יעקב ועשיו - שני לאומים

פרטים

קטגוריה: פרשת תולדות

פורסם בחמישי, 28 נובמבר 2024 16:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 263

יַעֲקֹב וְעֵשיו - שְׁנֵי לְאֻומִּים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

יַעֲקֹב וְעֵשָׂיו אַחִים

זֶה מִזֶּה כֹּה שׁוֹנִים

בְּרֶחֶם  אִמָּם רָצִים

רִבְקָה חָשָׁה יִיסּוּרִים.

כָּאַיָּלָה מֵחִישָׁה צְעָדִים

לִשְׁאֹול לְפֵשֶׁר הַדְּבָרִים

לְאָזְנֶיהָ בְּשׂוֹרַת אֱלוֹקִים

כִּי נוֹשֵׂאת  שְׁנֵי לְאֻומים.

בְּעֵת לֵדָתָהּ תְּאוֹמִים

הַבְּחִינָה כִּי אֵינָם זֵהִים

עֵשיו אַדְמוֹנִי  כֻּלּוֹ שָׂעִיר

יַעֲקֹב תִּינוֹק חָלָק תָּמִים.

חָלַף הַזְּמַן גָּדְלוּ הַנְּעָרִים

עֵשיו צָד בַּעֲלֵי חַיִּים

יַעֲקֹב תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים

לְבֵית מִדְרָשׁ חָשׁ גַּעְגּוּעִים.

יִצְחָק אֶת עֵשיו אָהַב

וְעֵשיו מִמֶּנּוּ אַהֲבָה שָׁאַב

רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב

כִּי בּוֹ טָמוּן כָּל הַטּוֹב.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]     

פרשת תולדות עשיו ויעקב - מה הקשר לימינו ?

פרטים

קטגוריה: פרשת תולדות

פורסם בחמישי, 28 נובמבר 2024 16:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 304

פרשת  תולדות  עשיו ויעקב - מה הקשר לימינו ?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו  מתארת את לידת עשיו ויעקב – התאומים  של יצחק ורבקה , קדמו לכך תפילותיו של יצחק לה' - משנתקבלה התפילה, ורבקה הרגישה אי שקט בקרבה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'". [בראשית כ"ה, כ"ב]

רבקה הלכה לבית המדרש של שם  ועבר - כדי לדרוש מה יהיה בסופה ?

על כך קיבלה בשורה לעתיד לבוא מפי השליח - שהוא שם בעצמו שקיבל תשובה  מאלוקים ומסר  לה ברוח הקודש .

"וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [להלן ,כ"ה, כ"ג- כ"ט]

השאלות הן:

א] מה משמעות הבשורה שקיבלה  רבקה בבית המדרש ?

ב] כיצד ניתן להבין: כי יצחק אהב את עשיו ורבקה אהבה  את יעקב?

תשובות.

הבשורה לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ."

לפי דברי רש"י :התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת  כדי לרמוז: כי משני הגויים האלה יצאו - שני גדולי עולם, האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו. ורבי יהודה הנשיא - מזרע ישראל שחיו באותה  תקופה ועליהם נאמר: "שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות  החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה: י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם - סעודות , הצנון והחזרת -  היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו - גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.

ולאומים = "שני לאומים" - שתי מלכויות. שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם, אלא כאשר אחד נופל השני קם. גדולתו של כל אחד כרוכה  בנפילתו של אחיו!

ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל  כ"ו, ב] - צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:  "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"

"בעל  הטורים" מסביר את המילה: "גיים"-רמז ל- י'  אומות שבאו  להחריב את  בית המקדש כפי שכתוב:

"אָֽמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי    וְלֹֽא ־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם ־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו    עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים    מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק    פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם  יו֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם ־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם    הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי ־ל֣וֹט סֶֽלָה" [תהלים פ"ג, ה'- י']

בהמשך מביא הסבר  לפי  המדרש : שני גויים:  אחד מהם יצא מי שבונה את בית המקדש - שהוא גאון עוזינו [הכוונה לשלמה המלך כפי שכתוב]: "אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־ מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ"[יחזקאל כ"ד, כ"א] ומי בא להחריב את המקדש? אספסיאנוס  הרשע.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי - צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".

התורה מתארת את השוני החזותי של שני האחים:

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".

על פי "בעל הטורים":

א] "מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם .

ב] "אדמוני"- מלשון אדם, שיצא בעל שיער כאדם גדול - דבר שלא אופייני לתינוק. "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"- שהיה מלא שערות כאדרת- ואין לפרש מלשון אדמימות.

על יעקב נאמר:

"וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

על פי רש"י: המביא מדרש אגדה: יעקב  היה אוחז בעקב עשיו מתוך  צדק - מהסיבה: כדי לעכבו מלצאת , זהו סימן לעתיד שאין עשיו יספיק לסיים את  מלכותו - עד שבא יעקב ולוקח ממנו.

נאמר עליו: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואילו על עשיו נאמר: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו". 

על כך רש"י מסביר:- כולם קבעו את שמו 'עשיו'- הנגזר מלשון: 'עשיה' לפי שראו בו נעשה ונגמר בשיערו כילד גדול - ואינו  כתינוק  ,אלא עשוי וגמור.

אם כן מדוע נאמר בלשון יחיד על  יעקב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ"?

מלמד שהקב"ה בעצמו קרא לו בשם: יעקב על סופו.

בסברא אחרת: אמר הקב"ה: אתם קראתם לבכורכם בשם: עשיו, אף אני  אקרא לבני בכורי שם: והוא 'יעקב' הנקרא בכור. כמו שנאמר:

"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות  ד', ]

פירוש נוסף: אביו קרא לו בשם יעקב - על שם האחיזה שאחז בעקב של עשיו בעת הלידה.

התורה מתארת: כיצד היו שונים זה מזה שני האחים:  הרי עוד כשהיו ברחם אימם כבר נפרדו דרכיהם. כשהייתה הולכת רבקה ליד  פתח של  בית מדרש - היה רוצה יעקב לצאת וכשהייתה עוברת ליד מקום-של עבודה זרה  מיהר עשיו לצאת לשם.

פרוש ב] היו שני הבנים מתרוצצים בתוך רחמה של רבקה - וזה מתוך המילה:  'ריצוץ' ושבירה שהיו הבנים מתרוצצים - נלחמים ורבים זה עם זה. מתווכחים על נחלת שני עולמות - כלומר: העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד  מהם רצה לרשת את שני העולמות.

בהמשך התורה מתארת את השוני הבולט בין שני האחים:

"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".

רש"י מסביר: כיון שהגיעו שניהם לגיל שלוש עשרה – כבר נראה - שיעקב פורש לבתי מדרשות ואילו עשיו  פונה לעבודה זרה.

איש יודע ציד - לפי שהיה עשיו יודע לצוד ולרמות את אביו והיה שואל אותו מיני שאלות כדי להטעות אותו. לדוגמא : אבא כיצד מעשרים את המלח? ואיך את התבן? [ אלה שני דברים  שאינם חייבים במעשר,  עשיו שאל שאלות אלה - כדי להרשים את אביו ,כי ידע שאביו מדקדק במצוות. עשיו גם היה איש שדה , איש בטל המתהלך בשדה וצד חיות ועופות בעזרת קשתו - להנאתו.

ואילו יעקב היה איש תם - אינו בקי בכל מה שעשיו עשה. אלא היה יושב אוהלים – היינו - יושב בבתי מדרשות – באוהלו של שם ואוהלו של עבר.

הכתוב מתאר: את אהבת יצחק לעשיו – "כי צייד בפיו".

על פי אונקלוס: יצחק  אהב את עשיו כי  מהצייד שלו - היה אוכל.

ולפי המדרש: היה עשיו  צד את אביו ומרמה בדבריו.

רבקה אהבה את יעקב, לעניות דעתי - היות ולאישה יש בינה יתרה-  היא זיהתה שיעקב הוא צדיק - ומחובר לתורה.

יש אומרים: שאין צורך לפרט מדוע  רבקה אהבה את יעקב - זה מובן מאד. לאור ההבדל החד בין שני האחים ניתן ללמוד : כי ההורים צריכים להיות מודעים להתנהגות ילדיהם עוד בהיותם קטנים ולחנך אותם בדרך הטובה - כי כאשר הם כבר גדולים קשה לשנות את דרכם.

אולם לגבי עשיו ויעקב - לכל אחד מהם שליחות משלו: כאשר קולו של יעקב מתגבר - היינו קול התורה,,  ידי עשיו  נחלשות ואינו יכול לגבור על יעקב - אך כאשר  קולו של יעקב נחלש - היינו מתרחק מהתורה - עשיו מתחזק ונלחם בו.

לסיכום , לאור האמור לעיל: נלמד גם לגבי ימינו -  כאשר אנחנו נתונים במלחמה קיומית עלינו להתעורר – לשוב  ולהתחבר לתורה הקדושה - ולהאיר אור לאומות העולם, כי זו השליחות שלנו! התורה וארץ ישראל - תלויים זה בזה, כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם    וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים  יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו    וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוַּ הֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים ק"ה, ׃מ"ד- מ"ה]

כלומר – ארץ ישראל נתונה בידנו כאשר אנחנו מקיימים את מצוות התורה.

יצחק בדרך לגרר

פרטים

קטגוריה: פרשת תולדות

פורסם בחמישי, 16 נובמבר 2023 16:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 565

יִצְחָק בַּדֶּרֶךְ לִגְרָר.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם  לְיִצְחָק נִיסָּיוֹן

עָשָׁיו  בְּמַעֲשָׂיו גָּרַם בִּזָּיוֹן

לְפֶתַע בָּאָרֶץ נָחַת הָרָעָב

בְּלֵב יִצְחָק דְּקִירַת לַהַב.

עַתָּה יִיפָּרֵד מֵאַרְצוֹ

יָתוּר אַחַר  מְזוֹנוֹ

שֶׁמָּא יֵרֵד לְמִצְרַיִם?

אז, מַעֲנֶה מִשָּׁמַיִם:

אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה

שְׁבוּעָתִי אֲקַיְּימָהּ

שְׁכֹן  בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

עוֹד תְּהֶנה מִטּוֹבָתָהּ הַשּׁוֹפַעַת.

 דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים

רוּחוֹ כֹּה  מְרוֹמְמִים

עַל רִבְקָה יָגֵן  כִּפְלַיִם

מֵהֶעְדֵּר יִרְאַת שָׁמַיִם.

יחד פּוֹסְעִים בְּשַׁעַר

בִּפְנֵיהֶם פְּאֵר  וְזֹהַר

מֵי הַנַּחַל  כֹּה תְּכוּלִים

עֲצֵי הַנּוֹי בָּהֶם מִשְׁתַּקְּפִים.

הֶעָרָה  הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֹמֶשׁ בְּרֵאשִׁית]

פרשת תולדות / הסיבה לרעב בארץ והליכת יצחק לגרר

פרטים

קטגוריה: פרשת תולדות

פורסם בחמישי, 16 נובמבר 2023 16:37

נכתב על ידי Super User

כניסות: 581

פרשת תולדות / הסיבה לרעב בארץ  והליכת יצחק  לגרר.

מאת: אהובה קליין.

הכתוב מתאר את הליכת יצחק לגרר בעקבות הרעב בארץ: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- פְּלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יה', וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל -הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  .......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ". [בראשית פרק כ"ו ,א'-י']

השאלות הן:

א] מדוע  נאלץ יצחק  לעזוב  את הארץ  וללכת דווקא לגרר?

ב] מדוע אלוקים אוסר על יצחק  לרדת למצרים?

תשובות.

יצחק הולך לגרר.

הכתוב מציין את הסיבה – מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ: " וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם"

בעל הטורים מביא הסבר מאד מעניין   לסיבת הרעב בארץ באותה תקופה ,הוא מציין: כי קיים קשר  לפסוק הקודם הנאמר בו: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"[להלן  כ"ה, ל"ד]

הביזה הזאת של עשיו מזכירה לנו גם את המן הרשע: "בוזה בן בוזה - זה המן הרשע שיצא מעשיו [אסתר רבה ז', י]

יש כאן קשר בין המילים - "וַיְהִי רָעָב" לבין המילים:" וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"

על כך אמר שלמה המלך: " בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז"  [משלי י"ח, ג']

" בְּבוֹא-רָשָׁע"- זה עשיו שנאמר:

"כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יה' צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.." [מלאכי א', ד'] בא גם בוז- לפי שבא בזיונו עמו -ועם קלון –חרפה. שנתלווה לו קלונו של רעב ואין חרפה- אלא רעב.

כמו שאומר הנביא יחזקאל: ," אֲשֶׁר לֹא תִיקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב—בַּגּוֹיִם".

מכאן ניתן להבין, מדוע היה אז רעב בארץ - הביזיון של עשיו כלפי הבכורה - גרם לכך!

הרב אביגדור הלוי נבנצל מרחיב  בביזיון זה: גם לאחר שעשיו שבע והשקיט את רעבונו הוא חש בפנימיותו כי "סידר" את יעקב שנתן דבר שאינו שווה פרוטה, וקיבל  נזיד עדשים שבכל זאת שווה  משהו. הוא הרגיש כי עלה בידו לעשות עסק טוב מאד.

"התחיל מקהיל.. ואמר להם: יודעים אתם מה עשיתי לזה - אכלתי עדשיו ושתיתי יינו, ושיחקתי בו ומכרתי לו הבכורה" [מדה"ג, שם וע"ע בר"ר ס"ג, י"ד] אחרת היה יכול  לערער בבית דינם של שם ועבר ולטעון שהיה אנוס, שהיה רעב עד כדי סכנת חיים ,אך לא כן. הוא היה בטוח בעצמו שעשה את עסקת חייו.

הרב שמשון רפאל הירש סבור: " מאז הובטחה הארץ לאברהם לנחלת עולם, הרעב חזר  מידי פעם בפעם, אך ארץ ישראל  נועדה להיות מבורכת כארץ זבת חלב ודבש והסיבה לכך: לפי  שתנובתה של ארץ ישראל אינה תלויה בעמל האדם וברכת  הטבע בלבד ,אלא ברמה  הרוחנית  והמוסרית של יושביה- ואילו כאשר סרים מן הדרך התורנית – הארץ עשויה להקיא את יושביה- כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת- חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי....... וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [ויקרא. י"ח, כ"ו – כ"ט]

וכמו שעם ישראל הוא עם קשה עורף מטבעו , רק בעזרת קבלת התורה- הפך לעם ה'- באופן זה גם הארץ הייתה קשה ולא פורייה מטבעה ונתונה לרעב ורק באמצעות עוצמת התורה נעשתה לארץ מבורכת  בשפע ברכות.

ההוכחה היא: הר גריזים והר עיבל, הר גריזים הר הברכה –פורח והר עיבל - שומם. ולכן על הר עיבל השומם עליו נבנה מזבח התורה. כי בכוח התורה ניתן להפוך את הר עיבל  - שהוא הר הקללה - למקור ברכה כדוגמת הר גריזים.

מכאן שהארץ והעם קשורים בקשר הדוק ואף אחד מהם אינו יכול לפרוח בלי השני !

על יצחק חל איסור לצאת מחוץ לגבולות ישראל.

רבינו בחיי מפרש: כי יצחק רצה ללכת בדרך אבותיו ולרדת מצרימה : אלא הכתוב מציין: "וַיֵּרָא אֵלָיו יה', וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה":  לכן הלך לגרר. בעצם הלך אל אבימלך מלך פלישתים - גררה - רומז לגלות- כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ  פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו והדבר רומז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"י מסביר: כי ה' הזהיר את יצחק מאחר והייתה כוונתו לרדת מצרימה בעקבות הרעב - כפי שירד אביו ,אברהם, בימי הרעב, לכן אמר לו ה' שלא ירד לשם - לפי שהוא נחשב לעולה - תמימה [משעת העקדה] ולכן אסור שירד מחוץ  לגבולות הארץ. כשם שקורבן עולה היוצא מחוץ לעזרה נפסל ואסור להקריבו. באופן זה אסור ליצחק לצאת אל מחוץ לארץ ישראל.[ב"ר]

אלוקים מבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ הוא יבורך - וזרעו: ".....אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה,

אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ...."

ויהיה כל אדם מבורך ואומר לבנו:' יהא זרעך כזרעו של יצחק' והכתוב הזה מלמד על כל המקרא:

"......, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". [בראשית  מ"ח ,כ']

הקב"ה מציין לשבח את אברהם - אבי יצחק: כי תמיד שמע בקול ה' ועמד בעשרה ניסיונות. ובנוסף קיים אברהם את הגזרות שגזרו חכמים בדורות הבאים להרחקה ושמירה על האזהרות שבתורה.

אשר לגרר המקראית - ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין - קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: הרעב ששרר בארץ בתקופת יצחק כנראה נבע מהביזיון שנקט עשיו כלפי הבכורה.

ניתן להסיק: כי החיבור לתורה וקיום המצוות- הם תנאי לשמירה על ארץ ישראל ועם ישראל כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;    וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--    וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ  הַלְלוּ-יָהּ." אמן ואמן.

[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

דבר החסידות – פרשת תולדות – כינוס השלוחים

פרטים

קטגוריה: פרשת תולדות

פורסם בשישי, 25 נובמבר 2022 12:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 888

ב"ה   

לזכות בננו בן ציון בן דבורה לאה שי' זילבר, לרגל תחילת הנחת תפילין, ביום ועש"ק כ"ד מ"ח, בבית חיינו 770 וחזרת המאמר ע"י הציון הק'

—Ÿ–

דבר החסידות – פרשת תולדות – כינוס השלוחים

מה ביקש השליח הצעיר?

בשבת האחרונה זכיתי לשהות בחצרות קדשינו 770, לרגל כינוס השלוחים. בסעודת יום שבת התארחתי בבית משפחת וילהלם, בה התארח גם השליח המפורסם מתאילנד הרב נחמיה וילהלם, ויחד איתו יהודי בעל עסקים בשם סיד. וכך סיפר לנו ר' נחמיה:

"לפני קרוב לשלושים שנה, בתור בחור, הגעתי בשליחות לסמרקנד שבאוזבקיסטן, יחד עם חברי הרב יוסי פריימן (כיום שליח הרבי בזכרון יעקב).

יום אחד הודיעו לנו מהמשרד בניו יורק, שמגיע לאזורנו אורח חשוב בשם סיד, ושנקבל אותו בצורה מכובדת.

ואכן סיד הגיע עם רעייתו (ע"ה) וכבר ביום שישי בבוקר ביקשו האורחים שנזמין את כל תושבי העיר לסעודת שבת. מיד יצאנו לשוק לקניות ובכל דוכן שעברנו בו – סיד ואשתו קנו את כל תכולת הירקות והפירות שהיו באותו דוכן. כך שכשיצאנו מהשוק – בעצם נסגר השוק, כי נמכרה כל התכולה שלו.

לסעודת שבת הגיעו הרבה אורחים, ובמיוחד בני נוער שבאו לראות שבת יהודית, והייתה אווירה מרוממת.

[אפיזודה: קנינו בשוק כ-15 תפוזים במחיר יקר מאוד, ובסיום סעודת ליל שבת הגשנו אותם לשולחן, אבל האורחים לא טעמו מהם, לתמיהתנו הם טענו שאלה לימונים. ניסינו אני וסיד להסביר להם שזה לא לימון אלא תפוז, אבל הם התעקשו שאלה לימונים חמוצים. החלטתי לנצל את הבורות שלהם והצעתי שכל אחד יקבל על עצמו מצווה אם יתברר שאלה תפוזים. להפתעתי הם קיבלו על עצמם מצוות קשות: אחד שמירת שבת, השני כשרות וכן הלאה. אני כבר הייתי בעננים, אבל אז הגיע רגע המבחן: כל המסובים קיבלו פלח מהפרי הכתום והכניסו לפה... והתברר שאלו אכן לימונים, לימון חמוץ בצבע כתום...]

בסיום הביקור, נכנס אלינו סיד להפרד, והודה מקרב לב על האירוח והאווירה המיוחדת וכו', ואז שאל אותי סיד:

-         מה אתה צריך? מה אתה רוצה שאעניק לך במתנה?

-         עניתי: אני לא צריך שום דבר, שמחתי לארח אתכם.

-         אבל הוא התעקש ואמר: כל מה שתבקש יש ביכולתי לתת לך.

-         עניתי: יש לי בקשה אבל אני לא בטוח שתצליח למלא אותה.

-         סיד מיד השיב: תבקש, אל תהסס...

-         ואז יריתי: אני מבקש שתניח תפילין בכל יום חול.

-         סיד נדהם לרגע, אבל אחרי מחשבה קצרה ענה: קיבלת! אני מקבל על עצמי.

בשבוע האחרון התארחתי כאן בניו יורק יחד עם סיד. בוקר אחד פגשתי אותו בארוחת בוקר והצעתי לו תפילין. הוא הסתכל עלי ואמר: מאז אותו יום שפגשתי אותך בסמרקנד  - אני מניח אותם כל בוקר מיד שאני יוצא מהמיטה!!!

(שמעתי ממנו בנוכחות סיד בשבת האחרונה, כינוס השלוחים תשפ"ג)

~~~

מדוע נאסר על יצחק לצאת מארץ ישראל?

בפרשתנו (כו, ב) מסופר שהקב"ה אמר ליצחק "אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך".

מפרש רש"י "שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו: אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך".

והנה במדרש (ב"ר פס"ד, ג) נאמר: "את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת".

ומבארים מפרשים (רא"ם לפירש"י. הובא גם ביפ"ת לב"ר שם): שכל ארץ ישראל היתה "חשובה אצלו כמו העזרה", וכל חוץ לארץ – "כחוץ מן העזרה", ולכן בהיותו "עולה תמימה" שהיא קדש קדשים, נאסר עליו לצאת מא"י כשם ש"אין קדש קדשים יוצא לחוץ מן העזרה".

וצריך להבין, מדוע שינה רש"י מלשון המדרש ולא פירש שנפסל ביציאתו, ורק סתם "אין חוצה לארץ כדאי לך"?

ויש לבאר: רש"י מבאר על פי פשוטו של מקרא, ועל פי פשט, פסול "יוצא" הוא רק לאחר שחיטת הקרבן ולא בעודו בחיים, ומאחר שיצחק לא הוקרב בפועל, אי אפשר לומר שנפסל ביציאתו.

אבל על פי זה צריך להבין את דעת המדרש שיצחק כן יכול להיפסל ביציאתו חוץ לארץ?

ויש לומר: שלדעת המדרש נחשב יצחק לקרבן שנשחט והוקרב על גבי המזבח, שהרי לאחרי העקדה הקריב אברהם את האיל במקומו, וכפירש"י (וירא כב, יג): "על כל עבודה שעשה היה מתפלל ואומר: יהי רצון שתהא זו כאילו בני שחוט . . כאילו הוא נקטר ונעשה דשן".

וזה מיוסד על לשון חז"ל בכמה מקומות "אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח", עד כדי כך שהגמרא בזבחים (סב, א) מספרת, שאיך ידעו בימי בנין בית שני את מקום המזבח – "אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום".

ומכל זה מובן שהקרבת האיל בעקידה נחשבה ממש כהקרבת יצחק, ומכיוון שכך, סובר המדרש, חל גם על יצחק פסול "יוצא".

חודש טוב ושבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כה, תולדות שיחה ג (עמ' 131. ובמתורגם ללה"ק עמ' 149 ואילך). וראה גם חלק טו, תולדות שיחה ב (עמ' 201 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 214). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' רצד.

______________

*)  אלא שבכל זאת "אין חוצה לארץ כדאי לך", כי גם בעולה תמימה בעודה בחייה אפשר לומר שמקום מסויים אין ראוי לה, ועל דרך שאמר לבן לאליעזר (חיי שרה כד, לא) "ואנכי פיניתי הבית" ופירש"י "מעבודת אלילים", כדי שיוכל להיכנס.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.