פרשת כי תצא -אישה יפת תואר הנלקחת בשבי – כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תצא

פורסם בחמישי, 24 אוגוסט 2023 15:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 195

פרשת כי תצא -אישה יפת תואר הנלקחת בשבי – כיצד?

מאת : אהובה קליין.

פרשה זו מתחילה בפסוקים: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל -אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.  וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.  וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ," [דברים כ"א, י'- י"ג]

השאלות הן:

א] מהו סוג המלחמה?

ב] באיזו אישה מדובר שניתן לקחתה לשבי?

תשובות.

סוג המלחמה בפרשה:

לפי דברי רש"י : מדובר במלחמת רשות - כלומר כאשר עם ישראל  יעלה בדעתו לצאת למלחמה על אויביו - רש"י מסתמך על המשך הפסוק – המזכיר את עניין השבי והרי במלחמת ארץ ישראל אין לומר :"ושבית שביו" לכן כאן אין הכוונה למלחמת יהושע שמטרתה הייתה - כיבוש ארץ ישראל.

ה"נתיבות שלום": מסביר : בנוסף לדעה שמדובר במלחמת רשות -ניתן להתבונן על סוג של מלחמה רוחנית : כי במלחמת היצר יש מלחמת איסור, על עניינים אסורים, ויש מלחמת רשות – בעניינים שהתורה התירה, אבל יחד עם זאת היא מצווה על היהודי להיות קדוש כפי שכתוב: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". [ויקרא י"ט, ב']

הרמב"ן אומר: שאפילו בעניינים  המותרים - יקפיד היהודי לא להיות נבל ברשות התורה כי גם בהיתר מהתורה , יכול להיווצר מצב שהיהודי נבל ברשות התורה וזו הכוונה בעניין מלחמת רשות [רוחנית] ו"במסילת ישרים"[כ"ו] מבאר פנחס בן יאיר: שטהרה מביאה לקדושה כי מטרת הטהרה: הרחקה ופרישות דוגמת אדם ששקוע בתאוות אכילה ואכילת התאווה - מכניסה בו טומאה ומנגד הטהרה היא על ידי שמקדש עצמו ופורש מן האכילה, או שאוכל רק מה שמוכרח. אומנם מדרגת הקדושה היא למעלה מזה שמקדש  את עצם אכילתו כקורבן...

אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר.

רש" סבור: נאמר: וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.  לא דיברה תורה, אלא כנגד יצר הרע - המסית את האדם המעורר בו חשק מסנוור ומתעה, שאם אין הקב"ה מתירו לשאת "אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר" יישא אותה באיסור- אבל אם אדם נכנע ליצרו ונושא אותה לאישה - בסופו של דבר היא תהיה שנואה עליו כפי שנאמר בהמשך: "כִּי- תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" [דברים כ"א, ט"ו] וסופו להוליד ממנה – בן סורר ומורה, כפי שנאמר: "כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ"  [ להלן, כ"א, י"ח] לכן נסמכו פרשיות אלו לאלו.

"אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי לך אותה  אמרתי לך: "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ"- כדי שלא תמצא חן בעינך ותשלח אותה" [דברים רבה פ"ו, ג']

בנוגע לגילוח הראש והחלפת הבגדים היפים לבגדי אבלות, במטרה לכערה.

כשיושבת בביתו של האיש - בכל פעם שנכנס או יוצא - נתקל בה ורואה אותה בבכייתה ובניוולה כך שתתגנה עליו בסופו של דבר.

"וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ"- זה מהסיבה שהיא לעומת בת ישראל השמחה- תהיה עצובה. בת ישראל מתקשטת ואילו היא מתנוולת.

דעת מקרא מסביר: כאשר האיש מביא את  אשת יפת התואר, התורה פרטה כאן שיש  צורך בחמישה דברים של אבלות שתעשה:

א] וגלחה את ראשה - שכך משפט האבלים. כמו שנקט איוב על מות בניו: "וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ" [איוב, א', כ'] 

ב] "וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ"-  קציצתם כדרך האבלות - כמו גילוח הראש.

ג]" וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ"- לפי שהייתה לבושה בבגדים יפים וצבעוניים עם רקמה כשיצאה מביתה ונשבתה.. כעת תתלבש  כדרכי האבלים – דוגמת האבלים שמזכיר יחזקאל הנביא: כשנשיאי הים התאבלו על צור:

"וְיָרְדוּ מֵעַל כִּסְאוֹתָם, כֹּל נְשִׂיאֵי הַיָּם, וְהֵסִירוּ אֶת-מְעִילֵיהֶם, וְאֶת-בִּגְדֵי רִקְמָתָם יִפְשֹׁטוּ; חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, עַל-הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ" [יחזקאל כ"ו, ט"ז]

ד] תשב בביתו כדרך האבלות.

ה] תבכה - לפי שלא תשוב לראות את קרובי משפחתה שמא מתו במלחמה ולא  תמצא מרגוע לנפשה.

הרב מאיר צבי גרוזמן מסביר [בספרו "על פרשת השבוע" ]:

למעשה מדובר כאן ביהודי שפגש באקראי אישה יפת תואר - במהלך המלחמה , לקח אותה בשבי  , גייר אותה ואין בכך עבירה , היות והתורה מתירה לאיש לשאת אותה  לאישה - אך על פי השתלשלות העניינים. מתברר שנישואין מסוג זה אינם רצויים:" לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" [כדברי רש"י]  כל זה כדי לעזור לחייל בזמן המלחמה לעמוד מול יצר הרע ולהתגבר עליו שאם לא יישא אותה בהיתר- עלול להגיע למצב שייקח אותה באיסור.

הדבר הבטוח בהמשך שדווקא אישה יפה זו שהחייל כה חשק בה בזמן הקרב - ככל שהזמן מתקדם היא נהפכת לאישה שנואה לצרתה  שהיא אהובה והבעל הזה מגלה שהוא נכשל בלאו: "לא תשנא את אחיך בלבבך" [ויקרא י"ט, י"ז]

בכך לא תמו הקשיים , בסופו של דבר, התוצאה תהיה כדברי רש"י:  שיוליד ממנה "בן סורר ומורה" הגורם לבייש את הוריו בהתנהגותו.

לבסוף נאלצים אלה להוציאו להורג בפרהסיה - לתלות אותו על עץ ולראות במו עיניהם את "קללת אלוהים תלוי"

כפי שהתורה מתארת:

"וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.  וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא.  וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ". [דברים כ"א, י"ט- כ"ב]

אכן התוצאה הסופית אחרי שרשרת של אירועים - בלתי נשלטת –הנובעת ממעשה שלילי אחד של אדם שאינו גובר על יצר הרע-היא כאב גדול ואסון.

הנה דוגמא לכך בתנ"ך: דוד חמד בזמן המלחמה את מעכה - בת תלמי מלך גשור- ונשא אותה לאישה כ"אשת יפת  תואר" התוצאה: נולד להם בן ושמו: אבשלום כמו שכתוב:

"וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן...... וְהַשְּׁלִישִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" [שמואל ב', פרק ג', ג']

אבשלום נלחם נגד דוד:

על כך דברי חז"ל: "שביקש להרוג אותו [את דוד] ולשכב עם נשיו [של דוד] לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן - גרא, ושבע בן -בכרי, ואחיתופל. ואיש בושת והשליט את ציבא על כל בית שאול"  [תנחומא, תחילת כי- תצא]

הסיבה: "כל מאן דנסיב [מי שנושא] יפת –תואר נפיק מינהו [יוצא ממנו] בן סורר ומורה [שם, סנהדרין ק"ז, ע"א]

תופעה זו צפויה מראש - כי אישה זו השבויה , שהיהדות נכפתה עליה בעקבות כך שנשא אותה החייל היהודי - היא נמשכת לדת אבותיה ומתגעגעת אל דת אבותיה עמה ומולדתה.

"כלום אין זה אפשרי, שהנטע היוצא ממנה ידמה לשורש הפורה ראש ולענה"? [דברי רד"ק לשמואל ב', ג', ג']

מדרש חז"ל   מביא את הדברים הבאים:

"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הֱוֵי רָץ לְמִצְווָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה ;וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה": [מסכת אבות פרק ד', ב']

מהיכן אנו לומדים שעברה גוררת  עברה? לומדים זאת והפסוק:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה...." ובהמשך כתוב:

וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". 

אמר הקב"ה: אף על פי שהתרתי אותה לך, אמרתי לך: "וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת -צִפָּרְנֶיהָ..."[תגדל את ציפורניה ]כדי שלא תמצא חן בעינך ותשלח אותה, ואם לא עשית כך, מה כתוב אחריו? יוולד לך בן סורר ומורה ובסופו יהיה לו משפט מוות , זה נובע מתוך שההורים מרחמים על הבן הסורר ובסוף יצא לתרבות רעה , יעבור עבירות ויתחייב מיתה בבית דין - זו הכוונה שעבירה גוררת עבירה ,לעומת זאת, קורה מצב הפוך שמצווה גוררת מצווה וזה מתרחש במצוות שילוח הקן. מתוך כך: "כי תבנה בית חדש" – ויקיים מצוות מעקה.....ועוד דברים נפלאים בהמשך...

לסיכום, לאור האמור לעיל: מדובר במלחמת רשות וזה במובן הגשמי. ויש  הסוברים שמדובר גם במלחמה רוחנית - עבודה על המידות של האדם והתגברות על היצר הרע  ולגבי אשת יפת התואר שנתקל בה חייל יהודי- במלחמה -  חשוב  שילך בדרך הקדושה  והיראה כדברי דויד המלך: "מִצְוַת ה' בָּרָה, מְאִירַת עֵינָייִם .יִרְאַת ה', טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים י"ט, ט]

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תצא

פורסם ברביעי, 07 ספטמבר 2022 21:27

נכתב על ידי Super User

כניסות: 269

יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי  מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

קוֹל מְהַדְהֵד בַּמְּרוֹמִים

רָקִיעַ מַרְבַד עֲנָנִים

חֲגִיגָה שִׁירַת  גְּאוּלִים 

מָחוֹל , זֶמֶר  מְחוֹלְלִים

בַּת צִיּוֹן הָעֲקָרָה

עַתָּה פִּצְחִי רִנָּה

כְּהֶרֶף עַיִן בְּשׂוֹרָהּ

יוֹם  חָדָשׁ נִבְרָא.

הַרְחִיביִ מָקוֹם אָהֳלֵךְ

מַהֲרִי הָסִירִי  יְגוֹנֵךְ

אַל תִּרְאִי לֹא תֵּבוֹשִׁי

יָמִין וּשְׂמֹאל  תִּפְרֹצִי.

לְעֵינַיִךְ נִרְקֶמֶת גְּאֻלָּה

לֹא עוֹד הַשְׁפָּלָה

קֵץ לְחֻרְבָּן וְגָלוּת

לֹא דֶּמַע וּבָכוּת.

שִׂמְחָה מֵרְקִיעָה שְׁחָקִים

אֵלַיִךְ בָּנַיִךְ מִתְקַבְּצִים

דִּין וְחֶסֶד   מִתְאַחִדים

מֵעַתָּה  לָעַד רַחֲמִים.

הערה: השיר בהשראת ההפטרה - לפרשת :כי תצא [ספר ישעיהו פרק נ"ד]  

פרשת כי תצא - המתכון לניצחון במלחמה והקשר להפטרה

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תצא

פורסם ברביעי, 07 ספטמבר 2022 21:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 263

פרשת כי תצא - המתכון לניצחון במלחמה והקשר להפטרה..

מאת: אהובה קליין

פרשה זו  הגדושה נושאים פותחת בנושא המלחמה:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.  וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". [דברים כ"א, י'- י"ב]

הפרשה מסיימת בנושא המלחמה - מלחמת  עמלק.

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹקים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל- אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' -אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח". [פרק  כ"ה, י"ז- י"ט]

ההפטרה היא: בספר ישעיהו נ"ד:

להלן קטע מההפטרה: "רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'.  הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי.  כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ.  אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל -תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:  כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד".[ישעיהו  נ"ד , א- ה]

השאלות הן:

א] במה תלוי ניצחון ישראל במלחמה?

ב] מה הקשר בין ההפטרה – לפרשה?

תשובות.

ניצחון במלחמה

"נתיבות שלום"  שואל שאלה מעניינת: הרי נאמר בספר במדבר: "וְכִי-תָבֹואוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם". [במדבר  י', ט]

מתפלא: ה "נתיבות שלום" על השינוי בניסוח עניין המלחמה בין מה שנאמר כאן  לבין מה שנאמר שם [חומש במדבר ]:

א]  כאן בפרשה נאמר: "ִּכי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה.."  ואילו שם נאמר:" וְכִי- תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם",

ב] בספר במדבר נאמר: "עַל-הַצַּר הַצֹּורֵר אֶתְכֶם"  ואילו כאן נאמר: "עַל- אֹויְביךָ.."

ג]  שם נאמר: "וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹוצְרֹת"  וכאן נאמר: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"—

 מיישב ה"נתיבות שלום" את ההבדלים בלשון בשני המקורות:

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה"- המשמעות: שאתה היוזם ויוצא בתנופה  ביוזמתך להילחם  נגד האויב במטרה להכריעו.

ואילו  לגבי המילים: "וְכִי-תָבֹואוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם"-  זוהי מלחמת הגנה - באויב  אשר נכנס כבר לארצכם – הוא מתקיף ואתה מתגונן כנגדו  וזה האויב הַצֹּורֵר אֶתְכֶם 

ההבדל בין שני המקרים:

כאשר אתה יוזם את המלחמה ויוצא נגד האויב במלוא החוזק - אז: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ"- זה מתכון  לניצחון - הוא בידך!

מה שאין כן - כאשר  מדובר באויב שנכנס כבר לארץ , זוהי מלחמה מתוך הגנה במצב זה נאמר: "וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹוצְרֹת" שאין ההבטחה שהאויב ייפול בידך ,אלא רק "וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹויְבֵיכֶם"- אתם תנצלו מידו.

כאן  ה"נתיבות שלום "מזכיר את רש"י: הטוען כי בפרשתנו   מדובר במלחמת רשות.

מדובר במי שהולך להילחם כנגד  שורש הרע ואינו מאפשר ליצר הרע  שום דריסת רגל - אצלו כלל.

ולכן לא מופיעות המילים:" רק  על אויבך" ולא "הצר הצורר אתכם" כי יצר הרע אינו שולט עליו. לכן נאמר: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"

 אבל יש מלחמה מסוג אחר כאשר יצר הרע בא להסית את האדם בעניינים אסורים והמלחמה "בארצכם"- היינו - שיצר הרע כבר הצליח לכבוש אותו בענייני היתר כבר יש לו דריסת רגל בארצכם ועכשיו הוא גם "הַצֹּורֵר אֶתְכֶם"- כעת הוא זומם להפיל את האדם בענייני איסור. על כך כבר לא  נאמר:" וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"—כי כבר יצר הרע הצליח להתיישב אצלו -והשתלט אצלו בענייני  היתר, לגבי זה נאמר: "וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת.. וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם".

במצב כזה היהודי  צועק אל ה' וה' עוזר לו!

ה"נתיבות שלום" מביא הסבר רוחני גבוה יותר - בדרך של רמז:

נאמר: "כי תצא למלחמה" ולא - "כי תלחם על אויבך"- שאתה יוצא – מתכונת הנפש שלך- מכל המציאות שלך ומתנער מהעולם הזה וזאת על פי שיטתו של הרמב"ם -  שהיוצא למלחמה שם את נפשו בכפו ולא יחשוב כלל על משפחתו- שהוא יוצא  כנגד האויב ומתנער מכל העניינים האחרים במלחמת רשות - כדי לקדש כל ענייני  הרשות ואז  מובטח לו: "ּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ"

הדבר זהה למה שקרה לאברהם שה' הוציא אותו החוצה ,

על פי המדרש: העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע ושם נאמר: "...הַבֶּט ־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים" - היינו שה' הגביה את אברהם מעל כל המציאות של העולם הזה ומדוע? כי בדרך הטבע לא התאפשר שלאברהם יהיו בנים!

ובדומה לכך קרה ליוסף עם אשת פוטיפר שנאמר: "וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה"

במדרש [ב"ר פ"ז, ח] נאמר: בזכות אברהם שנאמר בו: "ויוצא אותו החוצה" כך גם יוסף היה בבחינת זו שנתעלה מעל כיפת השמים לפי שבתוך העולם הזה לא היה מסוגל להתגבר על הניסיון - לפי שיצר הרע של כל העולם התלבש בו באותה שעה הצליח להתנער מכל ענייני העולם הזה והתעלה מעל העולם  הזה. ועל ידי זה עמד בניסיון.

הרב בן ציון מוצפי מסביר: ניצחון ישראל מול האויבים אינו בזכות הכוח הגשמי, אלא  בזכות לימוד התורה.

הגאון חיד"א מביא על כך הוכחה מן הפסוק שלפנינו"

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל- אֹיְבֶיךָ"- סופי  תיבות - "אהלך"- רמז לדברי חכמים -   בגמרא [מסכת  מכות [י', ע"א]

"אמר רבי  יהושע בו לוי: מאי דכתיב [מה שכתוב] [תהלים קכ"ב, כ]:

"עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָ‍ִים"

השאלה היא: מה גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה?

תשובה: שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה" כלומר דוד המלך שניצח  תמיד במלחמות  אמר: בזכות מה עומדות רגלינו במלחמה? בזכות שערי ירושלים- "שערים המצוינים בהלכה" שבהם  ישבו ולמדו תורה- לפי שכל מקום שנאמר בו: "שער" פירושו: מקום מושב של תלמידי חכמים.

כדוגמת הפסוקים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן -לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ",

" וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר...... וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר"[ מגילת רות א-ב]

הקשר להפטרה בספר ישעיהו.

נאמר בהפטרה: "כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ". 

נשאלת השאלה מדוע הגאולה מתעכבת?

נאמר: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת, אוֹ, בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:  אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ".

במדרש  [שיר השירים רבה  ב. ז] נאמר: "מה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"?

תשובה: "מלכות של מעלה, לכשתחפוץ מידת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב"

ההסבר: שבכל יום עומדת מידת הדין ומקטרגת  ואומרת שעדיין לא הגיע זמן הגאולה של ישראל היות ואין להם די זכויות ומנגד יש להם עוונות שלא עשו עליהם תשובה ועדיין לא מלאה סאת הייסורים שלהם.

עד שיגיע הזמן שבו תימלא  סאת הייסורים.  תסתתם  מידת הדין ולא תהיה לה סיבה לקטרג על ישראל וגם היא תחפוץ  בבוא הגאולה ועל אותה שעה - שמידת הדין עצמה תחפוץ בגאולה, אומר ה' שהוא עתיד להביא את הגאולה בקולי קולות. ועל זה אומר הנביא ישעיהו:" כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי"

"ימין" זו מידת החסד. "שמאל"- היא מידת הדין.

 כך גם מידת החסד וגם מידת הדין  חפצים בגאולת ישראל.

לכן נאמר : "עוֹרְרָה אֶת-גְּבוּרָתֶךָ; וּלְכָה לִישֻׁעָתָה    לָּנוּ"

הכוונה: תבוא  תקופה שגם מידת הדין. "גְּבוּרָתֶךָ" תתעורר ותחפץ ותסכים לגאולה.

עלינו לדעת שיש לכך מעלה גדולה - כאשר  הגאולה תופיע - מתוך דין וגבורה ולא מתוך מידת החסד - כי במצב זה הגאולה תגיע במלוא עוצמתה אל עם ישראל.

לעניות דעתי: המשותף בין הפרשה להפטרה - הפרשה מדברת על יציאה למלחמה - מובן שעל מנת להצליח במלחמה יש  לזכור כי רק על ידי הדבקות בה' ובאמצעות לימוד התורה וקיום המצוות- הלכה למעשה- וריבוי תפילות ניתן להצליח במלחמה כמו שנאמר:

"אִם-בְּחֻוקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְווֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם..... וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹויְבכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב". [ויקרא  כ"ו, ג-ז']

מיעקב אבינו למדנו כיצד  נשא תפילה לה' טרם נפגש עם עשיו שיצא לקראתו בליווי צבא.

"הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי ־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ .."

בהפטרה, מזכיר הנביא ישעיהו את ציון- כאישה עקרה: "רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי.." ומדוע ,דווקא, עקרה? התשובה לכך: גם נשים דוגמת שרה ורבקה- היו תחילה עקרות אך משהרבו תפילתן- זכו ללדת.

לפי שהקב"ה מתהווה לתפילתם של  צדיקים וצדיקות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק- כי על ידי תשובה, תפילה ,לימוד תורה וקיום המצוות - ניתן להינצל ממלחמות ומנגד לזכות בגאולה

בימים אלה -החל מחודש אלול עד שמיני עצרת -  נוהגים להגיד את תפילת

"לְדָוִד:    ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי" . במיוחד כדאי לשים לב לבקשת דוד המלך:

"לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי;    אֶת-פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ. אַל -תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי--    אַל תַּט -בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ;    אַל- תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקי יִשְׁעִי".

יהי רצון שנזכה להתקרב אל ה' ביתר שאת - ובע"ה נזכה לגאולה כהרף עין כדברי הנביא ישעיהו: "כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ" אמן ואמן.

דבר החסידות – פרשת תצא

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תצא

פורסם ברביעי, 07 ספטמבר 2022 04:03

נכתב על ידי Super User

כניסות: 296

ב"ה

דבר החסידות – פרשת תצא

"שהשמחה במעונו"

פעם שאלו את הרבי במכתב, מה כל כך גרוע בריקודי תערובת לכבוד החתן והכלה?

והרבי השיב, וזל"ק:

קידושין וחתונה ענינם: ה ר י  א ת  מ ק ו ד ש ת  ל י – ששנים יהיו שייכים אך זל"ז – וכשהנאספים מבטאים שמחתם וברכתם להזוג – צ"ל באותו התוכן, עכ"פ לא ב ה פ כ ו  ו ס ת י ר ה  ל ז ה.

ריקודי תערובת  ת ו כ נ ם

שנשואה לאחד רוקדת עם אחר, או שבחורה רוקדת עם בחור ואין צורך כלל לנישואין וקידושין וכו'. וזה עושין בפרסום וברעש וכו'!!!

אתדל"ע כעין אתדל"ת – כשמראין למטה שנישואי הזוג מביאין לשמחת קירוב כהנ"ל הרי, ר"ל, וכו' וק"ל.

 (ממכ' ט' סיון תשל"ב, נד' בלקוטי שיחות חי"ד בהוספות עמ' 305)

~~~

כמות שהיא או נאה וחסודה?

בפרשתנו (כד, א ואילך) נאמרה מצוות קידושי אשה: "כי יקח איש אשה וגו'", שמכאן למדו חז"ל כמה דיני קידושין ונישואין.

בגמרא (כתובות טז, ב) נחלקו בית שמאי ובית הלל "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא [=לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה – רש"י], בית הלל אומרים [שמשבחים את כל הכלות:] כלה נאה וחסודה".

מספרת הגמרא: "אמרו להם בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה מדבר שקר תרחק? אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע כו' ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו".

ויש לתמוה:

הרי ברור, שגם לפי בית הלל קיים הציווי "מדבר שקר תרחק", ולאידך גיסא: גם לפי בית שמאי צריך לשבח "מקח" בפני מי שקנה אותו, ובמה איפוא חולקים בית שמאי ובית הלל?

אלא:

אנו רואים בכמה מקומות בש"ס – שבית שמאי סוברים, שלפי התורה נקבעים הדברים לפי תוכנם הכללי הנראה במבט ראשון (בדומה לכלל "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" – סנהדרין ו, ב), ולדעת בית הלל יש להתחשב בפרטי הדבר ועומקו, אף שפרטים אלו אינם ניכרים וגלויים.

[לדוגמא: במשנה בברכות (נא, ב) נחלקו ב"ש וב"ה כיצד מברכים על הנר? "בית שמאי אומרים שברא מאור האש, ובית הלל אומרים בורא מאורי האש". מסבירה הגמרא: "דב"ש סברי חדא נהורא איכא בנורא, וב"ה סברי טובא נהורי איכא בנורא" [=ב"ש סוברים שיש אור אחד באש, וב"ה סוברים שגוונים רבים יש באש].

וקשה: הרי במציאות רואים שישנם כמה גוונים באור (וברור שאין כאן מחלוקת במציאות), כיצד איפוא אומרים בית שמאי ש"חדא נהורא איכא בנורא"?

אלא: הכלל הוא (במשנה שם) ש"אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו" – כלומר, הברכה היא על ההנאה מהאור. ואם כן, בהסתכלות כללית אין אדם רואה באש פרטי גוונים אלא אור (אחד), וממנו הוא נהנה – לכן לשיטת בית שמאי מברכים "בורא מאור האש", על כללות בריאת האור.

אך כשמתבוננים באש בעומק יותר רואים בו מספר גוונים, והאדם נהנה מכולם – לכן לשיטת בית הלל מברכים "בורא מאורי האש".]*

על פי זה מובנת המחלוקת בענייננו:

במבט ראשון לא רואים יופי וחוט של חן בחיגרת וסומא, ולכן לשיטת בית שמאי, שהמבט הכללי קובע, יש לקלסה "כמות שהיא", אך כשמוסיפים להתבונן נוכחים לדעת שאם החתן בחר בה, סימן שבעיניו היא "נאה וחסודה" (כתשובת ב"ה), ולכן לשיטת בית הלל, ששופטים לפי עומקם של דברים, באמת אין כאן "דבר שקר".

שבת שלום!

מבוסס על: הדרן על מסכת חגיגה, נד' בלקוטי שיחות חלק טז, תרומה שיחה ד (עמ' 312 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 332). בשיחה נתבארו מחלוקות נוספים של ב"ש וב"ה – ע"ש ותרווה צמאונך.

______________

*)  דוגמא נוספת: בסיפור הידוע (שבת לא, א) על שלושת הנכרים שבאו להתגייר בתנאים שונים, ובכולם – "בא לפני שמאי, דחפו באמת הבנין שבידו, בא לפני הלל, גייריה". המשמעות הכללית של דיבורי הנכרים לא היתה ראויה, ובהשקפה ראשונה הדעת נוטה שאין ראוי לגיירם, אך כאשר יורדים לפרטים ודנים לעומק בסיבות דיבורם, באים למסקנא שרצו להתגייר באמת (ראה תוס' יבמות כד, ב: בטוח היה הלל דסופו לעשות לשם שמים) ודיבורם היה מצד חוסר ידיעה (בגדר כהן גדול) וכיו"ב.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

בדיקת סדרי עדיפויות - הרב ש. ב. גנוט שליט"א

פרטים

קטגוריה: פרשת כי תצא

פורסם בחמישי, 19 אוגוסט 2021 12:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 476

בדיקת סדרי עדיפויות

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

ר' יעקב לוי לומד בכולל 'אור התורה' ורעייתו עובדת כמורה בבית הספר 'שיבת אחים'. הם מקפידים לחלק בכל שבת לילדיהם המון ממתקים, חלקם ממתקים יקרים ואיכותיים. ב'בין הזמנים' הם נשארים בבית, ונוסעים מידי פעם באוטובוס לחוף הים או ליציאות בסביבה.

ר' יהודה כהן הוא החברותא של ר' יעקב לוי באותו הכולל. גם עזרתו מורה ב'שיבת אחים'. הם לא מוציאים כמעט כסף על ממתקים לילדים, אך לעומת זאת, הם מקפידים לשלם הרבה על נסיעות לקברי צדיקים ונסיעה לצפון כל 'בין הזמנים'.

שתי המשפחות הללו מתפרנסות אותו הדבר, פחות או יותר. אם כך, למה משפחת לוי משקיעה יותר בקניית ממתקים לילדים ואילו משפחת כהן משקיעה יותר בחוויות מעניינות לילדים ב'בין הזמנים'?

&&&&

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ (פרשת השבוע).

התורה הקדושה מצווה שלֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', בגלל שבני ימון ומואב לא קידמו את ישראל בלחם ומים ובנוסף גם שכרו את בלעם לקללם. האם יש קשר בין שני הנושאים?

המגיד מדובנא זצוק"ל מסביר את הדברים במשל נפלא.

כפרי אחד הגיע לישיבה וחיפש חתן הגון לבתו, כשהוא מתחייב לפרנס את חתנו ולספק לו את כל צרכיו.

החתן המושלם נמצא וככלות ימי השבע ברכות, הגיע החתן לסעוד על שולחן חמיו. הוא חיכה לסעודה דשנה ומשביעה, אך, אויה, לשולחן הוגש לחם מקמח זול וכוס מים.

החתן, שהורגל לאכול אוכל נורמלי ומשביע בישיבה, התקשה לאכול את לחם- החצץ שהוגש לו.

וכך חזר הדבר ונשנה. בכל יום הגישו לו לאכול לחם צר ומים לחץ והחתן התקשה לאכול את ה'סעודה'.

החותן שלו גער בו: "מפונק שכמותך!! וכי הורגלת לאכול רק מעדנים? לחם משלשום לא טוב לך?".

הגיע הרגע בו החתן סירב לאכול את הלחם הקשה, אך אז אז נכונה לו הפתעה מרה.

השווער שלו שכר בסכום מפולפל צמד בריונים, גויים מגודלים, שעמדו ליד החתן ומנת הלחם שלו ווידאו שהוא נוגס בלחם ואוכל ממנו. אם החתן קם ממקומו לפני  שסיים את הלחם, הפליאו בו הבריונים את מכותיהם.

החתן לא הצליח לחיות כך ובאחד הלילות ארז את מטלטליו, השאיר מכתב התנצלות לרעייתו ונמלט בחזרה ברכבת, בדרכו לישיבה.

כעבור יומיים הגיע הכפרי לישיבה וחיפש את חתנו. ראש הישיבה קרא לו לחדו והכפרי התנצל והסביר: "אני עני מרוד. אין לי כסף להאכיל את חתני ביותר מלחם ישן וקצת מים".

כעס עליו ראש הישיבה ואמר לו: "כסף לקנות קצת עוף, פירות וירקות לחתנך אין לך, ואילו כסף לשכור זוג בריונים לשמור על חתנך- יש לך?!".

כך, במשל קולע זה, מסביר המגיד מדובנא את הקשר בין שני הנושאים. עמון ומואב לא קידמו אותנו בלחם ומים. שמא תאמר: לא היה להם מספיק כסף להאכיל את בני ישראל. אך לא, הנה ראיה שכסף לא היה חסר להם. הם הרי שכרו, ב"מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב", את בלעם הרשע, כדי לקלל את בני ישראל...

&&&&

למשפחת כהן ומשפחת לוי ישנם אותו מספר ילדים. ההכנסות שלהן דומות, אך סדרי העדיפויות שלהם שונה. הרב לוי ורעייתו החליטו שלטובת נפשות ילדיהם כדאי להשקיע יותר בהערפת ממתקים בכל שבת ואילו במשפחת כהן הגיעו למסקנה שדווקא יציאה לצפון בליווי מסלולים מעניינים וכל מיני חוויות, יתרמו יותר לשלוות הנפש שלהם ושל ילדיהם.

אלפי משפחות אברכים מקמצים בהוצאותיהם החודשיות ומחפשים רק את בעל המקצוע הזול ביותר, ואת מוצרי הקנייה הזולים ביותר. אך כאשר הם מחתנים את ילדיהם, הם לוחצים את עצמם, מחפשים הלוואות גדולות ודואגים שבסופו של תהליך יהיה לילדיהם דירת מגורים ראוייה.

לעומתם, במגזרים אחרים, כמו למשל במגזר של אלו שאינם שומרי מצוות, מוציאים כסף רב על רכישת מותגים או נסיעות לחו"ל, אך הם נותנים לילדיהם לגור בדירות שכורות עשרות שנים והם בקושי מסייעים לילדיהם לרכוש דירה.

משפחת אברהם חייה בצמצום רב כל חייה. מעולם לא הוציאו שם שקל מיותר. אך כשאחד מילדי המשפחה הוזקק להשתלת לב בחו"ל, רח"ל, השיגו בני משפחת אברהם, בעמל וביזע, חצי מליון דולר להוצאות הרפואה.

מה קרה? מדוע עד כה הם לא נרתמו להשיג חצי מליון כדי לחיות ברווחה? מה קרה לפתע שהם עשו את הכל כדי להשיג מליון שלם?

פשוט מאד, הכל ענין של סדרי עדיפויות. כשמדובר בחיי היום יום, טוב להם בפת חרבה ושלווה. אך כשחייו של אחד הילדים נמצא בסכנת חיים, הם ישיגו חצי מליון דולר.

בכל בנין מגורים חיים כעשר משפחות, כשלכל אחת מהן סדר עדיפויות משלו. אחד מוכן ללכת לישון מוקדם מאד כדי לקום לותיקין. השני מעדיף ללמוד בלילה עד מאוחר ולהתפלל בשמונה. השלישית מעדיפה לעבוד בפעוטון, העיקר שתוכל להכין ארוחת צהרים חמה וטרייה לילדיה ואילו שכנתה ממול בחרה לעבוד עד 4 בצהרים, כדי שמשכורתה תהיה גבוהה יותר ובעלה יוכל לשקוד ביתר נינוחות על התורה. במשפחת א' מעדיפים לצאת לכל שמחה משפחתית, אפילו שהדבר כרוך בטילטולי דרכים קשה ולכתוב פתקי- איחורים בבוקר למוסדות החינוך, העיקר לפגוש את האחיינים ולשמור על קשר תוסס עם האחים והגיסים, ואילו משפחת ב' מעדיפים לוותר על חלק מאותן שמחות, העיקר שילדים יהיה סדר יום מאד מוקפד.

הרב ג' מוכן שהילדים שלו ילמדו עם אברכים מקדמים ולא איתו, ובלבד שהוא עצמו יוכל ללמוד גם בשעות הערב ולהיבחן בעל פה על חלקים מהטוש"ע, אך החברותא שלו הרב ד' מעדיף לוותר על אותו מבחן- מסכם, כי את שעות הערב הוא מקדיש ללימוד עם ילדיו.

גב' ח' עובדת קשה כל השבוע ובכל זאת היא מזמינה לפחות משפחה אחת לשבת, כי זה חשוב לה, בעוד גב' ט' עובדת קשה כל השבוע ובשבת היא חייבת את השקט שלה, כי זה חשוב לה.

ברוב המקרים אנחנו לא נעים סביב הנתונים שיש לנו, אלא סביב ההדגשים וסדרי העדיפויות שלנו. מדובר בכל סדר היום שלנו, בתפילה, בלימוד, בסגנון הבית, בחינוך הילדים, על מה אנו מוציאים את כספנו ואיך מתנהל התקציב שלנו. על מה מדברים בשולחן השבת שלנו ומה נעשה דבר ראשון במוצ"ש.

כולנו אנשים עסוקים וטרודים. השאלה היא במה נתעסק מיד ואת מה נדחה ל'הזדמנות'....  

אלול הוא זמן נפלא לעצור לרגע ולעשות סדר בהדגשים ובסדרי העדיפויות שלנו. אין שום הכרח שההדגשים שלנו לא טובים. אך אפשר לבדוק אותם.

לרשום לנו סדר עדיפויות כללי, מה חשוב לנו יותר בחיים ומה פחות. לאחר מכן, לרשום את סדר העדיפויות היומי שלנו, מה חשוב לנו יותר ומה, בסופו של דבר, אנחנו עושים בפועל. לדוגמה: חשוב לנו יותר להקדיש זמן לילדים בשעות אחה"צ, אך לבסוף אנחנו עסוקים לדבר בטלפון עם מישהו אחר. או: חשוב לנו ללמוד 5 דקות עם הטלית והתפילין לאחר התפילה, אך לבסוף אנחנו מקדישים 5 דקות אלו לשיחת רעים, וכן הלאה.  

אולי נתפלא לראות ששינויים ביישום מעשי של סדרי העדיפויות, ישנה לנו את היום.

(קטעים מתוך הספר החדש 'מחשבה בפרשה', של הרה"ג רש"ב גנוט, שיופיע בס"ד בחנויות בתשרי התשפ"ב, ויכלול לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א).

הספר כעת מודפס ויימכר בחנויות יפה נוף בכל רחבי הארץ לקראת שבת בראשית.

כמו כן ניתן להשיג אצל המחבר ב0548416418