פרשת ראה
פרשת ראה - האם יש בידנו להשפיע על גורלנו?
מאת: אהובה קליין .
פרשה ראה פותחת במילים: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה". [דברים כ"ו- ל"א]
השאלות הן:
א] היכן ממוקמים ההרים - גריזים ועיבל ומה טיבם?
ב] האם יש ביכולתו של האדם להשפיע על גורלו?
תשובות.
הר גריזים והר עיבל- ההבדל.
על פי דעת מקרא: הר גריזים נמצא מדרום לשכם, ומימין למי שעומד ופניו למזרח – לכן ניתנה הברכה עליו לפי שהרוצה להחכים - ידרים
נאמר: "לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ". [קהלת י"ב]
הפירוש: "החכם חושב איך לנצל את כישרונותיו, הכסיל חושב איך להתבכיין על חולשותיו" לכן הקללה ניתנה על הר עיבל שמיקומו מצפון לשכם, כפי שנאמר:"מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" [ירמיהו א, י"ד]
עם כניסתם של בני ישראל לתוך הארץ המובטחת ניתן הציווי - לתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל בעבר הירדן המערבי, בזמן שהם יעמדו בצד המזרחי של עבר הירדן הם ימצאו את המקום- כפי שכתוב: "ֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ"- צד מערב שנקרא: מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ - לפי שהשמש שוקעת שם.
לפי תרגום יונתן: לפי שהם לא הכירו את המקום, היה צורך לתת להם סימנים על מנת שיגיעו למקום זה. מהטעם שבמקום זה היו יושבים הכנענים מתקופת אברהם במקומות נוספים בארץ ישראל.
כמו שנאמר : "וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם .." [יהושע ה, א]
יש אומרים:[ פירוש העמק דבר ] שיהושע מל את עם ישראל בגלגל כדי שיהיו סמוכים לשני הרים אלה כמו שנאמר: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, גִּלְגָּל, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה". [יהושע ה']
רש"ר מסביר: כיצד התבצעה אמירת הברכות ומנגד – אמירת הקללות, בזמן אמירת הברכה, פנו הלוויים לכיוון הר גריזים אך בשעת אמירת הקללה היו פונים לצד הר עיבל- ישנו ניגוד בין שני הרים אלה.
עם ישראל עמד על שני ההרים אלה, בעומדו על הר גריזים – אמר את הברכה ואילו בעומדו על הר עיבל- אמר את הקללה. שני הרים אלה נמצאים- ברכס הרי אפרים, הניגוד ביניהם הוא מפליא, בעוד שהר גריזים נמצא מדרום לעמק שכם- הוא נראה ירוק וגינות נוי מכסות את מורדותיו. לעומתו- הר עיבל השוכן בצד הצפוני שומם תלול וצחיח הר עיבל מתרומם לגובה של כתשע מאות מטר- קצת גבוה יותר מהר גריזים שני הרים אלה - מייצגים את הברכה והקללה.
הדבר התמוה הוא: ששניהם מתנשאים מאותה אדמה מקור המים לשניהם מהטל והמטר הם נמצאים באותו האקלים ואותה אבקת פרחים מתפזרת ברוח על שניהם ובכל זאת: הר גריזים פורח עד הפסגה, ואילו הר עיבל- כולו שומם!
מכאן שהברכה והקללה אינן תלויות בנתונים חיצוניים, אלא על פי הנכונות שלנו הפונה לכוון זה- או לכיוון המנוגד, כלומר- ביחסנו למה שמביא ברכה עלינו.
האדם וגורלו.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: הברכה: מציינת מצב של התפתחות שאינה נעצרת ,היינו-הצלחה שהולכת וגוברת.
קללה, בנוסף היותה ניגוד של ברכה - היא משדרת חוסר התקדמות והעדר צמיחה ,הבחירה בין הברכה לבין הקללה ניתנת לנו על ידי תורת ה'. הבחירה בידנו- אם נביא על עצמנו ברכה, או קללה!
שמירת המצוות -היא חלק מהברכה, הברכה יוצאת לפועל עם שמיעת המצווה וקיומה באופן מעשי, מכאן שבכל פעם שאנחנו מקיימים מצווה מהתורה אנו מביאים על עצמנו את הברכה.
לעומת זאת, הקללה היא: אובדן כל ערך עצמי ומכילה נסיגה לאפסות אישית וזוהי תוצאה של מרי.
כאשר עם ישראל פוסע אל תוך ארץ ישראל- בה הכול מתנהל על פי התורה- הגורמת לארץ ישראל להתקדש- ולנגד עיניו רואה את הר גריזים והר עיבל הרי מכאן ניתן להסיק :
אנו בעצמנו באמצעות התנהגותנו המוסרית מכריעים לאן פנינו מועדות: האם להר גריזים- או, להר עיבל? גם אברהם אבינו כאשר הגיע לארץ ישראל, תחילה בנה במקום זה מזבח לה' ומקום זה נקרא :"אלון מורה" על שם "הוראה" היוצאת ממנו.
כבר בתחילת הכניסה לארץ, כל העם חייב להבין: כי ה' נתן את הבחירה בין הברכה והקללה ועם הכניסה לארץ - האומה תכריז שקיום מצוות על ידי כל העם זהו עניין של הציבור הלאומי ,דבר שתלויה בו טובתה של האומה.
רש"ר מבהיר כי: על פי המילים: "הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", לשון זה מוכיח: שהרים אלה היו כבר ידועים לעם, ההבדל ביניהם והעובדה שאברהם הקים שם את המזבח הראשון לה' ושם המקום מבטא את משמעותו – כפי שכתוב:
"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אז בארץ". סימנים אלה סייעו לכך שהעם ידע כבר על הרים אלה.
הרב אליהו שלזינגר – בספרו "אלה הדברים"- טוען: שבנוסף לשכר המצוות בעולם הבא, ההולך בדרך התורה – זוהי ברכה ואילו ההולך בדרך ההפקר- זוהי קללה. אדם שהולך בדרך התורה- היא משרה עליו חן מיוחד ועדינות נפש וגורמת לו להיזהר במעשיו בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
הרמב"ם סבור: אומנם נאמר: "כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ יְהוָה, עָשָׂה:בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" [תהלים קל"ה, ו]
ברור שה' עושה בהתאם לרצונו למרות שמעשינו תלויים בנו- כשם שה' חפץ שהרוח, האש יהיו עולים כלפי מעלה ואילו המים והעפר נוטים כלפי מטה והגלגל מסתובב בעיגול, כך אלוקים חפץ שמעשיו של האדם יהיו נתונים לבחירתו ללא כפיה, לכן האדם פועל על פי דעתו- לפיכך דנים את האדם על פי מעשיו, אם עשה טובה – מטיבים לו ואם עשה רעה מביאים עליו דברים רעים.
ועל כך אמר שלמה המלך:
"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ" [קהלת י"א, ט]
לסיכום, לאור האמור לעיל- ישנה אפשרות לכל אדם להחליט- באיזו דרך יבחר ובידו להשפיע על גורלו בעצמו.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1622
אדם וגורלו
שיר מאת: אהובה קליין ©
אדם נברא בצלם אנוש
נתיבים רוקם בראש
בהיותו ברחם אמו
אלוקים צופה עתידו.
בפני האדם דרכים
אם ברצונו להחכים
להתברך בנעימים
יציית לצווי אלוקים.
ירבה מעשים טובים
מצוות לרוב וחסדים
יזכה לטנא ברכות
מטר נסים וישועות.
גורלו תמיד בידו
גם אם יסטה מדרכו
ישוב אל כור מחצבתו
אלוקים באהבה יחבקו.
הערה: השיר בהשראת פרשת ראה [חומש דברים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1518
פרשת ראה - חציית הירדן-הברכה והקללה-הקשר?
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו, שמה דגש על הראיה של עם ישראל ומבהירה כיצד עליו להתנהג בעת הכניסה לארץ ישראל והיכן ממוקמים הר הברכה והר הקללה.
"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה. כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם". [דברים י"א, כ"ט]
השאלות הן:
א] מדוע התורה הזכירה את מעבר הירדן בהקשר לברכה ולקללה?
ב] עניין הברכה והקללה נאמר בלשון הווה-מה הטעם לכך?
תשובות.
מעבר הירדן – הקשר לברכה ולקללה.
נאמר: "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ".
כדי להבין כיצד חצו בני ישראל את הירדן, נעיין בספר יהושע:
שם ישנו תיאור מפורט- כיצד נבקעו מי הירדן לשניים ובכך התאפשר לעם ישראל, בגדר נס, לחצות את מקור המים במטרה להגיע- אל ארץ כנען, בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען: "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ" — [ספר יהושע, פרק ג', פסוקים ט"ו-ט"ז]
על פי תיאור זה, ניתן להבין מה היה גודל הנס בחציית נהר הירדן, כשהכוהנים נשאו עימם את ארון הברית – יבשו המים במקום ורק כשאחרוני הכוהנים יצאו מהדרך שנפתחה לפניהם - חזר הנהר לקדמותו.
רש"י מסביר: "כִּי"- מוסב לנאמר בהמשך הכתוב ומשמעו יהיה: לשון - דמיון והיקש, כשם שתראו ניסים על הירדן- כך תראו ניסים בכיבוש הארץ.
פירוש דומה לזה ניתן למצוא בדברי ישעיהו הנביא: "כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ".[ישעיהו מ"ד, ג]
ההסבר הוא: כמו שאלוקים יוצק מים על הצמא כך יצוק רוח על זרעו של ישראל במקום נוסף נאמר: "כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם..." [ישעיהו נ"ה, ט]
לעניות דעתי: מכאן ניתן להבין את משמעות המילה: "ראה"- שהיא גם שם הפרשה:
משמעות הראייה- היא גם חכמה- כי אדם נבון המביט בניסים שהקב"ה עשה לישראל לאורך כל הדרך ובמיוחד טרם הכניסה לארץ - מבין כי יש תמיד לבטוח בה' ובהמשך גם בתוך הארץ ומכאן יגיע למסקנה - שעדיף שיבחר בהר הברכה ולא בהר הקללה ועל כן עליו להתמיד בשמירת המצוות תמיד כדי לזכות לחיים טובים.
דוד המלך מדבר על ראייה זו שהיא חכמה: " יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ. מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה; וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה".[תהלים ק"ז, מ"ב- מ"ג] כוונתו של דוד המלך היא : כאשר אדם רואה את הניסים בעולם - כיצד למשל: הקב"ה יכול להפוך מדבר לאגם מים - למקום פורה, או כיצד יכול להפוך מצב של רעב –למצב של שובע, כנאמר: "כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב".[שם]- אזי אם אותו אדם אכן נבון - מתוך ראייה יזכור את חסדי ה' לאורך כל הדרך ויבטח בו.
רעיון זה מופיע גם בחומש דברים: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ".[דברים ד', ל"ה]
המילה: ראיה- היא בהיפוך אותיות: "יראה", על כך אומר דוד המלך: " רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת יְהוָה-- שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל-עֹשֵׂיהֶם; תְּהִלָּתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים]
דעת מקרא מסביר: המילה: "ראה" היא: לשון זירוז ומשמעותה : לראות בעין של בשר ודם ומתוך כך להבין דברים. נאמר: "ראה"- בלשון יחיד: כי אלוקים פונה לכל אחד ואחד"
בעל הטורים מביא כמה פירושים, הנה כמה מהם:
א] "ראה"- הפניה לכל יחיד ויחיד [בדומה לפירוש דעת מקרא].
ב] יש מפרשים: כי הפנייה היא אל יהושע לפי שאלוקים הזהירו לברך את עם ישראל כשיעברו את הירדן.
ג] נאמר :"ראה" בלשון יחיד: לפי שגם הברכות והקללות נאמרו בלשון יחיד, כמו שנאמר:[מסכת מגילה ל"א]
התורה מתארת את המיקום של הר הברכה והקללה:
"וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל. הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה".
אחד מהפרשים מסביר: "מבוא השמש"- זוהי הדרך ממערב לירדן שבה הלכו בני ישראל לאחר שעברו את הירדן עד שנגד עיניהם נשקפו שני ההרים: הר גריזים - שהוא הר הברכה והר עיבל- שהוא הר הקללה- כנראה באזור שכם. יתכן שהר גריזים נבחר להר הברכה היות והיה ירוק ופורה, לעומתו הר עיבל הר הקללה - היה שומם וסלעי.
לפי אחת הסברות: אֵלוֹנֵי מֹרֶה- הוא חורשת אלונים באזור שכם.
נושא הברכה והקללה.
רבי אליהו מווילנא מסביר: מדוע נאמרו הברכות והקללות- בלשון הווה? מהטעם שכוח הבחירה של האדם, אם לבחור בטוב ,או ברע- נתון לו במשך כל יום וכל שעה וכל עוד האדם חי- הוא מצוי בעולם של פיתויי יצר הרע ועליו להיות עם אצבע על הדופק ולהיאבק תמיד נגד הכוח הרע ולבחור בדרך הישרה.
כפי שאמר הלל הזקן: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" [מסכת אבות ב, ה] כוונת הלל: שאדם לא יסמוך על הישגיו בעבר ויכנס לאופוריה, אלא יביט כאן, עכשיו ולעתיד ויגלה ערנות בהתמדה- למען יצליח להתגבר על יצר הרע ויבחר תמיד בטוב. ובדומה לכך אומר משה לעם ישראל: "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה" [דברים י"א, כ"ו].
מתוך כך יש להבין כי כוח הבחירה ניתן לאדם לאורך כל חייו וכל יום עליו לבחור בן טוב לרע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, הזכרת נס מעבר הירדן מבהירה לעם ישראל: כשם שהקב"ה מביא ניסים על הירדן- כך גם בארץ ישראל מתרחשים ויתרחשו תמיד ניסים - בתנאי שכל אחד ואחד יראה ויבין כי אין עוד מלבדו, על כן מכוח קיום המצוות הלכה למעשה- נזכה לחסדי ה' בארץ הנבחרת לאורך כל הדרך.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1840
מעבר הירדן לארץ ישראל.
שיר מאת: אהובה קליין ©
מרבד הרקיע ענני קדושה
לפתע בוקעת קרן אורה
מי הירדן כחולים צלולים
מחוללים קולות אדירים.
בראש העם הכוהנים פוסעים
ארון הברית עימם נושאים
פניהם ארשת שכינה
מפלסים דרך בֶּחָרָבָה.
נד מים לעיני כול
נוסק לשמים כמגדלור
אז ייסוג הירדן לאחור
וההרים ירקדו כצאן.
הערה: השיר בהשראת פרשת ראה/ חומש דברים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1623
עם נושא מלוכה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
עם למוד ייסורים
צומח מתוך שורשים
ראשיתו באבי האומה
בחכמתו בורא גילה.
בארץ ניכר שהה
עבדות ומרורים שבע
מכור הברזל יצא
בחוזק יד וזרוע נטויה.
בתום שנות נדודים
במדבר עתיר ניסים
זוכה לארץ חמדה
עורג לשלווה ונחלה.
נאחז בשושלת אבות
דבק בעשרת דיברות
מתעלה במעלות גבורה
כאריה נושא מלוכה.
הערה: השיר בהשראת פרשת ראה [חומש דברים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1548
פרשת ראה - ישיבת ארץ ישראל שקולה נגד כל מצוות התורה, האם אכן?
מאמר מאת: אהובה קליין
בפרשה זו ישנן ברכות וקללות , הברכות ניתנות לעם ישראל בתנאי שיקיימו את המצוות והקללות – כעונש לעבירות.
אחת המצוות החשובות היא: ישוב ארץ ישראל ,כמו שנאמר: "כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלוקיכם נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה: ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי נותן לפניכם היום":[דברים י"א, ל"א-ל"ב]
בהמשך נאמר:"...וישבתם בארץ אשר ה' אלוקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם- בטח":[שם, י"ב, י]
ועוד נאמר: "שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנוכי מצווך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוקיך: כי יכרית ה' אלוקיך את הגויים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אותם וישבת בארצם.."[שם, י"ב , כ"ח -ל]
"רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום: כי ה' אלוקיך ברכך כאשר דיבר לך והעבטת גויים רבים ואתה לא תעבוט ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו" [ שם ,ט"ו, ה-ז]
השאלות הן:
א] מאין- כי הישיבה בארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות?
ב] מהו המתכון לשבת בארץ המובטחת- בשלום ובשליטה על האויבים סביב?
תשובות.
הישיבה בארץ ישראל.
בספרי מסופר:" מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יהונתן שהיו יוצאים לחו"ל , הגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם ,זלגו דמעותיהם, קרעו בגדיהם וקראו את המקרא, "וישבת בארצם", חזרו ובאו למקום, אמרו : ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצוות התורה. ומעשה ברבי אליעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו הולכין לנציבין ללמוד תורה אצל ר' יהודה בן בתירא והגיעו לצידון. זכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם, זלגו דמעותיהם, קרעו דמעותיהם, קרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה: "וירשת אותם וישבת בארצם" חזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה"
הרמב"ן מתמקד ברעיון זה בתרי"ג מצוות [דברים, פרשת מסעי ל"ג, נ"ג] "והורשתם את הארץ וישבתם בה, לכם ניתנה הארץ" מכאן הוא מסיק: כי מצוות עשה שישבו בארץ וירשו אותה בכל הדורות ובכל המצבים וכל מה שאמרו חז"ל בנוגע למצוות ישוב ארץ ישראל כולל הדינים- שכופים את האישה, או האיש שאינם רוצים לעלות- נובע מדבר אחד: מצוות יישוב ארץ ישראל. לכן הרמב"ן קבע: כי מצוות ירושת הארץ וישובה כלולה בתרי"ג מצוות.
הרמב"ן מביא לכך שתי הוכחות:
א] כאשר המרגלים לא רצו לעלות אל הארץ והוציאו את דיבתה רעה. נאמר עליהם: "ותמרו את פי ה' " ועוד נאמר: "ולא שמעתם"
ב] חז"ל קראו למלחמת כיבוש: "מלחמת מצווה", והרמב"ן טוען שזו מצווה שהייתה קיימת במשך כל הדורות וההוכחה: שהם קראו לה: מצוות ישיבת ארץ ישראל.
הר"ן, בסוף מסכת כתובות מביא בשם הראב"ד: שאף הנשים חייבות במצוות ישוב ארץ ישראל, וגם עבדים כנענים יכולים לכוף את רבם לעלות לארץ ישראל.
הריב"ש פוסק: שרק משום מצוות ישוב ארץ ישראל התירו קניית שדה עבור יהודי על ידי נוכרי בשבת ,אבל מטעם של עליה- לא התירו שבות, משום שהיא אך ורק הכנה למצווה.
רש"י אומר בנוגע לישוב ארץ ישראל: היינו - לגרש עובדי כוכבים וליישב ישראל בה" [מסכת גיטין דף ח'] מכאן, שרש"י סובר, כי מצוות כיבוש וישוב ארץ ישראל נוהגת תמיד.
בנושא: "מלחמת רשות": כל מלחמה נקראת רשות, חוץ ממלחמת יהושע שהייתה לכבוש את ארץ ישראל. הרי שמצוות כיבוש ארץ ישראל- מלחמת מצווה היא.[מסכת סנהדרין דף ב']
מעניינים דבריו של האורח חיים בפרשת מסעי: על הפסוק :"וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" הוא אומר דברי נבואה על עתידה של ארץ ישראל עם כיבוש הארץ באופן חלקי ,כך שיישאר חלק עוין במדינה בחלקים שונים בארץ ועל כך הוא אומר:" לא בלבד שיחזקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם!
הרמב"ם פוסק בהלכות עבדים [פ"ח, ה"ט]- עבד שאמר שרצונו לעלות לארץ ישראל כופין את רבו לעלות עמו, או ימכור אותו למי שיעלהו לשם, רצה האדון לצאת לחו"ל ,אינו יכול להוציאו עד שירצה העבד, ודין זה נוהג אפילו בזמן שהארץ בידי עכו"ם, ובאותו פרק: אם ברח העבד מחו"ל לארץ מפקיעין בי"ד שעבודו מעליו [בגמרא כתובות דף ק"י מנמקים דין זה במצוות ישוב ארץ ישראל]
לחיות בארץ מתוך שלום ושלווה.
על המילים: "כי יכרית ה' אלוקיך את הגויים"- רבינו בחיי מביא מדרש: "מלך שנטע כרם בתוך שדהו והיו בתוכו ארזים גדולים, הלך המלך וקיצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו עבדיו: אדוננו המלך הקוצים שהיו נאחזין בבגדינו וקורעין אותם הנחת וקצצת את הארזים, אמר להן: אילו קצצתי את הקוצים והנחתי את הארזים במה הייתי גודר כרמי, ולא יפה עשיתי, אלא יעמוד הכרם על עמדו ואני מצית בהן את האור.
הנמשל:" כך ישראל כרמו של הקב"ה שנאמר[ישעיהו ה]:"כי כרם ה' צבאות בית ישראל, הכניס ישראל לארץ וקיצץ הארזים שבה שנאמר:[עמוס ב]ואנוכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, והניח את בניהם ובני בניהם שם כדי שישמרו את הכרם, שנאמר :"[שופטים ג] ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות גם את ישראל, וכתיב[שם ב]"למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' ללכת בם, וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה[ישעיהו ל"ג] "והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים כאש יצתו."
לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד - כי על מנת לשמור על חיים טובים בארץ ישראל- שלווה ושלום מהאויבים סביב, המתכון הוא: קיום התורה ככתבה ולשונה וכל זה לאורך כל הדרך וכך התוצאה תהיה- שעם ישראל יזכה לכל הברכות המובטחות בפרשה – עד כדי כך שהוא יזכה לשבת בבטחה בארצו וישלוט על כל העמים סביב.
ולאור דברי המפרשים, רמב"ן, רש"י ורמב"ם- ישוב ארץ ישראל נחשב- למצוות עשה מן התורה.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1579
צדקה לעני / שיר מאת: אהובה קליין©
הוא עני ומרוד
מעמדו מושפל וירוד
חש בושה וכלימה
גופו עטור גלימה.
אותה רכש בימיו הטובים
טרם התדרדר למעמקים
עתה יושב על המעלות
פושט ידיו מקבץ נדבות.
במוחו אצות מחשבות
מיני תהיות ושאלות
בליבו נושא תפילה
למען יצא מאפלה.
כהרף עין ניסים
גביר הדור פנים
יגיש לו שלמונים
כמטר ירעיף איחולים.
לפתע אורו עיניו
חש עזרת אלוקיו
יודה לנדבן בשמחה
נפתחו שערי ישועה.
הערה: השיר בהשראת פרשת ראה[חומש דברים]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1774
פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין .
פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]
בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא תעשה ככתבם ולשונם.
ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם י"ד, ב]
אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך בארצך"
השאלות הן:
א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?
ב] כיצד יש להתייחס לעניים?
ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?
תשובות.
"ראה"- המשמעות.
על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.
המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]
כל אדם רואה דברים על פי דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר: "וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]
אף אדם אינו יכול להסתתר מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]
הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?
מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו אפשרות הבחירה.
ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:
עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]
חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.."[דברים י"א, כ"ו- כ"ח]
רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.
לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.
ועל פי המסקנה תבחר את הדרך הנכונה בחייך.
אבן עזרא מפרש: כי הטעם לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.
לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין לחיות בחברה מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.
רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר: שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.
רבינו בחיי אומר: ישנה פניה אל העם בלשון יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם" באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.
היחס לעניים.
לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.
אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון"
חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"
רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק מנה נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.
מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.
רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.." [שם ט"ו, י"א]
בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה, יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום, האביונים קיימים בקרב העם עצמו.
אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"
רבי אהרון הלוי – בעל "ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.
מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב מאד.
"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש פעמים כפל לשון:
א] "פתוח תפתח את ידך לו"
ב] "נתון תיתן לו".
ג]"העניק תעניק לו"
מכאן לומדים שאין שיעור למתן צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.
הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו
בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.
ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים ט"ו, ו]
ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."
לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים טובים ורגועים, יש לקיים את מצוות התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם ישראל.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 1737
פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?
מאמר מאת: אהובה קליין .
פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]
בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא תעשה ככתבם ולשונם.
ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם י"ד, ב]
אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך בארצך"
השאלות הן:
א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?
ב] כיצד יש להתייחס לעניים?
ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?
תשובות.
"ראה"- המשמעות.
על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.
המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]
כל אדם רואה דברים על פי דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר: "וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]
אף אדם אינו יכול להסתתר מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]
הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?
מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו אפשרות הבחירה.
ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:
עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]
חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.."[דברים י"א, כ"ו- כ"ח]
רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.
לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.
ועל פי המסקנה תבחר את הדרך הנכונה בחייך.
אבן עזרא מפרש: כי הטעם לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.
לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין לחיות בחברה מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.
רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר: שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.
רבינו בחיי אומר: ישנה פניה אל העם בלשון יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם" באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.
היחס לעניים.
לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.
אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון"
חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"
רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק מנה נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.
מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.
רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.." [שם ט"ו, י"א]
בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה, יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום, האביונים קיימים בקרב העם עצמו.
אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"
רבי אהרון הלוי – בעל "ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.
מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב מאד.
"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש פעמים כפל לשון:
א] "פתוח תפתח את ידך לו"
ב] "נתון תיתן לו".
ג]"העניק תעניק לו"
מכאן לומדים שאין שיעור למתן צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.
הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו
בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.
ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים ט"ו, ו]
ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."
לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים טובים ורגועים, יש לקיים את מצוות התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם ישראל.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 2242
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת ראה
- כניסות: 2080