כללים הלכתיים לשמירה ממחלת הקורונה
- פרטים
- קטגוריה: קורונה
- פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:22
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1531
|
|

גיוואלד!!!!!!!
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
מסביב יהום הסער. מדינה שלמה, בפרט להקת זאבי התקשורת החילונית, עם כתבנים ושדרנים בגרוש, מכפישים את הציבור החרדי, בועטים, חובטים, יורים במתק שפתיים מתוך דאגה, כביכול "אמיתית וכנה", לבריאותו. ואנחנו?
אנחנו עסוקים לריב עם עצמנו.
מחולקים בתוככי עצמנו, בתוך שומרי התורה והמצוות, לכיתות כיתות, פלגים פלגים, קבוצות ותתי- קבוצות. זה אומר בכה וזה אומר בכה. אלו מנפנפים במחקרים כאלה ואלו במחקרים אחרים. העובדות מתבלבלות עם פרשנויות, רצונות וחלומות. אלו ואלו בליבוי מלבים. עסוקים ב'יכה יוסי את יוסי', כי הרי אנו כולנו רואים את גלי הים השוצפים- קוצפים מסביבנו. ומה אנו עושים? קודחים חור בספינה החרדית כולה, טרודים במריבות פנימיות סביב מגפת הקורונה.
8 חודשי קורונה בחברה החרדית לימדה אותנו דבר אחד.
לא נצליח לשכנע אף אחד בצדקת הדרך שלנו.
אם היו ימים בהם סברנו שנוכל להשפיע, גילינו שלא. התברר לנו שגם בנושא כה חשוב ויסודי, של פיקוח נפש הדוחה כמעט את כל התורה, ישנם דרכים, תתי דרכים, פרשנויות ושפע הסתכלויות. אני וחברי נעשה ככל שיורה לנו מרן שר התורה שליט"א ומרן ראש הישיבה שליט"א, חסיד בעלזא יעשה מה שיורה לו כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א, חסיד ויז'ניץ יפעל לפי הנחיותיו של כ"ק האדמו"ר מויזניץ שליט"א והסרים למרותו של הכהן הגדול חכם שלום כהן שליט"א- הרי יפעלו בשמחה לפי הוראותיו של חכם שלום. לא נצליח להזיז איש ממחנה אחד למחנה דעות שני, גם אם אנו סבורים, באלף אחוז, שהגישה של הרב או הרבי שלי - היא הצודקת...
אבל מה איתנו עצמנו? היכן הלב שלנו? נכון לכתיבת השורות, נפטרו ממחלת הקורונה כ2300 יהודים. מאות מונשמים. אלפי יהודים סובלים משלל תסמינים קשים. מנתונים של משרד הבריאות, שפורסמו השבוע ביום שני, עולה כי במהלך השבועיים האחרונים נפטרו בישראל 55 חולי קורונה חרדים, 11% מכלל הנפטרים מקורונה בתקופה זו. מדובר רק בערים שמזוהות כערים חרדיות. המספרים לא כוללים ריכוזים חרדים בערים מעורבות, כדוגמת אשדוד, פתח תקווה, נתניה ואופקים ועוד עשרות ערים וישובים, בהם מתגוררים אלפי יהודים חרדים. והשבוע, השבוע הגיע המוות הזה גם לאלעד. עלה המוות בחלונינו, השם ירחם וישמור.
אם כך, הרי צריך לקרוע את השמים. להרבות בתפילה ובתחנונים, להרבות בעסק התורה הקדושה, אשר היא מגינה ומצילה, במצוות ובמעשים טובים. לפשפש ולמשמש בתשובה ולזעוק אל המלך, רופא כל בשר ומפליא לעשות.
ומה איתנו? פה ושם עושה איזה ש"ץ טובה לאנושות ומנדב מעצמו ומקהל המתפללים דקה של פרק תהילים. ואז הסובבים שואלים איש את רעהו: "קרה משהו? מי חולה?"....
מי חולה???
יותר מאלפיים נפטרים נפטרו כאן בארץ בשמונת החודשים האחרונים, ועוד אלפי יהודים נפטרו בחו"ל. מאות חולים מונשמים. אלפי יהודים סובלים כאבים בגופם ורבבות יהודים סובלים מקשיי פרנסה חמורים. עולם התורה, הישיבות והחיידרים נמצא תחת איומי פתיחה וכל קול של סירנה מרעיד את הלבבות של עמלי התורה. אלפי קשישים נמצאים ספונים בבתיהם כבר חודשים ארוכים ורבבות סבים וסבתות לא פגשו את בני משפחותיהם מפסח האחרון, כולל בפסח. חתונות מתקיימות במרתפים וחצרות, עם כמות מוזמנים זעומה וצער עצום לכלות ולחתנים. כל מוסדות החינוך לבנות סגורים על מנעול ובריח ואין ספור צעירים וצעירות ירדו לבארות שחת, עד שהגיעו מים עד רפש. ואנו מתהלכים כאילו לא קרה כלום? כן מסכות- לא מסכות- כן בידודים- לא בידודים, כן לפתוח- לא לפתוח. וזהו?
השי"ת מדבר אלינו, מנער אותנו ואנחנו מביטים וחושבים שזה רק אבק...
"האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו, עד שאתה תראה אנשי הכפר כפי מה שהם ממיעוט רחיצת ראשם וגופם, והעדר ההנאות וצוק הפרנסה, ימאסו המדינות ולא יהנו בהנאותם, ויבחרו העניינים הרעים המורגלים, על פני הענינים הטובים שאינם מורגלים, ... ולפי זאת הסבה ג"כ ימנע האדם מהשיג האמת ויטה אל מורגליו" (הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, ח"א פל"א).
"ואמרו במוסרים: ההרגל על כל דבר שלטון" (שערי תשובה לרבנו יונה שער ב, ל).
ניתן להתרגל לכל דבר ולהופכו לחלק מאיתנו, בדרך כלל מבלי לשים לב. וכדברי הגרי"ז הורביץ שליט"א: "גם לגטאות התרגלו, והתחילו לריב בהם על הכיבודים בבתי הכנסת המאולתרים"...
התרגלנו למתים, התרגלנו לחולים. כעת יש לנו זמן לריב עם עצמנו, להתווכח עם המחנות שממולנו. שכחנו שהקב"ה הביא עלינו את המגפה הנוראה הזאת, שלקחה מאיתנו אלפי קרבנות כבדים מנשוא, ביניהם גאונים וצדיקים, ראשי אלפי ישראל.
"רגע, הוא היה ב'קבוצת סיכון? היו לו מחלות רקע?"... "בן כמה הוא היה?", "היא נפטרה רק מקורונה או שהיו לה עוד בעיות?", "הם הלכו עם מסכות או שהם ממכחישי הקורונה?", "אני יצאתי מהעיר בלי שום בעיה", "אותי עצרו בכניסה לעיר", "המשטרה הגיעה אליכם או לא הגיעה?", "נתנו קנס של חמשת אלפים שקל?"....
רק זה מה שמעסיק אותנו? זהו?
הרי הקב"ה רוצה שנתייחס אליו עצמו. הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. הקב"ה שנזעק, שנשתפר, שנשפר את המעשים והמידות, שנתחזק בלימוד התורה, במצוות, בתשובה, בבין אדם למקום ובין אדם לחבירו. שנזכור שכל ישראל ערבים זה לזה. לא רק בחבישת מסיכה ושמירה על מרחק, אלא בעיקר בתשובה, תפילה וצדקה, המעבירין את רוע הגזירה.
"יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל פְּלֵיטָתֵינוּ. וְלִמְנוֹעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְֹרָאֵל: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְקַיֵּים בָּנוּ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם. וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵֹר בְּשֹוֹרוֹת טוֹבוֹת. יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת".
(פורסם ב'קוראים אלעד'. ערש"ק פרשת נח התשפ"א).
הוציאה מ"הסגר" נפשי – כמה מילים של אמונה על המצב
ע. ח. / הידברות
הטילו עלינו סגר ועוד סגר / ושום דבר עוד לא בסדר.
אח"כ הוסיפו קנס ועוד קנס.../ והמסר של בורא עולם עדיין לא נכנס.
עוד מסיכה ועוד אכיפה / ושום דבר לא באמת עוצר את המגיפה.
עם ישראל היקר, בניו של מלך מלכי המלכים! / תגידו, האם באמת בדרך הנכונה אנחנו הולכים?
הרי רואים אנו כל יום איך הנגיף טס בקצב מרתוני / "לא עוצר באדום" - גם לא ב"רמזור" של פרופסור רוני...
צעירים גם זקנים, בכולם עושה שמות / בכל יום עוד חולים מחוברים להנשמות.
ועכשיו כבר מדברים שהסגר ימשך אולי שנה, עד שנראה הצלחה / לא עובדים ולא לומדים עד שנשמע ש"העקומה השתטחה".
רבותי, מי שצריך פה להשתטח זו לא ה"עקומה" / אלא זה השכל העקום, של מי שעוצם עיניו מלהסתכל על המציאות באמונה!
"אם תלכו עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי!", כך אומר לנו השם בתורה הקדושה / אז אם באים כאלו ייסורים על עם שלם, הגיע הזמן לשנות את הגישה.
נכון שיש פה חוקים של רפואה, וכולם מחפשים אחר התרופה / אך משהו עמוק בלב מרגיש, שלא זו כ-ל האמת הצרופה.
יש משהו מעבר, יש פה משהו נסתר / היושב במרומים מבקש מאיתנו: עם ישראל, להתעורר לאלתר!
כולם אומרים שאנחנו עם חזק, אך לא באמת את הכל "צה"ל ינצח"... / מספיק כבר לפוליטיקות וכל המחנות – כל היום זה עם זה להתנצח...
זה לא עניין של מפלגה ולא של שר בריאות / לא של "ממונה קורונה", או תפקיד אחר שאין לו משמעות.
זה לא עניין של אסטרטגיה, או טקטיקה של הסברה / כל יום קם "חכם" חדש שחושב שהוא יפתור את הצרה.
חברים יקרים, "ונשמרתם לנפשותיכם" זו בהחלט מצווה חשובה / אך לא רק זה מה שיש ליהדות להציע – מה עם מצוות "חזרה בתשובה"?
עד מתי נטמין הראש בחול, ונכסה עם מסיכה גם את העיניים? / אזרחי ישראל מוכנים לנסות הכל, אפילו להיות ב"סגר" לעוד שנתיים.
אך בבקשה מכם עם יקר ומתוק, אם כבר אתם כ"כ מוכנים לסבול / יש עוד דבר אחד קטן שטרם ניסיתם... כן, עדיין לא ניסיתם הכל!
הוא הרבה יותר קל, נחמד ויפה / וגם לא מחייב אתכם במסכה על האף והפה.
אז במקום שנלך "עם הראש בקיר", ומתוך המסכה נרים קצת את האף / בורא עולם רוצה מאיתנו דווקא ההיפך – "שנוריד את האף", ונכנע בפניו.
זה לא כזה קשה ולא כזה מציק, ומה שבטוח, זה לא הורס את הכלכלה / רק פעם בשבוע "פני שבת נקבלה", כי היא מקור הברכה - "בואי כלה, בואי כלה".
"אם ישראל שומרים שתי שבתות – מיד נגאלין!", כך במדרש סתום וחתום / כמה סבל עוד צריך לעבור על עמנו, כדי להוריד את קליפת הגאווה והלב האטום?...
אז יהודים יקרים, חובשי כיפה על הראש או "כיפה בלב" – כל מי שמזרע ישראל הוא / בואו נתחזק יחד ונחזור בתשובה, ונייחל לרחמי הקדוש ברוך הוא.
כל אחד לפי דרגתו ומעלתו, וגם מי שכבר שומר תורה ומצוות יחפש בנבכי נפשו / מה עליו לשפר, איזו מידה לתקן, יבקש להידבק בהשם ולחזור לשורשו.
החלש יאמר חזק אני, וגם הרחוק ינסה להתקרב / אצל השם יתברך אין הגבלת "שני מטר" - דבקות בהשם, זו קרבה של הלב.
עוד מצווה, עוד מעשה טוב, עוד הארת פנים לזולת / רק זה מה שיכול לסלק מאיתנו את הנגיף באופן מוחלט.
אז "כעיני עבדים אל יד אדוניהם", כך נשים אל השם עינינו / ונזכור "כי לא בגבורת הסוס יחפץ", וגם "אשור לא יושיענו"...
בידיו של "מי שאמר והיה העולם" נשים את כל ביטחוננו / נפנה בתפילה ליושב במרומים, עד שירחמנו ויחוננו
ויהי רצון שבזכות חזרה בתשובה אמיתית מהלב, מהפנימיות שבתוכנו / נזכה ממש בקרוב ל: ת'היה ש'נת פ'לאות א'ראנו!
בס"ד פרשת "כי תשא" תש"פ
מקורונה ל"קראו נא"/ הרגשה בפרשה, עדנה ויג
נגיף הקורונה מדבק ומסוכן. מה באפשרותנו לעשות כדי להינצל ולהישמר מפגיעתו? ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שיש בפרשת השבוע ריכוז של דרכי פעולה רבות שעלינו לעשותן. הנגיף פוגע בגוף הפיסי, אך בנוסף לכך יש לכל מחלה פַן רוחני. ההתנהלות שתסייע במאבק בנגיף צריכה להיות משולבת מבחינה גופנית וגם מבחינה רוחנית. על ידי התחזקות בא"ב- אמונה וביטחון באֵל וקיום מצוות. בפרשה מופיעים שלושת המדדים, שבכוחם להעביר את רוע הגזירה: תשובה, תפילה וצדקה.
1.חזרה בתשובה – על כל אחד מאתנו לפשפש במעשיו ולהתחרט על אלו בהם סטה מדרך התורה. ייתכן שאדם יתייאש ויחשוב שאין לו שום סיכוי כי הִרבָה לחטוא. ומה המצב כאשר רבים מהעם עוברים עבירות? עלינו לדעת שיש אפשרות לחזור בתשובה. הפרשה מלמדת שאפילו כאשר חטאו רוב העם חטא חמור – יכלו לחזור בתשובה, ו - ה' הסכים לקבל את תשובתם. ה' רוצה בחזרתנו בתשובה, מצפה שנתחרט ונתקן את מעשינו.
ה' אמר לנביא יחזקאל: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם: חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה." ה' לא רוצה להעניש את החוטא, אלא חפץ בחזרתו בתשובה. ה' אמר לעם: "שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל?!" (יחזקאל ל"ג,11). התעוררו לחזור בתשובה ואקבל זאת. יש שתי אפשרויות לבחירה: הֶמשֵך בדרך שאיננה מתאימה לעם - יגרור בעקבותיו עונש. שינוי ההתנהגות - יביא בעקבותיו שפע, ברכה והצלחה.
כצעד ראשון בדרך להתנהגות הניאותה יש לבצע "סור מרע". אחר כך להוסיף "עשֵה טוב".
* "סור מרע": לא לחטוא. בפרשה מסופר על חטא העגל. בני העם המתינו למרגלות ההר זמן רב, התייאשו ופנו אל אהרן הכהן בדרישה: "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות ל"ב,1). אהרן ניסה לדחותם אך נאלץ להיענות לבקשתם. אסף זהב מבני ישראל, זרָקוֹ לאש ויצא עגל. בני ישראל קראו "אלה אלהיך ישראל" (שמות ל"ב,4). ה' הורה למשה: "לך רד כי שיחת עמךָ" (שמות ל"ב,7). לפני ירידתו התחנן משה לה' שלא ישמיד את העם, וה' הסכים. משה ירד מההר, ראה את העגל ושבר את לוחות הברית. הרס את העגל ושלח את בני שבט לוי להרוג את אלו שעבדו לו. אחר כך חזר אל ה' ושוב ביקש שלא להשמיד את העם. ה' היכה את העם במגפה, אך לא הרג את כולם.
* הכרה בעובדה שאנו "עם קשה עורף". נדע לצמצם את קשיות העורף שלנו, ולא ניפול בגללה לחטאים ולמרד נגד ה'. הביטוי "עם קשה עורף" מופיע מספר פעמים בפרשה. ה' אומרו למשה כתכונה שלילית של העם: "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות ל"ב,9). משה השתמש באותן מילים ואמר ל – ה': "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות ל"ד,9). ביכולתנו להשתמש בתכונת האופי של העקשנות לחיוב: להתעקש לקיים מצוות. להתעקש לשַמֵר את זהותנו היחודית ולא לנהות אחרי עמים אחרים.
* "עשֵה טוב": שמירת שבת: עניין השבת חשוב מאוד ולכן חוזרים על כך פעמים רבות בתורה. שמירת השבת נזכרת מספר פעמים בפרשת "כי תשא": "את שבתותי תשמורו" (שמות ל"א,13), "ושמרתם את השבת" (שמות ל"א,14), "ושמרו בני ישראל את השבת" (שמות ל"א,16) ועוד.
אחד מהשירים ששרים בשבת הוא: "כי אשמרה שבת אל ישמרני. אות היא לעוֹלמֵי עַד בינו וביני". למילה "כי" יש מספר פירושים אחד מהם הוא "אם". אם אני שומר/ת את השבת – ה' שומר עלי. פירוש נוסף למילה "כי" הוא "כאשר". כאשר אני שומר/ת את השבת – ה' שומר עלי. יש הדדיות. אני שומע/ת לציווי ש- ה' אמר ו – ה' גומל לי על כך.
השבת היא אחד מהדברים עליהם נאמר שהם "אות" (סימן) בין ה' לעם ישראל. (גם על התפילין וברית המילה נאמר שהם אות) "כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א,13) שומר השבת מורֶה שבחר בכך כדי לקיים את ציווי האל, לשבות דווקא ביום השבת. "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם" (שמות ל"א,17). אנו מבקשים רפואה מ – ה' שהוא רופא כל בשר. לשם כך עלינו לשמוע בקולו ולשמור את המצוות. התורה היא נצחית ובמִצוַת השבת נכתב שהיא "לְדֹרֹתֵיכֶם", "לְעֹלָם". אי אפשר "לשים פס" ולפעול כראות עֵינָיו של אדם. המחליט שרצונו ליסוע בשבת, והנאבק למען הסדרת תחבורה ציבורית ביום המנוחה – מורֶה ש"אות" השבת לא "מדבר" אליו.
*קיום הכתוב בעשרת הדברות: משה קיבל את לוחות הברית אך בגלל חטא העגל שחטא העם – שבר אותם. ה' הורה למשה להכין לוחות חדשים, ולמסור אותם לעם. המצוות מחייבות אותנו, וחשוב מאוד לשמור אותן. הבסיס לקיום המצוות כתוב בדיבֵר הראשון: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". עלינו להכיר באֵל שהוציא את העם מגלות מצרים, כדֵי לתת להם את התורה במדבר ולהביאם לארץ ישראל.
*שמירת מצוות: ה' חזר בפרשה על הציוויים בקשר לשלוש רגלים ועל איסור עבודה זרה. אנו בברית נצח עִם ה'. מאמינים בו ועובדים אותו. כל אליל אחר, כשמו כן הוא: "עבודה זרה" – עניין שהוא זר לנו, ולא שייך לנו לעסוק בו. אין שום היגיון לעבוד לאליל כלשהו: האדם מעניק לו כוח שאין בו. אין לו כוח לפעול "עצביהם" (הפסלים שעושים הגויים עשויים מ) "כסף וזהב מעשה ידי אדם." האדם יוצר את הפסל במו ידיו, ואחר כך מתפלל אליו ומבקש את עזרתו. זה לא הגיוני. הפסל הוא דומֵם שאיברי גופו אינם יכולים לתפקד: "פֶה להם ולא ידברו, עיניים להם ולא יראו..." (תהלים קט"ו,5). יש באדם נטיה להמציא בכל תקופה אלילים שונים. בימינו יש הרודפים אחרי כסף וזהב. הם משקיעים בכך שעות רבות, כוח ומרץ. חשוב לרדוף אחרי שלום (כאהרן הכהן שהיה "אוהב שלום ורודף שלום") ולהתאמץ בכל יום "לאסוף" מצוות ומעשים טובים רבים ככל האפשר.
* אמירת "פיטום הקטורת" בכל יום היא כלי נוסף לעצירת ה"קורונה", כי אמירת קטעים הקשורים בקטורת נחשבת כשימוש בה. בפרשה נאמר למשה שיש להכין למשכן מספר פריטים ביניהם הקטורת. ידוע שבכוחה לעצור מגיפה, מכך שאהרן הכהן עצר בעזרתה מגיפה שפרצה בעַם. בעת מרד קורח ועדתו הנשיאים הקטירו קטורת בלי רשות, וכעונש על כך - נשרפו באש. בני ישראל האשימו את משה ואהרן: "אתם הַמיתם את עם ה'!" (במדבר י"ז,6). כתוצאה מתלונה זו החלה מגיפה שכמעט וכילתה את כל עם ישראל. כדי לעצור אותה, התייצב אהרן בין החיים ובין המתים ובידו קטורת. המגפה – נעצרה.
* בקשת רחמים: משה התחנן ל –ה' על עם ישראל וביקש שירחם עליהם וילך אִתם בדרכם לארץ: "וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ...וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות ל"ד,9) ה' נענה לתחנוניו. גם כיום עלינו לפנות ל – ה', לבקש שיחוס עלינו ולהביע את רצוננו שיישאר אתנו. חטאנו ולעתים הִפנֵינו לו עורף במקום לעובדו, אך אנו בטוחים שאיננו מוכנים לוותר על הַקֶשֶר עִם ה'. רצוננו להבטיח ש – ה' יהיה אתנו, ואנו מוכנים לפעול כראוי לשם כך.
*אחדות בעם ישראל: במחצית השקל באה אחדות העם לידי ביטוי בכך שכל אחד נתן סכום זהה. היה מותר לתת רק מחצית השקל. לעשיר שרצה לתת סכום רב - נאמר: "לא ! אי אפשר ! רק מחצית השקל מתקבלת". העני שהתקשה לתת את מחצית השקל, נאלץ להשיג סכום זה.
*הגנה על הפנים: פניו של משה קרנו לאחר ש - ה' דיבר אליו והוא הניח מסוֶה כדי שבני ישראל יוכלו להסתכל עליו. אני חשה אירוניה בדימיון המילים: "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות ל"ד,29). "ויתן על פניו מסוה" (שמות ל"ד,33). ל"קורונה" ו"מסיכה". משה קָרַן מרוב קדושה ואילו נגיף הקורונה התחיל ממאכלים טמאים בשוק בסין בו נאכל כמעט "כל מה שזז". יהי רצון שתשרה הקדושה בעמנו. נלך בדרך שמשה רבנו לימד אותנו. לא נצטרך מסיכה להגנה מפני נגיף מדבק - ה"קורונה", אלא נתפלל ל – ה' ובכך ניענה ל"קראו נא".
שבת שלום !
עדנה ויג (c) "הרגשה בפרשה"
לרפואת: הרב משה אריה בן שושנה (קליין) / גד יעקב בן טובה קלרה / אחיה רפאל הכהן בן רחל צילה / חיים שילה בן אביגיל ויאיר (גולדשטיין) מהישוב עטרת נפגע מדריסת רכב בטרמפיאדה באזור הישוב הר ברכה
חמותי – גיטל פעסל בת רוזה / מיטל בת הדסה (ספטי) / טוהר בת נועה (נבון) / שרה בת חביבה / חיה סיון זהבה (צימרמן) בת טובה צילה / בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל /
*לזיווגים הגונים וטובים בקרוב למרים וחגית בנות נחמה חמדה
*להצלחה, ברכה ומזל טוב: מירי טל בת שרה לאה
לעילוי נשמת: יעקב בן מרדכי (כהן) ז"ל / אלחנן (פאר) בן אביגדור (פלהיימר) ז"ל / דב בן צילה (צירל) ומשה (יבלונסקי) ז"ל / יצחק בן גבריאל וסלחה (מענה) ז"ל / כדורי בן פרי (pary) ויוסף (משה) ז"ל / שמעון טל (רז) בן חיים (סרזו) ז"ל /
אמי מורתי - מלכה אסתר בת דבורה ושלמה ז"ל / דודתי – שיינדל (לוי) בת שמעון יוסף ז"ל / נעמי (בוסני) בת אהרן ורומיה (ג'ובני) ז"ל /
ולהרבות בעם ישראל, אחדות, אמונה וביטחון, אהבה (אהבת ה', אהבת התורה, אהבת האדם, אהבת הארץ), הכרת הטוב, מוסריות, קדושה, שמחה, שלום ועוד.