- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 20 נובמבר 2025 19:12
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 160
פרשת תולדות – תאומים שני עולמות האמנם?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו מתארת - כיצד תפילתו של יצחק לה' למען יהיו לו ולרבקה בנים - התקבלה בשמים.
אך מעניין כי רבקה – בזמן הריונה הרגישה חוסר שקט והיה נראה לה משהו מוזר בהריון זה , משום כך הלכה לבית המדרש של שם , לשאול מה פשר עניין זה? כך התורה מתארת את השתלשלות העניינים:
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן ־ אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן־ אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת ־ רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ ה', וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"|.
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם ־כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת־ ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן־ שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".[בראשית כה", כ"ב- כ"ח]
השאלות הן:
א] מה משמעות הכפילות במילים: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן־ אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת־ יִצְחָק".
ב] מי הם שני הלאומים שרבקה נשאה בבטנה?
תשובות.
משמעות הכפילות בתיאור מוצאו של יצחק.
רש"ר מסביר: אין מה להתפלא על כך שישנה כפילות בתיאור מוצאו של יצחק וזאת מהטעם - כי בהמשך הכתוב מתאר את מוצאה של רבקה - לכן ההבדל בייחוס הוא מהווה את הסיבה למה שעומד להתרחש בהמשך: יצחק היה בן ארבעים שנה כאשר נשא את רבקה לאישה ולמרות שאיפתו של אברהם שיצחק יישא אישה הגונה ,על אף שאברהם היה כבר זקן מאד ולא ידע את יום מותו - בכל זאת המתין עד שיצחק יהיה בן ארבעים שנה - כי אופיו של יצחק הוצרך להתחזק והיה צריך להגיע לעצמאות ובגרות מלאה וזאת כדי שיהיה משענת לאשתו מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית. רבקה הייתה צעירה מאד כפי שלמדנו מדברי חז"ל –שהיא עדיין לא הייתה בשלה מבחינה גופנית והייתה לה האפשרות להיות גדולה יותר כדי שתגדל תחת השפעתה האדירה של רוח אברהם ותידמה לשרה.
רבקה הייתה בת בתואל הארמי מפדן ארם – אחות לבן הארמי והכתוב מדגיש את תיאור רבקה לסביבתה המשפחתית. למרות שהכתוב כבר תיאר לנו את משפחתה.
בניגוד למשפחתה, הרי יצחק היה בנו של אברהם ואברהם בלבד היה משפיע עליו.
לכן יצחק נועד להיות בן אמתי של אברהם. מנגד רבקה למרות שהיו לה מעלות טובות - היא הייתה בת של אבא ארמי. היא נולדה וגדלה בארם ואחיה לבן - שהיה רמאי – לכל מוצא פיו.
על כן נשאלת השאלה לאילו צאצאים אפשר לצפות מנישואין כאלה? ובמיוחד כדאי לזכור את דברי חז"ל: "רוב בנים הולכין אחר אחי האם"[גמרא: בבא בתרא, קי.] לכן על ידי תיאור הפרטים על אברהם בכפילות ומנגד הפרטים אצל רבקה, התורה מכינה אותנו לסתירה שתעלה בהמשך- כך שלא יהיה זה פלא - שעתיד להיוולד בן דוגמת עשיו ומנגד - נתפלא להבחין בבן כמו יעקב.
למרות זאת האגדה מתארת: כי רבקה הייתה צדיקה ממש כמו שרה אמו של יצחק: היא הייתה דומה לשרה בכל הליכותיה!
ענני השכינה ירדו משמים והקיפו את האוהל וכשנכנסה רבקה אל אוהל שרה , נדלק שוב נר התמיד, והאור התפשט בסביבת ביתם.
היות ורבקה הייתה דומה לשרה בכול- הדבר השכיח את אבלו של יצחק על שרה אמו.
שני הלאומים שרבקה נשאה ברחמה - זהותם.
הפסוק מתאר את האי שקט - ממנו סבלה רבקה בהריונה
כפי הכתוב: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי? "
על פי מפרשים רבים: התרוצצותם של הבנים ברחמה של רבקה - חושפת את העתיד ומרמזת על המאבק הנצחי בין יעקב לעשיו זהו מאבק שכולל את כל המלחמות מתקופת דוד בין הטוב לבין הרע, בין חומר לרוח ובין והאור לחושך המתגלמות בדמותם של שני הבנים.
כוחות הרשע בכל גילוייהם - מתייחסים לעשיו הרשע שהוא מהווה את יצר הרע ואילו הכוחות הטובים –מתייחסים ליעקב.
אברבנאל מבאר את מה שאמרו לרבקה כאשר באה לבית המדרש לדרוש את אלוקים: שני הבנים הם שני גויים השונים זה מזה גם מבחינה גזעית- כאילו אחד- מוצאו מהודו ואילו השני גרמני, הם משמשים גם שורש ללאומים המסתעפים מהם הלאה. בין שני אחים אלה - תתקיים מלחמה מתמדת ומריבות ללא הפסק במשך דורות רבים במהלך ההיסטוריה. היות ועשיו מסמל את החומר ומנגד - יעקב מסמל את הרוח נחרץ גורל המלחמה מראש ורב יעבוד צעיר.
אברבנאל מביא דוגמאות לכך: באדום משלו מלכים טרם היהודים הפכו לעם ,אך דוד הכניע את אדום ושם בתוכה נציבים.
בימי בית שני ניצח הורקנוס את אדום והכריח אותם להתגייר.
גלות רומא נקראת בפי חז"ל: גלות אדום - על שם משמעותה של גלות זו - שלאחריה יבוא מלך המשיח כפי שנאמר:
"וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו" [להלן. כ"ה, כ"ו]
האגדה מספרת: התרוצצות הבנים ברחם רבקה גרמה לכך שכאשר הייתה עוברת ליד בית עבודת כוכבים, היה עשיו שואף לצאת וכשהייתה עוברת ליד בית- מדרש- היה יעקב מבקש לצאת- הבנים היו עולים ויורדים בתוך רחמה- כגלי ים סוערים.
היו רבים ביניהם זה אומר: "אני אצא ראשון" וזה אומר: "אני אצא ראשון"
אמר עשיו ליעקב: אם לא תרשה לי לצאת תחילה, אהרוג את אמי בצאתי ממנה", אמר יעקב: "רשע זה, הרי הוא שופך דמים עוד לפני לידתו" עשיו טען: ישנו רק עולם אחד והוא - העולם הזה ויעקב טען: "אחי ,שניים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו - עולם הזה ועולם הבא - העולם הזה יש בו אכילה ושתייה ומשא ומתן, אבל בעולם הבא נהנים מזיו השכינה"
אמר עשיו: "בוא נחלק את העולמות בינינו אתה תיקח את העולם הבא ואני אקח את העולם הזה"
רש"י מסביר את הפסוק:
"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"
עשיו שיצא ראשון – היה אדמוני - סימן שיהיה שופך דמים. ונקרא בשמו: עשיו - על סמך השיער הרב שהיה מכוסה בו - כאדם בן שנים רבות. יעקב שבא אחריו אחז בעקב אחיו.
לסיכום, לאור האמור לעיל: שני האחים עשיו ויעקב - נאבקים זה בזה , גם בימים אלה ממש עשיו שואף להתגבר גשמית על עם ישראל ,חלילה, כשהחרב מונפת כלפינו ואילו יעקב - מבין כי על מנת לנצח את האויב האכזר- לא די בנשק משוכלל ככל שיהיה , אלא יש להתחזק ברוח התורה – להתחבר לתנ"ך ולחנך את ילדי ישראל החל מהגיל הרך לתורה ומצוות כולל שמירת שבת שהיא כלולה בעשרת הדיברות – כדברי ה' :
"אִם בְּחֻקוֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְוֺותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,,,,,,, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" [ויקרא כ"ו, ג'- ו']
כדברי זכריה הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹוחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת". [זכריה ד' ,ו']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 20 נובמבר 2025 19:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 151
רִבְקָה וּבָנֶיהָ - יַעֲקֹב וְעֱשָׁיו
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
רִבְקָה אֵשֶׁת חֲסָדִים
רַבּוֹת צִפְּתָה לַבָּנִים
דְּמָעוֹת נִשְׁפְּכוּ כַּמַּיִם
תְּפִלּוֹת עוֹרְרוּ שָׁמַיִם..
עַתָּה אוֹחֶזֶת בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ
בְּאַהֲבָה רַבָּה אֶת בָּנֶיהָ
הָאֶחָד כֹּה שָׂעִיר וְאַדְמוֹנִי
הַשֵּׁנִי מֵאִיר פָּנִים וְחַיְיכָנִי.
עָשָׁיו אוֹחֵז בְּחֵץ וָקֶשֶׁת
יַעֲקֹב בַּמְּגִלָּה עֲטוּרַת כֶּסֶת
חָשָׁה כֹּה מְאֻשֶּׁרֶת
כְּבָר אֵינָהּ מִתְייַסֶּרֶת.
בְּמוֹחָהּ עוֹלוֹת מַחֲשָׁבוֹת
מְנַסָּה לְהָנִיס נְבוּאוֹת.
שֶׁמָּא תַּצְלִיחַ לְחַנֵּךְ בָּנֶיהָ
לְפֶתַע עוֹלֶה חִיּוּךְ עַל שְׂפָתֶיהָ.
אָמְנָם תְּאוֹמִים שׁוֹנִים
שְׁנֵי לְאֻומִּים - שְׁנֵי גּוֹיִים
שֶׁמָּא יִחְיוּ בְּאַחְווָה וְרֵעוּת
אוֹ בְּשִׂנְאָה קִנְאָה וְתַחֲרוּת?
הערה: השיר בהשראת פרשת: תולדות [חומש בראשית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 28 נובמבר 2024 16:47
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 754
יַעֲקֹב וְעֵשיו - שְׁנֵי לְאֻומִּים.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
יַעֲקֹב וְעֵשָׂיו אַחִים
זֶה מִזֶּה כֹּה שׁוֹנִים
בְּרֶחֶם אִמָּם רָצִים
רִבְקָה חָשָׁה יִיסּוּרִים.
כָּאַיָּלָה מֵחִישָׁה צְעָדִים
לִשְׁאֹול לְפֵשֶׁר הַדְּבָרִים
לְאָזְנֶיהָ בְּשׂוֹרַת אֱלוֹקִים
כִּי נוֹשֵׂאת שְׁנֵי לְאֻומים.
בְּעֵת לֵדָתָהּ תְּאוֹמִים
הַבְּחִינָה כִּי אֵינָם זֵהִים
עֵשיו אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ שָׂעִיר
יַעֲקֹב תִּינוֹק חָלָק תָּמִים.
חָלַף הַזְּמַן גָּדְלוּ הַנְּעָרִים
עֵשיו צָד בַּעֲלֵי חַיִּים
יַעֲקֹב תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים
לְבֵית מִדְרָשׁ חָשׁ גַּעְגּוּעִים.
יִצְחָק אֶת עֵשיו אָהַב
וְעֵשיו מִמֶּנּוּ אַהֲבָה שָׁאַב
רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב
כִּי בּוֹ טָמוּן כָּל הַטּוֹב.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 28 נובמבר 2024 16:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 797
פרשת תולדות עשיו ויעקב - מה הקשר לימינו ?
מאת: אהובה קליין
פרשה זו מתארת את לידת עשיו ויעקב – התאומים של יצחק ורבקה , קדמו לכך תפילותיו של יצחק לה' - משנתקבלה התפילה, ורבקה הרגישה אי שקט בקרבה כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה'". [בראשית כ"ה, כ"ב]
רבקה הלכה לבית המדרש של שם ועבר - כדי לדרוש מה יהיה בסופה ?
על כך קיבלה בשורה לעתיד לבוא מפי השליח - שהוא שם בעצמו שקיבל תשובה מאלוקים ומסר לה ברוח הקודש .
"וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [להלן ,כ"ה, כ"ג- כ"ט]
השאלות הן:
א] מה משמעות הבשורה שקיבלה רבקה בבית המדרש ?
ב] כיצד ניתן להבין: כי יצחק אהב את עשיו ורבקה אהבה את יעקב?
תשובות.
הבשורה לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ."
לפי דברי רש"י :התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת כדי לרמוז: כי משני הגויים האלה יצאו - שני גדולי עולם, האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו. ורבי יהודה הנשיא - מזרע ישראל שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: "שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה: י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם - סעודות , הצנון והחזרת - היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו - גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.
ולאומים = "שני לאומים" - שתי מלכויות. שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם, אלא כאשר אחד נופל השני קם. גדולתו של כל אחד כרוכה בנפילתו של אחיו!
ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל כ"ו, ב] - צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה: "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"
"בעל הטורים" מסביר את המילה: "גיים"-רמז ל- י' אומות שבאו להחריב את בית המקדש כפי שכתוב:
"אָֽמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא ־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם ־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם יו֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם ־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי ־ל֣וֹט סֶֽלָה" [תהלים פ"ג, ה'- י']
בהמשך מביא הסבר לפי המדרש : שני גויים: אחד מהם יצא מי שבונה את בית המקדש - שהוא גאון עוזינו [הכוונה לשלמה המלך כפי שכתוב]: "אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־ מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ"[יחזקאל כ"ד, כ"א] ומי בא להחריב את המקדש? אספסיאנוס הרשע.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי - צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".
התורה מתארת את השוני החזותי של שני האחים:
על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".
על פי "בעל הטורים":
א] "מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם .
ב] "אדמוני"- מלשון אדם, שיצא בעל שיער כאדם גדול - דבר שלא אופייני לתינוק. "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"- שהיה מלא שערות כאדרת- ואין לפרש מלשון אדמימות.
על יעקב נאמר:
"וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"
על פי רש"י: המביא מדרש אגדה: יעקב היה אוחז בעקב עשיו מתוך צדק - מהסיבה: כדי לעכבו מלצאת , זהו סימן לעתיד שאין עשיו יספיק לסיים את מלכותו - עד שבא יעקב ולוקח ממנו.
נאמר עליו: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואילו על עשיו נאמר: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".
על כך רש"י מסביר:- כולם קבעו את שמו 'עשיו'- הנגזר מלשון: 'עשיה' לפי שראו בו נעשה ונגמר בשיערו כילד גדול - ואינו כתינוק ,אלא עשוי וגמור.
אם כן מדוע נאמר בלשון יחיד על יעקב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ"?
מלמד שהקב"ה בעצמו קרא לו בשם: יעקב על סופו.
בסברא אחרת: אמר הקב"ה: אתם קראתם לבכורכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם: והוא 'יעקב' הנקרא בכור. כמו שנאמר:
"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה אָמַר ה', בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות ד', ]
פירוש נוסף: אביו קרא לו בשם יעקב - על שם האחיזה שאחז בעקב של עשיו בעת הלידה.
התורה מתארת: כיצד היו שונים זה מזה שני האחים: הרי עוד כשהיו ברחם אימם כבר נפרדו דרכיהם. כשהייתה הולכת רבקה ליד פתח של בית מדרש - היה רוצה יעקב לצאת וכשהייתה עוברת ליד מקום-של עבודה זרה מיהר עשיו לצאת לשם.
פרוש ב] היו שני הבנים מתרוצצים בתוך רחמה של רבקה - וזה מתוך המילה: 'ריצוץ' ושבירה שהיו הבנים מתרוצצים - נלחמים ורבים זה עם זה. מתווכחים על נחלת שני עולמות - כלומר: העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד מהם רצה לרשת את שני העולמות.
בהמשך התורה מתארת את השוני הבולט בין שני האחים:
"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".
רש"י מסביר: כיון שהגיעו שניהם לגיל שלוש עשרה – כבר נראה - שיעקב פורש לבתי מדרשות ואילו עשיו פונה לעבודה זרה.
איש יודע ציד - לפי שהיה עשיו יודע לצוד ולרמות את אביו והיה שואל אותו מיני שאלות כדי להטעות אותו. לדוגמא : אבא כיצד מעשרים את המלח? ואיך את התבן? [ אלה שני דברים שאינם חייבים במעשר, עשיו שאל שאלות אלה - כדי להרשים את אביו ,כי ידע שאביו מדקדק במצוות. עשיו גם היה איש שדה , איש בטל המתהלך בשדה וצד חיות ועופות בעזרת קשתו - להנאתו.
ואילו יעקב היה איש תם - אינו בקי בכל מה שעשיו עשה. אלא היה יושב אוהלים – היינו - יושב בבתי מדרשות – באוהלו של שם ואוהלו של עבר.
הכתוב מתאר: את אהבת יצחק לעשיו – "כי צייד בפיו".
על פי אונקלוס: יצחק אהב את עשיו כי מהצייד שלו - היה אוכל.
ולפי המדרש: היה עשיו צד את אביו ומרמה בדבריו.
רבקה אהבה את יעקב, לעניות דעתי - היות ולאישה יש בינה יתרה- היא זיהתה שיעקב הוא צדיק - ומחובר לתורה.
יש אומרים: שאין צורך לפרט מדוע רבקה אהבה את יעקב - זה מובן מאד. לאור ההבדל החד בין שני האחים ניתן ללמוד : כי ההורים צריכים להיות מודעים להתנהגות ילדיהם עוד בהיותם קטנים ולחנך אותם בדרך הטובה - כי כאשר הם כבר גדולים קשה לשנות את דרכם.
אולם לגבי עשיו ויעקב - לכל אחד מהם שליחות משלו: כאשר קולו של יעקב מתגבר - היינו קול התורה,, ידי עשיו נחלשות ואינו יכול לגבור על יעקב - אך כאשר קולו של יעקב נחלש - היינו מתרחק מהתורה - עשיו מתחזק ונלחם בו.
לסיכום , לאור האמור לעיל: נלמד גם לגבי ימינו - כאשר אנחנו נתונים במלחמה קיומית עלינו להתעורר – לשוב ולהתחבר לתורה הקדושה - ולהאיר אור לאומות העולם, כי זו השליחות שלנו! התורה וארץ ישראל - תלויים זה בזה, כדברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוַּ הֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים ק"ה, ׃מ"ד- מ"ה]
כלומר – ארץ ישראל נתונה בידנו כאשר אנחנו מקיימים את מצוות התורה.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 16 נובמבר 2023 16:38
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1025
יִצְחָק בַּדֶּרֶךְ לִגְרָר.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם לְיִצְחָק נִיסָּיוֹן
עָשָׁיו בְּמַעֲשָׂיו גָּרַם בִּזָּיוֹן
לְפֶתַע בָּאָרֶץ נָחַת הָרָעָב
בְּלֵב יִצְחָק דְּקִירַת לַהַב.
עַתָּה יִיפָּרֵד מֵאַרְצוֹ
יָתוּר אַחַר מְזוֹנוֹ
שֶׁמָּא יֵרֵד לְמִצְרַיִם?
אז, מַעֲנֶה מִשָּׁמַיִם:
אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה
שְׁבוּעָתִי אֲקַיְּימָהּ
שְׁכֹן בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
עוֹד תְּהֶנה מִטּוֹבָתָהּ הַשּׁוֹפַעַת.
דִּבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִּים
רוּחוֹ כֹּה מְרוֹמְמִים
עַל רִבְקָה יָגֵן כִּפְלַיִם
מֵהֶעְדֵּר יִרְאַת שָׁמַיִם.
יחד פּוֹסְעִים בְּשַׁעַר
בִּפְנֵיהֶם פְּאֵר וְזֹהַר
מֵי הַנַּחַל כֹּה תְּכוּלִים
עֲצֵי הַנּוֹי בָּהֶם מִשְׁתַּקְּפִים.
הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: תּוֹלְדוֹת [חֹמֶשׁ בְּרֵאשִׁית]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 16 נובמבר 2023 16:37
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1029
פרשת תולדות / הסיבה לרעב בארץ והליכת יצחק לגרר.
מאת: אהובה קליין.
הכתוב מתאר את הליכת יצחק לגרר בעקבות הרעב בארץ: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- פְּלִישְׁתִּים, גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו יה', וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת –כָּל -הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: .......וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ". [בראשית פרק כ"ו ,א'-י']
השאלות הן:
א] מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ וללכת דווקא לגרר?
ב] מדוע אלוקים אוסר על יצחק לרדת למצרים?
תשובות.
יצחק הולך לגרר.
הכתוב מציין את הסיבה – מדוע נאלץ יצחק לעזוב את הארץ: " וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם"
בעל הטורים מביא הסבר מאד מעניין לסיבת הרעב בארץ באותה תקופה ,הוא מציין: כי קיים קשר לפסוק הקודם הנאמר בו: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"[להלן כ"ה, ל"ד]
הביזה הזאת של עשיו מזכירה לנו גם את המן הרשע: "בוזה בן בוזה - זה המן הרשע שיצא מעשיו [אסתר רבה ז', י]
יש כאן קשר בין המילים - "וַיְהִי רָעָב" לבין המילים:" וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"
על כך אמר שלמה המלך: " בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז" [משלי י"ח, ג']
" בְּבוֹא-רָשָׁע"- זה עשיו שנאמר:
"כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ, וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת--כֹּה אָמַר יה' צְבָאוֹת, הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס; וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה.." [מלאכי א', ד'] בא גם בוז- לפי שבא בזיונו עמו -ועם קלון –חרפה. שנתלווה לו קלונו של רעב ואין חרפה- אלא רעב.
כמו שאומר הנביא יחזקאל: ," אֲשֶׁר לֹא תִיקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב—בַּגּוֹיִם".
מכאן ניתן להבין, מדוע היה אז רעב בארץ - הביזיון של עשיו כלפי הבכורה - גרם לכך!
הרב אביגדור הלוי נבנצל מרחיב בביזיון זה: גם לאחר שעשיו שבע והשקיט את רעבונו הוא חש בפנימיותו כי "סידר" את יעקב שנתן דבר שאינו שווה פרוטה, וקיבל נזיד עדשים שבכל זאת שווה משהו. הוא הרגיש כי עלה בידו לעשות עסק טוב מאד.
"התחיל מקהיל.. ואמר להם: יודעים אתם מה עשיתי לזה - אכלתי עדשיו ושתיתי יינו, ושיחקתי בו ומכרתי לו הבכורה" [מדה"ג, שם וע"ע בר"ר ס"ג, י"ד] אחרת היה יכול לערער בבית דינם של שם ועבר ולטעון שהיה אנוס, שהיה רעב עד כדי סכנת חיים ,אך לא כן. הוא היה בטוח בעצמו שעשה את עסקת חייו.
הרב שמשון רפאל הירש סבור: " מאז הובטחה הארץ לאברהם לנחלת עולם, הרעב חזר מידי פעם בפעם, אך ארץ ישראל נועדה להיות מבורכת כארץ זבת חלב ודבש והסיבה לכך: לפי שתנובתה של ארץ ישראל אינה תלויה בעמל האדם וברכת הטבע בלבד ,אלא ברמה הרוחנית והמוסרית של יושביה- ואילו כאשר סרים מן הדרך התורנית – הארץ עשויה להקיא את יושביה- כפי שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם, אֶת- חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי....... וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" [ויקרא. י"ח, כ"ו – כ"ט]
וכמו שעם ישראל הוא עם קשה עורף מטבעו , רק בעזרת קבלת התורה- הפך לעם ה'- באופן זה גם הארץ הייתה קשה ולא פורייה מטבעה ונתונה לרעב ורק באמצעות עוצמת התורה נעשתה לארץ מבורכת בשפע ברכות.
ההוכחה היא: הר גריזים והר עיבל, הר גריזים הר הברכה –פורח והר עיבל - שומם. ולכן על הר עיבל השומם עליו נבנה מזבח התורה. כי בכוח התורה ניתן להפוך את הר עיבל - שהוא הר הקללה - למקור ברכה כדוגמת הר גריזים.
מכאן שהארץ והעם קשורים בקשר הדוק ואף אחד מהם אינו יכול לפרוח בלי השני !
על יצחק חל איסור לצאת מחוץ לגבולות ישראל.
רבינו בחיי מפרש: כי יצחק רצה ללכת בדרך אבותיו ולרדת מצרימה : אלא הכתוב מציין: "וַיֵּרָא אֵלָיו יה', וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה": לכן הלך לגרר. בעצם הלך אל אבימלך מלך פלישתים - גררה - רומז לגלות- כי גלה ממקומו בעל כורחו והלך אל ארץ פלישתים שהיא ארץ מגורי אביו והדבר רומז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.
רש"י מסביר: כי ה' הזהיר את יצחק מאחר והייתה כוונתו לרדת מצרימה בעקבות הרעב - כפי שירד אביו ,אברהם, בימי הרעב, לכן אמר לו ה' שלא ירד לשם - לפי שהוא נחשב לעולה - תמימה [משעת העקדה] ולכן אסור שירד מחוץ לגבולות הארץ. כשם שקורבן עולה היוצא מחוץ לעזרה נפסל ואסור להקריבו. באופן זה אסור ליצחק לצאת אל מחוץ לארץ ישראל.[ב"ר]
אלוקים מבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ הוא יבורך - וזרעו: ".....אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה,
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ...."
ויהיה כל אדם מבורך ואומר לבנו:' יהא זרעך כזרעו של יצחק' והכתוב הזה מלמד על כל המקרא:
"......, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". [בראשית מ"ח ,כ']
הקב"ה מציין לשבח את אברהם - אבי יצחק: כי תמיד שמע בקול ה' ועמד בעשרה ניסיונות. ובנוסף קיים אברהם את הגזרות שגזרו חכמים בדורות הבאים להרחקה ושמירה על האזהרות שבתורה.
אשר לגרר המקראית - ארץ גרר נמצאה בדרך למצרים, בין קדש (הקדמונים מזהים את קדש עם פטרה, אך כיום החוקרים סבורים שקדש היא עין - קדיראת, כלומר קדש ברנע) ובין שור (כיום מזהים את שור עם שרידי הביצורים שבגבול המצרי), וגובלת בצפון – בתחום באר שבע ועזה.
לסיכום, לאור האמור לעיל: הרעב ששרר בארץ בתקופת יצחק כנראה נבע מהביזיון שנקט עשיו כלפי הבכורה.
ניתן להסיק: כי החיבור לתורה וקיום המצוות- הם תנאי לשמירה על ארץ ישראל ועם ישראל כדברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו-- וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ-יָהּ." אמן ואמן.
[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בשישי, 25 נובמבר 2022 12:58
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1328
ב"ה
לזכות בננו בן ציון בן דבורה לאה שי' זילבר, לרגל תחילת הנחת תפילין, ביום ועש"ק כ"ד מ"ח, בבית חיינו 770 וחזרת המאמר ע"י הציון הק'
—Ÿ–
דבר החסידות – פרשת תולדות – כינוס השלוחים
מה ביקש השליח הצעיר?
בשבת האחרונה זכיתי לשהות בחצרות קדשינו 770, לרגל כינוס השלוחים. בסעודת יום שבת התארחתי בבית משפחת וילהלם, בה התארח גם השליח המפורסם מתאילנד הרב נחמיה וילהלם, ויחד איתו יהודי בעל עסקים בשם סיד. וכך סיפר לנו ר' נחמיה:
"לפני קרוב לשלושים שנה, בתור בחור, הגעתי בשליחות לסמרקנד שבאוזבקיסטן, יחד עם חברי הרב יוסי פריימן (כיום שליח הרבי בזכרון יעקב).
יום אחד הודיעו לנו מהמשרד בניו יורק, שמגיע לאזורנו אורח חשוב בשם סיד, ושנקבל אותו בצורה מכובדת.
ואכן סיד הגיע עם רעייתו (ע"ה) וכבר ביום שישי בבוקר ביקשו האורחים שנזמין את כל תושבי העיר לסעודת שבת. מיד יצאנו לשוק לקניות ובכל דוכן שעברנו בו – סיד ואשתו קנו את כל תכולת הירקות והפירות שהיו באותו דוכן. כך שכשיצאנו מהשוק – בעצם נסגר השוק, כי נמכרה כל התכולה שלו.
לסעודת שבת הגיעו הרבה אורחים, ובמיוחד בני נוער שבאו לראות שבת יהודית, והייתה אווירה מרוממת.
[אפיזודה: קנינו בשוק כ-15 תפוזים במחיר יקר מאוד, ובסיום סעודת ליל שבת הגשנו אותם לשולחן, אבל האורחים לא טעמו מהם, לתמיהתנו הם טענו שאלה לימונים. ניסינו אני וסיד להסביר להם שזה לא לימון אלא תפוז, אבל הם התעקשו שאלה לימונים חמוצים. החלטתי לנצל את הבורות שלהם והצעתי שכל אחד יקבל על עצמו מצווה אם יתברר שאלה תפוזים. להפתעתי הם קיבלו על עצמם מצוות קשות: אחד שמירת שבת, השני כשרות וכן הלאה. אני כבר הייתי בעננים, אבל אז הגיע רגע המבחן: כל המסובים קיבלו פלח מהפרי הכתום והכניסו לפה... והתברר שאלו אכן לימונים, לימון חמוץ בצבע כתום...]
בסיום הביקור, נכנס אלינו סיד להפרד, והודה מקרב לב על האירוח והאווירה המיוחדת וכו', ואז שאל אותי סיד:
- מה אתה צריך? מה אתה רוצה שאעניק לך במתנה?
- עניתי: אני לא צריך שום דבר, שמחתי לארח אתכם.
- אבל הוא התעקש ואמר: כל מה שתבקש יש ביכולתי לתת לך.
- עניתי: יש לי בקשה אבל אני לא בטוח שתצליח למלא אותה.
- סיד מיד השיב: תבקש, אל תהסס...
- ואז יריתי: אני מבקש שתניח תפילין בכל יום חול.
- סיד נדהם לרגע, אבל אחרי מחשבה קצרה ענה: קיבלת! אני מקבל על עצמי.
בשבוע האחרון התארחתי כאן בניו יורק יחד עם סיד. בוקר אחד פגשתי אותו בארוחת בוקר והצעתי לו תפילין. הוא הסתכל עלי ואמר: מאז אותו יום שפגשתי אותך בסמרקנד - אני מניח אותם כל בוקר מיד שאני יוצא מהמיטה!!!
(שמעתי ממנו בנוכחות סיד בשבת האחרונה, כינוס השלוחים תשפ"ג)
~~~
מדוע נאסר על יצחק לצאת מארץ ישראל?
בפרשתנו (כו, ב) מסופר שהקב"ה אמר ליצחק "אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך".
מפרש רש"י "שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו: אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך".
והנה במדרש (ב"ר פס"ד, ג) נאמר: "את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת".
ומבארים מפרשים (רא"ם לפירש"י. הובא גם ביפ"ת לב"ר שם): שכל ארץ ישראל היתה "חשובה אצלו כמו העזרה", וכל חוץ לארץ – "כחוץ מן העזרה", ולכן בהיותו "עולה תמימה" שהיא קדש קדשים, נאסר עליו לצאת מא"י כשם ש"אין קדש קדשים יוצא לחוץ מן העזרה".
וצריך להבין, מדוע שינה רש"י מלשון המדרש ולא פירש שנפסל ביציאתו, ורק סתם "אין חוצה לארץ כדאי לך"?
ויש לבאר: רש"י מבאר על פי פשוטו של מקרא, ועל פי פשט, פסול "יוצא" הוא רק לאחר שחיטת הקרבן ולא בעודו בחיים, ומאחר שיצחק לא הוקרב בפועל, אי אפשר לומר שנפסל ביציאתו.
אבל על פי זה צריך להבין את דעת המדרש שיצחק כן יכול להיפסל ביציאתו חוץ לארץ?
ויש לומר: שלדעת המדרש נחשב יצחק לקרבן שנשחט והוקרב על גבי המזבח, שהרי לאחרי העקדה הקריב אברהם את האיל במקומו, וכפירש"י (וירא כב, יג): "על כל עבודה שעשה היה מתפלל ואומר: יהי רצון שתהא זו כאילו בני שחוט . . כאילו הוא נקטר ונעשה דשן".
וזה מיוסד על לשון חז"ל בכמה מקומות "אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח", עד כדי כך שהגמרא בזבחים (סב, א) מספרת, שאיך ידעו בימי בנין בית שני את מקום המזבח – "אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום".
ומכל זה מובן שהקרבת האיל בעקידה נחשבה ממש כהקרבת יצחק, ומכיוון שכך, סובר המדרש, חל גם על יצחק פסול "יוצא".
חודש טוב ושבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כה, תולדות שיחה ג (עמ' 131. ובמתורגם ללה"ק עמ' 149 ואילך). וראה גם חלק טו, תולדות שיחה ב (עמ' 201 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 214). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' רצד.
______________
*) אלא שבכל זאת "אין חוצה לארץ כדאי לך", כי גם בעולה תמימה בעודה בחייה אפשר לומר שמקום מסויים אין ראוי לה, ועל דרך שאמר לבן לאליעזר (חיי שרה כד, לא) "ואנכי פיניתי הבית" ופירש"י "מעבודת אלילים", כדי שיוכל להיכנס.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת תולדות
-
פורסם בחמישי, 24 נובמבר 2022 18:14
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1200
פרשת תולדות – הפלישתים - מוצאם ויחסם ליצחק בגרר
מאת: אהובה קליין.
בפרשה , הכתוב מתאר על רעב בארץ ישראל - יצחק המחפש מקום מחיה - עובר לגור בגרר - ארץ פלישתים , ה' נראה אליו – ומצווה עליו: לא לרדת מצרימה: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- ְּפלִישְׁתִּים, גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר" [ בראשית כ"ו, א-ז]
כשיצחק מתיישב בגרר - הוא עונה לשאלת תושבי המקום בדבר זהותה של רבקה - כאחותו, אך במהלך הזמן - אבימלך- מלך פלישתים מגלה את האמת כועס עליו וכעת הוא מזהיר את תושבי המקום במילים:
"וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר: הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת". [להלן פרק כ"ו, י"א]
יצחק מגלה כבר בתחילה שהפלישתים אינם יראי אלוקים ובהמשך מגלה את קנאתם בו כפי שהכתוב מתאר:
" וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה. וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם. וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה". [להלן כ"ו, י"ב-כ"ב]
השאלות הן:
א] מדוע ה' אסר על יצחק לצאת את הארץ ומה הובטח לו?
ב] מי היו הפלישתים ומה היה יחסם כלפי יצחק ופמלייתו?
ג] מדוע סתמו הפלישתים את בארות המים מימי אברהם?
תשובות.
אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ
רש"י מסביר: אלוקים הזהיר את יצחק לבל ירד למצרים מפני הרעב , כפי שנהג אביו – אברהם שירד למצרים בתקופת הרעב. אמר לו הקב"ה: ' אל תרד מצרימה' לפי שאתה עולה תמימה משעת העקידה ואין חוצה - לארץ, כדאי לך, ולמה הדבר דומה? לקורבן עולה שהיא יוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה- כך גם אסור לך לצאת לחוצה - לארץ [ב"ר]
ה' מבטיח לו: הבטחת הארץ והבטחת הבנים בנוסף:
"וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
רש"י מסביר: יהיה כל אדם מברך ואומר לבנו "יהא זרעך כזרעו של יצחק "
הכתוב הזה מלמד על כל המקרא:
"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" [בראשית מ"ח, כ']
מוצאם של הפלישתים ואופן התייחסותם ליצחק.
על פי אנציקלופדיה דעת:
מוצאם של הפלישתים אינו ברור. במקרא נאמר: כי באו מכפתור כפי שכתוב: "הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִישְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר" (עמוס ט, ז).
נאמר:"וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת -עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים--וְאֶת-נַפְתֻּחִים. וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת -כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִישְׁתִּים--וְאֶת-כַּפְתֹּרִים."(י, י"ג- י"ד)
כלומר: פלישתים באו מארץ הכסלוחים:
רש"י מסביר כי הפלישתים יצאו משני מקורות: מהפתרוסים והכסלוחים לפי שהיו הפתרוסים הכסלוחים מחליפים את משכב נשותיהם אלו לאלו והולידו בנים בבית אחד ומשניהם יצאו הפלישתים ולא נודע מי אביהם?
רש"י פירש שנולדו מפתרוסים וכסלוחים שהיו בני מצרים, בנו השני של חם. פלישתים אלה היוו את הגל הפלישתי הראשון שפלש - לארץ כנען לפני תקופת האבות וייסד את ממלכת גרר בנגב.
רבינו בחיי מבאר: כי הליכתו של יצחק לגרר רומזת על גלות - הכוונה לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.
רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סובר: כי גם האירועים במצרים בזמן אברהם ושרה והאירועים בתקופת יצחק - בארץ פלישתים מוכיחים: כי האווירה הייתה אווירת פריצות , לכן הייתה סכנה גדולה לאישה הנשואה לבעלה. שמא הם יהרגו, חלילה את בעלה וייקחו לעצמם את האישה.
הסיבה לסתימת הבארות.
הסיבה העיקרית לסתימת הבארות -היא : השנאה לעם ישראל המאפיינת לאורך ההיסטוריה את הסכסוכים בין ישראל לאומות העולם.
הפלישתים נהגו לסתום את הבארות של יצחק מתוך קנאה -בו והמושל אבימלך שכרת בעבר ברית עם אברהם – לא לשקר לו ,לנינו ולנכדו - מעביר את קנאת עמו לשטח המעשי ומגרש את יצחק באומרו:
"לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד" יצחק עובר למקום אחר- אך שנאת הפלישתים אינה פוסקת והם רודפים אחריו ומתקוטטים אתו בדבר הבארות שהוא חופר. כאשר בא אבימלך אל יצחק בהצעה לכרות ברית חדשה ביניהם-הוא אומר: "וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" הוא כאילו מדגיש את הטובה שהוא לא שלח אותו לאיזה מקום סגור, אלא נתן לעזוב את ארצו אחרי אשר לקחו את אדמתו ובארותיו.
על כך מדרש [בראשית רבה ס"ד] המותאם לגישה זו:
משל לארי שנתקע עצם בגרונו , החל מכריז: מי יבוא ויוציא יקבל שכרו. הגיע עוף בעל צוואר וחרטום ארוך, תקע את חרטומו בגרונו של הארי והוציא לו את העצם, כשבא העוף לדרוש שכרו ענה לו הארי: לא די שחרטומך היה בפי ויצא ממנו בשלום, ולא בלעתיו, אתה בא לבקש עוד שכר?
בעלי המדרש אומרים כי כך אבימלך טען כנגד יצחק: היית בארצי ואני שלחתיך ריקם ,אך בשלום ועל כך אתה חייב לי טובה.
אלשיך מסביר: כי המדרבן העיקרי לשנאה מצד אבימלך ואנשיו כלפי יצחק: הדחף להיפטר ממנו ועל כן שלח את עבדיו לסתום את בארותיו - כדי שיבין שעליו לנטוש את המקום והוא אינו רצוי שם.
"העמק דבר" סובר: עיקר הקנאים היו הפלישתים שדרו בעיר המלוכה הם היוו את השכבה הגבוהה באוכלוסייה. את הבארות סתמו אנשי הכפר ובעלי השדות ואילו המלך היה כאילו מתעלם מהעניין היות והיה מרוצה מהצקות האלה.
על פי המדרש : אבימלך ועמו היו שותפים לשנאה כלפי יצחק וטענו: כי כל העוצמה והעשירות שברשותו - היא נובעת מתושבי המקום ומלכם אבימלך.
ה"חפץ חיים" סבור כי טענה זו אופיינית לשונאי ישראל. גם פרעה- מלך מצרים אמר אֶל עַמּוֹ: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". [שמות א', ט']
"הדרש והעיון" סבור: כי תמיד שונאים את היהודים בין אם הם נרפים - ואינם עוסקים במלאכת היצירה ובין אם הם פעילים - יוצרים ובונים.
הם גלו לגלויות דוגמת היונה - "שלא מצאה מנוח" בדבר זה יצחק משמש סימן לבנים. וכאשר לראשונה מגיע לגרר במצב של עוני יוצאת הפקודה:
"הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת" .זו ההוכחה שרצו לפגוע מהטעם שהוא חסר כול. כאשר הוא מתעשר - הם מגרשים אותו - בטענה כי הם גרמו לו להתעשר!
"אוזניים לתורה" סובר: כי לאויבים יש תכסיס נוסף כלפי היהודים: הם באים להציק אחרי שהיהודים סיימו את יצירתם ולא לפני כן.
דוגמא לכך: אחרי שיצחק חפר את הבאר- הפלישתים מופיעים וטוענים: "לנו המים"
"נתיבות שלום" מסביר את המשמעות הרוחנית של הבארות שחפרו אברהם ואחר כך יצחק..
עולם התיקון התחיל מאברהם אבינו אחריו המשיכו לתקן שאר ו' הרועים- ומה הכוונה לעולם התיקון?
התשובה היא, יש לתקן את שבעת ימי הבניין - שהם כנגד ששת ימי המעשה והשבת - לפי שבכל יום יש לעשות תיקונים באותו היום, אברהם אבינו שהתחיל את עולם התיקון – החל - לתקן את שבעת ימי הבניין - הוא חפר ג' בארות שהם מקורות ליניקת הקדושה והם כנגד שלושת הימים הראשונים של השבוע לכן באו כוחות הסט"א [הפלישתים] לגזול את מקורות היניקה של הקדושה, אחרי מות אברהם באו הפלישתים וסתמו אותן בעפר, בא יצחק חפר מחדש את שלושת הבארות והוסיף עוד שלוש בארות: "עשק", "שטנה" ו"רחובות"- ובארות אלה כנגד שלושת הימים האחרונים בשבוע- טרם השבת.
אחר כך באו עבדי יצחק והודיעו לו על הבאר השביעית - שהיא שימשה להשקות את העדרים והיא כנגד שבת קודש ולכן היא נקראה "שבעה" היא כל כוחם של עם ישראל - ממנה שופעת היניקה לכל הבארות וכך כל כוחם של ישראל שואבים את היניקה של שבת קודש !
רש"ר סבור: כי עצם סתימת הבארות על ידי הפלישתים - נבעה מתוך קנאה וצרות עין - למרות שכולם נהנו מהמים, אלא שקנאה זו פותחת שרשרת מאורעות המהווה שלב חדש בהיסטוריה היהודית: עם יצחק נפתחה הגלות והחלה להתקיים נבואת: "וגר יהיה זרעך" הקנאה והשנאה כלפי יצחק הפרה את שלוותו - אך ממשיכו – יעקב - כבר סבל משעבוד גמור.
ישנה דעה: כי המטרה של חפירת הבארות של אברהם ואחריו יצחק - הייתה במטרה לקרב את הרחוקים ולהפיץ את האמונה בבורא אחד - לפי שהאנשים היו מתאספים ליד הבאר - בבואם לשאוב מים ושם הייתה הזדמנות - הן לאברהם והן ליצחק להפיץ את האמונה ומטעם זה הפלישתים הציקו להם.
לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק - הפלישתים שנאו וקנאו ביצחק ובפמלייתו לכן היו הצקות מצדם כלפי יצחק וסתמו את הבארות . התנהגותם הקלוקלת מסמלת את תחילה הגלות לעם ישראל בהיסטוריה היהודית.
יצחק לא ויתר , נלחם כארי ובסייעתא דשמיא - ידו גברה עליהם- עד שבאו לפניו אבימלך ואנשיו ובקשו לכרות אתו ברית!
יש כאן מסר למנהיגי ישראל - לא לוותר על אף שעל מארץ ישראל שהובטחה לאבותינו ולבאים אחריהם. יפים וחשובים דברי הנביא ירמיהו:
"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד".
[ירמיהו ל', י']
