- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:41
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2547
מנהל ת"ת 'חכמת שלמה' הרב אברהם שלום פינזל בטור מיוחד על הוראת שר התורה
אני הגבר ראה עני. הייתי שם. על בשרי חזיתי. שאיש לא יספר לכם שמדובר ב'שפעת' קלה.
בתחילת חודש ניסן תש"פ חליתי בקרונה. אלו היו חודש וחצי של סבל וחוסר אונים שקשה לתאר. סגור בחדר בבית, מתמודד עם תסמינים ומיחושים שונים. עד היום, חצי שנה אחר כך, אני עדיין נושא תופעות לוואי מטרידות ומעיקות.
אבל בחסדי שמים החלמנו. בבדיקה סרולוגית התברר שיש לי נוגדנים למחלה ברמה כזו שמאפשרת לי להתנדב במחלקות הקורונה של 'הדסה עין כרם'. והמראות שנגלים שם ממש לא פשוטים. עשרות יהודים יראים ושלמים שוכבים שם בחולשה עצומה, נאבקים על כל נשימה ונשימה. לא מסוגלים לפתוח פה כדי לאכול.
הצוותים המסורים - עומדים אומללים. מתרוצצים בין המיטות, בקושי מצליחים להתמודד עם העומס הבלתי אפשרי. ידם קצרה מהושיע. אנחנו, המתנדבים החרדים, מנסים לסייע ככל האפשר, אך עדיין המצב קשה מאוד. ממש לא שפעת עם יחסי ציבור.
חשוב לי להקדים זאת לפני כל דיון מהותי. בימים אלו מתנהל ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת החילוניים שיח קשה מאוד כלפי הציבור החרדי שעלול לעלות לנו ביוקר רב בהמשך.
אבל לפני הכל אני מתחנן בפניכם, כמי שהיה ונמצא שם, תעשו הכל, כל השתדלות שאתם יכולים, כדי שלא להגיע למצב של חולי. נכון שיש רבים שעוברים את זה בקלות, אבל בהרבה מקרים אחרים מדובר בסכנת נפשות כפשוטו.
וכאן אני מבקש לדון בנושא חשוב לא פחות. נושא שבעיני רבים בציבור החרדי יש בו פיקוח נפש לא פחות מווירוס. כמי שזכה לשרת כמנהל בתלמוד תורה שבו מנשב הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, אני עושה בימים אלו הכל כולל הכל, כדי להגביר את הבל פיהם גם בימים אלו.
כמו כל חבריי ועמיתיי מנהלי הת"תים, חשוב לי להבהיר ולהצהיר: שלא נתפשר ולא נערער מול הוראתם המפורשת של גדולי ישראל, ובראשם הוראתו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שציווה לפתוח את הת"תים ולא לבטל חס ושלום את לימוד תשב"ר.
נעשה זאת בגאון ולא בהיחבא. וכל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל. ודאי שלא מי שמציית לרב הדומה למלאך, שר התורה שכבר לפני 30 שנה, במלחמת המפרץ, הבטיח שלא יהיה נזק ליושבי בני ברק. צדיק שמופתים וניסים גלויים הם דבר שבשגרה אצלו.
גם בלי להתעמק ולהבין את הוראתו, היינו נשמעים ומצייתים. אך במקרה שלפנינו, אפשר גם לתת טעם והסבר. ובעיקר לשים סייג חשוב, כי בדיני נפשות עסקינן.
מהרגע הראשון פעלנו, אנחנו ועסקנים, מול הרשויות וגורמי הרווחה הרשמיים. ניסינו להביא מתווה מוסכם שישלב את שני האינטרסים, שמירת הבריאות מחד והשמעת קול תשב"ר מאידך. הגענו בשמם של 55 אלף תלמידים (כ"י) הלומדים ב-208 ת"תים ליטאיים בארץ. ניסינו הכל, אבל אז נתקלנו בסחבת בירוקרטית ופוליטית, שלא אפשרה לקיים את הדברים בהסדר.
משכך, לא נותרה לנו ברירה אלא לפעול כפי שהורונו. ואני מעיד בזאת מכלי ראשון: באוזניי שמעתי ממרן הגר"ח שליט"א: ש"יש לפתוח את התתי"ם. כי תתי"ם סגורים יותר מסוכן מקרונה", אך גם הוראה נוספת וחשובה לא פחות שמעתי: "אין לחייב מלמדים בקבוצת סיכון לבוא לחיידר, אבל שיֵדעו ששלוחי מצווה אינם ניזוקים ואין להם לחשוש".
ללמוד חייבים, אך גם לשמור על הבריאות חייבים.
כששאלתי את מרן: האם להפסיק לחייב תלמידים לעטות מסכה על האף ועל הפה, כל היום, כולל בשיעורים? כי הקושי בזה עלול להוריד מאיכות הלימוד, השיב שר התורה: "זו ההשתדלות שלנו".
לא אנרכיה או זלזול יש כאן. אלא חשש גדול לעתיד העולם שאין בו הבל פה של תשב"ר.
לסיום, הרשו לי לשאול מהרהורי ליבי: לו היינו מקפידים על מסכות; לו היינו מקפידים שלא לקיים התקהלויות מיותרות; לו היינו מקיימים חתונות תוך הקפדה; לו היינו מתפללים כמה שאפשר במרחבים הפתוחים כפי שהורי גדולי ישראל שליט"א - האם לא היינו מקבלים יותר בקלות את יבנה וחכמיה? את המשך פעילות מוסדות התורה?!
אם לא הייתה אפשרות לצלם חרדי ברחוב ללא מסכה, האם זו לא הייתה השתדלות ראויה שיכולה למנוע שנאה נוראה כלפינו שכולנו עלולים לשלם עליה מחיר כבד?
ועדיין לא מאוחר. בידינו הדבר, לקדש שם שמים, להגביר את קול התורה וגם להישמר מאוד לנפשותינו.
הטור פורסם במדור 'דעות' של עיתון משפחה
- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:37
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1705
סוכות בעידן הקורונה:
שאלות בהלכה מאת: הרב גמליאל רבינוביץ שליט"א
ב"ה להגאון האדיר האמיתי והישר מאד רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
יגעתי טובא מאד וזכיתי לחדש כאן עשרה שאלות חדשות בעולם התורה בעניני
הקורונה השייך לסוכות הבעל"ט ויהא רעווא שעד סוכות כבר יתבטל לגמרי
המגיפה הנוראה הזאת מעל כל ישראל בכל מקומות שהם אמן כן יהיה רצון. ואשמח
לקבל מכתביו הנפלאים על שאלותי שיגעתי בזה בעזרת ה' יתברך לעד ויהיה חלקי
בתורת ה' לעד ולנצח נצחים אמן כן יהיה רצון
א) האם מותר ליכנס לסוכת חבירו בלי רשות, כדי לברך לישב בסוכה, או שעתה
אנשים מקפידים ביותר שלא יגעו להם בחפצים בביתם בגלל הקורונה ?
ב) אם יש מנין בדיוק בסוכה, אולם מחוץ לסוכה מתפללים כשלושים אנשים, היכן
יעדיף להתפלל, האם בסוכה בעשרה, או ברוב עם מחוץ לסוכה ?
ג) האם מותר לישון יחידי בסוכה, [באופן שאין לו אור שם] בגלל הקורונה
שהוא בבידוד וכדומה, ?
ד) האם צריך כל אדם להכין עוד סוכה נוספת, אולי אחד מאנשי ביתו יהיה לו
קורונה חס ושלום, ויצטרך להיות לבד, ולכן יכין מראש עוד סוכה בשבילו ?
ה) יש פוסקים שסוברים שאין להתפלל שמונה עשרה עם מסיכה, בגלל שהוא עומד
לפני המלך. (הגר"מ שטרנבוך שליט"א ועוד), האם לשיטתם יש בעיה גם להיות
בסוכה עם מסיכה, שיש שם האושפיזין הקדושים ?
ו) אם באים לביתו לבדוק אם יש לו קורונה ח"ו, האם מותר לעשות הבדיקה
בסוכה, או שזה תשמיש בזוי בסוכה, ויעשה הבדיקה בבית, ולא בסוכה ?
ז) האם יהיה מותר ללבוש כפפות בנטילת ד' מינים, [כדי שלא ידבק אחד מהשני]
במקום שמעבירים הד' מינים אחד מהשני, כגון אצל האדמורי"ם שהחסידים עוברים
לברך על ארבעת המינים של האדמו"ר בזה אחר זה ?
ח) כמה אנשים שישנים בסוכה, ואחד משתעל בסוכה, ולכן חבירו לא רוצה לישון
שם, כי חושש אולי זה שמשתעל מפתח תסמינים של קורונה, האם הוא פטור
מהסוכה, ?
ט) וכן השאלה על זה שמשתעל ומפריע לאחרים לישון, אם פטור מסוכה ?
י) יש מחמירים שלא לעשות קפנדריא בסוכה. (פסקי תשובות סימן תר"ל ציון 39
בשם רי"ץ גיאת בספר מאה שערים בשם רב האי גאון). האם לפי זה יהיה אסור
ליכנס לסוכה רק כדי להינצל משוטר, שלא רוצה לקבל קנס, כגון שהולך יותר
ממה שמותר ללכת בסגר, או שהוא לא לובש מסיכה, ומגיע שוטר, ולכן רץ לסוכה
להתחבא ?
מחכים לעשרה מכתבים מכת"ר שליט"א על עשרה שאלותי שיגעתי וחידשתי בחמלת ה' עלי
בברכת כהנים באהבה כעתירת
גמליאל הכהן רבינוביץ
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.
תשובות הרב ש. ג. בנוט שליט"א:
רובא דרובא דאינשי לא מקפידים על זה, אך אם חושש יכול להיכנס עם מסכה וכפפות.
לכאורה בסוכה עדיף, משום שברוב עם הוא ענין ואילו מצוות סוכה היא מהתורה.
כתוב כבר בספה"ק שבסוכה אין בעיה לישן יחידי בסוכה, ושומר מצוה לא ידע רע. עי' שמירת הגוף והנפש.
למה לחשוש לס"ס שכזה? ואם ייצא חיובי בחוה"מ, יבנה בחוה"מ. ואם בחג עצמו, ייצאו כולם והוא יאכל כזית וייצא, ומה שאינו יכול לאכול כל הארוחות והשינה, הרי אין לו סוכה. (ולא מסתבר דנכלל במחלוקת הפוסקים בענין חיוב הכנה למצוה קודם זמן המצוה, כי למה לחשוש לזה).
לא. אין זה שייך לדין עומד לפני המלך.
אינו שונה ממדידת חום או משטח גרון.
בשו"ע תרנא ס"ד כתב די"א דלא יצא.
כתבתי כעין זה בשאלה דומה, וזה לשוני שם: ויל"ע בדין סוכה כשרה שיושבים בה אנשים שאינם מצייתים להוראות ההלכה והרפואה לשבת עם מסכות פנים, ומשו"כ ישנו אדם שיושב בה בפחד וחשש גדול. האם הסוכה פסולה לגביו ברגעים אלו?
וראיתי בחשוקי חמד סוכה ד' ב' שדן בשעת אזעקה, כשכולם עוזבים את ביתם ובורחים למקלטים, האם מותר לאדם להיכנס לסוכה ולברך עליה, כי הרי נאמר בסוכה ד ע"א הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה, [כשהוצין יורדין לתוך י']. ואם כן אולי גם בענייננו, אין אדם דר בסוכה בשעת אזעקה, כי אם במקלט?
וכתב דלכאורה הסוכה היא דירה סרוחה, שהרי היא נמצאת במקום שאין ראוי לדור שם. אמנם יש לחלק שהדירה הסרוחה שעליה דנה הגמרא, היא באופן כזה שהדירה מצד עצמה לא ראויה למדור, כי הוצין יורדין לה. אבל בשאלתנו הדירה מצד עצמה ראויה למדור, מאחר והיא מחסה מהחמה ועשויה לצל, אלא שהחשש הוא מצד הפחד ולא מצד הסוכה. אלא שמבואר ברמ"א (סימן תרמ ס"ד) שאין לחלק וז"ל: "ואם עשאה מתחלה [לסוכה] במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הוי כעין דירה, שיוכל לעשות שם כל צרכיו, עכ"ל. הרי שלמרות שהסוכה היא טובה מצד עצמה, אם אדם מתיירא להיות בה, הוי כדירה סרוחה שאינה ראויה לשימוש ופסולה, כמבואר בביאור הגר"א (שם סק"ז) שדימה זאת לסוכה שהוצין יורדין לתוך עשרה. ופילפל בזה בארוכה, עי"ש. ובסו"ד כתב בשם רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין הדבר דומה לסוכה באזור של גנבים, כי שם המצב הוא שהסוכה אינה ראויה לישיבה כלל, אבל כאשר באופן ארעי יש אזעקה, הדבר דומה לשודד שנכנס באופן חד פעמי לסוכה, שאינו מבטל מהסוכה שם של סוכה. ולכאו' ה"ה לנדו"ד, שהסוכה ראויה היא לדירה, ואלו שיושבים בה ללא מסכות, אינו מבטל ממנה שם סוכה. אף שברגע זה האדם מפחד לישב בה.
ואמנם יש לדון בנידו"ד מדין מצטער פטור מן הסוכה, דכתב השו"ע תק"מ ס"ד דפטור מהסוכה, "איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח". ובס' זמן שמחתנו פ"ג אות א הובאה דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמי שיש לו אורחים בסוכתו ורוצה ללכת לישון אך אינו יכול להוציאם מהסוכה, שאינו נפטר משינה בסוכה משום דין מצטער, כיון שעליו לדאוג לעצמו לסוכה אחרת או לילך לישן בסוכת חבירו, ואמנם דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (ס' הסוכה, פסקים והערות אות כט) והגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני סוכות פי"ב סק"ד) שנחשב למצטער ופטור מהסוכה, שמציאות שהיית האורחים בסוכתו, דומה היא היא לדין זבובים המצערים אותו שפטור מהסוכה. ולכאו' אם יושבים בסוכתו אורחים המצערים אותו בכך שאינם יושבים עם מסכה, וצערו גדול מכך עד שאינו יכול לשהות במחיצתם, דומה הוא למקרה זה.
מי שמפריע לאחרים לישון אינו פטור מהסוכה, אבל האחרים פטורים מהסוכה אם הם מצטערים ממנו.
שיגיד תהילים ויועיל לו לשני העניינים כאחד....
בברכה שמואל ברוך גנוט
- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1863
סוכה לחולי קורונה
הרב שמואל ברוך גנוט
א) סוכה שיש בה ריח רע שאין דעת האדם סובלתו פסולה. ויל"ע האם סוכה זו כשרה לחולה קורונה שאין לו חוש ריח. ב) סוכה כשרה שיושבים בה אנשים שאינם מצייתים להוראות ההלכה והרפואה לשבת עם מסכות פנים, ומשו"כ ישנו אדם שיושב בה בפחד וחשש גדול. האם הסוכה פסולה לגביו?
תשובה:
סוכה י"ב ב: אמר רב יהודה הני צוצי ושוצרי מסככין בהו, (פירוש לפי שאינם מקבלים טומאה שאינם מאכל אדם), אביי אמר בצוצי מסככין בשוצרי לא מסככין, מאי טעמא כיון דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק. אמר רב חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהו אביי אמר בהיזמי מסככין בהיגי לא מסככין מאי טעמא כיון דנתרי טרפייהו שביק לה ונפיק. וכתב הרא"ש (סי' כה) בכל הני לכתחלה לא משום גזירה דילמא שביק להו ונפיק, אבל יצא ידי חובתו אם סיכך בהם, וכן כתב הרמב"ם פ"ה ה"ב, וכ"פ הטור.
וכתב השו"ע סי' תרכט סי"ד: יש דברים שאסרו חכמים לסכך בהם לכתחלה, והם מיני עשבים שאינם ראוים לאכילה ואינם מקבלין טומאה, וריחם רע או שנושרים עליהן, דחיישינן שמא מתוך שריחן רע או שעליהן נושרים יצא מן הסוכה, עכ"ל. וכתב המג"א סקי"ד: לכתחלה - ואם עבר וסיכך בהם כשרה, כ"כ הרמב"ם משמע דמותר לישב בה וז"ל הרא"ש אבל יצא י"ח אם סיכך בהן וכ"כ הרמב"ם, עכ"ל. וכן העתיק המשנ"ב להלכה. וכתב הפרמ"ג: מלשון הר"מ ז"ל פרק ה' הלכה ב' משמע אם סיכך בהם כשרה לכתחלה לישב בה, אף שיכול לסכך במין אחר. ומלשון הרא"ש סוכה י"ג אין הכרע כל כך, שכתב אם סיכך יצא ידי חובתו וכן כתב הר"מ ז"ל, משמע באי אפשר לו בענין אחר. ומכל מקום יש לפרש כוונתו גם כן לכתחלה יכול לישב בה, אין מסככין לכתחלה משמע, עכ"ל. ואמנם כתב המשנ"ב בשם הפרמ"ג סי' תר"ל משבצ"ז סק"א: ואם היה ריח רע כ"כ שאין דעת האדם סובלתו יש לומר דפסול מן התורה דבעינן תשבו כעין תדורו, עכ"ל.
ובאדם החולה במחלת הקורונה ואין לו ריח, לכאו' כיון שבגמ' איתא שהחשש הוא כיוון שיש בסוכה ריח רע ייצא החוצה, א"כ כה"ג אין לחשוש לזה. אמנם לד' הפרמ"ג שבריח רע שאין דעת האדם סובלתו הסוכה פסולה משום דכה"ג אין תשבו כעין תדורו, יל"ע האם הוא חסרון בגברא, שסוכה שאין האדם יכול לישב בה אינה סוכה לגביו, א"ד דכה"ג איכא חסרון בעצם שם הסוכה שבה, כיון שלרוב בנ"א א"א לדור בסוכה זו בכה"ג, א"כ אף שאדם זה יכול לישב בה מחמת חוליו והיותו חסר חוש ריח, מ"מ חסר בעצם שם הסוכה בסוכה זו.
וכן יל"ע בכל דבר הפוסל משום תשבו כעין תדורו, ואפילו בפסול דדירה סרוחה, כגון בהא דסוכה ד' א': "היתה גבוהה עשרה טפחים והוצין יורדין לתוך עשרה, סבר אביי למימר: אם חמתם מרובה מצלתם כשרה. - אמר ליה רבא: הא דירה סרוחה היא, ואין אדם דר בדירה סרוחה". דיל"ע בדין אדם נמוך קומה שיכול להלך בנחת בסוכה י' טפחים שהוצין יורדין בתוכה,, האם הסוכה פסולה לגביו, כיון דסוס חסר בשם סוכה, א"ד דהוא פסול בסוכה מחמת הגברא, וכה"ג דהגברא נהנה מישיבת הסוכה, לית לן בה.
ובאחרונים דנו עפ"ד הראשונים בסוגיין, האם פסול סוכה הפחות מי' טפחים פסולה משום דירה סרוחה, או משום דהוא דין בשיעור סוכה דלר"מ ילפינן ליה מכפורת ולר' יהודה מהלל"מ, עי' בתוס' י"ט (פ"א מ"א) ובערול"נ ובשפ"א בארוכה, שדנו עפ"ד הרמב"ם והריטב"א וש"ר האם הוא דין דאורייתא או דרבנן והאם הוא פסול לכתחילה או בדיעבד, ועי' שו"ע תרלג ונו"כ שם.
ומצינו שנחלקו הראשונים בהגדרת פסול ההוצין האם משום שיורדין הם אל תוך שיעור הי' טפחים מחסרין הם וממעטים את עצם שיעור הסוכה וממילא הפסול הוה בעצם הכשר הסוכה. או דילמא שאין באמת הפסול בעצם שיעור הסוכה, אלא דהוי פסול חיצוני בקיום המצוה. שהריטב"א נוקט דהוי חיסרון בעצם הסוכה עצמה ומאידך גיסא רבינו אברהם מן ההר מוכיח מדברי הרמב"ם דאין זה פסול בעצם הסוכה, אלא דהוי פסול חיצוני בעצם קיום המצוה. ובחידושי מרן הגרי"ז הלוי (ריש הלכות סוכה) כתב לדייק כן מדברי הרמב"ם. והוסיף להוכיח דמלשון הרמב"ם: "וצריך להזהר" משמעותו יותר דהוא רק דין לכתחילה, אולם אין זה עיכוב בעיקר המצוה. וכן מוכח ממה שכלל הרמב"ם את דין זה בדיני סיכוך ולא בדיני עצם הסוכה דאין זה עיכוב למצוה.
ושיטת המרדכי וכ"פ הרמ"א דסוכה שאינה ראויה לאכילה פסולה לכל דבר, ושיטת החכ"צ דמ"מ אם ישן שם ועושה שם שאר צרכיו וכדו' מקרי לענין זה סוכה כהלכתא. ועי' בית הלוי ח"ג סי' ג. ושמעתי מבני יקירי הבה"ח מרדכי נ"י בשם רבו הגר"ד וולפסון שליט"א די"ל דהחכם צבי שפסק דאף סוכה הראויה לשינה או לשאר צרכים ואינה ראויה לאכילה כשרה, יסבור כשיטת הרמב"ם דהדין שבעינן שתהיה הסוכה ראויה לדיורין אינה אמורה בעיקר דין החפצא של הסוכה, אלא בקיום מצותה וכפי הנתבאר. ומשום הכי אין שום חסרון להשתמש בהך הסוכה לשינה או לשאר צרכים אף שאינה משמשת לאכילה. דכל עוד אין חיסרון בעצם הסוכה, אדרבה בכך מקיים הוא את עיקר מצותה, על ידי שמשתמש בה לשינה ושאר צרכים. אולם החולקים על דעת החכם צבי הסבורים שסוכה שאינה ראויה לאכילה פקע הימנה כל שם סוכה, יסברו דסוכה אקרי רק היכא שחשובה היא לדירה גמורה. ועד כמה שחלק משימושי הדירה הינם אכילה בה וכו' והכא ליכא, תפסל הסוכה. ובני מרדכי נ"י האריך בזה בכל שיטת הראשונים בקונטרסו הנדפס עמ"ס סוכה ואכמ"ל. אמנם אכתי מכלל הספק הנ"ל לא יצאנו, האם הוא פסול מחמת חסרון הגברא וכה"ג שהאדם עצמו אינו מריח, אין הסוכה פסולה לגביו או דהוא פסול מחמת חסרון החפצא דסוכה.
ודודי הגרא"ש מאיר שליט"א בעל 'עבודת משא', הביאני ראיה נפלאה ומתוקה להתיר ישיבת הסוכה בכה"ג, דהנה המשנ"ב בסי' תרמ סקי"ז כתב לענין מצטער בסוכה מפני הריח, דכתב השו"ע דפטור מן הסוכה, וז"ל: או מפני הריח - עיין לעיל סימן תרכ"ט סי"ד ובמ"ב שם ובסימן תר"ל ס"א ובמ"ב שם ולעיל בסימן ע"ט סקכ"ג במ"ב, עכ"ל. ובסי' עט סקכ"ג כתב שם המשנ"ב בשם המג"א דריח רע היינו כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח. הרי דס"ל להמשנ"ב לדמות דין ריח רע בק"ש, שתלוי האם דרך בנ"א להצטער ממנו, לנידו"ד דסוכה. (אף שבסברא היה מקום לחלק בין דין ריח רע בסוכה שודאי הוא דין על הגברא, לנדו"ד דסוכה, דאפשר כנ"ל שהוא חסרון בשם סוכה), והנה במג"א שם סי' עט סק"ט כתב בגדר ריח רע זה כך: מיהו נ"ל דמי שאינו מריח מותר לקרות בזה, עכ"ל. וחזי' דהמג"א ס"ל דמי שאינו מריח, מותר לקרות כנגד הריח, וכפי שנתבאר דהמשנ"ב מדמה ב' העניינים, א"כ מוכח דה"ה בסוכה, דאם אינו מריח, הסוכה כשרה, והוא כפתור ופרח.
אולם אכתי חושבני שיש לדחות הראיה, דאולי י"ל דכוונת המשנ"ב לדמותו דווקא לההלכה המובאת בסי' תרמ, העוסקת בדין 'מצטער', ששם איירי גם בריח רע הבא ליושבי הסוכה מחוץ לסוכה, ולא הביא כן בסי' תרכ"ט ותר"ל העוסקים בריח רע שבעצם הסוכה, דבזה אדרבה, אינו תלוי בהאדם עצמו, אלא שאם יש ריח בעצם הסכך או הדפנות, הוי חסרון בעצם שם סוכה, וצ"ע.
v
ויל"ע בדין סוכה כשרה שיושבים בה אנשים שאינם מצייתים להוראות ההלכה והרפואה לשבת עם מסכות פנים, ומשו"כ ישנו אדם שיושב בה בפחד וחשש גדול. האם הסוכה פסולה לגביו ברגעים אלו?
וראיתי בחשוקי חמד סוכה ד' ב' שדן בשעת אזעקה, כשכולם עוזבים את ביתם ובורחים למקלטים, האם מותר לאדם להיכנס לסוכה ולברך עליה, כי הרי נאמר בסוכה ד ע"א הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה, [כשהוצין יורדין לתוך י']. ואם כן אולי גם בענייננו, אין אדם דר בסוכה בשעת אזעקה, כי אם במקלט?
וכתב דלכאורה הסוכה היא דירה סרוחה, שהרי היא נמצאת במקום שאין ראוי לדור שם. אמנם יש לחלק שהדירה הסרוחה שעליה דנה הגמרא, היא באופן כזה שהדירה מצד עצמה לא ראויה למדור, כי הוצין יורדין לה. אבל בשאלתנו הדירה מצד עצמה ראויה למדור, מאחר והיא מחסה מהחמה ועשויה לצל, אלא שהחשש הוא מצד הפחד ולא מצד הסוכה. אלא שמבואר ברמ"א (סימן תרמ ס"ד) שאין לחלק וז"ל: "ואם עשאה מתחלה [לסוכה] במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הוי כעין דירה, שיוכל לעשות שם כל צרכיו, עכ"ל. הרי שלמרות שהסוכה היא טובה מצד עצמה, אם אדם מתיירא להיות בה, הוי כדירה סרוחה שאינה ראויה לשימוש ופסולה, כמבואר בביאור הגר"א (שם סק"ז) שדימה זאת לסוכה שהוצין יורדין לתוך עשרה. ופילפל בזה בארוכה, עי"ש. ובסו"ד כתב בשם רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין הדבר דומה לסוכה באזור של גנבים, כי שם המצב הוא שהסוכה אינה ראויה לישיבה כלל, אבל כאשר באופן ארעי יש אזעקה, הדבר דומה לשודד שנכנס באופן חד פעמי לסוכה, שאינו מבטל מהסוכה שם של סוכה. ולכאו' ה"ה לנדו"ד, שהסוכה ראויה היא לדירה, ואלו שיושבים בה ללא מסכות, אינו מבטל ממנה שם סוכה. אף שברגע זה האדם מפחד לישב בה.
ואמנם יש לדון בנידו"ד מדין מצטער פטור מן הסוכה, דכתב השו"ע תק"מ ס"ד דפטור מהסוכה, "איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח". ובס' זמן שמחתנו פ"ג אות א הובאה דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמי שיש לו אורחים בסוכתו ורוצה ללכת לישון אך אינו יכול להוציאם מהסוכה, שאינו נפטר משינה בסוכה משום דין מצטער, כיון שעליו לדאוג לעצמו לסוכה אחרת או לילך לישן בסוכת חבירו, ואמנם דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (ס' הסוכה, פסקים והערות אות כט) והגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני סוכות פי"ב סק"ד) שנחשב למצטער ופטור מהסוכה, שמציאות שהיית האורחים בסוכתו, דומה היא היא לדין זבובים המצערים אותו שפטור מהסוכה. ולכאו' אם יושבים בסוכתו אורחים המצערים אותו בכך שאינם יושבים עם מסכה, וצערו גדול מכך עד שאינו יכול לשהות במחיצתם, דומה הוא למקרה זה.
- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1827
להורדה לחצו כאן
- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 2259
- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:33
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1787
מכתבה של הגננת שלווה זלפריינד ז"ל, שנפטרה מסיבוכי קורונה:
כתבתי בעבר, כי אני מבקשת לקחת אחריות מאחר ואני בקבוצת סיכון. והנה – אשר יגורתי בא,
ידוע בוודאות לרשויות על משפחות שהפרו בידוד,
או שלא מילאו אחר הנחיית העיריה לא לשלוח ילדים שיש בביתם בן משפחה בבידוד.
על אנשים כמוני באה להגן ההנחיה.
לצערי, היו שהעדיפו לשלוח את הילד בגן
מתוך הרגשת ה'סמוך' הישראלי,
תוך פגיעה אנושה בערך חשוב של 'ערבות הדדית' ו'לא תעמוד על דם רעך'.
לי זה כבר לא משנה ממי נדבקתי ומי הפר בידוד,
היו לי ניסים גלויים, וזה שאני כותבת לך כרגע זה בכלל לא מובן מאליו.
אבל אני פשוט מתחננת ומבקשת עבור הסבים והסבתות,
השכנים והדודים המבוגרים שמקיפים אותנו ולא מגיע להם למות.
גם אם יש להם מחלות רקע כאלה ואחרות.
אני חלילה לא מאשימה אף אחד, שלא יובן כך מדבריי.
יד ה' סובבה את הנסיבות,
נכון, בידוד לילד קטן הוא חוויה לא נעימה,
אבל היא עוברת תוך מקסימום שבועיים.
אפשר למצוא המון סיבות ותירוצים למה אנחנו לא חייבים לשמור בידוד.
ואפשר רגע אחד להיות שותפים להצלת חיים אמיתית.
לחנך את ילדינו לערבות הדדית, לכבוד האחר ולשמירה על החיים.
אובדן של אדם קרוב, או הידיעה כי מישהו חלה בגללך,
קשה פי כמה וכמה מבידוד של שבועיים.
ייתכן והדברים קשים לקריאה, אבל נכתבים בדם לבי,
ובתפילה שאזכה בקרוב לצאת ממסע הייסורים שקבלתי באהבה מאיתו יתברך.
מאחלת בריאות איתנה לכולם, ורק בשורות טובות.
אני ב"ה מתאוששת, והשלב הקשה ביותר של המחלה כבר מאחוריי.
ואם יהיה מישהו אחד שיקרא את הדברים ויבין את ההשלכות של חובת הבידוד – והיה זה שכרי.
אוהבת באמת כל אחד ואחת מכם, חיבוק גדול לילדים.
- פרטים
-
קטגוריה: קורונה
-
פורסם ברביעי, 02 דצמבר 2020 18:31
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1816
וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל
כיצד התגייסנו בתקופת הקורונה
חתן בר המצוה עומד במרפסת ונושא את דרשת בר המצוה וכשהוא מסיים את הקטע הראשון, פוצחים כל יושבי המרפסות מסביב בשירת "וראה בנים לבניך" ומתנות בר מצוה משתלשלות אליו מהמרפסות העליונות שבבניין...
הכלה הנרגשת יוצאת מפתח הבנין לעבר המתחם המאולתר, שהוכן לחתונות בפאתי האמפיפארק, והיא עומדת הלומת רעם. שער של בלונים צבעוניים ויפים מקבל את פניה והיא פוסעת על שטיח אדום שהוכן מראש, מדלת הכניסה ועד לרכב המלכותי הממתין לה, גם הוא עטור בפרחים ססגוניים ובלונים, שעליהם הכיתוב "מזל טוב".
תקופת הקורונה עצרה את העולם מלכת. אנשים הסתגרו בבתים לשבועות ארוכים, היכלי התורה ובתי הכנסיות נסגרו ועימם כל בתי העסק. המסחר שבת ורבבות עובדים יצאו לחופשה כפויה, אבל אז יצאו רבים מהקפאון והחלו להביט סביבם, להאיר פנים ולסייע ככל הנדרש.
יענקי מקומה ג' אמור לערוך בר מצוה. האולם סגור על מנעול ובריח, כמובן. אז השכנים מקימים אוהל מאולתר בחצר הבנין, פותחים שולחנות, מעמיסים אוכל ומטעמים וניגשים לאחל "מזל טוב", בצירוף תשורה נאה ומפצה, לחתן בר המצוה. בחצר השניה יושבות הנשים, מאחלות "מזל טוב" לאם ולאחיות המאושרות, בלי ללחוץ ידיים, כמובן...
דודי התחיל להניח תפילין בשלהי חודש ניסן. בחיידר היו אמורים לערוך לו מסע ריקודים עליז בחצר הת"ת, לאכול עוגות ולשיר לו "ומשפע מצוות תפילין", אבל החיידר סגור. אז הוריו חילקו לשכנים בכל הבניינים הסמוכים תפילין עשוי משוקולד והזמינו את כל המתפללים לטעום עוגות ולשתות "לחיים" בפתח הבנין, לאחר מנין שחרית שבדשא ובמרפסות. ואז, כשכולם ניגשים אחד אחד, עטורי מסכות וממרחק של 2 מטר, לכיוון העוגות, ניתך מטר סוכריות מהמרפסת של השכנים הנחמדים, בני משפחת פ', על ראשו של מניח התפילין המאושר וכולם פצחו, מהדשא ומהמרפסות, בשירת "סימן טוב ומזל טוב"...
קבוצת צעירים מהקהילה הדתית-לאומית בעיר ניצבה בשבוע שעבר ביער המקיף את העיר ושרה שבהתלהבות, עם מסכות ומרחק של 2 מטר מרוקד לרוקד, יחד עם גיטרה ביד. במרכז, גם הוא במרחק ראוי, חייך לו חתן ענוב בעניבה ולבוש בחליפה חגיגית. עשרות שמחות של בר מצוה נערכו בעיר במרחבים הפתוחים והשבוע נערכו גם מספר חתונות חגיגיות, בשטח שיוחד לכך ע"י העירייה ליד האמפיפארק ובעוד מקומות ברחבי העיר, בחצרות ובמגרשים. התופעה מקיפה את כל הריכוזים החרדיים בארץ, כשבירושלים העניק ראש העירייה את לשכתו המרווחת וחדריה לעריכת חתונות ובבני ברק הועמדו חצרות בתי הספר הרבים הפזורים בעיר לעריכת חתונות, כשהעירייה מסייעת בארגון הלוגיסטי ובהצבת תפאורה מתאימה.
ל"ג בעומר הגיע ומאות אלפי יהודים מאוכזבים וכואבים לא עלו השנה למירון. אך בריכוזים החרדיים ששון ושמחה. בבני ברק הוצבו משאיות ועליהן מסכי ענק, בכל רחבי העיר, ורבבות תושבים צפו בהדלקה המרכזית שנערכה בעיר, בהנהגת ובראשות המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, שהלהיב את ההמונים בשירה אדירה, שירת מרפסות של רבבות יהודים, ששרו יחדיו לכבוד התנא האלוקי רשב"י זיע"א.
באלעד עברה "משאית של שמחה" בחלק מרחובות העיר (חבל שלא ברחוב שלנו....), אבל גולת הכותרת היתה, ללא ספק, בעשרות מוקדי נגינה שערכו התושבים בעצמם. מאות מאות תושבים בעיר שילמו מכספם הפרטי לקלידנים ונגנים, תזמורות ורמקולים, וארגנו, ללא שום סיוע עירוני או מערכתי, אלא בהתארגנות שכונתית-מקומית, עשרות מוקדי שמחה כאלו בכל רחבי אלעד.
ברחוב רבי שמעון בן שטח, למשל, נערכה הדלקה בקופסת ברזל קטנה והציבור שמח לצלילי המוזיקה, כאשר הקהל צופה מהמרפסות במסך ענק של שידור חי מההדלקה במירון של כ"ק האדמור מבויאן שליט"א. ברחוב בעלי התוספות ניגנו באורגן וברמקולים המחוברים לנגן עם שירי ל"ג בעומר, כאשר הציבור רקד עם חבל ארוך, כשכל אחד אוחז בחבל במרחק של 2 מטר. ברחבת התאנה שמחו כולם במרפסות, כאשר ר' אברהם מארוקו מנגן באורגן ובני ישיבות שרים ברמקולים, מעל... גג מבנה-חשמל הממוקם במרכז הרחוב. כך נערכו מוקדים רבים של שמחה בעיר, וכמובן, שכנים טובים ויקרים חילקו, מכספם הפרטי, אלפי קרטיבים בכל רחבי אלעד.
אם אנחנו לא מגיעים לרשב"י- נביא את רשב"י אלינו, טענו ארגונים רבים ויהודים טובים, ובכל הריכוזים החרדיים עברו משאיות של "הכנסת אורחים" במירון ונטלו בקבוקי שמן זית וקוויטלאך מכל הפונים. ארגוני ה"הכנסת אורחים" ו"ישיבת הרשב"י" במירון ועוד ארגוני תורה, הודיעו על מיזם של שעות לימוד ביום ל"ג בעומר והגרילו בין אלפי לימודי השעות אלפי שקלים, 33 צימרים במירון (לאחרי הקורונה, כמובן...) ועוד מגוון רחב של תשורות נאות לרבבות לומדים, שעסקו בתורה, בפרט בתורת הרשב"י, ביום ההילולא שלו.
בציבור הכללי מדברים הרבה על אי התועלת ב'למידה מרחוק' ועל כך שאחוז ההקשבה של התלמידים לשיעורים שכאלה, אינו גבוה במיוחד. אצלנו, ואני מביט מסביבי בכל פינה ורואה, מדובר בסיפור הצלחה מסחרר.
רוב מוחלט של מוסדות הלימוד התורתיים אינם מלמדים דרך תוכנות מחשב ויזואליות, כמובן, אלא מקליטים שיעורים דרך קוי טלפון. מלמדים, מורות וגננות, רמי"ם ומגידי שיעורים, כולם עסוקים בימים אלו בהקלטת שיעורים. גם כאשר חלק ניכר מהישיבות לצעירים נפתחו במתכונת לימוד מצומצמת, עדיין מקליטים שיעורים, לתועלת הבחורים שנשארו בבית בגלל שהם או מישהו מבני משפחתם נמצא בקבוצת סיכון. וכן, אחוזי ההאזנה לשיעורים מגיע לכמעט 100%. כל הגילאים, ילדי וילדות מוסדות החינוך ובני הישיבות, מקשיבים לשיעורים, כל הזמן.
--- אנו חוזרים אט אט לשגרה, אך בודאי נזכור, עוד שנים רבות, את קול התורה שנשמע בקוי הטלפונים ודרך תוכנות מחשב שונות. את החסד העצום שאפף את כולנו בחודשים אלו, האכפתיות השכונתית, העזרה ההדדית וההתארגנויות הגדולות והקטנות שאורגנו בכל רחוב, לתפילה וללימוד תורה, להשתתפות שמחה בשמחות הזולת, במערך שלם של סלי מזון וסיוע. עוד נתגעגע למנייני המרפסות ורחבות הדשא והבניינים, לקולות ונוסחאות התפילה השונים ולשיעורי התורה המאולתרים בחצרות, שכהדרשן או מוסר השיעור מגביה את קולו כדי להשיב לשאלות למדניות שהגיעו ממרפסות בקומה השניה או השלישית....
אשרי העם שככה לו!!!
---הרב שמואל ברוך גנוט. פורסם ב'קוראים אלעד'.
