כותבי דברי הימים בזמנו לא הזכירו את ישו ופעולותיו. המקור היחיד מאותה תקופה הוא בדברי יוספוס, אבל ניכר שאלה הם הוספות של הנוצרים. הזיוף ניכר מן הדברים, וכך הוכיחו הסופרים המבקרים בלי משוא פנים, ואלה דבריו:
בבשורה על-פי יוחנן, (פרק ח', פסוק 44) היהודים מתוארים כבני השטן על שסירבו לקבל את ישו. בוויכוח המתואר שם בין ישו ליהודיים, שמסרבים לקבלו, הוא טוען כי השטן הוא אביהם, והם חפצים בתאוותו שהיא רצח ושקר. בכל ארבע הבשורות של הברית החדשה הממסד היהודי של אותה תקופה מתואר כמי שנטל חלק מסוים בהריגת ישו, אם בחריצת דינו, אם במסירתו לפונטיוס פילטוס, אם בקטרוג והסתה כנגדו, לבל יחון אותו העם, ואף בהוספה ללגלג עליו כאשר כבר נצלב. בבשורה על פי מתי אף מסופר כי פילטוס רחץ את ידיו לאות כי הוא נקי ממות ישו, והעם קיבל אחריות על הריגתו במילים "דמו עלינו ועל בנינו". שילוב דברים אלו בכתבי הקודש היה בסיס חשוב לשנאת יהודים.
לאחר שהמיר קונסטנטינוס לנצרות ולאחר ועידת ניקיאה שלח האחרון מכתב תמיכה בהפרדת סעודת חג הפסחא מהפסח היהודי, וצוטט אומר: "זה נראה דבר לא ראוי שבחגיגות הסעודה הקדושה ביותר עלינו ללכת בדרכיהם של היהודים, שכפרו בטומאה את ידיהם עם חטאים עצומים, ולכן, הם בצדק מעונים... עם עיוורון הנשמה... הניחו לנו שלא יהיה לנו דבר מהמשותף עם ההמון היהודי הנתעב; שכן קיבלנו מגואלנו דרך אחרת."[22] הקיסר הרומי קונסטנטינוס אף הנהיג מספר חוקים הנוגעים ליהודים: ....
הנוצרים רחשו שנאה דתית ליהודים וזאת מפני שלפי האמונה הנוצרית, היהודים דחו את ישו (שהתחיל את זרם הנצרות), משיח שנולד בתוכם, ולטענתם אף הביאו למותו, כפי שמתואר בספרי הברית החדשה. הכמרים השתמשו בדרשותיהם ובטקסיהם כדי להסית את העם הפשוט והבוּר נגד היהודים.
קהילות ישראל היו למרמס ואיש לא עמד בפני הפורעים אשר שלחו ידם ביהודים, ראשי הכנסיה אף הם סייעו לפושעים הנוצרים היו מעלילים על היהודים שהם משתמשים בדם של נוצרים - בעיקר בדם של ילדים נוצרים - לצורכי חג הפסח, לאפיית מצות או לטקסים אחרים. עלילות הדם היו נפוצות בארצות נוצריות בימי הביניים.
לפני תשע מאות שנה, בחודש אייר שנת ד' תתנ"ו, אביב 1096,החלו גזירות מסעי הצלב על קהילות ישראל במרכז אירופה. בדרכם לארץ הקודש, התנפלו אלפי לוחמים נוצרים על קהילות ישראל, בניסיון להכריח את היהודים להמיר את דתם או להיהרג. רבים העדיפו למות או להרוג את עצמם.
במהלך חודש יוני עבר גל החורבן והַשְמֵד מקהילה לקהילה והגיע לכל רחבי חצי האי האיברי: מאנדלוסיה לקסטיליה ומשם לולנסיה, בה נרצחו מאתיים וחמישים איש תחת הסיסמה: "היהודים חייבים להתנצר או למות". הפרעות הגיעו עד לאיים הבלאריים. ובהמשך גם לקהילות : קורדובה ומדריד . קהילות שלמות חרבו כמו קהילת ברצלונה. בטולדו נרצח רבי יהודה נכדו של הרא"ש, עם משפחתו ותלמידיו .
|בשנת 1492 למניינם גירשו מלכי ספרד את יהודי הארץ, שחיו בה מאות שנים בשגשוג ובהצלחה. בתשעה באב של אותה שנה לקחו עשרות אלפי משפחות את מקל הנדודים, ועברו מסע ייסורים בדרכם לארץ חדשה בה יוכלו להתיישב
מומרים יהודים היו נעצרים ומואשמים בכך שהם אינם נוצרים אמיתיים. הנאשמים אפילו לא ידעו מי האשים אותם וההוכחות ל'פשעם' היו מוצגות בסודיות. אנשי האינקוויזיציה היו מענים את העצורים, עד שהודו בכך שהם כופרים. ואז, לאחר שהתוודו, הם היו נרצחים. הדרך המקובלת להריגתם הייתה העלאה על המוקד, אולם, מי שהיה מוכן לנשק צלב, זכה להינצל מכאבי התופת של השריפה ובמקום זאת להיחנק למוות.
עלילת דם על רקע דתי - כאילו היהודים משתמשים בדם נוצרים לצורך לישת המצות לפסח – אירעה בפעם הראשונה במדינה מוסלמית, בדמשק, בשנה האחרונה לשלטון מוחמד עלי בארץ-ישראל ובסוריה, בשנת ת"ר (1840).
הכנסיות הנוצריות השונות המשיכו להיות אנטישמיות גם בעת החדשה. ת. הענף הראשי של הפרוטסטנטיות שתמך במערכה האידיאולוגית של הנאצים נגד העם היהודי היה התנועה שכונתה ה'נוצרים הגרמנים' (Deutsche Christen) - הסיעה הרדיקלית בלותרניות הגרמנית.
סרטונים על ההיסטוריה עקובת הדם של הנצרות
הרבנית נעמי שחור
הרבנית נעמי שחור
הרבנית נעמי שחור
הרב שמואל רסקין
ר' נתן נטע הנובר אשכנזי
הספר יון מצולה נכתב בידי ר' נתן הנובר, על גזירות ת"ח-ת"ט [1648-1649]. גזירות אלה, שהיו סדרה של פוגרומים נוראים ביהודי פולין בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי זעזעו את המרקם של יהודי אירופה, ונכנסו לזיכרון הלאומי כאחד המאורעות הקשים שעבר עם ישראל.
מאמר מאת הרב ד"ר משה רט
ליהדות יש חשבון דמים ארוך ומר עם הנצרות. מאז עלתה אותה בת חורגת של היהדות לגדולה, סבלו היהודים אינספור רדיפות, פרעות, עינוים, הוצאות להורג, עלילות דם, גזירות גירוש והשפלה ועוד כהנה וכהנה מידי מאמיני "דת החסד והחמלה". כל זאת מתוך האשמת היהודים בכך שדחו את ה"משיח" ורצחו אותו, ומתוך סירובם העיקש לעזוב את אמונת אבותיהם ולהתנצר.
מקורות האנטישמיות: שאלת היהודיםהאנטישמיות בספרד לא נולדה יש מאין. בפרק הפותח לספרו המונומנטלי "מקורות האינקוויזיציה", שזכה לתהילת עולם, מסביר נתניהו מנין באה האנטישמיות לעולם וכיצד צמחה אותה תופעה שמשפיעה על ההיסטוריה האנושית מאז ימי קדם ועד ימינו. גם כאן מגיע נתניהו למסקנות מהפכניות שיפתיעו את הקורא. הפרק, שתורגם מאנגלית על ידי כלתו דפנה נתניהו, מוגש בזה לקוראי אתר 'מידה'. |
|
לא שכחנוחזרנו לארצנו ולהתפלל בשריד בית מקדשנו שיבנה בקרוב. בבקשה כבדו את רגשות העם היהודי ועשו את הטקסים הנוצרים שלכם בכנסיות ולא כאן. |
|
|
We haven't forgottenWe haven't forgotten our temple that was destroyed by Rome,
nor the equitation in Spain and all the pogroms.
We have not forgotten the bloodshed nor the six million who were murdered in the Holocaust. |