חגים ומועדים וימים מיוחדים
נופשים לפי הספר / הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פרטים
- קטגוריה: סוף השנה
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 06:59
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 555
נופשים לפי הספר
* סאונה יבשה בשבת, פרישת שמיכה על הדשא, לקיחת מגבות וסבונים מחדר המלון, הדלקת נרות שבת בלובי או בחדר האכסניה, מזוזה בצימר, ו... בית מלון על חשבון הקב"ה * שפך כוס קפה בבית מלון, ג'קוזי ודלת עם "עין אלקטרונית", עירוב בתוככי בית הארחה ושעות המנוחה בבית המלון * הרב שמואל ברוך גנוט, מחבר הספר "שלהי דקייטא" על הלכות חופשה ונופש, במאמר חדש עם הלכות בתי מלון, צימרים ונופש *
סיפר לי הרה"ג רבי ישראל מרגליות שליט"א סיפור נפלא, שמאיר לנו באור יקרות כיצד גדולי ישראל נופשים ב"אתר הנופש" שלהם ב"בין הזמנים". מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצוק"ל, שהסתלק מעימנו לאחרונה, נהג לנפוש בכל שנה בתקופת "בין הזמנים" בדירת נופש במושב השקט "חזון יחזקאל". בכל פעם ניסה מרן הגרמי"ל זצ"ל לשלם לבעל דירת הנופש על זמן שהותו, אך בכל שנה התחמק בעל הדירה ולא הסכים לקחת כסף. רבי מיכל יהודה, שהבין שלשלם בכסף מזומן הוא לא יוכל, רצה לשמח את בעל דירת הנופש ולפני ששב לביתו בבני ברק, השאיר מכתב נרגש בכתב ידו, בו הודה על האכסניה הנעימה. הגרמ"י הוסיף משפט כזה: "בזכותכם כתבתי בדירתכם חידושי תורה במשך 130 שעות"...
רבי מיכל יהודה שהה בדירת הנופש במשך 13 יום והוא ישב וכתב ברציפות, בכל יום במשך 10 שעות, מ- 9 בבוקר ועד 7 אחר הצהרים. עשר שעות רצופות של כתיבת חידושי תורה ובירורי סוגיות. וסיפר לי הרב מרגליות שבהמשך היה מתפלל הגרמ"י מנחה, ומיד לאחר מנחה התיישב ללמוד בהתמדה ובחשק עוד מספר שעות, כאילו לא ישב וכתב היום כבר עשר שעות רצופות ומאומצות...
במאמר שלפניכם השתדלתי להביא על קצה המזלג נושאים הלכתיים ונקודות למחשבה שלא כתבתי עליהם בעבר, לנופשים בבתי הארחה, בתי מלון וצימרים. הריחוק מהבית יכול לגרום בעיות הלכתיות בתחומים שונים ומגוונים, שלפעמים לא שמים אליהם לב. יהודי הוא יהודי גם במקום נופש, וגם אם הוא שילם מאות שקלים לכל לילה. ההלכה והתורה הקדושה מלווים אותנו גם בבית המלון, כמובן.
בית מלון על חשבון הקב"ה
אם ניסיתם לברר בתקופה האחרונה את מחירי השהייה בבתי המלון בארץ, אתם בוודאי יודעים שמדובר בסכומים גבוהים, כאלו שמשפחות אברכים ומשפחות ברוכות ילדים אינם יכולים לעמוד בהם. אז הנה רעיון גאוני לאלו שרוצים בכל זאת לשבות בבית מלון יוקרתי, אך התקציב המשפחתי שלהם אינו מאפשר זאת. סעו לבית הארחה ונופש, צימר או בית מלון, והקב"ה ישיב לכם את מלוא הסכום. – האמנם??
כולנו מכירים את דברי הגמרא (ביצה טז,א) לפיו "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה, שאם פיחת- פוחתין לו, ואם מוסיף- מוסיפין לו". הגמרא מעידה בפנינו שהקב"ה אמר לעם ישראל: "בני! לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע". כך שאם אנו מוציאים הוצאות לכבוד שבת, הקב"ה יחזיר לנו את כל ההוצאות, אחת לאחת. מסיבה זו מורה ראש ישיבת "מעלות התורה" מרן הגאון רבי שמואל אוירבך שליט"א לתלמידיו, שאם זקוקים הם למנוחה ולמרגוע לנפשם, ושלוות הנפש שלהם ובני משפחתם צריכה נסיעה לבית מלון או בית הארחה ונופש, שייסעו הם לשבת לבית המלון ומקומות המנוחה, כיוון שהקב"ה מחזיר את הוצאות השבת, אותם הוצאנו לכבוד שבת. בספרי "ויאמר שמואל" (סימן כ"ט) דנתי בס"ד בשאלה זו, האם כאשר נוציא הוצאות רבות, יותר מהרגילות שלנו הנורמאלית והסבירה, לכבוד שבת, האם הקב"ה ישיב לנו אותם. כי סוף סוף הוצאנו "הוצאות שבת", או שהקב"ה ישיב לנו רק את ההוצאות שהוצאנו לכבוד שבת נורמטיבית שלנו, לפי רמת המחייה וסגנון החיים שלנו, ולא יותר מכך. הגר"ש אוירבך שליט"א סובר שהקב"ה יחזיר לנו כל הוצאה ממונית שהוצאנו לכבוד שבת כולל נסיעה לבית מלון ומקום מרגוע שעולה כסף רב, ואילו הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי מכתב ארוך ומנומק בעניין, ולדעתו הקב"ה לא רוצה שנלווה כספים לצורך נסיעה לבית מלון, וכן "שאין להוציא הוצאות אלא במידה לפי רמתו ולא יותר מדאי, וחכמים קבעו כמה צריך להוציא, וזה יכול לקנות בעין יפה, אבל לא יותר מידי מכדי יכולתו". (וראו בספרי שם מש"כ בעניין בהרחבה). גם גדולי תורה נוספים, כמו הגראי"ל שטינמן והגרח"פ שיינברג שליט"א, מחרים מחזיקים כדעתו של הגר"ח קניבסקי, שאין להפריז בלי חשבון ברכישת מוצרים והוצאות לכבוד שבת, רק בגלל שהקב"ה הבטיח לנו שהוא ישיב לנו את כל הוצאות השבת. ואמנם נראה שכאשר האדם בין כה וכה מתכוון לצאת לנופש או לבית מלון, שכדאי שייצא לשם לכבוד שבת קודש (אם אכן האווירה הרוחנית מתאימה לשבת קודש), ואם כבר הוציא הוא הוצאות לכבוד השבת, ומאמין שהקב"ה יחזיר לו את הוצאותיו, אזי ייתכן שהקב"ה ישיב לו את ההוצאות שהוציא דווקא לכבוד שבת.
עצות והדרכות מהגר"מ גרוס שליט"א הגר"מ גרוס שליט"א, בספרו "מנוחת אמת", כותב לנו הדרכות, הוראות והלכות לנסיעה לבתי מלון ומקומות נופש. הוא מדגיש שאל לנו ללכת למקומות בהם ישנם כלי משחית שונים בחדרים, הרצאות מעורבות והופעות של זמרים שאין רוח חכמים נוחה מהם ועל כך שחובה על ההורים לשמור ולהיזהר שהמקום מתאים להם ולילדיהם מבחינה רוחנית. הגר"מ גרוס כותב שאל לנו לצאת למקומות נופש שהעלות בהם גבוהה יותר מאפשרויותינו הכלכליות, והוא מציע להשאיר מפתח של הדירה בבית השכנים (ומדגיש שלשכן שקיבל את המפתח, אסור להיכנס לדירת השכנים ללא רשות הבעלים). הוא כותב ששכיח שכאשר נמצאים בבתי נופש והארחה, הנופשים לא מספיק מרוצים מדברים מסוימים ומקניטים את בעלי המלון, מבלי לדון אותו לכף זכות. אין היתר לכעוס או לצער את בעל בית המלון על כך שלא הכל מצא חן בעינינו, וגם אם אנו רוצים לקבל את מה שהובטח לנו, צריך לעשות זאת בנעימות ובכבוד. כאשר אנו מגיעים לחדר, עלינו ללכת בפרוזדורים בשקט כדי לא להפריע למנוחת יושבי החדרים הסמוכים, ולדעתו צריך להתנהג בשקט ולא להרעיש בבתי מלון גם שלא בשעות המנוחה המקובלות, כי הרי בית מלון נועד למנוחה ולמרגוע בכל שעות היממה, ולשם כך הנופשים הגיעו לבית המלון.
הגר"מ גרוס כותב שכיום לא חוששים משעטנז במזרנים וכורסאות, ספות ושמיכות פוך, כי בארץ ישראל רובם ככולם עשויים מחומרים סינטטיים. גם בחלוקי המגבת ומגבות הרחצה לא צריך לחשוש לשעטנז, כי בדרך כלל עשויים הם מכותנה.
כשנוסע לצימרים הצמודים להם כיריים ותנור אפיה וכדומה, עלינו לברר את כשרותם, כי ייתכן והקודמים לנו בצימר השתמשו בהם במאכלים אסורים. ועוד דבר מעניין שהביא הגר"מ גרוס בשם ה"מגן אברהם" (קע, י) שכאשר אין לנו סיבה מיוחד. אין לשנות את מקום הנופש וללכת לנפוש במקום אחר.
מזוזה במלונות וצימרים
השוהה בבית מלון או צימר פחות מחודש, אינו צריך להניח במקום מזוזה, כדין הגמרא והשולחן ערוך, הקובעים שהשוכר בית בחוץ לארץ והמתגורר בפונדק בארץ ישראל, פטורים ממזוזה במשך שלושים יום. וזהו הדין דווקא באלו שמתארחים בבתי מלון או צימרים וכדומה, אך אלו ששוכרים או מחליפים דירה באזור אחר בארץ, והדירה אינה דירת נופש במשך כל השנה אלא דירת מגורים, אזי לדעת חלק מהפוסקים גם הם פטורים ממזוזה (שו"ת מהרש"ג ח"ב קכ"ב, שו"ת תרשיש שוהם סי' נ"ב ועוד), ואילו לדעת פוסקי הלכה אחרים (שו"ת ערוגת הבושם סר"ל, שו"ת מנחת יצחק ח"י סצ"ב) חייבים הם במזוזה. והגר"מ גרוס כותב שמכיוון שמזוזה זו צריך לקבוע רק לחומרה, לכן ניתן לסמוך גם על מזוזות הכתובות בכתב שאינו לפי מנהג העדה אליה הוא שייך.
זימון ו"ברכת האורח" במקום נופש
ולנושא המצוי ביותר בחדר האוכל של בית מלון: שתי משפחות שהתיישבו בשני שולחנות נפרדים כדי לאכול, ואין שום קשר ביניהם, כי כל משפחה רוצה לאכול לבדה- אינם מצטרפים יחדיו לזימון, גם אם שרו יחדיו זמירות שבת וכדומה. כי התנאי הראשוני בקביעות זימון היא שהנוכחים קובעים עצמם לאכול יחדיו, ולא שיושבי השולחנות הגיעו לכאן במקרה. אך אם יושבי 2 השולחנות סיכמו ביניהם בתחילת הארוחה (או באמצעיתה, תלוי בדעות הפוסקים) להצטרף יחדיו לזימון, יכולים הם להצטרף (ראו בשו"ע ומשנ"ב בהלכות זימון בכמה דוכתין ובשו"ת מנחת יצחק ח"ח ח' ובס' שערי הברכה פ"ה כ"ב ובס' וזאת הברכה פי"ד).
מובא בגמרא ונפסק בהלכה שאורח הבא להתארח בבית בעל הבית, צריך לברך את "ברכת האורח", כפי הנוסח המובא ב"שולחן ערוך" (סימן ר'). את "ברכת האורח" אומרים גם בשבת. וכתב ה"משנה ברורה" שכאשר הוא מתארח במקום בו משלם את דמי סעודתו, אינו מברך את ברכת האורח וגם אינו מברך את בעל הבית בברכת "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה" (משנ"ב קצ"ג כ"ז), ומכיוון שכך פסק מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאורח המתארח בבית מלון ומשלם על שהותו במלון, אינו מברך את "ברכת האורח".
ואגב, הלכה מעניינת, אותה הבאתי בספרי "שלהי דקייטא", לפיה הגח"פ שיינברג שליט"א הורה שהאוכלים במטוס לא יאמרו "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה". הזכרתי שם שמו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א הסתפק בפני בעניין והוא הוסיף שבכל זאת בוודאי ניתן לומר: "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה על שלחן זה שאכלנו עליו", כיוון שכל נוסע במטוס אוכל מעל גבי שולחן פרטי מיוחד משלו.
הדלקת נרות שבת במלון
הקטע הבא שלפניכם חשוב ויסודי, והוא נוגע לכל משפחה המתארחת בשבתות במקומות נופש. אז נתחיל מההתחלה ונדגיש ברורות שהנשים המדליקות נרות שבת בלובי המלון, ב"פינת הדלקת נרות שבת" שבית המלון הניח, אינו עושות כהלכה. כל יהודי שלמד אי פעם הלכות אלו יודע שמדליקים נרות שבת בחדר בו אנו אוכלים ואנו נהנים מאור הנרות, או בחדרים בהם אנו שוהים וישנים, ואז אנו נהנים מהנרות בכך שאנו יכולים לנוע בחדר ולהתארגן בו, ולא ליפול בחושך ולהיתקל בחפצים שונים. לאחר ההקדמה ההכרחית והחשובה הזאת, הבה ונקרא את דברי ה"שמירת שבת כהלכתה", הכותב לנו כך: משפחה השוהה בבית מלון בשבת קודש ואוכלים הם את סעודות השבת בחדר האוכל המשותף, המנהג הוא שכל אשה מדליקה נרות בברכה בחדר האוכל המשותף, ועליה להדליק את הנרות בקרבת מקום לשולחן האוכל שלהם ולא תדליקם בפינה מרוחקת (ואולם יש לכך היתרי זכות במקרים מסוימים, להדליק נרות גם בפינה מרוחקת בחדר האוכל, ראו שש"כ פרק מ"ה הערה מ"ד). ואולם הטוב ביותר הוא שאשה אחת תדליק נרות בחדר האוכל, ואילו כל הנשים האחרות תדלקנה נרות בחדר בו שוהים בני המשפחה, וצריך שהנרות יהיו גדולים, כאלו שידלקו גם בשעה שנשוב אל החדר ונוכל ליהנות מהם בכך שיסייעו הם לנו להתארגן לשינה וכדומה, או שנהנה מהנרות לפני שנמצא לחדר האוכל לסעוד את סעודת השבת. בספר "שבות יצחק" כותב בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שהטוב ביותר הוא שהנשים תדלקנה נרות בחדר האוכל בלי ברכה ותדלקנה שוב נרות בחדר בו הם שוהים, והפעם עם ברכה, ותכוונה הנשים שהברכה חלה גם על ההדלקה שהדליקו בחדר האוכל, וצריך שאשה אחת תדליק נרות בברכה בחדר האוכל.
ומה קורה בבתי מלון בהם לא מרשים להדליק נרות בחדרים והם מאפשרים להדליק נרות רק בלובי, או בפינה מרוחקת בחדר האוכל, בו הנרות אינם משפיעים באורם על מיקומנו בסעודה? מכיוון שבהדלקה שכזו לא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת וגם הברכה תהיה לבטלה, לכן מציע לנו בקונטרס "תורת בני משה" בשם שו"ת רבבות אפרים (וכך נהג רבי יעקב קמינצקי זצ"ל) שבמקרה כזה ידליקו נרות בלובי או במקום בו מדליקים נרות, ויכוונו בברכתן על הדלקת האור החשמל שהשאירו בחדר, ממנו ייהנו במהלך ליל השבת.
דלת עם "עין אלקטרונית"
השהות בשבת בבית המלון קשה ומסובכת, מבחינה הלכתית. בבתי מלון רבים, גם כאלו הנחשבים כשרים למהדרין מן המהדרין, נכשלים יהודים טובים ויקרים באיסורי "אמירה לנכרי", כאשר המלצרים הגויים מחללים שבת בעבור האורח, בלי שום היתר הלכתי לכך. בעיני ראיתי יהודי בן תורה ניגש לאחד המלצרים ואומר לו שהתה שהוכן לשבת הסתיים. ניגש המלצר הנכרי למיחם המים הרותחים, לקח שקית תה, הניח כוס מתחת המיחם והכין ליהודי כוס תה מהבילה. אותו יהודי סובר שהכנת כוס תה בשבת בצורה כזאת היא איסור מן התורה של "מבשל", והגוי עשה את הפעולה הזאת רק בעבורו, כך שהיהודי עבר על איסור אמירה לנוכרי, ובוודאי לא בצורה של "מהדרין"... ההשתמשות במלצרים ועובדים נוכרים בבתי מלון אסורה בהרבה מאד מקרים, כשהנכרים עושים מלאכות מהתורה בשבת רק בעבורנו, וצריך הרבה זהירות בכל בקשה שלנו מהם, הגובלת בחילול שבת.
ג'קוזי, סאונה ופתיחת החדר בכרטיס מגנטי
ולבעיות נוספות של ספק חילול שבת, העלולות להיווצר בבתי מלון: בבית מלון שדלתות חדריו נפתחות בכרטיס מגנטי, אסור כמובן לפותחן על ידי הכרטיס, כיוון שהעברת הכרטיס סוגרת מעגל חשמלי הקורא את הכרטיס ומפעיל את מנגנון פתיחת הדלת. לכן כבר ביום שישי עלינו לוודא שהדלת תיפתח על ידי מפתח וכדומה. ואסור לומר לגוי לפתוח בעבורנו את הדלת עם הכרטיס המגנטי, כי יש בדבר "אמירה לנכרי" בדבר שהוא חשש איסור מהתורה, ורק אם הדלת תיפתח לצורך חולה (אף שאין בו סכנה) או תינוק וילד קטן שצריך להכניסם לחדר, מותר לומר לגוי לפתוח את הדלת (וראו פרטים נוספים בעניין בספר "אורחות שבת" פכ"ו מ"ח). אם וכאשר שכחנו לדאוג לעניין ונותרנו בחדר שאי אפשר לסוגרו בלי כרטיס מגנטי, עלינו להישאר בחדר כל השבת ולא לצאת ממנו (ספר אורחות שבת, שם).
ישנם בתי מלון שתאורת החדר ומיזוג האוויר מופעלים על ידי חיישן המזהה את כניסת האדם לחדר ויש בכך בעיות הלכתיות של חילול שבת. (בספר "אורחות שבת" מציינים שישנם בתי מלון שמערכות החשמל ומיזוג האוויר מופעלות אוטומטית על ידי הנחת הכרטיס המגנטי בתוך המתקן, והעצה בזה היא להניח את אחד מ- 2 הכרטיסים שהמלון מספק, בתוך החריץ, למשך כל השבת). ישנם בתי מלון שבשעה שפותחים את חלון החדר או הדלת למרפסת, מפסיק המזגן לפעול, וכשסוגרים את החלון או את הדלת- שב המזגן לפעול, ויש להיזהר בדבר.
ב"אורחות שבת" נכתב שישנם חילוקי דינים רבים בעניין "עירובי חצרות" בבתי מלון וברוב המקרים צריכים אורחי המלון לעשות "עירוב חצרות", בכדי שיוכלו לטלטל בתוך בית המלון בעצמו. אם מתארח במלון גם נכרי או ישראל מומר, אי אפשר לעשות "עירוב חצרות" עד שישכרו מאותו גוי או חילוני מחלל שבת את רשותו-חדרו, או שישכרו מהפקידה הממונה במלון את רשויותיהם של כל אלו הנמצאים במלון.
ונשים לב להלכות שבת נוספות המצויות בנופש ואירוח במלונות וצימרים וכדומה: מותר ללכת על דשא ועשבים, בין לחים ובין יבשים, אך אסור לרוץ מעליהם, כיוון שתלישת העשבים במקרה שכזה היא כ"פסיק רישיה" כמבואר בפוסקים (בשו"ע סימן של"ו), וכשהעשבים גבוהים- מותר ללכת עליהם לאט ובזהירות שלא ייתלשו עשבים. מותר גם לשכב או לשבת על הדשא בעדינות או לפרוס מחצלת או שמיכה ולשבת עליה, (כמבואר ב"משנה ברורה" שם). והגר"מ גרוס מוסיף שמותר להעביר עגלת ילדים על גבי עשבים. כאשר שכבנו או ישבנו על הדשא והעשבים נכרכו על בגדינו- אסור להסירם, כי העשבים הללו מוקצה (משנה ברורה של"ו סקכ"ד).
אסור לעלות על עצים או על ערסל התלוי בעץ, ואם הערסל מחובר למסמר המחובר לעץ- מותר לעלות עליו (שו"ע ומשנ"ב של"ו י"ג). ואם עף לנו כדור ונתלה על העץ, אסור לנו להורידו מהעץ (שם). שמשיות הפרוסות כאהל על שולחנות מרפסות בתי הנופש, אין לפותחם בשבת, ואם השמשייה פתוחה, אין לטלטלה ממקום למקום (מנוחת אמת, ע"פ שו"ע שט"ז וביאה"ל שם ד"ה טפח). אסור להיכנס לג'קוזי, משום איסור רחיצה במים חמים בשבת (שו"ע שכ"ו א') ואסור להיכנס לסאונה יבשה או רטובה, כי אסור להיכנס בשבת למקום המיועד להזיע (שו"ע שכ"ו סי"ב). הגר"מ גרוס כותב בספרו "מנוחת אמת" שמותר לטבול בשבת- לצורך טבילה במקווה- בבריכת גופרית ובריכות מינרלים, למרות שבדרך כלל שוהים בהם לצרכי רפואה. כי מוכח מטבילתו המהירה שכוונתו לטבילת טהרה לכבוד תפילת השבת, ולא לצרכי רפואה.
לא לקחת מגבות הביתה
"הישראלי המכוער" הוא ביטוי מוכר בעולם התיירות כולו. הישראליים, אלו שאינם שומרי תורה ומצוות, נוהגים במנהג שאימצו לעצמם ליטול מכל הבא ליד מחדר בית המלון ולקחתו הביתה. הדבר אסור בתכלית האיסור ואסור לקחת הביתה מהחדר במלון או בצימר מגבות או חפצי נוי, פרחים או ספרים, אלא אם כן הדבר נועד לכך שנוכל לקחתו הביתה. בית המלון אינו מקפיד אם ניקח הביתה סבונים או חפיסות שמפו מחדר האמבטיה שבחדר, או חפיסות סוכר וסוכרזית המחולקים בחדר האוכל, בתנאי שלא נגזים ושלא נצטייד בחפיסות רבות כאלה. אך כמובן שאסור ליטול חפצים החשובים לבית המלון. מסתבר שאם השתמשנו במוצר כלשהו, כמו גליל נייר טואלט, נוכל לקחתו איתנו להמשך הטיול היומי, כי בית המלון לא ישתמש בחצי גליל ניר טואלט לאורחים הבאים והוא יספק להם גליל חדש. מסתבר שאם מחלקים עיתון חרדי יומי, שניתן לקחתו הביתה, כי למחרת יביאו לאורחים הבאים עיתון של יום המחרת, וכן הלאה. אך הכל צריך להישקל במשקל של תורה ודעת, ואם יש לנו ספיקות, גם בדבר העולה פרוטה, תמיד אפשר לשאול את פקידי הקבלה או את בעל הצימר.
צריך להקפיד גם שלא לבזבז סתם כך את ממונו של בעל הנופש, מדין "השבת אבידה" ולכן אין היתר לצאת החוצה מהחדר למספר שעות ולהאיר את המזגן דלוק או את האור דלוק, אלא אם כן חשוב לנו לשוב לחדר מאוד ממוזג או לחדר מואר. אם הזקנו דבר מה בבית המלון, עלינו לשלם את הנזק, אלא אם כן מדובר בנזק מזערי שבעל המלון אינו מקפיד עליו.
החשמל דלק במלון כל הלילה
ידידי הרה"ג ר' שמואל הכהן קצבורג מביא בקונטרסו "תורת בני משה", העוסק בחלקו בדיני בית מלון, את הנושא הבא: הגר"י זילברשטיין שליט"א מביא בספרו "חשוקי חמד" סיפור על בני זוג ששכרו חדר בבית מלון לשבת. ביום שישי ביקשו בני הזוג מבעל בית המלון שידאג שהאור בחדרם יכבה בליל שבת בשעה 11, אך בעל הבית לא כיוון את שעון השבת והאור דלק בחדרם כל הלילה. הם לא ישנו כל הלילה, היו עייפים בכל השבת והשהות במלון הפכה מעונג לסיוט. במוצ"ש ניגשו בני הזוג לבעל בית המלון והודיעו לו נחרצות שעל שבת מאכזבת כזאת- הם אינם משלמים. הגר"י זילברשטיין שליט"א הורה שאם התקלה קרתה מסיבה שאינה צפויה ושאינה תלויה בבעל בית המלון, חייבים הנופשים לשלם על שהותם במלון, למרות התקלה, והדבר דומה לדברי הגמרא (בבא מציעא עח,א) שהשוכר שהשוכר חמור מחבירו והחמור נחלה מחלת עיניים, שהשוכר אומר לחברו "מזלך גרם" ואיני משלם לך והמשכיר אומר לשוכר "מזלך גרם" ואינני נותן לך חמור אחר. ואולם אם בעל בית המלון פשע בכך שלא זכר לכוון להם שעון ולכן שמחת השבת והנאתם נפגמה לחלוטין, פטורים הם מלשלם.
ידידי הרה"ג ר' אליהו שפירא שליט"א, העוסק בבתי הדין בענייני "חושן משפט", סובר שהפרעה של הפעלת התאורה בחדר אינה נחשבת לחסרון כה גדול ולמניעת כל התשלום על השהייה בבית המלון. ואולם, כך לדעתו, כשהמזגן לא עבד בחדר, נחשב הדבר לנזק ממשי, שבגינו יכול שוכר החדר לבוא בתביעה לויתור חלק נכבד מסכום השהייה במלון. ידידי הרה"ג רבי מרדכי גרטנר שליט"א, שידיו רב לו בענייני "חושן משפט", מדגיש לנו שכמובן מדובר כשבני הזוג הגיעו לפקידי הקבלה בבית המלון והתלוננו בפניהם שהאור דלוק ושיעבירו אותם לחדר אחר וכדומה. כי אם לא, זוהי כמובן בעיה שלהם.
הרב גרטנר מוסיף וטוען שקשה לומר שבגלל שהיתה לנו תאורה בכל הלילה, לא נהננו כלל במהלך כל השבת, בה אכלנו ושבענו ונחנו, לא הדחנו כלים וגם יצאנו לטייל... לכן כל מקרה צריך לדון לגופו ולשאול מורה הוראה. הבאנו בפניכם את הנושא, כדי שתדונו בו ותתפלפלו בו.
שפך כוס קפה בבית מלון
ר' יעקב נכנס לבית מלון, מסעדה או מקום נופש, והזמין כוס קפה מהביל. כוס הקפה הגיע, על גבי צלחת מהודרת. ר' יעקב התיישב, ניסה ללגום מכוס הקפה, אך אויה, יהודי אחר דחף אותו, בטעות או לא בטעות, וכוס הקפה נשפך. רבי שמואל קצבורג, בקונטרסו "תורת בני משה", מביא את דבריו של הגר"צ שפיץ, בעל "משפטי התורה", הקובע שעל שופך כוס הקפה לשלם לו מחיר של כוס קפה בבית מלון (לא פחות מ- 14 ש"ח...) ולא מחיר של כוס קפה בבית (1/2 שקל בערך...). זאת משום שבשומת נזיקין המחיר נקבע תמיד כמה שווה החפץ במקום בו ניזוק ולא במקום אחר (כפי המובא במסכת בבא קמא דף י"א). לכן אדם שהזיק כוס קפה בבית מלון, בו המחיר על כוס קפה הוא 14 ש"ח, או בבית מלון מפואר ויוקרתי, בו המחיר הוא 20 ש"ח, עליו לשלם לו את מלוא הסכום, למרות שלא הקפה עצמו שווה כך אלא המיקום, ההגשה, האווירה וההשקעה שמסביב לכוס הקפה המוגש בבית המלון. ואמנם יש באפשרות שופך הקפה לחסוך את התשלום הגבוה ופשוט להגיש לו כוס קפה אחר אל בית המלון...
התורה הקדושה תמשיך ללוות אותנו גם בבתי המלון והנופש ואנו צריכים לפקוח עיניים ולב דווקא במקומות אלו, בהם היצר הרע מרגיש "בבית" יותר מאיתנו. ו... "קווי ה' יחליפו כח". עוד מעט אלול...