פרשת כי תצא
אֵימָתַי נֵצֵא לְמִלְחָמָה?
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
יֵשׁ וְאוֹיֵב מְאַיֵּים עַל יִשְׂרָאֵל
אֵלֵינוּ מַפְנֶה כַּעַס יוֹמָם וָלֵיל
לְלֹא הִגָּיוֹן - עִלָּה מֻצְדֶּקֶת
הַשִּׂנְאָה אֶצְלוֹ - אֵשׁ יוֹקֶדֶת.
חִישׁ , עַם חָכָם וְנָבוֹן
אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלָל חֶשְׁבּוֹן
כְּאִישׁ אֶחָד יוֹצֵא לְמִלְחָמָה
אֶל שֶׁטַח הָרִשְׁעָה בְּהַפְתָּעָה.
מִתְבָּרֵךְ בְּבִרְכַּת הַכֹּהֵן
אוֹתוֹ מְחַזֵּק כַּאֲרִי לְהִילָּחֵם
נוֹשֵׂא תְּפִלָּה לְבוֹרֵא עוֹלָם
לְמַעַן יְסַיֵּעַ לְנִיצְחוֹן הָעָם.
אַךְ יֵשׁ לְפֶתַע – תָּצוּץ צָרָה
בְּתוֹךְ עַם כֹּה זָעִיר - סְעָרָה
בִּשְׂדֵה קוֹצִים שִׂנְאָה גּוֹבֶרֶת
פִּתְאוֹם הַחֶבְרָה כֹּה מְפֻלֶּגֶת
יִתָּכֵן גַּם קִנְאָה קְטַנָּה
לְאָח אוֹ אָחוֹת מִגַּאֲווָה
אָז נִתְרַחֵק חִישׁ מִלּוֹחֲמָה
כִּי אַהֲבַת אַחִים הִיא מַצִּילָה.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת כִּי תֵּצֵא [חֻמַּשׁ דְּבָרִים].
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 186
פרשת כי תצא - יציאה למלחמה – אימתי לא נצא?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו מתחילה במילים: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל ־ אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".[דברים כ"א, י]
השאלות הן
א] מהי התשובה ההולמת – לניצחון במלחמה נגד אויבים?
ב] נגד מי לא נצא למלחמה?
ג] מה הקשר לדברי ישעיהו הנביא בהפטרה:[ ישעיהו נ"ד, א'-י']
תשובות.
התשובה ההולמת - לניצחון במלחמה נגד האויבים.
ראשית, היוצא למלחמה נגד האויב חייב להתחבר לספר התורה וליראת שמים.
את זאת למדנו בפרשה הקודמת, היינו - פרשת שופטים, שם נאמר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי ה' אֱלֹקיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם ; אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
רש"ר - [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: כי מבדילים בין "מלחמת מצווה" ל"מלחמת רשות"
מלחמת מצווה: נערכת על פי ציווי מפורש של ה' על כיבוש הארץ-כך גם מלחמה על מנת להדוף אויב שבא לתקוף את ישראל נחשבת למלחמת מצווה.
כוהן שהיה מתקדש על ידי משיחה - היה קרוי: "משוח מלחמה" על פי הגמרא לכוהן זה יש מעמד של כהן גדול בחיי העם, כהן זה היה מברך את העם טרם היציאה למלחמה.
רש"י מסביר: אם נעשה בארץ משפט צדק – עם ישראל מובטח כי עתיד לנצח במלחמה!
לפי דעת חז"ל: מדובר כאן: "כי תצא" בלשון יחיד ,כדי ללמד את עם ישראל כי ניתן לנצח את האויבים בתנאי שהעם מאוחד כאיש אחד בלב אחד.
בדומה למצב שבני ישראל היו שרויים בזמן מתן תורה בהר סיני.
חז"ל מביאים הוכחה לדבריהם: "דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת, היו מנצחים במלחמה"[ירושלמי פאה א, א]
רבינו בחיי מעצים בדבריו את גדולת הכהן המשוח בשמן המשחה, המשחה הייתה כמין נזר-כתר- כמו שנאמר: "נזר אלוקיו בראשו" [במדבר ו] משם בא השפע אל המלאכים וצבאות השמים שהם הכוכבים והמזלות והם מלמעלה - מחזירים לעם עזרה - מתוך כוח עליון בעת המלחמה.
הרמב"ן אומר: על הכהן מוטל התפקיד לברך את העם – היות והוא נמצא בדרגה רוחנית גבוהה בהיותו עובד את ה'- עליו להזהיר את העם ביראתו וכך יעניק להם ביטחון בה'.
המנהיג - או המלך העומד בראש העם חייב שיהיו לו שני ספרי תורה.
האחד בארמונו והשני צמוד אליו בכל דרך שבה ילך, כדי שידע כיצד לפעול על פי רצון ה'.
הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק היה אומר: שני דברים חשובים:
א] נאמר: "כִּי־ תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־ אֹיְבֶךָ"- מילים אלה רומזות כי אנחנו צריכים ליזום את היוזמה שאנחנו מקדימים את האויב ופורצים במלחמה נגדו ואין אנו ממתינים- שחלילה יפתיע אותנו על אדמתנו! באופן זה יתרבו הסיכויים: כי בע"ה – נצליח.
ב] מדובר במלחמת היצר- וכל עוד לא נעניק לו דריסת רגל אצלנו – ונגלה לכך ערנות רבה- נוכל בע"ה לנצחו בקלות.
מדובר באויב- שהוא יצר הרע האורב לאדם בכל מקום ומנסה להכשילו. אל לו לאדם לפחד מאויב זה – אלא עליו להתגבר עליו – ומובטח לו כי: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"
ישנם תנאים - שלא נצא למלחמה !
רק כאשר עם ישראל יוצא להילחם נגד אויביו- ה' יסייע לו במלחמה- וגם אז-רק בכמה תנאים: כגון שהעם יהיה מאוחד- כפי שהיה מאוחד לרגלי הר סיני- כאיש אחד בלב אחד, בזמן – מתן תורה. במילים: "נעשה ונשמע" והיה בוטח בה' –אך כנגד זה המצב שאנחנו מחליטים לצאת למלחמה- נגד- אח, בן זוג- או ילדינו- או חבר- או שותף לעסק- במקרה זה לא תהיה לנו סייעתא דשמיא כלל- הדבר לא יביא לשום הישג- אלא למפח נפש ועצב וייסורים רבים.
על כך כמה דוגמאות:
באה התורה ללמדנו בחכמה כי נגד משפחה קרובה -אין אנחנו נלחמים כלל! פעמים רבות ניתן לפתור את המצב באופן נעים וטוב ומילים טובות. לכן עלינו להילחם רק - נגד אויב המסכן את חיינו!
להלן כמה דוגמאות של סכסוך במשפחה והתוצאות:
א] קין והבל - היו האחים הראשונים שפרץ ביניהם סכסוך בעבור קנאה - שסופה רצח : "וַיְהִי־ הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־ הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה', אֶל־ הֶבֶל וְאֶל־ מִנְחָתוֹ. וְאֶל ־קַיִן וְאֶל ־מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו... "
כתוצאה מכך שה' לא קיבל את פירות האדמה של קין הייתה קנאה גדולה– קין לא היסס ורצח את הבל,
אלוקים כעס מאד על קין ואמר לו:",,,, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן־ הָאֲדָמָה. וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן־ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־ פִּיהָ, לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ......." [בראשית ד,']
במילים: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־ הָאֲדָמָה"- אלוקים רמז לקין כי- הוא לא רק שפך את דם אחיו- אלא שפך את דמם של דורות רבים אחריו!
ב] יוסף וקנאת אחיו והירידה למצרים:
יוסף היה בנו של יעקב –בן זקונים ואביו אהב אותו מאד והתורה מתארת לנו את אהבתו המיוחדת של יעקב אל בנו –ותגובת אחיו:
"וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת־ יוֹסֵף מִכָּל ־בָּנָיו—כִּי־בֶן־ זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי־ אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל ־אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם".[בראשית ל"ז, ג]
יוסף נהג לספר את חלומותיו המיוחדים לאחיו שראו בכך - מסר: כאילו שואף למלוך עליהם באומרם:
"וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם־ מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".
השנאה הלכה וגברה בין האחים ליוסף עד – כי רצו להורגו- השליכוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים ומשם התגלגל למצרים ואילו האחים זעזעו את אביהם יעקב-כפי שהתורה מתארת:
"וַיִּקְחוּ, אֶת־ כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת־ הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל־ אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא—אִם לֹא. וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים". יוסף סבל רבות גם במצרים שישב שנים רבות בבית סוהר- אומנם בסופו של דבר הוא ניצל- בסייעתא דשמיא, פתר את חלומות פרעה – ומשם עלה לגדולה- היה איש חשוב במצרים ודאג להם למזון בשנות הרעב ובגדולתו הציל את אחיו ואביו מרעב.
אך כאשר יעקב האב - הגיע למצרים אמר לפרעה:
"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת־ יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם".[בראשית מ"ז, ט']
אמנם אין להתעלם כי הכול היה בשליטת ה' שכבר הבטיח לאברהם- אבי האומה כי עם ישראל ירדו לגלות.....
ב] שאול המלך נתן את בתו - מיכל לדוד שיישא אותה לאישה.
אך היחסים בן שאול לדוד החלו להידרדר- מאותו זמן שדוד הרג את גוליית- החלה הקנאה לקנן בליבו של שאול ורוח רעה שלטה עליו- הוא הבחין כי דוד נערץ ואהוב בעיניי העם ובנו יונתן אהב אותו וגם מיכל אהבה- מאד את דוד-הרוח הרעה הלכה וגברה אצל שאול - עד שביקש להרוג את דוד- והתוצאה: הסבל חדר לכל המשפחה- אפילו כוהנים נהרגו היות ועזרו לדוד.
אבדה המלוכה משבט בנימין ליהודה ופרצה מלחמת אחים גדולה ביניהם.
הנה שוב הוכחה כיצד מריבה קטנה בתוך המשפחה מתפשטת כאש בשדה קוצים. הדבר גרוע גם כאשר קורה בין בני זוג - והם נפרדים ובעקבות זה- השנאה הולכת ומתגברת וגורמת ממש לייסורים בתוך המשפחה.
ג] סכסוך במשפחה - קרה גם אצל אבשלום שהרג את - אמנון אחיו היות ופגע באחותו תמר, והסבל לא איחר לבוא לאבשלום- בעקבות זה אביו גירש אותו מעל פניו והוא נאלץ לנוס לגשור. במקום זה הוא שהה במשך שלוש שנים- וכאשר שב בעזרת יואב- דוד לא סלח לו על מעשהו. למרות שאמנון נהג כשורה עם תמר והיה חייב להיענש על כך. אך בעיות במשפחה –פותרים בחכמה –ואילו במריבה בין אחים לא רק שאין סייעתא דשמיא - כי כולם מגיעים להפסד וכאב לב והדבר מתרחב לשנאה רחבה בתוך כל המשפחה המורחבת.
[בהשראת הספר: אור ההר/ הרב מידד אייל הררי]
הקשר להפטרה : ישעיהו נ"ד:
פרשה זו עוסקת בנושא המלחמה – ובמיוחד בימים אלה ממש כאשר אנחנו טרודים במלחמה בכמה חזיתות- נדמה לנו - כי אין לזה, חלילה, סוף, מתפללים לישועה , בא הנביא ישעיהו ומנחם את עם ישראל במילים:
"בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, ה'".[ישעיהו נ"ד, ז']
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי לא בכל מלחמה מנצחים, אלא במלחמה נגד אויבים וגם אז- רק כאשר כולנו מאוחדים באהבת חינם ,נושאים עינינו לשמים ומתברכים בתורה הקדושה – יש להימנע משנאת אחים ומחלוקות בתוך העם – ואילו במלחמה נגד אויבים נתברך בברכת זכריה הנביא:
"לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת" [זכריה׃ ד', ו']
וכן בדברי התורה: "יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן"׃[שמות י"ד, י"ד]
אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 169
פרשת כי תצא - חשיבות הזיכרון לאורך חיינו.
מאת: אהובה קליין.
פרשת כי תצא - פותחת בפסוק הבא: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה’ אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" [להלן :דברים : כ"א, י]
בהמשך הפרשה, התורה מזכירה לנו אירוע חשוב:
"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה: גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה’ עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר, מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם--לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה’ אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה’ אֱלֹקיךָ לְּךָ אֶת ־ הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה: כִּי אֲהֵבְךָ, ה’ אֱלֹקיךָ. לֹא ־תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, וְטֹבָתָם, כָּל ־ יָמֶיךָ, לְעוֹלָם". [להלן: כ"ג, ד'- ח']
בסוף הפרשה נאמר: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר ־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־ הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה’ אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל ־אֹויְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ ־ אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".
[פרק: כ"ה, י"ז- י"ט]
בהפטרה אנו קוראים בספר ישעיהו [פרק נ"ד]
דברי נחמה מפי הנביא: "בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ - אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה".[ישעיהו נ"ד, ז']
השאלות הן:
א] באיזו מלחמה מדובר וכיצד ניתן להגיע לניצחון?
ב] מה ניתן ללמוד מהציווי "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה"
ג] מה חשיבות הזיכרון בחיינו - ומה הקשר לדברי ישעיהו בהפטרה?
תשובות
סוג המלחמה והדרך להגיע לניצחון.
על פי רש"י: מדובר במלחמת רשות- כלומר כאשר עם ישראל יעלה בדעתו לצאת למלחמה ,רש"י מבסס את דבריו–על נושא עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה כיבוש ארץ ישראל.
חז"ל סוברים : כי התורה מעבירה מסר לעם ישראל להיות מאוחדים מדובר כאן: "כי תצא" בלשון יחיד –כדי ללמד את עם ישראל כי ניתן לנצח את האויבים בתנאי שהעם מאוחד כאיש אחד בלב אחד.
וזאת בדומה למצב שבני ישראל היו שרויים בזמן מתן תורה בהר סיני.
חז"ל מביאים הוכחה לדבריהם:" דורו של אחאב כולם עובדי עבודה זרה היו, ועל שלא הייתה ביניהם מחלוקת, היו מנצחים במלחמה" [ירושלמי פאה א', א']
יש אומרים: כי מדובר במלחמת היצר של האדם - יצר הרע מנסה להכשיל את האדם בכל הזדמנות, האדם חייב להיות ערני ומוכן להילחם בכל עת נגד יצרו ולהכניעו.
רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: כי מתוך המילים: "כי תצא" ניתן ללמוד שאין לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהאויב יפתיע, אלא יש להקדים רפואה למכה ולתפוש יוזמה ולהכות באויב ראשון באדמתו שלו- ואז מובטח: "ונתנו ה' אלוקיך בידך"
הדבר אמור גם לגבי מלחמתו הפרטית של האדם נגד יצר הרע.
עליו לפעול בנחישות נגד יצר הרע- כדי למנוע ממנו מראש התחברות אליו, אך אם לא יעשה כך, הדבר יגרום לקשיים וכשירצה להיאבק נגד היצר- יהיו לכך מכשולים מרובים.
דוד המלך אומר:
"לְדָוִד בָּרוּךְ ה’ צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אצבעותיי לַמִּלְחָמָה". [תהלים קמ"ד ,א]
דוד המלך היה יוצא עם מגן מיוחד למלחמה - היו לו שש קצוות
משולש כפול מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.
דוד מתפלל אל ה' ואומר אין זו מלחמה פרטית שלי- הרי זו מלחמת ה' –כדבריו: "הֲלֽוֹא־ מְשַׂנְאֶ֖יךָ ה’ אֶשְׂנָ֑א מִתְקֽוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט- ": [תהלים קל"ט, כ"א] אני יוצא עם המגן שלי המיוחד הרומז - לארבע קצוות העולם - צפון, דרום, מזרח ומערב ועוד שתי קצוות למעלה ולמטה - בכך אני מעיד שה' ברא את כל העולם – את ארבע רוחות השמים העליונים והתחתונים והנקודה המרכזית שהיא המגן דוד- זו הנקודה השביעית כנגד המרכבה.
החיד"א מבאר [בספרו :"ראש דוד]את המילה: "אֹויְבֶיךָ"-בלשון רבים.
זה כולל את המקטרגים למעלה, כל שונאי ישראל- יש להם למעלה שרים שמסיתים אותם ומפעילים- אותם נגד עם ישראל.
ומוסיף החיד"א- כל מי שיש לו אויב מלמטה יש לו אויב מלמעלה מסית את האויב למטה - להילחם נגד האדם ,לכן אומר הנביא ישעיהו: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד ה’ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה". [ישעיהו כ"ד, כ"א]
חשוב לדעת: כל מהלך שיש בכוונת המדינאים לנקוט -השתיקה יפה לכך לפי: "שאין הברכה מצויה ,אלא בדבר הסמוי מן העין כמו שכתוב:"ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: 'יצוו ה' אתך את הברכה באסמיך.."
[בבא מציעא מ"ב, ע"א]
"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל יְהוָה"
התורה מצווה עלינו שלא יבוא עמוני ומואבי בתוך הקהל של היהודים
וזאת מהסיבה: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם, בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן ־ בְּעוֹר",
הרש"ר מסביר: העמים האלה לא נהגו באופן אנושי כלפי עם ישראל כפי שמקובל בין האומות- הם לא הציעו אוכל ומשקה לאנשים שעברו סמוך לארצם בעודם עייפים ויגעים מהמסע במדבר.
אנושות כזו נהוגה בעיקר על ידי הגברים - "דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אישה לקדם".
ואילו הניסיון להשמיד את ישראל על ידי קללה - נעשה על ידי מלך מואב - ראש האומה. ניסיון זה אינו מבטא את שנאת בני האומה היחידים ,אלא את שנאת כלל האומה. לכן מתואר הניסיון לקלל את ישראל בלשון יחיד: "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר" יש לציין שנשות מואב לא לקחו חלק במידות הרעות של הגברים!
חשיבות הזיכרון בחיי עם ישראל.
לעניות דעתי :עם ישראל מצווה לזכור לאורך כל חייו מיהו? מה המיוחד בו ומה שליחותו בעולם הזה? מה זכויותיו בארץ מולדתו ובדומה לכך לדעת ולהכיר מה טיבם של האויבים סביבנו- הן הקרובים והן אלה הרחוקים מעבר לים. לכן גם נאמר:
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר ־ עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".
אם כן כיצד יכול עם שלם לזכור אירועים שלא התרחשו בימי חייו?
התשובה לכך- מצויה בספר התנ"ך - תורה, נביאים ,כתובים.
אומר הנביא ישעיהו לציון - שהיא: כנסת ישראל:
"בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ,.."
המשמעות : אלוקים אינו שוכח לעולם את בניו ,אלא כדברי הנביא לזמן מועט בלבד - ה' מתוך כעס התרחק מבניו , אך כנגד זה ברחמים רבים יקבץ את עם ישראל מתוך אהבה. "וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה".
הנביא מרגיע את ציון באומרו לה:
"כִּי־מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד, עַל הָאָרֶץ--כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר בָּךְ".[להלן :ישעיהו נ"ד ,ט] הנביא מבטיח כי כשם שה' נשבע שלא יביא שוב מבול- לעולם כאן בארץ- כך נשבע לציון שלא יקצוף עליה שוב.
לסיכום , לאור האמור לעיל, בניגוד לזיכרון שיש לקב"ה אשר אינו שוכח את בניו לעולם וגם אם מענישם – זו לתקופה מוגבלת בגלל חטאם.
הרי עם ישראל – שעלול לשכוח מה ייעודו בארץ ישראל ומה שליחותו בעולם - חייב במהרה–לזכור מי הוא האויב שהוא חייב להילחם נגדו, יבחר ללכת בדרך הישר טרם ראש השנה- ובחכמה ינהג: אם ישוב ויתחבר לספר התורה ירענן את זיכרונותיו – על סמך הלימוד בע"ה יזכה לגאולה שלמה במהרה כדברי הנביא ישעיהו:
"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה--וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, יְהוָה." [ישעיהו נ"ד, י']
צו השעה כעת טרם הגאולה: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה’ אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת ־ זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח"!
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 963
צִיּוֹן יוֹצֵאת מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
צִיּוֹן מְשׁוּלָה לְאִשָּׁה עֲקָרָה
לְפֶתַע מֵעַצְבוּתָהּ חִישׁ נֵעוֹרָה
אָזְנֶיהָ קוֹלְטוֹת מִלּוֹת נֶחָמָה
הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ – מְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה.
בְּתֹם תְּקוּפַת אֲפֵלָה מְצַעֶרֶת
נְבוּאָה מְשַׂמַּחַת - תְּהִילָּה וְתִפְאֶרֶת
לֹא עוֹד גָּלוּת בָּכוּת וְיִיסּוּרִים
אֶלָּא מֵעַתָּה שָׂשׂוֹן וְרַחֲמִים.
צִיּוֹן מַעֲלָה חִיּוּךְ עַל פָּנֶיהָ
בּוֹחֶנֶת יְרוּשָׁלַיִם וּסְבִיבוֹתֶיהָ
שׁוֹכַחַת בֹּשֶׁת עֲלוּמֶיהָ
עֲטוּרָה מֵיטַב תַּכְשִׁיטֶיהָ.
הַנְּבוּאָה קוֹרֶמֶת עוֹר וְגִידִים
לְעֵינֶיהָ מִתְנוֹסֵס בֵּית אֱלוֹקִים
עָלֶיהָ מֻורְעֶפֶת בִּרְכַּת מַלְאָכִים
פִּתְאוֹם –נָמוֹג הֶסְתֵּר הַפָּנִים.
מֵעַתָּה רַק אוֹרָה - גְּאֻלָּה
בְּרִית דָּוִד כֻּלָּהּ שְׁלֵמָה
קָהָל כְּיָם רָחָב יָדַייִם
מְבֹרָךְ - כֻּלּוֹ – שָׂמֵחַ כִּפְלַיִם.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: כִּי תֵּצֵא:
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1011
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1321
מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק - אָז וְהַיּוֹם!
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם
אֱלוֹקִים מֵבִּיט מִשָּׁמַיִם
מַרְעִיף עֲלֵיהֶם מִגְדָּנוֹת
לְבוּשׁי מַלְכוּתִ וּמְזוֹנוֹת.
בְּחֹם מִדְבָּרִי מְהַלְּכִים
חָשִׁים עֲיֵיפִים וִיגֵעִים
עֵת צוֹעֲדִים בִּרְפִידִים
נְטוּלֵי יִרְאַת אֱלוֹקִים .
רָפוּ יְדֵיהֶם מֵהַתּוֹרָה
אוֹתָם נָטְשָׁה אוֹרָה
וִיזַנֵּב עֲמָלֵק בָּהֶם
כַּזְּאֵב רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם.
מֵנִיף בָּאֲווִיר רֹומַח
שָׂמֵחַ אוֹתָם לִטְבֹּחַ
עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה
לִמְחוֹת אוֹיֵב רָשָׁע.
כְּאָז כֵּן הַיּוֹם
אֵירוּעַ נוֹרָא וְאָיֹום
הָרֹועַ הֵבִיא אָסוֹן
אֱלוֹקִים בָּהֶם יִנְקֹם!
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת כִּי תֵּצֵא.[חֻמַּשׁ דְּבָרִים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1374
פרשת כי תצא :ממלחמה בעבר ובהווה-לגאולה.
מאת: אהובה קליין
הפרשה פותחת בפסוק: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל – אֹיְבֶיךָ ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".[דברים כ"א, י]
ומסיימת בזכירת מלחמת עמלק:
"אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ--לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה: כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל. "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' - אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח. " [להלן פרק כ"ה, ט"ז- י"ט]
פרשה זו היא המשך פרשת שופטים.
גם שם התורה מדברת על מלחמה: "כִּי - תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים להִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ,.."
לגבי ההפטרה: הקורא את התוכן יכול להתעודד ואף לשמוח בדברי הנחמה של ישעיהו הנביא:
"בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, ה'". [ישעיהו נ"ד, ז'- ט']
השאלות הן:
א] באיזו מלחמה מדובר בפרשה?
ב] דוגמאות למלחמות ישראל - בעבר?
ג] ההווה - הקשר למלחמת עמלק?
תשובות.
סוג המלחמה בה התורה דנה:
לפי דברי רש"י: מדובר במלחמת רשות- כאשר עם ישראל יעלה בדעתו לצאת למלחמה על אויביו-רש"י מסתמך על המשך הפסוק – המזכיר את עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה כיבוש ארץ ישראל.
על פי רשי"-גם המלחמה המתוארת בפרשת שופטים - היא מלחמת רשות.
ב] ישנו הסבר נוסף : כי מדובר במלחמת היצר של האדם.
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" המילה: "כי":- בגימטרייה: 30- כנגד שלושים ימי חודש אלול, מתברר כי בימים אלה ממש עלינו לצאת למלחמה רוחנית- היינו- מלחמת היצר- מהטעם כי התקופה- ימי סליחות ורחמים אשר נחתמים- בע"ה ביום הדין.
"אלול" –ראשי תיבות- "אני לדודי ודודי לי"
נשאלת השאלה: מדוע מזכירים את ה"אני"-" לפני שמזכירים את ה [לדודי]?
התשובה לכך: כי האדם חייב לפעול במסירות נפש להקריב מעצמו הרבה לעבוד את ה'- כדי לזכות בחכמה וכך זוכה שה' מרעיף עליו שפע מבורך משמים כפי שכתוב:' פתח לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח-כפתח של אולם'[שיר השירים רבה, ה', ג']
במילים אחרות: ראשית האדם חייב לפתוח פתח קטן ורק אחר כך כתגובה - ה' פותח לו את כל השערים.
את הפתח הקטן – כמחט האדם יוצר- באמצעות תפילה לה' עצם העניין שאדם שואף למשהו ומתפלל על כך לבוראו - זו השתדלות ומאמץ - הגורמת להגעת הברכה.
חז"ל אומרים על כך: הרוצה להצליח בתורה צריך להרבות בישיבה, אך הרבה ניסו ולא עלתה בידם, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. [מסכת תענית ח', ע"א]
"אמר רבי אלעזר: גדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי לא נענה, אלא בתפילה. ואמר רבי אלעזר: גדולה תפילה יותר מן הקורבנות". [ברכות ל"ב, ע"ב]
מכך נלמד - מהי חשיבות ההשתדלות שלנו בתפילות לה' - על מנת לזכות להיכתב ולהיחתם ביום הדין לשנה טובה בספר הצדיקים. [בהשראת הספר: "ויאמר ראובן"/ראובן יוסופוב]
מלחמות ישראל בעבר.
כתוב: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"
האם באמת התוצאה תהיה תמיד: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"?
מתברר שלא תמיד מובטח לנו ניצחון.
אלא רק כאשר עם ישראל עושה את רצון ה'- מנצחים במלחמה בסייעתא דשמיא. ולכך יש רמז בסוף פרשת שופטים:
"כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה'".[דברים, כ"א, ט'] מכאן אם עם ישראל יעשה את הישר בעיני ה' –מובטח לו: ניצחון.
ידוע כי יהושע יצא למלחמה בעי ושם הייתה מפלה גדולה - כמובן שהדבר זעזע מאד את יהושע והדבר מוכיח - כי אירוע זה היה בלתי צפוי!
לכן, מסופר שיהושע מעלה עפר על ראשו יחד עם זקני ישראל. מתפלל אל ה' ונוקט באופן לשון קיצונית בתפילתו אל ה':
"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת-הָעָם הַזֶּה אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן".[יהושע ז', ז']
כאן הזעזוע של יהושע נורא!
מתברר שיהושע חשב- כי עם ישראל נמצא מבחינה רוחנית ברמה גבוהה ולכן זה חילול ה'- אם עם ישראל נוצח במצב כזה? כשהם שומרי תורה ומצוות ולכן יהושע שואל את ה'- מה יעשה לשמו הגדול?
ה' הסביר ליהושע כי העם חטא - כי עכן מעל בכרם יריחו! יהושע נרגע - כי אם העם חטא אפשר לתקן - ובאמת לאחר שסולק עכן - לא הייתה מפלה נוספת לישראל בימי יהושע.
כי ישראל היו שרויים במעלתם!
מלחמה נוספת היא מלחמת עמלק נגד עם ישראל
הכלי יקר מסביר: כי כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה ונופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית. אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא- על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים -לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו מים. עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא כאשר הוא רואה איזה פצע, או, שחין - הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום להרחיב את הפרצות. היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב את הפרצה וגורם לנזקים גדולים. מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו!
המלחמה בימים אלה וזכר מלחמת עמלק.
אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי מלחמה קשים - מלחמה רב זירתית
ואכן נשאלת השאלה- מה עורר את האויבים להתאחד כולם נגדנו?
לעניות דעתי יש להתייחס לדברי המשנה:
"עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו;
שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל.
עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו;
שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם": [מסכת אבות. ה', ב'] נראה לי, כי לאור ההתרחקות מהתורה וגם המחלוקת הנוראה בחלק מן העם- שהיא אינה לשם שמים.
הקב"ה שפך את כעסו על בניו בארץ הקדושה אחרי תקופה ארוכה של רחמים,
כדברי דוד המלך: "אִם־ יְהֹוָ֥ה לֹא ־ יִשְׁמׇר ־ עִ֗֝יר שָׁ֤וְא שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר"[תהלים קכ"ז, א']
ומה שקרה, כנגד המחלוקת - התאחדו האויבים - שהם מזרע עמלק. על כן עלינו, להילחם בהם עד הניצחון , בע"ה, ובנוסף יש לשוב להתחבר אל התורה הקדושה וללכת בדרך הישר.
כדי להשיב אלינו את השליחות שלנו: לשמש אור לגויים- ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד ובע"ה במהרה דברי ישעיהו הנביא המופיעים בהפטרה יתגשמו:
בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, ה'".
לסיכום לאור האמור לעיל: כדי להגיע לניצחון וגאולה עלינו לשוב לדרך התורה - שהיא הדרך הישרה כפי שנאמר: "כִּֽי־ תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י ה'" [דברים כ"א, ט']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1430
פרשת כי תצא -אישה יפת תואר הנלקחת בשבי – כיצד?
מאת : אהובה קליין.
פרשה זו מתחילה בפסוקים: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל -אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ," [דברים כ"א, י'- י"ג]
השאלות הן:
א] מהו סוג המלחמה?
ב] באיזו אישה מדובר שניתן לקחתה לשבי?
תשובות.
סוג המלחמה בפרשה:
לפי דברי רש"י : מדובר במלחמת רשות - כלומר כאשר עם ישראל יעלה בדעתו לצאת למלחמה על אויביו - רש"י מסתמך על המשך הפסוק – המזכיר את עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה - כיבוש ארץ ישראל.
ה"נתיבות שלום": מסביר : בנוסף לדעה שמדובר במלחמת רשות -ניתן להתבונן על סוג של מלחמה רוחנית : כי במלחמת היצר יש מלחמת איסור, על עניינים אסורים, ויש מלחמת רשות – בעניינים שהתורה התירה, אבל יחד עם זאת היא מצווה על היהודי להיות קדוש כפי שכתוב: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". [ויקרא י"ט, ב']
הרמב"ן אומר: שאפילו בעניינים המותרים - יקפיד היהודי לא להיות נבל ברשות התורה כי גם בהיתר מהתורה , יכול להיווצר מצב שהיהודי נבל ברשות התורה וזו הכוונה בעניין מלחמת רשות [רוחנית] ו"במסילת ישרים"[כ"ו] מבאר פנחס בן יאיר: שטהרה מביאה לקדושה כי מטרת הטהרה: הרחקה ופרישות דוגמת אדם ששקוע בתאוות אכילה ואכילת התאווה - מכניסה בו טומאה ומנגד הטהרה היא על ידי שמקדש עצמו ופורש מן האכילה, או שאוכל רק מה שמוכרח. אומנם מדרגת הקדושה היא למעלה מזה שמקדש את עצם אכילתו כקורבן...
אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר.
רש" סבור: נאמר: וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. לא דיברה תורה, אלא כנגד יצר הרע - המסית את האדם המעורר בו חשק מסנוור ומתעה, שאם אין הקב"ה מתירו לשאת "אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר" יישא אותה באיסור- אבל אם אדם נכנע ליצרו ונושא אותה לאישה - בסופו של דבר היא תהיה שנואה עליו כפי שנאמר בהמשך: "כִּי- תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" [דברים כ"א, ט"ו] וסופו להוליד ממנה – בן סורר ומורה, כפי שנאמר: "כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ" [ להלן, כ"א, י"ח] לכן נסמכו פרשיות אלו לאלו.
"אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי לך אותה אמרתי לך: "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ"- כדי שלא תמצא חן בעינך ותשלח אותה" [דברים רבה פ"ו, ג']
בנוגע לגילוח הראש והחלפת הבגדים היפים לבגדי אבלות, במטרה לכערה.
כשיושבת בביתו של האיש - בכל פעם שנכנס או יוצא - נתקל בה ורואה אותה בבכייתה ובניוולה כך שתתגנה עליו בסופו של דבר.
"וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ"- זה מהסיבה שהיא לעומת בת ישראל השמחה- תהיה עצובה. בת ישראל מתקשטת ואילו היא מתנוולת.
דעת מקרא מסביר: כאשר האיש מביא את אשת יפת התואר, התורה פרטה כאן שיש צורך בחמישה דברים של אבלות שתעשה:
א] וגלחה את ראשה - שכך משפט האבלים. כמו שנקט איוב על מות בניו: "וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ" [איוב, א', כ']
ב] "וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ"- קציצתם כדרך האבלות - כמו גילוח הראש.
ג]" וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ"- לפי שהייתה לבושה בבגדים יפים וצבעוניים עם רקמה כשיצאה מביתה ונשבתה.. כעת תתלבש כדרכי האבלים – דוגמת האבלים שמזכיר יחזקאל הנביא: כשנשיאי הים התאבלו על צור:
"וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם, כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם, וְהֵסִירוּ אֶת-מְעִילֵיהֶם, וְאֶת-בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ; חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, עַל-הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ" [יחזקאל כ"ו, ט"ז]
ד] תשב בביתו כדרך האבלות.
ה] תבכה - לפי שלא תשוב לראות את קרובי משפחתה שמא מתו במלחמה ולא תמצא מרגוע לנפשה.
הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר [בספרו "על פרשת השבוע" ]:
למעשה מדובר כאן ביהודי שפגש באקראי אישה יפת תואר - במהלך המלחמה , לקח אותה בשבי , גייר אותה ואין בכך עבירה , היות והתורה מתירה לאיש לשאת אותה לאישה - אך על פי השתלשלות העניינים. מתברר שנישואין מסוג זה אינם רצויים:" לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" [כדברי רש"י] כל זה כדי לעזור לחייל בזמן המלחמה לעמוד מול יצר הרע ולהתגבר עליו שאם לא יישא אותה בהיתר- עלול להגיע למצב שייקח אותה באיסור.
הדבר הבטוח בהמשך שדווקא אישה יפה זו שהחייל כה חשק בה בזמן הקרב - ככל שהזמן מתקדם היא נהפכת לאישה שנואה לצרתה שהיא אהובה והבעל הזה מגלה שהוא נכשל בלאו: "לא תשנא את אחיך בלבבך" [ויקרא י"ט, י"ז]
בכך לא תמו הקשיים , בסופו של דבר, התוצאה תהיה כדברי רש"י: שיוליד ממנה "בן סורר ומורה" הגורם לבייש את הוריו בהתנהגותו.
לבסוף נאלצים אלה להוציאו להורג בפרהסיה - לתלות אותו על עץ ולראות במו עיניהם את "קללת אלוהים תלוי"
כפי שהתורה מתארת:
"וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ". [דברים כ"א, י"ט- כ"ב]
אכן התוצאה הסופית אחרי שרשרת של אירועים - בלתי נשלטת –הנובעת ממעשה שלילי אחד של אדם שאינו גובר על יצר הרע-היא כאב גדול ואסון.
הנה דוגמא לכך בתנ"ך: דוד חמד בזמן המלחמה את מעכה - בת תלמי מלך גשור- ונשא אותה לאישה כ"אשת יפת תואר" התוצאה: נולד להם בן ושמו: אבשלום כמו שכתוב:
"וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן...... וְהַשְּׁלִישִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" [שמואל ב', פרק ג', ג']
אבשלום נלחם נגד דוד:
על כך דברי חז"ל: "שביקש להרוג אותו [את דוד] ולשכב עם נשיו [של דוד] לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן - גרא, ושבע בן -בכרי, ואחיתופל. ואיש בושת והשליט את ציבא על כל בית שאול" [תנחומא, תחילת כי- תצא]
הסיבה: "כל מאן דנסיב [מי שנושא] יפת –תואר נפיק מינהו [יוצא ממנו] בן סורר ומורה [שם, סנהדרין ק"ז, ע"א]
תופעה זו צפויה מראש - כי אישה זו השבויה , שהיהדות נכפתה עליה בעקבות כך שנשא אותה החייל היהודי - היא נמשכת לדת אבותיה ומתגעגעת אל דת אבותיה עמה ומולדתה.
"כלום אין זה אפשרי, שהנטע היוצא ממנה ידמה לשורש הפורה ראש ולענה"? [דברי רד"ק לשמואל ב', ג', ג']
מדרש חז"ל מביא את הדברים הבאים:
"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְווָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה ;וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה": [מסכת אבות פרק ד', ב']
מהיכן אנו לומדים שעברה גוררת עברה? לומדים זאת והפסוק:
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה...." ובהמשך כתוב:
וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה".
אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך: "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ..."[תגדל את ציפורניה ]כדי שלא תמצא חן בעינך ותשלח אותה, ואם לא עשית כך, מה כתוב אחריו? יוולד לך בן סורר ומורה ובסופו יהיה לו משפט מוות , זה נובע מתוך שההורים מרחמים על הבן הסורר ובסוף יצא לתרבות רעה , יעבור עבירות ויתחייב מיתה בבית דין - זו הכוונה שעבירה גוררת עבירה ,לעומת זאת, קורה מצב הפוך שמצווה גוררת מצווה וזה מתרחש במצוות שילוח הקן. מתוך כך: "כי תבנה בית חדש" – ויקיים מצוות מעקה.....ועוד דברים נפלאים בהמשך...
לסיכום, לאור האמור לעיל: מדובר במלחמת רשות וזה במובן הגשמי. ויש הסוברים שמדובר גם במלחמה רוחנית - עבודה על המידות של האדם והתגברות על היצר הרע ולגבי אשת יפת התואר שנתקל בה חייל יהודי- במלחמה - חשוב שילך בדרך הקדושה והיראה כדברי דויד המלך: "מִצְוַת ה' בָּרָה, מְאִירַת עֵינָייִם .יִרְאַת ה', טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, ט]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1548
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
קוֹל מְהַדְהֵד בַּמְּרוֹמִים
רָקִיעַ מַרְבַד עֲנָנִים
חֲגִיגָה שִׁירַת גְּאוּלִים
מָחוֹל , זֶמֶר מְחוֹלְלִים
בַּת צִיּוֹן הָעֲקָרָה
עַתָּה פִּצְחִי רִנָּה
כְּהֶרֶף עַיִן בְּשׂוֹרָהּ
יוֹם חָדָשׁ נִבְרָא.
הַרְחִיביִ מָקוֹם אָהֳלֵךְ
מַהֲרִי הָסִירִי יְגוֹנֵךְ
אַל תִּרְאִי לֹא תֵּבוֹשִׁי
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי.
לְעֵינַיִךְ נִרְקֶמֶת גְּאֻלָּה
לֹא עוֹד הַשְׁפָּלָה
קֵץ לְחֻרְבָּן וְגָלוּת
לֹא דֶּמַע וּבָכוּת.
שִׂמְחָה מֵרְקִיעָה שְׁחָקִים
אֵלַיִךְ בָּנַיִךְ מִתְקַבְּצִים
דִּין וְחֶסֶד מִתְאַחִדים
מֵעַתָּה לָעַד רַחֲמִים.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה - לפרשת :כי תצא [ספר ישעיהו פרק נ"ד]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1658
פרשת כי תצא - המתכון לניצחון במלחמה והקשר להפטרה..
מאת: אהובה קליין
פרשה זו הגדושה נושאים פותחת בנושא המלחמה:
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". [דברים כ"א, י'- י"ב]
הפרשה מסיימת בנושא המלחמה - מלחמת עמלק.
"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל- אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' -אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [פרק כ"ה, י"ז- י"ט]
ההפטרה היא: בספר ישעיהו נ"ד:
להלן קטע מההפטרה: "רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל -תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי: כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד".[ישעיהו נ"ד , א- ה]
השאלות הן:
א] במה תלוי ניצחון ישראל במלחמה?
ב] מה הקשר בין ההפטרה – לפרשה?
תשובות.
ניצחון במלחמה
"נתיבות שלום" שואל שאלה מעניינת: הרי נאמר בספר במדבר: "וְכִי-תָבֹואוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם". [במדבר י', ט]
מתפלא: ה "נתיבות שלום" על השינוי בניסוח עניין המלחמה בין מה שנאמר כאן לבין מה שנאמר שם [חומש במדבר ]:
א] כאן בפרשה נאמר: "ִּכי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה.." ואילו שם נאמר:" וְכִי- תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם",
ב] בספר במדבר נאמר: "עַל-הַצַּר הַצֹּורֵר אֶתְכֶם" ואילו כאן נאמר: "עַל- אֹויְביךָ.."
ג] שם נאמר: "וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹוצְרֹת" וכאן נאמר: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"—
מיישב ה"נתיבות שלום" את ההבדלים בלשון בשני המקורות:
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה"- המשמעות: שאתה היוזם ויוצא בתנופה ביוזמתך להילחם נגד האויב במטרה להכריעו.
ואילו לגבי המילים: "וְכִי-תָבֹואוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם"- זוהי מלחמת הגנה - באויב אשר נכנס כבר לארצכם – הוא מתקיף ואתה מתגונן כנגדו וזה האויב הַצֹּורֵר אֶתְכֶם
ההבדל בין שני המקרים:
כאשר אתה יוזם את המלחמה ויוצא נגד האויב במלוא החוזק - אז: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ"- זה מתכון לניצחון - הוא בידך!
מה שאין כן - כאשר מדובר באויב שנכנס כבר לארץ , זוהי מלחמה מתוך הגנה במצב זה נאמר: "וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹוצְרֹת" שאין ההבטחה שהאויב ייפול בידך ,אלא רק "וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹויְבֵיכֶם"- אתם תנצלו מידו.
כאן ה"נתיבות שלום "מזכיר את רש"י: הטוען כי בפרשתנו מדובר במלחמת רשות.
מדובר במי שהולך להילחם כנגד שורש הרע ואינו מאפשר ליצר הרע שום דריסת רגל - אצלו כלל.
ולכן לא מופיעות המילים:" רק על אויבך" ולא "הצר הצורר אתכם" כי יצר הרע אינו שולט עליו. לכן נאמר: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"
אבל יש מלחמה מסוג אחר כאשר יצר הרע בא להסית את האדם בעניינים אסורים והמלחמה "בארצכם"- היינו - שיצר הרע כבר הצליח לכבוש אותו בענייני היתר כבר יש לו דריסת רגל בארצכם ועכשיו הוא גם "הַצֹּורֵר אֶתְכֶם"- כעת הוא זומם להפיל את האדם בענייני איסור. על כך כבר לא נאמר:" וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"—כי כבר יצר הרע הצליח להתיישב אצלו -והשתלט אצלו בענייני היתר, לגבי זה נאמר: "וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת.. וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם".
במצב כזה היהודי צועק אל ה' וה' עוזר לו!
ה"נתיבות שלום" מביא הסבר רוחני גבוה יותר - בדרך של רמז:
נאמר: "כי תצא למלחמה" ולא - "כי תלחם על אויבך"- שאתה יוצא – מתכונת הנפש שלך- מכל המציאות שלך ומתנער מהעולם הזה וזאת על פי שיטתו של הרמב"ם - שהיוצא למלחמה שם את נפשו בכפו ולא יחשוב כלל על משפחתו- שהוא יוצא כנגד האויב ומתנער מכל העניינים האחרים במלחמת רשות - כדי לקדש כל ענייני הרשות ואז מובטח לו: "ּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"
הדבר זהה למה שקרה לאברהם שה' הוציא אותו החוצה ,
על פי המדרש: העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע ושם נאמר: "...הַבֶּט ־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים" - היינו שה' הגביה את אברהם מעל כל המציאות של העולם הזה ומדוע? כי בדרך הטבע לא התאפשר שלאברהם יהיו בנים!
ובדומה לכך קרה ליוסף עם אשת פוטיפר שנאמר: "וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה"
במדרש [ב"ר פ"ז, ח] נאמר: בזכות אברהם שנאמר בו: "ויוצא אותו החוצה" כך גם יוסף היה בבחינת זו שנתעלה מעל כיפת השמים לפי שבתוך העולם הזה לא היה מסוגל להתגבר על הניסיון - לפי שיצר הרע של כל העולם התלבש בו באותה שעה הצליח להתנער מכל ענייני העולם הזה והתעלה מעל העולם הזה. ועל ידי זה עמד בניסיון.
הרב בן ציון מוצפי מסביר: ניצחון ישראל מול האויבים אינו בזכות הכוח הגשמי, אלא בזכות לימוד התורה.
הגאון חיד"א מביא על כך הוכחה מן הפסוק שלפנינו"
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ"- סופי תיבות - "אהלך"- רמז לדברי חכמים - בגמרא [מסכת מכות [י', ע"א]
"אמר רבי יהושע בו לוי: מאי דכתיב [מה שכתוב] [תהלים קכ"ב, כ]:
"עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָים"
השאלה היא: מה גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה?
תשובה: שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה" כלומר דוד המלך שניצח תמיד במלחמות אמר: בזכות מה עומדות רגלינו במלחמה? בזכות שערי ירושלים- "שערים המצוינים בהלכה" שבהם ישבו ולמדו תורה- לפי שכל מקום שנאמר בו: "שער" פירושו: מקום מושב של תלמידי חכמים.
כדוגמת הפסוקים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן -לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ",
" וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר...... וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר"[ מגילת רות א-ב]
הקשר להפטרה בספר ישעיהו.
נאמר בהפטרה: "כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".
נשאלת השאלה מדוע הגאולה מתעכבת?
נאמר: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ".
במדרש [שיר השירים רבה ב. ז] נאמר: "מה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"?
תשובה: "מלכות של מעלה, לכשתחפוץ מידת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב"
ההסבר: שבכל יום עומדת מידת הדין ומקטרגת ואומרת שעדיין לא הגיע זמן הגאולה של ישראל היות ואין להם די זכויות ומנגד יש להם עוונות שלא עשו עליהם תשובה ועדיין לא מלאה סאת הייסורים שלהם.
עד שיגיע הזמן שבו תימלא סאת הייסורים. תסתתם מידת הדין ולא תהיה לה סיבה לקטרג על ישראל וגם היא תחפוץ בבוא הגאולה ועל אותה שעה - שמידת הדין עצמה תחפוץ בגאולה, אומר ה' שהוא עתיד להביא את הגאולה בקולי קולות. ועל זה אומר הנביא ישעיהו:" כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי"
"ימין" זו מידת החסד. "שמאל"- היא מידת הדין.
כך גם מידת החסד וגם מידת הדין חפצים בגאולת ישראל.
לכן נאמר : "עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ; וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ"
הכוונה: תבוא תקופה שגם מידת הדין. "גְּבוּרָתֶךָ" תתעורר ותחפץ ותסכים לגאולה.
עלינו לדעת שיש לכך מעלה גדולה - כאשר הגאולה תופיע - מתוך דין וגבורה ולא מתוך מידת החסד - כי במצב זה הגאולה תגיע במלוא עוצמתה אל עם ישראל.
לעניות דעתי: המשותף בין הפרשה להפטרה - הפרשה מדברת על יציאה למלחמה - מובן שעל מנת להצליח במלחמה יש לזכור כי רק על ידי הדבקות בה' ובאמצעות לימוד התורה וקיום המצוות- הלכה למעשה- וריבוי תפילות ניתן להצליח במלחמה כמו שנאמר:
"אִם-בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְווֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..... וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹויְבכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב". [ויקרא כ"ו, ג-ז']
מיעקב אבינו למדנו כיצד נשא תפילה לה' טרם נפגש עם עשיו שיצא לקראתו בליווי צבא.
"הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי ־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ .."
בהפטרה, מזכיר הנביא ישעיהו את ציון- כאישה עקרה: "רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי.." ומדוע ,דווקא, עקרה? התשובה לכך: גם נשים דוגמת שרה ורבקה- היו תחילה עקרות אך משהרבו תפילתן- זכו ללדת.
לפי שהקב"ה מתהווה לתפילתם של צדיקים וצדיקות.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק- כי על ידי תשובה, תפילה ,לימוד תורה וקיום המצוות - ניתן להינצל ממלחמות ומנגד לזכות בגאולה
בימים אלה -החל מחודש אלול עד שמיני עצרת - נוהגים להגיד את תפילת
"לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי" . במיוחד כדאי לשים לב לבקשת דוד המלך:
"לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ. אַל -תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי-- אַל תַּט -בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל- תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקי יִשְׁעִי".
יהי רצון שנזכה להתקרב אל ה' ביתר שאת - ובע"ה נזכה לגאולה כהרף עין כדברי הנביא ישעיהו: "כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ" אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- כניסות: 1730