|
|
אש מכלה אלילים/ שיר מאת: אהובה קליין ©
אש מכלה אלילים
זורעת הרס וכעסים
ביצירת ידי אומן
לשווא השקיע זמן.
יש ודמות נשר יצר
גוף תמיר כמבצר
כנפיים הדורי נוצות
כמגנט לסגידה והשתחוויות.
אלילים ממגוון חומרים
למאמינים אינם מאזינים
נטולי נשמה וחושים
דומם חסרי חיים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן [חומש דברים]
פרשת ואתחנן- מהו מקור החשש לעבודה זרה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו נקראת מידי שנה בשבת שלאחר תשעה באב - והיא מכונה בשם "שבת נחמו" על פי ההפטרה שאנו קוראים בה.
הטעם לקריאת הפרשה דווקא לאחר יום זה הוא: לפי שבתשעה באב אין לומדים תורה - היות והתורה גורמת לשמחה כפי שנאמר: " פקודי ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט] ולפי ההלכה אין לשמוח ביום אבל .
לכן אנו קוראים בפרשתנו את נושא מתן תורה כדי להדגיש: כי אנחנו ,למרות הפסקת הלימוד ביום אחד- מקבלים עלינו מחדש עול מלכות שמים ומצוות. הסבר דעה זו, על פי: המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ בספרו "עבודת ישראל"
אחד האיסורים מתוך עשרת הדיברות: איסור עבודה זרה וכך התורה מתארת זאת בפרשה: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על - פני: לא תעשה לך פסל כל- תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ: לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה'..." [דברים ה, ז-ט]
התורה חוזרת על האיסור בהמשך: "לא תלכון אחרי אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביבותיכם :כי אל קנא ה'אלוקיך בקרבך פן יחרה אף ה' אלוקיך בך והשמידך מעל פני האדמה" [שם ו, י"ד- ט"ו]
הכתוב מדריך כיצד להשמיד את עבודת האלילים שבארץ: "כי – אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תתוצו ומצבותם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש, כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך.." [שם ז, ה-ו]
השאלות הן:
א] מאין נבע החשש שבני ישראל יעבדו לאלילים לאחר מתן תורה?
ב] על אילו סוגי עבודה זרה מדובר?
ג] מה העונש הצפוי לאדם העובר על איסור עבודת אלילים.
תשובות.
מקור החשש לעבודה זרה.
רבינו בחיי מסביר: ממה עשוי לנבוע החשש שבני ישראל ירצו לעסוק בעבודה זרה, דווקא ,לאחר מתן תורה- בזמן שהם יודעים מהם המצוות? התשובה לכך היא: שהם יתחילו לחשוב שלכל מצווה חייב שיהיה מעין סמל כדי שהדבר לא ישכח אצלם, כדוגמת : מצוות ישיבה בסוכה- לזכר :"כי בסוכות הושבתי אתכם.." אנו מצווים לבנות סוכה לזיכרון הנס.
וזאת - במטרה לשמר את הזיכרון של דאגת ה' לעם ישראל במדבר שהקים להם קורת גג- סוכות.
או אכילת קורבן הפסח- על שפסח ה' על בתי היהודים במכת בכורות, או אכילת המצה שאנו מצווים לאכול במשך שבעת ימי הפסח- כדי לזכור שהבצק של עם ישראל לא הספיק להחמיץ בטרם יצאו ממצרים ולכן אפשרי שיחשבו בעתיד כי ניתן לעשות פסל ותמונה על כל מצווה המעידה על שורש דבר אלוקים שעשה בעבר – על כן התורה אסרה את העבודה הזרה כי אם יצר כבר פסל ותמונה- קיים חשש שהוא ישתחווה להם ובסופו של התהליך הוא גם יעבוד לאלילים, כמו שנאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב.." [תהלים א]
על כך הזהירו רז"ל- לומר לך שאם כן הלך , סופו לעמוד ועם עמד סופו לשבת ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ נאמר עליו:"ולצת לבדך תישא אחרון אחרון.."[משלי ט]- והכוונה שאותו אדם נמנה עם קבוצת לצים שאינם מקבלים את פני השכינה כמו שנאמר:" ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"[ישעיהו כ]
לפי דברי רבי עקיבא [שמות כ, כ] שם נאמר: "לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב" האיסור לעבוד אלילים נובע מהחשש שמא ינהגו עם הקב"ה כדרך שאחרים נוהגים באלוהיהם- כשטוב להם- הם מכבדים את אלוהיהם וכשפורענות מגיעה אליהם הם מקללים את אלוהיהם, לעומת זאת אצל ה' – יש להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה.
רעיון זה אומר דוד המלך: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"[תהלים קט"ז, י"ג] "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"[שם ג'-ד]
איוב אומר: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך"[איוב א, כ"א]- יש כאן הבעת תודה לה'- הן על מידה טובה והן על מידה של פורענות.
סוגי עבודה זרה.
רבינו בחיי אומר: שישנם אלילים שמסמלים דברים רוחניים בשמים, כגון פסלים ותמונות בצורת מלאכים שבשמים- אופנים, חיות קודש ושרפים, לא יעשה פסלים בדמות יצורים על פני הארץ, כגון: צורת אדם, צורת בהמה, חיה, עוף וכן לא יעשה יצורים החיים מתחת למים, כגון דגים לוויתנים וכדומה. לא יעשה צורות של שדים החיים במי תהום ומכאן שהכתוב מלמד אותנו : כי הארץ עומדת על המים, כמו שכתוב גם בתהלים[,קל"ו]:"לרוקע הארץ על המים" וידוע כי ישנם שלושה סוגים של שדים:
א] כאלה השוכנים באוויר והם מופיעים אצל האדם בחלומות הלילה.
ב] שדים השוכנים בקרב בני האדם והם מחטיאים אותו.
ג] שדים השוכנים בתהומות ים ואם היו מקבלים רשות מהקב"ה- היו מחריבים את העולם.
אסור לעבוד את השמש ,הכוכבים והירח, מזלות ומלאכי השרת. אסור להשתחוות ואף לעבוד אותם, אסור לעבוד אותם- לא מתוך רצון ואף לא מתוך אונס. ובמצב של אונס- ייהרג ואל יעבור- כמו שנהגו חנניה מישאל ועזריה ומסרו עצמם לכבשן האש.
אל יעבוד לאלילים בין שהתכוון ובין שאינו מתכוון. לדוגמא: אם נתקל בקוץ מול עבודה זרה- שלא ישתחווה ולא יתכופף להוציא את הקוץ- מחשש מראית עין- כאילו משתחווה לאלילים, אלא ישב על הקרקע וכך יוציא את הקוץ.
האלילים נקראים בשם: אלוהים אחרים- משום שהם מקבלים כוח מהאחר ואין להם שום כוח מעצמם! דבר אחר, היום הם עשויים כסף, מחר מזהב, או מעץ. אלא יש לעבוד רק את אלוקים שכל כוחו בא ממנו.
העונש לעובד עבודה זרה.
לפי הסברו של רבינו בחיי: מי שעובר על איסור עבודת אלילים, הי יפקוד עליו עוון זה עד ארבעה דורות, ואין בכך למרק את העוונות בדומה ל: י"ג מידות, אלא-"להשמיד ולאבד את הכול"
ויש לדעת שלא נמצא את עניין הקנאה אצל הקב"ה, אלא רק בעבודת גלולים וזאת מהטעם שהם קיבלו את אלוקותו במתן תורה- לכן ישראל הם העם היחיד הנמצאים ברשותו שהוא היחיד להם.
לכן, העובד ע"ז כדרכה או במלאכות שעובדים בהן לה' וכן המגדף, המכשף, המסית, הנותן מזרעו למולך, בעל אוב וידעוני והמדיח חייבים סקילה אם היו עדים והתראה במזיד , בלא עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב חטאת. ארץ ישראל- היא ארץ מיוחדת וקדושה, היא איננה מקבלת את המים ממקור ים, או נהר באופן קבוע- כמו מצרים- ששם הם מקבלים את מימיהם מהנילוס. אלא ארץ קודש התלויה במטר השמים, לכן התורה מזהירה:
"הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם, להם. וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר ה'נותן לכם..." [דברים י"א]
לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה היא: כי תמיד קיים חשש שעלולים להגיע לחטא עבודה זרה מפני הרצון לשמר זיכרון, או סמל לאיזה אירוע שקרה לעם ישראל בעבר.
ואין זה פלא שהארץ הנבחרת אינה סובלת עבודת אלילים ועל כן באה התורה להזהיר: כי הפניה לעבודת אלילים- גוררת בעקבותיה עונש של סילוק העם מארצו.
יהי רצון שנזכה לחיות בארצנו מתוך קדושה ויראה לעד. אמן ואמן.
פרשת ואתחנן – שבת נחמו- מדוע עם ישראל ינוחם פעמיים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפתח הפרשה משה מסביר לעם כי הוא משתוקק להיכנס לארץ ישראל, אך הדבר נמנע ממנו למרות תחנוניו ותפילותיו וזאת באשמת חטא עם ישראל.
אך הדבר היחידי שהוא כן זוכה : להשקיף על ארץ ישראל מראש ההר.
בד בבד ,משה מזהיר את עם ישראל לקיים את התורה ככתבה ולשונה, ומנגד אם יסטו מדרך הישר עשויים להיענש באופן קשה וכואב :
"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון: והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה: ועבדתם- שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון: וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו:"
התוצאה: "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"[דברים ד, כ"ו- ל"א]
השאלות הן:
א] מהו העונש הצפוי לעם ישראל בעקבות אי קיום מצוות התורה?
ב] במה יכול עם ישראל להתנחם?
ג] מהי הבשורה לעם ישראל בהפטרה: "נחמו, נחמו עמי.."?
העונש על אי קיום המצוות.
מתוך הכתובים אנו לומדים: כי העונש הקשה הצפוי לעם ישראל בעקבות התרחקותו מקיום התורה = הגלות, וכאשר יהיו בניכר יעסקו גם בעבודה זרה.
רבינו בחיי מסביר: שאין הכוונה לנבואה- שעם ישראל באמת יעסוק בעבודת אלילים, אלא הכוונה: מכיוון שעם ישראל נמצא בקרב הגויים נחשב כאילו עוסקים בעבודה זרה.
ה"כלי יקר" אומר: כי על ידי שעם ישראל יגיע לגלות ויראה שכל אלילי העמים - אין בהם שום תועלת וכוח ,אז יגיע למסקנה כי רק הקב"ה יכול להושיעם ועל כן ירצו לשוב אליו - עבודה זרה זו תהיה סיבה להשיב את עם ישראל אל ה'.
ה"כלי יקר "- מביא מדרש של רז"ל: מתוך שנאמר: בכפל לשון: שבני ישראל עשו פסל: "ועשיתם פסל תמונת כול ועשיתם הרע בעיני ה'" [ד, כ"ה]
ונאמר גם בכפל לשון:" אבוד תאבדון"
וכן נאמר: "השמד תשמדון"
מכאן שעם ישראל חטאו בכפליים, שנאמר במגילת איכה א, ח :"חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים כפי שאומר הנביא ישעיהו בהפטרה:".. כי לקחה מיד ה' כפליים בכל חטואתיה" [ישעיהו מ, ב]
ובסופו של דבר הם גם מתנחמים בכפליים, שנאמר: "נחמו, נחמו עמי"
ומה כפל החטא שהם חטאו? על כך עונה הנביא ירמיהו: "כי שתיים רעות עשו עמי , אותי עזבו מקור מים חיים ,לחצוב להם בארות, בארות נשברים" [ירמיהו ב, י"ג]
כלומר הכפילות בחטאים היא:
א] עם ישראל עזב את ה'.
ב] עסק בעבודת אלילם.
לכן גם נענשו כפליים – ה' עזב את ישראל ומילא את ערי האומות.
כמו שנאמר:"אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו, ב], "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"- הכוונה שכל הפאר והיופי והאומנות שהייתה בירושלים עברה לצור שהיא מסמלת את אדום ,וזוהי ענישה אלוקית לעם ישראל ורק כאשר מלכות אדום תיחרב- אז תיבנה ירושלים מחדש.
וגם הנחמה תהיה כפולה בעזיבת האומות ובכך תהיה הצלחת ישראל .
הנחמה לעם ישראל.
כאשר עם ישראל יהיה בגלות ויראה שכל עבודת האלילים לא תביא לו ישועה
הוא יחפוץ לשוב אל ה': "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" : והקב"ה אשר אינו שוכח את הברית עם האבות ,ירחם על עם ישראל: "כי אל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם"
על כך אומר רש"י: ה' לא ירפה מלהחזיק את ידי עם ישראל- לא ייתן לעם רפיון.
הרמב"ן אומר: עצם השיבה של עם ישראל אל אלוקים באחרית הימים גם זה רמז לגאולת בבל, בכך שישראל שבים אל ה' ומתוודים אליו וישמעו בקול הנביאים ולכן ה' מבטיח להם שלא ישחיתם ולא ישכח את ברית האבות : "וזכרתי את- בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור" [ויקרא כ"ו, מ"ב] ובסופו של דבר תבוא הגאולה.
"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" [ירמיהו ל"א, י"ט]
הבשורה - לעם ישראל בנבואת ישעיהו.
הנביא ישעיהו אומר: "קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקינו.." והמטרה: כבוד ה' עומד להתגלות לעיני כל. אומר הנביא שמעתי שיחה בין שני קולות ,קול אחד מצווה: "קרא" והקול השני עונה ושואל: "מה אקרא? והקול הראשון עונה לו: שכל בני האדם ,למעשה דומים לחציר יבש שאינו מאריך ימים וכל הבטחותיהם אינן מחזיקות מעמד זמן רב- בדומה לציץ השדה. כך גם הבטחותיהם של בני אדם בטלות מהר בזמן מותם. ואם עדיין הם חיים- לא תמיד זוכרים לקיים את הבטחותיהם.
החציר מתייבש ונובל כאשר רוח ה' נושבת בו, ויש אפילו מצב שהחציר מתייבש עוד טרם עונתו.
ועניין רוח ה' מרמזת לנו: כי פעמים מבטלת את רצון האדם, בניגוד להבטחות בשר ודם, הרי הבטחותיו של אלוקים שרירות ומתקיימות תמיד.
והנה הבשורה הנאמרת על ידי מבשרת ירושלים-המטפסת למקום גבוה: "הנה ה' אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו: כרועה עדרו בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו יישא עלות ינהל": הכוונה שה' מופיע כגיבור אשר מכה את האויבים בזרוע נטויה ועמו שכר רב על מנת לשלם לעבדיו.
ה' גם דומה לרועה המנהיג את עדרו ונוהג בו בסבלנות רבה - יש כאן דימוי למלך בשר ודם השב מן המלחמה כאשר ידו על העליונה .מביא עמו שלל רב והוא גם משמש כרועה לעמו.
הנמשל הוא: שבי ציון חוזרים מן הגלות עם רכוש רב ובראשם הולך המלך- ה' בכבודו ובעצמו האוסף אליו את הטלאים- שהם הכבשים הרכים והחלשים שאין בהם די כוח ועלולים בדרך לנשור מהעדר כולו, ולכן ה' נושא אותם בחיקו- על מנת להשגיח עליהם והכוונה שה' יוליך את שבי ציון מן הגולה בנתיב ישר וסלול.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי חורבן ירושלים בא בעקבות רפיון העם במישור הרוחני, הוא חטא בכפילות ולכן נענש בכפילות, אבל גם הנחמה נעשית בכפילות- מידה כנגד מידה. לאחר שהעם נענש בגלות קשה, הוא זוכה לשוב לארץ אבותיו- כי אלוקים אינו שוכח את הברית שכרת עם האבות -הכוללת הבטחה לזכותנו על ארץ ישראל.
אך ,על העם לתקן את דרכיו גם בימים אלה ולדעת כי בנוסף לעולם החומרי - קיים גם עולם קדוש ורוחני, דבר זה מתבטא יפה בסולם יעקב- שראשו בשמים ורגליו על הקרקע.
עם ישראל חייב להיות מחובר לה' ולתורה ולהתאחד כאיש אחד בלב אחד, להרבות במצוות שבין אדם לחברו.
ואז מבשרת ירושלים תעלה על הר גבוה ותבשר את מלכות ה' ויתכן שיש כאן רמז לנשות ישראל שיש להן תפקיד בבשורה, כמו שנאמר: בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל במהרה בימינו, אמן.
עול מלכות שמים
/שיר מאת: אהובה קליין©
לשאת עיניים למרום
לחזות בכוח עליון
צבא שמים ולבנה
זורעים אורות באפלה.
להתמקד ביופי הבריאה
מתוך חכמה ובינה
לחפוץ ללב טהור
גדוש אהבה ואור.
עול מלכות שמים לקבל
לקרוא שמע ישראל
להגות תורה יומם וליל
אל בורא עולם להתפלל.
הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן[חומש דברים]
ישנם תחנונים/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)
ישנם תחנונים בוקעי שמים
רוויי דמעות כמפלי מים
דוגמת חנה אם שמואל
אלוקים את בקשתה קיבל.
ישנם תחנונים נדחים בשמים
לא תועיל כריעת ברכיים
כתחנוני אברהם איש החסדים
לא הצליח להציל הרשעים.
משה עניו שבענווים
התחנן וביקש רחמים
מתפילתו לא הרפה
כבר הגזרה נגזרה.
הערה:השיר בהשראת פרשת ואתחנן.[חומש דברים]
פרשת ואתחנן- היכן מצאנו דוגמאות לתחנונים בתנ"ך והאם נשאו פרי?
/מאמר: מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בתחנוניו של משה אל הקב"ה בדבר שאיפתו להיכנס לתוך ארץ ישראל כפי שהכתוב מתאר:
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור:ה' אלוקים אתה החילות להראות את-עבדך את גודלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך: אעברה נא ואראה את- הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון: ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל—תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך כי- לא תעבור את הירדן הזה" [דברים ,כ"ג-כ"ח]
השאלות הן:
א] מתי משה התחנן לפני ה'?
ב] מדוע לא התקבלה תפילתו?
ג] היכן מצאנו דוגמאות בתנ"ך לתחנונים לפני ה'?
התשובה לשאלה א]
לפי דבריו של בחיי:מדובר בזמן שלאחר כיבוש סיחון ועוג , ומשה חשב שמא בטלה הגזרה על אי כניסתו לארץ ישראל.
רש"י מפרש בדומה לכך:לאחר שמשה כבש את סיחון ועוג היה בטוח כי הותר הנדר.
אבן עזרא מסביר: אז משנצטווה משה למנות את יהושע במקומו –הבין שנגזרה הגזרה, והתחנן לה' על כך.
הרמב"ן מפרש: שמשה התחנן כאשר אמר לו ה' לעלות להר העברים-הוא ביקש רחמים והקב"ה לא נענה לו.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי בחיי: זו הייתה גזרה: ה' גזר על משה שגם גופו וגם עצמותיו לא יקברו בארץ ישראל,לעומת זאת יעקב- החוט המשולש באבות – זכה להיקבר בגופו ועצמותיו בארץ הקודש,אך יוסף זכה רק להיקבר בעצמותיו בלבד בארץ.
ודווקא משה שהיה מנהיג משכמו ומעלה –גדול מכולם לא זכה כלל ומדוע? הסיבה לכך היא: כדי לכבד את דור המדבר שלא זכו להיכנס לארץ,לפי שמתו במדבר ולא זכו גם שעצמותם יקברו בארץ.
וגם לכבודם של אלה שמתו בגלות בחוצה לארץ וה' נוצר נפשם עד בוא הגאולה שיזכו לתחיית המתים יחד עם משה וגם בזכותו.
אברבנאל אומר: כי הקב"ה לא קיבל את תפילתו של משה מהסיבה: כי הייתה כאן התנגשות בין שבועת הקב"ה שאמר:"לכן לא תביאו"-
זו לשון שבועה- לבין תפילת משה ,אברבנאל מסתמך על דוגמא דומה:
[ בשמואל א,ג]:גם שם נאמר:"לכן"- היות וה' נשבע לבית אלי,ותפילה זו לא היה בכוחה לבטל את השבועה.
רש"י מביא שני פירושים:
א]פירוש זה הוא מהגמרא-מן הבבלי:ה' אומר למשה:"רב לך אל תוסף דבר אלי"-אל תרבה בתחנונים אלי:"שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן"[סוטה י"ג]
ב]"רב לך"= יש לך הרבה- שהוא מוסב לטוב הצפון לך לעולם הבא.
[על פי הספרי]
התשובה לשאלה ג]
בתנ"ך מוצאים אנו דוגמאות לתחנונים ,הנה כמה מהן:
דוגמא א]
כאשר הקב"ה מחליט להעניש את אנשי סדום ועמורה, אברהם מתחנן לפני ה' לבטל את העונש:"ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע:אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא-תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקירבה? חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט",אברהם ממשיך בתחנוניו עד שמגיע כבר לעשרה צדיקים, משא ומתן זה מסתיים במשפט:"וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו"
[בראשית י"ח,כ"ג—ל"ג]: על כך מעיר רש"י-
ומביא מדרש:הואיל ואברהם הסניגור נשתתק ושב למקומו,הקב"ה שהוא הדיין הלך.
התוצאה לא נשאה פרי ,אנשי סדום ועמורה נענשו קשות.ואשת לוט הפכה לנציב מלח.
דוגמא ב]
יעקב עומד להיפגש עם עשיו -כאשר נודע לו כי הוא בא לקראתו עם ארבע מאות איש.
הוא מתכונן בשלוש דרכים:
1] דורון-יעקב מכין לעשיו מנחה,צאן....
2] יעקב מתכונן גם למלחמה.
3] יעקב מתחנן ומתפלל לקב"ה:"..אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עימך: קטונתי מכול החסדים ומכל האמת אשר עשית את- עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות: הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי אותו פן-יבוא והיכני על-בנים: ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול אשר לא-יספר מרוב:"
[בראשית ל"ב,י-י"ד]
התפילה הועילה והתוצאה הייתה כפי שנאמר:
"וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו" [שם ל"ג,ד]
דוגמא ג]
לאלקנה היו שתי נשים,אחת פנינה ולה היו ילדים והשנייה חנה אשר הייתה עקרה.
חנה לא וויתרה היא רצתה לזכות בבן וכך הכתוב מתאר:"ותקם חנה אחרי אוכלה בשילה ואחרי שתה ועלי הכוהן יושב על-הכיסא על מזוזת היכל ה': והיא מרת נפש ותתפלל על-ה' ובכה תבכה: ותידור נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל- ימי חייו ומורה לא-יעלה על ראשו:והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' ועלי שומר את-פיה: וחנה היא מדברת על-ליבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשביה עלי לשיכורה....ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלוקי ישראל ייתן את שלתך אשר שאלת מעימו"[שמואל א,א,ט-י"ח]
תפילת חנה ובכייה והנדר אשר נדרה -נשא פרי והיא זכתה בבן,הלוא הוא שמואל הנביא.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי אדם צריך תמיד להתפלל ולהתחנן לפני הקב"ה על כל דבר,יש ואדם מתפלל ולא נענה מייד,אל יתייאש,ימשיך ויתמיד בתפילתו ותחנוניו לבורא עולם,חז"ל אומרים כי כל אדם חייב להתפלל כמות מסוימת של תפילות,הוא אינו יודע מהי הכמות,אך הקב"ה יודע-כי הוא בוחן כליות ולב.
רק כאשר האדם מגיע לכמות התפילות שאלוקים רצה- אז הוא נענה.
אך יש פעמים, שקיימת גזרה מסוימת בשמים והדבר לא יועיל,או האדם חטא בכל כך הרבה חטאים שאין לו מחילה.
ממשה -מנהיג ישראל- ניתן ללמוד,כי גם כאשר המצב נראה חסר תקווה- יש להתחנן ולהתפלל לקב"ה,כי הדבר תלוי בהחלטתו-הוא המולך על העולם ,מנהיג וגם שופט.עובדה שתפילתו של משה נענתה בחצייה,הוא זכה מרחוק לראות את ארץ ישראל.
אדם המתפלל יום,יום-הוא עולה ומתעלה במדרגות רוחניות.
מי ייתן והקב"ה יקבל את תפילתנו תמיד ונתמיד בקיום מצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
ואנו קרובים ליום הדין הלוא הוא ראש השנה ומתפללים ביום זה:
"שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו"
יהי רצון ובקשה זו תתקבל במרומים.אמן ואמן.
עשרת הדברות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
גרונו ישמיע מפי הגבורה
יזכיר לכל קבלת התורה
עשרת הדיברות
הראו קולות.
השמים תמרות עשן
מרבד אש וענן
כהרף עין נפתחו שערים
המטירו גשמי סרעפים.
פרשו כנפיהם כאיש אחד
השמיעו הדיברות לכל אחד
ישראל חשים ברמ"ח איברים
אירוע נצחי רב מימדים.
הערה: השיר בהשראת פרשת ואתחנן [חומש דברים]
פרשת ואתחנן- מדוע אין עשרת הדיברות פותחים בבריאת העולם?
מאת: אהובה קליין
אחד הנושאים החשובים בפרשה :עשרת הדיברות:
"ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים חושך ענן וערפל: וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול ויגד לכם את—בריתו אשר ציוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על- שני לוחות אבנים ואותי ציוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" [דברים ד,י"א-ט"ו]
השאלות הן:
א] מדוע משה מדגיש: כי עם ישראל לא ראה במעמד הר סיני תמונה, אלא קול?
ב] מדוע עשרת הדיברות אינם פותחים בבריאת העולם?
ג] מה הקשר בין שמירת מצוות התורה לבין ירושת הארץ?
התשובה לשאלה א]
על שאלה זו עונה האבן עזרא: אומנם דרכו של עולם שהקול אינו נראה בעין, אך במעמד הר סיני היה מצב מיוחד כפי שכתוב:"וכל העם רואים את הקולות"
אור החיים שואל : קשה להבין איך תמונה שבדרך כלל רואים - לא ראו ואילו את הקולות שרגילים לשמוע-ראו? והוא עונה: המלאך שהוא מייצג את הדיבור עצמו -היה מדבר עם כל אחד מבני ישראל והם היו רואים אותו, משה חשש שבני ישראל יחשבו שהם ראו את ה' בכבודו ובעצמו ,לכן הדגיש להם:"תמונה אינכם רואים"
התשובה לשאלה ב]
עשרת הדיברות אינם פותחים בבריאת העולם ,אלא:"אנוכי...אשר הוצאיתיך מארץ מצרים" ולא:"אנוכי...אשר בראתי השמים והארץ"
על כך אומר רבי יהודה הלוי בה"כוזרי":הרי את בריאת השמים והארץ לא ראו בני אדם,לעומת זאת יציאת מצרים הייתה לעיני בני ישראל שהיו בעת יציאתם ממצרים בסך- שישים ריבוא.
[שמות י"ב,ל"ז]
רבי זלמן סורוצקין בספרו:"אוזניים לתורה" לפרשת יתרו כותב:
"לא בא הקב"ה לספר בהר סיני לבני ישראל את כל עלילותיו מבריאת העולם ואילך, אלא לחזק את האמונה והאמון בדבריו, לפיכך לא הזכיר מבריאת העולם שלא ראו זאת בעצמם יוצאי מצרים ,שעיניהם ראו ולא זר וכמו שאמר בתחילת הפרשה[שמות י"ט,ד]:"אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים"
[הכוונה למכות מצרים שבני ישראל ראו במו עיניהם]
הרלב"ג[רבי לוי בן גרשון] אומר פירוש מעניין:התורה פותחת ביציאת מצרים – דבר שנעשה לעם ישראל בלבד, לעומת זאת בריאת העולם נעשתה למען כל האנושות.
רבי חזקיהו בן מנוח[ה"חיזקוני"] אומר: אם ה' היה פותח בבריאת העולם היו מתלוננים בני ישראל: הרי עשית זאת לכל שאר אומות העולם ומדוע תטיל רק עלינו את התורה ושמירת מצוותיה?
התשובה לשאלה ג]
ארץ ישראל נועדה לעם ישראל עוד מימי אברהם אבינו כפי שה' הבטיח לו:"כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"[בראשית י"ב, ט"ו]
אך, הארץ אינה מובטחת בכל מצב , אלא בתנאי שעם ישראל יקיים את המצוות- כפי שהתורה מבטיחה:"ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דיבר ה' אלוקי אבותיך- לך ארץ זבת חלב ודבש".
יהי רצון וכל עם ישראל יקיימו את מצוות התורה -הכוללות מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
ובע"ה נזכה לראות בקרוב ממש את גאולת ישראל בכלל ובפרט. אמן ואמן.
