פרשת ויגש - הפגישה הדרמטית בין יוסף ובנימין והמסר?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 05:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 291

פרשת ויגש - הפגישה הדרמטית בין יוסף ובנימין והמסר?

 מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים שבפרשה: התוודעות יוסף אל  אחיו והחיבוק עם בנימין, כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.  כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר.  וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" [ בראשית מ"ה, ד- ח']

וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:  כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.  וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי, אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם, וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר רְאִיתֶם; וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-אָבִי, הֵנָּה. וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.  וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.  וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ". [שם, מ"ה,  ד'- י"ט]

השאלות הן:

א] כיצד הרגיע יוסף  את אחיו?

ב] כיצד התרחשה פגישת יוסף ובנימין?

תשובות.

יוסף מרגיע את אחיו.

יוסף פונה אל אחיו במילות הרגעה ושכנוע:  "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.........."

מפרשים רבים, כגון :אברבנאל, ריב"ש, ספורנו, סוברים: יוסף מסביר לאחיו: אל תחשבו שמכירתי היתה מקרה, אלא אתם שימשתם מכשיר בידי אלוקים להגשים באמצעותכם את  תכליתו: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה"  לכן, אומר אברבנאל: לא מסופר שה' העניש את האחים על המכירה, או שאביהם- יעקב הוכיחם על מעשיהם.  אלא הנקודה היא: שגם אם כל אדם- יש  לו בחירה  חופשית,  הרי ישנו מצב בו ה' יטה את בחירת האדם  למטרה מסוימת, האחים בחרו לשנוא את יוסף ובאופן זה - התגלגל יוסף למצרים- במטרה למלא שליחות זו.

"העקדה" מסביר את דברי יוסף באופן שונה: הוא אינו משחררם מאשמת המכירה, שם את הדגש על המילה: "הנה" והכוונה- הנה אתם מכרתם אותי ולמרות מעשיכם- הכול התגלגל באופן שונה , בעצם, "לא אתם שלחתם אותי הנה". אלא הקב"ה התערב כאן וכל  המעשה הרע שלכם נהפך למשהו טוב- המכירה- הפכה לשליחות.

בעלי הרמז סוברים: כי יוסף התכוון לומר לאחיו- "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ"-הכוונה:  לעת עתה אין לכם  על מה להתעצב- כי הוא ידאג למזונם ,אך בהמשך ההשתלשלות בשלב האחרון - יש סיבה לדאגה ועצבות.- כי גלות מצרים מתקרבת, למרות שיוסף ראוי היה  לרדת למצרים בשלשלאות ברזל, אך   התגלגל הדבר בצורה של: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה"

"שפתי כהן"  מגלה רמזים נוספים בדברי יוסף וטוען שהמילה: "למחיה"  מורכבת מהאותיות: ל' ,מ' [בגימטרייה- שבעים] חיה [נפש]-  לפי שירדו למצרים שבעים נפש. ולגבי המילים: "לשום לכם שארית"-בגלות מצרים עם ישראל ינצל מבחינה לאומית - כי בעיני המצרים הם יהיו תועבה ולא יתבוללו בהם, ובסופו של דבר :"ולהחיות לכם לפליטה גדולה" בסוף הגלות- ישראל יצאו לפליטה גדולה למרחב של  חירות.

פגישת יוסף ובנימין במצרים.

בהמשך התוודעות  יוסף אל אחיו, התורה מתמקדת בפגישה בינו  לבין בנימין

רש"י מסביר: את כוונת דברי יוסף במילים:

"וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:  כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם".  

כאן יוסף משווה בין האחים לבנימין ומדגיש: כשם שאין לו כל רגש  של שנאה אל בנימין, שהרי בנימין  לא היה שותף במכירת יוסף   לישמעאלים , באותה מידה אינו חש תרעומת  וכל שנאה  כלפי יתר האחים. על אף שמכרוהו,  אין יוסף נוטר כלפיהם שנאה וכעס.

יוסף בוכה על צווארי בנימין ובנימין בוכה על צווארי יוסף,

על כך מסביר רש"י:

בכייתו של יוסף הייתה על שני בתי מקדש - הבית הראשון והבית השני שעתידים להבנות בחלקו של בנימין - בנחלת הארץ וסופם להיחרב.

ואילו בנימין בכה על צוואריו של יוסף - ובכיו  היה על  משכן שילה שעתיד להיבנות בחלקו של יוסף ובסופו של דבר- ייחרב.

הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר שואל: מדוע יוסף בוכה על  בתי המקדש שהיו בחלקו של בנימין ואילו בנימין בוכה על משכן שילה שבנחלת יוסף? מן הראוי היה שכל אחד מהם  יבכה על חורבן הבית  שנמצא בחלקו-היינו-  יוסף יבכה על חורבן משכן שילה ואילו בנימין יבכה על חורבנם של בתי המקדש בתחום חלקו?

התשובה היא: אדם מישראל חייב להצטער ולבכות על אסון הפוקד את חברו יותר מאשר להצטער על אסונו שלו ,ואפילו אם אדם מגיע למדרגה הגבוהה של קבלת ייסורים באהבה, אל נא יקבל באהבה ייסורים של הזולת.

שאלה נוספת : מדוע השניים בוכים  דווקא בשעת שמחה - כשהם נפגשים מבכים את החורבן בעתיד?

אלא, כאשר הם נפגשו חשו כי הפירוד עד כה נגרם בגלל שנאת חינם- מיד ראו ברוחם את החורבן שבא  כתוצאה משנאת- חינם לכן בכו, כי שנאת חינם  היא אשר גרמה לתוצאות אלה- ובעתיד חגרום גם לחורבן.

רבינו בחיי מבהיר – כי יוסף נפל על צווארי בנימין ובנימין נפל על צווארי יוסף- כמנהג אחים שהם בני אם אחת - ואהבתם  איש לרעהו עזה., כמו שכתוב בשיר השירים: "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי"  [שיר השירים ח, א]

"החיזקוני" מסביר: כי נאמר "צווארי"- בלשון רבים כי כל אחד מהם בכה משני צדדי הצוואר.

הרב יחזקאל שינפלד מביא הסבר מעניין בספרו: "שו"ת הפרשה" מדוע בכו שני האחים- יוסף ובנימין בשעת שמחה?

התשובה: חכמינו מסבירים: כי בעולם הזה אין האדם צריך לנהוג בשמחה מושלמת- גם שמחה הכי גדולה- צריכה להיות מוגבלת ואם אין הדבר מתנהל בצורה זו - שמחה מופרזת  נראית כפריקת עול מלכות שמים.

הגמרא במסכת ברכות [ל, א] מספרת על  מר בריה דרבינא שערך חתונה לבנו, וראה כי שמחת החכמים רבה מידי והיא מצטיירת כפריקת עול, מיד הביא כוס יקרה ששוויה היה - ארבע מאות זוז ושבר אותה  לפניהם, החכמים  היו עצובים. בעלי התוספות כתבו: כי מעשהו זה של  מר בריה דרבינא - הוא המקור לכך שנוהגים לשבור כוס בזמן החופה של זוג הנכנסים בברית נישואים.

וזאת כדי להגביל את השמחה. ועוד  מסופר בגמרא: שאביי ישב לפני רבה ועשה רושם כאחד ששמח שמחה יתרה.

אמר לו רבה: הרי כתוב: "וגילו ברעדה", ענה לו אביי: התפילין שנמצאים עלי- משמשים עדות , הם עדות  שממשלת קוני ומשרתו עלי  והם מזכירים לי שאין לפרוק עול גם בשעת שמחה!

יתכן שיוסף ובנימין  ששמחתם הייתה כה גדולה בזמן פגישתם- חששו  כי למראית עין –היא תיראה כפריקת עול מלכות שמים- לכן הזכירו את עתיד  החורבן והצער וכך הדבר יגרום לכך-שלא יתנתקו מעול מלכות שמים-  ביודעם   כי זקוקים הם לרחמי שמים גם בעתיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יוסף היה  אדם חכם ונבון- אשר רוח אלוקים בו, לכן מלבד יכולתו לפתור חלומות- הוא הבין כי עליו להתייחס אל אחיו בכבוד ואף השווה את אהבתו אל בנימין לאהבתו שלו כלפי אחיו ולא נהג איפה ואיפה, וזאת למרות שאחיו היו שותפים למכירתו, ובנימין לא לקח חלק  בדבר ולכן ראוי יוסף למילים:

 "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".

[תהלים קי"א, י']

המסר הנלמד מההתרחשות. לא לנקום ולא לנטור שנאה כלפי הזולת, אלא לנהוג בכבוד ועל כך  בחכמה ננהג אם  נתפלל  אל ה':

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]

פרשת ויגש – לב מלכים ושרים ביד ה'

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 15:59

נכתב על ידי Super User

כניסות: 361

פרשת ויגש – לב מלכים ושרים ביד ה' 

מאת: אהובה קליין.

הקטעים המרגשים בפרשה:  בואם של אחי יוסף, ההתוודעות לאחים והבכי של יוסף ובנימין מגיע  עד לארמונו של פרעה, כפי שמתואר:

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.  וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.  וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא". [בראשית  מ"ה, ט"ז- כ"א]   

השאלות.

א] מה כוונת הכתוב:  וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה ... וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה.."

ב] מה הציע פרעה ליוסף?

התשובות.

"וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"

על פי רש"י: הקול, שאחי יוסף הגיעו למצרים נשמע עד לתוך ארמונו של פרעה.   ספורנו  מתייחס למילים: "וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה", והוא אומר על כך:  כי פרעה חשב שמכאן ואילך תהיה השגחת יוסף על ארץ מצרים לא  כהשגחת גר -מנהיג אלא כהשגחת אזרח חושב בארץ - הוא וזרעו ומטעם זה הוא ישגיח בכל ליבו - על מנת להיטיב עם ארץ מצרים ותושביה.

רבינו  בחיי מסביר בשני פירושים:

א] כל אנשי  מצרים היו יודעים כי ליוסף יש אחים  נכבדים בכנען- לפי שסיפר להם על כך. אבל עכשיו שהם שמעו  את מפגש האחים, הדבר מצא חן בעיני פרעה,  אלא שבהתחלה   בעיני המצרים  חרפה הייתה - שמושל עליהם איש נוכרי- עבד מבית האסורים  שיוצא למלוך עליהם ,אבל כעת הם שמחו מאד  בראותם כי יוסף מכובד וכל  בית אביו אנשים נכבדים.

ב] על פי מדרש: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה"-  היות והאחים הכירו את יוסף, רצו להורגו, ירד מלאך משמים ופיזר את  האחים לארבע פינות הבית ואז יהודה צרח בקול גדול ונפלו כל חומות השווקים במצרים  והפילו כל המעוברות ויוסף נפל מכיסאו , גיבורים שעמדו לידו נהפכו פניהם שנאמר:  "שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ". [איוב ד' ,י'] לכן הקול שנשמע בבית פרעה- זה היה קולו של יהודה שאמר:" שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה" [דברים  ל"ג, ז]

הצעת פרעה ליוסף.

על פי רש"י: הצעתו של פרעה אל יוסף הייתה : שהאחים יטעינו את הבהמות במשא של תבואה וילכו לארץ כנען – על מנת להביא את אביהם – את  יעקב  וכל בתיהם וירדו למצרים והוא ייתן להם את החלק המשובח של מצרים- שהיא ארץ גושן. וכאן פרעה ניבא  נבואה ולא ידע מה ניבא? למעשה יצאה נבואה  מפיו שסופם של ישראל יהיה: שיזכו בטוב  הארץ במצרים. וכשיצאו בעתיד ברכוש גדול ממצרים הם ירוקנו את ארץ מצרים מכל נכסיה -ממש כמו המים העמוקים הקרובים לקרקעית הים שאין שם דגים.

רבינו בחיי שם את הדגש על דברי פרעה ליוסף:" וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת,"

שהיה יודע  פרעה על ענוותנותו של יוסף ונאמנותו שלא היה שולח כלום לאביו ולאחיו , אלא אם כן יצווה עליו. לכן אמר לו את הדברים בדרך של ציווי.

רש"ר מבהיר באופן דומה: פרעה מגלה כאן רגישות יתר, שהרי למרות שליוסף    הייתה אפשרות לתת פקודה כזו בעצמו , פרעה הבין שאדם בעל יושר כאשר מגיע למשרה גבוהה- ייזהר במיוחד  שלא לבצע דברים שעשויים להתפרש כשימוש לרעה בכוחו.

ולעניין העגלות- ששלח  לו סימן , שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, לכן בהמשך כתוב:" וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". [בראשית מ"ה, כ"ז]

על פי דברי הרשב"ם: פרעה מצווה את יוסף לקחת בהמות ועגלות- מהטעם ששום אדם לא היה יכול להוציא עגלה מן המלכות-ללא רשותו של פרעה.  

רש"ר מתייחס למילים: "טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". ישנם יצורים חיים שאינם יכולים להסיר  עצמם מהרצון האלוקי - ביצורים האלה כל דחף וכל פעולה -היא פועל יוצא , בלתי רצוני, של האש האלוקית שנתנה להם חיים וכל פעילות חייהם היא: "הבערה" כל עוד כוח האש הזה טמון בהם אינם יכולים להיפטר ממנו, לכן: "בעיר" הוא השם הייצוגי ביותר לבעל חי מצד טבעו שאינו חופשי והוא האינסטינקטיבי. מטעם זה,  פעולותיהם  הטבעיות של בעלי החיים עלולות לפגוע בממון הזולת = "שן ורגל", שלגביהן בעל החי מועד מתחילתו והבעלים נושא בהן באחריות המלאה לשלם נזק שלם.

המושג: "בער" מכוון כלפי אדם חסר כישרון- החי את חייו מתוך  דחפים טבעיים וכמעט שאינו ברמה  גבוהה יותר מאשר  הבהמה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: לאורך כל הדרך ניתן לראות: איך שלב אחר שלב כל מה שאלוקים הבטיח לאברהם אבינו קורם עור וגידים  :  הבטחת ה' שעם ישראל,  בתום עבדות מצרים -יצאו ברכוש גדול, פרעה המבטיח את  טוב מצרים מנבא נבואה שלא ידע עליה – שבסופו של דבר בני ישראל יזכו בטוב מצרים, כפי שאכן התרחש : " וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם". [שמות י"ב, ל"ה- ל"ו]

מכאן : ש "לב שרים ומלכים בידי ה' " ויפים הם דברי שלמה המלך: "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". [משלי, כ"א, א]

המלב"ים  מסביר:

"פלגי מים לב מלך ביד ה'" – "הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רעה ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.

כן לב מלך , אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה', ויטה אותם כפי רצונו , בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם".

במילים אחרות, כאשר המלך נבחר למלוך על הציבור, לעומת אדם פשוט שאינו שולט על הציבור והוא יכול לפעול באופן חופשי – לטוב או לרע, הרי המלך היות ומשנבחר למלוך על העם, אושר העם תלוי בו ואם ירצה לבחור בדרך רעה הוא ישפיע לרעה על רבים, לכן ליבו מופקד בידי אלוקים ובענייני הכלל- אין לו יכולת בחירה!

אחרי שממעשהו יתחלקו ענייני הכלל, אם  למצב קשה, אם לחסד, אם למלחמה, או לשלום- כל הדרכים  בידי ה' והוא יטה את דרכי המלך  על פי רצונו הוא- אם הקהל טוב זכו- וה' יטה את  דרך המלך לטובה, אם  חטאו הדרך   תהיה לרעתם, אלוקים לא ייתן למלך זמן כדי לשנות את דרכיו על פי בחירתו, רק בהתחלה כביכול נדמה למלך שהוא יפעל כאוות נפשו כמו מקור מים היוצא מנקודה אחת- אך  בהמשך הדרך המים מתפצלים לכוונים שונים על פי החלטת ה'!

הצעת פרעה ליוסף

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 14:13

נכתב על ידי Super User

כניסות: 513

הצעת פרעה ליוסף

שיר מאת: אהובה קליין ©

בהגיע האחים למצרים

דמעות  זלגו כמים

הקול נשמע בארמון

מציאות מעל  דמיון.

חיש נחפז פרעה

ליוסף פנה בטובו

לשלוח עגלות לכנען

להטעינם בר הפעם.

חן מצרים הבטיח

ליוסף  המצליח

הפתיעו בנדיבות ליבו

לא ידע כי נבואה בלשונו.

הערה: השיר בהשראת: פרשת וייגש [חומש בראשית]

פרעה והצעותיו- ליוסף.

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 15:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 422

פרעה והצעותיו- ליוסף.

שיר מאת: אהובה קליין©

בתום  התוודעות יוסף לאחיו 

השמועה חדרה  למלך ועבדיו

פרעה בוטח ביוסף המשביר

חיש עזרה מציע למכביר.

הצעות  ברוכות כמים

מטוב ארץ מצרים

מקפלות מילות נבואה

גנוזות בתוצרי תבואה.

יושב  על כיסא מלכותו

מתבונן ביוסף מכובדו

נדיבותו זורעת גלות

סוללת לעמנו עבדות.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת ויגש [חומש בראשית]

פרשת ויגש – כיצד נוצר "הגטו" הראשון בתולדות העם היהודי?

פרטים

קטגוריה: פרשת ויגש

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 15:28

נכתב על ידי Super User

כניסות: 455

פרשת ויגש – כיצד נוצר "הגטו" הראשון בתולדות העם היהודי?

מאת: אהובה קליין .

הפרשה מתארת את  יהודה ניגש אל יוסף - ומספר על אביו הזקן ואחיו הקטן ועל אחיו ש"מת "[הכוונה ליוסף] ומציע  לשבת במצרים במקום בנימין - "כי איך אעלה אל- אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" [בראשית מ"ה, ל"ד] בעקבות זאת יוסף פורץ בבכי והתורה מתארת  באופן דרמטי   כיצד יוסף מתוודע אל אחיו מתוך התרגשות ובכי ונופל על צווארי בנימין :

"וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.  וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם ; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.  וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.  וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם  וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.  וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה; וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה, לַדָּרֶךְ.  לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ, חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת; וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת.  וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו--לַדָּרֶךְ. [בראשית מ"ה, י"ג-כ"ג]

השאלות:

 א] נאמר:"וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ"- בכי זה , מדוע ?

ב]  כיצד התייחס פרעה אל יוסף ואחיו?

ג]  כיצד נוצר הגטו הראשון במצרים?

 תשובות.

 יוסף נופל על צווארי בנימין.

על פי רש"י: בכייתו של יוסף הייתה –על בית ראשון ובית שני שעתידים להיות בחלקו של בנימין בארץ ישראל וסופם להיחרב.

ומנגד בכייתו של בנימין-  הייתה כנגד משכן שילה שיבנה בחלקו של יוסף ועתיד להיחרב.

 רבינו בחיי מפרש :

א] הבכי של שני האחים – איש על רעהו- נבע  מתוך מנהג אחים - בני אם אחת והיא ביטאה את האהבה העזה ביניהם כפי שכתוב: "מי יתנך כאח לי יונק שדי אימי" -[שיר השירים ה] . 

הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר, שואל: הרי תמוה שיוסף בוכה על צווארי בנימין אחיו - על שני בתי המקדש, שהיו בתחומו של בנימין, שנחרבו  ואילו בנימין  בוכה על חורבן שילה שנבנה בחלקו של יוסף ונחרב גם הוא ? מן הדין היה שכל אחד מהם  יבכה על חורבנו שלו ?

אלא,  משיב על כך הצדיק רבי יחזקאל - מכאן ניתן ללמוד: שאדם מישראל צריך להצטער ולבכות על צער שעובר על חברו יותר מאשר מתמלא צער על ייסוריו שלו. וגם אם אדם מקבל באהבה את ייסוריו  מתוך מדרגתו הרוחנית הגבוהה, אל ינהג כך לגבי כאבם של אחרים.

 ייחסו של פרעה אל יוסף.

מתוך קריאת פרשת "מקץ" ופרשת וייגש" שלאחריה - ניתן להבחין בוודאות כיצד פרעה מתייחס באופן של כבוד אל יוסף.

כאשר פרעה היה נסער בעקבות חלומותיו שאינם מגיעים לידי פתרון בעזרת חרטומי מצרים, אומר לו שר המשקים:"...  וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר".[בראשית  מ"א, י"ב]  בעוד ששר המשקים הוא כפוי טובה וגם לא סיפר את פתרון החלום בזמנו, אלא באיחור של שנתיים, לא די בכך, הוא מגדיל לעשות בעזות מצחו, ומכנה את יוסף: " נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד .."

לעומתו, פרעה אשר מאזין לפתרון חלומותיו מפי יוסף - המדגיש לו:" חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:  אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה"

תגובת פרעה :" הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ". על פי דברי  פרעה אלה , ניתן לראות : כי פרעה מעריך את יוסף וחכמתו ומתפעל על כך לפני עבדיו.[שם מ"א, ל"ח]

וכאן בפרשתנו- פרעה אשר שמע את בכיו של יוסף הציע לו: "אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם"- פרעה מתייחס ביראת כבוד ממש - לא רק ליוסף, אלא גם לכל משפחתו.

רש"י מבהיר: כי הוא מציע לטעון את הבהמות[החמורים] במשא של תבואה.  ומציע לכל  פמליית יוסף - את כל "טוב מצרים" : על סמך אישור פרעה - יוסף מעניק לאחים עגלות, צידה לדרך ,"חליפות שמלות" ,לבנימין 300 כסף וחמש חליפות  וליעקב שלח עשרה חמורים נושאים עימם את כל טוב מצרים,

על פי הגמרא: יוסף שלח יין ישן שטעמו של היין מוסיף ומשתבח ככל שהוא מתיישן יותר. ויין מסוג זה חביב על הזקנים [מגילה ט"ז]

רבינו בחיי מפרש :לגבי הבר שנשלח ליעקב: זוהי תבואה הכוללת את חמשת מיני דגן . הלחם - אלו מיני קטניות כדוגמת- פול ועדשים שמהם אופים לחם. המזון – כלל מיני פירות הנאכלים לבני אדם, כגון: תאנים צימוקים, תמרים,

וכיוצא בזה...

על פי דעתו של הרב שמשון רפאל הירש: במילים: "וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ.."  פרעה מגלה רגישות יתרה כלפי יוסף,  על אף שבכוחו של יוסף היה לתת פקודה זו לאחיו, הרי פרעה ידע בוודאות כי יוסף שהגיע למשרה כה גבוהה ומכובדת ינקוט בזהירות מרבית לגבי כל פעולה שאולי תתפרש כשימוש לרעה בכוחו, לכן פרעה משתמש בציווי!

 יצירת "הגטו" הראשון במצרים.

על פי דעתם של ההיסטוריונים, היהודים הם שיצרו לעצמם את הגטאות וכך התבדלו מכל גויי הארצות. – במטרה לשמר את אורח חייהם היהודיים וכל זה גם בכדי להימנע מקשרים מיותרים עם שכניהם.

ואכן הגטו  הראשון שנוצר מתוך רצון היה במצרים - התיישבות יהודית ראשונה בארץ גושן.

ה"כלי יקר" אומר : כאשר אמרו אחי יוסף את המילים: "רועי צאן עבדיך"- הדברים נאמרו מתוך  סברה - שעתה פרעה ירחיק את כל משפחת יעקב מהמצרים. שהרי - "תועבת מצרים כל  רועי צאן"

העמק דבר סובר: למרות שבכך שאחי יוסף היו נבדלים משאר האוכלוסייה המצרית יש בכך, ביזוי ואף "תועבה" אף על פי כן , חתר יוסף להפרדה זו של משפחתו מהעם המצרי.

רבינו רפאל שמשון הירש מסביר: "כל עוד לא העיר השחר המוסרי  על האומות, הרי המחיצות שהאומות הקימו, שמרו על ישראל מפני התדבקות בשחיתות האנשים, שבקרבם חיו  מאות בשנים, משום כך הוא מבליט כאן מיד את הצד, שיעודד את סלידת המצרים, מתוך כוונה ברורה, שעל ידי כך יוקצה להם מקום מיוחד למגוריהם"

"שער בית רבים" טוען: כי יוסף רצה להחדיר באחיו את מידת הרחמים, לכן דאג שיהיו רועי צאן, לפי שרועה נוהג לרחם על צאנו וקל וחומר שירחם גם על הבריות -מטעם זה  פרעה לא לקח אותם שישמשו לחייליו כי הנוהג ברחמים-  אינו מסוגל לשרת בצבא פרעה- האכזרי שהורגל לשפיכות דמים.

על פי רש"י: כאשר הציע פרעה ליוסף את: "טוב ארץ מצרים"-שהוא החלק המשובח של מצרים והיא  ארץ גושן, בדברים אלה יצאה מפיו נבואה שלא ידע מה ניבא? שבסופו של דבר אחר שבני ישראל יצאו מגלות מצרים- לחירות- הם יזכו בכל טוב מצרים,- הם עתידים לצאת ברכוש גדול ובכך לרוקן את מצרים מנכסיה ממש כמו המצולה - שהיא מהווה את המים העמוקים- הקרבים לקרקעית הים ואין בהם דגים כלל. [מסכת ברכות ט].

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן לראות לראשונה כיצד נוצר הגטו היהודי  במצרים שהייתה מקום של מ"ט שערי טומאה - ובני ישראל, כרועי צאן מובדלים מהמצרים ובכך הם מצליחים לשמר את יהדותם,

לעניות דעתי, כל האנשים המופיעים בפרשה, החל מיהודה, יעקב ובניו, יוסף ולהבדיל מהם- פרעה - גורמים ליצירת גטו זה וכל זה  ללא המודעות שלהם -  אלא על ידי הקב"ה המסובב את הדברים באופן שהבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים תתקיים :"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" [בראשית ט"ו, י"ג].

על כן אין להתפלא על ירידת בני יעקב לגושן במצרים , הכול  מאת ה'!