א']בגמ' בשבת דף עד: רב פפא אומר שהפורס סלק חייב משום טוחן, ורב מנשה אומר שהחותך עצים חייב משום טוחן. הראשונים נחלקו באיזה דברים ובאיזה אופן של חיתוך נאמר מלאכת טוחן וכדלקמן. 

מפירוש רש"י נראה שכל שחותך דבר מאכל או דבר שאיננו דבר מאכל כדוגמת סלק ועצים, חייב משום טוחן. וכן משמע מהתוס' בדף קיד: ד"ה האי שכתב שאין איסור של טוחן בירק כיון שחותכו לחתיכות גדולות, משמע מזה שאם חותכו לחתיכות קטנות חייב משום טוחן. אך תוס' בדף עד:  אומר שרק על סלק חייבים משום טוחן ושאר הדברים מותרים. וצריך לבאר מה מצא התוס' מיוחד בסלק שרק עליו חייב משום טוחן.

הרא"ש בפרק ז' בסימן ה' כתב שבאוכל אין כלל איסור טוחן בחיתוכו, ונראה שלא גרס בגמ' שיש איסור בסלקו הזכיר רק את האיסור של ריסוק עצים. ויש להסתפק האם לפי הרא"ש אין בכלל איסור של טוחן באוכל, או שיש איסור של טוחן גם באוכל אך רק בטחינה, ולא בחיתוך .

הרשב"א בשו"ת בחלק ד' סימן ע"ה כתב שדוקא אדם שחותך ירק לאכול לאחר זמן חייב משום טוחן, אך אם אוכל מיד אין כאן איסור טוחן, כמו שבורר אם אוכל מיד אין איסור של בורר שכן דברים שמתקן בסמוך לאכילתו אין עליהם שם של מלאכה ונקראים דרך אכילה. 

הר"ן הביא את שיטת הסמ"ג והסמ"ק שאמרו שאין טחינה בלחם שכן לחם הוא כבר נטחן ואין טחינה אחר טחינה.

התרומת הדשן בסימן נ"ו כתב שבכל דבר שאינו גידולי קרקע כדוגמת בשר גבינה וכד' שהוא כבר אוכל וחותכו כדי לאכלו בצורה נוחה יותר אין בו איסור של טוחן. אכן אם רוב בני אדם אינם יכולים לאכלו ללא חתיכתו הרי זה טוחן. אך אם רק אדם אחד צריך את החיתוך אין בזה איסור טוחן. כיון שהולכים אחר רוב העולם. אך בדבר שהוא מגידולי קרקע גם אם היה ראוי גם ללא טחינתו יש בזה מלאכת טוחן, שכן מקור האיסור של טוחן הוא בשחיקת סממנים, ונאסר הדומה להם כטחינת חיטים וכד' שהם מגידולי קרקע. 

הריטב"א והרא"ה והר"ן (בחידושיו על הש"ס כאן בדף עד:) כתבו שטוחן נאמר רק בדברים שמחתך בשביל לבשל אך אם אין צורך לבשלו אין איסור טוחן, והביאור בדבריהם נראה שהדברים שאדם חותך בשביל לאכול בצורה אחרת נוחה יותר אינה מוגדרת כמלאכה זה רק נקרא דרך אכילה, אך מה שצריך לעבור הליך של בישול, זה לא נקרא שחותך בשביל לאכול באופן נוח יותר זה כבר דומה לאדם שטוחן חיטים כדי לאפות, למרות שגם הוא רוצה לאכול לחם, אך כשיש  פעולות נוספות הנצרכות בשביל להכשיר את הדבר באכילה הטחינה כבר נקראת מלאכה.  , ונראה שכך היא גם שיטת התוס' שאמר שרק בסלק נאמר טוחן, שכן סלק הוא דבר שמבשלים  וכן נראה גם משיטת הרמב"ם שכתב בפרק כ"א מהלכות שבת המחתך ירק דק דק כדי לבשלו חייב חטאת. והתיר לחתוך דלועים לפני בהמה. ולפי שיטתם גם דבר שאינו ראוי לאכילה ללא חיתוך וע"י החיתוך הוא נהיה ראוי לאכילה גם אם אין צריך לבשלו זהו טוחן, שכן אין זה דבר שעושה תוך כדי אכילתו, זה חיתוך שמכשירו לאכילה. 

גם בכל האופנים שמותר לטחון כתב הריב"ש (בשו"ת סי' קפ"ד) שבכלי אסור לטחון. וגם גבינה שאינה גידולי קרקע אסור לטוחנה בכלי שכן זהו עובדין דחול.  כמו בבורר שגם באופנים שמותר לברור אם בורר בכלי חייב.

בתוספתא כתוב שאסור לחתוך את החרובים והגרגרות לפני הזקנים. התוספתא אסר את החרובים והגרגרות למרות שזה אוכל לכאורה לא כשיטת הרא"ש שאין טחינה באוכלים כלל. וכן אסר לכאורה לחתוך גם אם יאכלו מיד את הירק, שכן כתוב שאסור לחתוך ירק לפני הזקנים משמע שהם נמצאים שם וחותך לפניהם. ולא כשיטת הרשב"א שאם אוכל מיד מותר. וגם לא כשיטת הריטב"א והרא"ה שהביא הר"ן שרק דבר שמחוסר בישול אסור.  החזו"א הוכיח שאסור לתוספתא גם אם אוכל מיד, שכן טרח למצוא התר לטחון להם בשינוי, ולמה לא הזכיר את ההיתר הפשוט לטחון כדרך ולהשתמש מיד.

אך מהשו"ע בסימן שכ"א בסעיף ט' שהביא את דין התוספתא והרמ"א לא השיג עליו, והרמ"א מצד שני כתב את התר הרשב"א שאם אוכלו מיד מותר אין כל איסור טוחן מוכח שגם לפי התוספתא אם טוחן מיד מותר. האיגרות משה דוחק שהכוונה בתוספתא לאסור לאחר זמן, אך מיד מותר. והחזו"א אומר שהתוספתא אסר לרסק, אז אין את ההיתר של מיד, וכל מה שהתיר הרמ"א מיד זה רק אם חותך

ב']בגמ' בשבת בדף קמא כתוב שאפשר לטחון בשינוי בשבת.  ורבא שם מתיר לכתוש בקת הסכין אפי' הרבה פלפלים, כיון שעשה שינוי בעצם הכתישה. ה"שיבולי הלקט" (הובא בבית יוסף) ביאר ששינוי זה עוזר למרות שבדרך כלל דבר שהתורה אסר לעשות בשבת גם אם עושהו בשינוי זה אסור, כאן הדבר מותר מכיוון ששינה ב' שינוים א' במקום מדוך של אבן לקח מדוך של עץ, וגם משתמש בסכין ולא במדוך שתי שינוים אלו יוצרים שינוי גמור.

הרמב"ם בפרק כ"א מהלכות שבת הלכה כ' כתב שצריך לדוך ביד הסכין ובקערה והעתיקו הב"י והשו"ע המגן אברהם ביאר שאין צורך גם ביד הסכין ובנוסף עוד שינוי בקערה אלא שצריך לשנות או שיעשה ביד הסכין, או שיעשה במכתשת, אך אז יצטרך לשנות בזה שיכתוש בקערה. אך הט"ז אומר שצריך את שתי השינויים גם במדוך, כדי שלא יחשב טוחן, וצריך גם לשנות שיכתוש על גבי קערה כדי שלא יהיה עובדין דחול.

ג']להלכה הב"י כתב לגבי מאכל פשטידה מסוים שהיה מצויה בזמנם הנקראת "אינשאולאדה" שלמרות שהיא אוכל ולשיטת הרא"ש מותר לטוחנה, ולמרות שאינה לבישול ולשיטת הריטב"א והרא"ה אין בה טוחן ולמרות שאוכלה מיד שלפי הרשב"א מותר לטוחנה, למרות זאת כתב שראוי לחתוך לחתיכות קצת גדולות כדי שלא יעבור על טוחן לכו"ע נראה שחשש לשיטת התוספתא  שאסר טחינה גם בכל התנאים האלו.

בדבר שאינו גידולי קרקע, המחבר פסק  שמותר לחתכו דק דק משמע שאין בזה איסור טוחן כלל. אכן, אם אי אפשר לאכלו ללא שחתכו וחתיכתו היא שמכשירה לאכילה, כתב הרמ"א  שגם בזה נאמר איסור טוחן. 

בדבר שכבר נטחן פעם אחת כדוגמת לחם, שכבר היה טחון מותר לפוררו פעם נוספת ואין בזה איסור של טוחן כלל. (רמ"א שם בסיף י"ח ובסעיף י"ב)

לחתוך דבר למרות שנאסר מצד טוחן, אך מתכונן לאכלו מיד כתב הרמ"א בסעיף י"ב שמותר לחתכו, במגן אברהם בס"ק ט"ו הביא שהשלטי גיבורים והב"י פיקפקו  על התר זה אך מ"מ מי שנוהג לחתוך דק דק ולאכול מיד יש לו על מה לסמוך.

המחבר בסעיף י' כתב שאסור לגרוד את הגבינה במורג חרוץ, (דהיינו כלי המיוחד לחיתוך), באיגרות משה אורח חיים סימן עד כתב שהכוונה כלי מיוחד זה רק כלי גדול ומקצועי לעשיית המלאכה, אך כלי כדוגמת הפומפייה כתב שאין בה כל איסור של עובדין דחול, שכן זה דרך הכנה רגילה לפני האוכל, זה אינו דבר שנועד לחיתוך לצורך שאינו ביתי או לכמות גדולה ששומר לזמן מרובה.

כתב השו"ע בסעיף י"ב המחתך את הירק דק דק חייב משום טוחן, הרמ"א הביא את דברי התוספתא שאסור לחתוך פירות שונים לפני זקנים, המגן אברהם בס"ק י"ד דייק שדוקא לפני הזקנים אסור אך לפני מי שיכול לאכול ללא חיתוך מותר לחתכו.  אך הביאור הלכה כתב שאסור לחתוך לפני כולם, ולמרות שיכולים לאכול גם ללא חיתוך.

בדבר שטוחן בשביל לאכול באופן מידי הרמ"א בסעיף י"ב כתב שמותר לטחנו, כהתרו של הרשב"א אכן המ"א בס"ק ט"ו והעתיקו המשנה ברורה בס"ק ל"ואומר שיש שפיקפקו בהתר זה, ואין להתיר לטחון למרות שאוכל מיד, אכן במקום שנהגו לטחון ולאכול מיד אין למחות בידם. החזו"א בסימן נ"ז כתב שכל מה שהתיר הרשב"א זה רק בדבר שחותך, אם אוכלו מיד זה נקרא דרך אכילה ואינו נחשב למלאכה, אך אם מרסק זה אינו דרך אכילה כיון שעושה פעולה משמעותית, והופך את האוכל למהות שונה, גם אם יאכלנו מיד אין כל התר לרסקו שכן אינו נקרא דרך אכילה. , 

החזו"א בסימן נ"ח בסעיף ט' חידש שכל דבר מבושל אין איסור לטחנו, טחינה ויכול להמשיך ולרסקו. שכן כבר קל מאוד לרסקו ויורד ממנו שם טוחן.  

ד']      דוגמאות מעשיות ושכיחות מאוד במלאכת טוחן

ריסוק בננה במזלג ומריחת אבוקדו בסכין

החזו"א בסימן נ"ו  כתב שאסור לרסק בננה במזלג, שכן בדחיסת הבננה החלקים מתרסקים וזה נחשב לטוחן, לכן החזו"א אומר שיטחן בשינוי, או שירסק בכפית או שירסק בגב המזלג.   האגרות משה באורח חיים חלק ד' בסימן עד כתב שמותר לרסק בננה ואין זה נחשב בטוחן שכן הוא רק מחליף צורה  אך אינו טוחן, שכן אינו מפרר הדבר לחתיכות נפרדות, ומותר לרסקו כדרכו אם מזלג. אך לכתחילה כתב שיש לחוש לדעת החזו"א לשנות אם הדבר אפשרי. בספר שמירת שבת כהלכתה ובאורחות שבת נראה שהחמירו לדינא כשיטת החזו"א.

ריסוק תפוח אדמה ושאר דברים מבושלים לצורך קטנים וכד' 

החזו"א בסימן החזו"א בסימן נ"ח בסעיף ט' חידש שכל דבר מובשל אין איסור לטחנו, טחינה ויכול להמשיך ולרסקו. שכן כבר קל מאוד לרסקו ויורד ממנו שם טוחן. וכן כתב האיגרות משה באורח חיים סימן עד רק שהוסיף שצריך להתרכך מאוד בבישול שיקרא שהתחיל כבר להיטחן.

חיתוך וריסוק לצורך אכילתו המידית.

הרמ"א בסעיף י"ב מתיר. המגן אברהם והמשנה ברורה אומרים שיש להימנע מכך אך אין למחות במקום שנהגו להתיר. החזו"א אומר שלרסק אין כל היתר, וכל מה שהותר במקום שנהגו זה רק לחתכו. האיגרות משה אומר שתמיד מותר אם רוצה לאכלו מיד ורק בעל נפש להחמיר, ובמקום צורך רבים מותר לגמרי גם לרסק ואפי' בעל נפש אין צריך להחמיר.

חיתוך מלפפון וכד' ברצועות דקיקות 

האיגרות משה אומר שהדבר מותר ואין בזה איסור טוחן רק אם חותכו גם לאורך וגם לרוחב.  אומנם בספר אורחות שבת הביאו בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאסור לחתוך לרצועת דקות.

ונפק"מ נוספת שיוצא ממחלוקתם היא האם מותר לפרוס ביצים בכלי המיוחד לפריסת הביצים הנקרא פורס ביצים שלמרות שאין איסור טוחן בדבר שאינו גידולי קרקע אך לטחון אותם בכלי המיוחד לכך אסור משום עובדין דחול אם לפרוס דק דק זה לא נחשב לטחינה כלל אין מקום לאסור זאת אך אם זה נחשב לטחינה צריך לדון האם לחתוך דבר בפורס הביצים נקרא עובדין דחול.

חיתוך וריסוק בשר ודגים או ביצים לחתיכות קטנות או ריסוקם לגמרי

המחבר פסק שאין כל איסור טוחן בדברים שאינם גידולי קרקע, אך אין לטחון בכלים מקצועיים שרגיל להשתמש בהם בחול. שכן לטחון בכלי הרגיל אסור משום עובדין דחול .אך חיתוך ביצה לפרוסות בכלי המיוחד לכך, נראה שמותר גם מפני שאין זו צורה של חיתוך איסור טחינה כלל עיין בקטע הקודם, וגם משום שכלי שאין זה כלי שאפשר לומר עליו שהשימוש בו הוא מלאכה קבועה.  אך בספר אורחות שבת בפרק טוחן כתוב שיש בפומפיה ביתית איסור של טחינה בכלי, נראה שהחמיר יותר בהגדרה של עובדין דחול. ויתכן שלדברי האורחות שבת אסור לחתוך ביצה בכלי המיוחד 

כדורים שנוטלים לרפואה אם מותר לרסקם

אם אינם מגידולי קרקע אין כל איסור לטוחנם, וגם אם הם מורכבים מגידולי קרקע מותר לטוחנם שאין טוחן אחר טוחן.

לכלוך שעל בגד שהתייבש האם מותר לגרדו מבגדו

בשו"ע סימן ש"ב סעיף ז' כתב שטיט שעל בגדו אסור לגרד ולהורידו מפני שהוא טוחן. הרעק"ג בשו"ע הקשה כיצד שייך בזה איסור טוחן, והרי הטיט כבר היה מרוסק לפני שהתייבש על הבגד. בספר חוט שני ביאר שהטיט היה גוש לפני הרטבתו במים, ורק ע"י המים הוא התפורר מחדש הגרנ"ק שפירור ע"י המים אינו נקרא פירור. ולכן אין זה נקרא אין טוחן אחר טוחן, שמעולם הטיט לא נטחן, הוא רק היה במים והתרכך, זה לא נקרא טחינה. ולכן אסור להוריד לכלוך של טיט כאשר התייבש מבגדו.

לפי ביאור זה בדברי השו"ע יוצא שבדבר שכבר נטחן אין כל איסור לגרדו מבגדו ולפררו. א"כ אדם שבגדו התלכלך מבננה או מאבוקדו מרוסקים, (המצוי הוא שמדברים מרוסקים מתלכלכים) לפי החזו"א  שדבר מרוסק נקרא טחון מותר לגרדו מבגדו שכן ברסקו הוא נקרא טחון ואין טוחן אחר טוחן. אך לפי האגרות משה שדבר מרוסק אינו נקרא טחון אסור להוריד לכלוך כזה מבגדו.

בדין אדם שהתלכלך מטחינה שעשויה משומשום שנטחן לא עלה בידי לברר כיצד נוצר טחינה מגרעיני השומשום, האם הוא מתפרק לחלקים לפני טחינתו ואז מותר לכו"ע לפררו או שהתחינה הגולמית נוצרת ע"י מיעוך הגרגיר באופן מוחלט, ואם כן דינו כדין האבוקדו והבננה המרוסקים שלפי החזו"א הריסוק שלהם הוא כמו טחינה, ומותר להמשיך ולטחנו, ולפי האגרות משה אינו נקרא טחון ואסור לפררו מבגדו.

 

 

 

 

 

 1 הרא"ש חלק על דברי רש"י שאמר שיש איסור של מחתך באדם שפורס סלק לפרוסות משום שאין טחינה באוכלים, אפשר לומר שחלק על רש"י רק בפורס סלק שכן אדם שאוכל כרגיל מאכלו דרכו לחתוך מאכלו לחתיכות, והרא"ש אומר שאין לחלק בין חתיכות קטנות לגדולות, שהכל נקרא דרך אכילה, אך אם מרסק יתכן שגם הרא"ש מודה שהוא איסור גמור. אך מצד שני יתכן שהרא"ש התכוון שאין מלאכת טחינה באוכל כלל, ואף אם מרסק אין טחינה באוכלים.

 2 ברשב"א לא כתוב האם גם בטחינה נאמר התר זה, או שרק בלחתוך התיר, אך אם טוחן גם אם אוכלו מיד הדבר מוגדר כמלאכה.

 3 והר"ן הביא שיש מחמירים ואוסרים אפילו לפורר לחם לפני התינוקות, כיון שאינם יכולים לאכלו ללא החיתוך, מוכח שהאיסור בלחתוך ירק לבישול לפי שיטתם כל שעושה פעולה להכשירו למאכל או שהופכו למאכל, הרי זה טוחן. שכן אינו רק לאכול בצורה נוחה יותר. והר"ן דחה דברהם רק מפני שלחם הוא כבר טחון, אך בכל דבר אחר שע"י טחינתו הוא מכשירו להיות אוכל אסור.

4 למרות שאין בזה איסור מהתורה של טוחן, יש איסור מדרבנן שאסרו להשתמש בכלים שעשוים באופן שנראה מקצועי שכן זה נראה בעובד ועושה מלאכתו בשבת כבחול, וזה הנקרא עובדין דחול.

5 אכן, יתכן שבתוספתא מדובר במקרה שאין הדבר ראוי לזקנים ללא שיחתכנו שאז אסור לשיטת הר"ן לחותחו גם אם לא זקוק לבישול. כדכתב שם ראה הערה 3

6 לדעת התוס' שם וכן לדעת הרי"ף והרא"ש ההתר לכתוש בשינוי הוא בשבת. וביו"ט לא צריך אפילו שינוי. 

7 היו שרצו לומר שהב"י מחמיר כשיטת הסמ"עוהסמ"ק שהביא הר"ן שכתבו שבלחם אין טחינה כיון שהוא כבר טחון, משמע שכל אוכל שאינו טחון אסור לחותכו לפי שיטתם ואפילו אם כונתו לאכלו מיד. אך נראה שאין זה ראיה שכןיתכן שהם כתבו שבלחם אין טוחן לומר שיכול לפררוולהשהותו אפי' לזמן מרובה. וכן השלטי גיבורים פיקפקבהתרו של הרשב"א שכל דבר שמיד אוכל מותר לטחון.

8 בסימן שכ"א בסעיף ט'

9 גם השו"ע סבר שאם ע"י חתיחתו הוא מכשירו לאכילה אסור שכן כתב בסעיף ח' שלכתוש מלח צריך שינוי, למרות שמלח אינו גידולי קרקע, מוכח שאם אי אפשר לאכלו כמות שהוא שכן מלח אינו ראוי כאשר הוא גוש, גם באינו גידולי קרקע נאמר טוחן.

10 מקור דין זה כתב הריב"ש אך נראה שאין זה אסור מטעם הריב"ש שכתב שיש בחותך גבינה בכלי איסור טוחן, שכן המחבר פסק שמותר לחתוך דבר שאינו גידולי קרקע, וגבינה אינה מגידולי קרקע. וגם ניתן לאוכלה אף ללא חיתוך כמו שכתב המגן אברהם בס"ק י"ב, ולמרות שאין בזה איסור של טוחן לפי המחבר עדין אין לחתוך בכלי מקצועי המיועד לחיתוך שכן זה עובדין דחול. וכמו שכתב הביאור הלכה ד"ה לפרר שאסור לחתוך לחם בכלי המיוחד לו, למרות שאין בלחם איסור טחינה שכן הוא כבר טחון, עדין אם עושה בכלי המיוחד נאמר בזה איסור מדרבנן שנראה כעובדין דחול.

 

 11 וקשה על דברי המגן אברהם שכל מה שמצאנו חילוק בין אם ראוי לאכלו גם ללא החיתוך זה רק בתרומת הדשן לגבי דבר שאינו מגידולי קרקע אך גידולי קרקע אסור תמיד לחותכו. יעויןבחזו"א בסימן נ"ו שביאר את דעת המגן אברהם.

 12 יעוין שם בחזו"א שהוכיח מדברי התוספתא (שהובאו בשו"ע בדברי המחבר בסעיף י"ב) שכתב שאסור לרסק דבלות וחרובים לפני הזקנים ומשמע שלפני הזקנים זה מיד, ואין זה מתיר לרסק להם את המאכל. ואםנדחוק שלפני הזקנים אינו מיד טוחן, שכן המחבר פסק שמותר לחתוך דבר שאינו גידולי קרקע, וגבינה אינה מגידולי קרקע. וגם ניתן לאוכלה אף ללא חיתוך כמו שכתב המגן אברהם בס"ק י"ב, ולמרות שאין בזה איסור של טוחן לפי המחבר עדין אין לחתוך בכלי מקצועי המיועד לחיתוך שכן זה עובדין דחול. וכמו שכתב הביאור הלכה ד"ה לפרר שאסור לחתוך לחם בכלי המיוחד לו, למרות שאין בלחם איסור טחינה שכן הוא כבר טחון, עדין אם עושה בכלי המיוחד נאמר בזה איסור מדרבנן שנראה כעובדין דחול. 

13  יש להסתפק לפי דעת החזו"א שטחינה אסורה גם אם רוצה לאכול מיד כיון שאינו דרך אכילה, עיין הערה 12 האם בדבר שאינו גידולי קרקע שאין בו איסור טוחן, אך אם הטחינה מכשירתו לאכילה נאסר גם בזה לטחון, שכאשר אינו חותך אינו דרך אכילה אלא תיקון מאכל יתכן שתיקון אוכל ע"י טחינה יחשב כדין דבר שאין אפשרות לאכול ללא טחינתו שאינו נקרא דרך אכילה ואסור לחותחו למרות שהוא מגידולי קרקע. ויאסר לטחון יגם מה שאינו גידולי קרקע כדוגמת ריסוק ביצים במזלג שאינם  מגידולי קרקע וצ"ע 

אומנם שמעתי מהגאון הרב יששכר ג'סואן שהסיבה שהתרומת הדשן אוסר לחתוך דבר שאינו ראוי לאכילה אם מכשירו לאכילה ע"י טחינתו היא כיון שהדבר אינו אוכל ובדבר שאינו אוכל לא נאמר התר לטחנו אם אינו מגידולי קרקע. ולפי"ז ברור שאין כל איסור לטחון דבר שאינו מגידולי קרקע שכן גם לפי התרומת הדשן אין כל איסור לטחון אוכל גמור, ודבר שאינו מגידולי קרקע שנחשב לאוכל גמור כדוגמת ביצים אין כל אחסור לרסקו.

 

 14 נראה שדבריו שמקור דבריו הם ממה שכתב בסימן  נ"ו בסוף ד"ה לענין שלמד ממש שהתירו את שחיקת הריפות בשבת הותר לחתוך דבר שהוא כבר מרוסק, שלאחר שדבר נטחן אין טוחן אחר טוחן. והבישול מרכך את המאכל והוא כבר נקרא טחון.

15  ועיין באיגרות משה באורח חיים חלק ד' סימן עד שהקשה שאם זה נקרא טוחן דאוריתא כיצד עוזר לשנות שינוי קטן ולטחון לכתחילה, הרי לשום מלאכה בשבת לא מצאנו ששינוי מתירה לכתחילה, תמיד שינוי אסור מדרבנן. וגם במלאכת טוחן מה שהתירה הגמ' בדף קמא זה רק כשעושה שינוי גדול, שמשנה מהרגילות לטחון ברחים של אבן, וגם לא טוחן ברחים של עץ, אלא טוחן בדבר רחוק מאוד מהרגילות, ביד הסכין. אך כאן הוא רק משנה שינוי אחד במקום מזלג הוא משתמש בכפית, כיצד זה כבר מתיר וצ"ע

 16 ואין להקשות ממה שאסר התוספתא לחתוך דבילה האגרות משה מבאר שדבילה היא תאנה יבשה וכאשר מרסקה הוא מפרר אותה לפירורים נפרדים, רך שיש בה כעין דבק שמדביקם. משא"כ בבננה אין כל איסור בריסוקה, שכן כל העת נשארת לגוש אחד. 

17 ולמרות שבגמ' בשבת בדף עד: כתוב שהחותך קנה לרצועות ארוכות ודקות בשביל סלסלה חייב משום טוחן. שם זה דרך החיתוך לא שיך לחתוך יותר מזה, לכן חייב משום טוחן, אך באוכל ששיךלחותכו דק דק גם באורך וגם ברוחב, אם לא עושה זאת אינו נקרא טוחן כלל. אכן הגרי"ש אלישיב לא למד שיש חילוק בין סלסלה לשאר דברים, וכל שחותך דק חיב משום חותך.

18 ביאור הלכה ד"ה מידי

19 כך מגדיר האיגרות משה שם את האיסור של עובדין דחול.

20 שכן חיתוך לרצעות הביאו בשם הגרי"ש אלישיב לאסור.

21 שכן כאשר מוריד הליכלוך מהבגד הרי הלכלוך מתפורר לגרגרים קטנים וזה נקרא טוחן, ולמרות שאינו מכון ואין לו שום צורך בגרגרים טחונים, מ"מ כיון שזה דבר שודאי נקרה זה נקרא פסיק רישא ואסור למדרבנן לטחנו.

22 הובא לעיל בתחילת קטע ד' לגבי דין ריסוק בננה בשבת