סיפורים לכבוד שבת

שתחיה מאה שנה

שתחיה מאה שנה

הרב דוד דב אייזיק ז"ל היה ניצול שואה יליד וינה. 
בעלון הדף היומי, פרשת פנחס התשע"א, התפרסם סיפור מדהים שסיפר הרב דוד דב ז"ל:

בכל חג סוכות היינו נוהגים, אני וחברי הילדים, להיכנס לסוכתו של שכננו, יהודי בשם ברסלואר, שהיה חוזר ושונה בכל שנה את המעשה שאירע עמו.

השכן ברסלואר היה עוזר למלמד בבחרותו בעיר בראדי, ומידי פעם היה מסייע בעבודות המטבח לרבנית קלוגר ע"ה, אשת הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל, שנפטר בשנת ה' תרכ"ט, וכיהן כרבה של בראד במשך כחמישים שנה.

בערב שבת אחד אי אפשר היה להשיג דגים בכל העיר. בידעו את הקפדתו של הרב לאכול דגים בשבת קודש, הוא טרח ונדד בין הכפרים הסמוכים ולבסוף עלה בידו לרכוש דגים בליל שבת קודש. כאשר הגישו את הדגים לשולחן, נודע הדבר לגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל, והוא בירכו: "זאלסט לייבען הונדרעט יאר" - שתחיה מאה שנה.

לאחר תקופה נודע לבחור ברסלואר, שהצדיק הקדוש ר' מאיר'ל מפרימשלאן מבקר בסביבות בראדי. הוא השתוקק לראות את פניו, ומחמת עניותו הוא הלך רגלי למקום שהותו, והמתין יומיים עד שעלה בידו להכנס. והנה, רך פתח את הדלת, הביט בו ר' מאיר'ל ואמר לו "זאג נאר דער בראדר רב, האט דיך צי גזעט הונדערט יאר, מאיר'ל איז מסכים" - תגיד לי, הרב של בראד הבטיח לך מאה שנה? מאיר'ל מסכים". והבחור התעלף מהתרגשות.

כך מדי שנה הוא היה חוזר על סיפורו בחג הסוכות. ולאחר שנים ארוכות, כאשר מיודענו היה ישיש מופלג, הילך עדיין בכוחות עצמו בבריאות ובצלילות.

מול הבית שלנו היה מוסך ראשי של מכוניות "דינר", המוסך הגדול ביותר במדינה, בו ביצעו ניסויים במכוניות. בהיותו בן תשעים ושש, הוא נדרס על ידי מכונית דוהרת, אך הוא נפל בין הגלגלים ולא אירע לו מאומה. בגיל תשעים ושמונה הוא חלה קשות. שני פרופסורים מומחים בדקו אותו ואמרו לאשתו שעליה להתכונן לקראת הבאות. נותרו לו שבועיים לחיות.

הוא שמע את דבריהם מחדר משכבו, התיישב על המיטה וקרא בקול: "גם אם יתנו לי שלושים אלף שילינג אני לא אוותר על השנתיים שנותרו לי".

כל ימי חיי, מספר הרב דב אייזיק ז"ל, לא אשכח את מוצאי שבת קודש בחורף, בתקופת חנוכה. גב' ברסלואר נכנסה לביתנו רוטטת מבכי, ושחה: "איך האב שטארק מורא" - אני נורא מפחדת, כי הלילה הוא נהיה בן מאה שנה.

באותו לילה הוא נפטר.