פרטים

קטגוריה: דרך ארץ

פורסם בראשון, 09 אוגוסט 2020 20:13

נכתב על ידי Super User

כניסות: 487

דבר להורים / הרב יחזקאל שובקס

מתוך: מרוה לצמא

תמיד הם היו זוג חברים - יהודה ושמעון [שמות בדויים]. מאז נכנסו ללמוד בישיבה קטנה. בכל השנים, היו הקשרים ביניהם הדוקים.

גם לאחר נישואיהם המשיכו לשמור על קשר. הרבה שוחחו ביניהם. כל אחד התייעץ עם השני.

כאשר התפרסם בשכונה על קורס להנהלת חשבונות, נרשמו שניהם.

הם השקיעו הרבה בלימודים. לאחר תקופה ארוכה של לימודים, יצאו שניהם עם תעודה ביד.

כתוצאה מן הלימודים התהדקו ביניהם הקשרים. שעות ישבו ושיננו את החומר הנלמד. כל אחד מצידו השתדל כמיטב יכולתו לעזור לחברו בחלקים שבהם התקשה.

כעת, כשכבר היתה בידיהם תעודה, החלו בחיפוש עבודה. עדיין לא כמקצוענים, אלא לצורך הסטאז'.

מדי פעם בירר כל אחד למצבו של השני, האם כבר מצא עבודה כלשהי. בינתיים ללא תוצאות.

בעלי עסקים רבים זקוקים למנהלי חשבונות. אלא שעל פי רוב הם אוהבים לפנות למנהלי חשבונות מוכרים. כאלו שניתן לסמוך עליהם, שמבינים באותיות הקטנות שבהן האזרח הפשוט אינו מבין, על מנת שהכל יתנהל כשורה.

באחד מן הימים שוחח יהודה, סתם כך באופן אגבי, עם בעל עסק. יהודה סיפר לו על הקורס שזה עתה סיים. בן שיחו, מבלי לדעת בכלל איזו פצצה הוא מנחית על ראשו של יהודה, פלט בנימה אגבית:

"דווקא לאחרונה אני מעסיק אצלי מישהו בשם... [וכאן נקב בשמו ובשם משפחתו של שמעון]. גם הוא סיים קורס להנהלת חשבונות לא מזמן".

שעה קלה לאחר מכן, התקשר יהודה לשמעון. הוא רצה להיות בטוח שאכן זה קורה לו.

"נו, מה קורה, שמעון? האם כבר מצאת משהו?"

שמעון בלי לגמגם, ענה בנחרצות: "לא. ממש לא".

המגדל התרסק באותו רגע. 'הוא מסתיר ממני' - הרהר יהודה.

מגדל ענק של חשדות הדדיים צץ באותו רגע.

יהודה לא הבין מדוע זה קורה. הוא הרי כל כך פתוח עם שמעון. כל השנים שיתף אותו בכל. למה החליט הלה פתאום להסתיר ממנו? מה הבעיה?

הוא  החליט להפנות את השאלה ישירות לשמעון. "תגיד לי, למה אתה לא מוכן לספר שאתה עובד אצל..."

היתה שתיקה ארוכה מן הצד השני. שמעון היה בהלם. לאחר מכן בירר את מילותיו.

"שמע יהודה, אני חושב שאנו לא צריכים לדעת כל אחד מה עושה השני. זה עלול להביא לקנאה ושנאה. עדיף שכל אחד יתמקד בחלק שלו".

יהודה היה המום עוד יותר. "שמעון?" הוא זעק לתוך השפופרת - "על איזו קנאה אתה מדבר? אין לך מושג עד כמה אני שמח עבורך, שהצלחת למצוא מקום עבודה. ברוך ד', אני מייחל להצלחתך. הצלחתך היא הצלחתי. אין כל סיבה שתסתיר ממני".

שמעון שמע וממש לא קיבל את הדברים. הוא חושב אחרת. יהודה לא אמיתי בדיבורים האלו. בתוך הלב פנימה, הוא בטח מקנא בו.

לאחר שבועיים הבחין יהודה במודעה ענקית בעיתון. זו היתה מודעת מושקעת של מנהל חשבונות צעיר שמעוניין להשתלב בשוק העבודה. יהודה התבונן במספר הטלפון של המפרסם. המספר לא היה מוכר, ולא אמר לו כלום.

אבל למחרת מתבררים פרטי העניין. שוב בדרך אגב, מישהו מחבריו בא ומתקיף אותו קלות: "חבר שלך שמעון מפרסם את עצמו בעיתון, ואילו אתה שוקט על שמריך".

ויהודה מתפלא. שמעון לא אמר לו שהוא מתכוון לפרסם את עצמו. אפילו את מספר הטלפון שלו לא רצה לפרסם, והתחבא מאחורי מספר אחר. "מה קורה כאן? למה הוא כל הזמן מסתיר ממנו? ממה הוא מפחד?"

ואז מחליט גם יהודה לצאת בפרסומת. הוא מגיע לשתף את שמעון. חשב שאולי לפרסמו ביחד, וכך יתחלקו גם בהוצאות וגם בהצעות. שמעון סירב להצעה. ובכל זאת, ביקש יהודה לשבת ביחד ולסגנן את המודעה. שמעון לא יכול היה לסרב לכך.

ובכל זאת, היתה ליהודה התחושה ששמעון מנסה להתחמק ממנו. הוא מפחד להציע לו נוסח מוצלח מדי, שמא...

ויום אחד מגיע יומו של יהודה. הצעה קוסמת התגלגלה לפתחו. עבודה טובה, תנאים מתאימים, ושכר גבוה. יהודה אץ לספר על כך לשמעון בשמחה גלויה. הוא לא חסך ממנו שום פרט. תחושה כבידה היתה באוויר. שמעון לא אמר מילה מיותרת, הוא איחל לו הצלחה בחצי פה.

למחרת, חש יהודה ששמעון בוחש לו בקדירה. הוא מנסה להשיג פרטים נוספים על העבודה שלו. כנראה ששמעון לא מאמין לו, אלא בטוח שהוא מרוויח יותר ממה שאמר.

ויהודה לא מבין מה קורה כאן. למה שמעון חושד בו שהוא משקר? כבר 15 שנה שהוא גלוי איתו, כאילו היה זכוכית שקופה.

באחד הימים פוגש יהודה את מעסיקה של שמעון. יהודה מתעניין על שמעון. הוא רוצה לשמוע על הצלחותיו. ההוא מתחמק מלענות. ומתוך התשובות מבין יהודה ששמעון כבר לא עובד אצלו. יהודה חושב שאולי שמעון התקדם לעבודה מוצלחת יותר. בינתיים, שמעון כמו ממלא פיו מים.

ועדיין ציפו ליהודה הפתעות.

באחד הימים, מגיע יהודה לעבודה כהרגלו.

ה"בוס" מחכה לו מחוייך כולו. "היום בבוקר התרחש כאן דבר מוזר - מתחיל הבוס לספר תוך שהוא מתגלגל מצחוק - "הגיע מישהו תמהוני להציע את עצמו לעבוד אצלי כמנהל חשבונות. אמרתי לו שאינני זקוק. יש לי ברוך ד' מנהל חשבונות מצליח, ואין לי שום סיבה להחליף אותו.

"אבל אני יכול לחסוך לך הרבה כסף לשנה" - ניסה הוא ללחוץ. אמרתי לו שכסף זה לא הכל. אני צריך עבודה טובה ואיכותית. ואני, ברוך ד', מקבל אותה ממך.

ההוא המשיך להתעקש, עד שביקשתי ממנו בנימה מכובדת, שיעשה לי טובה ויניח לנפשי.

מעולם זה לא קרה לי, שאדם כל כך ישפיל עת עצמו".

יהודה לעולם לא היה יכול לנחש מי היה אותו אחד שניסה לבוא ולדחוק את רגליו, לולא - ממש במקרה  הבחין כיצד שמעון יוצא מדלת הבנין, שבו נמצא המשרד בו עבד.

אבל יהודה לא צחק. בליבו פנימה בכה ללא דמעות לעליבותו של שמעון.

*

עברו שנים מאז.

משפחתו של שמעון גדלה. מתוך בירורים נודע ליהודה שהמצב בביתו קשה מאוד. למעשה, אין לו עבודה קבועה. הוא מתגלגל ממקום למקום. יש ארגון חסד התומך בהם מדי פעם.

יהודה עצמו, ברוך ד' מסודר בעבודה טובה. הוא עצמאי. מאות תיקים תחת ידו. כמה עובדים מתחתיו. [גם את יהודה הוא רצה לשבץ במקום עבודתו, אבל זה האחרון לא רצה לשמוע על כך. 'הרי שנינו למדנו יחד באותו קורס, אתה לא יכול להפוך להיות הבוס שלי'] הוא היה בעל יכולת ומשום כך, נהג מדי פעם להפריש סכום כסף יפה, אותו תרם לאותו ארגון חסד, על מנת לצרפו לצ'ק התמיכה אשר נשלח לשמעון. והכל בהיחבא, מבלי שלשמעון יהיה שמץ של מידע על כך.

בינתיים מגיעות שמועות לאוזניו של יהודה, כיצד שמעון מרכל מאחורי גבו. הוא מדבר נגדו במשפטים רוויי קנאה. הוא לא מסוגל לראות בהצלחתו.

 *

את הסיפור שמעתי מפי יהודה  בעל המעשה בעצמו.

הסיפור מדבר בעד עצמו, ובכל זאת נעצור לנקודה מסויימת.

בדרך כלל, הפרגון נתפס בעיני אנשים כתוצאה של חוסר הצלחה. אם שמעון היה מצליח, הוא לא היה מקנא בהצלחות של יהודה. אך מפני שלא שפר עליו גורלו, לכן הגיע למצב חמור כל כך, של חוסר יכולת לראות בהצלחתו של יהודה.

והאמת היא, שהדברים עובדים באופן הפוך.

לא חוסר הצלחה מביא את הקנאה, אלא....

הקנאה מביאה את חוסר ההצלחה.

האנשים המקנאים אינם מצליחים.

יש לך שתי סיבות:

א. אותו מקנא, הופך לאדם לא אהוד. אדם שמשרה סביבו אווירה לא נעימה. אנשים אינם אוהבים לשהות בסביבתו. כל הדיבורים שלו הם שליליים, ואינם נעימים לאוזניהם של השומעים. אנשים אינם ששים להתעסק איתו כלל. גם כאשר יתקבל לעבודה כל שהיא, תוך תקופה קצרה ישניא את עצמו על הסובבים.

יותר מכך, אדם המקנא נוטה מאוד לכעס, לטרוניות ולקובלנות. אנשים מאוד לא אוהבים להתעסק עם רוטנים ונרגנים. בכל מקרה, ההתעסקות איתם פגיעתה רעה. ואי לכך משתדלים כולם למלט את עצמם מלהיפגש איתו.

ב. הסיבה השניה היא עוצמתית בהרבה. יש בה המון עומק, שככל שנתבונן בה יותר, ניווכח עד כמה היא אמיתית.

בכדי שאדם יצליח בכל תחום שהוא, הוא צריך להציב את הכלים על מנת להכיל את השפע. האדם צריך להיות מוכן להכיל את ההצלחות.

המאפיין הבולט ביותר אצל האדם המקנא, היא הנטיה שלו שלא להכין את הכלים להכיל את ההצלחה. הוא עסוק מאוד ברטינה, בכעסים, בקובלנות, בתלונות ובהתמרמרויות, כך שאין לו זמן ומקום להכיל הצלחות.

באיזו שהוא מקום בתת הכרתו, הוא אינו רוצה להצליח, על מנת להצדיק את כל הנטיות השליליות בליבו פנימה.

תופעה כזאת ניתן למצוא גם אצל קמצנים כרוניים. לעתים, הם בעצמם גוזרים על עצמם את הצמצום.

מבלי להכליל, ניתן להבחין בכך בהבדלים בין חנויות.

אנו נכנסים לחנות, ישנה הרגשה של שפע באוויר. המוכר שופע כל טוב, יש לו מוכנות גבוהה לבוא לקראת הלקוח. הוא מחליף מוצ רים פגומים בקלות ומבלי למצמץ. הוא לא מתעקש על מחירי. לעתים הוא בא לקראת הלקוח המתקשה. הוא גם רוכש מוצרים יקרים מחברות טובות ואיכותיות, גם אם ניתן להרוויח פחות על המוצרים שלהם. בחנות יש אווירה חיובית. המוכר מחייך, ואיתו גם הלקוחות. למרבה הפלא, על אף ההפסדים הרבים כתוצאה מן ההנחות וההחלפות, אתה מבחין שהחנות הומה לקוחות, ובסופו של דבר החנות קוצרת קופה יפה בסוף החודש.

לעומת זאת, לעתים נכנסים לחנות שבאוירה שוררת תחושה של צמצום. המוכר עקשן וקשוח. הוא לא מוכן להוזיל אפילו פרוטה. כל סיפור עם מוצר פגום, מגיעכמעט עד לבית הדין. המוכר יחפש תמיד מוצרים זולים ממפעלים זולים ועליהם ינסה להרוויח יותר. לפעמים, כאשר מתגלית טעות אנושית אצל לקוח אשר שילם פחות ממה שנדרש, הוא מרעים קולו, ואינו מוותר על הזכות שלו לקבל את כל כספו כנדרש. לכאורה, המוכר אמור להתעשר. אבל, למעשה, אנו מבחינים שהעובדות הן הפוכות. החנות תמיד ריקה. הלקוחות ייכנסו לחנות, רק בלית ברירה אחרת.

במקרה כזה, ניתן להיווכח באופן מוחשי, עד כמה בחנות הראשונה מכינים כלים להכיל את השפע, באוד שהחנות השניה מתנהלת בצמצום. הכלים שלה מצומצים ומצומקים.

הדברים האלו מתנהלים באותה צורה בדיוק, בליבותיהם של אנשים. כאשר עיניו של אדם טובות, פניו מאירות, נפשו שלווה וליבו מלא תקווה ואופטימיות, הוא פתוח לקלוט הצעות טובות אשר ייטיבו איתו.

אך כאשר אדם עיניו רעות באחרים, פניו נפולות, נפשו מוטרדת וליבו מלא מרירות, הוא אינו תר אחרי הצעות טובות, כי הוא בעיקר עסוק בקובלנות.

ידוע, שעונשו של החטא, זה לפעמים החטא עצמו. במקרה שלנו, זה בולט למדי. עונשו של הקנאי, זו הקנאה עצמה.

נלמד לפרגן אחד לשני מכל הלב, ונראה כולנו הצלחה מרובה בכל אשר נפנה.

• קודם