בין אדם לחברו

מעשרות ומעשר כספים - פנינים מאת הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א

פנינים

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

יהודי מבוהל נכנס למרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. "יש לנו מכת עכברים איומה ונוראה בבית", סיפר. "ניסינו את כל האפשרויות, ריסוס והדברה קטלנית, מלכודות עכברים מכל הסוגים והמינים, תלינו את תמונת רבי ישעהיל'ה מקערסטיער זצוק"ל, הידועה כסגולה גדולה נגד עכברים, וכל עצה טובה שקיבלנו מכל מי שהסכים לנדב מידע, אך לשווא, העכברים ממשיכים להופיע בביתנו".

 

"תקפידו על מעשרות, והעכברים ייעלמו", השיב מרן שליט"א, לעיניו המשתאות של היהודי, שלא הבין מניין הרב יודע שהוא אינו מקפיד על מעשרות. ואכן, האיש החל להקפיד על מעשר, והעכברים נעלמו.

 

--- מה ענין עכברים למעשרות?

 

בירושלמי (דמאי פ"א) מסופר שרבי פנחס בן יאיר הגיע לעיר אחת, כדי לאסוף כסף לפדיון שבויים והתושבים ביקשו ממנו שיפתור להם את מכת העכברים, המכלים את כל התבואה. התנא הקדוש כינס את כל התושבים ליד שדה גדולה, שם עמד וגזר על העכברים להופיע בפניו. מיד הופיעו אלפי עכברים ומילאו את השדה כולה.  העכברים החלו לצפצף ורבי פנחס בן יאיר הסביר לתושבים שהעכברים אומרים שכיון והם לא הפרישו מעשר כהלכה, לכן שלח הקב"ה את העכברים להענישם. בני העיר קיבלו על עצמם להפריש מעשר, והעכברים נעלמו ולא שבו יותר לאזור. והנה לנו מקור הוראת מרן הגר"ח קנייבסקי, המשיב תמיד לשואליו על פי דברי חז"ל וחכמי הדורות.

 

&&&&

 

נחלקו הפוסקים האם מצוות מעשר כספים היא חיוב מהתורה, מדרבנן, או שהוא רק בגדר מנהג, שהתקבל בכל תפוצות ישראל. מלבד מצוות מצות מעשר כספים, ישנה כמובן מצוות צדקה, כאשר כתבו הפוסקים שהחיוב לתת צדקה מתקיים רק בנתינה לעניים, ואילו במצוות מעשר כספים נחלקו הדעות האם מתקיימת היא דוקא בנתינה לעניים או שניתן לצאת ידי המצוה גם בנתינת כסף עבור קיום מצוות שאין חיוב מוחלט לקיימם.

 

לא רק שעלינו לתרום מכספנו למען הנזקקים והנצרכים, אלא גם עלינו להעניק את תרומתינו בעין יפה ובחיוך. כך פסק השולחן ערוך (יו"ד רמט, ג): "צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, ומתאונן עם העני בצערו ומדבר לו דברי תנחומין. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו. אם שאל לו העני ואין לו מה יתן לו, לא יגער בו ויגביה קולו עליו, אלא יפייסנו בדברים ויראה לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת".

 

כשעני מבקש מאיתנו צדקה בשביל עצמו, מחובתינו לתת לו כסף. אפילו פרוטה, משהו, אך לא לדחותו ללא כלום. כך פסק הרמ"א בשם הרמב"ם והטור, ש"אסור להחזיר העני השואל ריקם, אפילו אין נותן לו רק גרוגרת אחת, שנאמר "אל ישוב דך נכלם". בימינו אוספים צדקה, במקרים רבים, גבאי צדקה ושלוחים של הנזקקים. לגביהם, כותב הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטין שליט"א, מסתבר שאין איסור של "אל ישוב דך נכלם", כי הם אינם העניים בעצמם. אלא אם כן גובה הצדקה הוא עני בעצמו ונוטל מעט אחוזים מכספי התרומות שאוסף.

 

האברכים, כך שמעתי פעמים רבות מעורכי מגביות צדקה שונות ומגוונות, הם הנדיבים הגדולים ביותר. האברכים, שמילגת הקיום שלהם נמוכה אפילו משכר המינימום המקובל בחוק, הם אלו שתורמים תמיד בעין יפה ובנפש חפיצה, לכל מטרה נעלית של צדקה, חסד והחזקת תורה. ואמנם, למרות מעלת הצדקה, הרי שלא כדאי להפריע לאברכים ולבני הישיבות באמצע הסדרים ולהתרימם. בספר 'חוט שני' (יו"ט עמוד שנב) מובא בשם מרן הגר"נ קרליץ שליט"א שאין להתרים לצדקה בישיבות ובכוללים באמצע סדרי הלימוד, משום ביטול תורה דרבים. וכך כתב מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל (שו"ת שבט הלוי ח"י קנז): "הרי מדובר כאן מאברכים צדיקים במעשיהם, שאין רוצים להשתמט ממצוה זאת, ויתנו גם אחרי או לפני הסדר בלי שיפריעו להם כל פעם סדרי הלימוד, אלא שמשום נוחיות המתרימים (בחשבם כן) הם באו דוקא בשעת הלמוד, בכזה פשוט שעל פי הלכה אין צריך לבטל את סדר הכלל, ואינו דומה כלל להזדמנות מצוה דוקא בשעת הלמוד ואי אפשר לקיימה ע"י אחרים".

 

בכוללי "מדרש אליהו" באלעד הנהיגו, על פי הדרכת מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, שגובי הצדקה יעברו בינות ללומדים ברבע השעה האחרונה של סדרי הכולל, אך לא לפני כן, כדי למנוע ביטול תורה דרבים. מרן ראש הישיבה שליט"א אמר לראשי הכולל: "הרי גם כך יש מפריעים ללימוד כל העת, ועד שכבר לומדים תורה ברציפות- צריך להפריע באמצע הלימוד?".

 

בימים אלו מגיעים אברכים יקרים לכוללי האברכים, כדי להתרים את עמלי התורה לטובת 'קרן ההסעות' של החינוך העצמאי, כדי להציל כ20,000 תלמידים משמד רוחני. כפי הנכתב בשו"ת "בית דינו של שלמה" (יו"ד סימן א'), ניתן לתת ממעות מעשר לארגונים המקרבים רחוקים לאבינו שבשמים, וכך מורים למעשה פוסקי זמנינו.

בספר "הלכות מעשר כספים" מובא שהגרי"י  פישר זצוק"ל הורה שניתן לשלם מכספי מעשר את דמי ההשתתפות בקורס מרצים לקירוב רחוקים. הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א סיפר למחבר הספר ששאלו את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על בני זוג חילונים שאמרו שאם ישלמו להם את מחיר עלות ההשתתפות בסמינר 'ערכים' הקרוב, הם ילכו אליו, ואם לא, הם לא יילכו. ושאלו את מרן זצוק"ל האם ניתן לממן את השתתפותם בסמינר מכספי מעשר כספים. והשיב רבינו זי"ע שכיוון שאנשים אלו אינם עניים בממון, אלא עניים בדעת, אזי אם נהגו עד היום לתת את כספי המעשר דווקא לעניים נצרכים, אי אפשר לתת כסף לצרכים אלו. אך אם נהגו לתת כספי מעשר גם ליתר המצוות, ניתן לתרום כספי מעשר ולממן לבני הזוג את השתתפותם בסמינר ליהדות.

 

&&&&

 

מכיר אני גביר גדול שבנו נקלע למצב כלכלי גרוע במיוחד. אביו עוזר לכל העולם בכספו, אך לבנו הוא מספק רק עצות טובות...

 

אדם שבניו וחתניו אינם סמוכים על שולחנו, והם זקוקים לסיוע, דבר גדול הוא שהוריהם יתנו להם את כספי מעשרותיהם, ולמרות שההורים יכולים לסייע להם מכספם ולא מכספי המעשר שלהם, יכולים הם לתת לבניהם מכספי המעשר, והם קודמים לאחרים.

ואמנם כל זה דוקא שהאב מתנדב מרצונו הטוב לסייע כספית לילדיו הנשואים. אך אם הוא התחייב להחזיקם, אינו יכול להעניק להם את חיובו מכספי מעשרותיו, כי הדבר נחשב לפורע חובו מכספי מעשר. ואם התנה שיתמוך בהם מכספי מעשר, הדבר אפשרי (שו"ת חת"ס יו"ד רל"א).