דברי הכוזרי לנוצרי - הכוזרי פרק א

אֵין בְּכָאן מָקום לִסְבָרָא, אַךְ הַסְּבָרָא מְרַחֶקֶת רב הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ כַּאֲשֶׁר תִּתְאַמֵּת הָרְאָיָה וְהַנִּסָּיון, עַד שֶׁיַּאֲמִין בּו כָל הַלֵּב וְלא יִמְצָא דֶרֶךְ אַחֶרֶת לְהַאֲמִין בְּזוּלַת מַה שֶּׁנִּתְבָּרֵר אֶצְלו, יִתְחַכֵּם לַהַקָּשָׁה וִינַהֲלָה לְאַט עַד שֶׁיְּקָרֵב הָרִחוּק הַהוּא, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַטִּבְעִיִּים בַּכּחות הַמֻּפְלָאִים אֲשֶׁר הֵם רואִים, שֶׁאִם יְסֻפַּר לָהֶם עֲלִיהֶם מִבְּלִי רְאותָם, מַכְחִישִׁים אותָם, וְכַאֲשֶׁר רואִים אותָם, מִתְחַכְּמִים וְשָׂמִים לָהֶם סִבּות מִן הַכּוכָבִים וְהָרוּחֲנִיּות וְלא יִדְחוּ הָרְאוּת. אֲבָל אֲנִי אֵינֶנִּי מוצֵא דַעְתִּי נוחָה לְקַבֵּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חֲדָשִׁים לִי וְלא גֻדַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, וְחובָה עָלַי לַחֲקר בִּשְׁלֵמוּת.

פסק ההלכה בהלכות מלכים - הרמב"ם

ויכוחו של הרמב"ן מול הכמרים הנוצרים

הנה המדרש מעביר ד' מלכיות ומלכות הרביעית שהוא רומא, ואחרי כן מביא רוח א-לוהים שהוא המשיח, אדם גמור מלא חכמה מלא רוח א-לוהים, כמו בצלאל שנאמר בו ואמלא אותו רוח א-לוהים וגו', ויהושע נאמר בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. וזה מבואר שעל המשיח העתיד לבוא אחר מלכות רביעית אמרו כן...
אבל דבר אחד אומר שאני תמה מאוד עליו... ואם אליו לא שמעו לו אבותינו הרואים אותו ויודעים בו, איך נאמין אנחנו ונשמע בקול המלך שאין לו ידיעה בדבר אלא (מפי) שמועה רחוקה ששמע מבני אדם שלא ידעו בו ולא היו מארצו כאבותינו היודעים ועדים [שראו כמותם].

תגובת הרמב"ן בפירושו לתורה לטענה הנוצרית 'אנו ישראל'

פי הנצרות, הנוצרים הם עם ישראל האמיתי; כל הייעודים הטובים בנביאים מכוונים כלפיהם, ואילו הפורענות והביקורת מכוונים ליהודים. אך קביעה זו נוגדת את השכל הישר, ואת ההיסטוריה שגם הנוצרים מודים בה