|
|
עם הנצח
שיר מאת: אהובה קליין ©
עם עתיק יומין
שורד גלויות וייסורים
משתבח עם הזמנים
כיין גפנים ופרי הילולים.
גם אם טעה בדרכיו
ישוב באהבה לאלוקיו
עם הנצח לא ישקר
ישרוד מהמורות לעד יישאר.
כאייל העורג למים
יערוג לאבינו שבשמים
אז יתברך כמרחבי הים
כהרף עין מתאושש וקם.
הערה , השיר בהשראת פרשת נצבים [חומש דברים]
פרשת ניצבים - מאין כי אלוקים אינו נוטש בניו גם בגלות?
מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה: קץ הגלות של עם ישראל והשיבה אל ארץ אבות וכך התורה מתארת את חזרת ישראל לארצו.
"וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹקיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ........ כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. {ס} כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ". [דברים ל", ב' - ט"ו]
השאלות הן:
א] מאין ההוכחה - כי אלוקים אינו נוטש בניו לעד?
ב] קרוב ורחוק - אצל אלוקים ואצל בניו - כיצד?
אלוקים אינו נוטש בניו.
נאמר בפרשתנו: "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה"
על כך רש"י מביא שני פירושים:
א] היה צריך להיות כתוב: "והשיב את שבותך" אך נאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו [ מסכת מגילה] שהשכינה כביכול מלווה את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה שבה עימם.
ב] היות והגאולה נעשית בשלבים ולאט, לאט- גלות אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו, אחד, אחד-מהגלות לארץ, כפי שנאמר: "ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל" [ישעיהו כ"ז]
"בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן-- הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים". [ תהלים קכ"ו]
הסבר על פסוק זה: על פי בבלי, מסכת תענית [כ"ג, א]
חוני המעגל התפלא על דברי הגולים באומרם :"היינו כחולמים" - איך אפשר לישון במשך כל שבעים השנים של גלות בבל? עד שהוא עצמו נרדם לשבעים שנה...
מצודות מסביר:
"בשוב" - לעתיד, כאשר ישיב ה' מן הגלות את השבויים מבני ציון, יאמרו אז הנה כל הצרות שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום, ר"ל לרוב הטובה שיהיה להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ"א בחלום ראו כאלו מצרים להם. הגדיל ה' - ר"ל הגדולות האלה הם מה' ולא באו במקרה"
במילים אחרות: כאשר ה' ישיב את הגולים לארץ המובטחת הם יסתכלו על כל העבר שלהם-על כל הצרות שעברו בגלות - כדבר שחלמו ,כי מרוב הטוב שה' ירעיף עליהם כעת- בשובם ארצה- ירגישו לגבי הצרות בעבר כחלום ואילו לגבי שובם-יפקחו עיניהם לראות- כי הכול מאת אלוקים ואין זה מקרה!
"כִּי שָׁב יְהוָה אֶת-גְּאוֹן יַעֲקֹב, כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל" [נחום ,ב, ג]
תרגום יהונתן מסביר: ה' ישיב את ישראל מן השביה והגלות וימלא עליו רחמי אהבה.
ועל כך אמר הנביא ירמיהו: "כִּי-אשוב (אָשִׁיב) אֶת-שְׁבוּתָם, וְרִחַמְתִּים" . [ירמיהו ל"ג, כ"ו]
ובדומה לכך אמר הנביא יחזקאל:
"לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַתָּה אָשִׁיב אֶת-שבית (שְׁבוּת) יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל; וְקִנֵּאתִי, לְשֵׁם קָדְשִׁי". [יחזקאל ל"ט, כ"ה]
יש אומרים על המילה: "שבות"- משורש "שוב" והכוונה שה' ישיב את עמו לקדמותו.
כמו שנאמר: "וַיהוָה, שָׁב אֶת-שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ..."
[איוב מ"ב ,י]
דעת מקרא מסביר את המילים:
"וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים"
לשון-"וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ"- זהו כפל לשון של המילה: "וְשָׁב " והכוונה: ששיבת השבות על ידי ה' – תהיה במסגרת קיבוץ ישראל שהיו נפוצים בארצות הגויים. ועל כך אומר ירמיהו הנביא:
"וְנִמְצֵאתִי לָכֶם, נְאֻם-יְהוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת-שביתכם (שְׁבוּתְכֶם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם, נְאֻם-יְהוָה; וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם". [ירמיהו כ"ט, י"ד]
בעל הטורים סבור: לגבי הזמן, אימתי ה' ישיב את עמו לארצו? אם עם ישראל ישוב בתשובה שלימה- אז מיד הוא נגאל!
קרוב ורחוק אצל אלוקים ואצל עמו.
נאמר: " אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ".
דעת מקרא מסביר: הכוונה אפילו: "אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ".[ ישעיהו, א, י"ח]
פתגם זה מבטא: שלמרות שהחטאים של עם ישראל יהיו כה כבדים, הרי ברגע שיחזרו למוטב - אלוקים מיד יהפוך את עוונותיהם האדומים- ללבנים כשלג.
לעניות דעתי, יש כאן מידה כנגד מידה: אם עם ישראל חוזר בתשובה- אלוקים ילבין את חטאיהם – הכוונה: שאם התרחקו מה' -על ידי עוונות - ברגע שהם נכונים לתקן את דרכם - ומתקרבים אל ה' - גם ה' מקרב אותם על ידי שהופך את הזדונות לזכויות.
וכך מקרב אותם אליו הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית- לפי שמביא אותם ארצה.
על פי תרגום יונתן - אלוקים יקבץ את עמו - גם ממקומות רחוקים על ידי אליהו הכהן הגדול. ומשם יקרב אותם על ידי המשיח.
נאמר: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא":
רש"י מבהיר: כי התורה אינה נמצאת בשמים שאילו הייתה בשמים היה צריך לעלות אחריה וללמדה.
דעת מקרא סבור שאין קיום התורה – תלוי בהשגות נסתרות. היא לא מעבר הים שקשה להגיע אליה.
כדי לקיים את התורה ככתבה ולשונה – אין צורך בפתרונות רחוקים.
התורה היא בהישג יד תמיד בבית מדרשכם היא קרובה מאד.
רבינו בחיי מתמקד במילים: "כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ"
התורה מזכירה במשפט זה: שלושה דברים: פה, לב ומעשה. כל המצוות כלולות בשלושתם.
יש מצוות שתלויות בפה ויש שתלויות בלב ויש התלויות במעשה, על כך אומרים רז"ל: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ,על העבודה ועל גמילות חסדים"
דעת בעל הטורים:
"כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ"- "תִשְׁמַע, בְּקוֹל"= בגימטריא- זה בקול דברי חכמים.
רש"ר מסביר: כי הידע והמעשים שהתורה מדברת עליהם- הם אינם בתחום על טבעי ושמימי- כל הגלויים ניתנו לנו במעמד הר סיני ושום דבר לא נותר בשמים. ולא מעבר לים אלא , הנושא והתוכן של התורה הזאת קרובים מאד אליך יותר מכל דבר אחר שגם אתה עצמך הנושא, חייך עלי אדמות הם התוכן, כדי להבין את שניהם עליך רק להתעמק בעצמיותך הפנימית.." את היתר ניתן ללמוד מהדרכת המסורת שבעל פה.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי אלוקים אינו נוטש בניו גם בהיותם בגלות, ברגע שהם שבים אל בורא עולם - שהרי התורה – לא רחוקה מהם והיא תמיד בהישג ידם, אז אלוקים משיבם אל ארץ ישראל-מכל הגלויות.
כדברי דוד המלך: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹוב". [תהלים צ"ד, י"ד]
מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
שיר מאת: אהובה קליין. ©
קלי דעת נטולי כוח
כזרעים הנישאים ברוח
לכודים במלכודת התאוות
בעוונותיהם התפזרו לגלויות.
נפלו במהמורות היצרים
שקעו שכחו אלוקים
נתלשו משורשי אבות
התפתו לשקרים ודמיונות.
לפתע התעוררו בחשכה
השילו מעליהם מסיכה
בליבם ונפשם געגועים
אל מלך מלכי המלכים.
מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ יקבצם
באהבה ורחמים ישיבם
אל הארץ קדושה ופורחת
ירעיף כמטר-שמחה ונחת.
הערה: השיר בהשראת פרשת נצבים.[חומש דברים]
פרשת ניצבים - וילך- מהי השירה הזאת?
מאת: אהובה קליין.
השבת אנו קוראים את פרשיות: נצבים- וילך:
בשולחן ערוך[אורח-חיים, סימן תכ"ח] ישנה הנחייה לגבי קריאת פרשיות אלה- כשחל ראש השנה ביום ה', או בשבת, מצרפים את פרשיות: "נצבים" - "וילך" וקוראים את שתיהן בשבת שקודם ראש השנה.
אחד הנושאים בפרשת וילך: הציווי: לכתוב את התורה- שהיא גם קרויה שירה- לדורות הבאים, כפי שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, ..... וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". [דברים ל"א, י"ט]
ובהמשך נאמר: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל- הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה"[שם, ל"א, ט]
אך בפעם השנייה , הכתוב מציין שנית את כתיבת התורה- על ידי משה, אלא שהפעם נאמר שמשה מוסר את התורה אל הלוויים .
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִמָּךְ. וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת- הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר. לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד".[ שם ל"א, כ"ב- כ"ז]
השאלות הן:
א] מהי השירה, מי כתב אותה – למה נועדה?
ב] מדוע הציווי לתת את התורה בקודש הקודשים- לצד ארון הברית?
תשובות.
כתיבת השירה הזאת.
רש"י מפרש: כי השירה הזו כוללת את: "האזינו השמים"- עד "וכיפר אדמתו עמו" [שם מ"ג]
בעל הטורים מתייחס לתוכן השירה:
" וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"- בגימטריא - הן תורה בכתב.
"שִׂימָהּ בְּפִיהֶם": - בגימטריא- זה תלמוד.
מטרת כתיבת התורה כדי ללמוד בה וללמד את בני ישראל, זה כולל גם לימוד גמרא- המפרשת את המצוות כדי לדעת אותן על בוריין.
השירה כוללת את כל התורה ולא רק את שירת: "האזינו"
הרב שמשון רפאל הירש עומד על מטרת כתיבת השירה: והיא: כאשר עם ישראל יהיה שרוי במצבים של צער ויתלוננו כי אין ה' משגיח עליהם- כפי שנאמר: "....הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה".[דברים ל"א, י"ז] תהיה לפניו תשובת ה' לסיבה האמיתית לצרותיו. לכן הוצרכו לכתוב את השירה הזאת- כדי שהיא תשמש כעד עבור ה' ותפריך כל תלונה מצד עם ישראל על ידי תשובת ה': "לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל".
התורה תשמש תשובה לתלונות עם ישראל נגד ה' בזמן שהם שקועים בצער.
ממשיך ואומר רש"ר: כי מדייקים מדברי חז"ל [מסכת נדרים] שמצוות: " כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" הכוונה לכתוב את כל התורה כולה אשר השירה חותמת את דבריה שהרי הר"ן ,שואל אם הציווי מתייחס רק לשירה- איזו עדות יש בה? תפקיד השירה לוודא את הכרתנו שכל העליות והמורדות שלנו תלויים בתפקיד שה' הציב לנו, אך לדעת את התפקיד טוב- ניתן רק על ידי לימוד התורה כולה. ולכן הוא סבור שהשירה כוללת את כל התורה שבכתב כפי שכתוב :"לקח את ספר התורה הזה... והיה שם לעד"
חז"ל לומדים מהמילים: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת". ש"אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה , מצווה לכתוב משלו שנאמר:' ועתה כתבו את השירה.."
ההלכה אומרת: שכל התורה כלולה במצוות כתיבת השירה.
הרמב"ן מתייחס לשאלה למי נאמר הציווי: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"? ותשובתו: על דרך הפשט, הציווי אמור למשה ויהושע- ששניהם יכתבו את התורה כי המטרה הייתה שיהושע יהיה נביא בתקופתו של משה.
אך למעשה, משה כתב את התורה ויהושע היה עומד לידו וקורא ורואה. ולכן נכתב:"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא" משה היה העיקר ממנו ישמעו וילמדו, אך גם יהושע היה מלמד איתו.
הרמב"ן סבור: כי השירה היא: שירת "האזינו"- היות וישראל יאמרו אותה תמיד בשירה ובזמרה ולכן נכתבה כשירה וההוכחה להסבר זה-כי היא כתובה בצורת שירה- לפי שיש הפסק במקומות הנעימה.
הרלב"ג סבור: כי מהפרשה נראה שהכוונה לכל התורה ולא לשירת האזינו בלבד והוא מסתמך על הכתוב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת", ובהמשך כתוב: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר: עַד, תֻּמָּם".
ומה שמחזק את דבריו- הנאמר בהמשך: "לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה.. "וכן נאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם". [דברים ל"א, ל]
לכן המסקנה: "שירה" ו"תורה" הם עניינים זהים. ועל כן המצווה לכתוב את ספר התורה הכולל גם את שירת האזינו" ומלבד הכתיבה יש לבאר אותה לעם ישראל כדי שהתורה תהיה שגורה בפיהם.
ציווי הנחת התורה בארון הברית.
משה מצווה על הלוויים להניח את התורה בקודש הקודשים, בצד ארון הברית.
רבי עזריאל הילדסהיימר –טוען כי מטרת מצווה זו: לשמור על מקוריותה של התורה כדי שלא יגעו בה ידי זרים, למנוע את החשש שמא יגעו בה ויעשו בה סילופים.
"שפתי כהן" מפרש: רעיון דומה: משה רבינו דאג מראש לשמור על מקוריותה של התורה ועל ידי כך מנע שימוש בידי זייפנים.
רש"י מביא מחלוקת על סמך הנאמר:[מסכת בבא בתרא] יש הטוענים שהתורה הייתה מונחת על דף הבולט מן הארון ויש אומרים שהתורה הייתה מונחת לצד הלוחות בתוך הארון.
רש"ר טוען: כי בדרך כלל היו הלוויים בני קהת נושאים את הארון כפי שנאמר: [במדבר ג, כ"ט- ל"א] אך במקרים מיוחדים היו נושאים הכוהנים את הארון, לדוגמא: במעבר הירדן אחרי מות משה [יהושע ג] ובהקפות יריחו לכבוש העיר [שם ו' ,ו, י"ב] ובהכנסת הארון לבית המקדש ובמעמד החשוב של מסירת ספר התורה שכתב משה בכבודו ובעצמו בסוף ימיו- לידי הכוהנים וזקני ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי השירה נכתבה על ידי משה בפועל והיא נועדה לשמש עדות לעם ישראל, כאשר יביעו תרעומת על צרות הפוקדות אותם וינסו לבוא בטענות אל ה' ,אז השירה תפריך את טענותיהם, מהי השירה באמת? על כך חלוקים ביניהם המפרשים, חלק אומרים שזו שירת האזינו וחלק אומרים ששירה ותורה אחד הם ולכן הכוונה לתורה הקדושה.
יהי רצון ונזכה תמיד להיות דבוקים בתורה ונקיים את מצוותיה באהבה ובנאמנות לה ולמלא את תפקידנו כפי שנאמר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". [דברים י', י"ב]
בחירתו של אדם/ שיר מאת: אהובה קליין©
לחופש נולד האדם
לתוך אוויר העולם
כוח בחירה בידו
לאן יוביל שרביטו.
נעמד בצומת דרכים
לפתע שרשרת סלעים
מים חיים בוקעים
כדבש ונופת צופים.
זכים טהורים כרקיע
איכותם הצמא יפתיע
לא על הלחם לבדו
ישביע אנוש נפשו.
ומלאה הארץ דעה
כמים לים מכסים
חזון אחרית הימים
קורם עור וגידים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ניצבים [חומש דברים]
פרשת נצבים - מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?
מאת: אהובה קליין .
פרשת נצבים פותחת בכך שמשה אוסף את כל עם ישראל - כאיש אחד בלב אחד ביום מותו- [כדברי רש"] זהו יום ברית בין הקב"ה לבין כל העם והדורות שיבואו אחריו.
לקראת סוף הפרשה נאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע: אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוקיך ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ה' אלוקיך בארץ אשר אתה בה שמה לרשתה"
[דברים ל', ט"ו - י"ז] ובהמשך נאמר: "העידותי בכם היום את—השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה- והקללה ובחרת בחייםלמען תחיה אתה וזרעך: לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה—בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על—האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם"
[ שם ל, י"ט - כ]
השאלות הן:
א] מהי המשמעות: "ובחרת בחיים"?
ב] מה הטעם לקחת דווקא: את השמים ואת הארץ- כעדים?
תשובות.
"ובחרת בחיים"
בתחילה התורה אומרת שיש אפשרות לאדם- בחירה בין הרע ובין הטוב-והכוונה בחירה חופשית, אך בהמשך נאמר: "ובחרת בחיים" האם אין כאן סתירה בין הדברים?
רש"י עונה על כך: אם האדם בוחר בטוב- הרי לו חיים, ואם עושה רע התוצאה: מוות, כלומר יש לו בחירה חופשית במה לבחור. אם כן מה משמעות הציווי : "ובחרת בחיים"?
על פי רש"י: התורה אומרת לעם ישראל מהו החלק הנכון שיבחרו מבין שני החלקים- [המוות, או החיים] והוא- החיים- ומה משמעות החלק הזה? הדבקות והאהבה אל ה' - המופיע בהמשך הפסוק ולמה הדבר דומה? לאותו אדם הלוקח את בנו לנחלתו ומגלה לו מהו החלק היפה במקום ועל כך נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי"- המשמעות :הנחת ידי על גורל הטוב - את זה קח לך. [תהלים ט"ז, ה]
ובספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים " רבי יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]
במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."
מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב בקיום התורה, ואת המוות ואת הרע אם לא יקימוה"
על פי פירוש: "בכורי אביב"- ישנם אנשים החיים על מנת לאכול ,או אוכלים על מנת לחיות- אך רוב חייהם הם גשמיים ואין להם מטרה אמיתית שאותה הם רוצים להגשים, על כן התורה אומרת : לחיות גם חיים רוחניים יפים עם מטרה נעלה- שאליה ניתן להגיע בעבודה יום יומית – רק חיים כאלה יש בהם טעם.
ידוע גם כי התורה נמשלה למים:
א. מה המים נצחיים וחיים לעולם כך גם תורה- היא נצחית.
ב. מה מים מן השמים, כך התורה מן השמים.
ג. מה המים מטהרים הגוף, כך תורה מטהרת הגוף.
ד] בישעיהו [ נ"ה 1-13 ] נאמר: הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" ואין מים, אלא תורה.
ה] ובישעיהו [י"א, ט ]: לגבי אחרית הימים נאמר :
לֹא־ יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־ יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל ־ה֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־ מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ ה' כמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"׃
השמים והארץ משמשים עדים.
רבינו בחיי מסביר: כי הטעם לכך שהשמים והארץ משמשים עדים לדרכיהם של עם ישראל היא : היותם נצחיים. בעוד שכל הדורות חולפים, הם קיימים.
בהמשך הוא מביא מדרש: ה' אמר לעם ישראל להתבונן בשמים ולשאול את עצמם :שמא השמים שינו את מידתם, או שמא השמש שכחה אי פעם לעלות במזרח? כמו שנאמר: "וזרח השמש ובא השמש" [קהלת א] שמא זרעתם חיטים ולא צמחה כלל? או, שזרעתם חיטים והיא העלתה –שעורים? הרי השמים והארץ פועלים וממלאים את ייעודם שלא על מנת לקבל שכר .
השמים והארץ, אם זוכים- אין הם מקבלים שכר ואם חוטאים אינם נענשים. ובכל מצב אין הם משנים את מידתם, קל וחומר שאתם החוטאים- נענשים וכאשר מקיימים את המצוות מקבלים שכר. לכן יש לבחור בחיים.
לסיכום לאור האמור לעיל:
לאדם ניתנת בחירה חופשית באיזו דרך לבחור: ברע והמשמעות- מוות, או לבחור בטוב- והמשמעות היא חיים.
אך הקב"ה מנחה את האדם מה כדאי לו לבחור והבחירה הנכונה היא: "ובחרת בחיים" כמו שנאמר: "לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה' יִחְיֶה הָאָדָם (דברים ח, ג] האדם – בהיותו גוף ונשמה- נצרך גם לצרכים גשמיים : מזון שתייה וכו'.אך גם לדברים רוחניים :תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות הלכה ולמעשה. יהי רצון שנדע להשכיל ולבחור בחיים. אמן ואמן.
פרשת ניצבים- כיצד תתרחש הגאולה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אין זה מקרה שפרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת קודם ראש השנה.
כבר בתחילת הפרשה נאמר:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם..."[דברים כ"ט,ט] משפט זה מרמז על ראש השנה הבא עלינו לטובה - יום הדין, על כך אמרו חז"ל: כי אנו עומדים בראש השנה בדין לפני מלך העולם.
מעניין ,כי שבת זו למרות היותה סמוכה לראש השנה, אינה נקראת: "שבת מברכים" בהשוואה ליתר השבתות הסמוכות לראש חודש אשר נקראות: "שבת מברכים" .
הסיבה לכך היא : מטרה לבלבל את השטן שלא ידע מתי חל ראש השנה בדיוק כי אז הוא עלול לקטרג על עם ישראל .
אחד הנושאים בפרשה: השבת עם ישראל לארצו ויום הגאולה:"ושב ה' אלוקיך את-- שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה:אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך:והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירש אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך: ומל ה' אלוקיך את—לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך:"[דברים ל, ג-ז]
השאלות הן:
א] באיזה אופן עתיד הקב"ה להשיב את עם ישראל לארצו?
ב] מה הקשר בין הפרשה להפטרה?
ג] כיצד מרמזת הפרשה על תפילת ראש השנה?
תשובות.
אופן גאולת ישראל.
על פי ה"עמק דבר" : הרי שהגאולה תעשה בשלבים:
בשלב ראשון תהיה התעוררות של היהודים במדינות הגדולות כמו שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך" בתום שלב זה-"יקבצך מכל העמים". ה' יקבץ את היהודים גם מתוך העמים הקטנים ויעלו ארצה.
רש"י מביא שני פירושים
א] היה צריך להיות כתוב:"והשיב את שבותך" אך נאמר:"ושב ה' אלוקיך את שבותך" ,מכאן למדו רבותינו שהשכינה כביכול מלווה את עם ישראל גם בגלות וכאשר הם נגאלים ושבים לארצם גם השכינה שבה עימם.
ב] היות והגאולה נעשית בשלבים ולאט,לאט,-גלות אחר גלות, כאילו הקב"ה מעביר את בניו,אחד,אחד מהגלות לארץ,כפי שנאמר:"ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל"[ישעיהו כ"ז]
"אבני שוהם לרבי משה שחור כותב בהלכות מלכים:"המלך המשיח עתיד להחזיר מלכות "דוד" . בהמשך הוא קורא לדוד:"משיח ראשון" ואת מלך המשיח:"משיח אחרון"
גם בהלכה ד' הוא כותב:"ואם יעמוד מלך מבית דוד עובד בתורה ועוסק במצוות כמו:"דוד אביו והוא מתייחס לדוד כפי שנאמר בעמוס:"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת"[עמוס ט,י]
מעניינים דבריו של הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק:לדעתו, הגאולה מורכבת משני שלבים:
בתחילה ה' ישיב את הגולים המשתוקקים מרצונם לעלות לארץ הקודש ועליהם הכתוב אומר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" ה' ישיב אותם לארצם מתוך הרחמים על געגועיהם לארץ ישראל ורק אחר כך, בשנית ,ה' יקבץ את שאר נידחיישראל -אלה שמרגישים נוח לחיות בין הגויים בגלות ועל זה נאמר:"ושב וקיבצך מכל העמים"
הקשר בין הפרשה להפטרה.
ההפטרה הזו היא: האחרונה בסדרת ההפטרות:"שבע דנחמתא"
מתוך התבוננות בהפטרה בישעיהו סימן ס"אניתן ללמוד על הקשר בין הפרשה להפטרה – בנושא הגאולה:
מעניין במיוחד כי הנביא ממשיל את ציון- שהיא כנסת ישראל לדמות נשית- לכלה ביום נישואיה המתפארת בחתנה.
והנמשל: עם ישראל שמח בה' ככלה בחתנה, הכלה לבושה בגדים מפוארים כפי שראוי לה ביום שמחתה.
והחתן הוא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו – לובש פאר ועטרה לראשו והכלה מרוב חיבתה לחתן מדמה כי על ראשו מגבעת של כהן הדיוט,או ציץ של כהן גדול.
החתן מעניק לכלה בגדים נאים ליום הנישואין והכלה מודה בכך שהוא דאג לה לבגדי ישע.היא עומדת לפני החתן בעודה במיטבה ועונדת את תכשיטיה.ואז כל הגויים יראו את ישועת ה' הצומחת לפתע כמו צמחים הצומחים מתוך זרעים.
והנביא מדגיש:" ומשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקיך"
ומעניין במיוחד כי הנישואין האלה- בין ציון ככלה לקב"ה- כחתן יהיו נצחיים ועם ישראל לא יגורש עוד מארצו ועל כך ה' נשבע:"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני ניכרתירושך אשר יגעת בו.."[ישעיהו ס"ב,ח-ט]
שבועה זו משמעותה: שלא ישדדו האויבים את יבול אדמת ארץ ישראל.ולא ישתו עוד הגויים את יינה של ציון.
הנבואה פונה גם אל האחראים לדרכים להכין את כל המסילות והדרכים לקראת בואם של הגולים ארצה:"פנו דרך ה' עם סולו ,סולו המסילה.."
הקשר בין הפרשה לתפילת ראש השנה.
הקב"ה מבטיח בפרשה : "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" [דברים, ל ,ד]
המשמעות היא: כי בעתיד בזמן הגאולה ה' יקבץ את הגולים מכל המקומות בעולם להתאחד בארץ המובטחת. חזון זה נאמר על ידי ישעיהו הנביא ואנו אומרים זאת בתפילת מוסף של ראש השנה- בברכת השופרות: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהרי הקודש בירושלים" [ישעיהו כ"ז,י"ג]
מי ייתן ובמהרה עם ישראל יזכה לגאולה שלמה.אמן ואמן.
המצווה הזאת / שיר מאת: אהובה קליין©
המצווה הזאת קרובה
ללומדיה מעניקה אורה
מאז עידן ועידנים
ברית בינינו לאלוקים.
מעל הזמן והמקום
לקושיות מעניקה פתרון
טועמיה אינם שבעים
לכתר קדושה זוכים.
כמרחבי הים סגולותיה
אוצרות חוכמה רבדיה
מתוקה כפרי מגדים
יקרה מפז ופנינים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת ניצבים[חומש דברים]
פרשת נצבים – וילך/ מהי המצווה שהיא מעל הזמן והמקום?
מאמר מאת: אהובה קליין .
לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון.
פרשה נצבים נקראת בכל שנה- שבת טרם ראש השנה והסיבה לכך היא: חשיבות קיום התורה הלכה ולמעשה מתוקף היותה ברית נצחית בין ה' לעם ישראל בחיינו, ונושא התשובה- המרמז על יום הדין הקרב ובא: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם.."[דברים כ"ט, ט]
חז"ל אומרים רעיון נפלא: כי המילים: "אתם נצבים היום"-בגימטרייה =694 בדיוק כמניין המילים: "לעמוד לסליחות" ואכן הימים הקודמים לראש השנה הם ימי סליחות- לפי מנהג ספרד החל מראש חודש אלול, לפי מנהג אשכנז-במשך שבוע ימים טרם יום הדין.
התורה מדגישה: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא- נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: לא בשמים היא לאמור מי יעלה –לנו השמימה וייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: ולא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל- עבר הים וייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו".[דברים ל, י"א-ט"ו]
השאלות הן:
א] על איזו מצווה התורה מדברת?
ב] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות לרעיון: קרוב ורחוק ,בנוסף למקור בפרשתנו?
התשובה לשאלה א]
הרמב"ן סובר: כי מדובר באופן כללי על התורה כולה, אך בדגש על- מצוות התשובה ,גם אם עם ישראל נמצא רחוק בגלות "בקצה השמים" תהיה באפשרותו לשוב אל ה' ומצוותיו כי אין זה רחוק בפועל, אפשרי לקיים את התורה בכל זמן ובכל מקום "שיתוודו את עוונם ואת עוון אבותיהם בפיהם וישובו אל ה', ויקבלו עליהם היום את התורה לדורות. אולם עצם המצווה היא -מצוות תשובה"
ה"כלי יקר" אומר : כי את המצווה הזאת ניתן לפרש בשתי דרכים-
1] קיום התורה, דרך התורה כוללת שני כוונים: האחד: לימוד התורה לעומק והבנתה, כפי שנאמר בתהלים: "סוד ה' ליראיו.." [תהלים כ"ה ,ד]
"היא לא נפלאת היא ממך—הכוונה נפלאים מעשה ה' מאומות העולם, אבל לא מעם ישראל, כמו שנאמר: "נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד"[שם קל"ט, ד]
הכוון השני: קיום התורה הלכה למעשה,
: "כי לא רחוקה"-כמו שה' לא ציווה להביא קורבנות שאינם ברשות עם ישראל, אלא רק מן הבקר והצאן שברשותו, בדומה לכך לא ציווה ה' להביא מצווה ממרחקים ,אלא קיום המצוות מתוך הדברים המצויים בתורה עצמה- הקרובה ביותר.
דבר זה מתבטא יפה במשפט: "כי קרוב אליך הדבר בפיך ולבבך לעשותו". הלב משמש למקום העיון והחכמה והפה משמש למקום העשייה ,כי גם אם לא תבוא לידי העם איזו מצווה, הרי ניתן לקיימה בפה, כפי שאמרו חז"ל: "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריבה.."[ מסכת מנחות קי, ע"א]ובנוסף אם התכוון לקיים מצווה, אבל נאנס ולא היה באפשרותו לקיים בפועל ,מעלה עליו ה' כאילו כן קיים את המצווה[ברכות ו, ע"א]
2] הדרך השנייה: עשיית התשובה. עם ישראל אינו יכול להגיד כי לא ידע שה' מקבל את תשובת החוטאים, היות ומתוך לימוד התורה עם ישראל יודע יותר מכל האומות : כי ישראל והתשובה קדמו לעולם, כפי שכתוב:[מסכת פסחים נ"ד, ע"א]
ספורנו ובעל הטורים מפרשים: כי הכוונה לתשובה שהיא נמצאת בהישג יד," לא נפלאת היא ממך"- שיצטרך נביא להורות אותה לך. לא רחוקה היא שתצטרך לחכמי דור רחוקים, שיורך מה לעשות"- אלא היא זמינה בכל עת ובכל מקום.
רבי שמואל בר רב נחמן מביא משל יפה להמחשת המשפט: "כי קרוב אליך הדבר מאד"
מעשה בבת מלך שאף אחד לא הכיר אותה. אך היה למלך אהוב אחד שהיה נכנס אליו כל שעה והייתה הבת עומדת לפניו.
אמר המלך לאהובו: "ראה היאך אני מחבב אותך! שאין ברייה[ייצור נברא, אדם] מכיר את ביתי-וזו עומדת לפניך"
בדומה לכך אמר הקב"ה לעם ישראל: "ראו מה אתם חביבים עלי! שאין ברייה בפלטין שלי[בארמון שלי-בעולם שבראתי] מכיר את התורה ולכם נתתיה, שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאד"
רבינו בחיי אומר: כי כל מצוות התורה נחלקות לשלושה חלקים:
1] מצוות התלויות בדיבור, כגון: לימוד תורה, כפי שנאמר: "ודיברת בם"
מצוות קידוש והבדלה, שכתוב בה: "זכור"[שמות כ, ח]ועל כך אמרו חז"ל: "זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו"[פסחים ק"ו, ע"א]
2] מצוות התלויות בלב, כגון: האמונה בה' ומצוות הייחוד ומצוות האהבה לקב"ה.
3] מצוות התלויות במעשה-כגון: ציצית, תפילין מזוזה, לולב, שופר, סוכה, מילה, צדקה.
מצוות אלו נכללות בפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו"
רעיון נפלא זה מזכיר את דברי שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים"[מסכת אבות א,ב]
על התורה-"בפיך"
על העבודה-"בלבבך" [תפילה- עבודה שבלב]
על גמילות חסדים- מצוות מעשיות, כגון: צדקה -כנגד: "לעשותו"
התשובה לשאלה ב]
רעיון הקרוב והרחוק נמצא רבות בתנ"ך, הנה כמה דוגמאות:
א] רחוק: "רחוק ה' מרשעים ותפילת צדיקים ישמע"[משלי ט"ו,כ"ט]
ב] קרוב: "והיה כקרבכם אל- המלחמה וניגש הכהן לדבר אל העם"
ג] קרוב ורחוק: "..מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד: נטעתם גם שורשו ילכו גם- עשו פרי ,קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם"
ד] קרוב לעומת רחוק: "טוב שכן קרוב מאח רחוק" [משלי כ"ז, י]
ה] רחוק וקרוב:" שלום, שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" [ישעיהו נ"ז,י"ט]
ו] קרוב: "כי קרוב יום ה'"[צפניה א,ז]
ז]רחוק:"..וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"[בראשית כ"ב,ד]
ח]"קרוב ה' לכל קוראיו.." [תהלים קמ"ה,י"ז]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה כי ניתן לעסוק בתורה ובעיקר בתשובה בכל מקום ובכל זמן.
יהי רצון שיקויים בנו הפסוק: "ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרעך..."
ונזכה בכל הברכות והישועות. אמן ואמן.
הפטרת פרשת ניצבים-וילך-מי הם החתן והכלה?
/ מאת: אהובה קליין
נושא החתן והכלה מופיע פעמים רבות בתנ"ך ובדרך כלל הוא דימוי בעל אופי של שמחה. כפי שאנו קוראים גם בהפטרת פרשת ניצבים וילך:
"שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"
ובהמשך נאמר:"...ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך"
השאלות הן:
א] מי היא הכלה ומי הוא החתן בדברי הנביא?
ב] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לדימוי החתן והכלה?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת מקרא: החתן מסמל את הקב"ה הלובש "פאר" וזוהי עטרה,בידוע כי בימי קדם היו נוהגים לשים על ראש החתן עטרה ,ובפסוקים אלה:הכלה מרוב התלהבותה וחיבתה לחתן –מדמה כי על ראשו ציץ של כהן גדול,או זוהי מגבעתו של כהן הדיוט.
היא מספרת כי החתן מעניק לה בגדים נאים ליום הנישואין- בגדי ישע והדבר נחשב בעיניה כשירות של הכהן בקודש.
הכלה המסמלת את ירושלים,כנסת ישראל,או ארץ ישראל כישות אחת –
מתארת את עצמה כעומדת לפני ה' ביום נישואיה,מקושטת בתכשיטיה.
היא שמחה באלוקים שגרם לה טובה גדולה,כמו שנאמר בשיר- השירים:"..נגילה ונשמחה בך"[שם א,ד]
מעמד זה ,מסמל את יום גאולתה של ירושלים וכשם שהאדמה אשר נזרעה בידי האדם,מצמיחה אחר כך צמחים,כך ה' יצמיח ישועה לישראל לעיני הגויים.
לפי דברי המלבים: בגדי הכלה הניתנים מהחתן –מסמלים את הישועה שתבוא על עם ישראל ביום הגאולה.
לפי דברי מצודת דויד: כמו החתן והכלה המתאחדים ביום נישואיהם ואינם נפרדים,כך מובטח לעם ישראל שישב בארצו ולא ייפרד עוד מאדמתו .
התשובה לשאלה ב]
מסתבר כי בתנ"ך ניתן למצוא דוגמאות רבות לנושא החתן והכלה,פעמים הכוונה ממש לחתן וכלה,אך פעמים החתן יסמל את ה' ואילו הכלה את עם ישראל, הנה כמה מהדוגמאות:
א] "התשכח בתולה עדיה כלה קישוריה ועמי שכחוני ימים אין מספר"
כאן הנביא ירמיהו מתלונן : כי למרות שכלה אינה שוכחת את תכשיטיה ביום נישואיה,עם ישראל המשול לכלה,שכח את ה' זמן רב.
[ירמיהו ב,ל"ב]
ב] "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה,קול אומרים הודו את ה' צבאות"
[ירמיהו ל"ג,י"א]
ג] והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחורבה תהיה הארץ"[ירמיהו ,ז,ל"ד]
כאן הכוונה, בעבור חטאי ישראל, כעונש- הארץ תהיה במצב של חורבה והעדר שמחת חתן וכלה.
ד] תקעו שופר בציון קידשו- צום קראו עצרת:אספו- עם קדשו קהל קיבצו זקנים איספו עוללים ויונקי שדיים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה"
[יואל ב,ט"ו]
ה] "איתי מלבנון כלה איתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים"[שיר השירים ד,ח]
כאן הקב"ה פונה אל עם ישראל ואומר להם, כי עימו יחדיו ירדו לגלות אחרי חורבן בית המקדש,ועימו יחדיו עתידים לחזור אל ארץ הקודש מן הלבנון
כמו חתן המלווה את כלתו מן המלכויות שנקראו:"לבנון"
"ממעונות אריות "=הכוונה לסיחון ועוג,"מהררי נמרים"-הם הכנענים.
ו]"לבבתני אחותי כלה לבבתני באחד מעינייך באחד ענק מצווארונך:מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמנייך מכל-בשמים".
[שיר השירים ד,ט ]
ז] מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמנייך מכל בשמים"
[שיר השירים ד,י]"דודיך"-אלו הקורבנות שעם ישראל הקריבו בשילה,בנוב וגבעון.
"אחותי כלה"-משמש כינוי לעם ישראל..."
לסיכום,בהפטרת פרשת ניצבים וילך-מתאר הנביא ישעיהו את יום הגאולה
כיום שמחה גדולה-ממש כשמחת כלולות- כדוגמת חתן המרעיף על הכלה מתנות בהן היא מתקשטת לכבודו.
החתן הוא משל לקב"ה והכלה מסמלת את ירושלים,ישראל,או כנסת ישראל.
רעיון זה מופיע פעמים רבות במקרא ובאופן בולט בשיר השירים.
מי ייתן ובקרוב עם ישראל יזכה למימוש חזון נחמה זה.
כפי המשפט:"ישועת ה' כהרף עין"
