חגים ומועדים וימים מיוחדים
דבר החסידות – שבת חזון
- פרטים
- קטגוריה: צומות ותעניות
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:46
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 378
ב"ה
דבר החסידות – שבת חזון
'שובבות' בתשעה באב
הרה"ק רבי ישראל מרוזין (שהיה נקרא בפי ה'צמח צדק' "דער הייליגער רוזינער"), היה מרחיק עצבות ואפילו מרירות.
כתוצאה מזה, נוצר מצב אצל חסידים שלו שהיו עושים מעשי קונדס.
ואפילו בתשעה-באב היו זורקים 'בעראלאך' [הנקראים כיום 'בובקס'] כדי שאנשים לא יפלו לעצבות.
אחר כך הונהג שהיו פותחים את גג בית המדרש, מורידים משם חבל, ומיד כשמישהו עלה עליו – משכו אותו הגגה.
פעם אחת התחילו להגביה את החבל והנה הם רואים שהרבי עומד עליו. מיד הורידו את החבל בחזרה.
- נענה רבי ישראל ואמר: "רבונו של עולם! אם אין בניך שומרים את היום-טוב שלך – טול אותו מהם"...
(שיחת אדמו"ר הריי"צ, מוצאי ת"ב – נדחה – תש"א. נד' גם בספר המנהגים חב"ד עמ' 48 . רשימות היומן עמ' תד)
~~~
גלות בירושלים?
הפעם בקשר לתשעת הימים – ייהפכו לששון ולשמחה – נעסוק בנושא הגלות, על קצה המזלג, על פי המבואר בתורת החסידות
ישנם השואלים:
מדוע אנו אומרים "ומפני חטאינו גלינו מארצינו", ומבקשים "ובנה ירושלים עיר הקודש", הרי חלק גדול מעם ישראל כבר חזר לארצו, וירושלים הולכת ונבנית, ומדוע זה נקרא 'גלות' כאשר בני ישראל עוסקים בתורה בתוככי ירושלים עיר הקודש?
להבין את זה צריך לבאר את המושג 'גלות':
גלות אינה רק שבני אדם נאלצים לנדוד מביתם או מארצם למקום אחר, אלא משהו הרבה יותר פנימי: 'גלות' פירושה שדברים אינם נמצאים במצב תקין, כלשון הגמרא (ב"ב י, ב) "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה", היינו שבמקום שהרוחניות תשלוט בעולם – שולטת החומריות. והביטוי הגשמי לזה הוא גם חורבן ביהמ"ק וגלות עם ישראל מארצו.
ובאופן כללי, בגלות הרוחנית (הפנימית) ישנם שלשה מרכיבים:
א) גלות השכינה – על הפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך" (נצבים ל, ג) כותב רש"י "היה לו לכתוב "והשיב את שבותך"? רבותינו למדו מכאן (מגילה כט, א) ששכינה כביכול עמהם בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם". היינו, אף ש"מלא כל הארץ כבודו" אבל הקב"ה מסתיר עצמו בגלות כמו שכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני גו'" (נצבים לא, יח), והשכינה כביכול גולה ממקומה.
וזה מרומז גם בהלכה "תלמיד שגלה – מגלין רבו עמו" (מכות י, א) – שהקב"ה כביכול יורד לגלות יחד עם בני ישראל, וגם בית המקדש 'גולה' לחו"ל כדברי הכתוב (יחזקאל ) "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" ופירשו בגמרא (מגילה שם) "אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ורבי אליעזר אמר זה בית רבינו שבבבל" – "שנסע מקדש וישב שם" (ערוך וחדא"ג מהרש"א שם).
ב) גלות הנשמה – המצב התקין הוא שהנשמה תשלוט על הגוף, שהרי הנשמה היא זו שמחיה את הגוף ובלעדה נהפך הגוף לאבן דוממת ר"ל. ובפועל בזמן הגלות אנו רואים, שצרכי הגוף ותאוותיו הם אלה שמעסיקים אותנו בדרך כלל, ואפילו בעשיית מצוה – מתערבים לרוב מניעים זרים של "מה יאמרו" וכדו'. והרי זו גלות פנימית – שהנשמה שבויה ברצונות של הגוף וכפי שמבאר אדמו"ר האמצעי (שערי תשובה ב עמ' סב, ג) את עניין הגלות: שהנפש האלקית הנקראת 'ישראל' מלובשת ו'מפוזרת' ברצונות הזרים של הנפש הבהמית, ויש צורך ב'קיבוץ גלויות' על ידי תשובה. וזהו שנאמר (נצבים שם) "אם יהיה נדחך (לשון יחיד") משם יקבצך גו'".
עניין זה מרומז בתפילה (מוסף יו"ט) "ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך" וידועה השאלה: זה שאי אפשר לעלות ולהיראות מובן, אבל מדוע אי אפשר להשתחוות? ומבאר אדמו"ר הזקן (לקו"ת ברכה צח, ב) שבזמן הגלות אי אפשר שיהיה לנו ביטול גמור אלא תמיד יישאר לנו משהו מרצונות זרים והרגשת עצמו וכו', ולכן אי אפשר "להשתחוות לפניך" כפי שהיה בביהמ"ק, שהשתטחו בפישוט ידים ורגלים שזה מראה על ביטול מציאותו לגמרי (אלא רק מעין זה יש בתפילה, בדרגה נמוכה יותר).
ג) גלות בתורה – המצב התקין הוא שתורה שבכתב צריכה להיכתב, ותורה שבע"פ צריכה להילמד בעל פה, כמו שנאמר (משפטים לד, כז) "כתב לך את הדברים האלה" – "ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה" (רש"י ע"פ גיטין ס, ב).
אולם בעקבות הגלות נאלץ רבינו הקדוש לכתוב את התורה שבעל פה (כמבואר בארוכה בהקדמת הרמב"ם), ו"רבו מחלוקות בישראל", ואח"כ בתלמוד בבלי היתה ירידה נוספת ונתמלאה התורה בתיובתות וספקות (ו'תיקו'), כדרשת רז"ל על הפסוק (איכה ג, ו) "במחשכים הושיבני כמתי עולם" – "אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל" (סנהדרין כד, א).
וככל שחלפו הדורות התגברה הגלות בתורה, היינו פיזור ופירוד ההלכות, עד שאי אפשר למצוא הלכה ברורה, ו"קיבוץ גלויות" פירושו – בירור ההלכות להעמיד כל אחת על מקומה, ולא תהיה לה סתירה וקושיא ממקום אחר (ע"פ שערי תשובה לאדהאמ"צ שם).
ועל כך אנו מתפללים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", היינו שלא מספיק שעם ישראל ישוב לארץ כי אם שהשכינה תחזור ושוב תתגלה בבית המקדש. וממילא, כשתתבטל גלות השכינה – תתבטל ממילא גם גלות הנשמה וגלות בתורה, וגם כל בנ"י ישובו לארץ הקודש ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם, בקרוב ממש.
שבת שלום!
מבוסס על: מאמרים ושיחות שונים (חלקם צויינו בפנים). בסיוע ספר "מגולה לגאולה" (הרא"א הכהן פרידמן, תנש"א) עמ' 11 ואילך. ספר "ימות המשיח" (ר"מ ברוד, הוצ' חדשה תשע"ד) עמ' 33 ואילך.