|
|
המצווה הזאת / שיר מאת: אהובה קליין©
המצווה הזאת קרובה
ללומדיה מעניקה אורה
מאז עידן ועידנים
ברית בינינו לאלוקים.
מעל הזמן והמקום
לקושיות מעניקה פתרון
טועמיה אינם שבעים
לכתר קדושה זוכים.
כמרחבי הים סגולותיה
אוצרות חוכמה רבדיה
מתוקה כפרי מגדים
יקרה מפז ופנינים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת ניצבים[חומש דברים]
פרשת נצבים – וילך/ מהי המצווה שהיא מעל הזמן והמקום?
מאמר מאת: אהובה קליין .
לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן-ציון.
פרשה נצבים נקראת בכל שנה- שבת טרם ראש השנה והסיבה לכך היא: חשיבות קיום התורה הלכה ולמעשה מתוקף היותה ברית נצחית בין ה' לעם ישראל בחיינו, ונושא התשובה- המרמז על יום הדין הקרב ובא: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם.."[דברים כ"ט, ט]
חז"ל אומרים רעיון נפלא: כי המילים: "אתם נצבים היום"-בגימטרייה =694 בדיוק כמניין המילים: "לעמוד לסליחות" ואכן הימים הקודמים לראש השנה הם ימי סליחות- לפי מנהג ספרד החל מראש חודש אלול, לפי מנהג אשכנז-במשך שבוע ימים טרם יום הדין.
התורה מדגישה: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא- נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא: לא בשמים היא לאמור מי יעלה –לנו השמימה וייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: ולא מעבר לים היא לאמור מי יעבור לנו אל- עבר הים וייקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו".[דברים ל, י"א-ט"ו]
השאלות הן:
א] על איזו מצווה התורה מדברת?
ב] היכן מוצאים בתנ"ך דוגמאות לרעיון: קרוב ורחוק ,בנוסף למקור בפרשתנו?
התשובה לשאלה א]
הרמב"ן סובר: כי מדובר באופן כללי על התורה כולה, אך בדגש על- מצוות התשובה ,גם אם עם ישראל נמצא רחוק בגלות "בקצה השמים" תהיה באפשרותו לשוב אל ה' ומצוותיו כי אין זה רחוק בפועל, אפשרי לקיים את התורה בכל זמן ובכל מקום "שיתוודו את עוונם ואת עוון אבותיהם בפיהם וישובו אל ה', ויקבלו עליהם היום את התורה לדורות. אולם עצם המצווה היא -מצוות תשובה"
ה"כלי יקר" אומר : כי את המצווה הזאת ניתן לפרש בשתי דרכים-
1] קיום התורה, דרך התורה כוללת שני כוונים: האחד: לימוד התורה לעומק והבנתה, כפי שנאמר בתהלים: "סוד ה' ליראיו.." [תהלים כ"ה ,ד]
"היא לא נפלאת היא ממך—הכוונה נפלאים מעשה ה' מאומות העולם, אבל לא מעם ישראל, כמו שנאמר: "נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד"[שם קל"ט, ד]
הכוון השני: קיום התורה הלכה למעשה,
: "כי לא רחוקה"-כמו שה' לא ציווה להביא קורבנות שאינם ברשות עם ישראל, אלא רק מן הבקר והצאן שברשותו, בדומה לכך לא ציווה ה' להביא מצווה ממרחקים ,אלא קיום המצוות מתוך הדברים המצויים בתורה עצמה- הקרובה ביותר.
דבר זה מתבטא יפה במשפט: "כי קרוב אליך הדבר בפיך ולבבך לעשותו". הלב משמש למקום העיון והחכמה והפה משמש למקום העשייה ,כי גם אם לא תבוא לידי העם איזו מצווה, הרי ניתן לקיימה בפה, כפי שאמרו חז"ל: "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריבה.."[ מסכת מנחות קי, ע"א]ובנוסף אם התכוון לקיים מצווה, אבל נאנס ולא היה באפשרותו לקיים בפועל ,מעלה עליו ה' כאילו כן קיים את המצווה[ברכות ו, ע"א]
2] הדרך השנייה: עשיית התשובה. עם ישראל אינו יכול להגיד כי לא ידע שה' מקבל את תשובת החוטאים, היות ומתוך לימוד התורה עם ישראל יודע יותר מכל האומות : כי ישראל והתשובה קדמו לעולם, כפי שכתוב:[מסכת פסחים נ"ד, ע"א]
ספורנו ובעל הטורים מפרשים: כי הכוונה לתשובה שהיא נמצאת בהישג יד," לא נפלאת היא ממך"- שיצטרך נביא להורות אותה לך. לא רחוקה היא שתצטרך לחכמי דור רחוקים, שיורך מה לעשות"- אלא היא זמינה בכל עת ובכל מקום.
רבי שמואל בר רב נחמן מביא משל יפה להמחשת המשפט: "כי קרוב אליך הדבר מאד"
מעשה בבת מלך שאף אחד לא הכיר אותה. אך היה למלך אהוב אחד שהיה נכנס אליו כל שעה והייתה הבת עומדת לפניו.
אמר המלך לאהובו: "ראה היאך אני מחבב אותך! שאין ברייה[ייצור נברא, אדם] מכיר את ביתי-וזו עומדת לפניך"
בדומה לכך אמר הקב"ה לעם ישראל: "ראו מה אתם חביבים עלי! שאין ברייה בפלטין שלי[בארמון שלי-בעולם שבראתי] מכיר את התורה ולכם נתתיה, שנאמר: "כי קרוב אליך הדבר מאד"
רבינו בחיי אומר: כי כל מצוות התורה נחלקות לשלושה חלקים:
1] מצוות התלויות בדיבור, כגון: לימוד תורה, כפי שנאמר: "ודיברת בם"
מצוות קידוש והבדלה, שכתוב בה: "זכור"[שמות כ, ח]ועל כך אמרו חז"ל: "זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו"[פסחים ק"ו, ע"א]
2] מצוות התלויות בלב, כגון: האמונה בה' ומצוות הייחוד ומצוות האהבה לקב"ה.
3] מצוות התלויות במעשה-כגון: ציצית, תפילין מזוזה, לולב, שופר, סוכה, מילה, צדקה.
מצוות אלו נכללות בפסוק: "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו"
רעיון נפלא זה מזכיר את דברי שמעון הצדיק: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים"[מסכת אבות א,ב]
על התורה-"בפיך"
על העבודה-"בלבבך" [תפילה- עבודה שבלב]
על גמילות חסדים- מצוות מעשיות, כגון: צדקה -כנגד: "לעשותו"
התשובה לשאלה ב]
רעיון הקרוב והרחוק נמצא רבות בתנ"ך, הנה כמה דוגמאות:
א] רחוק: "רחוק ה' מרשעים ותפילת צדיקים ישמע"[משלי ט"ו,כ"ט]
ב] קרוב: "והיה כקרבכם אל- המלחמה וניגש הכהן לדבר אל העם"
ג] קרוב ורחוק: "..מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד: נטעתם גם שורשו ילכו גם- עשו פרי ,קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם"
ד] קרוב לעומת רחוק: "טוב שכן קרוב מאח רחוק" [משלי כ"ז, י]
ה] רחוק וקרוב:" שלום, שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" [ישעיהו נ"ז,י"ט]
ו] קרוב: "כי קרוב יום ה'"[צפניה א,ז]
ז]רחוק:"..וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"[בראשית כ"ב,ד]
ח]"קרוב ה' לכל קוראיו.." [תהלים קמ"ה,י"ז]
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה כי ניתן לעסוק בתורה ובעיקר בתשובה בכל מקום ובכל זמן.
יהי רצון שיקויים בנו הפסוק: "ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרעך..."
ונזכה בכל הברכות והישועות. אמן ואמן.
הפטרת פרשת ניצבים-וילך-מי הם החתן והכלה?
/ מאת: אהובה קליין
נושא החתן והכלה מופיע פעמים רבות בתנ"ך ובדרך כלל הוא דימוי בעל אופי של שמחה. כפי שאנו קוראים גם בהפטרת פרשת ניצבים וילך:
"שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"
ובהמשך נאמר:"...ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך"
השאלות הן:
א] מי היא הכלה ומי הוא החתן בדברי הנביא?
ב] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות לדימוי החתן והכלה?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת מקרא: החתן מסמל את הקב"ה הלובש "פאר" וזוהי עטרה,בידוע כי בימי קדם היו נוהגים לשים על ראש החתן עטרה ,ובפסוקים אלה:הכלה מרוב התלהבותה וחיבתה לחתן –מדמה כי על ראשו ציץ של כהן גדול,או זוהי מגבעתו של כהן הדיוט.
היא מספרת כי החתן מעניק לה בגדים נאים ליום הנישואין- בגדי ישע והדבר נחשב בעיניה כשירות של הכהן בקודש.
הכלה המסמלת את ירושלים,כנסת ישראל,או ארץ ישראל כישות אחת –
מתארת את עצמה כעומדת לפני ה' ביום נישואיה,מקושטת בתכשיטיה.
היא שמחה באלוקים שגרם לה טובה גדולה,כמו שנאמר בשיר- השירים:"..נגילה ונשמחה בך"[שם א,ד]
מעמד זה ,מסמל את יום גאולתה של ירושלים וכשם שהאדמה אשר נזרעה בידי האדם,מצמיחה אחר כך צמחים,כך ה' יצמיח ישועה לישראל לעיני הגויים.
לפי דברי המלבים: בגדי הכלה הניתנים מהחתן –מסמלים את הישועה שתבוא על עם ישראל ביום הגאולה.
לפי דברי מצודת דויד: כמו החתן והכלה המתאחדים ביום נישואיהם ואינם נפרדים,כך מובטח לעם ישראל שישב בארצו ולא ייפרד עוד מאדמתו .
התשובה לשאלה ב]
מסתבר כי בתנ"ך ניתן למצוא דוגמאות רבות לנושא החתן והכלה,פעמים הכוונה ממש לחתן וכלה,אך פעמים החתן יסמל את ה' ואילו הכלה את עם ישראל, הנה כמה מהדוגמאות:
א] "התשכח בתולה עדיה כלה קישוריה ועמי שכחוני ימים אין מספר"
כאן הנביא ירמיהו מתלונן : כי למרות שכלה אינה שוכחת את תכשיטיה ביום נישואיה,עם ישראל המשול לכלה,שכח את ה' זמן רב.
[ירמיהו ב,ל"ב]
ב] "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה,קול אומרים הודו את ה' צבאות"
[ירמיהו ל"ג,י"א]
ג] והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחורבה תהיה הארץ"[ירמיהו ,ז,ל"ד]
כאן הכוונה, בעבור חטאי ישראל, כעונש- הארץ תהיה במצב של חורבה והעדר שמחת חתן וכלה.
ד] תקעו שופר בציון קידשו- צום קראו עצרת:אספו- עם קדשו קהל קיבצו זקנים איספו עוללים ויונקי שדיים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה"
[יואל ב,ט"ו]
ה] "איתי מלבנון כלה איתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים"[שיר השירים ד,ח]
כאן הקב"ה פונה אל עם ישראל ואומר להם, כי עימו יחדיו ירדו לגלות אחרי חורבן בית המקדש,ועימו יחדיו עתידים לחזור אל ארץ הקודש מן הלבנון
כמו חתן המלווה את כלתו מן המלכויות שנקראו:"לבנון"
"ממעונות אריות "=הכוונה לסיחון ועוג,"מהררי נמרים"-הם הכנענים.
ו]"לבבתני אחותי כלה לבבתני באחד מעינייך באחד ענק מצווארונך:מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמנייך מכל-בשמים".
[שיר השירים ד,ט ]
ז] מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך מיין וריח שמנייך מכל בשמים"
[שיר השירים ד,י]"דודיך"-אלו הקורבנות שעם ישראל הקריבו בשילה,בנוב וגבעון.
"אחותי כלה"-משמש כינוי לעם ישראל..."
לסיכום,בהפטרת פרשת ניצבים וילך-מתאר הנביא ישעיהו את יום הגאולה
כיום שמחה גדולה-ממש כשמחת כלולות- כדוגמת חתן המרעיף על הכלה מתנות בהן היא מתקשטת לכבודו.
החתן הוא משל לקב"ה והכלה מסמלת את ירושלים,ישראל,או כנסת ישראל.
רעיון זה מופיע פעמים רבות במקרא ובאופן בולט בשיר השירים.
מי ייתן ובקרוב עם ישראל יזכה למימוש חזון נחמה זה.
כפי המשפט:"ישועת ה' כהרף עין"
ציורי תנ"ך/ ירושלים עיר כלה/ציירה: אהובה קליין©[שמן על בד]
"יייעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"[ישעיהו ס"א,י"א]
ישנה ברית/שיר מאת: אהובה קליין ©
ישנה ברית בשר ודם
פעמים תקוים
פעמים תופר
ראשיתה מתיקות סופה מר.
דוגמת צדקיהו מלך יהודה
פעל בניגוד לציווי תורה
משמים נענש בחומרה
במלחמה קשה ונוראה.
ישנה ברית אנשי תרמית
נחפזים לשנות תדמית
דוגמת יושבי גבעון הערמומיים
בפני יהושע הערימו סיפורים.
ישנה ברית מימי בראשית
בתום המבול הבטחה אלוקית
אות ססגונית לכלל האנושות
הכול יתבוננו בה בהתרגשות.
ישנה ברית עתיקת יומין
דוגמת ברית בין הבתרים
בין אברהם לאלוקים
חתומה בסלע לעולמים.
ישנה ברית לנצח נצחים
לפני משה הכול ניצבים
נעשה לנשמע מקדימים
מפירותיה נהנים כנופת צופים..
הערה: השיר בהשראת פרשת ניצבים [חומש דברים ]
פרשת ניצבים - מה בין ברית אלוקית לברית בשר ודם?
מאמר מאת:אהובה קליין.
ברית היא :התחייבות משני צדדים והיא חייבת להתקיים הלכה למעשה,אלא אם
אחד מהצדדים אינו מקיים אותה- הוא נחשב למפר הברית.
פרשתנו פותחת בנושא הברית בין הקב"ה לעם ישראל כאיש אחד.
וכך התורה מתארת את הדבר:
משה אוסף אליו את כל העם ואומר:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם,
ראשיכם שבטיכם,זקניכם ושוטריכם,כל איש ישראל:טפכם,נשיכם,וגירך אשר
בקרב מחניך, מחוטב עציך עד שואב מימך: לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו,
אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום: למען הקים אותך לו לעם והוא יהיה לך-
לאלוקים,כאשר-דיבר-לך וכאשר נשבע לאבותיך,לאברהם,ליצחק וליעקב:"
[דברים כ"ט,ט-י"ג]
השאלות הן:
א] מה ההבדל בין ברית אלוקית לבין ברית בשר ודם?
ב] היכן ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לבריתות?
התשובה לשאלה א] ברית אלוקית מתקיימת לעד בכל תנאי ובכל מצב.
כדוגמת הברית שהתרחשה אחרי המבול ועד היום, אנו זוכים לראות את
אות הברית:הלוא היא: הקשת בענן.
כפי שכתוב:"ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר-אני נותן ביני וביניכם ובין כל
נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם: את-קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני
ובין הארץ: והיה בענני ענן על-הארץ ונראתה הקשת בענן:וזכרתי את בריתי-
אשר ביני וביניכם ובין כל- נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת
כל- בשר: והייתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים ובין כל
נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ" [בראשית ט,י"ב-י"ח]
ואכן כבר מקטנות כל ילד זוכה להכיר את הקשת בענן-אשר היא הוכחה לקיום
הברית- עד היום הזה.
לעומת הברית האלוקית-ברית בשר ודם ,לא תמיד מתקיימת מתוך כוונה תמימה.
התשובה לשאלה ב]בנוסף לברית המוזכרת הנ"ל פוגשים אנו בברית הנקראת: ברית בן הבתרים
בין הקב"ה לאברהם אבינו-אבי האומה.
ה' פונה אליו ואומר:"קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל:
וייקח לו את כל- אלה ויבתר אותם בתווך וייתן איש בתרו לקראת רעהו ואת-
הציפור לא בתר:וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם: ויהי השמש לבוא –
ותרדמה נפלה על-אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו:ויאמר לאברם-
ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות
שנה:וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי אחרי כן יצאו ברכוש גדול:ואתה תבוא
אל-אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה:ודור רביעי ישובו הנה.." [בראשית
ט"ו,ט-ט"ז] ובהמשך נאמר כי ה' כרת ברית:"ביום ההוא כרת ה' את אברם
ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת...."[שם ט"ו,י"ח-כ"א]
רש"י אומר: כי אברם בתר דווקא את הבהמות לפי שאומות העולם משולים
לפרים ואילים ושעירים,כמו שנאמר:"סבבוני פרים רבים..."[תהלים כ"ב]
וכפי שנאמר [בדניאל ח]"והאיל אשר ראית בעל הקרניים מלכי מדי ופרס"
וישראל נמשלו לבני יונה כמו שנאמר:[שיר השירים ב]:"יונתי בחגווי הסלע"
לפיכך בתר את הבהמות-רמז שאומות העולם יהיו כלים והולכים ואת הציפור לא
בתר,רמז שעם ישראל יתקיימו לנצח.
דוגמא ב] אבימלך כורת ברית עם יצחק:"ואבימלך הלך אליו מגרר ואחוזת מרעהו
ופיכול שר צבאו ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי
ותשלחוני מאתכם,ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עימך ונאמר תהי נא אלה בינותנו
בינינו ובינך ונכרתה ברית עימך"..ויעש להם משתה ויאכלו וישתו וישכימו בבוקר
וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאיתו בשלום" [בראשית כ"ו,כ"ו-ל"ב]
במקרה זה ניתן לראות אויב כמלך גרר- מתפייס עם יצחק וכורת איתו ברית.
דוגמא ג] המלך צדקיהו כורת ברית עם העם כדי לשלוח את העבדים והשפחות
לחופשי- בניגוד לרצון ה' והוא נענש על כך:"ותשובו אתם היום ותעשו את הישר
בעיני לקרוא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר נקרא שמי עליו"
[ירמיהו ל"ד,ט"ו]
העונש מידה כנגד מידה:"..הנני קורא לכם דרור נאום ה' אל החרב אל הדבר ואל
הרעב ונתתי אתכם לזוועה לכל ממלכות הארץ..." [שם ל"ד,י"ז]
חטאו של צדקיהו מלך יהודה היה בכך: שהוא כרת ברית עם כל העם בירושלים,
בניגוד לציווי התורה בה נאמר: לשלח את העבדים בתום שבע שנים- הוא שחרר את
כולם לחופש טרם הזמן .
חטא זה נובע מתוך שיקולים פוליטיים,הוא ודאי רצה לרכוש כך את נאמנות העם
אליו.
דוגמא ד] ברית שנכרתה בין חירם מלך צור -לבין שלמה המלך.
ברית זאת גם נבעה מתוך שיקולים מיוחדים כפי שהתנ"ך מביא זאת לפנינו:"וישלח
חירם מלך צור את עבדיו אל שלמה כי שמע כי אותו משחו למלך תחת אביהו כי
אוהב היה חירם לדוד כל הימים"
וסיבה נוספת: "ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך ה' היום
אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה "[מלכים –א,ה,כ"א]
כמו כן,חירם היה משבט דן ושלמה משבט יהודה ובניית המקדש הייתה המשך –
למשכן וגם שם התקיים שיתוף פעולה בין בצלאל בן אורי-שהיה משבט יהודה לבין
אהליהב בן אחיסמך שהשתייך לשבט דן.
דוגמא ה] אנשי גבעון נקטו בעורמה ובאו לפני יהושע כשהם מחופשים ככתוב:
"ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם המה בעורמה
וילכו ויצטיירו וייקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבוקעים ומצוררים
ונעלות בלות ומטולאות ברגליהם ושלמות בלות עליהם וכול לחם צידם יבש היה
נקודים..." [יהושע ט,ג-ט]
אנשי גבעון היו גרים קרוב ליהושע והם ידעו כי יהושע עשוי להלחם גם נגדם
ופחדו ולכן באו ואמרו: כי הם מארץ רחוקה ואיתם צידה לדרך והתוצאה הייתה:
"ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה"
[שם ט,ט"ו]רק אחרי שלושה ימים האמת יצאה לאור וישראל לא יכלו להלחם נגדם
-לפי שנשיאי העדה נשבעו להם בה' שלא יפגעו בהם לרעה.
לכן יהושע הפך אותם לשואבי מים ולחוטבי עצים-כדי שישמשו גם את עם ישראל
וגם את המזבח,כפי שנאמר:"ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים –
לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה אל המקום אשר יבחר"[יהושע ט,כ"ז]
לסיכום,לאור האמור לעיל,בתחילת פרשת ניצבים ניתן ללמוד כי משה אוסף אליו
את כל העם כאיש אחד- כולל את שואבי המים וחוטבי העצים ועל כך אומר רש"י:
כי אותם אנשים- כנענים היו והתגיירו ממש כאותם גבעונים בימי יהושע.
לאור כל הדוגמאות בנושא הברית.ניתן לראות בברור: כי בריתות הנחתמות בין
בני אדם הן נובעות מתוך שיקולים ואינטרסים ולכן לא תמיד הדבר נעשה ביושר,
אלא יש מקרים של תרמית,או ברית בניגוד לרצון ה'.
לעומת זאת ברית אלוקית עם ישראל- היא נובעת מתוך אהבה ודאגה לעם והיא גם
נצחית,העוברת מדור לדור.
כולה אהבה טהורה כדוגמת אהבת אב לבניו כמו שנאמר:
"בנים אתם לה' "[דברים י"ד,א]
מי ייתן ועם ישראל לא יפר את הברית לעד אלא יקיים את כל המצוות כראוי:
"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא"
[דברים ל,י"א]
פרשת ניצבים וילך-מה המסר החשוב לכל עם ישראל?
/ מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוקים הבאים:"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגירך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימך לעברך בברית ה' אלוהיך ובאלתו אשר ה' אלוהיך כורת עמך היום...פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" [דברים ט-י"ח]
השאלות הן:
א] באיזו ברית מדובר?
ב] מדוע הברית חלה לא רק על דור המדבר, אלא על כל הדורות שלאחריו?
ג] מה המסר החשוב לעם?
ד] היכן נרמז בפסוקים עניין תקיעת שופר?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: נצטווה משה לכרות ברית עם -עם ישראל כדי שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה – מסיבה זו אסף את כל העם דווקא ביום מותו.
תשובה לשאלה ב]
אברבנאל מיישב את השאלה בדרך הבאה:
בדרך כלל כאשר אדם לוקח הלוואה יורשיו חייבים בפירעונה, כי כשם שבניו זוכים בירושה מאביהם- באותה מידה הם חייבים לפרוע גם את חובותיו.
ברית התורה וירושת הארץ מחייבת את העם לכל הדורות, עם ישראל חייב להבין כי לא בקשתם וחרבם ירשו את הארץ אלא, הארץ היא כפיקדון והלוואה בתנאי שיקבלו ויקיימו את התורה.
רבנו בחיי אומר: הברית הזאת אינה כוללת רק חובה, אלא גם זכות- הברית מבטיחה לעם ישראל חיי נצח בארץ בזכות התורה.
הבנים חייבים לקיים את שבועת אבותיהם -לפי שהאבות הם השורשים והבנים הם הענפים המחוברים לעץ- המקבל את חיותו משורשיו.
חז"ל אומרים: כי כל הנפשות מאז ימי בראשית ועד אחרית הימים היו נוכחים בשעת קבלת התורה ולכן הברית מחייבת את כולם לאורך כל הדורות.
והמהר"ל מוסיף: זוהי ברית לעד- בין הקב"ה לבניו ואין הברית הזאת מתבטלת לעולם גם אם הבנים חוטאים. כי הברית נכרתה עם כלל האומה-את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, לכן גם אם יש כאלה שחטאו,כיצד יש בכוחם לבטל ברית שנכרתה עם כל הדורות?
המהר"ל מפרש גם את דברי חז"ל האומרים: "מלמד שכפה עליהם הר כגיגית" מכאן שהברית אינה תלויה רק בבחירתם של בני ישראל למרות שהסכימו ואמרו:"נעשה ונשמע"
יש לברית זאת כוח סגולי מיוחד שלא ניתן להפרה.
התשובה לשאלה ג]
רבי חיים מאיר מוויז'ניץ אומר:ניתן כאן ללמוד על המסר החשוב לעם ישראל: חייבים להיות מלוכדים כאיש אחד לאורך כל הדרך, הרב מסתמך על דברי משה:
"ולא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת"- כלומר:
אין ה' כורת ברית עם כל איש באופן נפרד ,אלא עם כל העם.
כגוף אחד בלב אחד.
ניתן גם ללמוד את הדברים מתוך דברי הפתיחה של הפרשה במילים:"כולכם"
"כל איש ישראל"
ואכן מסר זה הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה ,לכולנו לאורך כל ההיסטוריה כולל בימים אלה.
התשובה לשאלה ד]
במילים:"פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" [דברים כ"ט,י"ז]
מבחינים בראשי תיבות: שופר.
תפקיד השופר לעורר את העם לחזור בתשובה.
כפי שאומר זאת הנביא עמוס:"אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" [עמוס,ג,ו]
לכן קבעו חז"ל לתקוע בשופר במהלך חודש אלול- חודש הרחמים והסליחות.
יש בכוח תקיעות השופר לעקור מלב האדם את כל השורשים הרעים המשפיעים לרעה על הנפש והנשמה.
לסיכום: ניתן להסיק מכל האמור לעיל: "כי הקב"ה כרת ברית עם כל עם ישראל – לעד.
יחד עם זאת, כדי שעם ישראל יוכל לעמוד גם בפני אויביו מסביב, עליו לזכור כי עליו לקיים את מצוות התורה מכוח הברית, ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד- אחדות מושלמת -ממש כמו במעמד הר סיני התוצאה לא תאחר לבוא כפי שהתורה מבטיחה:"ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה....והותירך ה' אלוהיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך"[דברים ל,ג-י]
פרשה זו נקראת תמיד בשבת לפני ראש השנה- כי היא מכילה הרבה רמזים על נושא התשובה, כולל עניין השופר והגמול בעקבות שובם של עם ישראל לאלוקיו.
יהי רצון ועם ישראל, יתאחד במהרה כאיש אחד בלב אחד ויקיים את התורה כהלכתה ובע"ה הגאולה תגיע לכל בית ישראל.אמן ואמן.
העם והברית/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
מפה לאוזן עוברת שמועה
העם כולו תזוזה ותנועה
ניצב מול איש האלוקים
משה הדגול גדול הנביאים.
עם שזור חוט שני
נטול מעמד ושוני
נשמה דולקת דורות
שורדת אסונות וגלויות.
לרוות צימאון גובר והולך
ממים חיים בחותם מלך
למען הנחיל הברית לבנים
לחם חוקם אור לגויים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ניצבים וילך[ דברים]
פרשת ניצבים וילך-הכנות לראש השנה- כיצד?
מאת/ אהובה קליין
פרשת ניצבים וילך נקראת סמוך לראש השנה- יום הדין לכל ברואי העולם.
בפרשה, משה אוסף אליו את כל שכבות העם לברית מחודשת – היא התורה הקדושה, משה מדריך את העם ללכת בדרך הנכונה כפי שהדברים מופיעים בפרשה:"ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום אתה ובנך בכל לבבך ובכל נפשך.."[דברים ל,ב] בתמורה על כך יזכה העם רק לטוב - להבטחת הארץ ושיבת הבנים לנחלת אבותיהם.
השאלות הנשאלות הן:
שאלה א] כיצד האדם יבדוק אם אכן הוא הולך בדרך הנכונה ובתמורה יזכה לחיים טובים ואיכותיים?
שאלה ב] מה הן הסיבות לנפילה ברשת הרוע והחטאים?
שאלה ג] מהו הפיתרון למציאת האושר והחיים הטובים?
התשובה לשאלה א- מרומזת כבר בפסוק הראשון של פרשת ניצבים:"אתם ניצבים היום"[כ"ט, ט]- לדעתו של הרב פיינשטיין זצ"ל בספרו: "דרש משה"
בכל יום ויום אדם צריך לבחור מחדש ולהחליט בין הדרך הטובה- שהיא דרך החיים והטוב לבין הדרך הרעה- שהיא המוות.
עליו לבדוק באיזו דרך הלך עד כה, אם בדרך טובה- אזי עליו להתמיד בכך ואל ירום לבבו ויהיה בטוח בעצמו כי אינו יכול חס ושלום למעוד.
רעיון זה רמוז גם בדברי ה' אל האדם הראשון לאחר חטאו בגן העדן : "ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה"[בראשית ג, ט]
רש"י אומר כי אלוקים אמר:"אייכה" כדי לפתוח בדברים עם האדם, אך לעניות דעתי, יש כאן דברים עמוקים מאד- אפשר שהאדם ילמד מוסר השכל מכאן ויום יום ישאל עצמו:"אייכה"?- היכן הוא נמצא- האם במסלול הנכון המוביל לחיים טובים? או חס ושלום בדרך לא דרך.
התשובה לשאלה ב: אחת הסיבות ליפול בחטאים – היא פשוט תרדמה- האדם נרדם על המשמר, הרי התורה אומרת:" אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוקיך וללכת בדרכיו לשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו וחיית ורבית" הרי מכאן שהדרך הנכונה היא לאהוב את ה'- כמו שאומרים גם בקריאת שמע:
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" את הדרך הרעה האדם פותח בפסיעה אחת קטנה, אך כאשר אינו ממלא ציווי זה ואינו אוהב את ה'- הרי כבר פותח במו ידיו שער לנתיב רע ומכאן להגיע לעבודת אלילים- חס ושלום,המרחק לא רב.מצב זה נקרא:"תימהון לבב"- מושג זה מופיע בפרשת כי תבוא.רש"י מפרש את המושג:"תימהון לבב"- אוטם הלב ,ומכאן ניתן להגיע במהירות לתרדמת הנפש.
על כן, לפני ראש השנה כאשר נפתחים ספרי החיים וספרי המתים- לפני הקב"ה- עלינו להתעורר מתרדמתנו, את זאת ניתן לבצע על ידי תקיעת שופר.
ישנו גורם נוסף אשר עשוי להרחיקנו מהדרך הטובה, חס ושלום, והוא:
עניין המידות הרעות - המושרשות אצל האדם ואכן התורה מזהירה על כך בפירוש:"פן יש בכם איש או אישה... אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" [דברים כ"ט,י"ז]מכאן שגם אם בפועל האדם מקיים מצוות, אך יש בו מידות רעות- ישנו חשש כבד שיפנה בעתיד , חס ושלום, גם לעבודה זרה.
במשלי[כ"ה, כ"ח] נאמר:"עיר פרוצה אין חומה- איש אשר אין מעצר לרוחו"
אדם שאין לו ביקורת עצמית משלו- אין לו מעצורים- כל אויב יכול להיכנס אליו- תופעה זו מתרחשת אצל אדם שאינו שולט על מידותיו.
רבנו יונה אומר:כשאין מעצור לרוח האדם- הוא בנקל מסוגל להגיע לדרך הרעה.
התשובה לשאלה ג: הפיתרון להגיע לחיים הטובים- הרעיון מוסבר בדברי משה:"כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא.. ולא מעבר לים,, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ולבבך לעשותו" [דברים פרק ל' י"א- י"ד]
למעשה, אין שום קושי להידבק בתורה –כי היא בהישג יד אצל כל אחד ואינה רחוקה כלל, דוד המלך מציע :"ראשית חוכמה יראת אלוקים שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד" אדם בעל יראה- בחוכמתו יתרחק מהעוונות. הרמב"ן אומר:[איגרת הרמב"ן] " ובעבור הענווה, תעלה ליבך מידת היראה, כי תיתן אל ליבך תמיד מאין באת ולאן אתה הולך,,, וכאשר תחשוב את כל אלה, תירא מבוראך ותישמר מן החטא, ובמידות האלה תהיה שמח בחלקך." ובמסכת אבות אומר עקביה בן מהללאל: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מאין באת?ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון..." [אבות,ג,א]
לסכום, ניתן להסיק כי פרשת ניצבים וילך- הנקראת לפני ראש השנה- באה לעורר את עם ישראל לשוב אל מלך מלכי המלכים והתורה נותנת פיתרונות כיצד ניתן לבצע את הציווי.
יהי רצון ועם ישראל יתעורר מתרדמתו וישוב אל חיק הקב"ה וימלא באהבה את המצוות- מצוות בין אדם לחברו ומצוות בין אדם למקום ובע"ה נזכה בקרוב מאד לגאולה שלמה, אמן ואמן.
