סיפורים לכבוד שבת
נקודת האור בקיבוץ בית אורן
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשני, 13 יולי 2020 18:26
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 459
מתוך כתבה של יעקב בן נר, בעיתון מרכז העניינים, חנוכה התשע"א
הכבאים כבר הכריזו ש"הקיבוץ כולו נמחק". אחד המפקדים בשטח כינו אותו "בית אורן לשעבר". ואז, בין הבתים והרחובות המפויחים, התגלה נס החנוכה של אסון הכרמל. בית הכנסת המקומי, שהוקם רק לפני כמה חודשים, נותר ללא פגע. זאת בשעה שסביבו עשרות מבנים שנשרפו כליל.
בתוך אחד מהבתים שמסביב, בית גבאי בית הכנסת, אותר גם ספר התורה הפריטי שקנה לו חמיו, והוא במצב מצוין. הדירה כולה שחורה משחור, אך חדר אחד, ובו ספר התורה - שלם.
זה קרה לפני ארבע שנים. אחרי שהסתובב בכל הארץ ורדף גם אחרי מטיילים ישראליים בחו"ל, מגיע הטרנד הממש-לא-חולף של חיפוש אחר משמעות וזהות יהודית גם לבית אורן. דוד קנלר, חבר הקיבוץ, מחליט לייסד בו מניין תפילה, ואחרי שישים ושמונה שנים ללא כל סממן דתי במקום, פונה לארגון צוהר כדי שיסייעו לו. אלה מרימים את הכפפה ושולחים מתנדבים.
הנהלת הקיבוץ מסכימה להפוך את המועדון לבית כנסת למשך יום אחד בשנה, והניצוץ נדלק. בתפילות כל נדרי ונעילה הצטופפו באותו יום כיפור עשרות רבות של חברים - והשאר הסטוריה.
"זה לא משהו שקרה פתאום", סיפר השבוע קנלר, "בית כנסת זה דבר שהיה חסר לנו כל השנים. כששמענו שבצוהר מסייעים בקיום מניינים בחגים, מיד ביקשנו גם". חבר הקיבוץ שהפך לפתע לגבאי אינו חובש כיפה ולא מגדיר את עצמו דתי, אך מעיד על עצמו כי בשנים האחרונות החל לכבד את השבת ולהקפיד על כללי כשרות כמו הפרדה בין בשר לחלב. "אני קרוב", הוא מסכם. "ואני לא היחיד פה".
שלוש שנים לאחר תפילת יום כיפור הראשונה בבית אורן, נרשמה התחזקות נוספת: חברת הקיבוץ, ברטה בן חיים ז"ל, הלכה לעולמה ובצוואתה ביקשה מבני המשפחה באופן מפתיע לייסד בית כנסת קבוע במקום. אחד הנכדים לא ויתר ודחף את הוריו ודודיו למימוש הצוואה. את "כל נדרי" האחרון כבר התפללו במבנה הקבע.
משפחת שנלר איבדה השבוע בתוך כמה שעות ארבעה בתים - של דוד ורעיותו ושל שלושת ילדיו - וגם רכב אחד. ג'יפ צבאי התנגש בו מאחור כשעצר במחסום משטרתי בכרמל הבוער, והוא משוכנע כי "אם הייתי במכונית פרטית ולא במסחרית, הייתי נהרג".
אף שהתקיים בו מה שהוא מגדיר "צרות באות בצרורות", כשמדברים איתו על תורה ומצוות הוא נשמע אדם אחר, מאושר להפליא. קולו אופטימי ומלא אמונה וממש לא מסגיר את שעובר בימים אלו. איש לא ינחש כי ממש עכשיו הוא הפך - בלי התראה מוקדמת וביום אחד - כמעט למחוסר כל.
דוד מספר בהתרגשות ובצמרמורת על ספר תורה קטן שחמיו העניק במתנה לו ולאשתו - כמו ליתר האחים והגיסים - "כדי שיהיה משהו יהודי בבית". כאמור, גם הוא שרד בדרך נס את השריפה.
כשנאלצו בני משפחת קנלר להתפנות, הם לא העלו בדעתם שלא יהיה להם לאן לחזור, ולכן לא לקחו איתם את הספר. כששבו לדירה מצאו אותה מפויחת כולה, חוץ מהחדר שבו היה מונח ספר התורה. חפצים אחרים שהיו בבית ניזוקו קשות או נמסו מעוצמת החום האדירה וגם פרוכת ספר התורה לא שרדה, אך היריעות עצמן וכתב הקודש שעליהן - שלמים.
דוד מציין לשבח את אנשי צוהר ואומרכי מאז יסוד המניין הפך הקשר עימם ל"כמעט משפחתי", כהגדרתו. "אני חושב שהם אוהבים אותנו, כי הם חוזרים כל שנה", הוא מספר בצניעות. "אתמול קיבלתי טלפון מאחד הבחורים שלהם, שהציע להתארגן עם אנשים ולבוא לעזור לנו עם כל מה שאנחנו רק צריכים".
המתנדב הוא אלי חכים, אברך בכולל של ישיבת ההסדר בשדרות, שמצטרף למתפללים בקיבוץ מדי יום כיפור. "הם אנשים מדהימים. בערבות ובנעילה היה ממש מפוצץ, ויש הרבה קבועים שהגיעו לכל התפילות וגם לשיעור שהעברנו שם", אמר. "בעקבות הקשר שנוצר חשבנו על שיעור שבועי קבוע ודווקא היה ביקוש, אבל בינתיים זה לא יצא לפועל - ורק מסיבות טכניות".
"יש כמה שכבר חוזרים בתשובה, וההתעוררות גדולה", מוסיף חכים. "אישתו של דוד התחילה בעקבות התפילות האלה לשמור כשרות. לא מזמן הם הזמינו אותנו לבקר אצלם ובחוות הסוסים שיש להם, והיא הדגישה שאנחנו יכולים לאכול אצלה כי המטבח כבר כשר".
לא על בית חדש, לא על פיצויים וגם לא על שיקום החיים בוחר דוד קנלר לדבר איתנו בשבוע זה, שהוא אולי השבוע הקשה בחייו. מה כן מעסיק אותו? "אני מקווה שבעקות מה שקרה כאן תתחדש הפעילות בבית הכנסת", הוא מבקש בפשטות. "שאחרי המכה שקיבלנו הוא יתחיל למשוך אליו אנשים כל השנה".