יהדות
חמוש בתפילין ובמיקרוסקופ
- פרטים
- קטגוריה: תורה ומדע
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 11:35
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 221
"כאשר עוסק איש המדע לאט לאט ובהדרגה דרך נתיבות אין מספר, בניתוח בעלי החיים והצומח והתופעות היסודיות של חום, אור, מגנטיות, חשמל, כימיה, מכניקה, גיאולוגיה, חקר קווי האור ואסטרונומיה, הוא הולך ובא לידי הכרה כי יש בכל הבריאה כח אחד, בלי ראשית ובלי תכלית, אשר היה בטרם כל יציר נברא, ואשר יהיה אחרי ככלות הכל. הוא המקור והמוצא לכל יש, מעל לכל מושג" (וולאדימיר מרדכי חווקין)
סיפורו של פרופ' וולאדימיר מרדכי חווקין
זהו סיפורו של יהודי, שנולד בשנת 1860 למשפחה יהודית מתבוללת באודסה. את השכלתו הוא רכש באוניברסיטת אודסה, שם התמחה במאבק בחיידקים, אותם גילה לואי פסטר רק שנים ספורות קודם לכן. פסטר טען שכל המחלות הזיהומיות נגרמות על ידי אותם חיידקים קטנטנים וחווקין רתם את כשרונו הגדול כדי ללמוד עליהם כמה שיותר. יחסים מיוחדים במינם נרקמו בין הסטודנט היהודי והפרופסור הרוסי מצ'ניקוב, לימים חתן פרס נובל. חווקין התבלט מאוד כבר בשנת לימודיו הראשונה, ומצ'ניקוב משך אותו ללמוד אצלו.
בשנת 1888 סיים הסטודנט הצעיר והמבטיח את חוק לימודיו, ומיד הוצעה לו משרד פרופסור זוטר באוניברסיטה הקיסרית של אודסה. אבל להצעה הכל כך מבטיחה הזו צורף גם תנאי: האוניברסיטה הקיסרית של אודסה תקבל לשורותיה פרופסור מן המניין רק אם הוא יהיה נוצרי. היה זה צומת דרכים אקדמי מוכר שבו יהודים מתבוללים רבים איבדו את הזיק האחרון שעוד קישר אותם ליידישקייט. בהתנגשות שבין קריירה מכובדת לבין הנאמנות למיעוט היהודי הנרדף והמוכה - התקשו רבים לעמוד בנסיון. אבל חווקין הצעיר, למרות שבא מאותו רקע מתבולל והיה נתון לאותם לחצים חברתיים שפעלו על חבריו, בחר בכיוון שונה שגרם למוריו הרוסים להרים את גבותיהם בתמיהה. במכתב ששיגר להנהלת האוניברסיטה סיכם חווקין את השקפתו במילים קצרות ובמסר חד משמעי:
"הייתי יהודי קודם שהייתי בקטריולוג. אם אאלץ לבחור בין השניים אני מעדיף להישאר יהודי".
פרופ' מצ'ניקוב עבד אז במכון פסטר בפאריס והזמין את חווקין לעבוד שם. חווקין נענה. הוא בדק דרכי התאקלמות של חיידקים בסביבתם, חקר מחלות זיהומיות והתמסר לנסיונות להרכיב נסיוב נגד כולירה. כשביקש פסטר לדעת מה גרם למדען היהודי לבחור דווקא בחיידק זה, נתן לו חווקין תשובה מקורית: "בימי הביניים פקדה את אירופה מגפה קשה שכונתה 'הדבר השחור'. מליוני בני אדם קיפחו את חייהם באסון הזה, אך מבחינת היהודים היתה זו רק תחילתה של הפורענות. הנוצרים הזועמים הפכו את היהודים לשעיר לעזאזל והאשימו אותם בהרעלת הבארות. אלפים רבים נרצחו ונטבחו בגין יהדותם. למצוא חיסון נגד מחלת הכולירה, היא בעיני החווה ההולמת ביותר לזכרם של אותם יהודים קדושים שנרצחו על לא עוול בכפם."
חווקין ניגש למלאכה בחריצותו האופיינית. אחרי שהצליח לפתח חיסון שפעל בהצלחה על עכברי מעבדה, היה צורך לבדוק אם החיסון בטוח לשימוש גם עבור בני אדם. את הניסיון הראשון ביעילות החיסון ערך בגופו-הוא ב- 18 ביולי 1892. הוא נתקף חום גבוה וכאבי ראש, אך המשיך לעבוד במעבדה ולא גילה דבר לאיש. כעבור שישה ימים ביקש מאחד מעוזריו שיזריק לו את הנסיוב הניסויי פעם נוספת. חום גופו עלה שוב, אך התשישות נמשכה זמן קצר יותר. לאחר מכן הזריק את הנסיוב שלו לשלושה מעמיתיו, אף הם מהגרים רוסיים. משעבר גם ניסוי זה בשלום דיווח על מחקרו באחד מכתבי-העת הרפואיים.
שבועות אחדים לאחר פיתוח החיסון דווח על התפרצות של מחלת הכולירה באודסה עיר הולדתו. חווקין הציע לנסוע למקום יחד עם אלפי מנות חיסון, אבל השלטונות האנטישמיים ברוסיה דחו את הצעתו. כפי שהסביר לו אחד הפקידים: "הצאר מעדיף שהאיכרים שלו ינפחו את נשמתם מאשר שיהיו חייבים את חייהם ליהודי".
באותם ימים הפילה הכולירה מאות אלפי חללים במושבות בריטניה. שימעו של החוקר הגיע לשגריר בריטניה בפריס, לורד דפרין, והוא כתב עליו לשר המושבות הבריטי וכן גם למושל הודו, לורד לנסדון. חווקין הוזמן ללונדון ולאחר שהירצה שם על תגליתו ניתן לו לנסות את הנסיוב בהודו. בהודו נספו בהתקפי מגיפת הכולירה יותר ממיליון נפש בתוך שלוש-עשרה שנה (1890 - 1877).
חווקין הגיע לכלכותה במרס 1893 ויצא לאחד הכפרים שבהם השתוללה המגפה. הכפריים פחדו פחד מוות מהזריקה, שכן ראו בה מעשה שדים. רק לאחר שהזריק לעיניהם את הנסיוב לעצמו ולארבעה רופאים הודיים שהיו איתו, נרגעו מעט ואזרו אומץ לעמוד בזריקה אחת. את הזריקה השנייה, המשלימה, לא היו נכונים לקבל בשום פנים ואופן, מפחד שמבקשים להרעילם. גם הפקידים הבריטיים נהגו בעוינות כלפי רופא היהודי מרוסיה ולא הקלו על חייו. שנתיים וחצי נדד חווקין בכפרי בנגל ונאלץ להכין את נסיוב החיסון בתנאים פרימיטיביים ובקשיים רבים.
חווקין עבר מכפר לכפר במסע הסברה, שמטרתו לשכנע את התושבים מזי הרעב והכחושים לקבל זריקות נגד הכולירה. הראשונים שהסכימו לקבל את החיסון היו פועלי מטעים ומובילי ריקשות, שהשתייכו לכת הנמוכה ביותר. הוא לא נילאה ממאמציו להשפיע גם על כל האחרים. במאמציו לשכנע את המקומיים כי החיסון שפיתח בטוח לשימוש הוא נדד בין כפרים נידחים וערים רחוקות. הוא הפך לדמות מוכרת - הרופא היהודי המתרוצץ מכפר לכפר תוך שהוא מטלטל אחריו מיקרוסקופ, נרתיק של תפילין, וארגז מלא במבחנות זכוכית קטנות שהכילו את החיסון שלו.
לאחר כשנתיים וחצי התברר שהתמותה בקרב מקבלי חיסון ירדה ב- 80 אחוז לעומת מי שלא חוסנו. הישגיו התפרסמו בבירות אירופה. משלחות רופאים ובקטריולוגים מצרפת, גרמניה, רוסיה וסין עשו דרכן לבומבי, כדי ללמוד אצלו את שיטת יצירת תרכיב החיסון. הוא הביע נכונותו לבוא לרוסיה ולהדריך שם מדענים בהכנת הנסיוב ובשיטות הזרקה המוניות, אך הצעתו נידחתה. הזמנות רבות מרחבי עולם זרמו למעבדתו. ביוני 1897 העניקה לו המלכה ויקטוריה את אות "חבר מיסדר הכבוד של הקיסרות" וכן נתקבל כחבר-כבוד באירגונים רפואיים בארצות שונות והוזמן להרצות על מפעלו בפריס, לונדון, ברלין וניו-יורק. בכל מסעותיו הקפיד להתאכסן בבתי מלון של יהודים ולאכול במסעדות כשרות.
לאחר שחזר ממסע הרצאותיו החל לחקור שיטות חיסון נגד מחלות זיהומיות אחרות. שבע שנים לאחר שגילה את תרכיב החיסון נגד הכולירה גילה את התרכיב נגד הדבר. במעבדתו שבבומבי עבדו פקיד ושלושה עוזרים מקומיים. חווקין נהג לעבוד ארבע-עשרה שעות ביום ובנוסף לכך הרצה ערב ערב לפני קבוצות רופאים על בעיות המגיפה.
לא חסרו אנשים שקינאו בהצלחתו של פרופ' חווקין. באחד מכפרי הודו מתו 19 מבין 107 אנשים שקיבלו חיסון נגד דבר, וועדת חקירה קבעה, שאחד מבקבוקי חומר החיסון היה מזוהם בחיידקי טטנוס, ומקור הזיהום - מעבדתו של חווקין. הוא כפר בהאשמה וטען, שהחיידקים חדרו לבקבוק לאחר שנפתח בשל חוסר זהירות של המזריקים המקומיים, אך הטענות כלפיו נמשכו. הקינאה ברופא היהודי גרמה שהוועדה משכה את דיוניה לאורך שלוש שנים. כל מי שקינא בבקטריולוג היהודי שלח לוועדת החקירה "הוכחות" נגדו, נמצאו גם מי שכינוהו מרגל רוסי, מכשף, רמאי, ויהודי מלוכלך. חווקין החליט לצאת את הודו עד שיטוהר שמו. לאחר שלוש שנים יצא הזיכוי לאור ביוזמתו של חבר פרלמנט בריטי נמרץ, שבדק ומצא כי בבקבוק הנסיוב שהוכן במעבדתו של חווקין לא היה פסול. הזיהום אירע באשמת מזריק מקומי, שהשתמש במזרק לאחר שנפל ארצה. ממשלת הודו התנצלה וביקשה מהחוקר לחזור.
בפברואר 1908 התמנה מרדכי חווקין חבר "החברה לפתולוגיה אקזוטית"; כעבור שנה הוענק לו הפרס הגבוה ביותר מטעם האקדמיה למדעים של פריס, ואז גם נבחר לחבר-כבוד במועדון הרפואי של כלכותה. ב 1907 קיבל מבית-הספר לרפואה טרופית בליוורפול אות הוקרה על שחיסן יותר משישה מליוני בני-אדם ובכך לא רק מנע את מותם אלא גם סלל דרך לחיסונים המוניים נגד מחלות אחרות. לאות הוקרה שונה שם המעבדה בבומבי, שבה עבד, מ"המעבדה לחקר הדבר", ל"מכון חווקין" והמעבדה הקטנה נהפכה למוסד רב-ממדים ובעל חשיבות בינלאומית.
בשנת 1916 פירסם את מסתו הגדולה על היהדות, שהובאה בכמה כתבי-עת יהודים באנגליה ותורגמה לגרמנית, הולנדית, צרפתית ויידיש. במסה זו הגיע חזוקין לכלל מסקנה, שהדת היהודית היא הערך היחיד שהמדע המתקדם לא סתר, אלא דווקא אישש, וכלשונו:
"הסיכום הכולל של כל התגליות המדעיות בכל הארצות ובכל הזמנים הוא התקרבות המדע אל 'אדון עולם' שלנו, השיר הנעלה אשר בו עשה היהודי ועוד יוסיף לעשות בעולם, את המהפכות הנפלאות ביותר."
בשנת 1930 הלך מרדכי חווקין לעולמו. אחד ממסעותיו האחרונים היה לברלין, שם טיפל בענייני צוואתו. את כל הונו ותמלוגי תגליותיו הקדיש לתמיכה בישיבות ובבתי תלמוד תורה בארצות מזרח-אירופה. הוא ראה בישיבות ובמנהיגים שצמחו מתוכן את היסוד המוצק ששמר על מיליוני יהודי מזרח-אירופה בכל שנות הסבל והתלאות.מהונו הוקמה קרן מיוחדת שפירותיה נועדו להחזקת עולם התורה והישיבות. לימים התמזגה "קרן חווקין" בתוך ארגון הג'וינט האחראי לניהולה עד היום הזה.
מרדכי ולדימיר חווקין היה יהודי נאמן, אוהב עמו ופעיל למען ארץ ישראל. הוא היה חתן פרסים ועיטורים יוקרתיים שהעניקו לו ממשלות בריטניה, צרפת, גרמניה והודו, היה חבר-כבוד בארגונים נודעים יוקרתיים ובהודו קיים מוסד מפואר הנושא את שמו. בישראל מונצח זכרו באלף עצים ב"יער קנדי'. בתעודה על נטיעת עצים אלה, נאמר: "הפרופסור מרדכי ולדימיר חווקין היה בקטריולוג, חלוץ הרפואה הציבורית, יהודי מסור, מדען מעולה, אנושי, אזרח העולם, מגדולי החוקרים היהודים."