1. דבר שאינו אוכל ואינו כלי [כגון עצים ואבנים], הרי הוא מוקצה מחמת גופו, ואסור לטלטלו בשבת, ואפילו במקום שיש לו הפסד ממון מחמת שאינו מטלטלו. ש"ח סקמ"ו

2. בעלי חיים הרי הם בכלל זה, שהרי אינם אוכל ואינם כלי, ולכן אסור לטלטלם בשבת, ואפילו להגביה רק חלק מן הבעל חי אסור, [פרט לאופנים דלהלן]. ש"ח ל"ט מ'

3. לכן עוף הפורח מעל גבי כלי זכוכית, אף שעלול להפסידם במעופו, אסור לדחוף ולסלק את העוף בידים משום שהוא מוקצה, אלא יפריחנו על ידי דבר אחר בלא שיטלטל את העוף. ש"ח סקמ"ו

4. אמנם כשיש לבהמה צער, התירו חכמים לטלטלה במקצת, כגון לאוחזה בצווארה או בצדדיה, ולדחותה על ידי כך למקום אחר. ש"ח מ' סקנ"א

5. היתר זה לא נאמר כשהבהמה עומדת ברשות הרבים, כיון שיש לחוש שמא בתוך כך יגביהנה ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, ובדבר זה יש איסור מן התורה. [ונחלקו הפוסקים מה הדין כשהבהמה עומדת בכרמלית]. ש"ח סק"נ עיי"ש.

6. כמו כן היתר זה לא נאמר לענין "תרנגול", כיון שדרך התרנגול כשמדדין אותו הרי הוא מגביה את עצמו מן הארץ, לכך יש לחוש בזה יותר לטלטול. ש"ח מ'

7. אמנם במקום הצורך, כגון שיש צער לתרנגול או הפסד ממון, התירו לדחותו על ידי דחיפה מאחוריו [בלא לאוחזו כלל] כדי שיכנס מחמת כן ללול, ומדובר כמובן באופן שאין בזה איסור צידה. ש"ח מ' סקנ"ב.