שמן, וטבל את ידיו ורגליו  – כלשון הכתוב: " טובל בשמן רגלו ונתן לו  זיתים בשוויי מאות אלפי זוזים,

רש"ר מסביר: בניגוד לשבטים: דן וגד  הַמֵגִנִים - על האומה מפני אויבים מחוץ לגבולות  הארץ, תפקידם של אשר וגם נפתלי למלא את  חובותיהם בעניינים הפנימיים של עם ישראל בארצו. אשר - מספק לעצמו מזון עשיר בריא ומובחר -  המתאים  ליצור מעדנים משובחים.

רבינו בחיי מבאר: כתוב: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" , היה צריך להיות כתוב: "אָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" –מה תפקיד האות מ"ם בתחילת השם-"אָשֵׁר". התשובה: כי לאשר יהיה כל כך הרבה שמן - שממנו יובל –שפע השמן  לשאר הארצות.

האלשיך הקדוש  מסביר: סגולתו המיוחדת של אשר - שהיה ממעט לעצמו ודואג לאחרים , דברי יעקב עליו: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" הכוונה:  אשר – היה שמח בחלקו , לחמו הדל תמיד היה טעים לחיכו והוא כשמן בעצמותיו - אבל כשהיה מעניק  משלו לאחרים - היה משתדל לתת לזולת: מעדני מלך - מכל טוב שיש בעולם.

מעניינים במיוחד דברי תנחומא: [ויחי סימן י"ג] על המילים: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ"

בנותיו של אשר היו נאות לפי  דברי לאה: "וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר"[בראשית ל', י"ג]

משה בירך: "וּלְאָשֵׁר אָמַר, בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו, וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ".[דברים ל"ג, כ"ד]

אָשֵׁר -  ייתן מעדני מלך ובנותיו ראויות למלכויות .

ר' לוי לומד מדברי לאה:"... בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר" -  שהיו  בנותיו  של אשר נאות כמותו והיו נשואות לכוהנים ולמלכים שנמשחו בשמן המשחה - בשמן זית - כי השמן מייפה את האדם כפי שמסופר: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי תמְרוּקֵיהֶן:  שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר.." [מגילת אסתר, ב', י"ב]

ונאמר: "וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אכלתי אָכָלְתְּ; וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה".[יחזקאל  ט"ז, י"ב]

השמן הוא גם סמל המלכות - בנות אָשֵׁר - היו  נשואות למלכות שנמשחת בשמן ובזכות יופיין שבא ממשיחת השמן.

יעקב מצווה את בניו לקברו במערת המכפלה בארץ..

על פי רש"י שלוש סיבות :

א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר :"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות  ח', י"ג] היות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו - סירב להיקבר שם..

ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים - קמים לתחיה , אלא בצער גלגול מחילות  שעתידים להתגלגל במחילות  מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.

ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום - עבודה זרה.

יעקב מצווה  את בניו לקברו במערת המכפלה:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]

הרמב"ן סובר : כי יעקב ביקש  מיוסף שישבע לו על קבורתו במערת המכפלה- לא מפני שחשד ביוסף שלא יקיים את ההבטחה, אלא הוא דרש ממנו שבועה - כדי לחזק את בקשתו זו אחר כך מפרעה - מלך מצרים בטענה שהוא כבול בשבועה למלא את צוואת אביו - יעקב ואכן פרעה אישר לו לקבור את אביו במערת המכפלה על סמך שבועה זו באומרו:

"וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ"[להלן נ', ו']

לסיכום , לאור האמור לעיל: ציווי  יעקב לבניו - אז  היום- ולדורות: אחדות העם, אהבת חינם - אהבת התורה והארץ ומימוש השליחות לכל יהודי - על פי כישוריו - למען העם והארץ.

ויפים דברי  דוד המלך: "..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"[תהלים: קל"ג, א']

שבט אשר וברכתו

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בשישי, 10 ינואר 2025 05:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 72

שֵׁבֶט אֲשֶׁר וּבִרְכָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

 וַיְהִי הַיּוֹם נִקְרְאוּ הַבָּנִים

 אֶל אֲבִיהֶם הַבָּא בַּיָּמִים

 יַעֲקֹב – יִשְׂרָאֵל אִישׁ תָּמִים

 חִישׁ לַחֲזוֹת אַחֲרִית הַיָּמִים.

לְפֶתַע הִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה

אוֹתָם הִפְתִּיעַ הֶעֱנִיק בְּרָכָה

שֵׁבֶט, שֵׁבֶט וּשְׁלִיחוּתוֹ

עֲטוּר יִחוּדוֹ  בְּנַחֲלָתוֹ.

שֵׁבֶט אֲשֶׁר - שְׁמֵנָה לַחְמוֹ

עֲצֵי זֵיתִים - מְרֻבִּים חֶלְקוֹ

הַכֹּול מְגַלִּים בּוֹ עִנְיָן

הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁמֶן כְּמַעְיָן.

מֵי הַנַּחַל מְשַׁקְשְׁקִים

שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים  מַשְׁקִים

צַמָּרוֹת נוֹשְׁקוֹת שָׁמַיִם

מְנִיבוֹת זֵיתִים כִּפְלַיִם.

הַבָּאִים מֵהַשֶּׁפַע מֻופְתָּעִים

מְצִיפִים  שָׂדוֹת כְּאַיָּלִים

כַּדֵּי שֶׁמֶן וְסַלִּים נוֹשְׂאִים

מוֹדִים לָה' כִּמְנוֹרָה מְאֻחָדִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת "וַיְחִי", [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית].

פרשת ויחי - צדיקים במותם נקראים חיים - כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 28 דצמבר 2023 06:55

נכתב על ידי Super User

כניסות: 543

פרשת ויחי - צדיקים במותם נקראים חיים - כיצד?

מאת:  אהובה קליין

פרשה זו נקראת בשם :"ויחי" למרות שבסופה - ישנו תיאור מות יעקב ואף הלווייתו לקבורה במערת המכפלה - כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק -לוֹ.  וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם.  וַיַּעַבְרוּ, יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אִם-נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם--דַּבְּרוּ-נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר.  אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי--וְאָשׁוּבָה.  וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.  וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם.  וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו... " [בראשית נ', א'-ט']

השאלות הן:

א] מה משמעות  המילה: "ויחי" ונפילת יוסף על פני אביו?

ב] מדוע דרש יעקב להיקבר בכנען- בחברון  מערת המכפלה?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חז"ל  מייחסים חשיבות רבה למילות הפתיחה של הפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". לעומת זאת כאשר חזר יעקב - משהותו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".[להלן ל"ז, א'] וההבדל בין המילה: "וישב"- זוהי ישיבת קבע והוא קיים רק לגבי ארץ ישראל, אך מנגד על ישיבת יהודי בגלות - אין היא נחשבת לישיבת קבע, אלא היא באה להחיות את הנפש עד יעבור זעם - מטעם זה נאמר על יעקב: על תקופת שהיית יעקב ומשפחתו:" "וַיְחִי יַעֲקֹב..."בבחינת שהייה זמנית.

רבינו בחיי מסביר: המילה: "ויחי"- עולה בגימטרייא - שלושים וארבע - מספר המרמז: לשנים הטובות והשמחות בחיי יעקב, שעליהן ראוי להגיד: "ויחי יעקב.."

למרות שיעקב אומר לפרעה במצרים: "וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" לעומת זאת שבעה עשר השנים בסוף ימיו של יעקב במחיצת יוסף היו השנים הטובות והמאושרות- שנים שכוללות שתי תקופות שוות של שבע עשרה שנים :

א] שבע עשר השנים הראשונות בחיי יוסף עד שנמכר למצרים.

ב] שבע-עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה כל המשפחה השסועה במצרים.

חז"ל סוברים כי יש כאן משהו חינוכי, במילים "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"[ בראשית  מ"ז, כ"ח] מזכיר גם את הפסוק: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן"[ בראשית  ל"ז, ב'] מהפסוק הזה לומדים: שיוסף היה צעיר בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מאביו ומכל בני משפחתו ונמכר לעבד במצרים. יעקב אבינו קיים ,אפוא ,מצוות לימוד וחינוך כלפי בנו יוסף במשך שבע עשרה שנים, משום כך מדגיש בפנינו הכתוב, שאין ה' מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם. וכך זכה יעקב לגמול מושלם מצד יוסף ובניו, שקיימו בו בסוף ימי חייו: מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות- מידה כנגד מידה.

[מתוך ספר "התמצית" / מאיר ינאי] מצאתי הסברים מעניינים נוספים- למילה: "ויחי":

"ויחי"- הכוונה: לחיות נכון - באהבה וביראה, מידת יעקב- היא לראות ולהבין מה המטרה בחיים - לשם מה חיים?

"וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־ כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים"׃ [נחמיה ט', ו] הכוונה: ה' מחיה את כל הנבראים.

"כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" [תהלים ל"ו, י' ]

התורה, - היא  מלשון הוראה  היא תורת חיים. "ובחרת בחיים למען תחיה" [דברים  ל', י"ט]

התורה נקראת בשם: "תורת חיים" לפי שנאמר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי ג', י"ח]

ישראל נקראו: חיים- שנאמר: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".[דברים, ד', ד']

ארץ ישראל נקראת "חיים" שנאמר: "וְנָתַתִּ֥י צְבִ֖י בְּאֶ֥רֶץ חַיִּֽים"׃

[יחזקאל כ"ו, ו]

נפילת יוסף:

נאמר: "וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק - לוֹ".

רש"ר מסביר: יש בנפילה זו רמז להתעוררות רגשית עוצמתית – כאשר אדם נופל כביכול שלא מרצונו ,יוסף נפל על פני אביו ובכה ומשאזלו כוחותיו –הוא נישק - נשיקת פרידה את אביו.

חשיבות בקשת יעקב להיקבר במערת הכפלה.

יעקב מרגיש כי הגיעה לשיבה טובה ועליו לדאוג למקום קבורתו בכנען ,לכן הוא מבקש מיוסף שאינו מעוניין להיקבר במצרים - אלא בארץ ישראל:

על פי רש"י שלושה טעמים לכך:

א] סופה של מצרים ללקות במכת הכינים - כמו שנאמר:

"כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" [שמות  ח', י"ג]

והיות והכינים האלה זוחלים תחת גופו ומצערים אותו-סירב להיקבר שם..

ב] אין מְתֵי חוּץ לָאָרֶץ חיים- קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול מחילות - שעתידים להתגלגל במחילות  מתחת לפני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחייה.

ג] כדי שהמצרים לא יעשו את מקום קבורתו למקום של עבודה זרה.

יעקב מצווה  את בניו לקברו במערת המכפלה:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי-- לַאֲחֻזַּת-קָבֶר". [להלן מ"ט, כ"ט-ל"א]

רש"ר מדגיש: כי יעקב מזכיר את מקום הקבורה המדויק בכנען - מערת המכפלה.  עבור הבנים יהיה זה צורך וזכות להתעסק עם גופו והזכות להיקבר עם אבותיו- ניתן לראות איך הקפיד לשמור על הסדר וזכויות הקניין על המקום- שהרי אברהם אבינו רכש את הקבר והשדה בחברון בכסף מלא!

ה"משך חכמה" [ויקרא כ"ו, מ"ד]מבאר: יעקב לא היה מעוניין שיהיה קבור במצרים- מהחשש שמא ירצו בניו להישאר שם- ויסרבו לעזוב את קבר אביהם. לכן בא החשש, שמא  יתבוללו, חלילה- במצרים.

"ואם היה קבור יעקב אבי - כל שבטי ישראל שם, הלא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם והיה בטל הייעוד האלוקי עליהם.."

"על פי עקדת יצחק" יעקב הזכיר את "מקנה השדה והמערה אשר  בו - מאת בני חת- מהחשש, שמא כבר נשכח במשך שבע עשרה השנים שיעקב ובניו היו במצרים - ויורשי הבעלים הראשונים יערערו על זכותם של בני יעקב לקבור שם את אביהם [מה שבאמת קרה לפי חז"ל]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: לאורך כל חייו- יעקב היה איש אמונה -מחובר לאלוקים-ברמ"ח  אבריו - הוא דאג שהתורה תלווה את כל משפחתו  תמיד ובהמשך גם לדורות הבאים- לכן שם הפרשה: "ויחי"- בא למרות תיאור  מותו ומעיד כמה נכונים דברי חז"ל:

"צדיקים במיתתם קרויים חיים"[מסכת ברכות י"ח, ע"ב:]

יוסף נופל על פני אביו

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 28 דצמבר 2023 06:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 492

יוֹסֵף נוֹפֵל עַל פְּנֵי אָבִיו.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם בְּתוֹךְ מִצְרַיִם

עַנְנֵי שְׁכִינָה  כִּסּוּ שָׁמַיִם

יַעֲקֹב אָבִינוּ  בְּמִיטַּת חָלְיוֹ

שְׁאֵרִית כּוֹחוֹ תְּאוֹתֵת קִצּוֹ.

עָטוּף כָּרִים וּכְסָתוֹת

מוֹחוֹ צָלוּל רַב טִרְדוֹת

בָּנָיו צִוָּה צִיוּוּיִים

לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת יְצוּקִים:

לְהִיקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבוֹת

הַנִּרְכָּשׁ בְּאֹפֶן נָאוֹת

בִּידֵי אַבְרָהָם אֲבִי הָאֻמָּה

שְׂדֵה עֶפְרוֹן - מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.

עַתָּה אָסַף רַגְלָיו וְיִגְווַע

יוֹסֵף נִדְהָם חִישׁ הֻפְתַּע

לֹא שָׁכַח  גֹּדֶל  הַשְּׁבוּעָה

לְאָבִיו  יַעֲקֹב בְּזוֹ הַשָּׁעָה.

לְפֶתַע נִכְמְרוּ רַחֲמָיו

בִּכְיוֹ  בְּכִי תַּמְרוּרִים  עָלָיו

וַיִּיפֹּול יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו

נְשִׁיקַת אַהֲבָה עָלָיו הִרְעִיף.

הֶעָרָה:  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת וַיְחִי [חֻמַּשׁ דְּבָרִים]    

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים - כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויחי

פורסם בחמישי, 05 ינואר 2023 12:42

נכתב על ידי Super User

כניסות: 663

פרשת ויחי – מעשה אבות סימן לבנים - כיצד?

מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת במילים:"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". [בראשית מ"ז, כ"ח]

בהמשך כאשר יקרבו ימי יעקב למות הוא קורא ליוסף: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.  לא וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה". [להלן מ"ז, כ"ט- ל"א]

במהלך הפרשה, התורה מתארת את מות יעקב אבינו, אך  בטרם מותו , אנו קוראים  את הציווי מפיו לבניו:

"וַיְצַו אוֹתָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל-אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר.  לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה.  מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.  וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת-בָּנָיו, וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל-הַמִּטָּה; וַיִּגְוַע, וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו". [פרק מ"ט, כ"ט- ל"ג]

התורה מציינת כי לאחר מותו של יעקב זכה גם לכך שהמצרים ביכו אותו: "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם". [נ', ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות  מילות הפתיחה  בפרשה: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

ב] מה ציווה יעקב את בניו טרם מותו?

ג] מדוע אף  המצרים ביכו את מות יעקב?

תשובות.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - המשמעות:

חז"ל מסבירים: כאן בפרשתנו נאמר: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ואילו כאשר שב יעקב מהשהות שלו בניכר נאמר: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו  בְּאֶרֶץ כְנָעַן".[בראשית  ל"ז, א']

ההסבר : המושג: "ישיבה" משמעו: ישיבת קבע. מושג זה מתייחס רק לגבי  ישיבה בארץ ישראל, מנגד כאשר היהודי שוהה בגלות ,אין ישיבתו ישיבת קבע ומטרתה רק להחיות את הנפש  - באופן זמני עד חלוף הסכנה במקום ,מטעם זה נאמר על שהיית יעקב וביתו  במצרים : "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"

רבינו בחיי אומר : "וַיְחִי "- בגימטרייה: שלושים וארבע, מספר זה מרמז למספר   השנים המאושרות של יעקב שהיו בחייו שעליהן ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב "-אומנם כאשר יעקב מגיע אל מצרים הוא אומר:

"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹותַיי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" [להלן מ"ז, ט]

אך השנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו האהוב – יוסף- נחשבו לשנים הטובות השנים האלה- כוללות שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע-עשרה השנים הראשונות בחיי יוסף עד מכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן התאחדה מחדש  המשפחה השסועה.

עוד ניתן ללמוד רעיון מעניין מתוך הפסוק הראשון:

א] "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"

ב] "וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה".

מפסוקים אלה ניתן ללמוד משהו חשוב על הביוגרפיה של יעקב:

בשני המספרים הכלולים בפסוקים - מופיע בהם המספר שבע, שהוא מקודש מזמן בריאת העולם - יעקב שהוא השלישי מתוך אבות האומה - חי בדיוק שלוש תקופות של "שבע שבתות שנים": ( x3 7x7) ומכל שנות חייו היו  שבע עשרה השנים האחרונות כמניין "טוב", בגימטרייה - היו אלה שלוות ומרגיעות  שבהן זכה להתאחד עם בנו  יוסף מחדש אחרי תקופה רבה של כ"ב שנים שלא התראו כלל.

עוד רעיון יפה של חז"ל על הפסוק: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה";

כאן נשאלת השאלה הרי בפרשת ויגש התורה מתארת לנו: שבפגישת יעקב עם פרעה - כאשר מגיע למצרים הוא מספר לפרעה שהוא בן "שלושים ומאת שנה" [מ"ז, ט] היות ששנות חייו של יעקב היו בסך: "מאה וארבעים ושבע שנים"

מתוך החישוב הזה אנו מסיקים שיעקב חי במצרים 17 שנה - הדבר הזה מזכיר לנו  את הפסוק:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן," [להלן  ל"ז, ב'] מתוך פסוק זה, אנו לומדים: שיוסף היה בן שבע עשרה שנה כאשר הופרד  מאביו ושאר בני הבית -  נמכר למצרים ונהיה עבד. יעקב זכה במצווה לחנכו וללמדו עד גיל שבע עשרה ,היות ואין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים  טובים של כל אדם, באופן זה זכה יעקב לגמול יפה  מיוסף ואחיו שקיימו את מצוות כיבוד אב - במשך שבע עשרה שנים תמימות  מידה  כנגד מידה.

בקשת יעקב מבניו -   טרם מותו - ובקשתו המיוחדת מיוסף.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל-עַמִּי--קִבְרוּ אֹתִי, אֶל- אֲבֹתָי:  אֶל-הַמְּעָרָה--אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה, עֶפְרוֹן הַחִתִּי.  בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה,"

יעקב הוא לא היחיד  המבקש להיקבר בארץ כנען במערת המכפלה – אשר בחברון.

את הקשר האיתן לארץ ישראל אנו רואים בשלושת אבות האומה:

אברהם אבינו לא יצא את גבולות הארץ, אלא רק בימי שנות הרעב ,וכאשר שולח  את אליעזר להביא אישה לבנו יצחק מזהיר אותו:

"הִישָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה". [בראשית כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא כל ימיו מחוץ לגבולות הארץ המובטחת - לבנים. ואילו יעקב שנאלץ פעמיים בימי חייו לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים אינו שוכח לצוות את יוסף בשבועה:"  אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם !

יש לנו ללמוד משלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב את חיבתם המופלגת כלפי ארץ ישראל - ומעשה אבות סימן לבנים.

בדרך כלל טבעו של אדם לגלות חיבה יתרה לרכושו ולחפציו ,אך גדולתם של אבותינו שגם כאשר לא זכו לארץ המובטחת לבניהם , לאור העובדה שעמים זרים היו יושבים בה כאילו הייתה שייכת להם - למרות זאת הם דבוקים לארץ המובטחת ברמ"ח אבריהם!

יעקב משביע את יוסף:

"וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם". [להלן  מ"ז, כ"ט]

רש"י מסביר  כי לדרישה זו  ישנם שלושה טעמים:

א] סופה של מצרים  להיות עפרה  כינים כמו שנאמר:

"וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּינָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות  ח, י"ג] יעקב חושש שהכינים האלה  יהיו זוחלים תחת גופו ומצערים אותו.

ב]  אין מתי חוץ לארץ קמים לתחיה ,אלא בצער גלגול  מחילות- כלומר שעתידים להתגלגל במחילות מתחת פני האדמה עד ארץ ישראל כדי לקום לתחיה שם.

ג]  יעקב חושש ,שמא יעשו אותו המצרים עבודה זרה לאחר מותו [ב"ר]

נאמר: "וְשָׁכַבְתִּי, עִם -אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבורָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ".

רש"י מסביר את בקשת יעקב מיוסף שישבע לו: שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, הרי אני סופי לשכב עם אבותיי לכן  אני משביע אותך שאתה תישא אותי ממצרים ותקברני בקבורתם.

המצרים מבכים את מות יעקב.

כך הכתוב מתאר את מות יעקב אבינו  ואף את בכיים של המצרים עליו:

"וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם" [להלן נ', ג']

יוסף ציווה את עבדיו והרופאים לחנוט את גופת יעקב . על פי רש"י: הכוונה שהרופאים הכינו תערובת - מרקחת בשמים שבו משרים את גופת המת. כדי לשמר את גופו שלא ירקיב ולתת בו ריח טוב.

המצרים  בכו על מות יעקב אבינו אך מעניין מדוע?

רש"י עונה: הסיבה לבכייתם- לפי שבגללו באה להם ברכה. כי בזכות יעקב הרעב פסק טרם זמנו ולא נמשך שבע שנים כפי שפתר  להם יוסף.

מי הנילוס היו  מתברכים על  ידו . היות שהיה מברך את פרעה- שבכל זמן שילך לנילוס - יעלו המים לכבודו- כדי  להשקות את מצרים.

בספר הישר  מסופר על אבל מצרים וכנען - על מות יעקב:

"וְיֻגַּד הַדָּבָר לְאָסְנַת אֵשֶׁת יוֹסֵף, וַתָּקָם וְתִלְבַּשׁ שָׂק וְתָבוֹא הִיא וְכָל נְשֵׁי מִצְרַיִם עִמָּהּ וְיִסְפְּדוּ כֻּלָּם וְיִבְכּוּ אֶת יַעֲקֹב, וְגַם אַנְשֵׁי מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת יַעֲקֹב, בָּאוּ כֻּלָּם בַּיּוֹם הַהוּא  בְּשׁוֹמְעָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְיִבְכּוּ כָּל מִצְרַיִם אֶת יַעֲקֹב יָמִים רַבִּים וְגַם מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֲנָשִׁים אֶל מִצְרַיִם בְּשׁוֹמְעָם כִּי מֵת יַעֲקֹב וְיִבְכּוּ בְּמִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

"וַיְהִי אַחֲרֵי  כֵן וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו בְּמֹר וּלְבוֹנָה וְכָל קְטֹרֶת וּבֹשֶׂם, וַיַּחַנְטוּ הָרוֹפְאִים אֶת יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צִיוווה וְכָל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ מְקוֹנְנִים וּמִתְאַבְּלִים עַל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כָּל הַיָּמִים"

לסיכום, לאור האמור לעיל - ניתן להסיק עד כמה הייתה חשובה ליעקב אבינו  הענקת חינוך תורני לבניו ולכן כאשר הבין שהם צריכים לשהות במצרים באופן זמני- בעקבות תקופת הרעב בארץ - הקפיד לשלוח את יהודה כדי להקים מרכז תורני בגושן שבמצרים ובנוסף לכך היה מחובר לארץ המובטחת ברמ"ח אבריו  ולכן ציווה את בניו לדאוג לכך - טרם מותו - להיקבר במערת המכפלה – הוא נודע  כאיש חכם ונבון - מכבד את הזולת - העניק כבוד גם לפרעה ובירך אותו לכן אין זה פלא שזכה לכבוד הן מפרעה והן מהמצרים עצמם ,שהבינו שהתברכו בזכותו . על כן יעקב אחד משלושת האבות -  הראוי כמו אברהם ויצחק  לשמש דוגמא לדורות הבאים כיצד לחיות על פי התורה הקדושה ובמסירות נפש לארץ  המובטחת . "מעשה אבות סימן לבנים"