סיפורים לכבוד שבת
כוחה של תפילה
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשני, 13 יולי 2020 20:26
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1577
בספר "תפארת שמשון" להגר"ש פינקוס זצ"ל מבואר עד כמה גדול כוחה של תפילה בדמעות. שהרי בגמרא מבואר, שיש מצב בו "כל השערים ננעלו חוץ משערי - דמעות". יש תפילות שכוח השפעתן במהלך של זכות, ויש שכוחן מכוח טענה ודין.
כלפי תפילות כאלו, ישנו מצב שכל השערים נעולים, הזכויות והטענות אינן מועילות, אך אין כוח העומד כנגד תפילה של בכי. לדמעות יש כוח כנגד כל השערים. אמנם, גם למציאות של בכי ודמעות יש ב' אופנים: יש הבוכים מפני הכאב. אדם שבור בעל טרדות ועול של פרנסה, התמודדות של חינוך הבית, העומד לפני השי"ת, שופך את ליבו ובוכה מתוך קושי וכאב. אך ישנה בכיה יותר מעולה ומשפיעה. בכי של קירבה, בכיה של התרפקות.
כדוגמא לדבר, בחור קיבל תשובה לא טובה מהרופא. כששמע את הדברים הוא לא בכה, אבל כשהגיע הביתה וסיפר את הדברים לפני אביו, פרץ בבכי רם. אין זה בכי של כאב וצער על הידיעה, שהרי כששמע זאת מהרופא הוא לא בכה. זוהי בכיה של קירבה ושייכות. המשתפך בתפילה לפני אביו שבשמים, לפני א- ל רחום וחנון, למי שכולו חסד ורחמים, זו תפילה של קירבת אלוקים, והיא השוברת את כל המחיצות ובפניה אין השערים נעולים.
גם לגברים וגם לנשים ניתן כוח התפילה. אך הכוח המיוחד של הנשים בתפילה הוא כוח הבכיה. "הזהרו בנשותיכם שדמעתן מצויה". התכונה הרגשית והנטיה לבכי, נועדה לתפקיד הקשה של פתיחת שערים ע"י דמעות.
ויקרא שמו בישראל: השר תמיר
בשנת תשל"ז ביקשו ראשי הממשל בארץ, לחוקק חוק המתיר הפלות. מי שכיהן כשר המשפטים אז, שמואל תמיר ז"ל, היה מראשי התומכים בחוק זה, אשר הוא כמובן מנוגד לדעת התורה.
כחלק מהמאבק של הח"כים החרדים בחוק, הוחלט בישיבת גדולי התורה על שיגור משלחת רבנים אל השר, בכדי לנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו.
בין חברי המשלחת היו רבי מיכל שטרן שליט"א, רבה של "עזרת תורה", ורבי רפאל לוין זצ"ל, בנו של הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל. מאחר שהרבנים ידעו כי רבי אריה לוין היה אהוב מאוד בקרב חוגי הלח"י והאצ"ל, אשר שר המשפטים נמנה עליהם, הם קיוו שהימנותו של בנו על חברי המשלחת תדבר אל ליבו של השר.
יומיים לפני הפגישה המיועדת, התקשר רבי רפאל לוין אל כל חברי המשלחת ושח להם: "דעו, כי פגישה זו היא פגישה גורלית מאוד! לקחנו על עצמנו משימה כבדה מאוד, ומי יודע אם נצליח לעמוד בה?! אנחנו חייבים לקרוע את השמיים בתפילות! אנו מוכרחים לעשות מאמצים כבירים בתפילה, משום שאין לנו שום סיכוי... וכי מדוע שיקשיבו לנו?" ואכן, תפילות רבות הושקעו למען מטרה זו.
בהגיע השעה המיועדת, צעדו חברי המשלחת כשתפילה על שפתותיהם אל ביתו של שר המשפטים. בתחילתה של הפגישה, התבקש כל אחד להציג את עצמו. כשאמר רבי רפאל את שמו, וציין את שם אביו, נהרו פניו של שמואל תמיר והוא אמר: "הו, רבי אריה הוא הרי הרב שלנו!" וכיבד את רבי רפאל להציג את בקשתם לפניו. רבי רפאל ביקש לספר לו סיפור קטן שאירע עם אביו:
באחד הימים, נקשו על דלת ביתו שני בני זוג אשר חזותם החיצונית העידה עליהם שאינם שומרי תורה ומצוות. משנכנסו פנימה שטחו לפניו את שאלתם: זה לא מכבר הרתה האישה, ובעלה, אשר החליט כי לימודי הרפואה שלו אינם עולים בקנה אחד עם הולדת ילדים, מבקש שהיא תפיל את עוברה. האישה מתנגדת לכך בכל תוקף, ומאחר שנתגלעו ביניהם חילוקי דעות אלו, הם החליטו לגשת אל רבי אריה לוין כדי שיכריע בנידון.
ישב רבי אריה שעה ארוכה עם בני הזוג, ותיאר להם את גודל המעלה בהבאת ילד יהודי לעולם. הוא הוסיף לדבר על ליבם כשהוא פורט על נימים עדינים רגישים, ובצורה פיוטית זו תאר באזניהם גם עד כמה יועיל להם בן זה לעת זקנתם...
דבריו היוצאים מן הלב נכנסו ללב הבעל, והוא החליט לקבל את דעת הרב ולהימנע מהפלה.
רבי רפאל לוין עצר לרגע את שטף דיבורו, הוא הרים את עיניו ומיקד אותם אל שר המשפטים, שמואל תמיר, ואמר לו: "כבוד השר! המשכו של הסיפור היה, כי כעבור חודשים אחדים נולד לבני הזוג בן, ושמו נקרא בישראל: שמואל תמיר..."
שר המשפטים נדהם מהדברים ששמע לראשונה. הוא הרים את שפופרת הטלפון שהיתה מונחת על שולחנו ובהתרגשות חייג למרת אמו ושאל אותה: "אמא! האם כך אכן התרחשו הדברים?"
מעבר לקו ענתה לו אמו בהתנצלות מה: "אכן כן שמואל. עליך להבין אותנו, הזמנים אז היו אחרים. קשים מאוד..."
השר תמיר ניתק את השיחה, ובפנותו אל חברי המשלחת הצהיר מפורשות: "אל דאגה, רבותי. כל עוד אני הוא שר המשפטים, החוק הזה לא יעבור בכנסת!"
כאשר יצאו הרבנים המרוצים החוצה, שאל רבי מיכל שטרן את רבי רפאל לוין: "הרי הסיפור הזה היה ידוע לך גם לפני שלשה ימים, כבר אז ידעת שיש בידך את הקלף המנצח. ואם כן, למה צלצלת אלי וביקשת שאתפלל, שאקרע את השמים בתפילות? למה סבור היית שהמצב הוא כה קשה וצריכים להתפלל. והרי 'נשק יום הדין' היה בידך!"
וכך השיב לו הרב לוין: "סיפור פה, סיפור שם... אך לולי התפילות לא הייתה לנו שום הצלחה! חושב אתה שהסיפור הצליח? לא ולא! דע לך, כי התפילה שלנו ניצחה. בלעדיה לא היה הסיפור, מוצלח ככל שיהיה, משיג את מטרתו!
(פחד דוד)