בשנת 1899 כתב מארק טווין את המסה המפורסמת שלו על היהודים, שאותה תיאר מאוחר יותר

 

"הפנינה באוקיינוס ".

 

"המצרי, הבבלי והפרסי פרחו, מילאו את הפלנטה בצלילים ובפאר, ואז דהו ונמוגו והלכו לעולמם; היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, והשמיעו רעש גדול, והם נעלמו; אנשים אחרים זינקו למעלה והחזיקו את לפידם גבוה במשך זמן מה, אבל הוא נשרף והם יושבים עכשיו באור הדמדומים, או נעלמו."

 

היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, ועכשיו הוא מה שהיה תמיד, לא הפגין שום התנוונות, לא חולשה של גיל, לא האטה באנרגיות שלו, לא השהה את מוחו הערני והפעיל. כל הדברים הם בני תמותה, מלבד היהודי; כל הכוחות האחרים עוברים, אבל הוא נשאר. מהו סוד האלמוות שלו?

 

כדי לענות על שאלה זו, יכולים אנו לסרוק בעיני רוחנו את הקהילות השונות ברחבי העולם, באלפיים שנות הגלות שעברנו. מה הדבר שסייע ומסייע לליכודם של תושביה היהודיים של פולין, מרוקו, הונגריה, אתיופיה, ספרד, קנדה? מה הדבר ששומר על הצעירים להישאר נאמנים וגאים באמונתם ובשייכותם? ומה הדבר שאם חלילה הוא חסר, קיימת סכנה לעתידה של הקהילה ולעתידם היהודי של צאצאי אותה קהילה?

 

ויש לנו תשובה על כך, תשובה בת אלף שנה, שנמצאת בספרו של רבי יהודה הלוי, ספר "הכוזרי":

 

וזה לשונו: (מאמר שלישי, סימן י'):

 

"אמר הכוזרי כבר חשבתי בענינכם, וראיתי שיש לאלקים סוד בהשאירכם, ושהוא שם השבתות והמועדים מהגדול שבסיבות בהשאיר תוארכם והדרכם, כי האומות היו מחלקות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזוך דעתכם, והיו משימים אתכם עם אנשי המלחמה, לולא אלה העתים שאתם שומרים אותה השמירה הזאת המעולה מפני שהם מאת האלקים ולעילות חזקות, כמו זכר מעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים, זכר למתן תורה, וכלם עניינים אלקיים אתם מוזהרים בשמירתם. ולולא הם לא היה אחד מכם לובש בגד נקי, ולא היה לכם קבוץ לזיכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדת הגלות עליכם. ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד באורך ימיכם, וכבר היה לכם בזה ששית ימיכם מנוחת הגוף ומנוחת הנפש (נ"א אשר) אין השרים יכולים עליה, מפני שנפשותם אינם מתיישבות ביום מנוחתם, כי אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה, היו נעים ויגעים, ואין נפשותם במנוחה שלמה." עד כאן.

 

והדברים רמוזים גם בדבריו של רבי שלמה אלקבץ בפיוט הידוע "לכה דודי" – "בך יחסו עניי עמי." ביום יום יש בינינו "ארבעה מינים" – לולב, אתרוג, הדס וערבה. יש את מי שכל השבוע כולו בתורה, יש את מי שכל השבוע כולו במעשים טובים, אבל יש את מי שבמהלך השבוע טרוד במלאכתו, אין לו תורה, אין לו מעשים טובים – ערבה. אבל בשבת, בשבת הוא כן בתוך התורה, בתוך המעשים הטובים, שומע את הרב בית הכנסת, מתפלל במניין – השבת נותנת לו מחסה, הגנה, מכל הסכנות. בשבת העשירים ועניים כולם מלכים. כולם נופשים. כולם מתענגים בקדושתה. זו מתנה נפלאה שקיבלנו – מתנה שסגולתה בעולם הזה, והקרן קיימת לה לעולם הבא.

 

ואמנם במהלך הדורות, עבר עם ישראל קשיים רבים ותלאות רבות, ומי שהחזיק חזק בנכס זה של השבת, שמר אותה ושמח בה, הוא זה שנשאר קשור לעם ישראל, לתורת ישראל, לדורותיו.

 

רבים מבינים זאת גם כיום. הבינו זאת רבים מראשי הציונות לפני קום המדינה. לדוגמא מפורסמים דבריו של אחד העם:

 

אפשר לומר בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם. ולולא היא שהחזירה להם את "נשמתם" וחדשה את חיי רוחם בכל שבוע, היו התלאות של "ימי המעשה" מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיוטא התחתונה של חומריות ושפלות מוסרית ושכלית. ועל כן בודאי אין צורך להיות ציוני בשביל להרגיש כל הדר הקדושה ההיסטורית החופפת על "מתנה טובה" זו ולהתקומם בכל עוז נגד כל הנוגע בה.

 

וגם דבריו של ד"ר משה גליקסון, עורכו הראשון של עיתון "הארץ":

 

מתנה טובה יש לנו בעולמנו ושבת שמה. וזוהי גדולתה של השבת, שאתה יכול להסתכל בה מכל בחינה אפשרית: מבחינה דתית, מבחינה אנושית, אוניברסלית, וסוציאלית, מבחינה לאומית-היסטורית-תרבותית, ולעולם תיגָלֶה לך בכל הדר קדושתה ובכל חיוניותה הרעננה כאחד. ואנו בני הדור הזה, בוני המולדת ומְחַיֵי היצירה העברית, נפשנו צריכה להיות ערה ופתוחה לכל היופי החיוני הזה, ואף אם לא כל הבחינות האלה קרובות לכאורה ללבנו במידה אחת.

 

ומי אמר את הציטוט הבא? (ח"נ ביאליק)

 

"השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי, וכל הפוגע בה כפוגע בבבת העין של האומה"

 

אז מה בכל זאת קרה? למה היום רוב העם היהודי לצערינו אינו שומר את השבת?

 

הרשו לי להביא כאן דברים מתוך פוסט של דרור ענבר, אביה של אביה של אופל, שבחרה להישאר נאמנה ליהדותה ונפרדה מבן זוגה המוסלמי:

 

בגלל ומכיוון שהכל פורסם כמעט בכל כלי תקשורת אפשרי, אני מרגיש צורך באופן חד פעמי לספר את הסיפור מהמקום שלי כאבא ולהעביר אליכם, אלה שנמצאים פחות או יותר בסטאטוס שלי: יהודים, חילונים, נאורים, בעלי משפחה וחיים כאן, שמהווים למעשה את הרוב השפוי- מסר מדם ליבי.

 

 

אז כן, הבת הגדולה שלי אופל הייתה בקשר רומנטי בחודשים האחרונים עם אמיר פחר.

 

אמיר הוא מוסלמי ומי שלא רואה הישרדות (כמוני) מוזמן לעשות גוגל ולחסוך ממני לכתוב פרטים עליו.

 

אמיר הסתיר את היותו מוסלמי ממנה.

 

ברגע שנודע לי הדבר, לא היו לי ספקות, תהיות או התלבטויות כלשהן, מיד ידעתי מה העמדה שלי ומה אני מתכוון לעשות - אני אעשה הכל, אבל הכל כדי שהקשר הזה ייפסק.

 

בתחילה לא הצלחתי למרות שיחות רבות איתה. היו לי האשמות קשות כלפי עצמי, כי הרי זאת המשפחה שלי ואני חייב לקחת אחריות, אבל ככל שהעמקתי וחקרתי נוכחתי לדעת שמשהו כאן מסביב, מבלי ששמנו לב לכך-משתנה לנו. 

 

אין צורך לעשות סקר מקיף, פשוט שכל אחד ואחת מכם במידה ויש לו ילדים בגיל העשרה ומעלה ישאל אותם מה דעתם על קשר רומנטי עם בן או בת זוג שאינם יהודים.

 

תעשו זאת.

 

אתם מאוד תופתעו.

 

בבית הורי שחינכו אותי והקנו לי ערכים אף פעם לא דיברו איתי או התריעו שלא אכנס לקשר שכזה, ואתם יודעים למה?

 

כי בתקופת ילדותנו זה היה מובן מאליו.

 

גם אני לא דיברתי עם ילדי ולא התרעתי, מכיוון שהייתי בטוח שהמובן מאליו עדיין חי שריר בועט וקיים.

 

זהו, שלא.

 

הילדים שלנו מופצצים במסרים של פלורליזם מחד, ומן העבר השני עוברים שטיפת מוח שמרסקת את הזהות היהודית שלהם.

 

פלורליזם הוא ערך נפלא, משמעו הכרה ולגיטימציה לכל תרבות, אבל לא ייתכן שלמען קבלת תרבות אחרת, נרסק את שלנו.

 

האבות המייסדים, בחוכמה רבה, ידעו למרות היותם חילונים גמורים - שחובה כדי לשמור על הבסיס המשותף שלנו כעם, להכיל ערכים בסיסיים משותפים שנובעים מתוך הדת היהודית - על המדינה היהודית.

 

הם קבעו שלושה עיקרים במרחב הציבורי: שבת, כשרות, נישואין.

 

את השבת והכשרות ניפצנו, הדרנו כבר מן הציבוריות, שהרי מי שחי בתל אביב וסביבתה יודע זאת - בבתי קפה ומסעדות צריך לבקש שלא תהיה גבינה צהובה בסלט עם העוף, בתוכניות בישול עם רייטינג מטורף מראים ומבשלים כל השפים הבכירים מתכונים שכולכם יודעים איזה חומרים מעורבבים בתוכם.

 

לחץ אדיר מופעל בדעת הקהל, להפוך את המרחב הציבורי בשבת לסתם יום רגיל שבו הכל פתוח ואפשר לעשות קניות.

 

נישואין הוא הערך הבא בתור, שאותו תוקפים אלה שרוצים לחסל את היהדות.

 

הרי תחשבו: אם כל אחד מאיתנו ינשא למי שאינו יהודי - העניין גמור.

 

.....

 

מסתבר שכל מי שמחשיב את עצמו נאור, באותה נשימה הולך כנגד היהדות.

 

מבחינתי אין שום סתירה בין הנאורות לבין היהדות, היהדות היא הרבה מאוד אור.

 

להזכירכם: מעולם לא היינו אימפריה! במקורות שלנו,בתנך, כתוב באופן ברור את הגבולות הטריטוריאליים שלנו ומכאן משתמע שביסוד שלנו, במהות, חל עלינו איסור להשתלטות פיזית על העולם או אפילו על חלק ממנו, דבר שאין לו אח ורע בשתי הדתות האחרות שהחריבו את העולם בחרב.

 

בכל מקום בו הייתה קהילה יהודית משגשגת - הייתה פריחה. 

 

אני ממש לא צדיק וגם לא מנסה להצטדק, אני סתם יהודי חילוני שמנסה לשמור על הזהות שלו, על המורשת ועל השושלת.

 

 

 

כל מילה נוספת מיותרת. שלושת היסודות האלו: שבת, כשרות, נישואין, הם היסודות של עם ישראל לדורותיו. ומי שמסיבה זו או אחרת מנותק מיסודות אלו, קיומו היהודי בסכנה.

 

והוא לא מרגיש את הסכנה. מה אנחנו יכולים לעשות בעניין?

 

 

 

 

 

 

הסברנו מדוע יהודי שאינו קשור ליסודות היהודית, קיומו היהודי נמצא בסכנה. לפעמים הוא חי בארץ ונמצא בסכנת התבוללות. לפעמים הוא עוזב את הארץ ואז הסכנה חזקה הרבה יותר. איך נוכל לעזור לו. איך נוכל למשוך אותו בחזרה פנימה. האם יעזור לו אם נספר לו שהוא בסכנה?

 

לא בטוח. האם אדם שנמצא בתוך מערבולת ונצעק לו על כך, זה מה שיעזור לו?

 

כנראה שלא.

 

כנראה שאם נצא במסע של ביקורת, אולי באיזשהו מקום הם יעוררו את האדם בטווח הרחוק, אבל בטווח המיידי הוא "יעלם".

 

נתמקד במה שכן אפשר לעשות, ואלו שני דברים עיקריים:

 

א.       חשיבה חיובית.

 

ב.       להראות את האור של השבת.

 

ג.        לסייע מבחינה מעשית ולעודד.

 

 

נפרט בקצרה כל אחד מעקרונות אלו:

 

 

" דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים לז י): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף-על-פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף-על-פי-כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל-ידי-זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על-ידי-זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על-ידי-זה, זהו "ועוד מעט ואין רשע", על-ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על-ידי-זה "והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על-ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקדה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על-ידי-זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות. וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו כנ"ל, והבן:

 

 

 

ועל כן, על ידי שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקודות טובות ומלקט ומברר אלו הנקודות טובות, מתוך הרע והפסלת שבו וכו' כנ"ל, על-ידי-זה נעשין נגונים כנ"ל, ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'. כי זה ידוע שכשהאדם נופל בדעתו מחמת גשמיותו ומעשיו הרעים שרואה שהוא רחוק מאד מאד מן הקדשה באמת, אזי על-פי רוב אינו יכול להתפלל כלל מחמת זה. ואינו יכול לפתח פיו כלל, מחמת גדל העצבות והמרה שחורה והכבדות שנופל עליו, על-ידי שרואה גדל עצם רחוקו מהשם יתברך. אבל כשהוא מחיה את עצמו על-פי העצה הנ"ל. דהיינו שאף-על-פי שיודע בעצמו שיש לו מעשים רעים וחטאים הרבה מאד, והוא רחוק מאד מאד מהשם יתברך, אף-על-פי-כן הוא מחפש ומבקש ומוצא בעצמו עדיין איזה נקודות טובות כנ"ל, ומחיה ומשמח את עצמו בזה, כי בודאי ראוי להאדם, להגדיל שמחתו מאד בכל נקודה ונקודה טובה מקדשת ישראל שמוצא בעצמו עדין, ואזי כשמחיה ומשמח את עצמו על-ידי-זה כנ"ל אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה', וזה בחינת (תהלים קמו ב): "אזמרה לאלקי בעודי". בעודי דיקא, הינו על ידי בחינת העוד שלי שאני מוצא בעצמי בחינת עוד מעט ואין רשע כנ"ל, על ידי אותה הנקדה, על-ידי-זה אוכל לזמר ולהודות לה' כנ"ל. וזהו "אזמרה", אזמרה דייקא, היינו זמירות ונגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקודות טובות כנ"ל:"

 

לסיכום, אם ניצמד לעקרונות אלו שהביא רבי נחמן, נראה קודם כל את הטוב שיש באדם שמולנו ונעצים את הטוב, ניתן לאותו אדם את הכוחות להימשך ולהתחבר לעוד ועוד טוב, וכך נוכל להגיע למצב של טוב מוחלט.

 

 

במקום לומר כמה נורא חילול השבת, והוא מאוד נורא, עדיף להראות את הטוב, הכיף והאושר שבשמירת השבת. כפי שסיפרה בשבוע שעבר אחת המשתתפות בקבוצתנו, שבהתדיינות שהיתה לה בחנות הטבע שלה עם קונה שאינו מוגדר דתי, הדגישה באוזניו שגם בעולם הזה כיף לה! ששמירת המצוות היא כיף! ואמנם, העונג הרוחני וגם הגשמי של שמירת השבת, ההבנה שמי ששומר שבת, בעצם יש לו יום חופש שבועי, כל שבוע, לכל המשפחה, וזוהי מתנה נפלאה שקיבלנו מבורא העולם.

 

וברשותכם, נביא ציטוט של מחברת לא ידועה, שכתבה לפני מעל עשר שנים בפורום של חוזרים בתשובה:

 

אחרי שנה של שמירת שבת אני יכולה להגיד לכם בוודאות אני מכורה! אני מכורה לשבת ! באמת !

בהתחלה לא יכולתי להבין את זה? מה כיף בזה? מה אנשים דתיים כ"כ מתלהבים מ"שבת קוידש" שלהם ? 

כל הזמן מוגבלים, זה אסור, זה אסור, לא מחשב, לא טלוויזיה , מה זה, זה? מה הם עובדים על עצמם ?

עכשיו אחרי חצי שנה, אני יכולה להגיד לכם בכנות ובפה מלא , 

לא מוכנה לוותר על זה תמורת שום הון שבעולם... אין שום דבר שמשתווה לתחושה הזאת .

פשוט מכורה... חוויה שיש לך כל שבוע מחדש - אתה יוצא לנופש! בבית שלך !!!

 

אני מאמינה באמת שלי, אני נהנית מכל רגע, השבת זה זמן לקבל . 

כל השבוע אתה יוצר, עושה, נותן מעצמך, שבת זה הזמן לקבל, לקבל התעלות רוחנית שמשליכה לשאר ימות השבוע! כיום, אני מחכה כל יום בשבוע בקוצר רוח לשבת ...

שבת קודש, לתת ביטוי למופשט, ולא רק למוחשי . 

הכול בעולם זה רק חומר , יצרים, תאבות, קחו יום אחד בשבעה ימים להתעלות מעבר לשגרת ימי החולין, אתם יכולים לעשות את זה 6 ימים בשבוע - דווקא בשבת??? יש לך מתנה שהשם נתן לכם, למה אתם לא מנצלים אותה ? 

 

אדם חכם יודע לנצל בתבונה את המתנה שניתנה לו ע"י הקדוש ברוך הוא, יש אווירה אחרת , קסם באוויר, אווירה טובה, סם מיוחד, לא מוחשי - כמו בהנאה מטיול בסיני - אתה לא נהנה מאטרקציות, בילויים קניות, אלא מהכלום, מהשקט... זה בדיוק השבת .

איזה דבר נפלא זה אתה נותן ביטוי לאינסוף, לכלום. שעוטף ומגן על כל החומר בצורה רוחנית מקסימה . 

 

כל הדברים שאנשים באמת נהנים, אבל באמת נהנים , הנאה אמיתית ולא הוללות - זה קורה בשבת .

תשאלו אדם עם קצת מוח בקופסה, קצת יותר עמוק, תשאל אותו - מה זה הנאה בשבילך ?

הוא יגיד לך ב90% מהמקרים: לבלות בחיק חברים ומשפחה, שיחה מעניינת ואינטלקטואלית בחברת אנשים טובים, משפחה, חברים, אוכל טוב, יין, פירות ומאכלים, טיולים רגועים, קריאה, להירגע, לא לחשוב על כלום ... 

 

אתם יכולים להסביר לי מה צריך יותר מזה? כלום! זה בדיוק השבת! היא נותנת לך זמן להיות עם האנשים החשובים לך באמת לדבר על דברים שמעניינים אותך, לכולם יש זמן לכולם... אי אפשר לתאר במילים ...

 

 

השבת מנתקת אותך משגרת ימי החולין, למה אנשים יוצאים לחופשה? להתנתק, לנקות את הראש, למלא מצברים, לצאת מהשגרה ...

 

השבת – ככל שמתכוננים אליה יותר כך נהנים ממנה יותר, ככל שאתה מוסיף יותר "תפאורה" למחזה אתה נהנה יותר מהצגה והיא מוחשית יותר, אדם השומר את השבת כהלכתה, לא צריך הסברים - הוא מרגיש את החוויה בכל חושיו... כלומר ככל שאתה קונה יותר דברים מכובדים ומאכלים חשובים, פורס מפה לבנה, נרות, מכין את השבת טוב יותר, כך אתה נהנה מ"ההצגה " בשלמותה, מצליח להתחבר לאינסוף .

נניח בתיאטרון כדי להמחיש בית, התפאורנים יכולים לשים רק כורסא חד מושבית ומנורת רגל אחת ואדם שמשחק, אבל ככל שהתפאורה תהיה עתירת פרטים, רהיטים שטיחים, ותפאורה שלמה, להמחשת הבית, כך החוויה התיאטרלית, תהיה יותר משכנעת, ככה הקהל יוכל יותר להרגיש "חלק" מזה, להתחבר, להזדהות - למעשה כך גם השבת אתה מתחבר לחוויה האינסופית, אתה מקבל משמעות חדשה לדברים. אתה מסתכל לעומקם של דברים .

 

יש משמעויות עמוקות מאוד לשבת – השבת היא הברית שלנו עם בורא עולם. היא האות שמייחד אותנו מכל האומות, האות שמראה את האמונה שלנו בבורא, בכך שהוא ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי נח, וכך גם אנחנו, יוצרים ופועלים בששת ימי המעשה, ונחים ביום שבת קודש, ובכך ממחישים את אמונתנו בבורא עולם, ובניהול העל טבעי שהוא מנהל את עולמנו, ולכן שמירת השבת היא סגולה לקשר עם בורא העולם, וסגולה לנסים וישועות, וסגולה להתנתק מהצער והכאב והיסורים של חיי היום יום, ולהתחבר עם בורא עולם, ולהגיע לגאולה:

 

ונראה מתוך זמירות שבת:

 

רבי אברהם:

 

בו אמצא תמיד נופש לנפשי. הנה לדור ראשון נתן קדושי מופת בתת לחם משנה בשישי... השומר שבת הבן עם הבת לקל ירצו כמנחה עם מחבת.

 

רבי ברוך בר שמואל ממגנצא:

 

"ברוך קל עליון אשר נתן מנוחה, לנפשנו פדיום משאת ואנחה, והוא ידרוש לציון עיר הנידחה, עד אנא תוגיון, נפש נאנחה, השומר שבת, הבן עם הבת, לקל ירצו כמנחה על מחבת"

 

"קודש היא לכם שבת המלכה, אל תוך בתיכם להניח ברכה. בכל מושבותיכם לא תעשו מלאכה, בניכם ובנותיכם, עבד וגם שפחה".

 

הארי הקדוש:

 

"חמדת הלבבות לאומה שבורה, לנפשות נכאבות נשמה יתרה, לנפש מצרה תסיר אנחה שבת מנוחה"

 

"לאיסור מלאכה ציוויתנו נורא, אזכה הוד מלוכה אם שבת אשמורה, אקריב שי למורא, מנחה מרקחה, שבת מנוחה".

 

"קול רינה וישועה לישראל השמיעה, בבוא חזיו תשועה, צור מצמיח ישועה, אור שמשי הופיעה, תמיד הזריחה, שבת מנוחה"

 

ולשבת יש סגולה נפלאה לנסים גדולים. ראו את הסיפור הבא:

 

 

היה זה ביום שבת אחד כאשר הרבי היה בראשית דרכו עוד טרם קיבל את הנשיאות, אבל כבר היו לו קהל תלמידים וחסידים – לימד הרבי את תלמידיו שיש ללכת לאנשים ברחוב ולקרבם לתורה ולמצוות. התלמידים שרצו לציית לדברי הרבי טענו, שאין הם יודעים כיצד לעשות זאת. הרבי לקח את תלמידיו ואמר להם: בואו ואראה לכם איך עושים זאת… הרבי ותלמידיו יצאו לרחוב, ושם ראו אשה מטלטלת את תיקה בשבת. הרבי פנה אליה בבקשה שלא לטלטל את תיקה בשבת. האשה סירבה, אך התייחסה בכבוד לרב שעומד לפניה, וממשיך לשכנע אותה, והמשיכה להקשיב לו.

 

 

 

פתאום שאל אותה הרבי: יש לך בן בצבא? והיא ענתה: כן. והמשיך הרבי לשאול: האם הוא משרת בצבא האמריקאי במלחמתו בצבא הגרמני. והיא ענתה: כן.

 

 

 

הרבי אמר לה: תארי לעצמך עכשיו את בנך שנמצא בצבא ולוחם, והנה בא צבא האויב ונלחם נגד כל פלוגתו, וכל חיילי הפלוגה נופלים במלחמה. ורק בנך נשאר בחיים בזכות המצוה הזאת שאת מקיימת. האשה התרגשה מאוד ודמעות זלגו מעיניה והתחילה לבכות בכי רב, ולפתע התרככה מאוד והשתכנעה שלא לטלטל את תיקה. היא רק שאלה: מי ישמור לי על התיק עד צאת השבת? התלמידים התנדבו מיד לשמור על התיק במשמרות. כל אחד שמר שעה עד מוצאי שבת.

 

 

 

כעבור כמה ימים קיבלה האשה מכתב מבנה החייל המשרת בצבא, בו הוא מספר בהתרגשות רבה על שבדרך נס ניצל מן המלחמה... ומבקש מאימו להודות לאלוקים על הנס הגדול שקרה לו. הבן סיפר שכמה ימים קודם לכן הייתה מלחמה קשה מאוד עם הגרמנים, ולא היה סיוע מספיק מן הצבא האמריקאי ועל כן כל חבריו בפלוגה נפלו זה אחר זה, והוא חשש מאוד לחייו, אך באופן פתאומי ולא צפוי הגיע סיוע מן הצבא האמריקאי, וכך הוא ניצל בנס גלוי! (עפ"י סיפורי חסידים בהתוועדויות של חסידי חב"ד).

 

 

 

 

אנחנו מוכרחים להבין שאדם שאינו רגיל לשמירת שבת ורוצה לקבל זאת על עצמו, נתקל בקשיים רבים. הוא לא יודע מה אסור ומה מותר, הוא לא יודע איך להתארגן, והוא לא יודע איך למלא את השבת בתוכן רוחני. ולכן התפקיד שלנו הוא לסייע לו, עד כמה שאפשר:

 

·         באירוח אנשים לשבת, כך הוא ילמד מהנסיון איך מבצעים זאת בפועל.

 

·         בארגון שבתות וחגים לציבור הכללי.

 

·         ביוזמות כמו "שבת העולמית".

 

·         בחלוקת נרות שבת. מבצע שתיקן הרבי מליובאוויטש, וממשיכים היום ביתר שאת וביתר עוז חסידי חב"ד וחסידי גור בארגון שהקימו לצורך כל.

 

·         בארגון פעילויות לילדים באמירת שבת, כגון אמירת פסוקים, שיעורי תורה, תהילים, וכו', לאוכלוסיות השונות.

 

כל הדברים האלו בעצם נותנים לאנשים "כרטיס כניסה" ל"נופש" השבועי הזה, שהוא כל כך חלק מאיתנו, אבל מי שלא רגיל אליו, צריך ללמוד איך להיכנס עליו. 

קושי נוסף הוא הקושי בעצם להיות כמו אברהם אבינו, לעמוד מנגד לכל מה שגדלת עליו והתחנכת עליו, ולהרגיש בודד ומוזר בציבור שממנו באת – ונצטט כאן מעלון אוצר תהילות ישראל לפרשת וירא השנה:

 

"ונאמר בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע שבדור שלפני הגאולה השלימה כאשר יהודי ירצה לעשות מצווה, אפילו לקיים הלכה פשוטה שכתוב בשו"ע, יצטרך להסתכל בכל הצדדים מסביבו אם לא צוחקים ממנו, וזה כאב גדול מאוד לראות מצב כזה.

 

והנה, מכיון שהנסיון הוא כך וזה נסיון גדול מאוד... ע"כ בשעה כזו הרי זה מצוה גדולה לחזק ידי ברכי דרבנין... ואת כל המתחזקים בעת כזאת לעשות ולקיים את כל מצות ד' ית' בלי להתפעל ולהתחשב עם מה יאמרו הבריות, וזכות גדולה היא לחזקם לכבדם ולעודדם". ע"כ

 

ולכן זה תפקיד נוסף שלנו כאן: לעודד, לסייע, לתמוך. יש ברוך ה' ארגונים שונים שזו מטרתם, כגון ארגון ערכים, לב לאחים, ועוד. אבל זה תפקידו של כל אחד מאיתנו, לעודד ולעזור לכל אלו שעזבו בעצם את המקום ואורח החיים שעליו גדלו, ובאו להיות איתנו, ותפקידנו הלכה למעשה לסייע להם כמו שאומרים "ללמוד את השפה".

 

 

 

 

לסיום, נסכם את הנושא עליו דיברנו:

 

דיברנו על החשיבות של השבת, כמתנה טובה שנתנה לנו מאת ה'.

 

דיברנו על הדרך שיכולה לאפשר לנו לסייע לעוד ועוד יהודים שסביבנו להתקרב לשמירת השבת.

 

ונסיים בסיפור קצר מה-New York Times

 

באמצע שנות ה-90 עלה רעיון מהפכני במוחו של יהודי העומד בראש מערכת פירסום והוצאה לאור. הרעיון היה כזה- מה היה קורה אם עיתון ה"ניו יורק טיימס" שנחשב לעיתון המשפיע והמפורסם ביותר בכל הזמנים, היה מפרסם מדי ערב שבת לוח זמני הדלקת נרות שבת.

אז ברור שמישהו יאלץ לשלם כדי לקנות את שטח הפרסום הזה מדי שבוע. אבל רק תחשבו על הגאווה והמודעות היהודית שתיווצר בעקבות פירסום שבועי זה של השבת הקדושה כל כך לעם היהודי.

וכך הלך מיודענו, ומצא יהודי עשיר ונדיב שהתמכר לרעיון וקנה אותו תמורת תשלום "סמלי" של כמעט 2,000 $ מדי שבוע!!! אבל הוא עשה זאת.

וכך במשך חמש שנים מדי יום שישי ראו היהודים ברחבי העולם את המודעה הבאה:

"נשים יהודיות- זמן הדלקת נרות ביום שישי הזה הוא (וכאן היתה רשומה השעה). 

לבסוף, אותו יהודי עשיר נאלץ לקצץ במימון בכמה מהפרוייקטים שלו. וביוני 1999 הופסק פרסום זמני השבת. ומאז הוא לא פורסם שנית למעט פעם אחת.

 

היה זה ב1 לינואר 2000 הניו יורק טיימס פירסם את מהדורת המילניום שלו.

זו היתה מהדורה מיוחדת וחגיגית שנפרשה על גבי שלושת העמודים הראשיים.

בעמוד הראשון שיחזרו את החדשות שהיו ב1 לינואר 1900 בעמוד השני הופיעו החדשות האקטואליות לאותו היום- 1 לינואר 2000 ובעמוד הראשי השלישי

פורסמו תחזיות ל1 בינואר 2100 (כלומר מאה שנים קדימה(.

בעמוד בדיוני זה נכללו נושאים כגון:

"ברוכים הבאים למדינה ה51 – קובה!"

או האם לרובוטים מותר להצביע בבחירות?! וכך הלאה..

ובנוסף לכתבות המרתקות באותו עמוד בדיוני לשנת 2100 הוכנסה שוב המודעה בתחתית העמוד המיידעת נשים יהודיות על זמני הדלקת נרות שבת. כך סתם, בלי שאף אחד שילם בעבורה או הזמין אותה. הניו יורק טיימס בחרו להכניס אותה.

 

המו"ל של הניו יורק טיימס, אדם קתולי ממוצא אירי נשאל לגבי זה.

והתשובה שלו היתה מדהימה ומדויקת להפליא והיא נוגעת לנצחיות של העם היהודי ולעוצמה של מנהג שכמנהגו נוהג מדורי דורות.

וכך הוא אמר:

 

"אנחנו לא יודעים מה יקרה בשנת 2100. זה בלתי אפשרי לנבא את העתיד.

אבל בדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים בהחלט והוא-

שבשנת 2100 נשים יהודיות תדלקנה נרות שבת"!

 

ואז קרה הדבר המדהים הבא- מישהו קרא את הסיפור הזה שהופץ באימיילים. הוא לא התעצל והלך לבדוק ביומן באיזה יום יוצא הראשון לינואר 2100 וגילה שזה יוצא:

יום שישי!!