1. דבר שאינו ראוי לאכילה, ואין בו שימוש של כלי, הרי הוא מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשבת. (שח הקדמת משנ"ב)

2. דבר הראוי למאכל בהמה, אף שאינו ראוי למאכל אדם, אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת. (שח כט).

3. ודוקא אם אותה הבהמה אשר מאכל זה ראוי לה, מצויה באותו מקום, ואפילו כשאין הבהמה שלו, כיון שראוי לבהמה זו מותר לטלטל את המאכל. (שח כט).

4. אבל אם אותה הבהמה אינה מצויה אצל רוב בני האדם שבאותו מקום, מאכל זה אינו נחשב כמאכל, מאחר שאינו עומד לאכילת בהמה, והרי הוא מוקצה מחמת גופו, ואפילו אם יש כמה עשירים שמגדלים בהמה זו בבתיהם אין זה מועיל. (שח כט סקי"ט).

5. לכן, מקום המצויים בו כלבים, מותר לטלטל במקום זה עצמות, כיון שעצמות ראוים לאכילת כלבים, אבל מקום שאין מצויים בו כלבים אסור לטלטל בו עצמות מאחר שאינם ראויים לאכילת בהמה המצויה באותו מקום. (שח כט סקכ"א).

6. דבר הראוי למכל בהמה, אבל אינו עומד לכך, אלא עומד לצורך דבר האסור בשבת, הרי הוא מוקצה מחמת איסור, ולכן עצים העומדים לבנין או להסקה, אף שהם עצים רכים הרואיים לאכילת בהמה, הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם בשבת. (שח סקי"ח).

7. אבל אם הזמינם מערב שבת לצורך אכילת בהמה, מאותה שעה נחשבים כמאכל בהמה ומותר לטלטלם בשבת. (שח סקי"ח).

  

1. בשר חי [כלומר שלא התבשל בקדירה] קודם שהודח, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו בשבת, כיון שאינו ראוי למאכל אדם שהרי לא הודח ויש בו איסור דם, ואינו עומד למאכל בהמה כיון שיכול להדיחו ולהאכילו לבני אדם. ש"ח ל"א סקכ"ה ביאוה"ל ד"ה דחזי.

2. בשר חי שהודח מערב שבת, אינו מוקצה ומותר לטלטלו, לפי שמאחר שהודח שוב אין בו איסור דם באכילתו כשהוא חי, ואף שאין דרך בני אדם לאכול בשר חי, מכל מקום יש בני אדם שכוססין אותו. ש"ח ל"א סקכ"ה.

3. דעת המגן אברהם שלא הותר לטלטל בשר חי שהודח, אלא בבשר רך כגון בשר יונה ואווז, אבל בשר בהמה שהוא בשר קשה אין דרך בני אדם לאכלו כשהוא רך בשום אופן, ורבים מן הפוסקים העתיקו דברי המגן אברהם הללו להלכה, אולם הט"ז והא"ר והגר"א חולקים עליו וסוברים שאף בשר בהמה שהודח מותר לטלטלו, ולכן הכריע המשנה ברורה שבמקום הדחק אפשר לסמוך על המקילים בזה. ש"ח סקכ"ה ועי' ביאוה"ל ד"ה דחזי.

4. שומן צונן של בהמה, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו, לפי שאינו ראוי לאכילת אדם במצב זה שהוא צונן, וכיון שיהא ראוי לאחר השבת כשיחממו, אינו עומד למאכל בהמה, לכך הרי הוא מוקצה. ש"ח סקכ"ז ועי' ביאוה"ל ד"ה דחזי.

5. בשר שהסריח, אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת, כיון שראוי להאכילו לכלבים, ואפילו הסריח בשבת. ש"ח ל"א ביאוה"ל ד"ה וכן.

6.  בהמה שנשחטה בשבת על ידי גוי, אינה מוקצה ומותר לטלטלה בשבת, כיון שהיא ראויה להאכילה לכלבים. ש"ח ביאוה"ל ד"ה וכן.

7. דג מלוח או דג מעושן, מותר לטלטלו כיון שהוא ראוי לאכילה כשהוא מלוח, אבל דג שאינו מלוח הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו, כיון שאינו ראוי לאכילת אדם ואינו עומד אף למאכל בהמה. ש"ח ל"ב סקכ"ו סקכ"ז.

 

1. דבר שאינו ראוי למאכל או לשימוש, הרי הוא נחשב מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלו בשבת. (שח הקדמה למשנ"ב).

2. גם דבר שהיה מותר בטלטול בכניסת השבת, כגון: שהיה                        מחובר לדבר הראוי לשימוש, ובשבת נפסל משימוש, הרי זה נעשה מוקצה ומאותה השעה אסור לטלטלו. ולכן האוכל בשר בשבת ונשתיירו העצמות בלבד וכמו כן אדם המפצח גרעינים וכדו' ונשארו הקליפות בלבד, הרי הם נעשים מוקצה מחמת גופו, ואסורים בטלטול. (שח כז).

3. אבל אם נשאר על העצמות מעט בשר מחובר, הרי הם מותרים בטלטול אגב הבשר שעליהם, וכן אם היו העצמות או הקליפות ראוים למאכל בהמה או עוף, עדין יש עליהם שם אוכל ומותרים בטלטול. (שח כז כט סקי"ד).

4. עצמות וקליפות שאינם ראויים למאכל בהמה או עוף, כגון: עצמות קשים ביותר וקליפי אגוזים וביצים, אסורים בטלטול בשבת, בין כשנפרדו מהאוכל בשבת ובין כשנפרדו מערב שבת. (שח סקי"ד).

5. טלטול כלאחר יד לצורך דבר המותר, כגון: שהוא צריך להשתמש עם השולחן לדבר היתר, מותר בדברים אלו, לכן יכול לנער את המפה מהעצמות והקליפות שעליה, וכן להעבירם מהשולחן ע"י כלי אחר כגון: לגוררן בסכין, [אמנם ה'חזון איש' מחמיר בגיררה שע"י סכין]. (שח סקט"ו).

6. כמו כן אם נשאר על השולחן עצמות וקליפות רבים, ה"ז נעשה מאוס על האדם, ומותר להעבירם מעל גבי השולחן אף בידים משום שזה נחשב כגרף של רעי שהתירהו חכמים בטלטול. (שח סקט"ו).

7. היתר נוסף קיים בדבר, אם באותו מקום שנמצאים העצמות והקליפות, יש ג"כ דבר היתר כגון: פת וכיו"ב, בכזה מקרה העצמות והקליפות בטלים לדבר ההיתר, ומותר להגביה את המפה או הצלחת בה הם נמצאים, ולהעבירם מעל השולחן. (שח כז, ועיין סקט"ז).

 

1. דבר שאינו אוכל ואינו כלי [כגון עצים ואבנים], הרי הוא מוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו בשבת, ואפילו במקום שיש לו הפסד ממון מחמת שאינו מטלטלו. ש"ח סקמ"ו

2. בעלי חיים הרי הם בכלל זה, שהרי אינם אוכל ואינם כלי, ולכן אסור לטלטלם בשבת, ואפילו להגביה רק חלק מן הבעל חי אסור, [פרט לאופנים דלהלן]. ש"ח ל"ט מ'

3. לכן עוף הפורח מעל גבי כלי זכוכית, אף שעלול להפסידם במעופו, אסור לדחוף ולסלק את העוף בידים משום שהוא מוקצה, אלא יפריחנו על ידי דבר אחר בלא שיטלטל את העוף. ש"ח סקמ"ו

4. אמנם כשיש לבהמה צער, התירו חכמים לטלטלה במקצת, כגון לאוחזה בצווארה או בצדדיה, ולדחותה על ידי כך למקום אחר. ש"ח מ' סקנ"א

5. היתר זה לא נאמר כשהבהמה עומדת ברשות הרבים, כיון שיש לחוש שמא בתוך כך יגביהנה ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, ובדבר זה יש איסור מן התורה. [ונחלקו הפוסקים מה הדין כשהבהמה עומדת בכרמלית]. ש"ח סק"נ עיי"ש.

6. כמו כן היתר זה לא נאמר לענין "תרנגול", כיון שדרך התרנגול כשמדדין אותו הרי הוא מגביה את עצמו מן הארץ, לכך יש לחוש בזה יותר לטלטול. ש"ח מ'

7. אמנם במקום הצורך, כגון שיש צער לתרנגול או הפסד ממון, התירו לדחותו על ידי דחיפה מאחוריו [בלא לאוחזו כלל] כדי שיכנס מחמת כן ללול, ומדובר כמובן באופן שאין בזה איסור צידה. ש"ח מ' סקנ"ב.