מאמרים

המפתח לקירוב הגאולה

פרטים
קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
פורסם ברביעי, 26 אוגוסט 2020 18:38
נכתב על ידי Super User
כניסות: 500

אנו הנשים קיבלנו מפתח שמקרב את הגאולה.

יופיך הוא לכבוד בעלך וכשהוא מלך - את מלכה!

נכתב בקול קורא של אסיפת הגאונים של העדה החרדית עמ' ט"ו סימן כ"ג: "ויש לדעת שאפילו לגבי הבעל שמותר לה להתקשט (היינו שבחוץ אסור לה להתקשט) אין הכוונה בלי גבול אלא בשיעור שלא תתגנה עליו". ובהתקשטות - אין הכוונה לפריצות, דהיינו, ביגוד צר, קצר ושקוף, בגדי לייקרה, טריקו וכו' הם אסורים על פי ההלכה.

דעי כי קירות ביתך יעידו עליך וכי מלא כל הארץ כבודו, ומה שצריכה להזהר בו תוך ביתה - קל וחומר שתנהג בו זהירות יתרה חוץ לביתה.

מטרתה של הצניעות, אינה לדכא את רצון האשה להתייפות, אלא להפנות את הצורך הטבעי הזה שברא בה בהקב"ה למקום הנכון - פנימה. זוהי האחריות שלנו, הנשים, ואחד התפקידים החשובים שלנו בבנית בית יהודי.

בשיר השירים כתוב: "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ". בנות ישראל במצרים זכו לגאולה בזכות מסירות נפש.

הן עבדו מבוקר עד לילה בעבודות פרך וכשבאו בלילה תשושות לביתן ללא כוחות נפש וללא כוחות גוף, שטפו פנים וידיים והתקשטו לכבוד בעליהן לעורר את האהבה, ביודען שזוהי האחריות שלהן להמשיך את קיום עם ישראל ואת בנית שלום הבית היהודי שלהן. הן לא חיכו שהבעלים יקנו תכשיטים. הן קיבלו על עצמן תפקיד יקר: בנית הקשר והבסיס האיתן לחיים מאושרים.

שמות ל"ח ויקהל:

"ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות אשר צבאו פתח אהל מועד".

רש"י: בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: "קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל". שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים".

הקב"ה מפרסם את מעשה נשות ישראל במצרים ע"י כיור הנחושת במשכן, לעיני כל העולם.

במדבר פרשת נשא י"ז: "ולקח הכהן מים קדושים". רש"י: מים קדושים, שקידשו בכיור - שנכנסו לכיור נקדשים קדושת הגוף. ולמה לקחו מהכיור דווקא? לפי שנעשה (הכיור) מנחושת מראות הצובאות. כלומר שהיתה קדושה גדולה במעשה בנות ישראל, עד כדי כך שהכוהנים שכל עבודת ומחשבתם צריכים להיות קודש, מקדשים עצמם בכיור של המראות הצובאות לפני שפונים לעבודת הקודש.

כתוב "כי בשמחה תצאו".

כשהאישה מבינה את כח ההסתר בחוץ לעומת כח ההתקשטות שלה לבעלה בביתה, שזהו תפקידה לרומם אותו ברוחניות, אז מקיימת היא את תכלית בריאתה.

קהלת ח' ט"ו: "ושיבחתי אני את השמחה". רש"י מפרש: "ואם אינו שמח בחלקו בעניין אהבת אישתו שטוף הוא להרהר אחר נשים אחרות." כששמח האיש בחלקו בענין אהבת אישתו, אז הוא לומד תורה בשמחה. השמחה מרוממת ומעוררת ליבו להתקרב לה' יתברך. ולכן האישה צריכה להקפיד להיות שמחה בביתה ולהתקשט לבעלה כמו שמקפידה על שאר מצוות וברכות.

הקב"ה הוריד במדבר את המן, המזון הרוחני שעם ישראל ניזון ממנו 40 שנה, ויחד עם המן הוריד את התמרוקים של האישה. הרי שלתמרוקים יש מהות רוחנית!
עצם מעשה ההתקשטות מעורר ומשמח את ליבה של האישה, ועם כוח ההתעוררות הזו, ביקש הקב"ה מהאישה שתרומם ותשמח את לב בעלה ותיתן לו כוחות להתעלות בקדושה. 

בדורות האחרונים החלה רווחת הסברה כשהילדים נשואים הבית הופך לרשות הרבים – גיסים, גיסות ונכדים לרוב. ואכן זו השעה שלנו הנשים. נעשה מסירות נפש למצוא את הזמן המתאים ואת התנאים כדי להתייפות לבעל בלבד, למרות המבקרים הרבים.

כשבעלך יקבל ממך את כל הכבוד, 
הוא ירגיש מלך, וישמח ביופיך וגם בצניעותך.

תפקיד האישה – לבנות את הקשר – לקרב את הלבבות.
היופי הוא אמצעי שעוזר לחבב ולהתחבב.

בעל שמח באישתו כשמתייפה רק לכבודו, ומסתירה את יופיה מחוץ לבית. היא מראה לו מי חשוב באמת וכך תזכה להערכה עד אין קץ.

כשבעל שמח באישה – זהו סוד הגאולה.

ובנותינו היקרות – מגששות באפילה ומחפשות קצת אור וקצת שמחה.
כיצד להן נאמר – אל תתקשטי, אל תתיפי, בתוך מבול אופנת הניכר?
כיצד נאסור עליהן את המותר? כל אישה ובת חייבת לדעת את עיקרי ההלכה.

יש חובת ההתקשטות לצד חובת ההסתרה.

אמר רבי חמא בר חנינא: "קישטה בכ"ד תכשיטים ואח"כ הביאה לו". פירש רש"י: כ"ד תכשיטים האמורים בספר ישעיה ג': "ביום ההוא יסיר השם את תפארת הערסים". יסיר – בכוח. היינו, אותם כ"ד תכשיטים שהיתה צריכה להתקשט בהם לכבוד בעלה והתקשטה בהם לעיני אחרים, יסיר השם חס ושלום בוח, ע"י גזרות, רחמנא ליצלן. (יש לעיין בילקוט מעם לועז ישעיהו ג').
דברי רב האי גאון: תבוא מארה לאישה שמתקשטת שלא בפני בעלה (בחוץ) ותבוא מארה לאישה שלא מתקשטת בפני בעלה (תשובת הגאונים בשערי תשובה סימן פ"ד בשם הירושלמי). הקב"ה אוהב ומפרסם את מעשה בנות ישראל במצרים שהיו מתקשטות לבעליהן ומעוררות את האהבה. בזכות נשים אלו נגאלו במצרים ואותה זכות תעמוד לנו בגאולה הקרובה. לנו יש חובה לכוון את בנותינו לתכלית בריאתן. כך כל נערה יקרה תחכה בסבלנות לזיווגה ותשמור את יופיה רק בשבילו. כך תוכלי את, אמא יקרה, לתת לה את הכח לשמור על צניעותה.


אישה יקרה!
"לך לך" – אמר ה' לאברהם – לך תוך עצמך לנשמתך. 
אמא ממך התקרבי לעצמך, מצאי את כוחות נפש שבתוכך.
זוהי הדרך וגם המטרה, להתרחק מהמחמיא ומכל מה שהאופנה מכתיבה.
מתנות יקרות הכניסי לביתך:
פנים מאירות, דיבור רך, מראה נעים ומטופח – זה היופי שבך.
מי יתן ונזכה להיות מאותן נשים שבהן יתקיים הפסוק "ותשחק ליום אחרון"

 מקור: ארגון בת ישראל, 03-6787440